כנס אייקון 2019 "זכרונות"
כללי, כנסים

אייקונמניה

ושוב אנו קרבים לכנס אייקון: התקופה ההיא בשנה בה מרצים נתקפים בפחד קהל, וגיקים בני תשחורת מתאמנים בלייצר פחד קהל על ידי העלאת שאלות-שהן-לא-בדיוק-שאלה-יותר-הערה-יותר-הרצאה.

נושא הכנס השנה הוא "זכרונות", בעיקר מכיוון שאף אחד לא באמת זוכר על מה היו הכנסים הקודמים. הדבר היחיד שזוכרים מכל כנס זו השביזות ביום שאחרי. על כן מנסים לנצל כל בדל קטנטן של טריגר כלשהו אשר יזכיר לנו את אותה פעילות נלוזה. כל פיסת מידע תעזור, בין אם מדובר בחפצים שנרכשו, צילומים או ריחות. זו הסיבה, דרך אגב, שחלק מהמבקרים מקפידים לא לכבס את הבגדים בין כנס לכנס.

נושא הכנס השנה הוא, כמובן, זכר… אה רגע. זה מוכר לי. אוף, מבינים על מה דיברתי?

בקיצר, יש כנס. אורח הכבוד השנה הוא סופר הפנטסיה הפופולארי, ברנדון סנדרסון. אתם מוזמנים להזמין כרטיסים לסדנת הכתיבה האינטימית שהוא מעביר ב… בעצם שכחו מזה. במקום זה, אפשר לרכוש כרטיסים לסדנה היותר גדולה שתהיה ב… לא משנה. אה, ואפשר להזמין כרטיס להרצאת שאלות ותשובות שלו, ואני בטוח שיהיה ממש מגנ… לא חשוב.

היי, אבל אני בטוח שעדיין נשארו כרטיסים לטקס פרסי הגפן, ואני מזכיר את זה בעיקר בגלל שהשנה אני מועמד לראשונה. לכן, אני מתחנן בפניכם: הצביעו! זכות הצבעה להענקת פרס גפן היא עניין מהותי ואינה מובנת מעליה. אנא מכם, גשו להצביע! הכריעו! השפיעו! מהרו, כי המראות והנוסעות בזמן נוהרות לקלפיות על גבי דרקונים שרוצים לחלק את ירושלים!

הכנס האימתני (ומי שחושב שאני מתלוצץ מוזמן להציץ בתכנייה) יתקיים בחוה"מ סוכות 15-17 לאוקטובר 2019, במתחם "אשכול" בתל אביב, צמוד לסינמטק ורח' הארבעה. אני אהיה באירועים הבאים:

כלים לכותבים: איך בונים סיפור (אנגלית)
מפגש אוהבות ואוהבי פודקאסטים עלילתיים
המדריך המלא לנוסע-בזמן המתחיל
כשגדולי הז'אנר הלכו לעיבוד
מיתוס מוצא, מיתוס מומצא?
אנחנו יכולות לזכור את זה עבורכם בסיטונות
סנדרסון והתנ"ך
ברנדון סנדרסון: פנטזיה 2019 (אנגלית) [סינמטק 3]
מבנה וסיפור (אנגלית)
אירוע הסיום

אתם מוזמנים לנסות להיתקל בי באשכול. אני אהיה הבחור המקריפ שמצלם את כל מי שמתקרב לקלפי.

חג אייקון שמח לכולם!

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא, היא והמילטון
הוא והיא

הוא והיא #50

אזהרה והתנצלות: הטקסט היום יהיה לחלוטין לא מובן למי שלא האזין/צפה ב"המילטון". כמו כן, מסתבר שאני לא ראפר (ו/או מתורגמן של ראפרים).

הוא: כיצד ממזר, בלי אב ואם, בן של…

היא: סליחה?!

הוא: ושל סקוטי, נזרק בקיבינימט באמצע הקריביים, לגמרי בלי כלום, בלי אף אחד, אבל הופך לגיבור ומלומד?

היא: אין לי מושג.

הוא: אלכסנדר המילטון…

היא: הא?

הוא: קוראים לי אלכסנדר המילטון…

היא: לא נכון.

הוא: נפשי חפצה בעוד מליון דברים…

היא: אני מציעה, שתתלה כביסה… רגע, מה קורה לי?

הוא: כל יום אני שומע את אלכס מתנגן, חבל לך על הזמן, לא צריך להתנגד…

היא: החרוז הזה דפוק, אבל למה ציפיתי?

הוא: תכיני את עצמך, כי נלחמים בבריטים!

היא: לא, לא, אני לא יכולה יותר. אתה שומע רק את זה כבר שבועיים ואין מצב שאתה הולך לכתוב הוא והיא שלם מוזיקלי לפי הפסקול של המילטון!

הוא: אבל…

היא: זו הצגה של לפחות שעתיים וחצי!

הוא: די, נמאס לי! אני מזמן אותך לדו קרב!

היא: דו קרב…? אוקיי. מה צריך לעשות? יש לזה חוקים?

הוא: 1,2,3,4,5,6,7,8,9…

היא: שיט.

הוא: עשרה חוקים של דו קרב!

היא: אוף.

הוא: עשרה חוקים של דו קרב!

היא: מס' אחד!

הוא: דרוש התנצלות מייד, ואם זה עבד אל תהרוג אף אחד!

היא: שתיים!

הוא: לא הלך? תפוס חבר לקרב! זה הפרייאר שישמור לך ת'גב!

היא: מס' שלוש!

הוא: נסה את המו"מ לקיים, יש מצב שבזה זה יסתיים!

היא: רגע, אבל… זה מדאיג נורא!

הוא: בדרך כלל זה נגמר בלי ירייה.

היא: מה ז'תומרת "בדרך כלל"?!

הוא: ארבע!

היא: אם הוא עדיין מדבר לא יפה, גש לקופ"ח ותביא את הרופא!

הוא: היה מנומס, שיטתי ובירוקרטי…

היא: …כדי שיוכל להגיד ש"לא ידעתי!"

הוא: מס' חמ…

היא: רגע אחד, כמה אנשים הולכים לנטוש כי אתה פשוט לא יודע לתת בראש?

הוא: מי שלא טוב לו שיקח ת'תחת ויצא.

היא: סבבה, אז הולכים על זה.

הוא: מס' שש!

היא: ס'תכל לו בעיניים ותתחיל לספור…

הוא: 1,2,3,4,5,6,7,8,9…

היא: לא מאמי, עזוב. אין מצב שתצליח לתרגם את המקצב בסוף. נקווה שלא שמו לב שדילגת על כמה.

הוא: חבל. רוצה באטל?

היא: ממש לא. אין לך מספיק קולות.

הוא: אז איך לעזאזל נקים בנק מרכזי ותכנית פיננסית?!

היא: אתה לא יכול לעשות את זה לבד?

הוא: אני רוצה, אבל ג'פרסון החרא לא נותן לי.

היא: על איזה ג'פרסון אתה מדב…

הוא: אופס, שכחתי לומר לך. אני הולך להעביר את משכן הנשיא מניו יורק ל-DC.

(פאוזה)

הוא: בנק מרכזי, מאמי. אף אחד לא יעצור אותי.

היא: אני בטוחה. (רינגטון) תענה, מצלצל לך הטלפון.

הוא: לא רוצה.

היא: רגע, מי זה "ריינולדס לא לענות"?

הוא: אל תדאגי, מחר אני מפרסם על זה פוסט.

היא: או… קיי. עוד משהו שאני צריכה לדעת?

הוא: המממ… אה כן. אחרי המלחמה חזרתי לניו יורק…

היא: אתה-לא-חזרת-לשום-ניו-יורק.

הוא: אני ועוד איך חזרתי לניו יורק, חזרתי לניו יורק והוסמכתי ל…

היא: לא.

הוא: חבל. טוב, אני זז.

היא: לאיפה?

הוא: לדו קרב שיסכם את החיים שלי כראפר שאפתן, חוצפן, יהיר, חכם יותר מדי, גרפומן, וורקוהוליק, תככן, שהצליח להסתכסך עם כמעט כל האבות המייסדים רק כדי שבסוף יהרג מירייה של דושבג אופורטוניסט וצבוע ויכתבו עליו מחזמר שאי אפשר להפסיק להקשיב לו.

היא: אבל מה יוצא לי מזה? לפחות קימבנת איזה כרטיס או שניים?

הוא: רציתי, אבל לין מנואל מירנדה אמר לי לא לזרוק את הירייה שלי…

היא: אין לזה שום משמעות בעברית.

הוא: …ואז זרק אותי החוצה.

(פאוזה)

היא: זיבי אני מספרת את הסיפור שלך.

רשומה רגילה
ישראמן
ישראמן, סיפורים

עלייתו של ישראמן (סיפור)

הקדמה

הנה, ישראמן. כמו שרצית. סוף סוף הצלחנו להגיע איתך למשהו. זוכרים איך הכל התחיל?

ראשיתו של ישראמן במטלה בסדנת כתיבה לפני מס' שנים, שנושאה היה כתיבת יומן לדמות. דמותו המופרעת של גיבור העל גס הרוח והלא יציב נפשית עלתה בעיני רוחי ומצאה את דרכה לטקסט.

אפשר לזהות בנקל את ההשראה לישראמן: קצת הומור ישראלי בסגנון "גבעת חלפון", קצת קומיקס פארודי בסגנון "סופר שלומפר", וכמובן השפעה מאוחרת יותר של הסיפור המצויין "מלדרה מוטרדת" מאת גיא בוסקו, שהופיע לראשונה בתחרות "פרס עינת 2014" ולאחר מכן מצא עצמו באסופת "היה יהיה 2015" בגרסה משופרת בעריכתו של אהוד מיימון (האין זה סימלי כי זו אותה אסופה בה פרסמתי לראשונה בשנתון?).

מאז הוא המשיך להפציע בבלוג שוב, ושוב, ושוב, ושוב… ועוד.

אם להתבטא בשפה בוגרת, זה די מעניין לראות את האבולוציה שעברה על ישראמן מאז שנכתב לראשונה. דרך פחות בוגרת היא לציין את האמת הפשוטה שפשוט לא היה לי מושג מה לעשות עם הדבר הלא מזוהה הזה. התחלתי עם ישראמן כפארודיה פרועה על גיבורי על. משם המשכתי לסאטירה עכשווית פוליטית-חברתית. לאחר מכן השתמשתי בו ככלי יעיל להפליא להוצאת קיטור (ע"ע ישראמן וועדות ההשמה לילדים עם צרכים מיוחדים).

בערך בתקופה ההיא ניסיתי לחשוב האם הדמות יכולה להיות משהו רציני שיכול להחזיק סיפור של ממש. אולי אפילו נראטיב רחב יריעה כלשהו. בעיני רוחי ראיתי את דמותו המיוסרת והאפילה של ישראמן, המלווה את ישראל מאז קום המדינה ושלובה באירועי מפתח, מעין חייל על המלופף בקונספירציות פוליטיות מורכבות, מאבד את נשמתו ונופל אט אט לצד האפל, עד שהופך לנבל על. משהו בסגנון רורשאך מ"וואטצ'מן" פוגש את וולטר ווייט מ"שובר שורות", לו היו לבושים שניהם במדי זית ומקטרים על השבת שקיבלו מרס"ר המשמעת בגלל ששכחו לשים שמן בבאטמוביל. זה היה יכול להיות סיפור מעניין… עד ששוחחתי על כך עם המנחה הקשוחה עד מאוד.

"אני אגיד לך מה לא עובד ברעיון שלך," אמרה לי רוני בנועם, "גיבור על כמו שאתה מנסה לבנות כאן? זה מושג אמריקאי במהותו! קצת קשה לבנות עלילה כזו שתהיה ישראלית ומשכנעת. אתה מבין?"

כשעניתי לה "כן, הבנתי…" יכולתי לשמוע את הרוח יוצאת לי אט אט מהמפרשים.

פריצת הדרך הראשונית הייתה כשכתבתי את צואה גרעינית. למה? מכיוון שבאופן טבעי ניסיתי לכתוב את הטקסט הארסי ההוא דרך עיניה של הדמות הארסית והקיצונית ביותר שיכולתי לחשוב עליה, אותה דמות שכבר התרגלתי להשתמש בה על מנת להביע מחאה או תסכול. כמובן שהרעיון נזנח עד מהירה, מכיוון שיש בעייתיות מסויימת בלהשתמש בישראמן הסקסיסט עד אימה כמשיח הנושא על כנפיו (או יותר נכון: גלימתו) מסר פמיניסטי. אבל כבר אז נוכחתי לדעת עד כמה הדמות הזו חיה סביבי ומקיימת עימי דיאלוג מתמשך, בין אם ארצה או לא ארצה.

למעשה, ישראמן הפך לדמות ערטילאית הנוכחת בבית כל הזמן. "לעזאזל," מצאתי עצמי אומר שוב ושוב למלכת היופי כשמישהו עצבן אותי, "חבל שאין לנו כאן את ישראמן עכשיו. הוא היה פותר לנו את העניין."

"אתה צודק," השיבה לי, "היום שוב הציקו לילדה בבית הספר. בהחלט היינו יכולים להיעזר בו."

"שלא לדבר על הבירוקרטייה!" זעקתי כשעמלנו במשך שנתיים לסדר עניין רישומי הקשור לבית שלנו, "למה הוא לא מגיע וסוגר לנו את הפינה הזו!"

רשימת המשימות שהכנו לישראמן הלכה והתארכה, אך העריק הזה פשוט סירב להתייצב. חוצפה של ממש, אם אתם שואלים אותי. אני נותן לו חיים, טקסט, קיום במרחב הדיגיטלי, והאפס הזה מצפצף עלינו. מה זה מצפצף – משתין עלינו בקשת.

ואז ראיתי את הפיתרון… סופסוף. ומצאתי אותו כאן. לעזאזל, אפילו הייתי פיזית באותו מקום, אותה חורשה שבה נכתב "תום" לראשונה, כאשר הבנתי לפתע איך ישראמן צריך להיות כתוב. יותר מזה, הבנתי אותו.

"ומה אם…" מלמלתי לעצמי, "ומה אם הוא באמת היה כאן? ורק אני רואה אותו? ויש לו ממשות בעלת חוקים משלה? ועבר מסתורי? ואיזשהו קשר מיסטי למקום הפסיכי הזה בלב המזרח התיכון?" ולאחר מחשבה נוספת "ונניח שהוא באמת היה כאן… אולי הוא אפילו היה איתי כשכתבתי את תום לראשונה? הרי כל הורה לילד מיוחד מרגיש לפעמים שלא היתה מזיקה נוכחות של גיבור על שיעזור ברגעים הקשים… לא?"

עד מהירה קיבל ישראמן ביטוי שונה לוריאציות שבהן דמיינתי אותו בהן עד לאותו רגע. כן גיבור על, אך עם רקע שיכול להחזיק סיפור של ממש. כן דמות מופרעת וקיצונית, אך עם תירוץ מספיק קוהרנטי ואמין סיפורית על מנת להצדיק דמות שכזאת. מצד אחד ארכיטייפ של רפרנסים גיקיים למהדרין, המערב אזכורים לבאפי, הנסיכה הקסומה ומונטי פייתון, אך מצד שני עם רקע תרבותי ישראלי הלקוח מקישון והגשש החיוור.

אך יותר מכך: אם יורשה לי לקפץ מעט מעל כתפי ענקיות, הרי שישראמן הוא במידה רבה תוצאה של ההערכה העצומה שאני חש כלפי סדרת שומרי הערים של רותם ברוכין המופלאה. אם רוח המקום קיימת עבור כל ישוב ומקבלת את אופיו, למה לא לנסות משהו דומה עם מדינה שלמה? ישות מיסטית כלשהי, השואבת את כוחה מאופייה (לטוב ולרע) של מדינה איתה היא מזוהה, מקיימת דיאלוג שברירי עם אדם אחד ויחיד המסוגל לתקשר איתה, ומנסה בדרכה האגרסיבית ובלתי ניתנת לשליטה לעזור? דמות המערבת גיבור על "קלאסי" (פחות או יותר) ומצד שני – ערס מצוי אשר אותו אנו מכירים גם אם מעולם לא פגשנו אחד כזה. הגברתן החביב אך השובניסט, אשר מחכה להזדמנות לעזור, או בלשונו "לסגור את הפינה, אחי," ואז לשתות איתנו קפה בוץ "אבל שיהיה שחור-שחור, לא כמו זה של האשכנזים, אח'שלי."

ומעל לכל: מה ההשפעה של דיאלוג עם יצור כל כך מסתורי על אדם אחד רגיל, המנסה בסך הכל להתמודד עם טיפול יומיומי ומפרך בבנו האוטיסט, בתקווה שחייו לא יהרסו על ידי מפגשים חוזרים ונשנים עם יצור המעמיד את עצם שפיותו בסכנה?

ישראמן דרש ממני כתיבה זהירה יותר מאי פעם מכיוון שהיה זה רעיון שביקש לפרוץ החוצה במשך תקופה מאוד ארוכה, אך גם מפני שהכנסתי לתוכו אלמנטים רבים מחיי האישיים. או כמו שאחת הבטאיסטיות אמרה לי (ולא אציין שום פרט מזהה לגביה למעט העובדה שהיא טבעונית, בדורופובית, ושמה יעל פורמן): "יש לך דמיון פורה מאוד, מכיוון שאין בסיפור הזה שום דבר שמזכיר את החיים של אף אחד שאני מכירה!"

תהליך ההבשלה הארוך של ישראמן הצדיק את עצמו, והשנה הוא מועמד לפרס גפן בקטגוריית הסיפור הקצר. יאי! תמיד רציתי להפסיד לאחת מהפיינליסטיות האחרות!

רגע, ומה הלאה אתם שואלים? ובכן, זו היתה התנסות מרתקת מכפי שארצה למצות אותה בסיפור קצר. למעשה, "עלייתו של ישראמן" הוא מבחינתי Discovery Writing עבור כתיבת רומאן פנטסיה של ממש, אשר יושלם ממש אוטוטו! כלומר, עוד שנה-שנתיים. אולי יותר. בערך. בעתיד הנראה לעין. יודעים משהו? כש ג.ר.ר. מרטין יוציא את רוחות החורף, גם אני אוציא את שלי. או יום אחרי.

אז איפה אפשר לקרוא את הסיפור?

"עלייתו של ישראמן" פורסם לראשונה באסופת היה יהיה 2018, בעריכתו המעולה של אהוד מיימון.

בנוסף (ולשמחתי הרבה) פורסם הסיפור כחלק ממועמדי הגפן באתר האגודה. קריאה נעימה!

רשומה רגילה
כללי

קתב יד: מדריך התקנת Manuskript

בעקבות התענינות בלתי צפויה במדריך תוכנות הכתיבה שפירסמתי בעבר, החלטתי לפרסם מדריך התקנה לתכנת Manuskript המקסימה להפליא. כמו כן, אני תוהה האם להצמיד לה שם בעברית. "קתבן"? "קתב יד"? לא חשוב, אני בטוח שיש עוקבים שיהיו יצירתיים בעניין.

מניוסקריפט היא למעשה מעבד תמלילים ייעודי לכתיבת פרוזה. הוא מאפשר לכם לכתוב את הסיפור עצמו, וכמובן לנהל את כל המידע שקשור ליצירה: ביוגרפיות על דמויות, קווי עלילה, תכנון פרקים וסצינות, תכנון קווי זמן, מעקב אחרי ספירת מילים, תקצירים, ועוד ועוד…

יתרונה של התוכנה הוא בכך שהיא חינמית לחלוטין (קוד פתוח וחופשי), חוצת פלטפורמות (זמינה גם לווינדוז, מק ולינוקס) והכי חשוב: בעלת תמיכה טובה מאוד בעברית.

החלטתי לפרסם את מדריך ההתקנה הזה לסביבת ווינדוז מכיוון שמשתמשי ווינדוז מהווים את רוב האוכלוסיה, וגם מהסיבה שדווקא בסביבת ווינדוז ההתקנה עלולה להיות מעט יותר טריקית. זו תוכנה שנכתבה בעיקר עבור סביבת לינוקס, היכן שמנהלי החבילות מטפלים בתהליך החיפוש וההתקנה באופן חלק. דווקא בווינדוז אין מספיק תמיכה בהתקנת רכיבי התוכנה שמניוסקריפט עושה בהם שימוש, ולכן שם יש צורך להתמודד עם התהליך באופן מעט יותר ידני.

כמובן שכולכם מוזמנים להיכנס למדריך ההתקנה הרישמי בויקי של התוכנה.

אז… שנתחיל?

1. התקנת Manuskript

פשוט לכו לכאן, והורידו את גרסת הווינדוז (באופן מפתיע, הקישור יהיה מתחת לכותרת Windows).

הקובץ שקיבלתם הוא קובץ ZIP שאינו מצריך התקנה. פשוט פיתחו אותו לאיזו ספרייה שבא לכם (אני ממליץ על הכונן הראשי, כגון C: מכיוון ששמתי לב שעלולות להיות הודעות שגיאה מוזרות כששמים דווקא בתוך ה-Program Files).

2. התקנת Pandoc

תכנת Pandoc חיונית על מנת לייצא את הרומאן שלכם לפורמטים נפוצים ומוכרים כמו Word, Open Office וכו'.

גם כאן אין יותר מדי התעסקויות: היכנסו לכאן, הורידו את תכנת ההתקנה ופשוט תתקינו.

3. התקנת מילון/בודק איות עברי

כאן בא לידי ביטוי היתרון הגדול של מניוסקריפט ביחס לאחרים: מעבר להצגה תקינה של טקסט עברי (פונטים, כיוון פסקה, סימני פיסוק וכו'), יש יכולת להוסיף לתוכנה מילונים בכל שפה אפשרית. אני אתמקד כמובן בהתקנת מילון/בודק איות עברי.

דרך אגב, גם כאן המפתח פירסם מדריך פרקטי להפליא להתקנה, והוא משתמש במילון העברי כדוגמא! לא תאמינו, אבל זה נכתב אחרי דין ודברים בינו לבלוגר נודניק במיוחד מישראל.

קודם כל: יש להיכנס לכאן ולהוריד את הקבצים he_IL.aff, he_IL.dic. הקפידו להוריד את גרסת ה-Plain שלהם!

יש להוריד את גירסת ה-Plain בלבד

את הקבצים שהורדתם שימו בתוך ספריית manuskript/enchant/share/enchant/myspell הנמצאת בתוך ספריית התוכנה שפתחתם מה-ZIP בהתחלה.

4. הפעלה

עכשיו בואו ונבדוק שהתוכנה אכן פועלת:

לכן לספריית המניוסקריפט (אותה ספרייה שפתחתם מה-ZIP) והפעילו את קובץ manuskript.exe. עבד? יופי!

אתם יכולים לבחור את סוג הפרויקט שאתם רוצים לעשות: קובץ ריק (Empty Fiction), או תבניות מוכנות לכתיבת פרוזה ברוחב יריעה משתנה (סיפור קצר, נובלה, רומאן, וכו'…).

על מנת לוודא שהמילון העברי עובד: לאחר שיצרתם פרויקט חדש, לכו לתפריט Tools -> Dictionary ובחרו את he_IL. לאחר מכן חיזרו לתפריט Tools וליחצו על Speelcheck על מנת להפעיל את בדיקת האיות. מעתה, בכל פעם שתכתבו טקסט, הוא יסמן לכם את הטקסט הכתוב עם שגיאות. קליק ימני על המילה המסומנת ייתן לכם אפשרויות לתיקון (ביחרו את spelling suggestions).

5. ו… זהו!

אני בהחלט מקווה ששזה אכן עבד לכם. אתם מוזמנים לכתוב או להגיב אם נתקלתם בבעייה.

בכל מקרה, אני שוב ממליץ בחום להיכנס לוויקי של התוכנה ולעבור על מדריכי השימוש השונים. בהצלחה!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #49

אזהרת ספוילרים עצבנית למשחקי הכס, עונה 8!

הוא: (רואה משחכס) לא, לא, לא!

היא: רואה מה קורה כשמעצבנים בלונדינית?

הוא: דאני! מה הולך פה?!

היא: מה שהולך פה היה צפוי לגמרי.

הוא: איך צפוי, מה צפוי לעזאזל?!

היא: היא פסיכופטית, עוד לא הבנת?

הוא: אבל…

היא: שום אבל. היא פסיכופטית מהרגע שהתחילה הסדרה. פשוט לא רציתם לראות או להבין את זה.

הוא: אב… אבל היא הייתה אמורה…

היא: להיות דיקטטורית פסיכופטית.

הוא: לא נכון! היא היתה אמורה להרוס את הסדר הפגום הקיים!

היא: זה מה שכל הדיקטטורים הפסיכופטים אומרים.

הוא: תפסיקי לקרוא לה ככה!

היא: להפסיק לקרוא לפסיכופטית "פסיכופטית"?

הוא: את עשית את זה שוב! והיא לא.

היא: היא כן.

הוא: תפסיקי לומר את זה! רק בגלל שהיא שרפה את הזקנה ההיא בעונה 1, ואת סוחרי העבדים בעונה 4, ואז את הצבא של הלאניסטרים ואחר כך את אבא ואח של סאמוול ואז את ואריז ואני לא זוכר עכשיו לאיזו נקודה חתרתי.

היא: חתרת לנקודה שהיא פסיכופטית.

הוא: סליחה, אבל היו לה החלטות קשות לקבל.

היא: גם את זה אומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים.

הוא: לפעמים צריך לעשות דברים קשים.

היא: גם את זה אומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים.

הוא: צריך להשליט מרות נגד מי שמנסה למרוד בך!

היא: תפסיק להגיד דברים שאומרים כל הדיקטטורים הפסיכופטים, טירון.

הוא: אבל…

היא: עכשיו תסביר לי מה היה הקטע בינה לג'ון.

הוא: היה ביניהם רומאן, אבל אז הסתבר שהם בעצם קרובי משפחה.

היא: אז מה שאתה אומר לי בעצם שהוא נפרד מפסיכופטית בלונדינית שיש לה דרקון?

הוא: היא. דודה. שלו.

היא: דיקטטורית. פסיכופטית. דרקון. נפרד ממנה.

הוא: אבל… אבל…

היא: הוא באמת לא יודע כלום, ג'ון סנואו.

הוא: אוף! אבל… אוף, דאני, מה את עושה?!

היא: את החלום שלי, זה מה שהיא עושה!

הוא: את המה שלך?!

היא: לא ידעתי אף פעם להגדיר את זה, אבל עכשיו אני מבינה בדיוק מה רציתי בחיים. רק דרקון היה חסר לי.

הוא:

היא: יש לך מושג מכמה אנשים הייתי שמחה להיפטר? ועוד בכזה סטייל!

הוא:

היא: איזה דרקון משוכלל! איך לא נגמרת לו האש?

הוא: השיחה הזו מטרידה מדי, כמו הפרק שעכשיו ראינו. אני קם מוקדם מחר, מתי להעיר אותך?

היא: אל תעיר אותי לפני שש וחצי כי אני עשויה לפגוע בך.

הוא: את… מתכננת לחפש עכשיו דרקון לשימוש עצמי, נכון?

היא: בוא נגיד ככה – ברגע שיהיה לי דרקון אימתני שאוהב לשרוף אנשים, אתה תהיה הראשון שיידע.

הוא: זו לא התשובה שרציתי לשמוע, לעזאזל!

רשומה רגילה
כללי, כנסים

רסיסים מעולמות 2019

ברוכים הבאים לכנס עולמות, ביתם של הספויילרים, קוספליירים, וגיקים שאוהבים אחד ושונאים את השני (תייגו אחד מהם ואל תגלו מי זה מי).

נושא הכנס השנה הוא כמובן "גב תפוס", והוא מוקדש כמובן לכל אותם גיקים שחטפו דלקת בגב התחתון, הזניחו את עצמם ואז באו למתחם האשכול אחרי שלקחו בערך כל כדור אפשרי שקיים (חוץ מאלה שגנץ לא לוקח כי 7.62 לא נכנס לפה ובאופן כללי תמיד היתה לי פוביה מכדורים). אה, רגע. התכוונתי ש… נושא הכנס הוא… "בית"? בסדר, אבל למה להרוס?

זירה

השנה לא היתה זירה למשחקי חרבות, מה שיצר ויכוח מסויים. הויכוח הפך לפולמוס, שהפך למריבה, שהפכה לתגרה, שהפכה לבסוף לתכנית ריאליטי. תכנית הריאליטי הסתיימה בטורניר מדמם של גרזני ספוג שנערך בין חסידים ומתנגדים שלא הצליחו להסכים האם לערוך טורניר מדמם של גרזני ספוג, ולבסוף החליטו לתת לברנדון סנדרסון להחליט על כך באייקון הבא.

מרינה והמגזין

מרינה ברלין היא אדם מגניב להפליא שעוסק במגוון רחב של פעילויות: לקטורית, סופרת, משוררת, שופטת בפרס טיפטרי, מבקרת ספרים, פרויקט תרגום גפן ועוד. בקיצור, אנחנו לא סובלים אותה. היא גם יודעת להרצות, שכעיני זה מאוד מקומם וראוי לגינוי.

מרינה הרצתה על הוויה דולורוזה הידועה כ"הגשת סיפורים קצרים למגזינים בחו"ל". אמל"ק: אם אתם מקבלים מייל דחייה – אל תענו. אם אתם מקבלים מייל דחייה שמזמין אתכם לשלוח סיפור בפעם אחרת – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהטקסט עבר לקטורה – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהסיפור מתפרסם – תענו, אבל רק בתנאי שהמייל לא הגיע ממרינה שאולי בודקת את העירנות שלכם כי היא ממש, אבל ממש מוצלחת עד כדי בלתי נסבלת.

דרך הגב

הו, פיריפורמיס. הִילת ימַי, להט לֵילוֹתַי. חטאי, חיי. פי-רי-פור-מיס: בדל הלשון מטייל לו טיול בין שריר לעצב על האגן, ןאז נוקש לו בדיוק שלוש טפיפות: ד-ל-קת.

השנה נאלצתי לקצר את ביקורי בכנס ליום אחד, גם בגלל שידורים ביום השני אך בעיקר כי היה לי מעט קשה להתנהל סביב האנטומיה של הגב התחתון. אבל אל תהיו כל כך מרוצים שהרי העולם מתחלק לשניים: אלו שסובלים מבעיות גב ואלו שיסבלו מבעיות גב, ואין מצב שכולם שרדו את ת'אנוס.

ספוילר

אבנר שחר קשתן העביר הרצאה מרתקת על הספוילר כישות בפני עצמה בעידן המודרני, ההיסטוריה שלו והאופן בו המבקרים והקהל מנסים לתמרן סביבו במחול מורט עצבים.

גם אבנר יודע להרצות היטב ולכן גם הוא דמות בלתי נסבלת בעליל. הקהל פיתח כלפי אבנר איבה של ממש כשהאיש התוודה שהוא חסין ספויילרים. לעזאזל איתו.

אני חושב שהרגע שובר הלב ביותר בהרצאה היה כאשר אבנר גילה לכולם שהמילטון מת בסוף. אוף, עכשיו אני בחיים לא אוכל לראות את המיוזיקל הזה, בלי שום קשר לעובדה שזה קרה לפני 300 שנה והייתי אמור לדעת את זה בעצמי.

לסיכום: אל תראו הרצאות של אבנר, כי האיש הנורא הזה עלול לגלות לכם גם שהטיטאניק טבעה.

על שלל

קופסאות העל שלל הן יוזמה מופלאה של האגודה לצ'פר את באי הכנס. בכל אחת מהן ישנו לקט אקראי ומפתיע של אביזרים והפתעות הקשורות לקהילה ולאגודה. השנה צורפו לקופסא גם סיפורונים שנכתבו במיוחד עבורן. אחד מהם נכתב על ידי עבדכם הנאמן ("יפי הבלורית והסהר") ואשמח לדעת מי הזוכים המאושרים שקיבלו אותו.

בורג ואמנות אחזקת הנבל

הדס סלוין הינה חובבת ידועה של קונספט "מוח הכוורת" עליו הרצתה באייקון האחרון. בכנס הנוכחי הרצתה הדס על הבורג, האויב המיתולוגי מיקום סטר טרק. למי שלא יודע, הבורג הם ציוויליזציה מרושעת להחריד המסיירת ברחבי הגלקסיה. כאשר הם נתקלים בציוויליזציה אחרת המעניינת אותה, הם ממהרים להשתלט עליה באופן מזעזע על ידי בינג'ים של דיסקברי, וכן – זה באמת מחריד כמו שזה נשמע.

גם בהרצאה הזו נהניתי עד מאוד, ובפרט מהציטוט שהדס הכניסה לפנתיאון: "אין בורג רע, יש בורג שרע לו."

סיכום

עולמות הוא כנס מגוון מצד אחד, אך עדיין לא עמוס להחריד באייקון. מזג האוויר השנה ריחם עלינו, לאחר שכמה שנים היינו רגילים לחמסין המסורתי.

כמות האירועים הנמוכה שארגנתי לעצמי (וזו הסיבה לסיכום הקצר מהרגיל) הייתה החלטה טובה: חזרתי הביתה כשאני עדיין זוכר איך קוראים לי.

הפער בן הכנסים הראשונים שהגעתי אליהם לפני כעשור, כשלא היכרתי אף אחד, לבין הכנסים בשנים האחרונות, כאשר אין מספיק כנס כדי להגיד היי לכל מי שאני מכיר כיום (ויש כל כך הרבה מכם!) הוא בלתי נתפס בעיני. בהזדמנות זו, דרך אגב, אני רוצה להודות מקרב לב לרוני וריקה שאירחו לי לחברה בארוחת הצהריים ושמעו את טרוניותיי על החיים, היקום וכל השאר. חברים זה נחמד, ובמיוחד כשהן משכנעות אותי לנסות אגדאשי. זו הפעם הראשונה בחיי שטעמתי טופו טעים. נשבע לכם.

להתראות באייקון 🙂

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #48

היא: ואו, כולם מדברים על החללית הישראלית הראשונה לירח.

הוא: נכון, זה מגניב לגמרי!

היא: היא מאויישת?

הוא: אה, בכלל לא.

היא: חבל, תכננתי לבקש מהם הסעה לירח.

הוא: זה… קצת מאוחר בשביל זה.

היא: אבל…

הוא: היית צריכה לתאם את זה עם יואב לנדסמן לפני 5 שנים לפחות.

היא: זה היה יכול להיות מאוד נחמד לקבל טיול רומנטי לירח בוולנטיינס.

הוא: אני מקווה שלפחות תכננת לעשות את זה איתי.

(פאוזה)

היא: כן, ברור.

הוא: מה זה היה עכשיו?

היא: מה?

הוא: הפאוזה הזו. היא הייתה ארוכה, וכשאני חושב על זה היא לא הייתה אמורה להיות בכלל!

(פאוזה)

היא: לא הייתה פאוזה.

הוא: הייתה ועוד איך, ועכשיו עשית עוד אחת!

(פאוזה)

היא: באמת?

הוא: אולי די עם זה? באמת תכננת טיול רומנטי לירח בלעדי?

היא: תראה…

הוא: אוי ואבוי.

היא: כל מה שאני אומרת זה…

הוא: ככה התחילו הדברים הכי נוראים בעולם.

היא: איך?

הוא: באנשים שאמרו "כל מה שאני אומר זה…" ואח"כ דורות של ילדים שסבלו בגלל זה בבחינות בגרות בהיסטוריה.

היא: אני לא רואה איך זה מקדם אותי לירח.

הוא: את מתכוונת "אותנו".

(פאוזה)

היא: נכון.

הוא: את עושה את זה בכוונה עכשיו, נכון?

(פאוזה)

היא: כן, בטח.

הוא: זה ממש לא מה שהם תכננו שם ב-SpaceIL.

היא: הם לא תכנו טיולים לירח?

הוא: הם לא תכננו פאוזות.

היא: אתה ממש מעצבן, אתה יודע?

הוא: אני מעצבן?!

היא: זה אתה שעושה כאן שימוש רטורי מופגן בפאוזות ככלי להעצמת רגעים קומיים במסגרת דיאלוג קליל, ועכשיו אתה מתבכיין שאני תופסת על זה טרמפ?

(פאוזה)

הוא: הא?

היא: רגע, זה היה בגלל שימוש רטורי?

הוא: זה היה בגלל שלא הבנתי אף מילה.

היא: נו באמת, ואתה מצפה שאני אעביר איתך ככה דייט על הירח.

הוא: זה המינימום שבן אדם מצפה לו.

היא: יש לך מושג כמה שקט שם?

הוא: איפה?

היא: על הירח. כל מה שיש שם זה פאוזה אחת גדולה.

הוא: וגבינה.

היא: 2 דקות שם עם כל הפאוזה הזו ואתה תוציא אותי מדעתי.

הוא: אני מצליח לעשות את זה גם כאן, מה ההבדל?

היא: יופי, אני שמחה שיצאת מזה.

הוא: אז אני בא איתך לירח או לא?

(פאוזה)

היא: בטח.

הוא: לעזאזל איתכם, SpaceIL!!!

רשומה רגילה