הוא והיא

הוא והיא #49

אזהרת ספוילרים עצבנית למשחקי הכס, עונה 8!

הוא: (רואה משחכס) לא, לא, לא!

היא: רואה מה קורה כשמעצבנים בלונדינית?

הוא: דאני! מה הולך פה?!

היא: מה שהולך פה היה צפוי לגמרי.

הוא: איך צפוי, מה צפוי לעזאזל?!

היא: היא פסיכופטית, עוד לא הבנת?

הוא: אבל…

היא: שום אבל. היא פסיכופטית מהרגע שהתחילה הסדרה. פשוט לא רציתם לראות או להבין את זה.

הוא: אב… אבל היא הייתה אמורה…

היא: להיות דיקטטורית פסיכופטית.

הוא: לא נכון! היא היתה אמורה להרוס את הסדר הפגום הקיים!

היא: זה מה שכל הדיקטטורים הפסיכופטים אומרים.

הוא: תפסיקי לקרוא לה ככה!

היא: להפסיק לקרוא לפסיכופטית "פסיכופטית"?

הוא: את עשית את זה שוב! והיא לא.

היא: היא כן.

הוא: תפסיקי לומר את זה! רק בגלל שהיא שרפה את הזקנה ההיא בעונה 1, ואת סוחרי העבדים בעונה 4, ואז את הצבא של הלאניסטרים ואחר כך את אבא ואח של סאמוול ואז את ואריז ואני לא זוכר עכשיו לאיזו נקודה חתרתי.

היא: חתרת לנקודה שהיא פסיכופטית.

הוא: סליחה, אבל היו לה החלטות קשות לקבל.

היא: גם את זה אומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים.

הוא: לפעמים צריך לעשות דברים קשים.

היא: גם את זה אומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים.

הוא: צריך להשליט מרות נגד מי שמנסה למרוד בך!

היא: תפסיק להגיד דברים שאומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים, טירון.

הוא: אבל…

היא: עכשיו תסביר לי מה היה הקטע בינה לג'ון.

הוא: היה ביניהם רומאן, אבל אז הסתבר שהם בעצם קרובי משפחה.

היא: אז מה שאתה אומר לי בעצם שהוא נפרד מפסיכופטית בלונדינית שיש לה דרקון?

הוא: היא. דודה. שלו.

היא: דיקטטורית. פסיכופטית. דרקון. נפרד ממנה.

הוא: אבל… אבל…

היא: הוא באמת לא יודע כלום, ג'ון סנואו.

הוא: אוף! אבל… אוף, דאני, מה את עושה?!

היא: את החלום שלי, זה מה שהיא עושה!

הוא: את המה שלך?!

היא: לא ידעתי אף פעם להגדיר את זה, אבל עכשיו אני מבינה בדיוק מה רציתי בחיים. רק דרקון היה חסר לי.

הוא:

היא: יש לך מושג מכמה אנשים הייתי שמחה להיפטר? ועוד בכזה סטייל!

הוא:

היא: איזה דרקון משוכלל! איך לא נגמרת לו האש?

הוא: השיחה הזו מטרידה מדי, כמו הפרק שעכשיו ראינו. אני קם מוקדם מחר, מתי להעיר אותך?

היא: אל תעיר אותי לפני שש וחצי כי אני עשויה לפגוע בך.

הוא: את… מתכננת לחפש עכשיו דרקון לשימוש עצמי, נכון?

היא: בוא נגיד ככה – ברגע שיהיה לי דרקון אימתני שאוהב לשרוף אנשים, אתה תהיה הראשון שיידע.

הוא: זו לא התשובה שרציתי לשמוע, לעזאזל!

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
כללי

רסיסים מעולמות 2019

ברוכים הבאים לכנס עולמות, ביתם של הספויילרים, קוספליירים, וגיקים שאוהבים אחד ושונאים את השני (תייגו אחד מהם ואל תגלו מי זה מי).

נושא הכנס השנה הוא כמובן "גב תפוס", והוא מוקדש כמובן לכל אותם גיקים שחטפו דלקת בגב התחתון, הזניחו את עצמם ואז באו למתחם האשכול אחרי שלקחו בערך כל כדור אפשרי שקיים (חוץ מאלה שגנץ לא לוקח כי 7.62 לא נכנס לפה ובאופן כללי תמיד היתה לי פוביה מכדורים). אה, רגע. התכוונתי ש… נושא הכנס הוא… "בית"? בסדר, אבל למה להרוס?

זירה

השנה לא היתה זירה למשחקי חרבות, מה שיצר ויכוח מסויים. הויכוח הפך לפולמוס, שהפך למריבה, שהפכה לתגרה, שהפכה לבסוף לתכנית ריאליטי. תכנית הריאליטי הסתיימה בטורניר מדמם של גרזני ספוג שנערך בין חסידים ומתנגדים שלא הצליחו להסכים האם לערוך טורניר מדמם של גרזני ספוג, ולבסוף החליטו לתת לברנדון סנדרסון להחליט על כך באייקון הבא.

מרינה והמגזין

מרינה ברלין היא אדם מגניב להפליא שעוסק במגוון רחב של פעילויות: לקטורית, סופרת, משוררת, שופטת בפרס טיפטרי, מבקרת ספרים, פרויקט תרגום גפן ועוד. בקיצור, אנחנו לא סובלים אותה. היא גם יודעת להרצות, שכעיני זה מאוד מקומם וראוי לגינוי.

מרינה הרצתה על הוויה דולורוזה הידועה כ"הגשת סיפורים קצרים למגזינים בחו"ל". אמל"ק: אם אתם מקבלים מייל דחייה – אל תענו. אם אתם מקבלים מייל דחייה שמזמין אתכם לשלוח סיפור בפעם אחרת – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהטקסט עבר לקטורה – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהסיפור מתפרסם – תענו, אבל רק בתנאי שהמייל לא הגיע ממרינה שאולי בודקת את העירנות שלכם כי היא ממש, אבל ממש מוצלחת עד כדי בלתי נסבלת.

דרך הגב

הו, פיריפורמיס. הִילת ימַי, להט לֵילוֹתַי. חטאי, חיי. פי-רי-פור-מיס: בדל הלשון מטייל לו טיול בין שריר לעצב על האגן, ןאז נוקש לו בדיוק שלוש טפיפות: ד-ל-קת.

השנה נאלצתי לקצר את ביקורי בכנס ליום אחד, גם בגלל שידורים ביום השני אך בעיקר כי היה לי מעט קשה להתנהל סביב האנטומיה של הגב התחתון. אבל אל תהיו כל כך מרוצים שהרי העולם מתחלק לשניים: אלו שסובלים מבעיות גב ואלו שיסבלו מבעיות גב, ואין מצב שכולם שרדו את ת'אנוס.

ספוילר

אבנר שחר קשתן העביר הרצאה מרתקת על הספוילר כישות בפני עצמה בעידן המודרני, ההיסטוריה שלו והאופן בו המבקרים והקהל מנסים לתמרן סביבו במחול מורט עצבים.

גם אבנר יודע להרצות היטב ולכן גם הוא דמות בלתי נסבלת בעליל. הקהל פיתח כלפי אבנר איבה של ממש כשהאיש התוודה שהוא חסין ספויילרים. לעזאזל איתו.

אני חושב שהרגע שובר הלב ביותר בהרצאה היה כאשר אבנר גילה לכולם שהמילטון מת בסוף. אוף, עכשיו אני בחיים לא אוכל לראות את המיוזיקל הזה, בלי שום קשר לעובדה שזה קרה לפני 300 שנה והייתי אמור לדעת את זה בעצמי.

לסיכום: אל תראו הרצאות של אבנר, כי האיש הנורא הזה עלול לגלות לכם גם שהטיטאניק טבעה.

על שלל

קופסאות העל שלל הן יוזמה מופלאה של האגודה לצ'פר את באי הכנס. בכל אחת מהן ישנו לקט אקראי ומפתיע של אביזרים והפתעות הקשורות לקהילה ולאגודה. השנה צורפו לקופסא גם סיפורונים שנכתבו במיוחד עבורן. אחד מהם נכתב על ידי עבדכם הנאמן ("יפי הבלורית והסהר") ואשמח לדעת מי הזוכים המאושרים שקיבלו אותו.

בורג ואמנות אחזקת הנבל

הדס סלוין הינה חובבת ידועה של קונספט "מוח הכוורת" עליו הרצתה באייקון האחרון. בכנס הנוכחי הרצתה הדס על הבורג, האויב המיתולוגי מיקום סטר טרק. למי שלא יודע, הבורג הם ציוויליזציה מרושעת להחריד המסיירת ברחבי הגלקסיה. כאשר הם נתקלים בציוויליזציה אחרת המעניינת אותה, הם ממהרים להשתלט עליה באופן מזעזע על ידי בינג'ים של דיסקברי, וכן – זה באמת מחריד כמו שזה נשמע.

גם בהרצאה הזו נהניתי עד מאוד, ובפרט מהציטוט שהדס הכניסה לפנתיאון: "אין בורג רע, יש בורג שרע לו."

סיכום

עולמות הוא כנס מגוון מצד אחד, אך עדיין לא עמוס להחריד באייקון. מזג האוויר השנה ריחם עלינו, לאחר שכמה שנים היינו רגילים לחמסין המסורתי.

כמות האירועים הנמוכה שארגנתי לעצמי (וזו הסיבה לסיכום הקצר מהרגיל) הייתה החלטה טובה: חזרתי הביתה כשאני עדיין זוכר איך קוראים לי.

הפער בן הכנסים הראשונים שהגעתי אליהם לפני כעשור, כשלא היכרתי אף אחד, לבין הכנסים בשנים האחרונות, כאשר אין מספיק כנס כדי להגיד היי לכל מי שאני מכיר כיום (ויש כל כך הרבה מכם!) הוא בלתי נתפס בעיני. בהזדמנות זו, דרך אגב, אני רוצה להודות מקרב לב לרוני וריקה שאירחו לי לחברה בארוחת הצהריים ושמעו את טרוניותיי על החיים, היקום וכל השאר. חברים זה נחמד, ובמיוחד כשהן משכנעות אותי לנסות אגדאשי. זו הפעם הראשונה בחיי שטעמתי טופו טעים. נשבע לכם.

להתראות באייקון 🙂

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #48

היא: ואו, כולם מדברים על החללית הישראלית הראשונה לירח.

הוא: נכון, זה מגניב לגמרי!

היא: היא מאויישת?

הוא: אה, בכלל לא.

היא: חבל, תכננתי לבקש מהם הסעה לירח.

הוא: זה… קצת מאוחר בשביל זה.

היא: אבל…

הוא: היית צריכה לתאם את זה עם יואב לנדסמן לפני 5 שנים לפחות.

היא: זה היה יכול להיות מאוד נחמד לקבל טיול רומנטי לירח בוולנטיינס.

הוא: אני מקווה שלפחות תכננת לעשות את זה איתי.

(פאוזה)

היא: כן, ברור.

הוא: מה זה היה עכשיו?

היא: מה?

הוא: הפאוזה הזו. היא הייתה ארוכה, וכשאני חושב על זה היא לא הייתה אמורה להיות בכלל!

(פאוזה)

היא: לא הייתה פאוזה.

הוא: הייתה ועוד איך, ועכשיו עשית עוד אחת!

(פאוזה)

היא: באמת?

הוא: אולי די עם זה? באמת תכננת טיול רומנטי לירח בלעדי?

היא: תראה…

הוא: אוי ואבוי.

היא: כל מה שאני אומרת זה…

הוא: ככה התחילו הדברים הכי נוראים בעולם.

היא: איך?

הוא: באנשים שאמרו "כל מה שאני אומר זה…" ואח"כ דורות של ילדים שסבלו בגלל זה בבחינות בגרות בהיסטוריה.

היא: אני לא רואה איך זה מקדם אותי לירח.

הוא: את מתכוונת "אותנו".

(פאוזה)

היא: נכון.

הוא: את עושה את זה בכוונה עכשיו, נכון?

(פאוזה)

היא: כן, בטח.

הוא: זה ממש לא מה שהם תכננו שם ב-SpaceIL.

היא: הם לא תכנו טיולים לירח?

הוא: הם לא תכננו פאוזות.

היא: אתה ממש מעצבן, אתה יודע?

הוא: אני מעצבן?!

היא: זה אתה שעושה כאן שימוש רטורי מופגן בפאוזות ככלי להעצמת רגעים קומיים במסגרת דיאלוג קליל, ועכשיו אתה מתבכיין שאני תופסת על זה טרמפ?

(פאוזה)

הוא: הא?

היא: רגע, זה היה בגלל שימוש רטורי?

הוא: זה היה בגלל שלא הבנתי אף מילה.

היא: נו באמת, ואתה מצפה שאני אעביר איתך ככה דייט על הירח.

הוא: זה המינימום שבן אדם מצפה לו.

היא: יש לך מושג כמה שקט שם?

הוא: איפה?

היא: על הירח. כל מה שיש שם זה פאוזה אחת גדולה.

הוא: וגבינה.

היא: 2 דקות שם עם כל הפאוזה הזו ואתה תוציא אותי מדעתי.

הוא: אני מצליח לעשות את זה גם כאן, מה ההבדל?

היא: יופי, אני שמחה שיצאת מזה.

הוא: אז אני בא איתך לירח או לא?

(פאוזה)

היא: בטח.

הוא: לעזאזל איתכם, SpaceIL!!!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #47

הוא: זה היה ממש כיף ללכת לחדר בריחה, הא?

היא: ובכן.

הוא: זה בילוי משפחתי מגניב!

היא: (אנחה) אתה הולך לחפור על זה?

הוא: זה ממש עובד לנו!

היא: אבל

הוא: והדבר הכי טוב

היא: אוי ואבוי.

הוא: …זה שאנחנו הולכים ומשתפרים!

היא: תיקון – אני הולכת ומשתפרת.

הוא: סליחה?!

היא: מה ששמעת.

הוא: את לא היית מרוצה מהתפקוד שלי בפעם האחרונה?

היא: אתה ליטרלי דיברת שם לקיר.

הוא: זה היה קיר עם רמז.

היא: זה היה קיר שהיה כתוב עליו "אני לא רמז.”

הוא: זה היה קיר מאוד משכנע.

היא: מתחת לכיתוב הראשון היה כתוב "אני לא כזה משכנע ואל תדברו אלי.”

הוא: סליחה, אבל מישהו ענה לי!

היא: זו הייתה המפעילה שהייתה מוטרדת מזה שמישהו מדבר לקיר שהוא לא רמז ושלא אמורים לדבר אליו.

הוא: נו? וראית שזה לא עצר אותנו מלהגיע לפיתרון!

היא: הפיתרון היה להפסיק לדבר לקיר כדי לתת לי להתרכז בצעצוע המאוד יקר שלך.

הוא: למה יקר?

היא: בסכום הזה אני מארגנת לנו צימר רומנטי.

הוא: נו באמת. איפה תמצאי צימר עם הפאזל שפותח את המנעול של הדלת שמאחוריה נמצא הקוד שפותח את הארון הנסתר שיש בתוכו פאזל עם כתובת סודית שזוהרת באולטרה סגול?

(פאוזה)

היא: באלוהים, אתה חדר בריחה מהלך.

הוא: תודה מאמי… למה את אומרת את זה?

היא: 12 שנה ואני עדיין לא מצליחה לברוח מהשטויות שלך.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #46

הוא: היי! את מכינה את הקציצות שלך!

היא: מרגישים את הריח בבית, הא?

הוא: כן, ו… רגע אחד. זה כוסברה?

היא: כן. אני תמיד שמה שם כוסברה.

הוא: אהא.

היא: מה הבעיה עם כוסברה?

הוא: לי אין, אבל סתם נזכרתי עכשיו ש

היא: אוי ואבוי.

הוא: סיפרתי לך פעם שהחבר’ה מהקהילה ממש לא סובלים כוסברה?

היא: כן! ואני עד עכשיו לא מבינה את זה.

הוא: מה יש לא להבין?

היא: מה יש לא לאהוב בכוסברה? איזה טעם יש לאוכל בלי זה?

הוא: צ’מעי, הם ממש לא סובלים את זה.

היא: עד כמה לא סובלים?

הוא: אם תציעי לורד טוכטרמן כוסברה, היא תסתכל עלייך כאילו רצחת מישהו. ואז אכלת אותו.

(פאוזה)

הוא: …עם כוסברה.

היא: אתם לא נורמלים.

הוא: תעשי לי טובה – אל תגידי ליד רמי שלהבת את המילה שמתחילה ב-כ'.

היא: אבל…

הוא: ששש… הוא שומע הכל.

(פאוזה)

הוא: I’m just telling it like it is.

היא: לפחות עם פפריקה אנחנו מסודרים?

הוא: לא שמת שם יותר מדי פפריקה?

היא: אין דבר כזה.

הוא: אין דבר כזה "פפריקה"?

היא: אין דבר כזה "יותר מדי פפריקה".

הוא: מאיפה את יודעת?

היא: תחפש פעם בויקיפדיה "יותר מדי פפריקה".

הוא: רגע

היא: אתהאשכרה מחפש עכשיו בויקיפדיה "יותר מדי פפריקה".

הוא: מוזר, הוא לא מוצא.

היא: אמרתי לך.

הוא: זה נשמע כמעט מדעי.

היא: פפריקה וכוסברה. אין יותר מדעי מזה.

הוא: זה לא מדע, זה וודו.

היא: זה קסם!

הוא: אגב קסם, שמת לב שהילדה שוב קוראת את "הארי פוטר וחדר הסודות"?

היא: כן, היא רוצה לקחת את זה לביקור אצל הסבים שלה.

הוא: למה שלא תיקח את נרניה? היא עוד לא סיימה.

היא: הצחקת אותי. ראית את העובי של הספר הזה?

הוא: מה הבעיה?

היא: זה ספר ענק! למה לעזאזל קנית לה את המהדורה של כל שבעת הכרכים?!

הוא: זו אריזת חיסכון.

(פאוזה)

היא: אריזת חיסכון.

הוא: יש לך מושג כמה היה עולה לקנות כל כרך בנפרד?

היא: אריזת חיסכון. לספר.

הוא: ככה מצאתי במכה את כולם, וקיבלתי אחלה מחיר.

היא: זה לא נכנס לתיק שלה.

הוא: בשביל ספרים מתאמצים.

היא: זה לא ספר, זה נשק.

הוא: זו קלסיקה.

היא: זו קלסיקה להגנה עצמית.

הוא: אז גם את המהדורה המלאה של "שר הטבעות" לא הייתי צריך לקנות לה, הא?

היא: מי לעזאזל ייתן דברים כאלה לילדים?

הוא: מדהים, זה בדיוק מה שהחבר’ה אומרים על כוסברה!

רשומה רגילה
כללי

רסיסים מאייקון 2018

ברוכים הבאים לאייקון, זירת ההיכרויות המבוקשת ביותר לסייבורגיות, זומבים, אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים ואנשים שאוהבים לכתוב על אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים.

נושא הכנס השנה היה "אהבות" ואכן הייתה לא מעט אהבה באוויר, בעיקר כלפי אורחות הכבוד: אן לקי, מחברת "יושרה שניונית" הנפלא והמשכיו, אלן קושנר, מחברת "על חוד הסיף" ודיליה שרמן, מחברת "חנות הספרים של המכשף הרשע".

אז… נתחיל?

כוורת

הדס סלוין הכינה הרצאה מרתקת אודות תודעת מוח הכוורת, כפי שהופיעה ביצירות ז'אנר ידועות. ההרצאה הועברה באופן מקורי על ידי 50 גרסאות שונות של הדס שדיברו יחד בגוף ראשון רבים, וזה בכלל לא הקריפ ת'צורה. מדי פעם התאחדו כמה הדסיות על מנת להדוף פלישה של בורגים, שניוניות ובאגים שפלשו לבמה אחרי שגילו כי המכונה החדשה להדפסת כרטיסי החבר בדוכן האגודה לא פעלה, ורצו להביע את זעמם (או להטמיע את כולנו. קצת קשה להבין קול מסונתז).

ההרצאה הסתיימה כשהדס-כוורת סבלה מפיצול אישיות ופתחה במלחמת אזרחים נגד עצמה, אבל עדיין נהניתי.

אן ועימנואל

"אז תגידי, אן," שאל עימנואל לוטם בנועם בפאנל המשותף עם אן לקי, "למה את כל כך שונאת מתרגמים?"

תראו, זה לא צחוק. הסמל המסחרי של "יושרה שניונית" הוא המשחק הבלתי פוסק בכינויי הגוף: שימוש במגדר נקבה עבור כל הדמויות, גם אלה שידוע כי הן זכרים. אין ספק שזה מאתגר לתרגם יצירה שכזו לשפה ממוגדרת להחריד כמו עברית. לשמחתנו הפיגה אן את החששות, והבהירה כי היא אינה שונאת את כל המתרגמים אלא ספציפית את עימנואל, כי כשהוא תירגם את ההקדמה של "בטרם המוסד" לפני מלאנתלאפים שנה, הוא טעה וכתב שם ש"למיטב ידיעתי לא תורגם 'בטרם המוסד' לעברית", ואלוהים יודעת שזה מה שגרם לאנאנדר מיאנאי להתחרפן.

כמו כן הוסיפה אן, כי היא בהחלט מתכוונת לכתוב עוד סיפורים בעולם של הרדש כי יש לה כבר עולם, אינעלרבאק, ולא בא לה לעבוד קשה. אני חושב שעימנואל היה מעט מאוכזב לשמוע את זה, ומוסר ההשכל הוא לא לתרגם פריקוולים של אסימוב.

נסיכה

אביעד שמיר העביר הרצאה על סרט אלמוני בשם "הנסיכה הקסומה".

סתאאאאאאאאאאם, ברור שזה לא סרט אלמוני בכלל ואני מת עליו ותוך כדי ההרצאה התחלתי להגיד כמו כולם "מיי ניים איז איניגו מונטויה" ו"אינקונסיבאבל!" ופתאום בא לי להילחם עם סייף והתחלתי לנפנף בידיים כמו ילדה בת 12 כי זה סרט כזה מגניייייייייייייייייייב ושולתתתתתתתת!!!!11111

אני חושב שבסך הכל התבגרתי מאז שראיתי את הסרט לראשונה.

דמיאן

דמיאן "יכול להעביר הרצאה בפלינדרום באמצע הלילה כמו כלום" הופמן סיפר לנו על יקום המראה של מסע בין כוכבים, והאופן בו הוא משקף את המסר של מסע בין כוכבים לדורותיה. לצערי לא דובר מספיק על חלל עמוק תשע מפאת חוסר זמן, וגם בגלל העובדה שנאלצתי לצאת 5 דקות לפני הסיום, אבל ההרצאה הייתה עדיין תענוג צרוף לכל טרקי באשר הוא. כן, למרות דיסקברי והמסרים הדיסטופים שלה.

עם זאת, עליי להודות כי אני מעט מודאג מזקנו הצרפתי של דמיאן הדומה באופן חשוד לזקנו הצרפתי של ספוק ביקום המראה. תרגעו, אני ממש לא אומר שצריך לדווח לאגודה כי ייתכן ודמיאן האמיתי מוחזק ביקום המראה. אנחנו חייבים להיות הגיוניים, מכיוון שדמיאן-מראה מעביר בסך הכל הרצאות לא רעות, וחירותו של דמיאן המקורי היא מחיר פעוט שאני מוכן לשלם עבורן.

אן, אלן, דיליה

פאנל משותף בנושאי מיניות, קוויריות ומגדר בהשתתפות אורחות הכבוד.

באמת שאין לי מה להגיד. אורחות הכבוד השנה היו מרתקות באופן יוצא דופן והפאנל היה תענוג צרוף (כמו בעצם כל אירוע בהשתתפותן).

אם יורשה לי לצטט את אלן קושנר בנושא אחר: "It was queer as fuck".

למה לי פוליטיקה עכשיו

דידי חנוך הנחה פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן ואן לקי, שעסק בטקסטים פוליטים. איך שהחל הפאנל טענה קרן בתוקף כי אן גנבה לה את כל המילים, מעשה שהיה אקט פוליטי כשלעצמו.

תהרגו אותי, אני בכלל לא מבין מה יש לאן לקי לעשות עם כל המילים שגנבה מקרן. מה היא תעשה עם עוד כינויי גוף? היא פאקינג לא משתמשת בהם בכלל.

מעבר לכך, הפאנל היה תוסס ומלא עניין, ונאמרו שם לא מעט דברים מעוררי מחשבה. אני עדיין לא כל כך סגור על איזו מחשבה הייתה אמורה להתעורר כי אני מעט מתקשה בקטעים האלה, אבל תסמכו עלי.

לסיכום: אן לקי היא קרן לנדסמן שיודעת אנגלית. אני בטוח בזה לגמרי, כי כל המילים של קרן אצלה עכשיו.

כותבות

אהוד מימון הנחה פאנל "סופרות מדברות" בהשתתפות הילה בניוביץ' הופמן, מרינה ברלין, רותם ברוכין, קרן לנדסמן וורד טוכטרמן, שעסק באהבה ומערכות יחסים.

הפאנל נפתח בהצהרה נוקבת של ורד שממש נמאס לה לשמוע את המילה "אהבה" בכנס העוסק באהבות, וזכתה עד מהרה לתשואות מפי הקהל האנטי סוציאלי בעליל.

המתח המשיך להיבנות, כאשר רותם דיווחה כי דקות מספר לפני תחילת הפאנל אמרה לה קרן: "צריך לבדוק את השיעול הזה שלך, הוא נשמע כמו… עזבי, בואי נדבר אחרי זה." רותם המשיכה בזעקות "קרן, מה יש לי?!" ואהוד עשה את הדבר האחראי, ואיפשר למרינה להמשיך לנתח את מערכת היחסים בין ברק לסייברדן ב"יושרה שניונית" על רקע המשברוכין.

תראו, אני לא אומר שמה שהיה לרותם זה נשק ביולוגי שהיא החלה להשתמש בו כנקמה. כל מה שאני אומר זה שהקהילה שלנו לא באמת בוגרת אם עוד לא היה נסיון רצח באמצעות נגיף נישא באוויר באמצע פאנל, ואני שמח שיצא לי להיות נוכח כשזה קרה.

סדנאות

סדנאות כתיבה של אורחי כבוד הן עניין מעט מורכב. קשה לעשות תרגילי כתיבה באנגלית כששפת האם של המשתתפים היא עברית, ולכן בדר"כ הסדנאות האלה מתנהלות כסוג של מפגש שאלות ותשובות מול הסופר/ת. כזו הייתה הסדנה של אן לקי, במהלכה ענתה לקי על שלל שאלות באופן רהוט ואף משעשע. באופן כללי התגלתה אן כאדם שתענוג לשמוע.

הסדנה של אלן קושנר ודיליה שרמן הייתה לא פחות מפנינה, וחווייה ריגשית רבת עוצמה מבחינתי. הסדנה עסקה בבניית דמויות וכללה תרגיל נהדר שבבסיסו עמד ראיון עם דמות אותה אנו כותבים, במאמץ לפענח אותה. התרגיל התנהל בזוגות, ובת הזוג שלי הייתה לשמחתי המנחה הקשוחה עד מאוד. כאן נכנס הקטע הרגיל בו אני מתפנגרל על רוני כאילו אין מחר, אז בואו נעצור כאן כי אז אני עלול לשכוח על מה התחלתי לכתוב מלכתחילה. לכו לסדנאות של רוני, למען השם!

הבית של אהוד

אהוד מימון דיבר על גיבורי על, בתיהם ומערכת יחסי הגומלין ביניהם.

החל מאיירון מן ובתיו הראוותניים, ההומלסיות של קפטן אמריקה ועד לביקתה הכפרית של הוקאיי, העלה אהוד שלל נקודות חכמות הנוגעות לאיפיון גיבורי על מזווית פחות מוכרת. הציטוט המנצח מההרצאה היה, כמובן, "גרוט הוא האחרון לבני גזעו."

רק שאלה אחת, עורך אכזר: כמה יוצא ארנונה לחודשיים במגדל סטארק, וכמה מסובך לסגור שם מרפסת?

שנתון

שנתון האגודה חוגג עשר שנים תמימות ועגולות לפירסומו. באי הכנס זכו לקבל השנה את המהדורה העשירית של "היה יהיה", שכריכתו המהממת עוצבה בידי עומרי קורש.

מעבר להיצע המשובח של הסיפורים השנה (הממ… בעצם בכל שנה), הרשו לי להסב את תשומת לבכם לסיפור האחרון בקובץ: "עלייתו של ישראמן". כן, אנשים, סיפור ישראמן ראשון. אני מקווה שתהנו. אני מניח שאקדיש למאורע הזה פוסט נפרד בקרוב. תודה מעומק לבי למפרגנים!

גפן

השנה הוענקו פרסי גפן בשלל קטגוריות, וכן באופן מיוחד הוענקו פרסי "רטרו גפן" המיועדים למועמדי גפן משנים עברו.

סיפורי המקור שזכו השנה בפרס גפן היו "מכשפה" מאת עדי לויה, ו"המסע אל לב התהום" מאת הגר ינאי.

סיפורי המקור שזכו ברטרו גפן היו "הפוך לקחת" מאת רותם ברוכין, ו"מצרפי המקרים" מאת יואב בלום.

ברכות לזוכים!

כמו כן, יצויין כי טקס חלוקת פרסי הגפן השנה הונחה על ידי תומר שרון והיה מאופק ורגוע לכל אורכו, מכיוון שתומ"ש לא שכח בשום שלב את רשימת ה"דברים שאסור בשום אופן להגיד או לרמוז עליהם" שקיבל מליאת שחר קשתן לפני הטקס.

ניגודיות

אמרתי זאת אלף פעם בעבר, ואני אגיד זאת בפעם האלף ואחת: כנסי הקהילה הם המקום הסובלני, אדיב ופתוח ביותר שאני מכיר. לנסוע לשם ואז לחזור לחיים הרגילים לא שונה בהרבה מלחזור מחו"ל. משום כך החזרה לשיגרה היא לעיתים קשה מנשוא, במיוחד על רקע החשיפה לאקטואליה הישראלית המדכאת אחרי 3 ימים עמוסים ומהנים באשכול. אוף.

ביום חמישי בלילה, לאחר הכנס, עשיתי קניות כי ככה יצא. מנהל הסופר (בחור אקצנטרי באופן כללי) פתח בשיחה איתי אחרי שזיהה את עייפותי ושביזותי.

"תגיד," שאל אותי לפתע הבחור, "ראית את המשחק אתמול?"

"אני…" מלמלתי, "לא מתעניין בכדורגל."

"באמת?" שאל.

"באמת," עניתי, "זה ממש לא מעניין אותי."

"ואו!" התפעל האיש, "יא אללה. בן אדם שלא מתעניין בכדורגל! אתה יודע משהו," המשיך, "אני מקנא בך."

לכו תסבירו לו בעשר בלילה במה אני כן מתעניין. משכתי בכתפיי בעייפות והמשכתי לקושש מצרכים לעגלה. ביציאה מהסופר הוא הפטיר לעברי בחביבות "לילה טוב, סטארוורס!" כשהוא מרפרר לחולצה שלבשתי באותו הערב. חייכתי במבוכה.

אני לא חושב שהוא מכיר את "קבוצת הכדורגל" שאני כן מעריץ, אבל נחמד לדעת שהוא מכיר את אחת התלבושות שלנו.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #45

היא: אתה מכין לנו עוגת ביסקוויטים?

הוא: בטח… שיט.

היא: מה קרה?

הוא: נגמרה הגבינה לבנה.

היא: אז…?

הוא: אי אפשר להכין את הקרם בלי זה.

היא: לא נורא, שים יוגורט במקום.

(פאוזה)

הוא: סליחה?

היא: יוגורט. האקטיביה יהיה אחלה, לפי דעתי.

הוא: וואלה יופי.

היא: למה לא יוגורט?

הוא: למה שאני לא אשים קוטג'?

היא: מה.

הוא: זה חלבי ולבן, אז למה שלא נדחף אותו לעוגה, על הדרך?

היא: נו באמת.

הוא: אפשר גם לשים סיד, זה לבן ובדיוק במרקם הנכון.

היא: עכשיו אתה סתם מעצבן.

הוא: אולי פשוט נשים סחוג? זה לא לבן אבל יש לנו במקרר, אז למה לא לשים את זה בעוגה המזורגגת?!

היא: אין סחוג.

הוא: מזל שאמרת לי, אני מיד הולך לסופר וקונה סחוג מחורבן לחרא של עוגה שאני מתכנן להכין לשבת!

היא: נו באמת.

הוא: תודה לך, זוגתי שתחיי, על עצת הסחוג

היא: יוגורט.

הוא: שתעשיר ותשדרג את העוגה שלנו, שלא לדבר על חיי הנישואין, לעולמי עד!

היא: בקיצר אתה לא זורם על היוגורט.

הוא: סחוג.

היא: ומה עם ההתנהגות של הילד לאחרונה? עם זה אתה זורם?

הוא: איזו התנהגות?

היא: כבר שכחת את שבוע הספר?

הוא: המממ… את מתכוונת לזה שהלכנו לדוכן של תמיר-סנדיק, והוא פילח לדורית את המאוורר החשמלי הקטן, והיא הייתה לגמרי בסדר עם זה כי הוא חמוד?

היא: למשל.

הוא: או קבוצת הילדים שישבה על הדשא לפעילות של קריאה ויצירה, ואז הוא התפלח למרכז המעגל ולקח משם משולש פיצה בלי רשות והם היו בסדר עם זה כי הוא חמוד?

היא: כן.

הוא: או לזה שבאופן כללי הוא מרשה לעצמו יותר מדי בבית, אבל אנחנו לא שמים לו גבולות כי הוא חמוד?

היא: בדיוק.

הוא: המממ… זה יכול להיות שימושי בעתיד.

היא: למה?

הוא: אף אחד לא יכול עליו! הוא יוכל לחמוק מכל דבר אם ירצה, אפילו אישום רצח.

היא: אהא.

הוא: …אלא אם כן הפשע יהיה עוגת ביסקוויטים עם יוגורט, ואז אפילו אלוהים לא יעזור לו.

היא: אבל…

הוא: גם לא לך, אם תמשיכי להביך את שנינו ככה.

היא: (לעצמה) לעזאזל, אפילו וולדמורט היה יותר נוח.

הוא: זה בגלל שהוא לא גמר לי את כל הגבינה הלבנה.

רשומה רגילה