הוא והיא

הוא והיא #17

הוא: אוקיי, בואי ננסה שוב.

היא: לא רוצה.

הוא: זה חשוב.

היא: אני לא רציתי גם בפעם הראשונה.

הוא: אז ככה, זה הכל בגלל שלשרלוק היו חיים ממש עמוסים.

היא: אבל

הוא: שרלוק היה בלש ממש מגניב שסבל מבעיית שנעה על הרצף שבין אספרגר לסוציופתיות ובאופן כללי הוא היה קריפי אבל באופן חמוד שסבל מבעיית קרום בתולין קשיח, וחיי את חייו עד למלחמת העולם השנייה אשר שם באופן די מסתורי הוא היה עדיין בחיים, וכמובן היה גם גאון מתמטי, שכישוריו הביאו אותו להיות מפענח הצפנים הראשי של אנגליה. עד כאן?

היא: אני מתה בפנים.

הוא: מפה לשם, אחרי המלחמה הוא זכה בכוחות קסם ואיכשהו עשה דוקטורט בשקרכלשהו שכנראה היה קשור למשהו במחשבים, כי בשנות האלפיים הוא היה עדיין בחיים והקים איזשהו אתר של הדלפות, ובגלל שכולם רצו להרוג אותו בגלל זה הוא נאלץ להסתתר, להקים מיזם של הנדסה גנטית ואז לנהל מלחמה קטנה שבסופה הוא היה צריך להימלט לחלל בפריזר, אבל ביקום מקביל. עד כאן?

היא: יש תולעים על החלק שמת לי בפנים.

הוא: מצוין, אבל כנראה שהייתה בעיה עם החללית כי היא החזירה אותו לניו זילנד, שם כנראה הוא היה חייב כסף לאיזה דרקון כי הוא היה צריך לדובב אותו בשביל איזה סרט דוקומנטרי משעמם תחת. מפה לשם, הוא חזר לארה"ב, הקים אחוזה של עבדים, וחזר בחזרה לאנגליה כי כולם יודעים שהוא בכל זאת הבלש הכי מגניב בעולם.

היא: ו… זהו…?

הוא: נו? אחלה תיאוריה, נכון?

היא: וזה ההסבר שלך למה יש בקושי 3 פרקים בעונה של שרלוק?

הוא: קצר וקולע.

היא: וההשערה שזה פשוט שחקן אחד מוכשר שמופיע בהרבה סרטים בשנים האחרונות והוא ממש-ממש עסוק… לא מקובלת עליך?

הוא: אוקהם זה לחלשים.

היא: אוקיי, אני אגיד את זה רק פעם אחת: פעם הבאה שמגיעים לפה אורחים אתה לא מוציא מילה.

הוא: זו סתימת פיות.

היא: מילה, אתה שומע?!

הוא: אם כבר אנחנו פותחים את העניין, אני צריך לדבר איתך על משהו שמפריע לי.

היא: בוודאי שמשהו מפריע לך, פסיכופת קטן שלי.

הוא: אני מבקש: סוציופת בתפקוד גבוה. אני רוצה לדבר על כל עניין מערכת היחסים הפייסבוקאית שלנו.

היא: חיכית 10 שנים ו-2 ילדים כדי לעשות לי שיחת "יחסינו לאן", ואז כשאתה מגיע לזה סופסוף זה יהיה על פייסבוק?!

הוא: תקשיבי, יש לי 201 חברבוקים היום.

היא: חובבן.

הוא: את יודעת שמספרים לא עגולים עושים לי אי שקט.

היא: זה חלק קטן מהקרקס שאני קוראת לו זוגיות שלי איתך".

הוא: והגיוני לגמרי להניח שיהיה לי הרבה יותר קל לאנפרנד חברבוק אחד מלצרף 99 אחרים.

היא: רגע אחד

הוא: ואם להודות על האמת, מאמי

היא: מה הולך פה?

הוא: את גם ככה לא באה איתי לכנסים, אז אני באמת לא רואה סיבה שנהיה חברבוקים.

(פאוזה)

היא: יודע משהו? סבבה.

הוא: סליחה?!

היא: גם ככה הפוסטים שלך מציפים ומסתירים לי את הפרסומות.

הוא: רגע אחד! את מסכימה וזהו?

היא: בוודאי.

הוא: בלי ויכוחים?

היא: בלי.

הוא: בלי עקיצות?

היא: בלי.

הוא: בלי אימרות בסגנון "לא נורא כי יש לנו נישואים פתוחים" או "תזכיר לי למה התחתנו?" הנאמרות לצד בדיחות מטא נישתיות השזורות ברפרנסים לתרבות גיקית, שמלכתחילה פונות לקהל סופרסופרסופר מצומצם שמביא 20 כניסות לפוסט ממוצע בבלוג ביום טוב, וביניהן יש את המילה "פאוזה" בסוגריים?

היא: בלי.

הוא: אוף, קיבינימט!

היא: מה קרה?

הוא: דפקת לי את ה"הוא והיא". איך אני אסיים אותו עם אנטי קליימקס כזה?

היא: מאמי, אם כבר דיברנו על נישואים פתוחים

הוא: כן?

היא: אתה יכול לסדר לי משהו עם בנדיקט?

הוא: או, ככה מסיימים פוסט!

יש טריילר לעונה 4 של "שרלוק". אני רק אומר.

רשומה רגילה