קפה בוץ (פאנפיק)

לאור המצב המתגלגל בו כולנו שרויים, נאלצתי להזעיק את רוחות הערים לקרוסאובר עם ישראמן על מנת להתמודד עם המשבר.

מתפרסם עם ברכתה של רותם ברוכין כפרה עליה.

קפה בוץ

האינטרקום בישרא-קייב צילצל. ואז צילצל בשנית. ואז צילצל עוד פעם, ועוד פ…

"נו כוסאומו, קמתי!" נהם ישראמן וקם מהמיטה. האינטרקום לא הפסיק גם כשישראמן נעל את הישרא-כפכף, פתח את הישרא-דלת והחליק על פחית הישרא-בירה שהתגלגלה על הישרא-ריצ…

"בסדר, נראה לי שהבינו!" פלט ישראמן, "אני גר בבית אחו שרמוטה ישראלי, טוב?"

ישראמן הצליח סופסוף להגיע אל האינטרקום. מהמסך ניבטה דמות עם שיער סגול ומשקפי היפסטרים.

"ער?" שאלה הדמות.

"לא, אני כמה לפיורדים," נבח ישראמן, "מה נראה לך?"

"יופי, עכשיו רד למטה."

"זיבי יורד למטה," אמר ישראמן, "עשיתי תורנות אתמול עם רעננה."

"ולפני זה עם כפר סבא," אמרה תל אביב, "ולפני זה עם באר שבע, ולפני זה עם ירושלים. מה הקשר?"

"שנמאס לי, טוב?"

"כי המצב רוח שלי זה חדי קרן עם נצנצים בטארדיס, נכון?" זעפה תל אביב, "עכשיו בוא לפה."

"תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב…" עבר ישראמן לקול הבס מקורס מ"כים.

"זה או תורנות בוקר איתי," קטעה אותו תל אביב, "או תורנות ערב עם פתח תקווה."

ישראמן חרק שיניים למשך עשר שניות, לפני שענה "תני לי רק לשים טייטס."

~~~~~

צבע השמיים מעל הטיילת היה כצבעו של בקבוק אלכוג'ל שהיה מופנה למסך נטפליקס שנגמרו לו כל התכנים לצפייה. ישראמן הטיח את רגליו על המדרכה. תל אביב צעדה לידו בדממה.

"זה ביזיון מה שהולך פה," רטן ישראמן, "אני גיבור על, לא פקח של משרד הבריאות."

"הם כורעים תחת העומס ואתה יודע את זה," אמרה תל אביב בקול שקט.

"אבל למה אתן לא מסנג'רות את השומר הזה שלכן?" ישראמן ירק לצד המדרכה.

תל אביב עצרה ופנתה לישראמן בתנועה חדה. "איזה חלק במילה 'בידוד' אתה עדיין לא הבנת?"

"בסדר, בסדר, מה נפתחת עליי עכשיו?" מלמל ישראמן, והחל לשמור מרחק ביטחון של שני מטרים מתל אביב שחזרה לצעוד.

“אני כולה אומר," המשיך ישראמן לאחר שהדממה שוב הוציאה אותו מדעתו, "שאפשר היה לבקש עזרה גם מ…"

"יש לקנדה צרות משלה."

"ומה עם ההיא ב…"

"אשלינג קצת עסוקה, אם עוד לא הבנת."

"הצחקת אותי," רטן ישראמן, "מה יש לה להיות עסוקה?"

"תגיד לי, אתה דפוק?" סיננה תל אביב, "כל הממלכה המאוחדת על קוצים עכשיו. וחוץ מזה," היא נשמה נשימה עמוקה, "גם אם הם יכלו להגיע לכאן, הם עדיין היו חייבים להיות בבידוד."

"אבל לתפוס מפירי בידוד?" אמר ישראמן, "בשביל זה קמתי הבוקר?"

תל אביב הורידה את משקפי ההיפסטרים וחשפה זוג עיניים מותשות. "וגם בבוקר הקודם," היא עצמה את עיניה וגירדה את גשר אפה, "וגם בזה שלפניו וגם מחר."

"אבל…" ישראמן צימצם לפתע את עיניו. "וואללה יופי," מלמל, "הנה קליינט. מרוצה עכשיו?"

תל אביב הפנתה מבטה לעבר הצעיר שהחזיק בידו שלט רחוק. מעליו ריחף רחפן בגובה של עשרה מטרים.

"יא אללה, איך אני שונא אותם," סינן ישראמן.

"תן לי לטפל בזה," אמרה תל אביב והחלה להתקדם לעבר הבחור.

"רק לראות ת'פרצוף קקה שלהם עם השלט מעלה אותי על טורים," החל ישראמן לצעוד לעברו.

"אני יודעת," מלמלה תל אביב, "וזו בדיוק הסיבה שעדיף שאני אטפל בזה."

"באור שאני רואה," אמר ישראמן, "אני נכנס בו ובאימאימא שלו."

"יודע מה? לך הביתה," אמרה תל אביב במהירות, "עזוב, אתה עצבני והוא לא נראה רגוע גם ככה. עדיף שתחזור הבי…"

"הלו!" צעק ישראמן לעבר הצעיר, "הלו, תוריד ת'רחפן."

הצעיר המשיך להפנות אליהם את גבו.

"סליחה?" אמרה תל אביב, "אנחנו צריכים לדבר איתך."

"תוריד ת'רחפן," אמר ישראמן, "זריז."

הצעיר הפנה אליהם את מבטו, גיחך לרגע וסובב אליהם בחזרה את גבו.

"אמרתי לך פרצוף קקה, או לא אמרתי פרצוף קקה?" סינן ישראמן. הוא צמצם את עיניו והישיר מבט לעבר הרחפן.

"שיט, חכה שנייה!" קראה תל אביב, אך זה היה מאוחר מדי. הרחפן השרוף התרסק על הקרקע, והבחור הצעיר נבהל. הוא קרב למה שנשאר מהרחפן ולפתע סובב את מבטו לעבר ישראמן ותל אביב. הבעת הבהלה התחלפה בזעם והוא צעד לכיוונם.

"למה כל פעם אותו דבר," מלמלה תל אביב.

"אל תדאגי, אני מטפל בזה," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי."

"זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע," אמרה תל אביב.

"אתה עשית את זה?" אמר הצעיר שעמד קרוב מדי לישראמן.

"למה אתה בחוץ?" נבח ישראמן.

"זה רחפן של שלוש אלף שקל!"

"הקנס על הפרת בידוד הוא חמש," אמר ישראמן, "שזה החמש אצבעות שאני שובר לך בכל יד על זה שהוצאת החוצה ת'פרצוף הנגוע 'שך."

"חכה שנייה," אמרה תל אביב לישראמן ופנתה לצעיר, "הוא בסך הכל מתכוון ש…"

"למה מי אתה שתגיד לי לאיפה ללכת?" קולו של הצעיר עלה לטונים גבוהים.

"חבל על הזמן," אמר ישראמן לתל אביב, "הוא מצפצף עלינו ועל הבידוד. "

"אבל זה לא אומר שצריך לדרדר את הסיטואציה!" אמרה תל אביב והוסיפה בשקט "כמו שקורה בכל משמרת."

"אני מצפצף עליכם ועל הבידוד המסריח," נבח הצעיר, "מה יש לכם לומר על זה?"

"'בקשה, אמרתי או לא אמרתי לך?" אמר ישראמן לתל אביב.

"זה הפנים של כישלון ההסברה," אמרה תל אביב בייאוש.

"הסתבכת עם הפקחים הלא נכונים," אמר ישראמן.

"למה מה תעשה לי?" נהם הבחור הצעיר.

"מה שעשינו ב-2013," אמר ישראמן.

"חחח," גיחך הצעיר, "מה עשיתם ב-2013?"

"מה שעשינו ב-2009."

"ומה עשיתם ב-2009?"

"אין לי מושג, אח'שלי," תפס ישראמן בגרונו של הצעיר והרים אותו מהקרקע, "האתר של מדעת לא היה קיים אז," ועף איתו למעלה.

~~~~

"כמה סוכר?" שאל ישראמן בזמן שבחש את הפינג'ן המהביל.

"אחד," אמרה תל אביב.

"לא יספיק לך," אמר ישראמן, "הקפה בוץ שלי חזק כמו הגיהנום."

"תשתה את התה של ספרטה ואחרי זה נדבר," ענתה תל אביב והוסיפה, "אני מקווה שאחרי זה אתה מתכוון להחזיר אותו."

"את מי? אה, את ההוא," מלמל ישראמן, "כן… נראה לי. מתישהו."

"מתישהו?"

"ברגע שאני אזכור איפה שמתי אותו אני מחזיר אותו למקום," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי." הוא מזג את הפינג'ן לספל שלה.

"רגע, אתה לא זוכר איפה שמת אותו?"

"נראה לי בקו אורך מס' ארבע-מאות-חפש-אותי," גירד ישראמן את ראשו, "נו מה את רוצה שאני אגיד לך? נשבר לי מהם, נשמה. תהרגי אותי, לא מבין מאיפה הסבלנות שלך."

"חכה שנייה," מלמלה תל אביב, "כבר חוזרת."

היא נעלמה כהרף עין, וחזרה אחרי מס' שניות.

"החזרת אותו הביתה, נכון? תגידי, למה את משקיעה זמן בלהחזיר דברים למקום?" אמר ישראמן, "ותשתי, זה מתקרר."

"אני רוח עיר… נשמה," חיוך קטן ועייף הפציע על פניה של תל אביב, "כל מה שאני עושה זה לסדר ולתקן ולהשגיח." היא לגמה מהספל ועצמה עיניים.

"יענו משמרות הזה"ב על סטרואידים," גיחך ישראמן, "אבל אל תעבדי עליי. אפילו אני רואה שאת מותשת מהחרא הזה."

"אני מותשת ממך, נודניק," פיהקה תל אביב, "הפיוזים שלך זה משהו נורא. זו המשמרת הכי גרועה שהייתה לי עד עכשיו." ולאחר כמה שניות הוסיפה "חוץ מהקפה. תודה."

"על לא דבר," חייך ישראמן, "וזה לא מדויק מה שאמרת מקודם. היו לי יותר גרועות."

"יותר גרועות מזה?" הרימה תל אביב גבה.

"ברור," לגם ישראמן מהקפה, "למה נראה לך שאני מתחמק מהמשמרות עם פתח תקווה?"

Sponsored Post Learn from the experts: Create a successful blog with our brand new courseThe WordPress.com Blog

Are you new to blogging, and do you want step-by-step guidance on how to publish and grow your blog? Learn more about our new Blogging for Beginners course and get 50% off through December 10th.

WordPress.com is excited to announce our newest offering: a course just for beginning bloggers where you’ll learn everything you need to know about blogging from the most trusted experts in the industry. We have helped millions of blogs get up and running, we know what works, and we want you to to know everything we know. This course provides all the fundamental skills and inspiration you need to get your blog started, an interactive community forum, and content updated annually.

אמרו שצריך

אמרו שצריך כפפות לטקס, אבל לא אמרו לאיזה טקס. טקס חתונה? טקס זיכרון? טקס סיום קורס? ואם כן, איזה קורס? קורס צה"לי? קורס באקדמיה? מהי מהות הטקס? ולמה עכשיו? למה ההוראות אינן ברורות?

ועל איזה כפפות מדובר? מהן אותן כפפות מיסטיות לטקסים עליהן אנו מדברים? כפפות צמר? כפפות נומקס? כפפות לבנות ייצוגיות כאלה של חיילים במארינס? ומהי חשיבות הכפפות? לשיפור המורל? שיפור האווירה? צו האופנה? צופן סודי המיועד להבדיל בין אזרח שומר חוק לגיס חמישי?

ומהי אותה נגיעה עליה אנו אמורים לשמור? ואם נגמרה לי הנגיעה? אם לא קניתי בזמן, ועכשיו נגמרו הנגיעות בסופר? ואם, למען השם, אם זרחה מפרחוני אותה נגיעה שהייתה אמורה לשכון בבוידעם כמלאי לשעת חירום, ועכשיו נתקעתי ללא נגיעה אחת יתומה? ולאיזו מטרה עליי לשמור על אותה נגיעה? מה הפונקציה שאותה נגיעה עלומה אמורה למלא?

רגע, ומה הקריטריונים שבהם אותה נגיעה מסתורית אמורה לעמוד בהם? תוצרת מקומית? תוצרת חוץ? האם נקבע תו תקן עבור נגיעות? האם היא תואמת לכבל USB דור ראשון או דור מתקדם יותר? האם היא קיימת בגרסת אנדרואיד או אייפון? האם מישהו טרח לקמפל אותה בסביבת לינוקס? ואם כן, עבור איזה מנהל חבילות?

נמסר לי כי כאזרח עליי לשמור על בידוד. בשמחה, מייד לאחר שיגידו לי היכן הוא נמצא. האם ישנה נציגות מוניציפאלית לבידוד? האם הוא קיים ברמת נפה או שמא פר יישוב? והאם מדובר בנציגות נבחרת או ממונה? ואם כן – מי מינה אותו? האם מדובר בוועדה או שמא מינוי פוליטי? מה ההכשרה הנדרשת מבידוד, והאם הוא נחשב כחלק מהדרג המקצועי?

ואולי מדובר בבידוד יחיד הממלא פונקציה לאומית? האם ישנה רשימת שמירה כלל ארצית? האם זו רשימה התנדבותית, או מוכפפת סינג'ור? האם אני רשום באותה רשימה אך אף פקיד רם זרג לא טרח להודיע לי? ומה הסנקציות המוטלות על אזרח שטחן בשמירה את שומר הבידוד שכיהן בתפקיד לפניו? ומה כוללת השמירה בכלל? עם אפוד? בלי שכפ"ץ? מול מי עולים בקשר, ומה יש לדווח?

ולמה דווקא על בידוד? סליחה, אבל אני אזרח שומר חוק, משלם מיסים ובעל תואר ראשון – מדוע המדינה מאלצת אותי להתעסק עם בידוד? למה לא עם איידוד? הלא רכשתי ותק מסויים, אז מדוע שהמדינה תבזבז את כישוריי על משימה מדרגה פחותת חשיבות? דרך אגב, אינני יודע מהו תחום האחריות של מי שמופקד על סידוד. כבודם במקומם מונח והם אינם מענייני.

ולבסוף, אבקש למחות על הפער העדתי: לא ייתכן שמדינה שלמה פוגעת בכבודו של כוג'ל.

קודם כל, אני בכלל לא בטוח שצריך לומר "אל כוג'ל". הרי ידוע לכל בר דעת כי במקרים בהם שם העצם מיצג יעד ממשי או מטאפורי הרי שיש לומר "אל". אולם במקרה שלפנינו ברור, ידוע ומוסכם כי כוג'ל אמור לקבל דבר מה מוחשי או מופשט מכולנו (השד יודע מהו אבל אני לא מתעסק בזה) מה שמצריך שימוש ב"ל" במקום "אל", ולכן, קוראות יקרות, עלינו להקפיד שבעתיים בצורת פנייתנו אליו.

ומעבר לכך, עלינו להקפיד בכבודה של העדה של כוג'ל. יושב ביננו מנהיג קבוצה אתנית אשר כרתה עימנו ברית דמים, אך זוכה לכפיות טובה שתהפוך לבכייה לדורות. לא שאני יודע, לבושתי, באיזו עדה מדובר. האם הם שרידים של הממלוכים? שארי בשר אסייתים? מהי מערכת החוקים המעצבת את תפיסת עולמם? האם הם מונותאיסטים?

ומעל לכל, קוראות יקרות: מה התפריט המקובל בקרב עדה אצילית זו? האם הוא מבוסס פחמימות או חלבונים? כי אם הם אוכלים מכרסמים מכונפים הרי שאיני רוצה כל קשר אליהם, ויפה שעה קודם.

בלי פאניקה

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות.

שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) הצעה להמשיך במדיניות כחלק מקמפיין חדש נגד שומן טראנס.

גם שר התחבורה עלה על רכבת הבשר. פחות נדבקים משמע פחות אנשים בנת"צ, והופ! הכישלון התעבורתי יוחלף בהצלחה זמנית, ובלבד שתמשך האספקה השוטפת של נבלות עם ערך תזונתי.

משרד החינוך שקל בכובד ראש האם לצהול מיד או להעמיד פנים שהם לפחות קיימו דיון שנמשך חמש דקות. שר החינוך התקשה לבחור איזו חליפה ילבש לפתיחת שנת הלימודים הבאה, עת יצהיר בחגיגיות על הורדת מס' התלמידים בכיתה.

שר הכלכלה תהה האם ניתן יהיה להוציא מכרז על קניבליזם, ובכך להבטיח תצרוכת יציבה במחיר שווה לכל נפש במסגרת תחרות הוגנת בשוק החופשי.

רשות הסייבר נשמה לרווחה, כי היה זה מעייף לנהל מעקב אחרי הנדבקים החדשים. מפקד החמ"ל הלאומי הגיש שאילתא דחופה מכיוון שלסמב"ץ התורן התחשק לנשנש משהו.

החשב הכללי במשרד האוצר הוכיח באותות, מופתים וגרפים כי סילוק הבטלנים הפגיעים מהמרחב הציבורי יעלה את הפריון, יפחית את הגירעון, ויקל מאוד על הרגולציה שהרי פגרים לא נוהגים (עד כמה שידוע לו) להיעזר ביועצי מס או לרשום הוצאות מוכרות.

היוזמה המבורכת הלכה ותפסה תאוצה. קברניטי הערוצים המסחריים השיקו גל תכניות ריאליטי על בישול מולקולרי בטעם ספקטקולרי. כשהצופים זיהו בתפריט בני משפחה, המציאו פורמט חדש בשם "זהה את הנדבק". HBO מיהרו לרכוש אותו בגלל העירום.

רופאים צהלו על הפחתת התורים, ובתי אבות שיבחו על הפחתת התקורה. היטלי היבוא על בשר הפכו למיותרים, שהרי יש לנו בשר משובח משלנו, לעזאזל, והגיע הזמן שנפסיק לאכול שיפוד עוף רזה וצנום ונתחיל להתפנק על ויטמין B12 שאנחנו ממש לא רוצים לדעת מהיכן הגיע.

המדינה הקטנה השתוקקה לשמוח ולעלוז עד דלא ידע… אך לצערה היא שמחה רק עד שהמגיפה מוגרה. מניין הנדבקים צנח פלאים, והרמטכ"ל זעם על נתוני המשתמטים החדשים. המצב היה בלתי נסבל, ואיים להרוס את אותו סדר חדש עליו הוקמה מחדש המדינה המתוקנת.

ראש הממשלה הטיח אגרופו בשולחן והורה לקבינט לשנס מתניים ולחפש מיד מגיפה חדשה ויפה שעה אחת קודם.

אף אחד לא היה מוכן להסתכן שוב בפאניקה. בכל זאת, אנחנו עדיין לא ברברים.

החולה המאה

כשאני תקוע בבידוד
מהלך בין החדרים,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר חולים.

כל חולה הוא מקרה לגופו
עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית,
וסיפור מפותל ורב מעללים
כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית.

חולה מס' אחד וחולה מס' שניים
זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים
זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה
רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע?

אך כשמגיע החולה המאה,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב מצד לצד,
ואני מבין שהחולה הזה הוא משהו מיוחד
אני לוחש לו: "נו? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והחולה המאה מרגיש הכי נוח בפוזיציה
כי הוא בדרך כלל החולה
שבגללו מקימים קואליציה.

ראיון עם ה-RNA

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה?

ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת.

ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט.

ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות.

ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם?

ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים.

ש: ואתם רואים תוצאות?

ת: זה מורכב.

ש: תסביר.

ת: תראה, זה נכון שאנו מחזיקים בקצב הצמיחה הגדול ביותר בעולם המערבי, אבל אני חייב לומר שאני מוטרד מקצב ההתפשטות בארה"ב.

ש: על מה אתה מדבר? יש לכם נתונים מאוד יפים שם.

ת: זה נכון, אבל אין בכלל מודעות למותג. אין קשר רגשי למה שהמוצר שלנו מסמל, אין באמת הזדהות, אין מספיק שיח תקשורתי. ואני לא מדבר איתך רק ברמה המסחרית, אלא גם פוליטית.

ש: כלומר?

ת: הם כאילו מתעלמים מאיתנו. זה קצת מעליב. היעד שלנו היה ארוחת צהריים עם טראמפ ועם כל הכבוד, יש לנו לוק יותר טוב משל צוקרברג.

ש: זה נראה שהיתה לכם תקופה טובה בסין.

ת: נכון, אבל כרגע זה נעצר.

ש: אתם חושבים שתנסו לשקם שם את המותג מחדש?

ת: אנחנו שוקלים, אבל הרגולציה שם ממש קשוחה.

ש: מה דעתך על חוסר הוודאות שעוררתם?

ת: נו באמת. אל תגיד לי שגם אתה נפלת קורבן לדיסאינפורמציה.

ש: סליחה?

ת: הלכת פעם למסעדה?

ש: בעוונותיי.

ת: ניגש אליך מלצר?

ש: בסופו של דבר כן.

ת: שטף ידיים?

ש: אה… זו שאלה מעט מורכ…

ת: בקיצר אין לך מושג.

ש: אף לא קלוש.

ת: והטבח? שטף?

ש: לא יודע.

ת: חיטט באף לפני שהמשיך לטגן את הסטייק פרגית ברוטב טריאקי שפג תוקפו?

ש: ייתכן.

ת: והיום? נראה לך שמישהו מעז לא לשטוף? הלא היום אתה יודע מעל כל צל של ספק, שכל תינוק שתפגוש ברחוב עבר טבילה באלכוג'ל ונשטף בגרניק ועכשיו הוא חף ונקי מכל טפיל. אז אני שואל אותך, היכן חוסר הוודאות הזה שכולם מדברים עליו?

ש: כלומר, אתה יוצא חוצץ.

ת: אני יוצא חוצץ נגד זה ונגד כל מי שחושב שיכול לשים נגדנו חוצץ.

ש: איך באמת אתם מרגישים בקשר לזה?

ת: זה מאוד קשה. זו חבלה בפעילות העסקית שלנו, שלא לדבר על הפגיעה המוראלית.

ש: איך אתם נערכים?

ת: תראה, במובן מסויים מעז יצא מתוק כי אנו נאלצים לפנות לשווקים שלא היו מוכרים לנו עד כה. אם פעם הספיק לנו שוק התעופה או הקרוזים, היום תפסנו פלח שוק בחנויות צעצועים, אוטובוסים של צליינים, ואפילו מחלקות פנימיות. ביקרת פעם במחלקה פנימית?

ש: לשמחתי לא.

ת: אשריך. זה מקום איום ונורא. מלא מחלות שם.

ש: דיברת מקודם על המוצר שלכם.

ת: הייתה לנו פריצה מאוד מסיבית איתו.

ש: מה לדעתך הסיבה לפופולאריות שלו?

ת: הוא זול, זמין, מסופק ללא דמי משלוח, ומאז שהתחלנו לשווק אותו עם חופשה של 14 ימים מהעבודה זה בכלל נהיה ויראלי.

ש: אתם לא חוששים ממשגי העבר?

ת: למה כוונתך?

ש: בכל זאת, השוק הזה נשלט בעבר על ידי שחקנים מרכזיים שהתאיידו.

ת: תראה, אין ספק שלסארס היה מוצר מנצח, אבל השיווק האגרסיבי שלו המאיס אותו על קהל הלקוחות. זה מה שקורה כשעובדים בלי מודל עסקי מסודר.

ש: וה-HIV?

ת: עם ההצלחה של HIV קשה להתווכח, ובכל זאת מדובר בשחקן שהיה דומיננטי מאוד במשך לפחות שני עשורים. אבל ביננו, אי אפשר להסתמך על אותו מוצר ואותה שיטה במשך כל כך הרבה זמן בלי להניח שיהיה פיתרון מתחרה. עלאק חשבו שהם נוטלה, ובסוף גמרו כמו זירוקס.

ש: איפה אתה רואה אתכם עוד 10 שנים?

ת: תראה, זה קשה לדעת. יש לנו כמה כיוונים אפשריים שאנחנו בוחנים. השוק הדיגיטלי זה העתיד מבחינתנו. מדובר במדיום הפצה שיגדיל את שולי הרווח, אבל הדרך עדיין ארוכה.

ש: ובינתיים?

ת: בינתיים אנחנו מנסים קמפיין חדש עם תוצאות מיידיות שהפתיעו אפילו אותנו.

ש: איזה פרוייקט?

ת: שמעת על אלקטור?

המועמד המועדף

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

סיפוח? הצחקתם אותו. מבחינתו כולנו מסופחים ולא מסופחים כאחד. הלא תסכימו איתי שעד לפני יומיים, לא היה אדם אחד סביר ומתפקד מהישוב אשר הכיר את המילים "אור יהודה", כל שכן ביקר שם. והיום? אור יהודה היא חלק אינטגרלי ממדינת היהודים, סלע קיומנו, משוש נפשנו ומטרת הווייתנו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל עד אשר כל אור יהודה תסופח עד רגב האדמה האחרון ליישות המוניציפאלית החדשה, הלא היא "קורונה סטייט".

ומה לגבי קשר עם הבוחר? נו באמת. דומני כי מבין כל המועמדים זהו המועמד עם הנוכחות הדיגיטלית השלטת בשיח הציבורי. ברצותו מופיע על המסך, וברגע שלאחריו גורם ליואב אבן להרטיב (עדיין לא החלטתי מה הוא מרטיב). המועמד המועדף מחזיק בצי היועצים התקשורתיים היעיל ביותר על פני הפלנטה, וכל זאת בלי לקחת אגורה שחוקה אחת ממשלם המיסים. הכל בהתנדבות ובחדווה.

שכה אחיה, מדובר ביישות ביולוגית המצליחה לעשות מה שאף שר בריאות לא עשה לפניה: להותיר חותם, לשנע, להבטיח ולקיים. חיש קל הקמנו אוהל קורונה מאובזר להפליא במרכז הארץ, בזמן שבמשך שנים לא הצלחנו להוסיף מיטה אחת שחוקה לבית חולים בנוי על בלוקים! עזבו אותנו מסל תרופות, או בדיקות MRI בפריפריה – ביד חזקה וזרוע נטויה נקים עוד ועוד אוהלים על כל פיסת אדמה בתולית: אוהל קורונה קטן, אוהל קורונה גדול, אוהל קורונה בטעם אגוזים, ואולי, שכה אחיה, אולי גם בטעם נוטלה, ושילכו האלרגנים קיבינימט.

מדובר, קוראות יקרות, בדיפלומט מוכשר מאין כמוהו. המועמד משקיע את מלוא מרצו בטיפוח קשרי חוץ באפיקים שכמוהם לא נראו. ראו את ענף הספורט הטרי אשר פשה בפלנטה:

– "אנחנו מובילים בכמות המתים!"
– "סליחה, אך אנחנו מובילים בכמות החולים שנמצאו."
– "אל נא תבזבז את זמני, טירון. ממוצע האבחנות השגויות אצלנו מרקיע שחקים!"
– "ואני משוכנע שמניינינו יפרח ויפעפע מעלה-מעלה, אם רק נתאמץ עוד קצת."
– "אל תדבר איתי לפני שכמות המתיירים אצלכם בארץ השמש העולה תהיה לפחות 10% מכמות המתאבדים אצלנו."

האם יש מישהו אשר מפקפק בסיכויי המועמד לשקם את מעמדנו הבינלאומי? אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששמעתי את הביטוי "זכות שיבה". רק בשביל זכות נעלה זו הייתי מוכן להצביע לו פעמיים.

אבל יודעים משהו? עזבו את הנחישות, הכישורים, הביצועיזם והדיפלומטיה.

יושרה, קוראות יקרות. הגינות. אמת. וכמובן, העובדה שאין למדינאי העילוי טוויטר, סמרטפון, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

מועמד זה אינו זקוק למאגר בוחרים דיגיטלי אותו אפשר להדליף בעזרת כישורי תכנות של חאפר. הקשר שלו איתנו הוא בלתי אמצעי, וללא תיווך. אין צורך לצייץ על מיעוט כזה או אחר המתניידים בתחבורה ציבורית לקלפיות – הוא כבר איתם באוטובוס. ובמונית. לעזאזל, ביכולתו להיצמד לכל סקייטבורד לא מחוטא. מי אתם שתגידו למועמד הנעלה שהרב קו שלו לא בתוקף? הוא מעל כל שיקול בירוקרטי וכל אילוץ לוגיסטי.

נראה לכם שעל אחד כזה אפשר לפרסם על מעללים מפוקפקים אותם הוא מבצע בדלתיים סגורות ועם סמרטפון פתוח? או לאיים עליו בתביעת דיבה? הרי אין לו אפילו צורך לאיים בתביעה נגדית. את החשבון הוא יסגור אתכם לבד.

אני קורא לועדת הבחירות המרכזית: אנא, תקנו את המחדל. הפיצו את הבשורה. שלבו את המועמד המועדף ברשימות לכנסת וביחד נימנע מבחירות נוספות. אחרת, חוששני שהמועמד, במאמציו לעבור את אחוז החסימה, יפעיל את כובד משקלו על מנת לצמצם את מאגר הבוחרים.

הוא והיא #55

התחלה

היא: בוקר טוב, ראית אולי את ה…

הוא: בוקרררר טוב, ובררררוכה הבאה לפררררק מס' 55.

היא: אתה… מדבר עם ריש.

הוא: ובפרק זה, נדבר על טקסטים שיצאו משליטה, הערות שוליים זדוניות, ומו"ל אחד שהשתגע.

היא: אתה מדבר כמו קריין בגלי צה"ל, תפסיק עם זה.

הוא: הו, ועל כך בדיוק חשבו המכשפות במאה ה-14.

היא: אבל… רגע, מה זה היה עכשיו? למה זרקת אותי למקום אחר בטקסט?

מבנה

היא: ומה פתאום התחלת נושא אחר עכשיו?!

הוא: מיצינו את הקודם, המשכנו לבא בתור.

היא: איזה מיצינו? איזה מין מבנה יש לספר הזה? אין פה שום סדר ליניארי!

הוא: לא צריך ליניאריות. מה שיפה פה שהכל קשור אחד בשני, כמו רשת.

היא: תרבותית?

הוא: כמו רשת יפהפיה של בורגים שבה כל סייבורג מחובר לשני.

היא: עשית את זה רק כדי שיהיה לך תירוץ לדחוף את פיקארד, נכון?

הוא: מאיפה את יודעת? לחצת על הלינק?

היא: אוף, אני כל כך הולכת להתחרט על זה.

הערת שוליים

הוא: האמת שתמיד רציתי לכתוב "הוא והיא" עם מלאנתלאפים הערות שוליים.

היא: האמת שתמיד רציתי לפרק אותך למלאנתלפים הערות שוליים.

הוא: יש פה באמת אסתטיקה של זרימה שלא חשבתי עליה. הרי מהי התרבות האנושית אם לא רצף אסוציאציות תרבותיות שלאו דווקא מוכוונות לפי קשר היסטורי, אלא על בסיס זכרון קיבוצי של ארכיטיפים שכל אחד הוא למעשה היזון חוזר של קודמיו והבאים אחריו?

היא: מאמי, אתה על חירטוט.

הוא: זה ממש מסע!

היא: לא היית אמור לכתוב עכשיו איזה רומאן ישראמן?

(פאוזה)

הוא: זה תחקיר.

כיוון

היא: אוף עכשיו לחצתי על לינק מאיפשהו, ואין לי מושג איך חזרתי דווקא לכאן או מאיפה הגעתי!

הוא: מאיפה אני יודע? מה אני, דין סטוקוול?

היא: לפחות תעשה מאמץ.

הוא: אולי מכאן?

היא: לא.

הוא: או כאן?

היא: תודה לאל, לא.

הוא: אז אולי כאן?

היא: אוף, אני בחיים לא אגיע לסוף הטקסט. אני אקפוץ כאן לנצח בין אסוציאציות של רעיונות וארכיטיפים.

הוא: זה נפלא!

היא: מה. נפלא. בזה.

הוא: יש פה כזה עושר של מידע, תרבות, היסטוריה, והכל קשור אחד לשני עם הערות שוליים!

היא: זה שטני! אוי…

הוא: אחלה, גם הוא מוזכר כאן!

היא: …שיט.

פיטמה

היא: רגע… כבר הייתי פה פעם!

הוא: וכבר אז אמרתי לך שתחזרי.

היא: אתה באמת עשית מראה מקום על זה?

הוא: זה הוזכר היכנשהו בטקסט, לא היתה לי ברירה.

היא: רק בגלל שהזכירו משהו איפשהו לא אומר שצריך לשים את האיפשהו הזה בתוך המשהו שאנחנו עכשיו עליו!

הוא: זה משהו-משהו מה שאמרת.

היא: וואללה יופי. רואים שאני מפזזת?

הוא: חשתי בפיזוז.

היא: אפשר לעבור הלאה?

הוא: שנייה, תני לי להוסיף עוד מראי מקום. סטארטרק, שטן, הארי פוטר, דיסני

היא: מצידי תישאר כאן, אני עפתי.

הוא: לא נורא, את תחזרי. שנינו יודעים שתחזרי לכאן שוב.

אסוציאציות

הוא: ואת יודעת מה אני הכי אוהב באסוציאציות בספר הזה?

היא: שהן מובילות לסקס.

הוא: שבסוף, לא משנה מה אתה עושה ודרך איפה אתה הולך…

היא: זה מוביל לסקס.

הוא: ואיזו הערת שוליים שלא תבחר, ועם כל הקשר תרבותי כלשהו…

היא: סקס.

הוא: בסוף כל האסוציאציות מובילות לסקס!

(פאוזה)

היא: יש לך פה מראה מקום על סקס?

הוא: לא.

ספר

היא: כשאני אמרתי לך שאתה צריך לקרוא יותר, התכוונתי ש…

הוא: אני יודע! התכוונת שאני צריך לקרוא ספר אולטרה גיקי שעצם המבנה שלו הוא סופר גיקי בעליל, ושטובע בשלל רפרנסים שלכאורה לא קשורים ושייתנו לי אינסוף אופציות לעשות "הוא והיא" שלא נגמר?

היא: זה ממש, אבל ממש לא מה שהתכוו…

הוא: תודה מאמי, את לא יודעת איזה כיף זה! גם אני אוהב אותך!

היא: (חורקת שיניים) לא אמרת שאתה צריך לכתוב ספר על ישראמן?

הוא: אמרת לך באיזו הפנייה שאני כבר לא זוכר שאני עושה תחקיר! רגע, האם עשיתי מראה מקום על תחקירים?

היא: לא!

מכשפות

הוא: אגב מכשפות, האם יש לך פיטמה שלישית?

היא: רגע, מה אני עושה פה? אני יכולה להישבע שלפני רגע הייתי בהתחלה!

הוא: נו? ותראי איזה יופי יצא לך המראה מקום!

היא: אנחנו צריכים לדבר על ההתלהבות שלך מהקשרים.

הוא: הממ. את מתכוונת למה שאמרתי בהתחלה, שהפרק יעסוק ב…

היא: אם עוד פעם תדבר כמו דמות של המספר בסרטי דיסני, אני עשויה לפגוע בך.

הוא: אולי תעשי עליי כישוף? כי זה לגמרי ייתן רלוונטיות למראה מקום הזה.

שטן

היא: אני חושבת שמי שכתבה את זה היא השטן.

הוא: אז איך את רוצה שהיא תהנה בחיים?

היא: אני לא מתכוונת ולא מסוגלת להשתתף באורגיית הרפרנסים הזאת.

הוא: זה בגלל שלא קראת את הספר.

היא: מישהו אי פעם סיים לקרוא את הספר?

הוא: ברור, רני גרף.

היא: אתה בטוח?

הוא: ממש לא. המבנה של הספר הוציא אותו מכלים. יש מצב שהוא הוציא אותו לאור רק כדי שלא יצטרך לקרוא את ההעתק שמש.

היא: אני לא מתפלאת.

הוא: השמועות אומרות שהמראה מקום לרובוטים בפרק על סטימפאנק שבר אותו. לא ראו אותו מאז.

היא: זה ממש משולש ברמודה של הערות שוליים.

הוא: רואה? כשאת רוצה את יכולה!

מסע בין כוכבים

היא: הנה, לחצתי על הלינק ועכשיו אני רואה שצדקתי וסתם רצית תירוץ לדבר על פיקארד. שוב.

הוא: הבעיה שלך שאת לא מפרגנת.

היא: אהא.

הוא: זה כמו שעכשיו עושים לפיקארד את המוות. אף אחד לא נותן לו ספינה כדי שהוא יעמיד פנים שהוא צעיר ב-30 שנה רק כדי שיוכל להרביץ לרומולאנים.

היא: אתה אומר שאני כמו צי הכוכבים?

הוא: אני אומר שאת עושה חרא של איילת טריאסט.

היא: תמשיך ככה וייגמרו לך המראי מקום.

הוא: אז אני סתם אקשר למקום אקראי. למשל להתחלה.

היא: אבל זה לא קשור!

הוא: אז אני אעשה מה שאני תמיד עושה.

היא: מה?

הוא: אני אגיד משהו על הארי פוטר, והנה דפקתי עוד מראה מקום בלי מאמץ.

דיסני

היא: אבל איך דיסני קשור לכל זה?!

הוא: הילדה התמכרה בזמן האחרון ל"יורשים".

היא: נו?

הוא: פתאום קלטתי שכל הדבר הזה הוא ריפרור אחד מתמשך לסרטי דיסני, רק כדי שמישהו יוכל לדפוק קופה על מכשפות ונבלים שכבר הפסידו!

היא: נו?

הוא: אז זה לא מוסרי. אתם דיסני! אם תאגיד של מליארדים שהשתלט על מארוול ולוקאס פילם ומאריך כל הזמן את תוקף החוק על זכויות יוצרים כדי שיוכל לתבוע את הצורה למי שמעז לחשוב על מיקי מאוס בלי רשות לא יכול להיות מגדלור המצפון של העולם המערבי, אז מי כן לעזאזל?!

היא: אתה על חירטוט. שוב.

הוא: ומה המצאתם לי עכשיו פתאום ילד לג'אפר? מי תעשה איתו ילד, ואיך יהיה לכולם מקום במנורה?

(פאוזה)

היא: אז אתה רוצה שנארגן צפייה משפחתית ביורשים השני?

הארי פוטר

היא: אבל מה הקשר להארי פוטר?

הוא: נכון וולדמורט פיצל את הנשמה שלו לשבעה הורקרקסים?

היא: זה לא מדוייק, כי היה גם את הארי שהיה הורקרקס לא מתוכנן ואני לא מאמינה שזכרתי את זה עכשיו ומה לעזאזל עשית לי?!

הוא: אז נועה מנהיים פיצלה את הנשמה שלה לשבע מאות מראי מקום. היא חיה לנצח דרך התיזוז האינסופי של כולנו.

היא: אז זו התכנית שלה!

הוא: מגן עדן לגיהנום, מאלוהים לשטן, מאגדות עם למלכה אליזבת, מספריות למרתפי עינויים, מבתי חולים לבתי משוגעים… בסוף כולנו פיאונים של רפרנסים.

היא: ואם זה ייכשל?

הוא: איילת טריאסט תייצר לה פעולת הסחה ע"י אנקדוטות על טעויות בתרגום.

סיום

היא: יש, אנחנו בסיום!

הוא: רגע.

היא: לא האמנתי שנגיע לכאן!

הוא: שנייה, את לא מבינה.

היא: זה הסוף, אתה מבין? אין יותר אחרי זה!

הוא: אבל…

היא: אין יותר ריפרורים, מראי מקום, אסוציאציות, הקשרים או הפניות!

הוא: ובכן… זה לא כל כך מדויק.

היא: מה? על מה אתה מדבר?

הוא: נשאר עוד משהו.

היא: מה נשאר?

הוא: הביבליוגרפיה.

מוקדש בהערכה אינסופית ל"הרשת התרבותית" מאת נועה מנהיים והפודקאסט "האחיות גרים" בהגשת איילת טריאסט ונועה מנהיים. לעולם לא תסתכלו על הערות שוליים באותו אופן אחר כך.

הוא והיא #54

היא: מה אתה עושה?

הוא: מתכונן.

היא: מתכונן למה?

הוא: פיקארד.

היא: פיקארד?

הוא: פיקארד!

היא: איזה פיק…

הוא: קפטן ז'אן לוק מאדר פאקר פיקארד.

היא: אהההה! אני אוהבת את השחקן הזה.

הוא: הוא לא שחקן, לעזאזל, הוא קפטן בצי הכוכבים ואף אחד לא ייקח לו את זה!

היא: אני רואה איתך.

הוא: מעולה, אני אתן לך מיד תדריך על…

היא: אין צורך.

הוא: מה זאת אומרת "אין צורך"?

היא: לא מעונינת בשום תדריך, אני בסך הכל רוצה לראות את פטריק.

הוא: אבל אז לא תהיה לך נקודת ייחוס.

(פאוזה)

היא: שים פיקארד.

הוא: אני שם, אבל אני בכלל לא מבין איך את יכולה להנות מ… יא אלוהים הם שמו קוביית בורג בפתיח!!!

היא: קוביית מה?

הוא: רואה על מה אני מדבר?

היא: נקודת ייחוס בתחת שלי.

הוא: הבורג חטפו את פיקארד והפכו אותו לאחד משלהם, וזו הפכה לטראומה לא פתורה אצלו. פגשנו לראשונה את הבורג ב…

היא: אין צורך.

הוא: אני מבין שהולכת להיות לנו בעיה רצינית.

היא: רגע, זה דאטה?

הוא: נכון! הוא בכלל מת ב"נמסיס", ופיקארד מצא שם את B-4 ואז…

היא: אין צורך.

הוא: אני באמת לא מבין איך את מצפה להיות אדם מתפקד ככה.

היא: ומה הסיפור של הרומולאנים?

הוא: אה, התפוצצה להם הפלנטה, וזה נושא שכוסה בסרט של ג'יי ג'יי אברהמס שהוא למעשה יצירה של יקום מקביל שנוצר כש…

היא: אין. צורך.

הוא: אין לי מושג מה נעשה כשתופיע פה סבן אוף ניין.

היא: סבן אוף מי?

הוא: אלוהים, זה להסביר ארבע עונות של וויאג'ר.

היא: לא, לא, לא, באמת אין צורך.

הוא: לפעמים אני לא מכיר אותך.

היא: זה בגלל שאין לך נקודת ייחוס.

הוא: סליחה, אני חושב שצברתי מספיק נקודות ייחוס בחיי. היו לי חיים מלאים.

היא: אני בטוחה. תזכיר לי מה מה עשית ביסודי?

הוא: ראיתי מסע בין כוכבים.

היא: ומה עשית בחטיבה?

הוא: הדור הבא.

היא: ובתיכון?

הוא: חלל עמוק תשע, אבל לא התמדתי.

היא: ובצבא?

הוא: ביקשתי שיקליטו לי וויאג'ר.

היא: ואחרי הצבא?

הוא: השלמתי את מה שלא התמדתי בחלל עמוק תשע בערוץ 23.

היא: ו…?

הוא: אנטרפרייז, אבל זה רק ארבע עונות עם פרק בורגים שחירבן את הטיימליין אז זה לא נחשב.

היא: והמסקנה היא…?

הוא: בקשר למה?

היא: החלטת לשגע אותי?

הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור.

היא: עזוב, תראה לבד. אני ממש לא מתכוונת להתייחס לשטויות שלך.

הוא: רואה? אמרתי שתהיה לך בעיה עם נקודת ייחוס.

הוא והיא #53

(אזהרת ספויילרים אפשרית לווטצ'מן)

הוא: אוקיי, פיצחתי את זה.

היא: את מה?

הוא: הבנתי מה התכנית של הקבינט לגבי עזה.

היא: אוי ואבוי.

הוא: התכנית היא לשבת ולחכות עד שייפול על העזתים תמנון טלפתי ענק.

(פאוזה)

היא: אה.

הוא: זו תכנית חסינה לכישלון.

היא: לגמרי.

הוא: באופן דומה יש ציפייה שייפולו עוד תמנונים ענקיים בטהרן, הבונקר של נסראללה, ובית הקפה שכחול-לבן נוהגים להיפגש ולעשות שם פרלמנט.

היא: ואתה שלפת את התמנון הזה מ…?

הוא: ווטצ'מן, מאמי, ווטצ'מן.

היא: ו… זה קשור להידרה איכשהו?

הוא: סליחה?

היא: כי הסמל שלהם מזכיר קצת תמנון.

הוא: מה פתאום? הידרה זה בכלל של מארוול, מקומיקס אחר, בפאנדום אחר, שאין להם שום אפשרות טכנית כזו או אחרת להיפגש, וכל הרעיון הזה שהידרה יהיה בעולם של ווטצ'מן שהוא בכלל של DC (אבל לאו דווקא קשור לטיימליין הרגיל שלהם) בכלל לא מתקבל על הדעת ולא הגיוני, מה גם שזה יוצר סתירות מטורפות בכל מהלך העניינים של המאה ה-20 המתואר בקומיקסים של שתי החברות, ואיך את לא רואה את זה?!

היא: אתה מדבר כאילו הווטצ'מן באמת קיימים.

הוא: זה בסדר, גם הידרה לא.

היא: אז בשביל מה כל הנאום ש…

הוא: וגם אם אני שוקל את האפשרות ששני האובייקטים האלה יכולים להתקיים באותו מרחב מטאפיזי (דבר שמבחינה הסתברותית שואף לאפס), הרי שמדובר בלוגיסטיקה אמנותית, משפטית, רוחנית ומדעית מורכבת עד כדי פסיכיות, על מנת שהיסודות שדבר כזה יוכל להתקיים על משהו שאינו כרעי תרנגולת בכלל יתקיימו!

(פאוזה)

היא: בקיצר אתה רואה עכשיו משהו שקשור לווטצ'מן, נכון?

הוא: בוודאי! מדובר בהמשך לרומאן הגרפי, אבל בשום אופן לא בהמשך לסרט שבויים בשנת…

היא: כן כן כן, זה בסדר, אין צורך.

הוא: אה סליחה, נשמה. כמה זמן המשכתי ככה בלי להפסיק?

היא: בערך 13 שנה. ואיך הסדרה?

הוא: אה! מרתק!

היא: מרתק.

הוא: נפלא!

היא: וואללה.

הוא: ממכר!

היא: יו דונט סיי.

הוא: מסתורי!

היא: מסתורי?

הוא: מוזר.

היא: או, סופסוף הגענו למשהו.

הוא: פסיכוטי.

היא: יופי, חמוד, תוציא את זה.

הוא: אני לא מבין כלום ממה הולך שם.

היא: קדימה, מאמי, אתה יכול.

הוא: מה הקטע של איש הסיכה?!

היא: אתה צודק, מתוק.

הוא: ולמה שג'רמי איירונס ידוג עוברים כדי לגדל מהם משרתים ואז ירצח אותם?

היא: נכון, מותק.

הוא: והגשם של התמנונים, ועגבניות שגדלות על העצים, והקבאלרי השביעי שאוספים בטריות, וההוטליין לד"ר מנהטן, ומכוניות שנעלמות לשמיים ואז נופלות מהן, ולמה לעזאזל שהסרג'נט מ"קצין וג'נטלמן" יהיה פתאום זקן על כסא גלגלים שטוען שהוא ד"ר מנהטן ואז פתאום ייעלם ויתחיל ללכת? לעזאזל, לא ראיתי אוסף כזה של אובייקטים שלא מסתדרים אחד עם השני מאז הסיום הדפוק שכתב דיימון לינדלוף ל"אבודים"!

היא: מי כתב את כל זה?

הוא: דיימון לינדלוף מ"אבודים".

היא: או! בדיוק! אתה מבין, מתוק?

הוא: רגע… הבנתי!

היא: תודה לאל. סופסוף הבנת שכל מה שהולך פה זו אשלייה אחת גדולה של כותב עם הרבה כוונות טובות שקצת נאבד בתוך המגלומניה של עצמו, וצריך לחכות לפרק הסיום ואז לשכוח מזה בלי להתעמק בזה יותר מדי.

הוא: בדיוק כמו התכנית של הקבינט לגבי עזה!

יד ראשונה מפולין

הלו…? כן… כן.

זה בקשר למכתב? כן, בוודאי. יד ראשונה מפולין, אדוני. אני לא משחק משחקים. אצלי מילה זו מילה.

בת כמה? 11, אדוני. כותבת מהשורה הראשונה. כל אות יושבת בול, ואין לי שום בעיה להעמיד את המסמך לבדיקת גרפולוג. יד ראשונה זה לא צחוק, אדוני.

בוודאי שזה כולל טסט. אצלי מילה זו מילה. נו באמת, נראה לך שזה האוביקט הראשון שלי?

אתה יכול לסמוך עלי, אדוני, שהכל נעשה ברגישות ובאחריות. בכל זאת, כולנו יהודים. ואני רוצה שתדע, אדוני, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שעם הנצח מודה לך על ההנצחה. כן, גם הילדה. אין לי ספק שלו היתה כאן, היא היתה מודה. מה זאת אומרת איך? נו באמת, תקרא בעצמך. אני משוכנע שאפשר למצוא שם משהו בנידון, בין השורות כמובן.

תראה, זה לא שהאובייקט חף מפגמים. ביננו, מי כותב היום מכתב בעט? ועוד שולח בדואר? תעשה לי טובה, זה אפילו לא נשלח ברשום. חמודה הילדה, אבל אין לה מושג מהחיים שלה. אם אתה שואל אותי, לא נראה לי שאפילו ביטוח היה לה. אה סליחה, כמובן שהביטוח כלול במחיר. יד ראשונה מפולין, אדוני, אצלי מילה זו מילה.

גם במכתב כל מילה זו מילה. תראה איזה כתב, מי כותב ככה היום? כלומר, בהתחשב בכך שהוא אינו מודפס כמובן, אנחנו הרי לא ילדים קטנים. כן, היא היתה ילדה קטנה. בוודאי אדוני, אחרת איך אני אמכור? מה זה שווה? נראה לך שאני אתרוצץ ככה בגלל איזה פנסיונר שיצא מאיזה מחנה ואחרי כתב את הזכרונות שלו על הרמס? החזקתי פעם ספר שכתב אחד מהזקנים האלה, תאמין לי יותר טיפקס מספר. עזוב אותך, היום זה שוק של מכתבים מילדים. גם ילדות.

ושלא תחשוב שאני מזלזל. אפילו לא לרגע, אדוני. זילזול זה של גויים.

אתה רוצה קריאת מבחן? בוודאי, שום בעיה. אבל ביננו, יש עוד כמה מתעניינים. זה סחורה עם ביקוש, המכתבים האלה. מניסיון. אין על מכתבים ישנים. השווי רק עולה עם הגיל. כמה שיותר צהוב, ככה יותר מוכר. כמו בעיתונות.

אין לך מה לדאוג, אדוני. אתה עושה את העסקה של החיים. אני מכיר את המשפחה אישית. פגשתי אותם היום בבית משפט.

רגע, אז אם הכל בסדר, מה מעיק על אדוני? המצפון? הבנתי. תראה, יכול להיות שאתה לא בנוי להחזיק סחורה כזו. זה בסדר, זה אנושי. תקשיב מה נעשה: רוצה לקנות מילה כן מילה לא? ככה תקבל אובייקט עם שווי אבל בלי קונטקסט.

סמוך עליי, הרבה יותר קל כשאין קונטקסט. אתה הרי לא רוצה לדעת במה אני עובד כשאני לא מוכר מכתבים, נכון?

הנה קצת קונטקסט