התוכי המת
הומור

עקומה נורווגית כחולה

שלום, אני מעוניין להגיש תלונה.

לא כרגע, אנחנו בהפסקה.

לא מעניין אותי. אני מעוניין להגיש תלונה על הפנסיונר שרכשתי בחנות זו ממש לאחרונה.

אה, הקשיש הנורווגי הכחול. מה הבעיה איתו?

אני אגיד לך מה הבעיה איתו: הוא מת.

מת?

מקורונה.

(פאוזה)

לא נכון.

מה לא נכון?

זה לא מקורונה.

סליחה?

תראה בעצמך, זה משיעמום.

אני מזהה קשיש שהתפגר מקורונה כשאני רואה אחד כזה, ואני אומר לך שהוא מת מקורונה.

מה פתאום? הוא מת משיעמום. המנוחה בבידוד הרגה אותו.

אדוני, הוא קיבל את מירב ההפעלות שאפשר היה לתת לו. זה מקורונה.

לא נכון.

אתה בוודאי מתל…

זה ממחלות רקע.

מחלות רקע?!

בוודאי, זה מאוד שכיח אצל הנורווגי הכחול.

– אדוני, זו קורונה, לעזאזל.

– לא נכון. הוא כמה לחיבוקים.

– לא כמה ולא בטיח. קורונה.

– לא נכון. כמיהה. זה מאוד נפוץ אצל הנורווגי הכחול.

– תפסיק לדבר שטויות.

– ומאיפה אתה כל כך בטוח שהוא מת? תראה איך הוא עומד זקוף!

– אני בחנתי היטב את הגווייה בביתי. הסיבה היחידה שהוא עומד זקוף היא שהוא מוסמר למכונת ההנשמה שלו.

– אין שם מכונת הנשמה.

– רואים אותה בבירור לידו!

– לא נכון, אין.

– היו לו את כל הסימפטומים! אפילו איבוד חוש טעם וריח.

– נו באמת. למה ציפית מאשכנזי?

– אדוני, לא זאת בלבד שאני דורש החזר, אני אף מצפה ממך לכלול אותו בסטטיסטיקה.

– אתה מצפה ממני להקפיץ את העקומה עם זקן שהחליט להתפגר במקרה ביום בהיר אחד, כשהוא מוקף בצעירים אסימפטומתים?

– זו שערוריה.

זו שערורייה? זה בכלל לא המקצוע שרציתי!

– אז איזה מקצוע כן רצית?

– אפידמיולוג חובב.

 

רשומה רגילה
ישראמן, סיפורים

קפה בוץ (פאנפיק)

לאור המצב המתגלגל בו כולנו שרויים, נאלצתי להזעיק את רוחות הערים לקרוסאובר עם ישראמן על מנת להתמודד עם המשבר.

מתפרסם עם ברכתה של רותם ברוכין כפרה עליה.

קפה בוץ

האינטרקום בישרא-קייב צילצל. ואז צילצל בשנית. ואז צילצל עוד פעם, ועוד פ…

"נו כוסאומו, קמתי!" נהם ישראמן וקם מהמיטה. האינטרקום לא הפסיק גם כשישראמן נעל את הישרא-כפכף, פתח את הישרא-דלת והחליק על פחית הישרא-בירה שהתגלגלה על הישרא-ריצ…

"בסדר, נראה לי שהבינו!" פלט ישראמן, "אני גר בבית אחו שרמוטה ישראלי, טוב?"

ישראמן הצליח סופסוף להגיע אל האינטרקום. מהמסך ניבטה דמות עם שיער סגול ומשקפי היפסטרים.

"ער?" שאלה הדמות.

"לא, אני כמה לפיורדים," נבח ישראמן, "מה נראה לך?"

"יופי, עכשיו רד למטה."

"זיבי יורד למטה," אמר ישראמן, "עשיתי תורנות אתמול עם רעננה."

"ולפני זה עם כפר סבא," אמרה תל אביב, "ולפני זה עם באר שבע, ולפני זה עם ירושלים. מה הקשר?"

"שנמאס לי, טוב?"

"כי המצב רוח שלי זה חדי קרן עם נצנצים בטארדיס, נכון?" זעפה תל אביב, "עכשיו בוא לפה."

"תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב…" עבר ישראמן לקול הבס מקורס מ"כים.

"זה או תורנות בוקר איתי," קטעה אותו תל אביב, "או תורנות ערב עם פתח תקווה."

ישראמן חרק שיניים למשך עשר שניות, לפני שענה "תני לי רק לשים טייטס."

~~~~~

צבע השמיים מעל הטיילת היה כצבעו של בקבוק אלכוג'ל שהיה מופנה למסך נטפליקס שנגמרו לו כל התכנים לצפייה. ישראמן הטיח את רגליו על המדרכה. תל אביב צעדה לידו בדממה.

"זה ביזיון מה שהולך פה," רטן ישראמן, "אני גיבור על, לא פקח של משרד הבריאות."

"הם כורעים תחת העומס ואתה יודע את זה," אמרה תל אביב בקול שקט.

"אבל למה אתן לא מסנג'רות את השומר הזה שלכן?" ישראמן ירק לצד המדרכה.

תל אביב עצרה ופנתה לישראמן בתנועה חדה. "איזה חלק במילה 'בידוד' אתה עדיין לא הבנת?"

"בסדר, בסדר, מה נפתחת עליי עכשיו?" מלמל ישראמן, והחל לשמור מרחק ביטחון של שני מטרים מתל אביב שחזרה לצעוד.

“אני כולה אומר," המשיך ישראמן לאחר שהדממה שוב הוציאה אותו מדעתו, "שאפשר היה לבקש עזרה גם מ…"

"יש לקנדה צרות משלה."

"ומה עם ההיא ב…"

"אשלינג קצת עסוקה, אם עוד לא הבנת."

"הצחקת אותי," רטן ישראמן, "מה יש לה להיות עסוקה?"

"תגיד לי, אתה דפוק?" סיננה תל אביב, "כל הממלכה המאוחדת על קוצים עכשיו. וחוץ מזה," היא נשמה נשימה עמוקה, "גם אם הם יכלו להגיע לכאן, הם עדיין היו חייבים להיות בבידוד."

"אבל לתפוס מפירי בידוד?" אמר ישראמן, "בשביל זה קמתי הבוקר?"

תל אביב הורידה את משקפי ההיפסטרים וחשפה זוג עיניים מותשות. "וגם בבוקר הקודם," היא עצמה את עיניה וגירדה את גשר אפה, "וגם בזה שלפניו וגם מחר."

"אבל…" ישראמן צימצם לפתע את עיניו. "וואללה יופי," מלמל, "הנה קליינט. מרוצה עכשיו?"

תל אביב הפנתה מבטה לעבר הצעיר שהחזיק בידו שלט רחוק. מעליו ריחף רחפן בגובה של עשרה מטרים.

"יא אללה, איך אני שונא אותם," סינן ישראמן.

"תן לי לטפל בזה," אמרה תל אביב והחלה להתקדם לעבר הבחור.

"רק לראות ת'פרצוף קקה שלהם עם השלט מעלה אותי על טורים," החל ישראמן לצעוד לעברו.

"אני יודעת," מלמלה תל אביב, "וזו בדיוק הסיבה שעדיף שאני אטפל בזה."

"באור שאני רואה," אמר ישראמן, "אני נכנס בו ובאימאימא שלו."

"יודע מה? לך הביתה," אמרה תל אביב במהירות, "עזוב, אתה עצבני והוא לא נראה רגוע גם ככה. עדיף שתחזור הבי…"

"הלו!" צעק ישראמן לעבר הצעיר, "הלו, תוריד ת'רחפן."

הצעיר המשיך להפנות אליהם את גבו.

"סליחה?" אמרה תל אביב, "אנחנו צריכים לדבר איתך."

"תוריד ת'רחפן," אמר ישראמן, "זריז."

הצעיר הפנה אליהם את מבטו, גיחך לרגע וסובב אליהם בחזרה את גבו.

"אמרתי לך פרצוף קקה, או לא אמרתי פרצוף קקה?" סינן ישראמן. הוא צמצם את עיניו והישיר מבט לעבר הרחפן.

"שיט, חכה שנייה!" קראה תל אביב, אך זה היה מאוחר מדי. הרחפן השרוף התרסק על הקרקע, והבחור הצעיר נבהל. הוא קרב למה שנשאר מהרחפן ולפתע סובב את מבטו לעבר ישראמן ותל אביב. הבעת הבהלה התחלפה בזעם והוא צעד לכיוונם.

"למה כל פעם אותו דבר," מלמלה תל אביב.

"אל תדאגי, אני מטפל בזה," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי."

"זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע," אמרה תל אביב.

"אתה עשית את זה?" אמר הצעיר שעמד קרוב מדי לישראמן.

"למה אתה בחוץ?" נבח ישראמן.

"זה רחפן של שלוש אלף שקל!"

"הקנס על הפרת בידוד הוא חמש," אמר ישראמן, "שזה החמש אצבעות שאני שובר לך בכל יד על זה שהוצאת החוצה ת'פרצוף הנגוע 'שך."

"חכה שנייה," אמרה תל אביב לישראמן ופנתה לצעיר, "הוא בסך הכל מתכוון ש…"

"למה מי אתה שתגיד לי לאיפה ללכת?" קולו של הצעיר עלה לטונים גבוהים.

"חבל על הזמן," אמר ישראמן לתל אביב, "הוא מצפצף עלינו ועל הבידוד. "

"אבל זה לא אומר שצריך לדרדר את הסיטואציה!" אמרה תל אביב והוסיפה בשקט "כמו שקורה בכל משמרת."

"אני מצפצף עליכם ועל הבידוד המסריח," נבח הצעיר, "מה יש לכם לומר על זה?"

"'בקשה, אמרתי או לא אמרתי לך?" אמר ישראמן לתל אביב.

"זה הפנים של כישלון ההסברה," אמרה תל אביב בייאוש.

"הסתבכת עם הפקחים הלא נכונים," אמר ישראמן.

"למה מה תעשה לי?" נהם הבחור הצעיר.

"מה שעשינו ב-2013," אמר ישראמן.

"חחח," גיחך הצעיר, "מה עשיתם ב-2013?"

"מה שעשינו ב-2009."

"ומה עשיתם ב-2009?"

"אין לי מושג, אח'שלי," תפס ישראמן בגרונו של הצעיר והרים אותו מהקרקע, "האתר של מדעת לא היה קיים אז," ועף איתו למעלה.

~~~~

"כמה סוכר?" שאל ישראמן בזמן שבחש את הפינג'ן המהביל.

"אחד," אמרה תל אביב.

"לא יספיק לך," אמר ישראמן, "הקפה בוץ שלי חזק כמו הגיהנום."

"תשתה את התה של ספרטה ואחרי זה נדבר," ענתה תל אביב והוסיפה, "אני מקווה שאחרי זה אתה מתכוון להחזיר אותו."

"את מי? אה, את ההוא," מלמל ישראמן, "כן… נראה לי. מתישהו."

"מתישהו?"

"ברגע שאני אזכור איפה שמתי אותו אני מחזיר אותו למקום," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי." הוא מזג את הפינג'ן לספל שלה.

"רגע, אתה לא זוכר איפה שמת אותו?"

"נראה לי בקו אורך מס' ארבע-מאות-חפש-אותי," גירד ישראמן את ראשו, "נו מה את רוצה שאני אגיד לך? נשבר לי מהם, נשמה. תהרגי אותי, לא מבין מאיפה הסבלנות שלך."

"חכה שנייה," מלמלה תל אביב, "כבר חוזרת."

היא נעלמה כהרף עין, וחזרה אחרי מס' שניות.

"החזרת אותו הביתה, נכון? תגידי, למה את משקיעה זמן בלהחזיר דברים למקום?" אמר ישראמן, "ותשתי, זה מתקרר."

"אני רוח עיר… נשמה," חיוך קטן ועייף הפציע על פניה של תל אביב, "כל מה שאני עושה זה לסדר ולתקן ולהשגיח." היא לגמה מהספל ועצמה עיניים.

"יענו משמרות הזה"ב על סטרואידים," גיחך ישראמן, "אבל אל תעבדי עליי. אפילו אני רואה שאת מותשת מהחרא הזה."

"אני מותשת ממך, נודניק," פיהקה תל אביב, "הפיוזים שלך זה משהו נורא. זו המשמרת הכי גרועה שהייתה לי עד עכשיו." ולאחר כמה שניות הוסיפה "חוץ מהקפה. תודה."

"על לא דבר," חייך ישראמן, "וזה לא מדויק מה שאמרת מקודם. היו לי יותר גרועות."

"יותר גרועות מזה?" הרימה תל אביב גבה.

"ברור," לגם ישראמן מהקפה, "למה נראה לך שאני מתחמק מהמשמרות עם פתח תקווה?"

רשומה רגילה
הומור

אמרו שצריך

אמרו שצריך כפפות לטקס, אבל לא אמרו לאיזה טקס. טקס חתונה? טקס זיכרון? טקס סיום קורס? ואם כן, איזה קורס? קורס צה"לי? קורס באקדמיה? מהי מהות הטקס? ולמה עכשיו? למה ההוראות אינן ברורות?

ועל איזה כפפות מדובר? מהן אותן כפפות מיסטיות לטקסים עליהן אנו מדברים? כפפות צמר? כפפות נומקס? כפפות לבנות ייצוגיות כאלה של חיילים במארינס? ומהי חשיבות הכפפות? לשיפור המורל? שיפור האווירה? צו האופנה? צופן סודי המיועד להבדיל בין אזרח שומר חוק לגיס חמישי?

ומהי אותה נגיעה עליה אנו אמורים לשמור? ואם נגמרה לי הנגיעה? אם לא קניתי בזמן, ועכשיו נגמרו הנגיעות בסופר? ואם, למען השם, אם זרחה מפרחוני אותה נגיעה שהייתה אמורה לשכון בבוידעם כמלאי לשעת חירום, ועכשיו נתקעתי ללא נגיעה אחת יתומה? ולאיזו מטרה עליי לשמור על אותה נגיעה? מה הפונקציה שאותה נגיעה עלומה אמורה למלא?

רגע, ומה הקריטריונים שבהם אותה נגיעה מסתורית אמורה לעמוד בהם? תוצרת מקומית? תוצרת חוץ? האם נקבע תו תקן עבור נגיעות? האם היא תואמת לכבל USB דור ראשון או דור מתקדם יותר? האם היא קיימת בגרסת אנדרואיד או אייפון? האם מישהו טרח לקמפל אותה בסביבת לינוקס? ואם כן, עבור איזה מנהל חבילות?

נמסר לי כי כאזרח עליי לשמור על בידוד. בשמחה, מייד לאחר שיגידו לי היכן הוא נמצא. האם ישנה נציגות מוניציפאלית לבידוד? האם הוא קיים ברמת נפה או שמא פר יישוב? והאם מדובר בנציגות נבחרת או ממונה? ואם כן – מי מינה אותו? האם מדובר בוועדה או שמא מינוי פוליטי? מה ההכשרה הנדרשת מבידוד, והאם הוא נחשב כחלק מהדרג המקצועי?

ואולי מדובר בבידוד יחיד הממלא פונקציה לאומית? האם ישנה רשימת שמירה כלל ארצית? האם זו רשימה התנדבותית, או מוכפפת סינג'ור? האם אני רשום באותה רשימה אך אף פקיד רם זרג לא טרח להודיע לי? ומה הסנקציות המוטלות על אזרח שטחן בשמירה את שומר הבידוד שכיהן בתפקיד לפניו? ומה כוללת השמירה בכלל? עם אפוד? בלי שכפ"ץ? מול מי עולים בקשר, ומה יש לדווח?

ולמה דווקא על בידוד? סליחה, אבל אני אזרח שומר חוק, משלם מיסים ובעל תואר ראשון – מדוע המדינה מאלצת אותי להתעסק עם בידוד? למה לא עם איידוד? הלא רכשתי ותק מסויים, אז מדוע שהמדינה תבזבז את כישוריי על משימה מדרגה פחותת חשיבות? דרך אגב, אינני יודע מהו תחום האחריות של מי שמופקד על סידוד. כבודם במקומם מונח והם אינם מענייני.

ולבסוף, אבקש למחות על הפער העדתי: לא ייתכן שמדינה שלמה פוגעת בכבודו של כוג'ל.

קודם כל, אני בכלל לא בטוח שצריך לומר "אל כוג'ל". הרי ידוע לכל בר דעת כי במקרים בהם שם העצם מיצג יעד ממשי או מטאפורי הרי שיש לומר "אל". אולם במקרה שלפנינו ברור, ידוע ומוסכם כי כוג'ל אמור לקבל דבר מה מוחשי או מופשט מכולנו (השד יודע מהו אבל אני לא מתעסק בזה) מה שמצריך שימוש ב"ל" במקום "אל", ולכן, קוראות יקרות, עלינו להקפיד שבעתיים בצורת פנייתנו אליו.

ומעבר לכך, עלינו להקפיד בכבודה של העדה של כוג'ל. יושב ביננו מנהיג קבוצה אתנית אשר כרתה עימנו ברית דמים, אך זוכה לכפיות טובה שתהפוך לבכייה לדורות. לא שאני יודע, לבושתי, באיזו עדה מדובר. האם הם שרידים של הממלוכים? שארי בשר אסייתים? מהי מערכת החוקים המעצבת את תפיסת עולמם? האם הם מונותאיסטים?

ומעל לכל, קוראות יקרות: מה התפריט המקובל בקרב עדה אצילית זו? האם הוא מבוסס פחמימות או חלבונים? כי אם הם אוכלים מכרסמים מכונפים הרי שאיני רוצה כל קשר אליהם, ויפה שעה קודם.

רשומה רגילה
הומור

בלי פאניקה

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות.

שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) הצעה להמשיך במדיניות כחלק מקמפיין חדש נגד שומן טראנס.

גם שר התחבורה עלה על רכבת הבשר. פחות נדבקים משמע פחות אנשים בנת"צ, והופ! הכישלון התעבורתי יוחלף בהצלחה זמנית, ובלבד שתמשך האספקה השוטפת של נבלות עם ערך תזונתי.

משרד החינוך שקל בכובד ראש האם לצהול מיד או להעמיד פנים שהם לפחות קיימו דיון שנמשך חמש דקות. שר החינוך התקשה לבחור איזו חליפה ילבש לפתיחת שנת הלימודים הבאה, עת יצהיר בחגיגיות על הורדת מס' התלמידים בכיתה.

שר הכלכלה תהה האם ניתן יהיה להוציא מכרז על קניבליזם, ובכך להבטיח תצרוכת יציבה במחיר שווה לכל נפש במסגרת תחרות הוגנת בשוק החופשי.

רשות הסייבר נשמה לרווחה, כי היה זה מעייף לנהל מעקב אחרי הנדבקים החדשים. מפקד החמ"ל הלאומי הגיש שאילתא דחופה מכיוון שלסמב"ץ התורן התחשק לנשנש משהו.

החשב הכללי במשרד האוצר הוכיח באותות, מופתים וגרפים כי סילוק הבטלנים הפגיעים מהמרחב הציבורי יעלה את הפריון, יפחית את הגירעון, ויקל מאוד על הרגולציה שהרי פגרים לא נוהגים (עד כמה שידוע לו) להיעזר ביועצי מס או לרשום הוצאות מוכרות.

היוזמה המבורכת הלכה ותפסה תאוצה. קברניטי הערוצים המסחריים השיקו גל תכניות ריאליטי על בישול מולקולרי בטעם ספקטקולרי. כשהצופים זיהו בתפריט בני משפחה, המציאו פורמט חדש בשם "זהה את הנדבק". HBO מיהרו לרכוש אותו בגלל העירום.

רופאים צהלו על הפחתת התורים, ובתי אבות שיבחו על הפחתת התקורה. היטלי היבוא על בשר הפכו למיותרים, שהרי יש לנו בשר משובח משלנו, לעזאזל, והגיע הזמן שנפסיק לאכול שיפוד עוף רזה וצנום ונתחיל להתפנק על ויטמין B12 שאנחנו ממש לא רוצים לדעת מהיכן הגיע.

המדינה הקטנה השתוקקה לשמוח ולעלוז עד דלא ידע… אך לצערה היא שמחה רק עד שהמגיפה מוגרה. מניין הנדבקים צנח פלאים, והרמטכ"ל זעם על נתוני המשתמטים החדשים. המצב היה בלתי נסבל, ואיים להרוס את אותו סדר חדש עליו הוקמה מחדש המדינה המתוקנת.

ראש הממשלה הטיח אגרופו בשולחן והורה לקבינט לשנס מתניים ולחפש מיד מגיפה חדשה ויפה שעה אחת קודם.

אף אחד לא היה מוכן להסתכן שוב בפאניקה. בכל זאת, אנחנו עדיין לא ברברים.

רשומה רגילה
הומור

החולה המאה

כשאני תקוע בבידוד
מהלך בין החדרים,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר חולים.

כל חולה הוא מקרה לגופו
עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית,
וסיפור מפותל ורב מעללים
כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית.

חולה מס' אחד וחולה מס' שניים
זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים
זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה
רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע?

אך כשמגיע החולה המאה,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב מצד לצד,
ואני מבין שהחולה הזה הוא משהו מיוחד
אני לוחש לו: "נו? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והחולה המאה מרגיש הכי נוח בפוזיציה
כי הוא בדרך כלל החולה
שבגללו מקימים קואליציה.

רשומה רגילה
נגיף הקורונה
הומור

ראיון עם ה-RNA

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה?

ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת.

ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט.

ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות.

ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם?

ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים.

ש: ואתם רואים תוצאות?

ת: זה מורכב.

ש: תסביר.

ת: תראה, זה נכון שאנו מחזיקים בקצב הצמיחה הגדול ביותר בעולם המערבי, אבל אני חייב לומר שאני מוטרד מקצב ההתפשטות בארה"ב.

ש: על מה אתה מדבר? יש לכם נתונים מאוד יפים שם.

ת: זה נכון, אבל אין בכלל מודעות למותג. אין קשר רגשי למה שהמוצר שלנו מסמל, אין באמת הזדהות, אין מספיק שיח תקשורתי. ואני לא מדבר איתך רק ברמה המסחרית, אלא גם פוליטית.

ש: כלומר?

ת: הם כאילו מתעלמים מאיתנו. זה קצת מעליב. היעד שלנו היה ארוחת צהריים עם טראמפ ועם כל הכבוד, יש לנו לוק יותר טוב משל צוקרברג.

ש: זה נראה שהיתה לכם תקופה טובה בסין.

ת: נכון, אבל כרגע זה נעצר.

ש: אתם חושבים שתנסו לשקם שם את המותג מחדש?

ת: אנחנו שוקלים, אבל הרגולציה ממש קשוחה.

ש: מה דעתך על חוסר הוודאות שעוררתם?

ת: נו באמת. אל תגיד לי שגם אתה נפלת קורבן לדיסאינפורמציה.

ש: סליחה?

ת: הלכת פעם למסעדה?

ש: בעוונותיי.

ת: ניגש אליך מלצר?

ש: בסופו של דבר כן.

ת: שטף ידיים?

ש: אה… זו שאלה מעט מורכ…

ת: בקיצר אין לך מושג.

ש: אף לא קלוש.

ת: והטבח? שטף?

ש: לא יודע.

ת: חיטט באף לפני שהמשיך לטגן את הסטייק פרגית ברוטב טריאקי שפג תוקפו?

ש: ייתכן.

ת: והיום? נראה לך שמישהו מעז לא לשטוף? הלא היום אתה יודע מעל כל צל של ספק, שכל תינוק שתפגוש ברחוב עבר טבילה באלכוג'ל ונשטף בגרניק ועכשיו הוא חף ונקי מכל טפיל. אז אני שואל אותך, היכן חוסר הוודאות הזה שכולם מדברים עליו?

ש: כלומר, אתה יוצא חוצץ.

ת: אני יוצא חוצץ נגד זה ונגד כל מי שחושב שיכול לשים נגדנו חוצץ.

ש: איך באמת אתם מרגישים בקשר לזה?

ת: זה מאוד קשה. זו חבלה בפעילות העסקית שלנו, שלא לדבר על הפגיעה המוראלית.

ש: איך אתם נערכים?

ת: תראה, במובן מסויים מעז יצא מתוק כי אנו נאלצים לפנות לשווקים שלא היו מוכרים לנו עד כה. אם פעם הספיק לנו שוק התעופה או הקרוזים, היום תפסנו פלח שוק בחנויות צעצועים, אוטובוסים של צליינים, ואפילו מחלקות פנימיות. ביקרת פעם במחלקה פנימית?

ש: לשמחתי לא.

ת: אשריך. זה מקום איום ונורא. מלא מחלות שם.

ש: דיברת מקודם על המוצר שלכם.

ת: הייתה לנו פריצה מאוד מסיבית איתו.

ש: מה לדעתך הסיבה לפופולאריות שלו?

ת: הוא זול, זמין, מסופק ללא דמי משלוח, ומאז שהתחלנו לשווק אותו עם חופשה של 14 ימים מהעבודה זה בכלל הפך לשלאגר.

ש: אתם לא חוששים ממשגי העבר?

ת: למה כוונתך?

ש: בכל זאת, השוק הזה נשלט בעבר על ידי שחקנים מרכזיים שהתאיידו.

ת: תראה, אין ספק שלסארס היה מוצר מנצח, אבל השיווק האגרסיבי שלו המאיס אותו על קהל הלקוחות. זה מה שקורה כשעובדים בלי מודל עסקי מסודר.

ש: וה-HIV?

ת: עם ההצלחה של HIV קשה להתווכח, ובכל זאת מדובר בשחקן שהיה דומיננטי מאוד במשך לפחות שני עשורים. אבל ביננו, אי אפשר להסתמך על אותו מוצר ואותה שיטה במשך כל כך הרבה זמן בלי להניח שיהיה פיתרון מתחרה. עלאק חשבו שהם נוטלה, ובסוף גמרו כמו זירוקס.

ש: איפה אתה רואה אתכם עוד 10 שנים?

ת: תראה, זה קשה לדעת. יש לנו כמה כיוונים אפשריים שאנחנו בוחנים. השוק הדיגיטלי זה העתיד מבחינתנו. מדובר במדיום הפצה שיגדיל את שולי הרווח, אבל הדרך עדיין ארוכה.

ש: ובינתיים?

ת: בינתיים אנחנו מנסים קמפיין חדש עם תוצאות מיידיות שהפתיעו אפילו אותנו.

ש: איזה פרוייקט?

ת: שמעת על אלקטור?

רשומה רגילה
הומור

המועמד המועדף

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

סיפוח? הצחקתם אותו. מבחינתו כולנו מסופחים ולא מסופחים כאחד. הלא תסכימו איתי שעד לפני יומיים, לא היה אדם אחד סביר ומתפקד מהישוב אשר הכיר את המילים "אור יהודה", כל שכן ביקר שם. והיום? אור יהודה היא חלק אינטגרלי ממדינת היהודים, סלע קיומנו, משוש נפשנו ומטרת הווייתנו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל עד אשר כל אור יהודה תסופח עד רגב האדמה האחרון ליישות המוניציפאלית החדשה, הלא היא "קורונה סטייט".

ומה לגבי קשר עם הבוחר? נו באמת. דומני כי מבין כל המועמדים זהו המועמד עם הנוכחות הדיגיטלית השלטת בשיח הציבורי. ברצותו מופיע על המסך, וברגע שלאחריו גורם ליואב אבן להרטיב (עדיין לא החלטתי מה הוא מרטיב). המועמד המועדף מחזיק בצי היועצים התקשורתיים היעיל ביותר על פני הפלנטה, וכל זאת בלי לקחת אגורה שחוקה אחת ממשלם המיסים. הכל בהתנדבות ובחדווה.

שכה אחיה, מדובר ביישות ביולוגית המצליחה לעשות מה שאף שר בריאות לא עשה לפניה: להותיר חותם, לשנע, להבטיח ולקיים. חיש קל הקמנו אוהל קורונה מאובזר להפליא במרכז הארץ, בזמן שבמשך שנים לא הצלחנו להוסיף מיטה אחת שחוקה לבית חולים בנוי על בלוקים! עזבו אותנו מסל תרופות, או בדיקות MRI בפריפריה – ביד חזקה וזרוע נטויה נקים עוד ועוד אוהלים על כל פיסת אדמה בתולית: אוהל קורונה קטן, אוהל קורונה גדול, אוהל קורונה בטעם אגוזים, ואולי, שכה אחיה, אולי גם בטעם נוטלה, ושילכו האלרגנים קיבינימט.

מדובר, קוראות יקרות, בדיפלומט מוכשר מאין כמוהו. המועמד משקיע את מלוא מרצו בטיפוח קשרי חוץ באפיקים שכמוהם לא נראו. ראו את ענף הספורט הטרי אשר פשה בפלנטה:

– "אנחנו מובילים בכמות המתים!"
– "סליחה, אך אנחנו מובילים בכמות החולים שנמצאו."
– "אל נא תבזבז את זמני, טירון. ממוצע האבחנות השגויות אצלנו מרקיע שחקים!"
– "ואני משוכנע שמניינינו יפרח ויפעפע מעלה-מעלה, אם רק נתאמץ עוד קצת."
– "אל תדבר איתי לפני שכמות המתיירים אצלכם בארץ השמש העולה תהיה לפחות 10% מכמות המתאבדים אצלנו."

האם יש מישהו אשר מפקפק בסיכויי המועמד לשקם את מעמדנו הבינלאומי? אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששמעתי את הביטוי "זכות שיבה". רק בשביל זכות נעלה זו הייתי מוכן להצביע לו פעמיים.

אבל יודעים משהו? עזבו את הנחישות, הכישורים, הביצועיזם והדיפלומטיה.

יושרה, קוראות יקרות. הגינות. אמת. וכמובן, העובדה שאין למדינאי העילוי טוויטר, סמרטפון, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

מועמד זה אינו זקוק למאגר בוחרים דיגיטלי אותו אפשר להדליף בעזרת כישורי תכנות של חאפר. הקשר שלו איתנו הוא בלתי אמצעי, וללא תיווך. אין צורך לצייץ על מיעוט כזה או אחר המתניידים בתחבורה ציבורית לקלפיות – הוא כבר איתם באוטובוס. ובמונית. לעזאזל, ביכולתו להיצמד לכל סקייטבורד לא מחוטא. מי אתם שתגידו למועמד הנעלה שהרב קו שלו לא בתוקף? הוא מעל כל שיקול בירוקרטי וכל אילוץ לוגיסטי.

נראה לכם שעל אחד כזה אפשר לפרסם על מעללים מפוקפקים אותם הוא מבצע בדלתיים סגורות ועם סמרטפון פתוח? או לאיים עליו בתביעת דיבה? הרי אין לו אפילו צורך לאיים בתביעה נגדית. את החשבון הוא יסגור אתכם לבד.

אני קורא לועדת הבחירות המרכזית: אנא, תקנו את המחדל. הפיצו את הבשורה. שלבו את המועמד המועדף ברשימות לכנסת וביחד נימנע מבחירות נוספות. אחרת, חוששני שהמועמד, במאמציו לעבור את אחוז החסימה, יפעיל את כובד משקלו על מנת לצמצם את מאגר הבוחרים.

רשומה רגילה