היא: …אבל למה בלי תמרים?
הוא: בבית הזה לא יקום ולא ייאפה אוזן המן עם תמרים.
היא: אני באמת לא מבינה את זה.
הוא: "התמרים הן קוטלות הבינה. התמרים הן המוות הקטן המביא כיליון מוחלט על אוזן המן האלוהי. אעמוד בפני התמר וטעמה העיסתי המאוס. אניח לה לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר תחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבה. במקום שעבר התירוץ העלוב לפרי לא יהיה דבר. רק אני אוותר."
היא: אתה מבזבז עלי רפרנסים.
הוא: האם שמעת, גבירתי הנכבדה, על המקרה בו ג'ופרי וקילגרייב היו מסובין בבני ברק לכוס קפה ואוזן המן עם תמרים? את מבינה איזה אנשים אוכלים את הדרעק הזה?
היא: אתה המצאת את זה הרגע.
הוא: הייתי חייב, כי אף אחד לא המציא שום סיפור דמיוני על מנת להתמודד עם האיום הקיומי הזה!
היא: ההזיות שלך מטרידות לגמרי. זה פאקינג אוזן המן ואני אוהבת תמרים, אני לא מבינה למ…
הוא: ושאני לא אתחיל לדבר על זה שאנחנו שמים שוקולד "השחר" במקום נוטלה! את יודעת ש…
היא: כן, גם קילגרייב וג'ופרי אכלו "השחר".
הוא: ושתו קפה בוץ של עלית!
היא: הפאנפיק הזה דפוק.
הוא: ועכשיו תפסיקי להפריע, אני מנסה להציל את מה שנשאר ממאפה האשכבה הזה.
היא: אתה כפייתי לגמרי.
הוא: אני לא כפייתי ולא בטיח, ותביאי לי את המד זווית כדי שאוודא את סימטריות הקודקודים.
היא: ומה שמת כאן בדיוק?
הוא: שם? אה, זה פיתוח אישי שלי.
היא: איזה מין אוזן המן זה?
הוא: זה אוזן המן גיקי.
היא: זה… וולקני. עשית אוזן המן לפי האוזניים של ספוק.
הוא: אני כל כך מרוצה שדייקת ברפרנס. אני אוהב אותך.
היא: אם באמת היית אוהב אותי, אז…
הוא: תשימי כבר את התמרים האלה מאחורייך. את מביכה את שנינו.
היא: אם אתה חושב שהדבר הזה הולך להיכנס למשלוח מנות של הילדים, הצחקת אותי.
הוא: תעשי לי טובה, אני מרגיש מספיק מושפל פה עם שוקולד "השחר" וההצעה המגונה לתמרים. זה מדרון חלקלק.
היא:סיימת להכין איזשהו מאפה תוך כדי החפירה?
הוא: הנה, תנסי את זה עם המלית אגוזים.
(פאוזה)
היא: אלוהים. אדירים.
הוא: לא רע, נכון?
היא: זה מטורף!
הוא: כן, יצא טוב הפעם.
היא: זה… זה…
הוא: כל מילה, מאמי.
היא: זה כאילו לקחו קריסטל מת' ופיזרו מעל זה אבקת פיות!
הוא: צודקת, פעם הבאה אני אעשה גם כזה.
היא: אני רוצה עוד!
הוא: סליחה?
היא: תביא הכל. עכשיו.
הוא: אוקיי, קחי.
היא: השתגעת? תיקח את זה ממני!
הוא: אה… אוקיי, לקחתי. עכשיו…
היא: תחזיר לי את זה מייד!
הוא: את רוצה להחליט?
היא: אני רוצה שתרחיק את הדבר הממכר הזה ממני ותביא לי מזה עוד, ותחביא את זה ממני כבר לפני שאני אוכל את הכל ולמה זה עדיין לא ביד שלי?!
הוא: אהה. תני לי את זה… זהו, הרחקתי.
היא: איפה זה?
הוא: שם, על המדף הכי גבוה בקצה של המטבח.
היא: תביא את השרפרף.
הוא: שברתי.
היא: תביא את הכיסא.
הוא: שרפתי.
היא: תביא את הסולם!
הוא: מכרתי לפורצים.
היא: אוף, החיים שלי הרבה יותר פשוטים כשלא התלהבתי מאזני המן! מה אני עושה עכשיו? איך אני מפסיקה עם זה?
הוא: את רוצה להפסיק לאהוב אזני המן?
היא: כן.
הוא: את רוצה להתחיל ממש לשנוא אותם?
היא: כן!
הוא: את רוצה לפצוח במסע הרג רנדומלי בכל פעם שמישהו רק אומר "אוזן המן"?
היא: כן, כן, כן!
הוא: תאכלי אותם עם תמרים.
הכותב המתוסכל 