הוא והיא

הוא והיא #29

היא: …אבל למה בלי תמרים?

הוא: בבית הזה לא יקום ולא ייאפה אוזן המן עם תמרים.

היא: אני באמת לא מבינה את זה.

הוא: "התמרים הן קוטלות הבינה. התמרים הן המוות הקטן המביא כיליון מוחלט על אוזן המן האלוהי. אעמוד בפני התמר וטעמה העיסתי המאוס. אניח לה לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר תחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבה. במקום שעבר התירוץ העלוב לפרי לא יהיה דבר. רק אני אוותר."

היא: אתה מבזבז עלי רפרנסים.

הוא: האם שמעת, גבירתי הנכבדה, על המקרה בו ג'ופרי וקילגרייב היו מסובין בבני ברק לכוס קפה ואוזן המן עם תמרים? את מבינה איזה אנשים אוכלים את הדרעק הזה?

היא: אתה המצאת את זה הרגע.

הוא: הייתי חייב, כי אף אחד לא המציא שום סיפור דמיוני על מנת להתמודד עם האיום הקיומי הזה!

היא: ההזיות שלך מטרידות לגמרי. זה פאקינג אוזן המן ואני אוהבת תמרים, אני לא מבינה למ

הוא: ושאני לא אתחיל לדבר על זה שאנחנו שמים שוקולד "השחר" במקום נוטלה! את יודעת ש…

היא: כן, גם קילגרייב וג'ופרי אכלו "השחר".

הוא: ושתו קפה בוץ של עלית!

היא: הפאנפיק הזה דפוק.

הוא: ועכשיו תפסיקי להפריע, אני מנסה להציל את מה שנשאר ממאפה האשכבה הזה.

היא: אתה כפייתי לגמרי.

הוא: אני לא כפייתי ולא בטיח, ותביאי לי את המד זווית כדי שאוודא את סימטריות הקודקודים.

היא: ומה שמת כאן בדיוק?

הוא: שם? אה, זה פיתוח אישי שלי.

היא: איזה מין אוזן המן זה?

הוא: זה אוזן המן גיקי.

היא: זה… וולקני. עשית אוזן המן לפי האוזניים של ספוק.

הוא: אני כל כך מרוצה שדייקת ברפרנס. אני אוהב אותך.

היא: אם באמת היית אוהב אותי, אז…

הוא: תשימי כבר את התמרים האלה מאחורייך. את מביכה את שנינו.

היא: אם אתה חושב שהדבר הזה הולך להיכנס למשלוח מנות של הילדים, הצחקת אותי.

הוא: תעשי לי טובה, אני מרגיש מספיק מושפל פה עם שוקולד "השחר" וההצעה המגונה לתמרים. זה מדרון חלקלק.

היא:סיימת להכין איזשהו מאפה תוך כדי החפירה?

הוא: הנה, תנסי את זה עם המלית אגוזים.

(פאוזה)

היא: אלוהים. אדירים.

הוא: לא רע, נכון?

היא: זה מטורף!

הוא: כן, יצא טוב הפעם.

היא: זה… זה…

הוא: כל מילה, מאמי.

היא: זה כאילו לקחו קריסטל מת' ופיזרו מעל זה אבקת פיות!

הוא: צודקת, פעם הבאה אני אעשה גם כזה.

היא: אני רוצה עוד!

הוא: סליחה?

היא: תביא הכל. עכשיו.

הוא: אוקיי, קחי.

היא: השתגעת? תיקח את זה ממני!

הוא: אה… אוקיי, לקחתי. עכשיו…

היא: תחזיר לי את זה מייד!

הוא: את רוצה להחליט?

היא: אני רוצה שתרחיק את הדבר הממכר הזה ממני ותביא לי מזה עוד, ותחביא את זה ממני כבר לפני שאני אוכל את הכל ולמה זה עדיין לא ביד שלי?!

הוא: אהה. תני לי את זה… זהו, הרחקתי.

היא: איפה זה?

הוא: שם, על המדף הכי גבוה בקצה של המטבח.

היא: תביא את השרפרף.

הוא: שברתי.

היא: תביא את הכיסא.

הוא: שרפתי.

היא: תביא את הסולם!

הוא: מכרתי לפורצים.

היא: אוף, החיים שלי הרבה יותר פשוטים כשלא התלהבתי מאזני המן! מה אני עושה עכשיו? איך אני מפסיקה עם זה?

הוא: את רוצה להפסיק לאהוב אזני המן?

היא: כן.

הוא: את רוצה להתחיל ממש לשנוא אותם?

היא: כן!

הוא: את רוצה לפצוח במסע הרג רנדומלי בכל פעם שמישהו רק אומר "אוזן המן"?

היא: כן, כן, כן!

הוא: תאכלי אותם עם תמרים.

ועוד בענייני פורים

רשומה רגילה
הומור

חנות התחפושות של השטן

"תגיד לי," אמר המוכר הנלהב, "רוצה גלימה של ספיידרמן?"

הסתכלתי עליו כאילו ראיתי את קפטן ג'ק הרקנס מתפקד לבית היהודי. חנות התחפושות הזו מצאה חן בעיני פחות ופחות.

"אה.. גלימה של…"

"ספיידרמן, אחי, ספיידרמן. קומפלט עם קורים והכל. אדום, כמו בקומיקס."

לקחתי הרבה אוויר וניסיתי להסביר שלספיידרמן לא הייתה…

"אח שלי, תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר. גלימה זה גלימה, אורגינל. אבל אם אתה לא רוצה, עזוב, הפסד שלך. מה עם מסיכה של אנטרפרייז?"

זה היה כבר יותר מדי. "אנטרפרייז?? איזה מסכה יש באנטרפרייז?"

"בא'נה, אתה לא בעניינים, הא?"

"אני דווקא בהחלט בעניינים, ואני יכול להבטיח לך שבאנטרפרייז אין שום מסיכה."

"חחחח, חוכמולוג הגיע אלי היום, אני רואה. תגיד לי, אם אין שום מסיכה בפנטרפרייז…"

"אנטרפרייז."

"אז מה זה, הא?"

"זה קסדה של סיילון."

"אין מצב, זה אנטרפרייז."

"זה סיילון."

"קומפלט עם עיניים זוהרות, אחי. אורגינל."

"סיילון."

המוכר המדומה זרק את האנטרפרייז המדומה הצידה. "יאללה, נמאס מהסנובים האלה. בשביל מה באת, תגיד לי?"

"אני מחפש תחפושת של דדפול."

"וואללה? הנה, יש, הגיע היום אורגינל!"

"זה ספיידרמן."

"נכון, קומפלט עם גלימה!"

בשלב זה הרגשתי את מפלס החרדה והתסכול גואה בי. זו הייתה סאגת המשובטים all over again.

"יודע מה, אח שלי," המשיך המוכר, "אני רואה שבאת לאתגר אותי. אין בעיה, נמצא לך משהו. מה אתה צריך?"

"רגיעון."

"וואללה, זה תחפושת שאני לא מכיר. אבל אולי באפי ציידת הדרדסים, קומפלט עם רובה לייזר?"

התחלתי להתנשף בכבדות.

"אולי תחפושת קבוצתית של ליגת הצדק?"

נרגעתי לרגע. "אוקיי, זה מתחיל להישמע…"

"מגיע קומפלט עם ענק ירוק, פוקימון ודרדסבא."

"אלוהים."

"יודע משהו? יש לך עיניים יפות, אז אני אשים לך בפנים גם גלימה של ספיידרמן, איך אני?"

"אין! לספיידרמן! גלימה!!!" לא הרגשתי טראומה כזו מאז הפעם ההיא בחטיבה שיצאתי עם אסנת רבינוביץ' ל"באטמן ורובין" בדייט ראשון. לא היה דייט שני.

"אח שלי, תרגיע. זה לא הכוכב מוות של קפטן הו פה. זה עסק מקצועי."

"תגיד לי דבר אחד," זה היה קצת קשה לנהל שיחה עם לסתות סגורות בעצבים, אבל ניסיתי. "מה גורם לך לחשוב שאתה מבין משהו בתחפושות לגיקים?"

"אח שלי, אין מה להבין. צריך ללכת עם האמת שלך עד הסוף. אם אני מביא לך עכשיו קוספליי של הוביט אורגינל, קומפלט עם הלייטסייבר, מי אתה שתגיד לי שזה לא נכון? למה מה, דיברת עם המחבר? מי זה האסימוב הזה שיגיד לי איך להלביש את הדרדסים שלו?"

"הוביטים."

"וואללה, צודק."

"אלוהים, מה זה המקום הזה? זה מדבק, אני מתחיל להישמע כמוך!"

"תאמין לי, חבל עליך. יש עליך פוטנציאל. רוצה לעבוד פה?"

לקח לי שעה, אבל בסוף הצלחתי להירגע ולהפסיק לצרוח "שיקוץ!", "תועבה!" ו"פאשיזם!". צדקתי, המקום הזה אכן מדבק. נשארתי שם. הוא נתן לי אחלה תנאים שלא יכולתי לסרב להם. הרפרנסים התבלבלו לי לאיטם, עד שנפלתי לצד האפל של סייברטרון. שיט, רואים?

בלילות אני עדיין זוכר את עצמי מתקן אנשים "זה לא ד"ר ספוק, זה מיסטר ספוק!" ו"דדפול ודת'סטרוק זה לא אותו דבר!", אבל לאטלאט זה נמוג. תמסרו לאימא שלי שאני אוהב אותה.

אז תגידו… רוצים תחפושת של גנדלף, אורגינל מהסרט של הארי פוטר? זה מגיע קומפלט עם בט'לת. אורגינל.

רשומה רגילה