הוא והיא

הוא והיא #44

הוא: מאמי, אני חושב שאני צריך לכתוב סיפור ילדים…

היא: וואללה.

הוא: …על ערפד.

היא: סליחה?

הוא: בממ"ד.

היא: ערפד בממ"ד?

הוא: יש ילד קטן וחמוד, והחבר הכי טוב שלו זה הערפד בממ"ד.

היא: על זה כל הסיפור? על הערפד?

הוא: בממ"ד.

היא: זה לא מספיק. צריך שיהיו לו עוד חברים.

הוא: נראה לך? יודעת מה אני הייתי נותן בילדות בשביל חבר ערפד, ועוד בממ"ד?

היא: זה לא מספיק, צריך עוד יצורים בסיפור.

הוא: איזה עוד יצורים מפחידים יש?

היא: ליצן.

הוא: סליחה?

היא: הליצן במחסן.

הוא: לא יעבוד, עדיף סוהרסן במחסן.

היא: אז מה נעשה עם הליצן?

הוא: הוא יכול להיות עם איש הזאב.

היא: ואיפה בדיוק אתה תשים את איש הזאב?

הוא: מה זאת אומרת? במרזב!

היא: איש זאב במרזב?

הוא: איש זאב במרזב!

היא: אבל…

הוא: אני אוהב את הבריינסטורמינג הזה.

היא: אבל אין לך עלילה!

הוא: ההורים שלו לקחו אותו לחופשה…

היא: בבית מלון?

הוא: עם זומבי בלובי!

היא: אבל… איפה תשים את החייזר?

הוא: במנזר.

היא: חייזר במנזר?

הוא: זה מלון בטבריה.

היא: איך אתה מתכוון לקדם את העלילה רבת הרבדים הזו?

הוא: וואללה, נתקעתי. אין לי מושג איך להכניס את הדרקון בירקון.

היא: לא בירקון. באיצטדיון.

הוא: דרקון באיצטדיון?

היא: דרקון באיצטדיון!

הוא: …בטבריה?

היא: אז בחדרון.

הוא: איזה חדרון?

היא: הדרקון בחדרון. הוא שוכר במלון.

הוא: ומה נעשה עם הגריפון?

היא: בארון.

הוא: לא טוב. רציתי לשים את בן הלילית בארונית.

היא: עזוב, שים אותו בחללית. או בחשמלית. אולי בשלולית?

הוא: אולי בכל זאת תרגום לוטם?

היא: אלף במרתף, וסגרת עניין.

הוא: והגורגונה?

היא: באנטנה.

הוא: המממ… לא דיברנו על ההורים של הילד.

היא: אבא שלו טכנאי מחשבים.

הוא: אוקיי.

היא: כל הזמן נכנס לו בסיליסק לדיסק.

(פאוזה)

הוא: אני רעב.

היא: יש ייטי בספגטי.

הוא: רגע! שכחנו את הטרול!

היא: אל תדאג, הוא נשאר באשכול.

הוא: אבל…

היא: עזוב, זה לא לפרוטוקול.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
כללי

רסיסים מעולמות 2018

ברוכים הבאים לכנס עולמות – חגיגה ססגונית ליצירות דמיוניות ומופרעות, המתקיימת בזמן בו נהוג לאכול מצות בגלל יצירה דמיונית ומופרעת עוד יותר. הכנס נערך (כמדי שנה) בחוה"מ פסח, ועסק הפעם בנושא "פרידות".

השנה העברתי הרצאה שעסקה בנושא מאוד קרוב אליי… אולי קצת יותר מדי. שנתחיל?

אתגר

הכנס השנה היה מאתגר במיוחד, עקב הגעתנו בהרכב מלא ביום השני, אותו היום בו הייתי אמור להרצות. התכנית הייתה לראות עד כמה הילדים יהנו מפרויקט "יום לימודים בהוגוורטס" המקסים, אשר אורגן על ידי תמי קיס פפו במסגרת רצועת התוכן לילדים ההו-כל-כך-נחוצה-בכנס.

בואו נשים דברים על השולחן: ישנה כמות משמעותית של גיקים אשר מגיעים לכנס עם הילדים, בין אם זה על מנת להכיר להם את עולם התוכן של יצירות המד"ב והפנטזיה, ובין אם זה על מנת למסור אותם בדוכן היד שנייה.

אתם יכולים להתלונן על המשפט האחרון כמה שאתם רוצים, בחיים לא תמצאו מישהו שיחשוב שכתבתי את זה ברצינות. מי שלא מאמין לי יכול לנשק את תחתוני הבאטמן שלבשתי להרצאה, כי אין מצב בעולם שאני עולה להרצות בלעדיהם.

הוא והיא בהוגוורטס

הוא: המורה לשיקויים מדברת על מיץ כרוב. רוצה שנכין ביחד?
היא: רק אם אתה שותה.

אדווה

אדווה לוטן הרצתה על מדענים פסיכיים והתיאוריות העוד יותר פסיכיות שלהם. חלק מהתיאוריות נכשלו בצורה מפוארת, וחלקן הוכחו באופן מתיש. דווקא הייתה אחלה הרצאה, עד הרגע בו הבנתי שהרופאים של אדווה רוצים לנתח אותנו למוות. וכשאני אומר "אותנו" אני מתכוון "אותי". במיוחד את איזור הפה. כלומר את השיניים. מסתבר שהמדענים הפסיכיים האלה ממש (אבל ממש) מסמפטים את השיניים שלי ובא להם לעקור אותן. אחת אחת. ואז עוד אחת. ועוד אחת. באופן די יסודי.

בקיצר, מעט דאגתי בהרצאה. וקצת פחדתי. והייתי בהיסטריה. ואז התעלפתי. נראה שאדווה הייתה מרוצה, וזה מה שחשוב.

(פסססט… תגידו, אדווה הלכה כבר? אני יכול לצאת מהמחבוא?)

יופי

דפנה שחר הרצתה על מיתוס היופי והאופן בו הוא מגיח שוב ושוב ביצירות ז'אנר. זו הייתה הפעם הראשונה בה נכחתי בהרצאה של דפנה, ואני בהחלט מתכוון להופיע בהרצאות עתידיות שלה. דפנה בחנה באופן נוקב יצירות עכשוויות, וערערה אותן לנגד עינינו דרך פריזמה פמיניסטית הכרחית.

בקיצר: למה לעזאזל יש צורך להלביש את וונדרוומן בבגד הגוף הזה, הוליווד?!

הוא והיא בהוגוורטס

היא: מה. לעזאזל. אתה. עושה.
הוא: מכין שיקוי הרדמה.
היא: אבל…
הוא: משהו קטלני, לפנים.
היא: אבל…
הוא: נו תעזרי לי, אין זמן!
היא: אבל למה?!
הוא: יש פה ילדה שהולכת לספיילר לבת שלנו את סנייפ.

תקצירומטור

ברוכים הבאים ל"הרצאות מהתקצירומטור": האירוע בו כל ההרצאות מצוצות מהאצבע, ולדרישה לקחת לקרן לנדסמן את המיקרופון אין שום משמעות.

הקונספט פשוט עד כדי הברקה: דניאלה קרני הראל כתבה אפליקציה המייצרת תקצירי הרצאות שאוי ואבוי למי שיעז להגיש אותם לצוות התוכן (באמת, תרחמו עליהם). הילה בניוביץ' הופמן בתפקיד "זו שמקריאה את מה שהמחשב אומר" זורקת תקצירים מופרעים על חברי הפאנל האומללים אשר נדרשים לייצר הרצאה בן רגע, עד שדניאלה עוצרת אותם מלהביך עצמם סופית (היא לא עוצרת אף אחד, כי זה כיף לראות אותם מתפתלים).

האירוע היה משעשע ומלא הפתעות כרימון: כך גילינו כי פרידה הוא שם של דג, רייסטלין הוא נודניק שאוהב להביא פאי לקורבנות אומללים אותם הוא מטריד בביתם, יעל פורמן היא תת אלוף במיל' וקרן היא אפסנאית (אשר כנראה תשרוד את פרק 9 המדמם המסורתי). הקהל יצא מדעתו כשיואב לנדסמן קיבל אלף נקודות לאחר שהצליח לעמוד באתגר הבלתי אפשרי של לקחת לקרן את המיקרופון מהיד, אחרי שאפילו אהוד מימון ובועז קרני הראל נכנעו. שאפו.

לסיכום: אני מציע כי בשנה הבאה תכלול אפליקציית הכנס אך ורק תקצירים שיוצרו על ידי התקצירומטור, ויפה שעה אחת קודם.

השקה

קרן לנדסמן ונועה מנהיים השיקו את ספרה החדש של קרן, "לב המעגל". מסתבר שתהליך העריכה היה כדלהלן: קרן מציעה דברים ונועה מסרבת. כלומר ד"ר מוות VS ד"ר נו. התהליך נמשך כשנה, מה שמראה כי עצבי הברזל של נועה אכן מצדיקים את הכתרתה כ"המושלמת".

נ.ב.: לי יש ספר של קרן עם ההקדשה הכי אוסומית בעולם, אז דמיינו אותי עכשיו מוציא לשון לכולכם.

חבורה

מאיה גרשוביץ בר דיברה על אנסמבלים ופמליות ביצירות שונות, ועל הצורך בפיצולן על מנת לקדם את העלילה באופן חכם. במהלך ההרצאה אשר קלחה באופן יוצא מן הכלל, הביאה מאיה דוגמאות מהסדרות "סינדר" ו-"Magic 2.0" ובהחלט שכנעה אותי לקרוא לפחות את השנייה. יאי למאיה!

הוא והיא בהוגוורטס

היא: ואו, תראה איך היא מתלהבת. היא תהיה בסוף כימאית!
הוא: מצויין, היא תכין קריסטל מת'… זה ימבה כסף!

מיוחד

זה היה כנס מיוחד עבורי השנה.

קודם כל – הגענו בהרכב מלא, מה שכבר היווה אתגר. זו היתה הפעם הראשונה שהפגשנו את הגמד והגמדה עם אווירת הכנס. הגמדה התמכרה לאחרונה לספרי הארי פוטר, וסדנאות ההוגוורטס ריתקו אותה בצורה יוצאת דופן. עם הגמד היה מאתגר מעט יותר, ואני רוצה להודות לסגל שהיה סובלני במיוחד כלפי הילד שהיה צריך מדי פעם לרוץ במסדרון או סתם להתאוורר. כמו שאמרה מלכת היופי: "לא היה שום מצב להביא אותו לכאן בשנה שעברה, אבל תראה איזה שיפור עכשיו. עברנו עכשיו סדנה, ויש עדיין כיתה עם ארבעה קירות עומדים."

באמצע נאלצתי להשאיר את הפמליה בחדר סדנאות הילדים, ומיהרתי לעבר האתגר השני שעמד מולי בכנס: הרצאה על דמויות עם צרכים מיוחדים ביצירות הז'אנר (עדכון: אפשר לצפות בצילום ההרצאה כאן!). אני אגיד זאת כאן ועכשיו: זו ללא ספק ההרצאה התובענית ביותר שהכנתי עד כה. אני מעריך שעבדתי עליה כשנה, במהלכה פשוט דקלמתי לעצמי בדיחות ונושאים שונים שיתאימו להרצאה. היא שוכתבה במוחי בערך מאה אלף פעם, עברה פיילוט קשוח על ידי קבוצת אנשים הרבה יותר חכמים ממני (כולל פיילוט נפרד בארבע עיניים על ידי מלכת היופי) ושוכתבה שוב, כל זאת לצד תקופה לא פשוטה בעבודה ומטלות עמוסות בבית. יעידו כל מי שפגש אותי לקראת הכנס ובמהלכו – הייתי פקעת עצבים.

לשמחתי ההרצאה זרמה, הקהל היה קשוב ונתן פידבקים חיוביים אחריה (ע"ע קבוצת האנשים שקפצו עלי בשאלות אחרי הרצאה ופשוט לא נתנו לי ללכת). אני מתנצל בפני כל אלה שפשוט ברחתי להם באמצע משפט, מכיוון שהייתי צריך לחזור בחזרה למלכת היופי והילדים המורעבים בחדר הסדנאות. תודה מעומק הלב לעמית בר מהסגל, שפילסה לי דרך בתוך ההמון רק כדי שאוכל לחזור מאשכול 3 לחדר סדנאות הילדים בזריזות.

בדיעבד הבנתי גם שמועד ההרצאה היה בזמן חודש אפריל שהוא חודש המודעות הבינלאומי לאוטיזם. יומיים לפני מועד ההרצאה צויין יום המודעות לאוטיזם בצפון אמריקה (ה-2/4), וזה נראה שלא יכולתי למצוא עיתוי טוב יותר.

היו עוד לפחות שתי הרצאות בנושאים קרובים לשלי: גלי אחיטוב הרצתה על מוגבלויות נפשיות בסדרת הארי פוטר, והילה בניוביץ' הופמן הרצתה על פיצול אישיות כפי שהוא מתבטא בסדרה "ליג'ן" (וכמובן שלצערי פספסתי את שתיהן). אני חושב שיש משהו בריא ובוגר בכנס המאפשר אירועים העוסקים בנושאים כל כך טעונים ורגישים, וזו עוד סיבה עבורי להמשיך להתייצב בכנסים האלה.

להגיד שאני אוהב את הכנסים האלה בקושי מגרד את פני השטח. להתראות בכנס הבא.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #43

הוא: רגע אחד!

היא: מה קרה?

הוא: תפסתי אותך.

היא: סליחה?

הוא: על חם.

(פאוזה)

היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון?

הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן.

היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ…

הוא: זה משבר חריף.

היא: …ולא אמין באופן כללי.

הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה.

היא: מה הבעיה?

הוא: את עשית לה לייק בפייס.

היא: נו?

הוא: היא מהקהילה.

היא: נו?

הוא: ממתי אתן חברבוקיות?

היא: מאז שהיא ביקשה ממני.

הוא: גבירתי הנכבדה

היא: אתה דפוק.

הוא: האם את טולקינאית?

היא: אתה דפוק לגמרי.

הוא: האם קראת בצעירותך את "רומח הדרקון"?

היא: מה אתה רוצה ממני?

הוא: כי אם התשובה לשאלות האלה שלילית, אז יש רק הסבר אחד לקיומו של הקשר הדיגיטלי הזה ביניכן.

היא: והוא…?

הוא: את חברה בקבוצת הווטסאפ הסודית.

(פאוזה)

היא: שוב אני מוצאת עצמי במצב בו אני נאלצת לשאול מה לעזאזל.

הוא: קבוצת הווטסאפ הסודית בה מרכלים עליי.

היא: אה, הקבוצה הזו.

הוא: א-הא, אז את מודה בהכל!

היא: אני רק רוצה להבין…

הוא: אין מה להבין, הכל ברור כסופר נובה.

היא: ישנה קבוצת ווטסאפ סודית…

הוא: עליתי עליה מזמן, לא סודית ולא נעליים.

היא: שמהותה היא ללכלך עליך מאחורי הגב…

הוא: אוקהם לצידי, גברתי.

היא: ובה חברים כל חברי הקהילה…

הוא: אוקהם, הבנת אותי?!

היא: גם אלה שאתה בקשר איתם, וגם אלו שלא.

הוא: אני מלך באוקהם.

היא: הממ… אפשר לשאול איך היה הפיילוט להרצאה?

הוא: אמרו שהיה אחלה, ושיש בכל זאת כמה דברים לתקן וכמה בדיחות שאפשר להוריד…

היא: בסדר, אבל אני רק מקווה שאתה לא הולך לומר ש…

הוא: אחר כך הם הלכו וריכלו עליי בקבוצת הווטסאפ הסודית.

היא: (אנחה) בוודאי שזה מה שהם עשו.

הוא: נו, ומה הם אמרו?

היא: איפה?

הוא: בקבוצה הסודית המזורגגת!

היא: בתור מה אתה שואל אותי?

הוא: בתור אחת האדמיניות.

היא: אתה מתכוון בתור גב' אוקהם.

הוא: או, ידעתי שתביני אותי.

היא: תמהני האם יש עוד אינדיקציות למזימה הסודית נגדך.

הוא: בוודאי! הייתה היענות מעולה לפיילוט, כמה אנשים אמרו לי שיבואו לראות את ההרצאה בכנס, ובאופן כללי תמיד שמחים לעשות לי בטא ולפרגן. אה כן, וד"ר מוות נתנה לי את החדש שלה עם הקדשה.

היא: ואו, הם פשוט שונאים ת'צורה שלך.

הוא: בחיים לא עמדתי בפני סוג כזה של לוחמה פסיכולוגית.

היא: אתה ממש האסיר איקס.

הוא: צריך להמציא אלף-בית חדש לגמרי כדי לתאר איזה אסיר אני.

היא: אולי פשוט תקים קבוצה סודית משלך שרק אתה תהיה חבר בה?

הוא: ניסיתי. לא עבד.

היא: למה?

הוא: איך אפשר להיות חבר בקבוצה שמלכלכת עליך מאחורי הגב?!

רשומה רגילה
כללי

על כנסים ודברים שבורים

…ואז יום אחד אבחנו לנו את הילד על הרצף האוטיסטי. הסוף.

טוב, לא באמת הסוף. אבל מתישהו, אחרי תקופה ארוכה שנדרשה לי לצורך עיכול הנושא, התחלתי להרהר. כלומר, לחשוב בכל רם. כלומר, לחפור למלכת היופי. כלומר, היא החליפה את המנעול ומאז אני צריך להציג תעודת זהות כשאני רוצה להיכנס הביתה.

כשהילד שלנו אובחן כבעל צרכים מיוחדים, נחשפנו לקהילה שלמה של הורים בסיטואציות דומות. ואז ניסיתי להבין – איך זה מתבטא ביצירות שאני אוהב? ואני לא מדבר רק על אוטיזם אלא גם על פיגור שכלי, מוגבלויות פיזיות, עיכובים התפתחותיים כאלה ואחרים, וכו'. זה נראה כמו נושא שיהיה מרתק לחקור ולראות מה יש לז'אנר לומר. התוצאה היא ההרצאה אותה אני מתעתד להעביר בכנס עולמות הקרוב.

איך דמויות ביצירות ז'אנר המאובחנות עם תסמונות ולקויות שונות מיוצגות? האם הלקות "מסתירה" את הדמות? אילו פתרונות מוצעים להן בעולם הספקולטיבי בו הן מצויות? האם יש בכלל פתרונות כאלה? מה ההשלכות המוסריות והסוציולוגיות לפתרונות שכאלה? האם הם בכלל מעוניינים בפתרונות שכאלה? האם מישהו שואל אותם בכלל…?

אני בעיצומן של ההכנות לפיילוט, ואני יכול להגיד כבר עכשיו שמדובר בהרצאה מאתגרת להכנה. צער גידול נבלים נראית לי עכשיו כמשחק ילדים. בכנות מלאה – פעמים רבות אני נקרע בין הרצון להציג מוגבלויות שונות באופן נאמן ומכובד, לבין הרצון להכניס פן הומוריסטי (כהרגלי) ולו רק כדי שההרצאה תהיה קצת יותר נוחה לעיכול. אני עדיין לא בטוח לגמרי שמסגרת הזמן תספיק לכל מה שאני מתכנן, אבל אני משתדל לשמור על אופטימיות.

למיטב ידיעתי, לא נעשתה הרצאה דומה בכנסים בעבר (אבל כמובן יכול להיות שאני טועה). לעומת זאת, השנה ישנן לפחות עוד שתי הרצאות בנושאים קרובים: גלי אחיטוב מעבירה הרצאה בנושא מוגבלות נפשיות בספרי "הארי פוטר", והילה בניוביץ' הופמן מעבירה הרצאה בנושא הפרעות נפשיות בסדרת "ליג'ן". נמסר לי מהתכנייה שצפוי להיות אוסומי לגמרי.

ההרצאה שלי נקראת "נכים, ממזרים ודברים שבורים" (שם ההרצאה הינו פרפראזה על ציטוט של טיריון לאניסטר) והיא תתקיים ביום רביעי, 4/4/2018, בשעה 12:00 – 13:30 באולם אשכול 3 (בניין אשכול פיס, צמוד לסינמטק תל אביב). יש גם דף להרצאה בפייסבוק, למקרה שתרצו לקבל ממים, עדכונים ושאר בונוסים שלא ייכללו בהרצאה עצמה.

בואו בהמוניכם, כי אחרת לא תוכלו לצפות בגיק נוירוטי המדבר על אנשים בעלי צרכים מיוחדים ביצירות ז'אנר, ושאינו מצליח להימנע מלהכניס פן אישי להרצאה מול זרים מוחלטים, עד כדי פריצה בבכי לעיני 70 איש!

ובהערת צד, אני חושב שאני צריך לשפר את כישורי הפרומושן שלי.

עדכון: צוות התוכן המדהים של הכנס העלה את צילום ההרצאה לרשת במהירות שיא! אתם מוזמנים לסייר באופן כללי בפאנטום VOD, יש שם עוד אירועים מגניבים שתועדו.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #42

הוא: אז איך היתה ההרצאה שלך?

היא: אחלה. הנה הדיסקונקי שלך בחזרה.

הוא: אני רואה שבחרת דווקא בכחול. למה לא בירוק?

היא: כי…

הוא: צודקת, אף אחד לא אוהב את סלית'רין.

היא: עלית עלי.

הוא: אני שמח שהכחול חזר אליי. זה דיסקונקי המזל שלי.

היא: דיסקון המזל?

הוא: לגמרי. אני שם עליו את כל ההרצאות שלי.

היא: וזה עוזר?

הוא: רק אם אני לובש להרצאה גם את חולצת המזל שלי. ההיא עם הג'וקר.

היא: ו… זה עוזר?

הוא: בוודאי! בתנאי שאני לובש גם את תחתוני המזל.

(פאוזה)

היא: אני נכנעת. מה יש על תחתוני המז…

הוא: באטמן.

היא: הייתי… צריכה לנחש.

הוא: זו שיטה שמוכיחה את עצמה בכל כנס. דיסקון, חולצה, תחתונים.

היא: אתה דפוק.

הוא: את סתם מקנאת בי כי אין לך תחתוני מזל.

היא: אתה רוצה לדבר על ההרצאה שלך או על תחתונים?

הוא: יש הבדל?

היא: כשתסיים להוציא את הראש שלך מהתחתונים של הג'וקר…

הוא: באטמן.

היא: …אולי תשקול להוריד קצת נושאים, כי זה עלול להיות עמוס מדי.

הוא: אוף. את מה להוריד?

היא: לא יודעת. אבל את קפטן פייק תשאיר.

הוא: תני לי לנחש – הוא ח…

היא: …תיך. מה הסיפור שלו בכלל?

הוא: נפצע קשה בתאונת קרינה, ויכול לדבר רק בביפים. אחד – כן, שניים – לא. ואם כבר אנחנו בעניין…

היא: אנחנו לא עושים צפייה משותפת.

הוא: אבל…

היא: שני ביפים, מאמי.

הוא: אבל אול…

היא: שני. ביפים.

הוא: אוף. עכשיו אני תקוע גם בהרצאה לעולמות, וגם בסיפור לשנתון.

היא: האמת שהסיפור שלך קצת פסיכי. מה יהיה עם אהוד לא יסכים לפרסם?

הוא: זה יהיה רק בגלל שהוא מקנא בתחתוני המזל שלי!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #41

היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו…

הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?!

(פאוזה)

היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה.

הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו!

היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך.

הוא: אז מה אני?

היא: מפלרטט עם הרצף.

הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי.

היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט.

הוא: אבל זה משעמם.

היא: זה כולה עמוד אחד לכל אבחנה.

הוא: זה עמוד מאוד משעמם.

היא: לא משעמם כמו לשמוע אותך טוחן על סטאר וורס, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: מה פתאום? בזמן האחרון אני מברבר בעיקר על הארי פוטר.

היא: הלוואי והיית חופר עליו כמו שאתה חופר על סטאר וורס.

הוא: אגב הארי, יש בלונדון מוזיאון עם מוצגים מהסרטים, כולל עיתונים שהופיעו שם.

היא: ומה כתוב בהם?

הוא: שהוא-שאין-לומר-את-שמו חזר…

היא: בסדר.

הוא: שסיריוס ברח מהכלא…

היא: סבבה.

הוא: ושאני סוציופת בתפק…

היא: זה לא כתוב שם.

הוא: אם כך, זו הולכת להיות הרצאה מאוד משעממת ב"עולמות".

היא: ההרצאה שלך על בעלי צרכים מיוחדים בז'אנר? רק בגלל שאתה לא יכול להצהיר על עצמך שאתה סוציופת בתפקוד גבוה?

הוא: לא, בגלל שאני ארדם על ה-DSM עד הכנס.

היא: זה כולה עמוד!!!

הוא: אוטיזם קלאסי, אספרגר, PDD, PDD-NOS… ועוד לא הגענו לשאר הלקויות שאני רוצה לדבר עליהן שם. ההגדרות האלה זה סלט.

היא: יצא לך ממש כנס של אבחנות. אוי ואבוי, רק אל תענה לי ש…

הוא: זה לא כנס, זה פסטיבל.

היא: (נאנחת) לפחות לא אמרת בסוף…

הוא: סטגדיש!

היא: למה אני פותחת את הפה, אלוהים.

הוא: היה עוד משהו כשלא הייתי?

היא: היינו מרותקים להופעות החיות ב"כוכב הבא".

הוא: וואללה? מה שלום סטטיק ובן אל? עדיין מבלבלים אחד לשני את המוח בגלל הלופר של נטע?

היא: מסתבר, דרך אגב, שיש לשניהם חברה, ובניגוד לדעה הרווחת היא לא…

הוא: משותפת?

היא: לעזאזל, זו לא אותה אחת!

(פאוזה)

הוא: אני מכניס את זה ל"הוא והיא".

היא: עד כאן. סטטיק ובן אל זה קדוש.

הוא: פחחחחח.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #40

הוא: הנה תראי, כבר תכננתי הכל.

היא: פפפףףףףף. נו יאללה, תריץ.

הוא: אני הופך לסופר במשרה מלאה.

היא: כן.

הוא: כותב ספר…

היא: אני בטוחה.

הוא: …שנהיה רב מכר.

היא: בוודאי.

הוא: מוכר אותו להוליווד.

היא: ספילברג, מאמי, ספילברג.

הוא: הסרט נהיה הצלחה מטורפת.

היא: ספילברג תותח.

הוא: מזמינים אותי לקומיקון.

היא: קומי-איך?

הוא: אני תופס שם את סטפן קינג…

היא: עדין לא הבנתי איפה הקומי פה.

הוא: או אולי אפילו את ג'ורג' מרטין…

היא: אבל איזה קומי?

הוא: …ומכסח את האימאימא שלו בפוקר. כל הכסף שלו אצלינו, ואז בום! אנחנו עשירים.

(פאוזה)

היא: אהא.

הוא: זו תכנית יציבה כמו הגיברלטר.

היא: אני לא בטוחה שאנחנו סגורים על המילה "יציב".

הוא: לא השארתי שום דבר ליד המקרה.

היא: "יציב", מאמי. פתח מילון.

הוא: מה תרצי לקנות עם הכסף? ווילה? יאכטה?

היא: בעל שיודע להכניס כלים למדיח כמו שצריך. ראית איך אתה מסדר שם כלים? לא שיחקת בטטריס אף פעם?

הוא: שיחקתי, אבל כל פעם שהשלמתי שורה היא נעלמה, וזה לא קורה במדיח המזורגג הזה!

היא: (אנחה) אני כל כך צריכה שינוי. הקונספט של "אהבה ממבט ראשון" קוסם לי יותר ויותר.

הוא: מה את אומרת. אני רוצה לראות אותם משחקים טטריס עם המדיח.

היא: מאז שאני רואה את זה, אני מגלה על עצמי דברים.

הוא: נו שיט.

היא: אני רצינית! למשל, שמתי לב שפעם גם אני דיברתי על ילדים כל הזמן כמו ההיא מהתכנית. אני נורא מזדהה איתה.

הוא: ספרי לי על זה. מאמי, דיברת איתי על ארבעה ילדים לפני שהתחתנו אפילו.

היא: מותק, לא נעים לומר אבל בכלל רציתי חמישה.

(פאוזה)

הוא: חמ… חמי… סליחה?

היא: חששתי להרתיע אותך.

הוא: אה… ובכן…

היא: יודע משהו, מאמי? אני מרגישה עכשיו בשלה לעוד כמה ילדים בבית.

הוא: אני לא כל כך בטוח ש…

היא: זה הדבר הכי נכון עכשיו. בוא, בוא נעשה עוד כמה זאטוטים! זה יהיה כיף!

הוא: רגע אחד!

היא: נלך לשילב! נבחר דולה! תלווה אותי ביחד לשקיפות עורפית!

הוא: אבל… אני לא יכול, כי… כי… אני צריך לכתוב רומאן! אל תפריעי לי! יש לי רומאן לכתוב! שומעת?! רומאאאאאן!!!!!!

(רץ לחדר עבודה)

(נועל את הדלת)

(רעש הקלדה)

היא: אלוהים, הדברים שאני צריכה לעשות כדי שיזיז את התחת.

רשומה רגילה