הוא והיא

הוא והיא #41

היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו…

הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?!

(פאוזה)

היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה.

הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו!

היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך.

הוא: אז מה אני?

היא: מפלרטט עם הרצף.

הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי.

היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט.

הוא: אבל זה משעמם.

היא: זה כולה עמוד אחד לכל אבחנה.

הוא: זה עמוד מאוד משעמם.

היא: לא משעמם כמו לשמוע אותך טוחן על סטאר וורס, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: מה פתאום? בזמן האחרון אני מברבר בעיקר על הארי פוטר.

היא: הלוואי והיית חופר עליו כמו שאתה חופר על סטאר וורס.

הוא: אגב הארי, יש בלונדון מוזיאון עם מוצגים מהסרטים, כולל עיתונים שהופיעו שם.

היא: ומה כתוב בהם?

הוא: שהוא-שאין-לומר-את-שמו חזר…

היא: בסדר.

הוא: שסיריוס ברח מהכלא…

היא: סבבה.

הוא: ושאני סוציופת בתפק…

היא: זה לא כתוב שם.

הוא: אם כך, זו הולכת להיות הרצאה מאוד משעממת ב"עולמות".

היא: ההרצאה שלך על בעלי צרכים מיוחדים בז'אנר? רק בגלל שאתה לא יכול להצהיר על עצמך שאתה סוציופת בתפקוד גבוה?

הוא: לא, בגלל שאני ארדם על ה-DSM עד הכנס.

היא: זה כולה עמוד!!!

הוא: אוטיזם קלאסי, אספרגר, PDD, PDD-NOS… ועוד לא הגענו לשאר הלקויות שאני רוצה לדבר עליהן שם. ההגדרות האלה זה סלט.

היא: יצא לך ממש כנס של אבחנות. אוי ואבוי, רק אל תענה לי ש…

הוא: זה לא כנס, זה פסטיבל.

היא: (נאנחת) לפחות לא אמרת בסוף…

הוא: סטגדיש!

היא: למה אני פותחת את הפה, אלוהים.

הוא: היה עוד משהו כשלא הייתי?

היא: היינו מרותקים להופעות החיות ב"כוכב הבא".

הוא: וואללה? מה שלום סטטיק ובן אל? עדיין מבלבלים אחד לשני את המוח בגלל הלופר של נטע?

היא: מסתבר, דרך אגב, שיש לשניהם חברה, ובניגוד לדעה הרווחת היא לא…

הוא: משותפת?

היא: לעזאזל, זו לא אותה אחת!

(פאוזה)

הוא: אני מכניס את זה ל"הוא והיא".

היא: עד כאן. סטטיק ובן אל זה קדוש.

הוא: פחחחחח.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #17

הוא: אוקיי, בואי ננסה שוב.

היא: לא רוצה.

הוא: זה חשוב.

היא: אני לא רציתי גם בפעם הראשונה.

הוא: אז ככה, זה הכל בגלל שלשרלוק היו חיים ממש עמוסים.

היא: אבל

הוא: שרלוק היה בלש ממש מגניב שסבל מבעיית שנעה על הרצף שבין אספרגר לסוציופתיות ובאופן כללי הוא היה קריפי אבל באופן חמוד שסבל מבעיית קרום בתולין קשיח, וחיי את חייו עד למלחמת העולם השנייה אשר שם באופן די מסתורי הוא היה עדיין בחיים, וכמובן היה גם גאון מתמטי, שכישוריו הביאו אותו להיות מפענח הצפנים הראשי של אנגליה. עד כאן?

היא: אני מתה בפנים.

הוא: מפה לשם, אחרי המלחמה הוא זכה בכוחות קסם ואיכשהו עשה דוקטורט בשקרכלשהו שכנראה היה קשור למשהו במחשבים, כי בשנות האלפיים הוא היה עדיין בחיים והקים איזשהו אתר של הדלפות, ובגלל שכולם רצו להרוג אותו בגלל זה הוא נאלץ להסתתר, להקים מיזם של הנדסה גנטית ואז לנהל מלחמה קטנה שבסופה הוא היה צריך להימלט לחלל בפריזר, אבל ביקום מקביל. עד כאן?

היא: יש תולעים על החלק שמת לי בפנים.

הוא: מצוין, אבל כנראה שהייתה בעיה עם החללית כי היא החזירה אותו לניו זילנד, שם כנראה הוא היה חייב כסף לאיזה דרקון כי הוא היה צריך לדובב אותו בשביל איזה סרט דוקומנטרי משעמם תחת. מפה לשם, הוא חזר לארה"ב, הקים אחוזה של עבדים, וחזר בחזרה לאנגליה כי כולם יודעים שהוא בכל זאת הבלש הכי מגניב בעולם.

היא: ו… זהו…?

הוא: נו? אחלה תיאוריה, נכון?

היא: וזה ההסבר שלך למה יש בקושי 3 פרקים בעונה של שרלוק?

הוא: קצר וקולע.

היא: וההשערה שזה פשוט שחקן אחד מוכשר שמופיע בהרבה סרטים בשנים האחרונות והוא ממש-ממש עסוק… לא מקובלת עליך?

הוא: אוקהם זה לחלשים.

היא: אוקיי, אני אגיד את זה רק פעם אחת: פעם הבאה שמגיעים לפה אורחים אתה לא מוציא מילה.

הוא: זו סתימת פיות.

היא: מילה, אתה שומע?!

הוא: אם כבר אנחנו פותחים את העניין, אני צריך לדבר איתך על משהו שמפריע לי.

היא: בוודאי שמשהו מפריע לך, פסיכופת קטן שלי.

הוא: אני מבקש: סוציופת בתפקוד גבוה. אני רוצה לדבר על כל עניין מערכת היחסים הפייסבוקאית שלנו.

היא: חיכית 10 שנים ו-2 ילדים כדי לעשות לי שיחת "יחסינו לאן", ואז כשאתה מגיע לזה סופסוף זה יהיה על פייסבוק?!

הוא: תקשיבי, יש לי 201 חברבוקים היום.

היא: חובבן.

הוא: את יודעת שמספרים לא עגולים עושים לי אי שקט.

היא: זה חלק קטן מהקרקס שאני קוראת לו זוגיות שלי איתך".

הוא: והגיוני לגמרי להניח שיהיה לי הרבה יותר קל לאנפרנד חברבוק אחד מלצרף 99 אחרים.

היא: רגע אחד

הוא: ואם להודות על האמת, מאמי

היא: מה הולך פה?

הוא: את גם ככה לא באה איתי לכנסים, אז אני באמת לא רואה סיבה שנהיה חברבוקים.

(פאוזה)

היא: יודע משהו? סבבה.

הוא: סליחה?!

היא: גם ככה הפוסטים שלך מציפים ומסתירים לי את הפרסומות.

הוא: רגע אחד! את מסכימה וזהו?

היא: בוודאי.

הוא: בלי ויכוחים?

היא: בלי.

הוא: בלי עקיצות?

היא: בלי.

הוא: בלי אימרות בסגנון "לא נורא כי יש לנו נישואים פתוחים" או "תזכיר לי למה התחתנו?" הנאמרות לצד בדיחות מטא נישתיות השזורות ברפרנסים לתרבות גיקית, שמלכתחילה פונות לקהל סופרסופרסופר מצומצם שמביא 20 כניסות לפוסט ממוצע בבלוג ביום טוב, וביניהן יש את המילה "פאוזה" בסוגריים?

היא: בלי.

הוא: אוף, קיבינימט!

היא: מה קרה?

הוא: דפקת לי את ה"הוא והיא". איך אני אסיים אותו עם אנטי קליימקס כזה?

היא: מאמי, אם כבר דיברנו על נישואים פתוחים

הוא: כן?

היא: אתה יכול לסדר לי משהו עם בנדיקט?

הוא: או, ככה מסיימים פוסט!

יש טריילר לעונה 4 של "שרלוק". אני רק אומר.

רשומה רגילה