הומור

אספן הסלפי

בשב"ס הם קוראים לי "האספן".

אני אוסף אותם, אחד אחד. תאמינו לי, אחלה מדינה יש לנו שנותנת יד חופשית לתחביבו של כל אדם. ככה צריך. תמיד אמרתי שזו מדינה מתוקנת.

למה רק פה, מכל המדינות בעולם, יש הזדמנות לסוהר ותיק לאסוף סלפים של סלבריטיס.

כולם עברו אצלי. מסודרים אצלי באלבום, כמו חיילים, עם הפרצוף החמוץ הזה, שמקבלים אחרי שמבינים שהפרצוף הקודם של זכות השתיקה כבר לא רלוונטי.

דרעי תופס אצלי מקום של כבוד. איך שנכנס ישר אמר לי שזה ענין עדתי. אמרתי לו, רגע אחרי שתפסתי איתו סלפי, שהוא צריך להחליף תקליט ושלא כדאי לו לדבר ככה אחרי השיחרור. "בחיאת מכלוף," אמרתי לו, "איזה מעסיק אתה מכיר שמסכים לשמוע לכלוך על המעביד הקודם? תחשוב הלאה, מה תעשה כשתצא מכאן? הרי בחיים לא תוכל לחזור לאיפה שהיית, בחיים!"

וואללה, איך שהוא צחק עלי. עד היום, פעם בשבוע, הוא מרים אלי טלפון, אומר "אתה מאמין שהם עדיין אוכלים את הקטע העדתי?" ומנתק לי בפנים.

אחר כך הגיע בניזרי. אבל לא הייתה לו טיפה אחת של קלאסה. אני שואל אתכם, איזה מין עבריין צווארון לבן אתה אם אין לך קצת קלאסה, קצת דרך ארץ? איזה מין חינוך זה? דפק לי את הסלפי. תאמינו לי, התמונה הכי מכוערת באלבום. וואללה, הוציא לי את כל החשק להיות סוהר.

להירשנזון דווקא היתה קלאסה. איך אני יודע? למה כל פעם ששאלתי אותו "על מה אתה פה, אברי? אבל בחיאת תעשה את זה בקיצור" הוא התחיל להסביר ולהוציא נייר, ולרשום כל מיני דברים, ואז להוציא עוד נייר, ולבקש ממני עוד נייר ועט וכסף קטן למכונה של הקפה, וסיפר על כל הניירות שרשם וכתב והמציא ודמיין כשהיה שר אוצר ובהסתדרות הלאומית ובעמותה ואז רשם לי עוד דברים על מה שהוא רצה לרשום ולא הצליח כי נגמר לו העט אחרי שהוא ביקש ממני עוד עט. בקיצר, כל פעם שסיים איתי היה חסר לי 50 שקל. תאמינו לי, שר אוצר עם קלאסה. חבל רק שהסלפי היה פחות מוצלח, אבל לך תשכנע אסיר להוריד את הזקן בכלא.

משה קצב כבר היה בליגה משלו. בינינו, צווארון לבן זה נחמד, אבל אונס? זה כבר עניין של גברים שבגברים. תמיד אמרתי לו "וואללה, קצב, הרבה זמן לא קיבלתי מישהו שגרם לכל כך הרבה אנשים להקיא. בשביל צריך כישרון, סחתיין גבר!" ישר צרח עלי שאני מערוץ 2 ו"זיבי אם אני שם את המדים הכתומים, הבנת?! אני נשיא! נשיא!!! נש…" ואז את הסלפי הייתי צריך לעשות ביד אחת כשביד השנייה אני מצמיד לו את השוקר. דווקא יצאה תמונה מצחיקה, משהו להראות לנכדים.

את פלאטו שרון הייתי צריך לצלם בלי שירגיש, למה אני לא דובר צרפתית והמשפט היחיד שידע בעברית זה: "מה עשית בשביל מדינה?! הא?!?!!" והוא הקפיד לומר אותו כל פעם שפניתי אליו. מזל שעוד נשאר לי חשמל בשוקר אחרי קצב.

עומרי שרון התחנן שאצלם אותו אבל לא הייתי בקטע. בסוף נכנעתי. רגע אחרי שהצטלמנו אמרתי לו שזה רק בגלל שטוביה צפיר היה מחקה את אבא שלו ב"סיבה למסיבה". הודה לי עם דמעות. כולה רצה להיות אחד מהחבר'ה. תאמינו לי, יש בעיות שאפילו סלפי לא יפתור.

השבוע אני מקבל את אולמרט. איזו חגיגה, איזו התרגשות! קניתי טלפון חדש בשביל זה. הכל מוכן, הכל מצוחצח. זה ראש ממשלה, לא איזה גנב או אנס. הכנתי אלבום חדש ואני הולך למלא אותו בתמונות שלו, לתפארת מדינת ישראל. זה קליבר רציני, יש פה הכל: הלבנת הון, מעטפות, עדים מתים, עדות שקר, הקלטות, איים, מליונרים… כמו שאמרתי בהתחלה, אחלה מדינה יש לנו שנותנת יד חופשית לתחביבו של כל אדם.

רק דבר אחד מעיק לי על הנשמה, ואני רוצה לפנות לרשויות החוק: פוליטיקאים זה נחמד, אבל אודה לכם מאוד אם תארגנו לי גם רמטכ"ל. אוסף זה אוסף.

רשומה רגילה