הומור

טובת הציבור

הפורום לטובת הציבור התכנס ביום שלישי בין ערביים. חדר הישיבות סער, שצף וקצף. האנשים המסורים סביב השולחן, נאמו בהתלהבות ובכישרון רטורי שאין שני לו. ואכן היה על מה להתווכח.

"עמיתיי!" הרעים בקולו זקן החברים, "הסכיתו ושימעו כי בנפשינו הדבר!" זקן החברים היה מעט מתוח. הישיבה נקבעה, לאחר פולמוס נוקב, למועד בו כמות הכמטריילס באוויר היתה נמוכה ביותר. המלומדים בדקו זאת על ידי חיפוש בגוגל ובדיקה אקראית של כל תוצאה שלישית בשני העמודים הראשונים. הם התעלמו מהארבע הראשונות.

מיד הסכיתו ושמעו שאר המלומדים. זקן החברים נשם עמוקות ואמר "אני רוצה שנקשיב היטב לשלומציון לפני שנוציא את דבריו מהקשרם."

הקולגות לא היו רגילים בתרגולת כה מסובכת, אך בכל זאת הם כיבדו את זקן החברים. הוא הרי הדבי"ל הראשי (דבילי"ם = דעה בדיונית ישראלית ללא ידע מחקרי).

"חברים," אמר שלומציון וכחכך בגרונו, "מזה שנים מספר אגודת הכמטריל"ס (כמטריל"ס = כימיקלים ומחקר טיפשי רופף וילדותי ללא סימוכין) מנהלת פרויקט רציני ומבוסס למלחמה בעננים… והיום אני גאה לספר שהצלחנו."

ליבם של המלומדים החסיר פעימה. אחד הנוכחים אמר בקול רועד "מצאתם…. פיתרון?"

"בוודאי!" דפק שלומציון על השולחן באגרופו, "לעולם אל תזלזל במי שמפעיל קבוצת פייסבוק שלימדה 50,000 אנשים בוגרים ושפויים להיכנס לפאניקה בכל פעם שהם רואים מפה סינופטית."

הנוכחים מחאו כפיים בנימוס לנוכח ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלהם.

"בקיצור ולעניין," המשיך שלומציון, "המצאנו משהו פשוט, זול וחסכוני, אשר ניתן להפיצו בקלות לכל בית לצורך התמודדות עם האיום המסוכן."

"אני מאוד מקווה שלא זול מדי," העיר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אנחנו הרי עדיין צריכים להביא פרנסה הביתה."

"אה…" אמר שלומציון, "נמכור אותו עם… מים בטעמים?"

"אבל שלא יהיה אלומיניום בפקק!" העירה ראש צוות הלוחמה באלומיניום.

"או כספית!" קרא מפקד הפלג הלוחם בכספית.

"או פסיפלורה!" צעקה האנטי-פסיפלוריסטית. מיד שררה שתיקה מביכה.

לאחר דקה מתוחה המשיך שלומציון: "מדובר בפתרון מניעתי, זול ובטוח לגמרי לשימוש. פשוט לקחת מבעוד מועד, ומאותו רגע העננים הארורים לא יוכלו להזיק לך או לבני משפחתך. אני אומר לכם את זה בביטחון מוחלט!"

"תגיד לי," שאל זקן החברים בכבדות, "זה קצת נשמע לי כמו… ובכן… חיסון, לא?"

קהל הנוכחים התנשף בפתאומיות.

"מה פתאום חיסון?!" נדהם ונעלב שלומציון מעצם העלאת המונח, "זהו בסך הכל אמצעי ריפוי מונע, העוזר לגוף להתגונן ממזיקים על ידי חיזוק מערכות ההגנה שלו בכך שהוא מסייע להם לזהות מבעוד מועד איום אפשרי ולהגיב עליו בהתאם."

"רגע אחד," מלמל זקן החברים, "משהו פה עדיין לא מצלצל לי כל כך טוב. איך מגיע הפתרון הזה?"

"אה, זה טריוויאלי לגמרי," אמר שלומציון, " מדובר בבוכנה קטנטונת המורכבת לתוך צילינדר שקוף. תרופת הפלא מוכנסת לתוכו, ועל ידי דחיפת הבוכנה היא מוזרמת למטופל דרך צינורית מתכתית צרה וחדה."

"שומע, שלומציון," מלמל יו"ר פלג ההומיאופתים, "זה תכל'ס נשמע לי כמו מזרק."

"מזרק, שמזרק, למי איכפת? העיקר שזה עובד. אני אומר לך, חסינות מוחלטת!"

"מה-מה-מה אמרת עכשיו?!" התפלץ האנטי אלומיניומיסט, "מה הייתה המילה הזו שאמרת?"

"איזה מילה?"

"מילה משורש ח.ס.ן., בניין פעיל."

"וואללה?" מלמל שלומציון במבוכה, "זה מה שאמרתי? כנראה נפלט."

רחשי דאגה נשמעו מציבור הנוכחים.

"נו באמת!" נסער שלומציון, "סתם פליטת פה! תתחשבו בי, אני מותש. אתמול הדבקתי את אותו קישור למאמר בנשיונל אינקוויירר מאה פעם בשרשור אחד."

"אנו מכירים היטב את העבודה הקשה והאחראית שאתה עושה," אמר זקן החברים, "אבל מטבע הדברים אנו מודאגים. האם זה עובד?"

"בוודאי שזה עובד!"

"אבל… איך בדקתם?" מלמל ראש פלג הלוחמה בכספית.

"אנחנו ביצענו בדיקות מקיפות," הכריז דובר עמותת האסטרולוגים.

"ואנחנו גיבינו אותם," הצהירה יו"ר עמותת המטפלים באנרגיה.

"זה נשמע שלקחתם את זה ברצינות," אמר זקן החברים, "ועדיין חסר לי משהו."

"סליחה, אבל מאיפה אנחנו אמורים לדעת שיש איזשהו הבדל בין לקחת את תכשיר הפלא לבין לא לקחת אותו?" שאלה לפתע הפסיפלוריסטית. שוב שררה שתיקה מביכה.

"ובכן…" מלמל שלומציון, "לא ברורה לי השאלה."

"איך אפשר לדעת האם הדבר הזה עובד באמת, או שקיבלתם תוצאה מקרית? אולי משהו הפריע לבדיקה?"

"אלוהים אדירים!" זעק האסטרולוג הראשי, "הירח אכן היה באופק דלי באותו יום! איך פספסנו את זה?!"

"חייבים לבדוק את זה שוב," מלמל מזכיר עמותת המתקשרים, "מקסיפיתוס מאלפא-סיגמא-13 אמר לי עכשיו באוזן."

"ובכן…" מלמל שלומציון, "אני מניח שאפשר… לבדוק על… שתי חבורות שונות של אנשים, כשחבורה אחת… ובכן, תקבל את תכשיר הפלא… והשנייה… לא."

"המממ…" מלמל זקן החברים, "זה באמת רעיון מעניין. אתה מנסה לרמוז שנוכל לדעת האם התכשיר אכן פועל או שתוצאת הבדיקה שלכם הייתה מקרית, על ידי בחינה של שתי תוצאות בשני מצבים שונים ובלתי תלויים, כאשר רק במצב אחד אתה מבצע שינוי משמעותי ויזום במערכת הנחקרת, ואילו בסיטואציה השנייה אתה משאיר את המצב על כנו ואז מנסה לבדוק האם בין שני המצבים ישנה חפיפה או שוני ברור, אותו ניתן להגדיר באמצעות מדד ביטחון הניתן לכימות מספרי?"

"אה…" אמר שלומציון בהיסוס, "כן זה דווקא נשמע לי בערך מה שאמרתי."

"אחלה, אני זורם."

"רגע אחד!" אמר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אני מקווה שלא תגלה לאף אחד מהאנשים בבדיקה מה הם מקבלים!"

שלומציון הביט בו במבט של כלב עזוב.

"יש משהו בזה," אמר האלומיניומיניסט, "כדי שהתוצאות יהיו אמינות הייתי אפילו מציע שלא נותן התכשיר ולא המקבל ידעו מה הם מקבלים. ככה באמת כולם יקבלו ויפעלו באופן אחיד ללא הסחות."

"אתה מתכוון," שאל שלומציון, "שגם המקבל וגם הנותן יהיו עיוורים לגמרי למה שהם בודקים?"

"כן."

"יענו, גם הנותן וגם המקבל עיוורים."

"פעמיים עיוורים."

"נכון."

"עיוורון, אבל בכפול."

"בדיוק."

"זה נשמע סבבה לגמרי," אמר יו"ר פלג ההומיאופתים, "אפשר לתת לחלק את תכשיר הפלא האמתי ולשאר תיתן משהו מהתרופות שלי."

"מהתרופות שלך?!" נדהם שלומציון, "זה נשמע לי מעט מסוכן…"

"אל תדאג, הן לא עושות כלום."

"ובכל זאת…"

"אתה יכול להיות רגוע," אמר ההומיאופת, "מעולם לא היה אצלי פציינט שקיבל ממני תרופה ומצבו השתנה."

"אבל…" נשמעה קריאה מהעבר השני של השולחן, "איך נדע שעשיתם את זה כהלכה בכלל?"

"ובכן…" הזיע שלומציון, "מה אנחנו עושים בדרך כלל כדי להוכיח או לבדוק דברים?"

"אמת פנימית מפוקפקת!" נזרקה התשובה מקצהו האחד של השולחן.

"אינטואיציה חסרת ביסוס!" נשמעה עוד תשובה מהקצה השני.

"תוצאה אקראית בגוגל!" זעקה הפסיפלוריסטית.

"וודאי, וודאי," אמר זקן החברים, "אבל יש לי הרושם שמפאת חומרת הבעיה ניאלץ להתאמץ יותר."

שלומציון חשב למשך מספר דקות לפני שאמר "אולי… אחרי שנסיים… אני אכתוב איזה מסמך, ו… ובכן, אני אתן אותו לכם כדי שכל אחד יבחן אותו לעומק ויבצע עליו סקירה בלתי תלויה ונפרדת לגמרי, במהלכה הוא יחפש נקודות חולשה במה שעשיתי וינסה להפריך את מסקנותיי, ובסופה כל אחד ייתן לי את דעתו העצמאית לחלוטין על מה שעשיתי עם הצעות לשיפור."

"מצויין!" הרעים זקן החברים, "ותודה לנציגת הארץ השטוחה. זו ההצעה ההגיונית ביותר ששמעתי היום."

"על לא דבר," ענתה הנציגה, "הגיון הוא השם השני שלנו."

"רבותיי…" מלמל שלומציון, "תראו, הקשבתי לכל מה שאמרתם עד עכשיו… בכל זאת אני כאן כבר 15 שנה…"

"ואתה עושה עבודה מצוינת!" אמר זקן החברים.

"תודה, אבל…" המשיך שלומציון, "כל מה שהצעתם עכשיו… זה, ובכן, נשמע כמו…"

"כמו מה?"

"כמו… אהה… מחקר אקדמי סטנדרטי."

סערה פרצה בן רגע בחדר, כאילו מישהו ניסה למכור לנוכחים את הביוגרפיה של אדוארד ג'נר.

"תועבה!" העירה ראש צוות הלוחמה באלומיניום.

"שיקוץ!" קרא מפקד הפלג הלוחם בכספית.

"פסיפלורה!" צעקה האנטי-פסיפלוריסטית. לא שררה שתיקה מביכה כי אף אחד לא שמע.

משבר האמון איים להחריב את הקהילה המסורה. תומכים ומכחישים עלבו זה בזה, עד כי במהומה שנוצרה לא ניתן היה להבין מיהו פסיכי ומי סתם שרלטן. הישיבה הסתיימה בסערה וללא הכרעה. שירז הפסיפלוריסטית הבינה כי שנותיה היפות בוזבזו לריק וחזרה לגור עם ההורים. השמועה אומרת כי הקימה עמותה ללוחמה בשוקולד הלבן.

חלה הסלמה כאשר פלג המתקשרים ביקש ממקסימוס אימפוטנטוס מגלקסיית "ויאגרה X" להתנקש בשלומציון. שלומציון התגונן היטב באמצעות בקבוק אויר אותו קנה בשקל (שקל אחד!). זקן החברים חש ברע וביקש מדובר ההומיאופתים תרופה להרגעה. הוא מכר לו אותה בשמחה, והרגיע את חששותיו לגבי תופעות לוואי, שהרי ידוע כי התרופות שלו לא עושות כלום.

כולי תקווה, קוראים יקרים, כי המשבר הנורא ייפתר בהקדם. אמרו בתחזית שבשבוע הבא יהיה מעונן חלקית.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הומור, כללי

רסיסים ממאורות 2015

עוד חנוכה, עוד "מאורות".

סתם, על מי אני מנסה לעבוד? זו פעם ראשונה שלי במאורות. איכשהו הצלחתי לפספס אותו שנה אחרי שנה. לא עוד. השנה אפילו הייתי חרוץ והצלחתי לתרום סיפור לפרויקט הסיפורים של הכנס! כבוד!

דרך אגב, בפוסט זה כללתי התייחסות פרטנית לכל אחד ואחד מהסיפורים שהוגשו לפרויקט. נושא הכנס (והפרויקט) השנה: "קץ הילדות" (על שם ספרו הקלאסי של ארתור סי קלארק).

ירושלים

הכנס נערך מדי שנה בירושלים. ירושלים, על פי מה שידוע למדע כיום, אינה באמת קיימת. זהו מקום ערטילאי לחלוטין, המצוי אי שם על מישור מטאפיזי הממוקם בין השטח בו חי (או מת) החתול של שרדינגר, ומרחב המחייה של ברווזים עיתונאים, הידוע כ"חדשות ערוץ 2". בקיצר, גורנישט אחד גדול.

המקום הופך לגשמי פעם בשנה לקראת קיום כנס "מאורות". אחרת, אין באמת סיבה לאף אחד להגיע לשם. אף אחד גם לא יודע איך. וגם מי שכן יודע איך להגיע – לא באמת יודע. יעידו על כך כל אותם מבולבלים שגם כאשר ניצבו מול שלט "מאורות" הצבעוני, עדיין לא הבינו כי באמת הגיעו למקום הנכון. השמועה אומרת שחלקם עדיין מסתובבים ברחבי הקמפוס, לכודים לנצח במצב חסר תקווה זה, עד לכנס הבא או זה שאחריו.

הגעה

– "סליחה, איך מגיעים לכנס מאורות?"

– "אין שום בעיה, תמשיך הלאה עוד 250 מטר, ליד הפורטל הבין מימדי תפנה שמאלה, תעבור את תהומות היאוש, דלג מעל החומה הגדולה, וזה נמצא ליד הלבירינת."

לך תסמוך על הוראות הכוונה מגיקים. אבל באמת, מי שבא לשם פעם ראשונה חייב לשים לב לשילוט, אחרת הוא פשוט יסתבך. אפילו בסוף הכנס, נאלצתי לבקש הכוונה על מנת להגיע בחזרה לחניון קוסל. תודה רבה לענבר גרינשטיין שנאותה לשמש כ-GPS אנושי לעת מצוא.

לרגע חששתי, כשרק הגעתי לקמפוס, כי אסיים את חיי לכוד בחיפוש בלתי פוסק אחר מקום הכנס, עד שראיתי מרחוק גיקים תולים שלטים ואביזרי תפאורה שונים. בקיצר, אביאל טוכטרמן.

– "היי, אביאל, המקום הזה לא באמת קיים באופן מלא במציאות, נכון?"

הבחור החוויר, הסתובב ונמלט, לא לפני שסינן "הם מאזינים לכל מילה שאנו אומרים."

המקום הזה מפחיד אותי.

הפרויקט של רוני

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורה של רוני גלבפיש: "הסכנות בבניית בריכת שחייה ללא רשיון".

ידוע גם כ: "שיעורי שחיה ללא מדריך!"

תג

20151211_234001

עד מהרה נתקלתי באדם הבקיא בדבר אחד או שניים בכנס. לא אציין כל פרט מזהה לגבי אדם זה, למעט העובדה כי יש לה חיבה בלתי מוסברת למגיפות, סייבורגים וכתיבת סיפורים מדכאים (בדר"כ על מגיפות וסייבורגים). היא מסרה לי בשורה משמחת: מגיע לי תג! ייפי! שיחקתי אותה! יש לי תג! ואפילו שמי כתוב עליו!

הפרויקט של עדו

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורו של עדו סוקולובסקי: "כשאבא שונא את השיקמיסט".

מרטי ואנדר

שני אוירבך העבירה הרצאה על קווים מקבילים ומוטיבים משותפים בין סיפורי ההתבגרות של מרטי מקפליי ("בחזרה לעתיד") ואנדר וויגין ("המשחק של אנדר"). תודה רבה לשני, הרצאה באמת מצוינת.

אם כי, אני לא יכול שלא להגיע למסקנה כי הסיבה היחידה שמרטי ואנדר הצליחו בסופו של דבר להתגבר על האתגרים הקשים שניצבו בפניהם, היא שהם מעולם לא היו צריכים להגיע למעבדות בלמונטה בקמפוס גבעת רם בעיר הלא קיימת, על מנת להתייצב בכנס "מאורות".

אני רק אומר.

תג

תגידו, כבר אמרתי שקיבלתי תג? או, אז יופי שאני מזכיר. יש לציין כי התג הוא בגוון ירקרק עם אותיות שחורות המודפסות עליו. יש לו מסגרת לבנה ולוגו של מאורות וקוביית לגו צהובה מצד שמאל למטה.

תגידו, כבר אמרתי שקיבלתי… אה, אמרתי כבר? בטוחים?

הפרויקט של שחר

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורה של שחר אור: "מוזיקה קלאסית ואכילת ראש של תמנונים".

דאלק-סיטר

כשמאיה גרשוביץ לא מפיקה את "הרועה האחרון" או "צלילה חופשית", היא מעבירה הרצאה ב"מאורות" (לראשונה, כך הבנתי). נושא ההרצאה שלה היה ה"רובו נאני": רובוטים המיועדים לשמש כאומנת/בייביסיטר לילדים. הנושא נסקר בהרצאה מכמה זוויות, בעיקר מהזווית הספרותית (דרך יצירות של סופרים כמו אסימוב ודיק) והזווית המדעית עכשווית, דרכה היא בחנה דוגמאות לרובוטים קיימים שיוצרו בשנים האחרונות.

כאשר חזרתי הביתה וסיפרתי למלכת היופי על ההרצאה המרתקת והפיתוחים האחרונים בתחום, נעניתי בצרחות אקסטזה שכללו "איפה קונים  את זה?!", "אני רוצה את זה עכשיו!" ו"אם אתה לא קונה את זה, אני מוכרת אותך ביחד עם הילדים, הבנת?!"

הבנתי. הבעיה שלי עם הרובוטים האלה, היא שהיחיד שלא נראה כמו דאלק, הזכיר לי את מכונת העינויים שדארת' ויידר השתמש בה על ליה בסטאר וורס המקורי. כשנשאלה מאיה בנושא, תשובתה הייתה: "הם יפנים." אה, אז למה לא אמרת קודם?

הפרויקט שלי

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את הסיפור שלי: "כיצד לסיים יום לימודים באורורה בלי מכות, רוחות, מנעל אוויר או אזהרות טריגר.  נ.ב. אזהרת טריגר".

ידוע גם כ:
"כיצד לעבור יום לימודים באורורה בלי לאיים, לתקוף, להרביץ, לכלוא, לחנוק, להטריד, לדקור או לפלוט מישהו לחלל"
"פעילויות חוץ-לימודיות ומציאת חברים חדשים באורורה!"
"אורורה. פשוט אל תלמדו כאן"
אה, ויש גם פוסט.

מחמאות

לפחות 4 אנשים אמרו לי במהלך הכנס שהם מאוד אהבו את "בן כלאיים". את חלקם היכרתי, את חלקם לא. תודה לכם.

אותם אנשים אמרו לי גם שהסיפור מדכא בטירוף.

אחלה, תמיד רציתי לשמח אנשים.

תג

התג הוא הצדק, התג הוא עוצמה, התג הוא מיזוג נורא ורב הוד של האלוהות מחד והאנושיות מאידך. כל מה שאני מתגלם בתג, וכל מה שיש בתג מתגלם בי, ממלא אותי בכל מה שאהיה וכל מה שהייתי. ולאחר שהכנס יסתיים ויהפוך לעוד אירוע בר חלוף, התג יישאר כאנדרטה ניצחית עטופה בניילון המעידה על נצחיות החיים ותעצומות הנפש, עדות ברת קיימא למה שאני קורא לו: "נצחון הרוח האנושית".

מה, לא רציתם לשמוע עוד פעם על התג? לא נכון. אתם רציתם. אני יודע שרציתם. שמעתי עד כאן.

זה לא יפה מה שאתם עושים עכשיו.

הפרויקט של הילה

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורה של הילה בניוביץ'-הופמן: "לברוח בפאניקה מהפעוטון – שאל אותי כיצד! כמו כן, המטפלות מעצבנות והילד מסתכל עלי מוזר".

מכונת כביסה

יואב לנדסמן, רעות סורק-אברמוביץ' ועדי ניניו-גרינברג הציגו הרצאה מרתקת ועמוסת פרטים על חקר החלל המודרני, תוך כדי התמקדות במציאת חיים והפיתוחים האחרונים בתחום זה. דובר בעיקר על גשושים הנוחתים על כוכבי לכת ואסטרואידים, כיצד ניתן להשתמש בהם כדי למצוא חיים במקומות שעד עכשיו פשוט לא היו נגישים למחקר, ובאופן כללי, שיטות מחקר מודרניות למציאת חיים.

יכול להיות שדובר על עוד נושאים. הבעיה, עבורי, החלה ברגע שהמרצים המכובדים תיארו פרויקט בו הונחת גשוש בצורת מכונת כביסה על אסטרואיד בפרויקט חסר תקדים מסוגו. הגשוש, אגב, לא נחת בצורה מוצלחת ונכון לרגע זה אינו ממלא את ייעודו.

אז מה הבעיה? הבעיה היא, כמו תמיד, אני. מכיוון שיש לי קשב של דג זהב, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו מאז הוא "מכונת כביסה בחלל". מה שהסביר את הדיאלוג הבא כשחזרתי הביתה:

הוא: "את לא מאמינה, הם הנחיתו מכונת כביסה על אסטרואיד!"
(פאוזה)
היא: "אתה עוד פעם כותב פוסט סיכום כנס, נכון?"
הוא: "יו, איך ידעת?"
היא: "קיבינימט איתך, במקום לעזור לי עם הכביסה אתה כותב על מכונות כביסה?!"
הוא: "את רצינית? לעזור לך עם… המכונה שלנו?"
היא: "לגמרי."
הוא: "וואללה…. לא יודע. שלנו יודעת לנחות על אסטרואיד?"
היא: "לא נראה לי."
הוא: "אז איך את רוצה שאני אעבוד על מכשיר כזה? מה אני אמור לעשות איתו? כביסה??"

נשים. לך תבין.

הפרויקט של קרן

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורה של קרן לנדסמן: "אני, החבר'ה והילד שאפילו הליצנים פוחדים ממנו".

דמיאן

קשה לי לומר משהו משעשע על דמיאן הופמן, ומסיבה אחת בלבד: ההרצאות שלו מועברות בצורה כל כך מעולה, מעמיקה ורהוטה, שפשוט לא נעים לי לכתוב עליהן בסגנון השטותי הרגיל שלי.

הבחור העביר הרצאה מצוינת ב"אייקון" האחרון שכללה סקירה מרתקת על יצירתו של טד צ'יאנג, ועכשיו הוא העביר סקירה מרתקת על "קץ הילדות" של ארתור סי קלארק, תוך שהוא מנתח פילוסופיות גנוסטיות ותיאוריות מיסטיות שונות השזורות בספר.

אומר רק זאת: אם אי פעם קראתם יצירת מופת עמוסה ברעיונות למכביר ואתם זקוקים למישהו שיעשה לכם קצת סדר בראש, נסו לבקש מדמיאן שיעביר לכם הרצאה על הספר. אתם לא תצטערו, האמינו לי.

הפרויקט של אהוד

עוד לא קראתם את פרויקט הסיפורים? למה אתם מחכים?! מהרו וקיראו את סיפורו של אהוד מימון: "I'm too old for this shit".

ידוע גם כ:
"תנאי פרישה מחורבנים משירות הסקר"
"הקצין, השגרירה והמשימה המעורפלת"

ננס

האירוע האחרון שנכחתי בו היה ההרצאה על התבגרות ב"ננס אדום" שהועברה על ידי עינת סיטרון.

את הסיטקום הפולחני הזה לא ראיתי לפחות 7-8 שנים, וזו היתה הזדמנות להיזכר האם הוא באמת כל כך טוב. הוא באמת כל כך טוב. תודה לעינת.

ובהערת שוליים, אני לגמרי לא זכרתי שליסטר היה כזה מלוכלך. אבל באמת מלוכלך.

סיום

כנסים חד יומיים נוטים להסתיים תוך יום, מסיבה שמעולם לא הובררה לי.

מיותר לציין כי הכנס הזה היה הנאה שלמה עבורי. מעבר להרצאות המצוינות (נהניתי בכל אחת ואחת מאלו שנכחתי בהן), יש בו מעין אווירה אינטימית השונה בתכלית מהפנינג הקוספליי של "אייקון". ואתם יודעים משהו? זה היה משב רוח מרענן.

אני בהחלט אהיה כאן גם בכנס הבא. כלומר, במידה וירושלים אכן תתגשם מחדש בנקודה זו על רצף הזמן החלל בשנה הבאה. אני שוב אומר ומתעקש: המקום הזה לא באמת קיים! תשכחו מפתח תקווה לרגע, ירושלים היא השערוריה האמיתית!

לך תבין גיקים.

עריכת שמות סיפורים ותמיכה נפשית: קרן לנדסמן

רשומה רגילה