ברוכים הבאים לפסטיבל אייקון, המקום בו מזג האוויר לא מקשיב לתחזית, והוראות שימוש בדיאודורנט הן יצירה ספקולטיבית נישתית במיוחד.
נושא הכנס השנה: זכרונות, עובדה שאף אחד לא זכר מכיוון שאורח הכבוד היה ברנדון סנדרסון, סופר הפנטסיה ה(כנראה)מצליח ביותר בעולם כרגע. כמו כן, יש מצב שאף אחד מאנשי צוותי הלוגיסטיקה והתוכן לא זוכר את שמו אחרי השבוע המאתגר שעבר על האשכול.
אורח הכבוד
אח… ברנדון, ברנדון. לו היית קצת פחות מוכר, או קצת פחות פופולארי, או לפחות קצת פחות טוב מול קהל, ואז צוות הלוגיסטיקה לא היה חוזר הביתה על אלונקה, ואני לא הייתי חש אי נוחות על זה שלא קראתי אף ספר שלך. כן, אני יודע שהפתעתי אותך, ברנדון ידידי, ולא רק בגלל שטרחתי לשים דיאודורנט לפני שיצאתי מהבית. אבל אתה היית ממש סבבה, ולכן כל האי נוחות הזאת היא לגמרי באשמתך ושנינו יודעים את זה, אז תפסיק עם השיפוטיות. קדימה, יש לך איזה 1000 גיקים בחוץ שרוצים את החתימה שלך על 50000 ספרים.
ואל תעוף על עצמך – אתה לא יודע אילו הצעות גיימן קיבל כשהוא היה כאן.
השקה
זה לא באמת ביקור של אורח כבוד בלי השקה, ולכן עלצתי כשמנטורית הכתיבה שלי, רוני גלבפיש, הודיעה לי בפתאומיות שיש לה כרטיס ספייר לאירוע. אצתי-רצתי לאשכול הרלוונטי, ולאחר חיבוקים ונישוקים עברנו את הכירטוס ו…
מה שקרה לאחר מכן היה לא פחות ממזעזע. פתאום, משום מקום, הופיע בחור צעיר שהזדהה כבנה של המנטורית ולתדהמתי נזרקתי הצידה כלאחר יד, והבחור המסתורי הוכנס במקומי! וכל זה רק בגלל שאין בינינו קשר דם! אין פאקינג טיפה אחת של ערכים בקהילה הזו.
ברור שרוני ניסתה להגן על המחדל הזה בטענה שהבחור קיבל חופשה פתאומית מהצבא והוא אוהב את ברנדרסון ובלה-בלה-בלה, אבל כולנו יודעים שכל מצג השחיתות הזה הוא דרך פוסט מודרניסטית להגיד "נפוטיזם".
התנ"ך של רוני
נשאתי את הטראומה הלאה, לעבר הרצאתה של רוני בנושא מערכות קסם והתנ"ך. רוני בחנה היטב את מערכת יחסי הגומלין בין המקרא ומעשי קסם. ליתר דיוק, החוט המחבר בין מערכות קסם מוגדרות היטב, לבין חוקיות הקסם בסיפורי התנ"ך, ומה מזה מתאפשר בכלל באותו מגרש המשחקים של האל העברי.
זו הייתה הרצאה מרתקת, ולא ציפיתי לפחות ממי שחיברה כבר בין המקרא לבין הפנטסיה ב"אגם הצללים". אני פשוט תוהה האם הייתי יכול להפיק יותר מההרצאה לולא הגעתי לשם חבול נפשית לאחר שנזרקתי כלאחר יד עבור… הבן שלך? באמת? כאילו, מנטורית, מה הולך פה?
את קרתגו יש לשבח
ולחשוב שכמעט פספסתי את הפקת המקור "תעלומת שומר הערים האבוד (של האבדון!!!)" של רותם ברוכין. ורותם הייתה צריכה לאיים עליי רק פעם אחת ויחידה! נשבע לכם!
ההצגה המצחיקה עד דמעות היא למעשה סיפור אינטראקטיבי בנוסח "בחר את ההרפתקה שלך" ומתרחשת בעולם העשיר של שומרי הערים. אני לא אכנס לפרטי העלילה, אלא רק אציין שתי דמויות: קודם כל קרתגו, המשוחקת ע"י מיטב מורחיים, היתה לא פחות ממופלאה וסוחפת. אני די בטוח ששמעתי אחרי ההצגה יותר מאדם אחד שאמר "אתם קלטתם את קרתגו?!"
הדמות השנייה היא דמות המספר, ששוחקה ע"י אורי ליפשיץ, וגרמה לכך שהרבה יותר מדי צופים דורשים מאז שהוא יקריין את החיים שלהם (ורצוי בלי האופציות שיובילו לסיום המשחק עבורם, כמו למשל התרחיש בו הם נזרקים החוצה מאירוע ההשקה בגלל הבן של המנטורית שלהם).
המיתוסים של אהוד
אהוד מיימון, עורך שנתון ואתר האגודה, הירצה על מיתוסים ככלי סיפורי לבניית עולם ודמויות, והפער בין שורשי המיתוס למטרות מחבר היצירה. בין היתר, הגיע אהוד למסקנה ש…
סליחה, אבל נניח, רק נניח, שזה אכן היה בנה. אני חייב להדגיש שזה לא שהיא בדקה את תעודת הזהות שלו ואמרה: "הו, אתה אכן בני בכורי האבוד! אנא ממך, היכנס לאירוע ההשקה, כי בוודאות אינך מתחזה!" כאילו מה הולך פה? כל אחד שמזדהה כבן של מישהו (או מישהי, אנחנו כנס אינקלוסיבי) יקבל גישה חופשית למקום בו חשקה נפשו? סליחה, גברת, את אפילו לא בדקת האם יש לו תעודת זהות רגילה או כזו ביומטרית-מודרנית אמינה להחריד ושאי אפשר לזייפה, ופרטיה מאוחסנים במאגר מאובטח עד אימה שכל האקר סיני יכול לפתוח על ידי שליחת הודעת "ער" בווטסאפ למיינפריים שסופק על ידי המתחרה הזול ביותר במכרז שאף אחד לא בדק בכלל!
אני חוזר ואומר: כל מי שנתקל באדם הטוען שהוא בנה של רוני גלבפיש והתגאה במפגש אישי עם ברנדון סנדרסון, ומתהדר בעותק חתום של אלנטריס – אנא דווחו מיידית להנהלת הכנס. אתם שותפים לפשע.
ברנדון
אני חייב לציין שברנדון סנדרסון יודע להרצות ולהעביר סדנאות. הוא מרצה קולח להכעיס, וכיף לשמוע אותו. התמזל מזלי להיות בשתי הרצאות שלו, וכן בסדנת הכתיבה האינטימית, אשר שפעה עצות מועילות אודות תהליך הכתיבה.
במהלך הסדנה מיהרתי לומר לו, כולי נרגש, שלמרות שלא קראתי אף ספר שלו, אני מקפיד להאזין באופן קבוע לפודקאסט שלו אשר שופע עצות נהדרות עבור כל כותב באשר הוא.
פניו הרצינו לפתע. "אף ספר שלי?" מלמל ברנדון בכבדות, "אני מבין."
ואז הוא הוציא אותי החוצה וביקש שיכניסו במקומי את הבן של רוני גלבפיש.
זוכרות
עינת סיטרון הנחתה פאנל מרתק בהשתתפות לילי דאי, מעיין שיר ונטע טרופ אודות אמנזיות וזיכרון משלל יצירות, וניתחו אותן הן ברמה הסיפורית והן ברמה המדעית. לפחות לגבי בסוג השני ציינה נטע את הפציינט המפורסם "HM" אשר איבד את היכולת ליצור זכרונות חדשים בעקבות ניתוח לכריתת ההיפוקמפוס שעבר על מנת להתמודד עם התקפי האפילפסיה שלו, וקצת צימררה את כולנו. או לפחות אותי.
כמו כן, רשום לי כאן שמישהי במהלך הפאנל אמרה משהו בסגנון "דם אמיתי היא גרסת הפורנו של באפי", אבל… ובכן… אני לא כל כך זוכר מי אמרה או באיזה הקשר. אז אני מניח… ש… הפנמתי את מה שדיברו עליו בפאנל? כן, בואו נזרום עם זה.
זמן
מסעות בזמן! וואהו!
נטע טרופ העבירה הרצאה כיפית לגמרי על מסעות בזמן וז'אנרים שונים של סיפורים כאלה. במהלך ההרצאה היא ייעצה לכולנו לבנות מכונה כזו בהקדם מכיוון שזו הדרך היחידה להשיג חתימות מסנדרסון במקום לעמוד בתור הבלתי נגמר.
כמו כן, ביקשה נטע לציין שפרדוקס הסבתא הוא רק דוגמא, והיא ממש לא הרגה את סבתא שלה, וזה היה בלי כוונה וזה בכלל לא נחשב כי הן בכלל היו און אה ברייק!!!!!!!!111
אז די כבר עם זה. באמת. לכו תהרגו את היטלר, או משהו כזה.
גפן
זוכות הגפן השנה בקטגוריות המקור הן קרן לנדסמן על "לב המעגל" המצויין, ורותם ברוכין על הדרקון האחרון שלי המרגש. זוכת פרס עינת היא יהודית קגן על סיפורה בלוז כנעני. וואהו!
זה המקום להזכיר שגם השנה, כמדי שנה, פורסמה אסופת "היה יהיה", ובין שלל הסיפורים בספר כלול גם "השליטים של ארטמיס" פרי עטי. לכו על זה!
לאן פנינו מועדות
דומה שמדי שנה מתחזק הפולמוס אודות מציאת מקום חדש לכנסי "אייקון" ו"עולמות". השנה זה היה רועש יותר מתמיד ברחבי הפייסבוקספירה, מכיוון שהגעתו של ברנדרסון הציבה אתגרים בלתי נתפסים של עומס עבור הסגל והמתנדבים.
וכאן המקום לציין, אם לא ציינתי בעבר: הכנס נהנה מהסגל והמתנדבים הכי טובים שיש. נקודה. כל שנה, פעמיים בשנה, מרימים באשכול פיס בתל אביב כנס הומה אדם, בעומסי חום בלתי נסבלים, עם עושר בלתי נתפס של אירועים (שרק גובר מדי שנה) ומאמצים לשרת כמויות בלתי נדלות של מבקרים (שרק גוברות מדי שנה), וכל זה בהתנדבות. הם לא מקבלים על זה שקל. הם עוזבים דיי ג'ובס והולכים לעבוד כמו חמורים בהקמת כנס, וזה ממש לא ברור אם הם אכן יצליחו ללכת לאירועי החינם להם הם זכאים. אף אחד לא יכול לצפות את הבלת"מים הלא נגמרים באייקון, אבל איכשהו מצופה מקבוצת האנשים המדהימים האלה לטפל ולפתור את כל הבעיות האלה. והם אכן פותרים, ומתמודדים בצורה מעוררת הערצה.
אין שום דבר מובן מאליו בכנסים האלה. קודם כל, זה לא מובן מאליו שיש לנו בכלל קהל צעיר, כאשר בכנסים בחו"ל מדווח כי הקהל שם רק מתבגר ואין שם צפי וודאי לדור צעיר שימשיך הלאה. דרך אגב, גם העובדה שחוד החנית היצירתי והלוגיסטי של הקהילה בישראל הוא על טהרת המין הנשי אינה בגדר מובן מאליו. אנחנו קהילה מיוחדת, במלוא מובן המילה.
עוד דבר שלא מובן מאליו: משאבים. אין לנו כאן באמת באר פיננסית בלתי נדלית. רוב מי שבא הם חבר'ה צעירים שידם אינה משגת לשלם יותר מדי כסף עבור התענוג. רבים מהם מגיעים ממקומות מרוחקים בתחבורה ציבורית ואז הם תלויים בלינה באשכול.
שינוי מקום הכנס מפאת העומס והצפיפות אינו רעיון מופרך. מה שכן מופרך הוא לצפות שאופי הכנס לא ישתנה, או שמהלך כזה מעשי בלי כאבי ראש. טל גולדמן, מנהל ההפקה של אייקון, התייחס לכך היטב בפוסט שפירסם. אופי הפסטיבל מבחינת היקף האירועים והעלויות נגזר ממה שאפשר להפיק ממבנה האשכול, כלומר: מקום אשר נגיש לתחבורה ציבורית, בעל מקום מרווח (פחות או יותר) לדוכנים, וכן עם מספיק חדרים להעברת הרצאות ואודיטוריומים עבור הפקות התוכן, כל זאת במחירים סבירים עבור הקהל החדש שמגלה את הכנס מדי שנה.
כל עוד לא מוצאים מקום אחר שייענה על כל הדרישות האלה, זה המצב. גני התערוכה, כפי שהסביר טל, לא מכיל את כל מה שמבקרי הכנס הורגלו לו, וכן יקפיץ את מחירי הכניסה. כמו גם כל מקום אחר שנבדק, נכון לרגע זה.
יכול להיות שאני נאיבי עד כדי טמטום, אבל כשאני שומע על וורלדקון או כנס הפנטסיה העולמי, אני אוהב לדמיין את אייקון/עולמות ככוכב הלכת טרמינוס, אשר עומד מול אתגרים פסיכים בלי משאב אחד לרפואה ונאלץ להתמודד עם בעיות בעזרת תושייה טהורה, רק בלי תכנית מתמטית לניבוי העתיד. לפי דיווחים ששמעתי מחברים שנסעו לוורלדקון, יש לחבר'ה בחו"ל לא מעט ללמוד ממה שעושים כאן.
אז תודה לכם, סגל יקר. נתראה בכנס הבא.
הכותב המתוסכל 