בלי פאניקה

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות.

שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) הצעה להמשיך במדיניות כחלק מקמפיין חדש נגד שומן טראנס.

גם שר התחבורה עלה על רכבת הבשר. פחות נדבקים משמע פחות אנשים בנת"צ, והופ! הכישלון התעבורתי יוחלף בהצלחה זמנית, ובלבד שתמשך האספקה השוטפת של נבלות עם ערך תזונתי.

משרד החינוך שקל בכובד ראש האם לצהול מיד או להעמיד פנים שהם לפחות קיימו דיון שנמשך חמש דקות. שר החינוך התקשה לבחור איזו חליפה ילבש לפתיחת שנת הלימודים הבאה, עת יצהיר בחגיגיות על הורדת מס' התלמידים בכיתה.

שר הכלכלה תהה האם ניתן יהיה להוציא מכרז על קניבליזם, ובכך להבטיח תצרוכת יציבה במחיר שווה לכל נפש במסגרת תחרות הוגנת בשוק החופשי.

רשות הסייבר נשמה לרווחה, כי היה זה מעייף לנהל מעקב אחרי הנדבקים החדשים. מפקד החמ"ל הלאומי הגיש שאילתא דחופה מכיוון שלסמב"ץ התורן התחשק לנשנש משהו.

החשב הכללי במשרד האוצר הוכיח באותות, מופתים וגרפים כי סילוק הבטלנים הפגיעים מהמרחב הציבורי יעלה את הפריון, יפחית את הגירעון, ויקל מאוד על הרגולציה שהרי פגרים לא נוהגים (עד כמה שידוע לו) להיעזר ביועצי מס או לרשום הוצאות מוכרות.

היוזמה המבורכת הלכה ותפסה תאוצה. קברניטי הערוצים המסחריים השיקו גל תכניות ריאליטי על בישול מולקולרי בטעם ספקטקולרי. כשהצופים זיהו בתפריט בני משפחה, המציאו פורמט חדש בשם "זהה את הנדבק". HBO מיהרו לרכוש אותו בגלל העירום.

רופאים צהלו על הפחתת התורים, ובתי אבות שיבחו על הפחתת התקורה. היטלי היבוא על בשר הפכו למיותרים, שהרי יש לנו בשר משובח משלנו, לעזאזל, והגיע הזמן שנפסיק לאכול שיפוד עוף רזה וצנום ונתחיל להתפנק על ויטמין B12 שאנחנו ממש לא רוצים לדעת מהיכן הגיע.

המדינה הקטנה השתוקקה לשמוח ולעלוז עד דלא ידע… אך לצערה היא שמחה רק עד שהמגיפה מוגרה. מניין הנדבקים צנח פלאים, והרמטכ"ל זעם על נתוני המשתמטים החדשים. המצב היה בלתי נסבל, ואיים להרוס את אותו סדר חדש עליו הוקמה מחדש המדינה המתוקנת.

ראש הממשלה הטיח אגרופו בשולחן והורה לקבינט לשנס מתניים ולחפש מיד מגיפה חדשה ויפה שעה אחת קודם.

אף אחד לא היה מוכן להסתכן שוב בפאניקה. בכל זאת, אנחנו עדיין לא ברברים.

החולה המאה

כשאני תקוע בבידוד
מהלך בין החדרים,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר חולים.

כל חולה הוא מקרה לגופו
עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית,
וסיפור מפותל ורב מעללים
כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית.

חולה מס' אחד וחולה מס' שניים
זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים
זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה
רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע?

אך כשמגיע החולה המאה,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב מצד לצד,
ואני מבין שהחולה הזה הוא משהו מיוחד
אני לוחש לו: "נו? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והחולה המאה מרגיש הכי נוח בפוזיציה
כי הוא בדרך כלל החולה
שבגללו מקימים קואליציה.

ראיון עם ה-RNA

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה?

ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת.

ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט.

ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות.

ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם?

ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים.

ש: ואתם רואים תוצאות?

ת: זה מורכב.

ש: תסביר.

ת: תראה, זה נכון שאנו מחזיקים בקצב הצמיחה הגדול ביותר בעולם המערבי, אבל אני חייב לומר שאני מוטרד מקצב ההתפשטות בארה"ב.

ש: על מה אתה מדבר? יש לכם נתונים מאוד יפים שם.

ת: זה נכון, אבל אין בכלל מודעות למותג. אין קשר רגשי למה שהמוצר שלנו מסמל, אין באמת הזדהות, אין מספיק שיח תקשורתי. ואני לא מדבר איתך רק ברמה המסחרית, אלא גם פוליטית.

ש: כלומר?

ת: הם כאילו מתעלמים מאיתנו. זה קצת מעליב. היעד שלנו היה ארוחת צהריים עם טראמפ ועם כל הכבוד, יש לנו לוק יותר טוב משל צוקרברג.

ש: זה נראה שהיתה לכם תקופה טובה בסין.

ת: נכון, אבל כרגע זה נעצר.

ש: אתם חושבים שתנסו לשקם שם את המותג מחדש?

ת: אנחנו שוקלים, אבל הרגולציה שם ממש קשוחה.

ש: מה דעתך על חוסר הוודאות שעוררתם?

ת: נו באמת. אל תגיד לי שגם אתה נפלת קורבן לדיסאינפורמציה.

ש: סליחה?

ת: הלכת פעם למסעדה?

ש: בעוונותיי.

ת: ניגש אליך מלצר?

ש: בסופו של דבר כן.

ת: שטף ידיים?

ש: אה… זו שאלה מעט מורכ…

ת: בקיצר אין לך מושג.

ש: אף לא קלוש.

ת: והטבח? שטף?

ש: לא יודע.

ת: חיטט באף לפני שהמשיך לטגן את הסטייק פרגית ברוטב טריאקי שפג תוקפו?

ש: ייתכן.

ת: והיום? נראה לך שמישהו מעז לא לשטוף? הלא היום אתה יודע מעל כל צל של ספק, שכל תינוק שתפגוש ברחוב עבר טבילה באלכוג'ל ונשטף בגרניק ועכשיו הוא חף ונקי מכל טפיל. אז אני שואל אותך, היכן חוסר הוודאות הזה שכולם מדברים עליו?

ש: כלומר, אתה יוצא חוצץ.

ת: אני יוצא חוצץ נגד זה ונגד כל מי שחושב שיכול לשים נגדנו חוצץ.

ש: איך באמת אתם מרגישים בקשר לזה?

ת: זה מאוד קשה. זו חבלה בפעילות העסקית שלנו, שלא לדבר על הפגיעה המוראלית.

ש: איך אתם נערכים?

ת: תראה, במובן מסויים מעז יצא מתוק כי אנו נאלצים לפנות לשווקים שלא היו מוכרים לנו עד כה. אם פעם הספיק לנו שוק התעופה או הקרוזים, היום תפסנו פלח שוק בחנויות צעצועים, אוטובוסים של צליינים, ואפילו מחלקות פנימיות. ביקרת פעם במחלקה פנימית?

ש: לשמחתי לא.

ת: אשריך. זה מקום איום ונורא. מלא מחלות שם.

ש: דיברת מקודם על המוצר שלכם.

ת: הייתה לנו פריצה מאוד מסיבית איתו.

ש: מה לדעתך הסיבה לפופולאריות שלו?

ת: הוא זול, זמין, מסופק ללא דמי משלוח, ומאז שהתחלנו לשווק אותו עם חופשה של 14 ימים מהעבודה זה בכלל נהיה ויראלי.

ש: אתם לא חוששים ממשגי העבר?

ת: למה כוונתך?

ש: בכל זאת, השוק הזה נשלט בעבר על ידי שחקנים מרכזיים שהתאיידו.

ת: תראה, אין ספק שלסארס היה מוצר מנצח, אבל השיווק האגרסיבי שלו המאיס אותו על קהל הלקוחות. זה מה שקורה כשעובדים בלי מודל עסקי מסודר.

ש: וה-HIV?

ת: עם ההצלחה של HIV קשה להתווכח, ובכל זאת מדובר בשחקן שהיה דומיננטי מאוד במשך לפחות שני עשורים. אבל ביננו, אי אפשר להסתמך על אותו מוצר ואותה שיטה במשך כל כך הרבה זמן בלי להניח שיהיה פיתרון מתחרה. עלאק חשבו שהם נוטלה, ובסוף גמרו כמו זירוקס.

ש: איפה אתה רואה אתכם עוד 10 שנים?

ת: תראה, זה קשה לדעת. יש לנו כמה כיוונים אפשריים שאנחנו בוחנים. השוק הדיגיטלי זה העתיד מבחינתנו. מדובר במדיום הפצה שיגדיל את שולי הרווח, אבל הדרך עדיין ארוכה.

ש: ובינתיים?

ת: בינתיים אנחנו מנסים קמפיין חדש עם תוצאות מיידיות שהפתיעו אפילו אותנו.

ש: איזה פרוייקט?

ת: שמעת על אלקטור?

המועמד המועדף

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

סיפוח? הצחקתם אותו. מבחינתו כולנו מסופחים ולא מסופחים כאחד. הלא תסכימו איתי שעד לפני יומיים, לא היה אדם אחד סביר ומתפקד מהישוב אשר הכיר את המילים "אור יהודה", כל שכן ביקר שם. והיום? אור יהודה היא חלק אינטגרלי ממדינת היהודים, סלע קיומנו, משוש נפשנו ומטרת הווייתנו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל עד אשר כל אור יהודה תסופח עד רגב האדמה האחרון ליישות המוניציפאלית החדשה, הלא היא "קורונה סטייט".

ומה לגבי קשר עם הבוחר? נו באמת. דומני כי מבין כל המועמדים זהו המועמד עם הנוכחות הדיגיטלית השלטת בשיח הציבורי. ברצותו מופיע על המסך, וברגע שלאחריו גורם ליואב אבן להרטיב (עדיין לא החלטתי מה הוא מרטיב). המועמד המועדף מחזיק בצי היועצים התקשורתיים היעיל ביותר על פני הפלנטה, וכל זאת בלי לקחת אגורה שחוקה אחת ממשלם המיסים. הכל בהתנדבות ובחדווה.

שכה אחיה, מדובר ביישות ביולוגית המצליחה לעשות מה שאף שר בריאות לא עשה לפניה: להותיר חותם, לשנע, להבטיח ולקיים. חיש קל הקמנו אוהל קורונה מאובזר להפליא במרכז הארץ, בזמן שבמשך שנים לא הצלחנו להוסיף מיטה אחת שחוקה לבית חולים בנוי על בלוקים! עזבו אותנו מסל תרופות, או בדיקות MRI בפריפריה – ביד חזקה וזרוע נטויה נקים עוד ועוד אוהלים על כל פיסת אדמה בתולית: אוהל קורונה קטן, אוהל קורונה גדול, אוהל קורונה בטעם אגוזים, ואולי, שכה אחיה, אולי גם בטעם נוטלה, ושילכו האלרגנים קיבינימט.

מדובר, קוראות יקרות, בדיפלומט מוכשר מאין כמוהו. המועמד משקיע את מלוא מרצו בטיפוח קשרי חוץ באפיקים שכמוהם לא נראו. ראו את ענף הספורט הטרי אשר פשה בפלנטה:

– "אנחנו מובילים בכמות המתים!"
– "סליחה, אך אנחנו מובילים בכמות החולים שנמצאו."
– "אל נא תבזבז את זמני, טירון. ממוצע האבחנות השגויות אצלנו מרקיע שחקים!"
– "ואני משוכנע שמניינינו יפרח ויפעפע מעלה-מעלה, אם רק נתאמץ עוד קצת."
– "אל תדבר איתי לפני שכמות המתיירים אצלכם בארץ השמש העולה תהיה לפחות 10% מכמות המתאבדים אצלנו."

האם יש מישהו אשר מפקפק בסיכויי המועמד לשקם את מעמדנו הבינלאומי? אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששמעתי את הביטוי "זכות שיבה". רק בשביל זכות נעלה זו הייתי מוכן להצביע לו פעמיים.

אבל יודעים משהו? עזבו את הנחישות, הכישורים, הביצועיזם והדיפלומטיה.

יושרה, קוראות יקרות. הגינות. אמת. וכמובן, העובדה שאין למדינאי העילוי טוויטר, סמרטפון, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

מועמד זה אינו זקוק למאגר בוחרים דיגיטלי אותו אפשר להדליף בעזרת כישורי תכנות של חאפר. הקשר שלו איתנו הוא בלתי אמצעי, וללא תיווך. אין צורך לצייץ על מיעוט כזה או אחר המתניידים בתחבורה ציבורית לקלפיות – הוא כבר איתם באוטובוס. ובמונית. לעזאזל, ביכולתו להיצמד לכל סקייטבורד לא מחוטא. מי אתם שתגידו למועמד הנעלה שהרב קו שלו לא בתוקף? הוא מעל כל שיקול בירוקרטי וכל אילוץ לוגיסטי.

נראה לכם שעל אחד כזה אפשר לפרסם על מעללים מפוקפקים אותם הוא מבצע בדלתיים סגורות ועם סמרטפון פתוח? או לאיים עליו בתביעת דיבה? הרי אין לו אפילו צורך לאיים בתביעה נגדית. את החשבון הוא יסגור אתכם לבד.

אני קורא לועדת הבחירות המרכזית: אנא, תקנו את המחדל. הפיצו את הבשורה. שלבו את המועמד המועדף ברשימות לכנסת וביחד נימנע מבחירות נוספות. אחרת, חוששני שהמועמד, במאמציו לעבור את אחוז החסימה, יפעיל את כובד משקלו על מנת לצמצם את מאגר הבוחרים.