המועמד המועדף

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

סיפוח? הצחקתם אותו. מבחינתו כולנו מסופחים ולא מסופחים כאחד. הלא תסכימו איתי שעד לפני יומיים, לא היה אדם אחד סביר ומתפקד מהישוב אשר הכיר את המילים "אור יהודה", כל שכן ביקר שם. והיום? אור יהודה היא חלק אינטגרלי ממדינת היהודים, סלע קיומנו, משוש נפשנו ומטרת הווייתנו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל עד אשר כל אור יהודה תסופח עד רגב האדמה האחרון ליישות המוניציפאלית החדשה, הלא היא "קורונה סטייט".

ומה לגבי קשר עם הבוחר? נו באמת. דומני כי מבין כל המועמדים זהו המועמד עם הנוכחות הדיגיטלית השלטת בשיח הציבורי. ברצותו מופיע על המסך, וברגע שלאחריו גורם ליואב אבן להרטיב (עדיין לא החלטתי מה הוא מרטיב). המועמד המועדף מחזיק בצי היועצים התקשורתיים היעיל ביותר על פני הפלנטה, וכל זאת בלי לקחת אגורה שחוקה אחת ממשלם המיסים. הכל בהתנדבות ובחדווה.

שכה אחיה, מדובר ביישות ביולוגית המצליחה לעשות מה שאף שר בריאות לא עשה לפניה: להותיר חותם, לשנע, להבטיח ולקיים. חיש קל הקמנו אוהל קורונה מאובזר להפליא במרכז הארץ, בזמן שבמשך שנים לא הצלחנו להוסיף מיטה אחת שחוקה לבית חולים בנוי על בלוקים! עזבו אותנו מסל תרופות, או בדיקות MRI בפריפריה – ביד חזקה וזרוע נטויה נקים עוד ועוד אוהלים על כל פיסת אדמה בתולית: אוהל קורונה קטן, אוהל קורונה גדול, אוהל קורונה בטעם אגוזים, ואולי, שכה אחיה, אולי גם בטעם נוטלה, ושילכו האלרגנים קיבינימט.

מדובר, קוראות יקרות, בדיפלומט מוכשר מאין כמוהו. המועמד משקיע את מלוא מרצו בטיפוח קשרי חוץ באפיקים שכמוהם לא נראו. ראו את ענף הספורט הטרי אשר פשה בפלנטה:

– "אנחנו מובילים בכמות המתים!"
– "סליחה, אך אנחנו מובילים בכמות החולים שנמצאו."
– "אל נא תבזבז את זמני, טירון. ממוצע האבחנות השגויות אצלנו מרקיע שחקים!"
– "ואני משוכנע שמניינינו יפרח ויפעפע מעלה-מעלה, אם רק נתאמץ עוד קצת."
– "אל תדבר איתי לפני שכמות המתיירים אצלכם בארץ השמש העולה תהיה לפחות 10% מכמות המתאבדים אצלנו."

האם יש מישהו אשר מפקפק בסיכויי המועמד לשקם את מעמדנו הבינלאומי? אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששמעתי את הביטוי "זכות שיבה". רק בשביל זכות נעלה זו הייתי מוכן להצביע לו פעמיים.

אבל יודעים משהו? עזבו את הנחישות, הכישורים, הביצועיזם והדיפלומטיה.

יושרה, קוראות יקרות. הגינות. אמת. וכמובן, העובדה שאין למדינאי העילוי טוויטר, סמרטפון, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

מועמד זה אינו זקוק למאגר בוחרים דיגיטלי אותו אפשר להדליף בעזרת כישורי תכנות של חאפר. הקשר שלו איתנו הוא בלתי אמצעי, וללא תיווך. אין צורך לצייץ על מיעוט כזה או אחר המתניידים בתחבורה ציבורית לקלפיות – הוא כבר איתם באוטובוס. ובמונית. לעזאזל, ביכולתו להיצמד לכל סקייטבורד לא מחוטא. מי אתם שתגידו למועמד הנעלה שהרב קו שלו לא בתוקף? הוא מעל כל שיקול בירוקרטי וכל אילוץ לוגיסטי.

נראה לכם שעל אחד כזה אפשר לפרסם על מעללים מפוקפקים אותם הוא מבצע בדלתיים סגורות ועם סמרטפון פתוח? או לאיים עליו בתביעת דיבה? הרי אין לו אפילו צורך לאיים בתביעה נגדית. את החשבון הוא יסגור אתכם לבד.

אני קורא לועדת הבחירות המרכזית: אנא, תקנו את המחדל. הפיצו את הבשורה. שלבו את המועמד המועדף ברשימות לכנסת וביחד נימנע מבחירות נוספות. אחרת, חוששני שהמועמד, במאמציו לעבור את אחוז החסימה, יפעיל את כובד משקלו על מנת לצמצם את מאגר הבוחרים.

הוא והיא #53

(אזהרת ספויילרים אפשרית לווטצ'מן)

הוא: אוקיי, פיצחתי את זה.

היא: את מה?

הוא: הבנתי מה התכנית של הקבינט לגבי עזה.

היא: אוי ואבוי.

הוא: התכנית היא לשבת ולחכות עד שייפול על העזתים תמנון טלפתי ענק.

(פאוזה)

היא: אה.

הוא: זו תכנית חסינה לכישלון.

היא: לגמרי.

הוא: באופן דומה יש ציפייה שייפולו עוד תמנונים ענקיים בטהרן, הבונקר של נסראללה, ובית הקפה שכחול-לבן נוהגים להיפגש ולעשות שם פרלמנט.

היא: ואתה שלפת את התמנון הזה מ…?

הוא: ווטצ'מן, מאמי, ווטצ'מן.

היא: ו… זה קשור להידרה איכשהו?

הוא: סליחה?

היא: כי הסמל שלהם מזכיר קצת תמנון.

הוא: מה פתאום? הידרה זה בכלל של מארוול, מקומיקס אחר, בפאנדום אחר, שאין להם שום אפשרות טכנית כזו או אחרת להיפגש, וכל הרעיון הזה שהידרה יהיה בעולם של ווטצ'מן שהוא בכלל של DC (אבל לאו דווקא קשור לטיימליין הרגיל שלהם) בכלל לא מתקבל על הדעת ולא הגיוני, מה גם שזה יוצר סתירות מטורפות בכל מהלך העניינים של המאה ה-20 המתואר בקומיקסים של שתי החברות, ואיך את לא רואה את זה?!

היא: אתה מדבר כאילו הווטצ'מן באמת קיימים.

הוא: זה בסדר, גם הידרה לא.

היא: אז בשביל מה כל הנאום ש…

הוא: וגם אם אני שוקל את האפשרות ששני האובייקטים האלה יכולים להתקיים באותו מרחב מטאפיזי (דבר שמבחינה הסתברותית שואף לאפס), הרי שמדובר בלוגיסטיקה אמנותית, משפטית, רוחנית ומדעית מורכבת עד כדי פסיכיות, על מנת שהיסודות שדבר כזה יוכל להתקיים על משהו שאינו כרעי תרנגולת בכלל יתקיימו!

(פאוזה)

היא: בקיצר אתה רואה עכשיו משהו שקשור לווטצ'מן, נכון?

הוא: בוודאי! מדובר בהמשך לרומאן הגרפי, אבל בשום אופן לא בהמשך לסרט שבויים בשנת…

היא: כן כן כן, זה בסדר, אין צורך.

הוא: אה סליחה, נשמה. כמה זמן המשכתי ככה בלי להפסיק?

היא: בערך 13 שנה. ואיך הסדרה?

הוא: אה! מרתק!

היא: מרתק.

הוא: נפלא!

היא: וואללה.

הוא: ממכר!

היא: יו דונט סיי.

הוא: מסתורי!

היא: מסתורי?

הוא: מוזר.

היא: או, סופסוף הגענו למשהו.

הוא: פסיכוטי.

היא: יופי, חמוד, תוציא את זה.

הוא: אני לא מבין כלום ממה הולך שם.

היא: קדימה, מאמי, אתה יכול.

הוא: מה הקטע של איש הסיכה?!

היא: אתה צודק, מתוק.

הוא: ולמה שג'רמי איירונס ידוג עוברים כדי לגדל מהם משרתים ואז ירצח אותם?

היא: נכון, מותק.

הוא: והגשם של התמנונים, ועגבניות שגדלות על העצים, והקבאלרי השביעי שאוספים בטריות, וההוטליין לד"ר מנהטן, ומכוניות שנעלמות לשמיים ואז נופלות מהן, ולמה לעזאזל שהסרג'נט מ"קצין וג'נטלמן" יהיה פתאום זקן על כסא גלגלים שטוען שהוא ד"ר מנהטן ואז פתאום ייעלם ויתחיל ללכת? לעזאזל, לא ראיתי אוסף כזה של אובייקטים שלא מסתדרים אחד עם השני מאז הסיום הדפוק שכתב דיימון לינדלוף ל"אבודים"!

היא: מי כתב את כל זה?

הוא: דיימון לינדלוף מ"אבודים".

היא: או! בדיוק! אתה מבין, מתוק?

הוא: רגע… הבנתי!

היא: תודה לאל. סופסוף הבנת שכל מה שהולך פה זו אשלייה אחת גדולה של כותב עם הרבה כוונות טובות שקצת נאבד בתוך המגלומניה של עצמו, וצריך לחכות לפרק הסיום ואז לשכוח מזה בלי להתעמק בזה יותר מדי.

הוא: בדיוק כמו התכנית של הקבינט לגבי עזה!

עליית הטראמפ האפל

את הטקסט למטה פרסמתי במקור בפייסבוק בעקבות הוועידה הרפובליקנית רצופת השערוריות ביולי האחרון לאחר הפריימריס הפראיים במפלגה הרפובליקנית. זו הפרשנות שלי למערכת הבחירות בארה"ב אשר את תוצאותיה הרגשנו היום. ועוד איך הרגשנו. ויש לי הרגשה שזה עוד יהיה איתנו להרבה יותר מדי זמן מכפי שאנו רוצים.

"טראמפיאדה!" זועקת הכותרת ב"ידיעות אחרונות" אודות הועידה הרפובליקנית. מה אומר ומה אדבר: שמח שם.
הצירים המתנגדים לטראמפ מתכננים תרגילים שונים ומשונים על מנת לטרפד את מינויו, וזאת על רקע סירובם של בוש, מקיין ושאר כרישים רפובליקנים להשתתף בועידה על רקע מחאתם החריפה נגד טראמפ.
זה נראה שחלק מאוד משמעותי מהצירים בוועידה פשוט לא רוצים את טראמפ, לעומת ההמונים שהצביעו לו בפריימריס. וזו מילת המפתח: ההמונים. הם אינם בוועידה, אבל הפתק שהם שמו בקלפי אכן הגיע לוועידה בצורה של אדם דוחה, גזען, הניחן במגע מידאס להפצת שנאה. דומה שהקלף העיקרי העומד לזכותו של טראמפ הוא העובדה שהוא אכן אומר את אשר על ליבו, או לפחות את מה שאף אחד לא מעז לומר. וזה מדבר אליהם, להמונים. הוא "משלהם". הוא אינו נתון לתכתיבים של בעלי הון מנותקים ולא מכבס את מילותיו. אם הוא שונא נשים, ליברלים, הומואים, מקסיקנים, כושים, מהגרים בכלל או כל דבר שלא לובש גרסה מעוותת של הדגל – הוא פשוט יאמר זאת בריש גלי.
הרים של פרשנים מחוץ ומבית מנסים להבין מה הולך פה. אני לא פרשן מקצועי, או כתב. אני, איך לומר, לא מהחכמים כשזה מגיע לניתוח פוליטיקה בארץ זרה. אין לי זיכרון צילומי לכל האירועים ביותר מ-200 שנות פוליטיקה אמריקאית, ותהרגו אותי אם אני זוכר איך בדיוק רצו להדיח את ניקסון או מי קיבל מה וממי בפרשת איראן-קונטראס ומה רייגן ידע או לא ידע.
אתם יודעים במי אני כן מבין? באטמן. כן-כן, באטמן. רגע, אל תלכו. תתאזרו בסבלנות, תישארו לרגע ותפתחו את האוזן. נו מה אתם, טראמפ?
הקיצר, לא יודע למה, אבל נזכרתי שלפני 4 שנים יצא הסרט "עליית האביר האפל" מבית היוצר של כריסטופר נולאן. צפיתי באופרת הפיצוצים השייקספירית הזו 2-3 פעמים.
ס
פ
ו
י
ל
ר
במרכז הסרט נמצאת תכניתו של ביין להשתלט על גות'הם. גות'הם היא מקום בו בעלי ההון סוגרים עסקאות עם פוליטיקאים, כשברקע אוכלוסיה הולכת וגדלה של עניים ממורמרים. ביין משתלט על העיר באופן אלים, ומשליט אנרכיה מתוזמרת היטב המורכבת מהרס תשתיות פיזיות ושלטוניות בעיר על רגע גל של משפטי ראווה המכוונים כנגד השלטון הקודם. באופן מפתיע (או שלא) הוא זוכה לתמיכת האספסוף האלים. הוא לא יכול להשליט את משטר האימה בעיר בכוחות עצמו – הוא חייב את תמיכת ההמונים, והוא אכן זוכה לה. מה שהם לא יודעים הוא שתכניתו הסופית היא השמדה מוחלטת של העיר.
מה אני אגיד לכם, אני לא כזה פרשן. אבל אני גיק. אולי לא כזה חכם במיוחד, אבל גיק בכל זאת. ממה שאני הצלחתי להבין זה כמעט נראה כאילו מישהו מנסה לדחוף לי בכוח לגרון את האסכולה הטוענת שבהינתן חברה אשר חולה בפערים חברתיים וכלכליים חריפים, אשר בה אף פוליטיקאי לא מגרד לעצמו את האשך השמאלי בלי מימון ממיליארדר, ואשר קיים בה נתק מוחלט בין העם לבין מי שהעם תופס כ"ממסד", קיים סיכוי גבוה לעליית כוח חדש ולא צפוי אשר באמצעות ניצול שנאת ההמונים ל"ממסד" הישן, יעלה לשלטון בדרך חוקית, חוקית למחצה או אלימה, ויביא סדר פוליטי-חברתי אלים יותר ואכזרי יותר מכפי שאפשר היה לדמיין.
תראו מה זה, זה כמעט נראה כאילו טראמפ בארה"ב והברקזיט באנגליה עובדים לפי המודל הזה.
אז מה המסר שלי, אתם שואלים? נו באמת, אני חושב שהמסר שלי ברור כשמש. מה, לא הבנתם? תעשו לי טובה! מה אתם, האמריקאי הממוצע שמצביע טראמפ? המסר שלי, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, הוא שפאקינג תקומו מהכורסה שלכם, תשנסו מותניים, תיקחו אוויר, תיאזרו באומץ ועצבי ברזל, ותעשו מרתון של סרטי האביר האפל של כריסטופר נולאן.
תאמינו לי, האינטרנט הזה מנוון לכם את האימאימא של המחשבה.

אספן הסלפי

בשב"ס הם קוראים לי "האספן".

אני אוסף אותם, אחד אחד. תאמינו לי, אחלה מדינה יש לנו שנותנת יד חופשית לתחביבו של כל אדם. ככה צריך. תמיד אמרתי שזו מדינה מתוקנת.

למה רק פה, מכל המדינות בעולם, יש הזדמנות לסוהר ותיק לאסוף סלפים של סלבריטיס.

כולם עברו אצלי. מסודרים אצלי באלבום, כמו חיילים, עם הפרצוף החמוץ הזה, שמקבלים אחרי שמבינים שהפרצוף הקודם של זכות השתיקה כבר לא רלוונטי.

דרעי תופס אצלי מקום של כבוד. איך שנכנס ישר אמר לי שזה ענין עדתי. אמרתי לו, רגע אחרי שתפסתי איתו סלפי, שהוא צריך להחליף תקליט ושלא כדאי לו לדבר ככה אחרי השיחרור. "בחיאת מכלוף," אמרתי לו, "איזה מעסיק אתה מכיר שמסכים לשמוע לכלוך על המעביד הקודם? תחשוב הלאה, מה תעשה כשתצא מכאן? הרי בחיים לא תוכל לחזור לאיפה שהיית, בחיים!"

וואללה, איך שהוא צחק עלי. עד היום, פעם בשבוע, הוא מרים אלי טלפון, אומר "אתה מאמין שהם עדיין אוכלים את הקטע העדתי?" ומנתק לי בפנים.

אחר כך הגיע בניזרי. אבל לא הייתה לו טיפה אחת של קלאסה. אני שואל אתכם, איזה מין עבריין צווארון לבן אתה אם אין לך קצת קלאסה, קצת דרך ארץ? איזה מין חינוך זה? דפק לי את הסלפי. תאמינו לי, התמונה הכי מכוערת באלבום. וואללה, הוציא לי את כל החשק להיות סוהר.

להירשנזון דווקא היתה קלאסה. איך אני יודע? למה כל פעם ששאלתי אותו "על מה אתה פה, אברי? אבל בחיאת תעשה את זה בקיצור" הוא התחיל להסביר ולהוציא נייר, ולרשום כל מיני דברים, ואז להוציא עוד נייר, ולבקש ממני עוד נייר ועט וכסף קטן למכונה של הקפה, וסיפר על כל הניירות שרשם וכתב והמציא ודמיין כשהיה שר אוצר ובהסתדרות הלאומית ובעמותה ואז רשם לי עוד דברים על מה שהוא רצה לרשום ולא הצליח כי נגמר לו העט אחרי שהוא ביקש ממני עוד עט. בקיצר, כל פעם שסיים איתי היה חסר לי 50 שקל. תאמינו לי, שר אוצר עם קלאסה. חבל רק שהסלפי היה פחות מוצלח, אבל לך תשכנע אסיר להוריד את הזקן בכלא.

משה קצב כבר היה בליגה משלו. בינינו, צווארון לבן זה נחמד, אבל אונס? זה כבר עניין של גברים שבגברים. תמיד אמרתי לו "וואללה, קצב, הרבה זמן לא קיבלתי מישהו שגרם לכל כך הרבה אנשים להקיא. בשביל צריך כישרון, סחתיין גבר!" ישר צרח עלי שאני מערוץ 2 ו"זיבי אם אני שם את המדים הכתומים, הבנת?! אני נשיא! נשיא!!! נש…" ואז את הסלפי הייתי צריך לעשות ביד אחת כשביד השנייה אני מצמיד לו את השוקר. דווקא יצאה תמונה מצחיקה, משהו להראות לנכדים.

את פלאטו שרון הייתי צריך לצלם בלי שירגיש, למה אני לא דובר צרפתית והמשפט היחיד שידע בעברית זה: "מה עשית בשביל מדינה?! הא?!?!!" והוא הקפיד לומר אותו כל פעם שפניתי אליו. מזל שעוד נשאר לי חשמל בשוקר אחרי קצב.

עומרי שרון התחנן שאצלם אותו אבל לא הייתי בקטע. בסוף נכנעתי. רגע אחרי שהצטלמנו אמרתי לו שזה רק בגלל שטוביה צפיר היה מחקה את אבא שלו ב"סיבה למסיבה". הודה לי עם דמעות. כולה רצה להיות אחד מהחבר'ה. תאמינו לי, יש בעיות שאפילו סלפי לא יפתור.

השבוע אני מקבל את אולמרט. איזו חגיגה, איזו התרגשות! קניתי טלפון חדש בשביל זה. הכל מוכן, הכל מצוחצח. זה ראש ממשלה, לא איזה גנב או אנס. הכנתי אלבום חדש ואני הולך למלא אותו בתמונות שלו, לתפארת מדינת ישראל. זה קליבר רציני, יש פה הכל: הלבנת הון, מעטפות, עדים מתים, עדות שקר, הקלטות, איים, מליונרים… כמו שאמרתי בהתחלה, אחלה מדינה יש לנו שנותנת יד חופשית לתחביבו של כל אדם.

רק דבר אחד מעיק לי על הנשמה, ואני רוצה לפנות לרשויות החוק: פוליטיקאים זה נחמד, אבל אודה לכם מאוד אם תארגנו לי גם רמטכ"ל. אוסף זה אוסף.

הוא והיא #10

הוא: מאמי, את לא מאמינה.

היא: מה קרה?

הוא: זה נורא מה שהולך פה. נחצה קו אדום. אפוקליפסה, מבינה? אפוקל

היא: כן, אני יודעת איך מאייתים את זה.

הוא: בקיצר, שיתפתי עוד פוסט של זהבה גלאון

היא: כן…?

הוא: והיא עשתה לי לייק.

היא: ואו… אתה צוחק עלי.

הוא: וזו כבר פעם שנייה ברציפות שזה קורה. את מבינה מה הולך פה?

היא: בטח שאני מבינה מה הולך פה!

הוא: באמת?

היא: לא, אני כבר מזמן לא משתפת פעולה עם הפסיכוזות שלך.

הוא: אז בואי אני אסביר לך!

היא: (אנחה) כן, אני יודעת שתסביר לי.

הוא: היא מפיצה את משנתה הסדורה בפוסטים בפייסבוק…

היא: כן…?

הוא: ועוקבת אחרי כל מי שמשתף!

היא: אה.

הוא: ואז היא עושה לייק לכולם! ככה היא מסמנת לכולם שיש מישהו שרואה כל מה שהם עושים!

היא: רגע, אני לא חושבת ש

הוא: זו מדינת משטרה!

היא: אבל

הוא: יוסי גורביץ זה כלום לעומת מה שהולך פה!

היא: (מחייגת) (מדברת בלחש) הלו? הגעתי לפסיכיאטר המחוזי?

הוא: מצוין, אני רואה שאת כבר מתקשרת למי צריך!

היא: הלו, דוקטור? זה שוב אני.

הוא: נכון, רק הדוקטור יוכל לעזור לנו!

היא: כן, דוקטור, זה נראה שזה קורה שוב.

הוא: תשיגו לי את מבקר המדינה!

היא: הוא שוב צועק הוראות מעורפלות ברבים. זה נראה שגם מבקר המדינה משתתף בהזיה הזו.

הוא: לא נשכח ולא נסלח!

היא: הוא מדקלם סטיקרים, כרגיל.

הוא: תשיגו לי מיד את גיא רולניק!

היא: אוי ואבוי, הוא מערב עכשיו גם את "דה מרקר". זה הכי חמור שהיה עד עכשיו.

הוא: נו, מה הוא אומר?!

היא: (מנתקת) שכל עוד אתה לא מדקלם מ"כלכליסט", אין החמרה של ממש.

הוא: אלוהים, השאננות הזו תגמור אותנו! זה אוקטובר 73' all over again!

היא: עכשיו גם אני רגועה. בפעם הקודמת דיברת על פרל הרבור.

הוא: יודעת מה אני אעשה?

היא: (אנחה) לא, אבל אני בטוחה שעוד רגע אתה תסב

הוא: אני אפרסם את זה בבלוג!

היא: וואללה. כן, זה באמת יראה לה.

הוא: ואז, ברגע שהיא תשתף

היא: אוי ואבוי.

הוא: אני אתן לה לייק באבי אביה!

היא: כן, חששתי מזה.

הוא: אני אעשה לייקואחר כך אנלייק…. ואז לייק שוב! ה-1 האדום המחורבן הזה יופיע לה פעמיים! פעמ

היא: כן, אני יודעת איך מאייתים גם את זה.

(פאוזה)

היא: אז אחרי שהטרלנו כותבי מד"ב/פנטזיה ישראלים, אנחנו נטריל מעכשיו גם פוליטיקאים מהשמאל?

הוא: בהחלט! ונקפיד לשים סימן קריאה בכל משפט שייכתב פה!

היא: זה יביא עוד תעבורה?

הוא: כן, נראה לי.

היא: סבבה. הלכתי לחפש לכלוך על שלי יחימוביץ'.