כללי

אימת הפריקוול ונקמת הריבוט (הרצאה)

שוד ושבר: הרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" אותה העברתי בכנס עולמות האחרון עלתה ליוטיוב!

כולכם מוזמנים לצפות בי עושה בושות על ימין ועל שמאל (מדי פעם אני אפילו מרצה קצת. נשבע לכם). זה נראה שהיה מעט בלאגן בתיעוד – חסרות 3-4 הדקות הראשונות, וכל החלק האחרון של ההרצאה שוכפל בסוף הסרט… אבל לא נורא. הפאדיחה עדיין מתועדת היטב.

דרך אגב, זה המקום להזכיר (למי שלא יודע) שהאגודה מפעילה את ערוץ Phantom VOD המכיל אירועים מצולמים רבים מכנסי עבר. מומלץ בחום!

רשומה רגילה
כללי

רסיסים מעולמות 2017

כל ההתחלות קשות… אך לא הכנסים. הם דווקא סבבה.

השבוע נערך כנס עולמות, הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטסיה, הנערך כמדי שנה בחוה"מ פסח במתחם אשכול הצמוד לסינמטק תל אביב. נושא הכנס השנה (למי שלא הבין ממשפט הפתיחה הצולע) היה "התחלות". באופן מפתיע, גם אני נכחתי שם ואפילו הספקתי להרצות (וואהו!). להלן רשמיי.

נדב

האירוע הראשון בו נכחתי היה ההרצאה המצוינת של נדב מילר אלמוג, שעסקה בקידום בלוגים ואתרי תוכן למיניהם. ההרצאה שפעה עצות מועילות לכל מי שרוצה לעסוק בבלוגים באופן רציני ואף מקצועי. הצד הרציני שבי רוצה שאכתוב כי זו היתה הרצאה מאלפת, מלאה בעצות קונקרטיות ומועילות שלוותה במצגת יפהפייה. הצד היותר דומיננטי אצלי רוצה לסכם את ההרצאה ב"תשיגו אינפוזיה תומכת אנדרואיד, שימו עליה אפליקציית וורדפרס ותתחילו לעבוד, עצלנים."

לא, אל תענו לי ב"אבל איך נדב עושה את זה בלי הפיתרון המופרך שלך?" זה כי נדב הוא גיבור העל של הבלוגוספירה. נודניקים.

עברית

לעולם לא תראו מחזה נפלא יותר מנערה האומרת "10 שקל" ואחותה המתקנת אותה ל"עשרה שקלים".

קפה

הו, קפה יקר. אהובי, יקיר לבי, מחמל נפשי… מה הייתי עושה בלעדיך? (סביר להניח שנרדם באשכול ונופל קרבן לכייסים החומדים כרטיסי חינם וכליות)

כבוד #1

כמו בכל כנס המכבד עצמו, גם כאן היה לנו אורח כבוד. אישיות מוכרת, רבת עשייה, בעלת תמיכה קונצנזוסיאלית מקיר לקיר. גבירותיי ורבותיי, אני מדבר כמובן על… סטטיק*. פרטים בהמשך.

גיבור

מיכל פזקלפ העבירה הרצאה מרתקת אודות גיבורי העל בקומיקס הישראלי, או שכמו אני קורא להם "כל האנשים שאמורים להיות מודל החיקוי של ישראמן אבל בחייאת רבאק תעשו לי טובה תראו איפה אנחנו חיים". החל מיואב גוש חלב ועד הרומן ההפכפך של אורי פינק עם קונספט גיבורי העל – הרצאה מאוד מעניינת ושופעת פרטי טריוויה מקסימים. מומלץ לבקר במוזיאון הקומיקס בחולון המציג את התערוכה עליה מבוססת ההרצאה – אני יודע שאני כבר בכיוון.

כמו כן, הצלחתי לתפוס שיחה קצרצרה עם מיכל וניסיתי לשווק לה את ישראמן, למרות שאני יודע שכל איש מקצוע המכבד עצמו יתרחק מהחוליגן הזה כמו מחוות חזירי בר נגועי אבולה.

הנהלה

הוא: תגידי, הלה… אפשר לשאול משהו?
הלה: בשמחה!
הוא: איך יש לך כרטיסי חינם לכל האירועים בכנס?
(פאוזה)
הלה: אני. בהנהלת. הכנס.
הוא: יענו את פריווילגית.

בקיצר היה מצחיק וזה, ומישהו מכיר עוד כנס מד"ב/פנטסיה שיהיה בפסח של שנה הבאה כי לא נראה לי שיכניסו אותי לעולמות ever again?

כבוד #2

אכן נרשמה המולה רבה ורוב מהומה על ביאתו של אורח הכבוד המהולל. אלפי חסידים ומתנגדים התקבצו להם כעדת ארבה על מנת לחפון מאבק הכוכבים של אורח הכבוד הבלתי צפוי, כולל סלפי. ואם כבר מדברים על סלפי…

סלפי

רוני: יש לי סלפי עם סטטיק! יש לי סלפי עם סטטיק!
הוא: אז כשאת שומעת רגאיי טוב, בא לך לרקוד?
(פאוזה)
רוני: רגאטון, כפרה.
הוא: אז… אז שישירו לאט יותר. אי אפשר להבין אותם!
רוני: שברת אותי, אחי.
הוא: לא נורא. שימי רגאיי טוב וזה יעבור.

כוורת

אהוד מיימון העביר את הרצאת "גופים ונפש" שעסקה בייצוגים של קונספט "מוח הכוורת" בספרות הז'אנר, ובכלל ביישויות המורכבות מגופים מרובים ותודעה אחת. אני חייב לציין שלא קראתי את כל היצירות, אך ההרצאה הייתה מאלפת ומסקרנת (כי אהוד). מוח כוורת זה ללא ספק הדבר הבא – בקרוב בסניף הפורמיקים הקרוב אליכם!

כבוד #3

עד מהירה הפכה אידיליית ביקור האורח לקרקס מדמם בו התפלשו המעריצים, אנטי מעריצים, פרו מעריצים, ניאו מעריצים, גיקים, גיקים מזוייפים ואובר גיקים, באורגיה ססגונית של הטחת מהלומות.

מסיבה שאינה מוסברת נעלם לו האורח. לך תבין.

הרצאה

גם אני העברתי הרצאה. ציפיתי להרצאה בקוצר רוח… עד הרגע שבו שמתי לב שבהודעות לקהל אודות שינוי מקום ההרצאה נכתב "אימת הפריקוול ונקמת הרובוט". עשיתי מה שכל מרצה הגיוני וסביר היה עושה במקומי ושיכתבתי מחדש את ההרצאה על מנת להפוך אותה להרצאה על רובוטים. הרי מי יעז לעשות את הדבר המתבקש ולבקש בעדינות מהסגל שיתקנו את שגיאת הכתיב התמימה, יען כי כל פעם שאני רואה את ההודעה הזו חלק קטן מנשמתי מת מבפנים?

בסופו של דבר אכן שוכנעתי פשוט לבקש מהסגל את התיקון הפשוט… וכמובן שלאחר מכן נאלצתי לשכתב מחדש. אני חושב שבסך הכל זה היה שיעור מאלף (אם כי אני עדיין לא יודע במה עסק השיעור. יש לי בעיה בריכוז ובקש… היי, הנה קוספליי מגניב של רובוט!).

פאנל

הנון סופית העבירו פאנל בנושא פתיחות סיפורים. זה היה בהתחלה מסקרן. זה התחיל להיות מפחיד כשאושיית קהילה חרוצה במיוחד שנכחה בקהל (היי שירה!) החלה לצטט פתיחת סיפור של רותם ברוכין. זה הפך לקרקס אימה כשאהוד מיימון החל לצטט מילה במילה את "חולית" (זה עניין של פרינציפ עבורו). למזלנו הוא הפסיק בעמ' 300. אז הצהירה רותם כי העלילה של "חולית" לא מתחילה לפני עמ' 300 (קרן לנדסמן ניסתה לעצור בעדה על מנת שתשרוד את הפאנל), ואז נאלץ אהוד לדקלם את השאר. זה לקח 3 חודשים. הכנס הסתיים בעזרת מכונת הזמן של האגודה, ש"פתאום נמצאה". אתם רואים, וועד? כשאתם רוצים – אתם יכולים!

מכסחות

הדס סלוין ויערה כהן שחטו בחדווה את מיטב זוועות הקולנוע שיצאו ב-2016. היה מצחיק בטירוף. נהניתי כשהם נכנסו ביחידת המתאבדים ובקומדיית הטעויות הרומנטית "כיור נגד סופרמן" (בעיקר כי כל הסרט הזה הוא טעות אחת גדולה). התענגתי על זעקות התסכול של הדס ויערה כאחד. אבל… אבל… "רוג אחת"? קראו לי נאיבי, אבל… קראו לי נאיבי, בקיצור.

כמו כן: שיבוש הלשון הנפלא "מסיבת התאבדות". זה היה מצחיק ומטריד כאחד. בעיקר מצחיק, כי אנו נמצאים בקהילה לא שגרתית וטוב שכך.

נבלים

היי, הרצאה על נבלים! ברור שאהיה שם!

ענבר נעמן העבירה הרצאה מסקרנת על נבלים ועל הדיאלוג הפנימי הרץ בעמקי נפשם בזמן שהם עושים את ה… נבלות שלהם. זה לא ענבר אמרה, זה אני אמרתי כי אני מאותגר. בסך הכל הרצאה מעניינת, אם כי קצרה מדי לסלוט כפול. אני מניח ששיכתוב והתאמת ההרצאה לסלוט של 45 דקות היה עושה לה רק טוב והופך אותה למהודקת יותר. חוץ מזה – אני רוצה עוד הרצאות על נבלים!

סיכום

קודם כל: בכנסים הקפה הוא חברכם הטוב ביותר. הצטיידו בו. שימרו עליו. הגנו עליו. נצרו אותו. המציאו עבורו ביטויים נרדפים שמשמעותם היא לשמור עליו, להגן עליו, לנצור אותו וכו'.

דבר שני – אל. תכנסו. עם. אהוד. מיימון. לוויכוח. על. חולית. האיש יודע הכל, כולל את הפרקים שלא נכנסו לספר או שנכנסו לספר ביקום מקביל.

והכי חשוב: סלפי עם סטטיק – אל תחזרו הביתה בלי זה. רוצים לדעת איך? שאלו את רוני.

*הוא לא באמת היה אורח הכבוד. הוא סתם בא כי הוא גיק. חמוד.

רשומה רגילה
כללי

כנס כנס תרדוף

שעון קיץ, העלייה בטמפרטורות וביעור החמץ מבשרים לגיק הישראלי המצוי על בואו של כנס עולמות, המתקיים השנה בתאריכים 12-13.4 ונושאו יהיה "התחלות".

אני מניח שכולכם מכירים את מודל חמשת השלבים של מרצים בכנס:

התלהבות
התפכחות
בהלה
תחנונים
תכנית להגנת עדים

(פרטים נוספים על בהלת הרצאה – כאן)

לצערי נשברתי בשלב התחנונים, וככל הנראה אכן ארצה בכנס. מדובר בהרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" העוסקת במערכת היחסים ההפכפכה של הקהל עם אתחולים (ריבוטים) וקדימונים (פריקוולים). אני מתכוון לסקור לא מעט דוגמאות ליצירות כאלה שנעשו במרוצת שני העשורים ולראות איפה הן הצליחו ואיפה כשלו. בקיצר – לא מעט דחקות על סרטים גרועים. מובטחים ספויילרים בשפע.

עדכון: ההרצאה עלתה לערוץ ה-VOD של האגודה.

תבואו, יהיה מגניב! יש דף פייסבוק להרצאה, ואתם מוזמנים לעקוב ולתפוס את מקומכם בקהל. אפשר להזמין כרטיסים לכנס כאן.

כמו כן, אני מתכוון להיות באירועים הבאים בכנס:

האם גיבורי על יכולים לשרוד בישראל?
זה מתחיל בקליק
!
גופים ונפש
מכסחות הסרטים 2016

להתחיל מבראשית
האם נבלים יודעים שהם רעים
?
הוגוורטס: המקום הבטוח בעולם?

חג עולמות שמח לכולכם!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #30

היא: אז איך היה הפיילוט?

הוא: היה אחלה!

היא: באמת?

הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה.

היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש

הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו.

היא: אני לא מבינה.

הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל.

היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון?

הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות

היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות.

הוא: …וכמובן שלא צריך אותן והן רק מפריעות לזרימה של ההרצאה, וחוץ מזה הן מעולות.

היא: אתה מקשיב לעצמך היום מהצד הלא נכון?

הוא: מה מסובך להבין?! זו הרצאה מעולה וצריך לשנות בה המון ולהעביר אותה איך שהיא!

היא: שמו לך משהו באוכל, נכון?

הוא: אוי, והעיצוב… העיצוב של השקפים היה פשוט

היא: כן…?

הוא: ממש בעייתי ונראה נהדר וצריך לשנות את כל הפונטים ולא לשנות כלום.

היא: זה הפוסט שאתה רוצה שאנשים יקראו בשישי על הבוקר?

הוא: והתמונות… חייבים להגדיל את כולן.

היא: אוקיי, אז ההרצאה תהיה יותר גרפית ומעניי

הוא: ולהקטין אותן. מיד. הפונט קטן מדי.

היא: טוב שלא אמרת שהפונט

הוא: הרבה יותר מדי גדול וחייבים להגדיל אותו ולהקטין אותו כדי שהתמונות יהיו קטנות כי הן ממש גדולות מדי וחייבים להגדיל אותן עוד יותר כדי שהפונט יוכל לקטון ולגדול.

היא: בו זמנית.

הוא: די להתבדח.

היא: עוד משהו?

הוא: ותפסיקי להיות רצינית כל הזמן!

היא: אבל

הוא: וזה עוד משהו שאמרו לי – שהבדיחות ממש סבבה

היא: אחלה!

הוא: …והן ממש מיותרות וחייבים להפסיק איתן ולספר עוד מהן.

היא: אבל

הוא: תפסיקי לקטוע אותי, ולמה את לא מדברת?

היא: אז מה שאתה אומר, זה שישבת שם שעה וחצי ושמעת פידבקים מנוגדים משישה משבעה אנשים?

הוא: וחתולה.

היא: איזו חתולה?

הוא: הייתה שם חתולה שהסתובבה בדירה והביעה התעניינות.

היא: מי הביא אותה?

הוא: שרודינגר.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #28

הוא: יש בעיה עם הילדים.

היא: איזה בעיה?

הוא: רעש.

היא: הם ילדים.

הוא: הרבה רעש.

היא: גם ממך יש פה יותר מדי, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: אני מנסה להכין הרצאה פה!

היא: אוי אלוהים. התחלנו?

הוא: איך אני אמור למצוא דרכים לקטול את "אימת הפאנטום" בתנאים האלה?

היא: אויש, אני זוכרת שעשינו את המרתון הזה!

הוא: אני זוכר את הטראומה שאחזה בי כשאמרת שאשכרה נהנית ממנו.

היא: כןןןןןן… זה היה נפלא.

הוא: מה את זוכרת מהסרטים האלה, אגב?

היא: את השימלה של נטלי.

הוא: ומה לגבי הקונפליקט והנפילה לצד האפל של אנאקין?

היא: של מי?

הוא: על זה אני מדבר.

היא: אני לא באמת זוכרת את הסרט.

הוא: לא הפסדת הרבה.

היא: משהו על זה שכולם נפגשים כדי להחזיר את האיזון לגלקסיה, לא?

הוא: עדיין יותר קוהרנטי מהסרט.

היא: ויש את השמלה המהממת של נטלי.

הוא: אני לא אדבר בהרצאה על השמלה.

היא: פחחח אז על מה תדבר בדיוק?

הוא: הייתי אומר לך אם הילדים היו שותקים לרגע. צריך לקנות מסכינטייפ לבית.

היא: צריך לקנות לך אטמי אוזניים.

הוא: למה לי אטמים ולהם לא מסכינטייפ?

היא: הם יודעים להשתמש באטמים יותר טוב ממה שאתה משתמש במסכינטייפ.

הוא: את מבינה שיש לי גם הרצאה לפסח וגם סיפור לשנתון על הראש?

היא: אתה מתחיל להצדיק את המסכינטייפ.

הוא: זהו, את לא באה להרצאה שלי.

היא: אבל אז אני אפסיד את מה שאתה מספר על ה… אהה… כלומר…

הוא: פריקוולים.

היא: כן, וגם ה… בוט… בוטים?

הוא: ריבוטים.

היא: כן, בעיקר כל מה שהלך עם ה

הוא: פריקוולים של סטאר וורס.

היא: כן, וגם עם הכוכב של הבבונים.

הוא: קופים.

היא: ושלא תשכח אתאת… המסע של ה… פריקוולים.

הוא: אנטרפרייז.

היא: בטח, וגם את ה… אה

הוא: אין לך מושג על מה אני הולך לדבר, נכון?

היא: שיו, איזו הקלה. התחילו להיגמר לי הרפרנסים האקראיים.

הוא: אם את באמת אוהבת אותי, היית לומדת אותם בעל פה.

היא: למדתי בעל פה את ההבדל בין אטמי אוזניים למסכינטייפ ואני חושבת שזה יפה מאוד.

הוא: הממ… איך את חושבת שיראה פריקוול ל"הוא והיא"?

היא: אתה מתכוון פריקוול עלינו?

הוא: כן.

היא: ממש ממש עלינו?

הוא: כן.

היא: טוב, אז הוא ייאלץ לכסות את ההיסטוריה הרומנטית של שנינו, כולל שנות העשרים הסוערות, ולהתבסס על הצדדים השונים והמגוונים שיש לכל אחד מאיתנו באישיות שלו. שלי זה יהיה סיפור עתיר הרפתקאות ותהפוכות, אפוס מרהיב עמוס התרחשויות וטוויסטים, סיפור מרגש וסוחף על המאבק הקיומי המתמיד של האנושות באיתני הטבע, והשתאות מנפלאות היקום.

הוא: אה. והסיפור שלי?

היא: ג'אר ג'אר בינקס.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #22

היא: נו, סוף סוף נגמר חג האייקון?

הוא: כן. היה מתיש.

היא: גם פה היה מתיש עם אימא שלי.

הוא: לא נורא, מחר אני מסיע אותה לשדה תעופה.

היא: איזה מחר? יש לה פה לפחות עוד שבוע.

הוא: סליחה?

היא: שבוע. לפחות.

(פאוזה)

הוא: יש כנס.

היא: הרגע היה.

הוא: עוד אחד.

היא: עוד כנס.

הוא: נכון. כנס חשוב. מאוד. כנס. יש כנס.

היא: אמרת כבר.

הוא: אני אומר את זה כדי להדגיש את העובדה שהכנס הוא… כנס.

היא: איזה כנס? איך הוא נקרא?

הוא: עול…

היא: זה בפסח.

הוא: מאו…

היא: זה בחנוכה. אני איתך כבר 10 שנים, למדתי כמה דברים.

הוא: טרולקון.

היא: סליחה?

הוא: ככה נקרא ה… כנס. טרולקון.

היא: טרולקון.

הוא: ראשי תיבות של טירוף, רציונאליות ולארפים.

היא: כמה ימים הכנס?

הוא: חד יומי.

היא: אוקיי, אז סע מחר לכנס ומחרתיים…

הוא: אה. התכוונתי שאני לא אהיה פה שבוע.

היא: אמרת "חד יומי".

הוא: אה… כן… את לא הבנת… כנראה בגלל שאת לא מעורבת בקהילה. זה חד יומי, אבל עושים אותו כמה ימים. כל השבוע. אז הוא חד יומי… אבל כל יום. הבנת?

היא: הכנס.

הוא: טרולים. חד יומי. כל יום.

היא: כמה זמן כבר עושים את ה… כנס הזה?

הוא: אה, זה… כנס ותיק.

היא: ותיק? ורק עכשיו אתה הולך?

הוא: זה… ותיק, אבל בגלל שהוא רק פעם בשנה… ולא עשו אותו מספיק פעמים… אז עושים אותו עכשיו הרבה פעמים… בשביל… כל הפעמים שלא עשו… את ה… כנס.

היא: יש לך פריחה.

הוא: פריחה?

היא: של שלוש נקודות.

הוא: זה עונתי.

היא: בטח, זו הרי העונה של ה…

הוא: כנס. טרולים. חד יומי אבל כל יום. פעם בשנה אבל גם לכל השנים שלא עשו.

היא: את הכנס.

הוא: של הטרולים.

היא: ומי מארגן את ה… כנס הזה?

הוא: מי שצריך.

היא: מי. מארגן. את. הטרולים.

הוא: את לא מכירה… קוראים לו… כלומר לה… אה… הלה הראל-נבנצל-שלו-סיטרון-קשתן.

היא: זה נשמע כמו שירשור אקראי של שמות מארגני כנסים.

הוא: זה חלק מההווי של הטרולים.

היא: בכנס.

הוא: של הטרולים. חד יומי. כל יום. כל שנה. רטרואקטיבית. מארגנים.

היא: אתה משנן עכשיו סיפור כיסוי?

הוא: של הכנס. והשנתון. כן, בדיוק! יש שם… אה… פרויקט שנתון של סיפורים. עם פרס.

היא: בכנס.

הוא: של הטרולים.

היא: וכתבת סיפור?

הוא: לא, מה פתאום. זה חלק מההוויי של קהילת הטרולים המקסימה – כותבים כל דבר ברגע האחרון. אין אפילו עריכה.

היא: אהוד ורמי יודעים מזה?

הוא: ברור, הם העורכים של הפרויקט.

היא: הרגע אמרת שאין עריכה!

הוא: אה… כי… העריכה מתבטאת בזה ש… אין עריכה. זה מה שנותן לפרויקט את ה…

היא: יופי הגולמי שלו?

הוא: או! בדיוק! בכנס.

היא: של הטרולים.

הוא: כן.

היא: עכשיו תקשיב לי. קח את שני הילדים האלה שחיכו לך בסבלנות כל השבוע. קח את רשימת המטלות הזו, שחיכתה לך כל כך יפה כשלא היית פה ושיחקת בנבלים באשכול. אם אתה מחסיר משהו מהרשימה או הילדים – חבל לך על הזמן. אני הלכתי.

הוא: אבל… רגע! לאיפה את הולכת?

היא: לאיפה נראה לך? לכנס.

רשומה רגילה