הוא והיא

הוא והיא #40

הוא: הנה תראי, כבר תכננתי הכל.

היא: פפפףףףףף. נו יאללה, תריץ.

הוא: אני הופך לסופר במשרה מלאה.

היא: כן.

הוא: כותב ספר…

היא: אני בטוחה.

הוא: …שנהיה רב מכר.

היא: בוודאי.

הוא: מוכר אותו להוליווד.

היא: ספילברג, מאמי, ספילברג.

הוא: הסרט נהיה הצלחה מטורפת.

היא: ספילברג תותח.

הוא: מזמינים אותי לקומיקון.

היא: קומי-איך?

הוא: אני תופס שם את סטפן קינג…

היא: עדין לא הבנתי איפה הקומי פה.

הוא: או אולי אפילו את ג'ורג' מרטין…

היא: אבל איזה קומי?

הוא: …ומכסח את האימאימא שלו בפוקר. כל הכסף שלו אצלינו, ואז בום! אנחנו עשירים.

(פאוזה)

היא: אהא.

הוא: זו תכנית יציבה כמו הגיברלטר.

היא: אני לא בטוחה שאנחנו סגורים על המילה "יציב".

הוא: לא השארתי שום דבר ליד המקרה.

היא: "יציב", מאמי. פתח מילון.

הוא: מה תרצי לקנות עם הכסף? ווילה? יאכטה?

היא: בעל שיודע להכניס כלים למדיח כמו שצריך. ראית איך אתה מסדר שם כלים? לא שיחקת בטטריס אף פעם?

הוא: שיחקתי, אבל כל פעם שהשלמתי שורה היא נעלמה, וזה לא קורה במדיח המזורגג הזה!

היא: (אנחה) אני כל כך צריכה שינוי. הקונספט של "אהבה ממבט ראשון" קוסם לי יותר ויותר.

הוא: מה את אומרת. אני רוצה לראות אותם משחקים טטריס עם המדיח.

היא: מאז שאני רואה את זה, אני מגלה על עצמי דברים.

הוא: נו שיט.

היא: אני רצינית! למשל, שמתי לב שפעם גם אני דיברתי על ילדים כל הזמן כמו ההיא מהתכנית. אני נורא מזדהה איתה.

הוא: ספרי לי על זה. מאמי, דיברת איתי על ארבעה ילדים לפני שהתחתנו אפילו.

היא: מותק, לא נעים לומר אבל בכלל רציתי חמישה.

(פאוזה)

הוא: חמ… חמי… סליחה?

היא: חששתי להרתיע אותך.

הוא: אה… ובכן…

היא: יודע משהו, מאמי? אני מרגישה עכשיו בשלה לעוד כמה ילדים בבית.

הוא: אני לא כל כך בטוח ש…

היא: זה הדבר הכי נכון עכשיו. בוא, בוא נעשה עוד כמה זאטוטים! זה יהיה כיף!

הוא: רגע אחד!

היא: נלך לשילב! נבחר דולה! תלווה אותי ביחד לשקיפות עורפית!

הוא: אבל… אני לא יכול, כי… כי… אני צריך לכתוב רומאן! אל תפריעי לי! יש לי רומאן לכתוב! שומעת?! רומאאאאאן!!!!!!

(רץ לחדר עבודה)

(נועל את הדלת)

(רעש הקלדה)

היא: אלוהים, הדברים שאני צריכה לעשות כדי שיזיז את התחת.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הומור

טובת הציבור

הפורום לטובת הציבור התכנס ביום שלישי בין ערביים. חדר הישיבות סער, שצף וקצף. האנשים המסורים סביב השולחן, נאמו בהתלהבות ובכישרון רטורי שאין שני לו. ואכן היה על מה להתווכח.

"עמיתיי!" הרעים בקולו זקן החברים, "הסכיתו ושימעו כי בנפשינו הדבר!" זקן החברים היה מעט מתוח. הישיבה נקבעה, לאחר פולמוס נוקב, למועד בו כמות הכמטריילס באוויר היתה נמוכה ביותר. המלומדים בדקו זאת על ידי חיפוש בגוגל ובדיקה אקראית של כל תוצאה שלישית בשני העמודים הראשונים. הם התעלמו מהארבע הראשונות.

מיד הסכיתו ושמעו שאר המלומדים. זקן החברים נשם עמוקות ואמר "אני רוצה שנקשיב היטב לשלומציון לפני שנוציא את דבריו מהקשרם."

הקולגות לא היו רגילים בתרגולת כה מסובכת, אך בכל זאת הם כיבדו את זקן החברים. הוא הרי הדבי"ל הראשי (דבילי"ם = דעה בדיונית ישראלית ללא ידע מחקרי).

"חברים," אמר שלומציון וכחכך בגרונו, "מזה שנים מספר אגודת הכמטריל"ס (כמטריל"ס = כימיקלים ומחקר טיפשי רופף וילדותי ללא סימוכין) מנהלת פרויקט רציני ומבוסס למלחמה בעננים… והיום אני גאה לספר שהצלחנו."

ליבם של המלומדים החסיר פעימה. אחד הנוכחים אמר בקול רועד "מצאתם…. פיתרון?"

"בוודאי!" דפק שלומציון על השולחן באגרופו, "לעולם אל תזלזל במי שמפעיל קבוצת פייסבוק שלימדה 50,000 אנשים בוגרים ושפויים להיכנס לפאניקה בכל פעם שהם רואים מפה סינופטית."

הנוכחים מחאו כפיים בנימוס לנוכח ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלהם.

"בקיצור ולעניין," המשיך שלומציון, "המצאנו משהו פשוט, זול וחסכוני, אשר ניתן להפיצו בקלות לכל בית לצורך התמודדות עם האיום המסוכן."

"אני מאוד מקווה שלא זול מדי," העיר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אנחנו הרי עדיין צריכים להביא פרנסה הביתה."

"אה…" אמר שלומציון, "נמכור אותו עם… מים בטעמים?"

"אבל שלא יהיה אלומיניום בפקק!" העירה ראש צוות הלוחמה באלומיניום.

"או כספית!" קרא מפקד הפלג הלוחם בכספית.

"או פסיפלורה!" צעקה האנטי-פסיפלוריסטית. מיד שררה שתיקה מביכה.

לאחר דקה מתוחה המשיך שלומציון: "מדובר בפתרון מניעתי, זול ובטוח לגמרי לשימוש. פשוט לקחת מבעוד מועד, ומאותו רגע העננים הארורים לא יוכלו להזיק לך או לבני משפחתך. אני אומר לכם את זה בביטחון מוחלט!"

"תגיד לי," שאל זקן החברים בכבדות, "זה קצת נשמע לי כמו… ובכן… חיסון, לא?"

קהל הנוכחים התנשף בפתאומיות.

"מה פתאום חיסון?!" נדהם ונעלב שלומציון מעצם העלאת המונח, "זהו בסך הכל אמצעי ריפוי מונע, העוזר לגוף להתגונן ממזיקים על ידי חיזוק מערכות ההגנה שלו בכך שהוא מסייע להם לזהות מבעוד מועד איום אפשרי ולהגיב עליו בהתאם."

"רגע אחד," מלמל זקן החברים, "משהו פה עדיין לא מצלצל לי כל כך טוב. איך מגיע הפתרון הזה?"

"אה, זה טריוויאלי לגמרי," אמר שלומציון, " מדובר בבוכנה קטנטונת המורכבת לתוך צילינדר שקוף. תרופת הפלא מוכנסת לתוכו, ועל ידי דחיפת הבוכנה היא מוזרמת למטופל דרך צינורית מתכתית צרה וחדה."

"שומע, שלומציון," מלמל יו"ר פלג ההומיאופתים, "זה תכל'ס נשמע לי כמו מזרק."

"מזרק, שמזרק, למי איכפת? העיקר שזה עובד. אני אומר לך, חסינות מוחלטת!"

"מה-מה-מה אמרת עכשיו?!" התפלץ האנטי אלומיניומיסט, "מה הייתה המילה הזו שאמרת?"

"איזה מילה?"

"מילה משורש ח.ס.ן., בניין פעיל."

"וואללה?" מלמל שלומציון במבוכה, "זה מה שאמרתי? כנראה נפלט."

רחשי דאגה נשמעו מציבור הנוכחים.

"נו באמת!" נסער שלומציון, "סתם פליטת פה! תתחשבו בי, אני מותש. אתמול הדבקתי את אותו קישור למאמר בנשיונל אינקוויירר מאה פעם בשרשור אחד."

"אנו מכירים היטב את העבודה הקשה והאחראית שאתה עושה," אמר זקן החברים, "אבל מטבע הדברים אנו מודאגים. האם זה עובד?"

"בוודאי שזה עובד!"

"אבל… איך בדקתם?" מלמל ראש פלג הלוחמה בכספית.

"אנחנו ביצענו בדיקות מקיפות," הכריז דובר עמותת האסטרולוגים.

"ואנחנו גיבינו אותם," הצהירה יו"ר עמותת המטפלים באנרגיה.

"זה נשמע שלקחתם את זה ברצינות," אמר זקן החברים, "ועדיין חסר לי משהו."

"סליחה, אבל מאיפה אנחנו אמורים לדעת שיש איזשהו הבדל בין לקחת את תכשיר הפלא לבין לא לקחת אותו?" שאלה לפתע הפסיפלוריסטית. שוב שררה שתיקה מביכה.

"ובכן…" מלמל שלומציון, "לא ברורה לי השאלה."

"איך אפשר לדעת האם הדבר הזה עובד באמת, או שקיבלתם תוצאה מקרית? אולי משהו הפריע לבדיקה?"

"אלוהים אדירים!" זעק האסטרולוג הראשי, "הירח אכן היה באופק דלי באותו יום! איך פספסנו את זה?!"

"חייבים לבדוק את זה שוב," מלמל מזכיר עמותת המתקשרים, "מקסיפיתוס מאלפא-סיגמא-13 אמר לי עכשיו באוזן."

"ובכן…" מלמל שלומציון, "אני מניח שאפשר… לבדוק על… שתי חבורות שונות של אנשים, כשחבורה אחת… ובכן, תקבל את תכשיר הפלא… והשנייה… לא."

"המממ…" מלמל זקן החברים, "זה באמת רעיון מעניין. אתה מנסה לרמוז שנוכל לדעת האם התכשיר אכן פועל או שתוצאת הבדיקה שלכם הייתה מקרית, על ידי בחינה של שתי תוצאות בשני מצבים שונים ובלתי תלויים, כאשר רק במצב אחד אתה מבצע שינוי משמעותי ויזום במערכת הנחקרת, ואילו בסיטואציה השנייה אתה משאיר את המצב על כנו ואז מנסה לבדוק האם בין שני המצבים ישנה חפיפה או שוני ברור, אותו ניתן להגדיר באמצעות מדד ביטחון הניתן לכימות מספרי?"

"אה…" אמר שלומציון בהיסוס, "כן זה דווקא נשמע לי בערך מה שאמרתי."

"אחלה, אני זורם."

"רגע אחד!" אמר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אני מקווה שלא תגלה לאף אחד מהאנשים בבדיקה מה הם מקבלים!"

שלומציון הביט בו במבט של כלב עזוב.

"יש משהו בזה," אמר האלומיניומיניסט, "כדי שהתוצאות יהיו אמינות הייתי אפילו מציע שלא נותן התכשיר ולא המקבל ידעו מה הם מקבלים. ככה באמת כולם יקבלו ויפעלו באופן אחיד ללא הסחות."

"אתה מתכוון," שאל שלומציון, "שגם המקבל וגם הנותן יהיו עיוורים לגמרי למה שהם בודקים?"

"כן."

"יענו, גם הנותן וגם המקבל עיוורים."

"פעמיים עיוורים."

"נכון."

"עיוורון, אבל בכפול."

"בדיוק."

"זה נשמע סבבה לגמרי," אמר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אפשר לתת לחלק את תכשיר הפלא האמתי ולשאר תיתן משהו מהתרופות שלי."

"מהתרופות שלך?!" נדהם שלומציון, "זה נשמע לי מעט מסוכן…"

"אל תדאג, הן לא עושות כלום."

"ובכל זאת…"

"אתה יכול להיות רגוע," אמר ההומיאופת, "מעולם לא היה אצלי פציינט שקיבל ממני תרופה ומצבו השתנה."

"אבל…" נשמעה קריאה מהעבר השני של השולחן, "איך נדע שעשיתם את זה כהלכה בכלל?"

"ובכן…" הזיע שלומציון, "מה אנחנו עושים בדרך כלל כדי להוכיח או לבדוק דברים?"

"אמת פנימית מפוקפקת!" נזרקה התשובה מקצהו האחד של השולחן.

"אינטואיציה חסרת ביסוס!" נשמעה עוד תשובה מהקצה השני.

"תוצאה אקראית בגוגל!" זעקה הפסיפלוריסטית.

"וודאי, וודאי," אמר זקן החברים, "אבל יש לי הרושם שמפאת חומרת הבעיה ניאלץ להתאמץ יותר."

שלומציון חשב למשך מספר דקות לפני שאמר "אולי… אחרי שנסיים… אני אכתוב איזה מסמך, ו… ובכן, אני אתן אותו לכם כדי שכל אחד יבחן אותו לעומק ויבצע עליו סקירה בלתי תלויה ונפרדת לגמרי, במהלכה הוא יחפש נקודות חולשה במה שעשיתי וינסה להפריך את מסקנותיי, ובסופה כל אחד ייתן לי את דעתו העצמאית לחלוטין על מה שעשיתי עם הצעות לשיפור."

"מצויין!" הרעים זקן החברים, "ותודה לנציגת הארץ השטוחה. זו ההצעה ההגיונית ביותר ששמעתי היום."

"על לא דבר," ענתה הנציגה, "הגיון הוא השם השני שלנו."

"רבותיי…" מלמל שלומציון, "תראו, הקשבתי לכל מה שאמרתם עד עכשיו… בכל זאת אני כאן כבר 15 שנה…"

"ואתה עושה עבודה מצוינת!" אמר זקן החברים.

"תודה, אבל…" המשיך שלומציון, "כל מה שהצעתם עכשיו… זה, ובכן, נשמע כמו…"

"כמו מה?"

"כמו… אהה… מחקר אקדמי סטנדרטי."

סערה פרצה בן רגע בחדר, כאילו מישהו ניסה למכור לנוכחים את הביוגרפיה של אדוארד ג'נר.

"תועבה!" העירה ראש צוות הלוחמה באלומיניום.

"שיקוץ!" קרא מפקד הפלג הלוחם בכספית.

"פסיפלורה!" צעקה האנטי-פסיפלוריסטית. לא שררה שתיקה מביכה כי אף אחד לא שמע.

משבר האמון איים להחריב את הקהילה המסורה. תומכים ומכחישים עלבו זה בזה, עד כי במהומה שנוצרה לא ניתן היה להבין מיהו פסיכי ומי סתם שרלטן. הישיבה הסתיימה בסערה וללא הכרעה. שירז הפסיפלוריסטית הבינה כי שנותיה היפות בוזבזו לריק וחזרה לגור עם ההורים. השמועה אומרת כי הקימה עמותה ללוחמה בשוקולד הלבן.

חלה הסלמה כאשר פלג המתקשרים ביקש ממקסימוס אימפוטנטוס מגלקסיית "ויאגרה X" להתנקש בשלומציון. שלומציון התגונן היטב באמצעות בקבוק אויר אותו קנה בשקל (שקל אחד!). זקן החברים חש ברע וביקש מדובר ההומיאופתים תרופה להרגעה. הוא מכר לו אותה בשמחה, והרגיע את חששותיו לגבי תופעות לוואי, שהרי ידוע כי התרופות שלו לא עושות כלום.

כולי תקווה, קוראים יקרים, כי המשבר הנורא ייפתר בהקדם. אמרו בתחזית שבשבוע הבא יהיה מעונן חלקית.

רשומה רגילה
כללי

אחרוני האבירים האפלים

אזהרת ספויילרים ל"אחרוני הג'דיי", "שובר שורות" ו"האביר האפל"

כבר כמה ימים אני שקוע במחשבות על "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי".

יצאנו מהסרט חסרי נשימה ומותשים. מלכת היופי מרוצה עד הגג. הילדים הדאיגו אותי מעט יותר, בעיקר מכיוון ספקטרומיסט הבית: דאגנו שמא אורך הסרט ייתן את אותותיו, ואכן הילד החל להסתובב בחוסר מנוחה באולם הקולנוע במשך כל המערכה האחרונה. מזל שהאולם היה די ריק… לעומת זאת, כאשר הם נשאלו בדרך חזרה איך היה, התשובות נעו על הטווח שבין "כיף!" ל"מהממםםםם…" אז גם שם נרשמה הצלחה.

אני יצאתי מהסרט עם עיניים נוצצות ורמת אדרנלין גבוהה, אך עייף. זהו סרט שנוצר על מנת לתת משמעות למילה "ואווווו!!!" הסרט מושקע ומוקפד, עתיר אקשן ברמות מטורפות, כתוב היטב ומרובה מערכות. אולי אף יותר מדי. יש שם אוסף נרטיבים שכל אחד מהם יכול לפרנס סרט אקשן איכותי נפרד. הסרט תופס את הצופים בגרון החל מהשנייה הראשונה ועד האחרונה, בלי טיפת הפוגה. מדי פעם במהלך הסרט (אבל רק מדי פעם, נשבע לכם) ביקשתי שהחבר'ה ב-ILM ינוחו טיפה עם ה-CGI והפיצוצים. הקונפליקט הדרמטי בין לוק סקייווקר לריי עניין אותי יותר מהמרדף מורט העצבים בין המסדר הראשון למורדים. בנוסף לכך, ריי היא דמות נפלאה והדינמיקה בינה לקיילו רן חורכת את המסך.

קשה לי למתוח ביקורת על היוצרים לגבי הדחיסות המתישה של הסרט. יש להם נעליים ענקיות להיכנס אליהם, והם לא פסחו על אף טריק ישן או חדש כדי לבצע את המשימה הכמעט בלתי אפשרית הזו. הקביעה של מבקרים רבים שמדובר בסרט הסטאר וורס הטוב ביותר (אולי אף יותר מהאימפריה מכה שנית) היא בהחלט במקום ואינה מוגזמת. הסייג היחיד שיש לי, אם בכלל, הוא העומס. רק הסצינה האחרונה על ירח המלח, לדוגמא, יכולה לפרנס סרט שלם משל עצמה.

מכיוון שאני מניח שקוראי הבלוג הזה לא מופתעים ממה שכתבתי עד כה (יכול להיות שסיפרתי פעם כמה אני אוהב את הסרטים האלה), אני אנסה להתייחס לשני נושאים שלא ממש ראיתי שהועלו במקומות אחרים.

אוזימנדיאס

ריאן ג'ונסון הוא הוירטואוז שניהל את הפרויקט הזה, ועמד מאחורי מושכות התסריט והבימוי. הרזומה שלו מכיל את לופר, שהוא אחד מסרטי המסע בזמן היותר טובים שנוצרו בשנים האחרונות, וכן את בריק והנוכלים בלום, שאותם לא ראיתי. אבל יצירות אלו אינן הסיבה מדוע שמו של ריאן ג'ונסון נחרת בזכרוני, וגם לא אחרוני הג'דיי. אני מכיר את ריאן ג'ונסון בזכות אוזימנדיאס, הפרק המופתי של שובר שורות שנחשב, ככל הנראה, לפרק הדרמטי הטוב ביותר שאי פעם שודר בטלוויזיה. ספויילרים ל"שובר שורות" מכאן ואילך.

שובר שורות מספרת את סיפורו של וולטר ווייט, מורה לכימיה עני, מרוד ומושפל, אשר לאחר שפרש ממיזם מבטיח שהקים עם חבר, פיספס את הזדמנות חייו להתעשר והפך לאדם מתוסכל. בפתיחת הסדרה מאובחן ווייט עם סרטן ריאות קטלני, ועל מנת לממן את הטיפולים הוא מחליט לעשות כסף מהצד על ידי ייצור ומכירה של קריסטל מת': סם מסוכן, ממכר ויקר. וולטר ווייט, מדען מוכשר ואדם רב תושייה, הופך בהדרגה מאזרח שומר חוק לסוחר סמים אכזרי ומניפולטיבי, המייצר את הקריסטל מת' הטוב ביותר בעולם, ואינו לוקח שבויים. בדרך הוא משקר לאישתו ומנהל משחקי חתול ועכבר עם גיסו, סוכן בכיר ביחידה ללוחמה בסמים שאינו יודע שקרוב משפחתו המקסים מנהל חיים כפולים.

הפרק "אוזימנדיאס", הוא הפרק הלפני-לפני-אחרון של הסדרה. בפרק זה, החיים של וולטר מתפוצצים לו בפנים. האמת עליו יוצאת לאור. הוא הופך למבוקש. אישתו מעיפה אותו באיומי סכין מביתם, מכיוון שהיא סופסוף מבינה עד כמה הוא מסכן אותם. ומעל לכל – כתוצאה מתכנית הימלטות שהשתבשה, נאלץ וולטר לראות את גיסו, האנק, מוצא להורג על ידי כנופייה של ניאו נאצים.

זהו פרק דחוס, מרתק, מורט עצבים וקורע לב. כל הפרק הוא רצף סצינות שלא נותנות מנוח, כאשר כל סצינה כאילו מניחה את היסודות לבניית הסצינה הבאה. האנק מוצא להורג, וולטר בורח עם חבית מלאה בכספי הסמים שלו באמצע המדבר. אישתו של וולטר, סקיילר, שולפת עליו סכין. בנו אומר לו שלא רוצים לראות אותו. וולטר חוטף את בתו התינוקת. ומעל לכל, שיחת טלפון בין וולטר לאישתו, כאשר הוא יודע שהמשטרה מאזינה:

סקיילר: "איפה האנק?"
וולטר: "את לעולם לא תראי אותו שוב." (…ומזיל דמעה אחת בלתי נשכחת)

סיפור מתח מורט עצבים, בחור שעבר לצד האפל והמחיר הנורא שיקיריו משלמים. אולי זה רק אני, אבל אני לא חושב שאחרוני הג'דיי יכל למצוא במאי טוב יותר.

הג'דיי האפל

"אחרוני הג'דיי" מתהדר בכך שהוא חותר תחת מהות אבירי הג'דיי, כפי שנבנתה אצל הקהל מאז 1977.

"תשכחי מזה," מפציר לוק מריי, "תפקידם של הג'דיי הוא להיעלם." היא מסרבת לשמוע, והוא נאלץ להוכיח לה פעם אחר פעם שכל מה שהג'דיי מייצגים זה סוג של בבל"ת. שהם כישלון. שבנקודת הזמן הנוכחית, עדיף להם להיעלם כי כרגע הם לא חלק מהפיתרון, אלא חלק מהבעייה. שקיילו רן ודארת' ויידר אומנו על ידי מסדר הג'דיי ועברו לצד האפל לאחר כישלון מסדר הג'דיי לגלות את הסכנה מבעוד מועד. וכאשר היא מתווכחת איתו, הוא מגלה לה את האמת האיומה על מה שקרה בינו לבן סולו.

האופן בו בנו לנו דמות הירואית של גיבור אצילי, ואז מפוררים לנו את מה שהדמות הזו מייצגת, מזכיר לי במידה מסויימת את הנרטיב שהוצג ב"האביר האפל". אזהרת ספוילרים לאביר האפל.

שם לקחו את מושג גיבור העל רק כדי לבנות עלילה שמראה שבאטמן המוכר והאהוב מביא יותר נזק מתועלת, מכיוון שהאגרסיביות שלו בהדברת הפשע המאורגן רק דחפה את הגנסטרים לערב את הג'וקר הבלתי צפוי. אולי, תוהה נולאן, בימאי הסרט, היה עדיף לתת לאנשים כמו הארווי דנט והמפקח גורדון להתמודד עם הפשיעה באמצעים לגיטימיים במקום להפוך את השמירה על הסדר הציבורי לקרקס מדמם של מתקפות טרור?

שני הסרטים לוקחים מותג מוכר ומאתגרים מחדש את תפיסת הצופה לגבי המסר הגלום בו. שני הסרטים הם מותחנים אינטנסיביים חסרי מנוח. שניהם בנויים על דמויות אובסיסיביות (אני מסתכל עליך, פו). בשניהם יש עלילות משנה המהוות סרט בתוך סרט, אשר במבט שני לא נראות כל כך רלוונטיות לעלילה הראשית (הקזינו ו-DJ בג'דיי, החטיפה מהונג קונג באביר). בשניהם יש גיבורים הנאלצים להתעמת מול דמות אחרת אשר מטיחה בהם האשמות קשות ולמעשה חותרת תחת מה שהצופה תופס כהירואיזם (ריי מול לוק, ברוס מול פוקס, וגם פו מול אדמירל הולדו). ובסופו של דבר, שתי היצירות מעלות נקודה מעניינת (אולי אף מהפכנית) לפיה הניצחון לא תלוי בגיבור העושה מעשים גדולים מהחיים, אלא דווקא באנשים הרבה פחות מושלמים אשר עושים דברים פחות הירואיים כדי שאנשים אחרים יוכלו לחזור הבייתה בשלום. באחרוני הג'דיי זו אדמירל הולדו שפשוט מנסה למלט כמה שיותר אנשים (ונכשלת בגלל אקט המרידה של פו) או רוז שמצילה את פין לפני שהוא מקריב את עצמו למען משימה חסרת סיכוי. באביר האפל זה גורדון שמנסה להסתדר עם האמצעים המוגבלים שיש לו במלחמתו בפשע המאורגן, גם כאשר הארווי דנט משתגע ומנסה לרצוח לו את הילד, או האסירים על הספינה שמסרבים להשתתף בתכנית הסנאף-ריאליטי של הג'וקר.

ואחרון חביב: בשניהם מתחבא בסוף טוויסט על התכנית האמיתית של "הטובים" – תכנית המילוט של הולדן בספינות התובלה הקטנות, ומערכת הניטור והעקיבה המתוחכמת של באטמן בגות'האם.

ומה הלאה?

תגובות הקהל כלפי אחרוני הג'דיי מקוטבות באופן חסר תקדים. אני מניח שאף אחד לא אוהב שאומרים לו שהדבר הזה שקוראים לו "ג'דיי" זה חרטאבונא שנכשלה פעם אחר פעם באופן מחפיר. אני חושב שאין עוד הרבה אנשים כמו ריאן "אני זה שריסק לוולטר ווייט את החיים בלי למצמץ לרגע" ג'ונסון, שיש להם אומץ בכלל להעלות מסר שכזה מול גיקים שגדלו על הסרטים האלה. אבל סחתיין על האומץ, בן אדם. אחרוני הג'דיי אינו סתם סרט, זו אופרת חלל מרהיבה, מאתגרת ובלתי נשכחת.

אני לא יודע אם זה פרק הסטאר וורס שאנחנו צריכים, אבל זה כנראה פרק הסטאר וורס שהפרנצ'ייז הזה ראוי לו. לפחות כרגע.

רשומה רגילה
כללי

רסיסים ממאורות 2017

היא: נו, אז איך היה?
הוא: חבל על הזמן!
היא: אוקיי, אבל מה היה בדיוק?
הוא: המממ… אז ככה:

מאורות!

ברוכים הבאים לכנס מאורות, המקום בו גיקים למהדרין מגיעים לירושלים בדצמבר על מנת לפגוש אנשים שעד אותו רגע היו קיימים אך ורק בקיר הפייסבוק שלהם.

בניגוד לאייקונולמות מדובר בכנס קטן ואינטימי להפליא, נטול קוספליי ו/או אווירת קרנבל, אבל עשיר בהרצאות מעולות. נושא הכנס השנה: "לראות", על שם ספרו המצוין של הארלן אליסון. היי, ויש גם פרויקט סיפורים!

הוא והיא – בקטנה

היא: מה זה היה עכשיו?
הוא: מה זה היה מה?
היא: רגע אחד דיברנו, ורגע אחרי זה היינו פתאום במקום אחר לגמרי.
הוא: זה נקרא "פלאשבק", מאמי.
היא: אבל למה ככה? זה פתאומי וכואב!
הוא: זה מה שנותן את הפלאש לפלאשבק.
היא: אבל…
הוא: חכי רגע, הנה מגיע עוד אחד וזה בטח יהיה על…

פק"ד

תום בייקין אוחיון נתן סקירה נהדרת על פיליפ ק. דיק, והדגים היטב איך הביוגרפיה הכל כך מוזרה ומטרידה של האיש הזה עזרה לעצב חזון עתידני ומבעית של המאה ה-21. דווקא התחיל לא רע, אבל… זו הרצאה על פיליפ ק. דיק, ולכן היה רגע שבו מחקו לכולנו את הזיכרון ואז השתילו לנו אחד חדש, מיד לאחר שנתנו לכולנו בראש עם קרן ורודה שגרמה לכולנו להתמכר לממריצים. עד מהרה כל מי שהיה בקהל החל לדמיין שהוא מישהו אחר, לעקוב אחריו, לגלות שזה הוא עצמו ולומר "הא, ידעתי את זה קודם!"

אתם לא רוצים לדעת כמה ספרים הספקתי לכתוב במהלך 45 הדקות האלה.

הוא והיא – בקטנה

היא: פיליפ ק. מי?
הוא: לא מי. דיק.
היא: מה? אני מכירה משהו שלו?
הוא: הסרט עם שוורצנגר.

היא: פיליפ ק. שוורצנגר?
הוא: עזבי.
היא: לפעמים נראה לי שהשיחות האלה זה חלום אחד ארוך ודפוק.
הוא: או, אז את כן קראת אותו!
היא: את שוורצנגר?
הוא: לא חשוב. היי תראי, הנה בא עוד פלאשב…

מה שרואים

ד"ר ישראל בלפר דיבר על אנשים (פחות או יותר) שרואים דרך עיניים של מישהו אחר, ולפעמים רואים הרבה יותר מכפי רצו לראות. או במילים אחרות: כשדמות מסיפור אכזרי של אליסון פוגשת את הסאנדמן, ואחרי שעוקרים לה את העיניים היא מתחרטת שלא פגשה במקום את הזקנה שהייתה תחליף-יודה ב"הכוח מתעורר".

מה שמזכיר לי: עוד לא ראיתי את "אחרוני הג'דיי", אז קחו בחשבון שמצבי שביר.

הוא והיא – בקטנה

היא: הפלאשבקים האלה תזזיתיים מדי.
הוא: אני אוהב לעשות את זה בסטייל.
היא: אבל למה לא כמו ב"אבודים"?
הוא: כלומר?
היא: אצלם לפני פלאשבק הכל היה פתאום נורא שקט, עם קלוזאפ לעיניים ו"פוף"! ואז עוברים לפלאשבק.
הוא: כלומר, את רוצה שיהיו לנו חיים שקטים, מסתוריים ולא מובנים שמנוהלים על ידי תסריטאי שלא יודע מה לעשות עם עצמו?
היא: בטח, זה ימבה כסף.
הוא: ממש לא נראה לי שנצליח לארגן משהו לפני הפלאשבק הבא.

אהוד VS סלדון

האור בכוך הזמן התעמעם, וההולוגרמה של הארי סלדון הופיעה לפתע, יש מאין. "יופי, עוד פעם הגיע החרטטן הזקן," רטן ראש העיר של טרמינוס.

"זו שנת ה-500 למוסד של טרמינוס," פתח סלדון, "ושוב התכנסתם כאן כדי לשמוע הודעה שהוקלטה על ידי מראש, הרבה לפני שכולכם נולדתם. כמו כן, ישנה סבירות של 85 אחוז שראש העיר קרא לי עכשיו חרטטן."

"חוכמולוג מסריח," אמר ראש העיר.

"ישנה סבירות של 78 אחוז שהוא קילל אותי שוב," אמר סלדון, "ואני לא מתפלא, מפני שלהערכתי לפני כחודש מצאתם בארכיון את ההרצאה האבודה של אהוד מיימון מכנס מאורות 2017."

"מה אתה אומר!" צרח יו"ר איגוד הסוחרים, "הוא אמר שאתה שרלטן אחד גדול!"

"זה לא בדיוק מה שהוא אמר," אמר סלדון בנחת, "ישנה סבירות של 59 אחוז שהוא אמר שהתכנית שלי בכלל לא מבוססת על כוחות פוליטיים וכלכליים רבי עצמה, אלא יותר על אנשים בודדים הנמצאים במקום הנכון, בזמן הנכון."

"כן, משהו כזה," מלמל הסוחר, "רגע, איך אתה מצליח לענות לי בכלל?"

"אני לא עונה לאף אחד," אמר סלדון, "אני חזיתי את השיחה הזו על ידי ניתוח סטטיסטי הסתברותי של האישיות התיאורטית של מי שמדבר איתי."

"נו, אז זה מוכיח בדיוק את מה שהוא אמר!"

"אני במקומכם לא הייתי מקשיב לאף מילה שהאיש הזה מוציא מהפה," אמר סלדון, "בטח גם אמר לכם שהוא מרצה בכנסים מאז 2003, נכון?"

"מה, זה לא נכון?"

"ברור שזה נכון," אמר סלדון, "אבל הבן אדם פשוט שחצן. תהרגו אותי, לא מבין איך שרדתם הרצאה של אדם שליטרלי יודע הכל."

"צודק, אנחנו בקושי שורדים אותך," סינן יו"ר איגוד הסוחרים.

"הוא אמר שעם כל הכבוד לתחזיות והסטטיסטיקות שלך," רתח ראש העיר, "דרך הפעולה של התכנית שלך נקבעת באופן שלא רחוק מהסוס של דריווש."

"קיימת סבירות של 75 אחוז שהזכרתם עכשיו את הסוס של דריווש," אמר סלדון, "ואני יכול לומר לכם שלאחר חקירה מאומצת בנושא, הסוס הזה הזה יכול להיכנס לי לתחת."

"לעזאזל, היה צריך לקרוא לספר הרביעי 'מוסד ופיית הבלעכס'," מלמל יו"ר איגוד הסוחרים.

"המממ…" מלמל סלדון, "ישנה סבירות של 38 אחוז שההקרנות בכוך הזמן מזכירות יותר ויותר את מופע הקולנוע של רוקי."

"נו שיט, שרלוק!" נשמעה צרחת הקהל.

לילי

לילי דאי המופלאה (מנהלת הכנס! כבוד!!!) הרצתה על מסע בזמן ולמה לא לעשות את זה. אף פעם. EVER. וזה לא משנה אם קוראים לך מרטי מקפליי או ביל וטד. אל. תעשו. את. זה. ואם כבר עשיתם אז פשוט תיקחו מכונת זמן, תחזרו אחורה ותבטלו את מה שעשי…

אתם יודעים משהו, אני לא חושב שהפנמתי את הלקח שלילי רצתה שאפנים.

הוא והיא – בקטנה

היא: אתה קורא לזה "סיכום כנס"? זה ארוך כמו פאנפיק!
הוא: אני קינג של פאנפיקים.
היא: אתה לא.
הוא: סליחה?! אני הולך לכתוב את האימאימא של הפאנפ…
היא: בפעם המאה, אתה לא הולך לכתוב קרוסאובר של ישראמן עם רוחות הערים.
הוא: מה את אומרת?
היא: בשביל לעשות כזה דבר מטורף צריך תכנון, קווים מנחים, איזשהו בסיס חזק לעבוד איתו, משהו שקיים משחר ההיסטוריה שמספרי סיפורים משתמשים בו, איזשהו מנגנון מספיק חזק אך עם זאת מספיק גמיש וידידותי, כדי שתוכל ליצור באמצעותו מגוון רחב של סיפורים בלי להיות קלישאי מדי. צריך איזושהי…
הוא: נוסחה?
היא: בדיוק!
איך ידעת?
הוא: קבלי:

הנוסחה של נטע

נטע טרופ הרצתה על הנוסחה עתיקת היומין לסיפור הגיבור. האמת שזה נושא שהכרתי אותו מעט לפני ושמחתי לראות שנטע הציגה את הנושא באופן מרענן וכיפי. ההרצאה הייתה פשוט מצוינת, עשירה בדוגמאות וקטעים מיצירות מפורסמות (כמו שאני אוהב!) וקלחה להפליא. נאלצתי לצאת מההרצאה 2-3 דקות לפני סיומה, לצערי, אבל ההנאה שלי לא נפגמה משום כך. תודה, נטע!

הוא והיא – בקטנה

היא: וואללה. עוד משהו?

מאורות ואני

למאורות הגעתי פעם ראשונה לפני שנתיים, ולא היכרתי (כמעט) אף אחד. אני מודה ומתוודה שלהכיר אנשים חדשים זו משימה מעט קשה ותובענית עבורי. זה לא נעים להרגיש כסוג של אאוטסיידר בכנסים ועוד פחות מכך במאורות, שהוא מלכתחילה כנס אינטימי ובאווירה יחסית שקטה.

השנה זה היה סיפור אחר לחלוטין. אני לא חושב שהיה רגע אחד שבו הייתי בגפי למעט אותו רגע בו הלכתי לקנות קפה… ואז הלנדסמנים ואהוד התקשרו אליי ושאלו אם אני רוצה להצטרף אליהם לאכול.

פגשתי אנשים אותם היכרתי היטב (היי הלה!). פגשתי גם א.נשים איתם.ן הייתה לי היכרות חברבוקית בלבד, והיה כיף לגלות שהן מקסימות גם במציאות (דינה ואפרת, בקיצר). קיבלתי מדידי חנוך את ספל ה"עקורה" שהזמנתי בעיצובה המהמם של אור רוזנשטיין. הקפה אכן יותר טעים ככה.

אדם אחד שלא היכרתי כלל אמר לי שהוא קורא את הבלוג. מישהי אחרת אמרה לי שהיא ממחיזה לבעלה את קטעי "הוא והיא". גולת הכותרת, מבחינתי, הייתה כשנודע לי שנצר דאי שהרצה על הקשר בין אדם ומכונה, ציטט את "האורקל של רעות" בהרצאה שלו, ואשקר אם אגיד שלא נמסתי כששמעתי על זה.

הסגל היה מקסים. לילי, את גדולה מהחיים, תודה!

אני אוהב את מאורות. מאוד. להתראות בשנה הבאה.

רשומה רגילה
כללי

באנו חושך לגרש

חנוכה הגיע ואיתו כנס "מאורות" – הזמן הזה בשנה בו אנשים מתל אביב מגלים שירושלים אכן קיימת.

מדובר, למי שלא יודע, בכנס מקסים בן יום אחד המוקדש כולו להרצאות ופאנלים בנושאי מדע בדיוני ומדע. נושא הכנס השנה הוא "לראות", על שם קובץ הסיפורים המצויין של הארלן אליסון.

כבכל שנה, מלווה הכנס גם בפרויקט סיפורים מרתק הקשור לנושא הכנס. אני ממליץ בחום להעיף שם מבט – יש שם סיפורים נפלאים. לשמחתי, גם השנה נפלה בידי הזכות לכתוב לפרויקט.

אני בהחלט מתכוון להגיע לכנס. תוכלו לפגוש בי באירועים הבאים:

פיליפ ק. דיק – האיש שחזה את ההווה
מה שרואים משם
הבט קדימה בחשש מסוים
פשוט אמרו לא (למסע בזמן) (הרצאה המחליפה את הרצאת הטארדיס שבוטלה ברגע האחרון)
לראות מבעד לעלילה

נתראה בכנס – יום חמישי הקרוב, תאריך 14.12, במעבדות בלמונטה, גבעת רם, ירושלים. פרטי הגעה מדויקים ניתן למצוא באתר הכנס.

חג מאורות שמח!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #39

היא: בוקר טוב, מאמי.

הוא: בוקר טוב לך ולמאזינים, ולצופי כאן 11!

היא: אה… הכל בסדר?

הוא: אנחנו כאן בארוחת הבוקר המשודרת אלייך מאולפני "כאן תרבות", וגם מאולפני כאן 11, ואם פספסת אותנו את יכולה לתפוס אותנו בערוץ הפודקאסטים בכאן OD.

היא: לקחת ריטאלין מקולקל הבוקר?

הוא: יש לנו היום ארוחה מרתקת, אנחנו נגיש קפה, וגם קורנפלקס, וגם לחם עם חמאה, וגם פנקייק…

היא: אתה מדבר בקול ממש, אבל ממש מעצבן.

הוא: מייד יצטרפו אלינו לשיחה מרתקת ד"ר קרן לנדסמן וד"ר נעם לויתן, וידברו איתנו על מושבות חיידקים בוופל בלגי ואיך זה הורג אותנו לאט אבל בטוח.

היא: שמת לב שהכל אצלך מתחיל בלנדסמנים ונגמר במוות?

הוא: ואם כבר מדברים על מוות, האם אנו צפויים למות כולנו מאסטרואיד מהחלל? מהנדס החלל יואב לנדסמן יצטרף אלינו עוד מעט וינטפק.

היא: מאמי, אני באמת העדפתי אותך יותר כשהיית שומע את ברמן וקיסוס בדרך לעבודה.

הוא: וגם: למה המנוע של וויאג'ר 1 לא פעל במשך 37 שנים, והאם מדובר במעשה נוכלות?

היא: אני לא ממש בטוחה שמדובר בנוכ…

הוא: אם כן, מדובר במעשה נוכלות. מהר, שימו לי את האנדר המוסיקלי של מעשה נוכלות.

היא: מה זה המוזיקה המעצבנת הזו? אתה… משמיע מהלפטופ את שיר הנושא של חגיגה בסנוקר?

הוא: ואם כבר מדברים על מה אנחנו שומעים – פרופ' משה זורמן ידבר איתנו על הקטע האבוד והמרתק שהלחין באך לצ'רלי וחצי.

היא: אתה המצאת את זה הרגע.

הוא: אם כן, זה נראה ששוב מדובר במעשה נוכלות…

היא: ואתה חייב לעשות משהו עם הקול הזה.

הוא: ומיד נעבור לאייטם המרתק הבא שלנו!

היא: ברצינות, אתה נשמע כאילו אתה יותר מדי מרוצה ממשהו.

הוא: ד"ר תמר עילם גינדין תדבר איתנו על שביעות הרצון בתרבות האיראנית, ואיך הנושא המרתק הזה מתקשר לקטע שהלחין באך ממקודם.

היא: באך לא הלחין שום דבר!

הוא: אני חש מעט עוינות מכיוונך…

היא: אתה חושב?

הוא: ולכן אבקש את האנדר המוסיקלי של העוינות, בבקשה.

היא: אלוהים, די כבר עם האנדרים וצא מהסרט!

הוא: סרטים על משחקי תודעה – מיד נדבר על הנושא המרתק הזה עם מי שנחת אתמול מהוליווד, הלא הוא יונתן ג'ת, לשעבר גת, לשעבר ג'ת, לשעבר גת, לשעב… מוזר, הוא התעייף והלך.

היא: נו שיט, שרלוק.

הוא: אם כן, שוב מדובר במעשה נוכלות!

היא: יש לך אבחנה דקה מאוד, מגיע לך פרס.

הוא: אם כן, פרסי האיג נובל לשנת 1995, אבל לפני הכל – שימו לי את האנדר המעצבן ההוא!

היא: אלוהים, לזה אתה מקשיב כל בוקר?

הוא: מה הבעיה?

היא: מה רע ב-88FM?

הוא: מאז התאגיד זה ממש לא מה שהיה פעם.

היא: אם כן, מדובר במעשה נוכלות.

הוא: מעשי נוכלות במהלך ההיסטוריה – מיד אחרי המבזק נקיים שיחה מרתקת בנושא!

היא: ולמה הכל אצלך זה נושא מרתק?

הוא: אם כן, מדובר ב…

היא: ולמה זה "שלושה שיודעים"? מתי היו אצלך באולפן בדיוק שלושה אנשים?

הוא: אני נאלץ להפסיק את השיחה המרתקת הזו ולפטר את המאפרת, כי אנו נפרדים מצופי כאן 11.

היא: יופי.

הוא: כשאף אחד לא רואה, אני מוריד את הז'קט.

היא: שקרן.

הוא: מחר תהיה באולפן גיל מרקוביץ'.

היא: מסכנה.

הוא: אם היא תחליט שלא בא לה להמשיך לחלטר בין שבע לתשע, הלך לי על חמישי חופשי.

היא: זהו? סיימנו?

הוא: נתראה בערב בשידור החוזר!

היא: אתה… שומע את זה גם בערב?

הוא: היום בערב בשידור החוזר הכל יהיה אותו דבר, חוץ מהז'קט.

היא: החפירה לקראת סיום?

הוא: אויש, תודה שהזכרת לי – מיד נקיים שיחה מיותרת עם התכנית שאחר…

היא: די!!!!!!!!!

מוקדש באהבה, הערצה והערכה אינסופית לדודו ארז וצוות "שלושה שיודעים", המעניקים לי חצי שעה יומית של שפיות בדרך למשרד בבוקר. תודה לכם.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #38

היא: אוף, תראה את האלה שמתנגדים לגיוס בנות.

הוא: נכון?

היא: אלוהים, הם טוענים ש"אפילו בכדורגל אין בנות".

הוא: נו באמת.

היא: יש בנות בסופרגול, כל ילד יודע את זה!

הוא: את מדברת איתי על סופרגול? יש לך מושג מה אני יודע על נוכחות נשית?

היא: כל מי שמכיר אותך אישית מתפוצץ מצחוק עכשיו.

הוא: אני יודע שבכל דור ודור ישנה נבחרת. היא לבדה תעמוד בפני הערפדים, השדים וכוחות האופל…

היא: נכון, באפי!

הוא: אז למה הילדה עדיין לא ראתה באפי?

היא: כי יש שם ערפדים וסקס.

הוא: הסקס תופס תאוצה רק בעונה 6, ועד שזה יגיע היא תגדל.

היא: אתה אשכרה ישבת וחשבת על זה?

הוא: אני לא משאיר שום דבר ליד המקרה.

היא: זה… מטריד.

הוא: אותי יותר מטריד שאת מודאגת מהסקס יותר ממה שווילו עשתה לוורן.

היא: אתה רוצה להזכיר לי מה ווילו עשתה לוורן?

הוא: בואי נתרכז בזה שמבחינתינו יש הסכמה שהילדה צריכה לראות באפי.

היא: מה. ווילו. עשתה. לוורן.

הוא: תראי, אין שום דבר רע בלראות באפי.

היא: היא עשתה לו משהו נוראי, נכון?

הוא: תראי אותי למשל – אני אובססיבי לבאפי ויצאתי נורמלי לגמרי.

היא: ואו, זה בדיוק מה מה שאני אומרת לעצמי כבר 12 שנה.

הוא: תראי, באפי זה לא סופרגול.

היא: אם ווילו הייתה משחקת סופרגול עם וורן… הוא היה מת מוות אכזרי, נכון? זה מה שאני אמורה להבין ממשחקי התודעה הפסיכוטיים שלך?

הוא: אני בטוח שאם היה משחק קלפים של באפי, הוא היה הרבה יותר מגניב מהסופרגול הזה שלך.

היא: זה לא שלי, זה של הילדים, ומה קרה לוורן?!

הוא: תראי, לפעמים דמויות שאהבנו נכנסות לתחום מפוקפק מוסרית…

היא: מפוקפקות מוס… מה-הולך-פה?!

הוא: ואז קורים דברים רעים שאי אפשר לעשות שום דבר לגביהם…

היא: סליחה?

הוא: ומה שאתה צריך לעשות זה לשים את העבר מאחוריך, ולהמשיך לעונה 7.

היא: זה נשמע כאילו ערבבת עלילה עונתית שהרבה גיקים היו מעדיפים לשכוח, ביחד עם טימון ופומבה.

הוא: המוטו שלי בחיים: "זה או באפי או מאפ"י".

היא: יש לבאפי ראשי תיבות?

הוא: בועטים באמני פיתוי ישראלים.

היא: ובאופן מוזר… אני די זורמת עם זה.

הוא: ונחשי מה החלק הכי טוב?

היא: מה?

הוא: ששכחת לגמרי ממה שווילו עשתה לוורן.

היא: אוף, אתה נוראי!

הוא: לא מאמי, נוראי זה מה שהלך בקומיקס.

רשומה רגילה