כללי

ארגז הכלים לכותב המתחיל

בואו נדבר על כאבי ראש… אבל לא סתם כאבי ראש. אני מדבר על טארדיס בתוך הגולגולת שהבפנים שלה מתחיל לזלוג החוצה. כזה כאב ראש. מכירים? רוצים לדעת איך מקבלים אחד כזה? או, טוב ששאלתם.

בואו נניח שהחלטתם לכתוב רומאן, לא משנה מאיזה עדה. ואתם כותבים וכותבים. לוקח לכם קצת זמן להיפתח לדמויות ולהתחלה של משהו שמתחיל להזכיר עלילה קוהרנטית. אתם לאט-לאט מגלים את היקום הדמיוני הזה שנברא לאיטו בראשכם. ואז… פוגע החרא במאוורר. החרא במאוורר המדובר הוא תקרת ה-15,000-20,000 מילה שכתבתם עד עכשיו (שאגב זה הספק נפלא בתור התחלה!). הבעיה שכאן אנו פוגשים באותה מיגרנה עליה דיברתי מקודם.

קשה מאוד לבנות סיפור רחב יריעה (או טקסט ארוך באופן כללי) כשהכלי היחיד העומד לרשותך הוא מעבד התמלילים הסטנדרטי. למה? מכיוון שבדרך כלל אחרי כזו כמות של מילים יש לך כיוון כללי לרומאן – קווים מנחים כללים לגבי העלילות אותן רוצים לגולל והמסע שהדמויות אמורות לעבור, אבל זה פשוט בלתי אפשרי להבין מה הולך פה רק מהתבוננות במסך הוורד המאוס. 15,000-20,000 מילים הוא בערך השלב שבו מתגלה הבלגן.

הפיתרון המתבקש (אבל הוא לא באמת כזה יעיל) הוא כמובן לפתוח קובץ חדש ובו לכתוב את כל הפרטים האלה (כל מה שאני קורא לו "פרטי המאקרו"). מעין קובץ וורד עם אאוטליין מתומצת וכמה קווים מנחים, המכיל את העלילה הכללית בחלוקה לסעיפים קצרים ונוחים לקריאה. דמויות? אין בעיה, בואו נעשה גם להם קובץ! אבל רגע… איך נחבר בין רשימת הדמויות לרשימת אאוטליין הכללי בצורה נוחה לעין? ואיך נצליח לזכור איפה נמצאת כל דמות בסיטואציה נתונה? אני יודע, נרשום! רגע, איפה? הו, טפשון שכמוני, בגוף הטקסט! הרי לא יכול להיות שאחרי עוד כמה אלפי מילים הטקסט יראה כמו תערובת צבעי גואש בלתי קוהרנטית בעליל!

שיט, ומה אם יש בכלל דמות מיותרת שצריך להעיף? אה… אז בואו נעבור על האאוטליין ונראה איפה היא הופיעה, ואז נמחק אותה, ואז נעבור לקובץ העבודה העיקרי, ואז נקפוץ בין חלון לחלון ונראה איפה צריך למחוק ואוי-ואבוי-באיזה-עמוד-אני-עכשיו.

גולת הכותרת של הבלגן הנוראי הזה היא הסצנה. סצנה היא קצת יותר מדיאלוג יבש, אבל עדיין קצרה יותר מפרק שלם. היא מספיק ארוכה כדי לקדם את העלילה, אך מספיק קצרה כדי להתייחס אליה כאבן בניין עלילתית קומפקטית ונוחה לתפעול. לא מעט פעמים מתגלה הצורך למקם סצנות מחדש, לפצלן או למחוק אותן לחלוטין. אני מאחל למי שעובד עם מעבד תמלילים בהצלחה עם הקופי-פייסט ("באיזה עמוד אני עכשיו, ולאיפה רציתי להעתיק את הקטע?!"), ואחר כך עם שכפול השינויים האלה בחזרה לאאוטליין.

היי רגע, אולי פשוט נעשה את האאוטליין באקסל? זה רעיון נפלא, הרי האקסל מעולם לא גרם לאף אחד לרצות לפצוח בטבח.

בקיצר… בלגן אטומי, גם אם אנו מנסים להיות שיטתיים ומסודרים ככל שניתן. אני יכול להגיד לכם שלעתים, ובעיקר בגלל שאני כותב בשעות הקטנות כאשר אני ממילא עייף וחצי רדום, אני מגיע לתקרת הבלגן הארורה גם בסיפור קצר אשר אורכו הוא 10,000 מילה פלוס-מינוס, וגם אז אני בקושי מבין מה הולך פה (מה שמסביר הערות עריכה ובטא משועשעות שאני מקבל מדי פעם).

הפיתרון

בשנים האחרונות ישנה פריחה מסוימת בז'אנר חדש של תוכנות המיועדות לסופרים ותסריטאים. מדובר במעין מעבד תמלילים מאובזר היטב היודע להכיל ולארגן באופן מובנה את כל המידע הזה – קווי עלילה, דמויות (כולל מניעים וביוגרפיה), מה התפקיד של כל דמות בכל קו עלילה, חלוקה למערכות, פרקים וסצנות, כולל איזו דמות מופיעה באיזו סצנה ומהי נקודת המבט, מעקב אחרי ספירת מילים, דד ליינים, כמה כבר כתבתם ביחס למה שתכננתם, והכי-הכי חשוב: היכולת לייצא את מה שכתבתם לוורד כדי שתוכלו לשלוח לכל מיני אנשים.

לאחרונה יצא לי להשוות רשמים עם חברותיי לקבוצת הכתיבה (ישתבח שמן לעד) בנושא הזה, ונזכרתי שבעצם עשיתי בעבר בדיקה על הרבה יותר מדי תוכנות בתחום הזה. שנתחיל?

הטובים (אך בתשלום)

סקריוונר היא ללא ספק אחת הידועות בתחום. זו תוכנה אשר במקור פותחה עבור תסריטאים על מנת לסייע להם לארגן את הטקסט בפורמט תסריט תקני, כל זאת בתוספת אירגון המידע עליו דיברתי מקודם. היא נחשבת לאיכותית, יציבה ומקצועית (עם תמיכה בעברית) והיא עולה 40$ (גרסת נסיון חינם ואחר כך צריך לשלם). היא זמינה עבור Windows ומק – אין כיום תמיכה בלינוקס. דווקא בה לא התנסיתי, אך לפחות שלוש כותבות אותן אני מאוד מעריך דיברו עליה בחיוב, אם כי לפחות אחת מהן ציינה כי דרושה עקומת למידה של 3-5 ימים כדי להשתלט עליה כהלכה, וכן צויינו בעיות בייצוא הטקסט העברי לוורד.

כך או כך – מדובר בתכנה מקצועית ורבת מוניטין.

גם Final Draft היא תוכנה מוערכת מאוד, וכאן מדובר במפלצת של ממש. היא מיועדת במיוחד לתסריטאים… וזה כל מה שאוכל לומר עליה מכיוון שלא יצא לי להתנסות בה. התוכנה הזו קופצת בכל פעם שעושים חיפוש באינטרנט בתחום, וכנראה מסיבה טובה.

הטוב החינמי

yWriter היא כלי פרקטי להפליא שנכתב על ידי סופר אמריקאי-אוסטרלי בשם סיימון היינס, לאחר שהמסכן לא מצא מענה נורמלי לצרכיו באופיס. הפיתרון שמצא היה כתיבת התוכנה הזו לשימוש עצמי, ולאחר שראה כי מאמציו נשאו פרי הוא החל להפיצה באופן חופשי. היא די נוחה, יציבה, מכילה שלל פיצ'רים (כולל הצגה גרפית של קווי עלילה) ולטעמי פשוטה לתפעול. מצד שני, היא לא מיועדת לתסריטאים אלא לכותבי פרוזה בלבד. כמו כן, אין גרסה למק.

למשתמשי הווינדוז – יש לה תמיכה טובה בעברית. לעומת זאת, מי שמנסה להריץ אותה תחת לינוקס (שזה אני ושאר הפסיכים) יגלה הפתעה לא נעימה: כל העברית מתהפכת שם, מה שהופך אותה ללא שמישה בעליל עבור כותבי שפת הקודש במערכת ההפעלה החופשית. היינס הסביר לי שזה קשור לסביבת ה-MONO (שקצת מעצבן להתקינה) הנדרשת להפעלת התכנה תחת לינוקס. אני לא מצאתי פיתרון. בלעכס.

לסיכום – מומלץ למשתמשי הווינדוז (שתכל'ס הם רוב האוכלוסייה).

הפתוחות

מסתבר שיש מגוון די רחב של תוכנות חופשיות למטרה זו, רובן בקוד פתוח. חסרונן הגדול הוא שחסר להן עדיין לא מעט פיתוח כדי להביא אותן לרמת שמישות סבירה, וכמעט כולן לא תומכות בעברית באופן מספק. כשאני אומר "חוסר תמיכה בעברית" אני מתכוון לתופעות כגון פונטים עבריים המופיעים כג'יבריש, עברית הפוכה, טקסט מוצמד לצד שמאל במקום לימין וחוסר תמיכה במילון/בודק איות בעברית. אתם יכולים להבין שזה נורא מתסכל.

לדוגמא, תוכנת Bibisco נראית מאוד מרשימה ועמוסת פיצ'רים, אבל העברית מוצמדת בה לשמאל ולא ניתן להגדיר את שפת הפרויקט כעברית. מפתח הפרויקט אמר לי שזה ניתן להוספה בקלות יחסית כי התשתית קיימת, אבל לא נראה שיצאה גירסה חדשה לפרויקט כבר לפחות חצי שנה. זה די שובר לב, מכיוון שזו תוכנה מרשימה ונעימה למראה.

ב-Plume Creator המצב קצת יותר בעייתי, מכיוון שלפי דיווחים שונים שראיתי באינטרנט מדובר בתוכנה שאינה יציבה מבחינה מספקת. שוב חבל, כי ליטוש ודיבאגינג היה הופך אותה לכלי יעיל וקומפקטי. גם כאן, אגב, יש בעיות בתמיכה בעברית.

ב-oStoryBook הושקעה עבודה לא קטנה, וזה נראה שהיא כלי עמוס פיצ'רים ראויים. ובכל זאת: עברית. יש בעיה עם כיוון פיסקה מוצמד לשמאל (שלא ניתן לשנות בלי לבלגן את סימני הפיסוק) ומעבר לכך, ממשק המשתמש דורש עקומת למידה מסוימת בגלל תפריטים מעט מסורבלים. היא מנסה בכל כוחה להיות תחליף הולם וחוצה פלטפורמות ל-yWriter, אך לא כל כך הולך לה. הדבר הכי מעצבן בה (ובאמת חבל, כי יש שם פונטנציאל) הוא שאפשרות הייצוא לוורד/אופן אופיס פשוט לא קיימת. אפשר לייצא לקובץ טקסט פשוט, CSV, HTML (מה לעזאזל) ולמסד נתונים (DB). כן, קראתם נכון. העובדה שהושקע שם מאמץ נרחב כל כך באפשרויות ייצוא והמרה חסרות שימוש ברובן, עולה בקנה אחד עם העובדה כי התוכנה נכתבה על ידי צרפתי.

לתסריטאים שביננו ישנם פיתרונות אפשריים בדמותם של Trelby הפתוחה (אך לא מספיק מעודכנת) ו-Kit Scenarist החינמית. שתיהן נראות פרקטיות למדי, אם כי העברית היא עדיין סוגייה ששווה בדיקה. אם יש מישהו בקהל שהספיק להתנסות בהן – אנא כתבו לי או הגיבו ואעדכן.

WEB

תוכנות מהסוג הנ"ל קיימות גם כשירותי און ליין. יענו גוגל דוקס, אבל לכותבים. יש כמה וכמה שירותים כאלה מכל הסוגים והמינים, חלק חינמיים וחלק בתשלום. חלקם נראים מעניינים חביבים למראה וחלקם, ובכן, מציעים פיתרון אקזוטי/מוזר מדי. כך או כך, אני באופן אישי מעדיף לא להשתמש בהם מכיוון שלא תמיד ישנו אינטרנט היכן שאני פותח את הלפטופ. היתרון הברור, מאידך, של הפתרונות האלה הוא שאין תלות במערכת ההפעלה. צריך רק דפדפן ויאללה לעבודה.

ואני שוב מזכיר: אנא וודאו תמיכה בעברית ואפשרויות יצוא לאופיס. חבל לכתוב כמה אלפי מילים ואז להיתקע מול שוקת שבורה.

דף חלק

תעשו רגע ניסוי: תפתחו וורד (או את מעבד התמלילים של האופן אופיס). מה אתם רואים למעלה? תפריטים, נכון? ומתחתיהם – 2-3 שורות אייקונים, נכון? תגידו, נכון שהם טיפונת מסיחים את הדעת? עכשיו תסתכלו למטה. עוד פעם שורת אייקונים, הפעם של מערכת ההפעלה. מצד אחד – אייקון התחל. מצד שני – עוד קבוצת אייקונים מעצבנת של אנטי וירוס, רמקול, הדרופבוקס/דרייב/מה שזה לא יהיה אצלכם, עדכון של מערכת ההפעלה שעוד לא התקנתם והשד יודע מה עוד. וכולם תובעניים וחוצפנים, ומנצלים את מלוא צבעוניותם כדי למשוך את תשומת הלב שלכם ולהפריע לכם לכתוב. מדי פעם קופצת התראה, עוד בועה והופ… שכחנו על מה חשבנו.

בדיוק לבעיה הזו המציאו את הפיתרון הבא: תוכנה שלא עושה כלום. אוקיי, אני מודה שקצת הגזמתי. הכוונה לתוכנה שמעיפה ומסתירה את כל החרא המהווה מטרד. מדובר במשהו שהוא ספק עורך טקסט, ספק מעבד תמלילים פשוט, שכל מטרתו היא להציג בפניכם שטח חלק נטול הסחות דעת שעליו אתם אמורים לכתוב. זה נראה בערך משהו כזה:

https://i1.wp.com/macnn.mnmcdn.com/article_images/126277-md-21922-Writeroom_gallery2.jpg

לילדי הניינטיז זה יראה כמו מסך הכתיבה של דוגי האוזר

האבא הרוחני של הז'אנר הזה הוא תוכנת WriteRoom המיתולוגית שנכתבה עבור מק. היא כבר לא בפיתוח, אבל הולידה גל שלם של צאצאים, רובם הגדול חינמי. אתם לא תאמינו כמה כאלה יש. אני בעיקר מוטרד מכמות האנשים שהתיישבו לכתוב תוכנה שמציעה, ובכן, כלום. אני מניח שרבים מהמפתחים היום ראו סיינפלד בצעירותם.

מבין אלו שבתשלום, Write! בולטת היטב. היא עושה הכל, מתמודדת עם מבני מסמכים מורכבים ויכולה אף לערוך קבצי קוד ולא רק קבצי טקסט. הבעיה שהיא, מה לעשות, בתשלום ולכן לא יצא לי לבחון אותה לעומק.

מבין אלו שכן בחינם בולטת Focus Writer. היא בפיתוח כבר כמה זמן ונהנית מתמיכה נרחבת של קהילת מפתחים עצמאית. היא באמת מקסימה, יפה לעין (אפשר לבחור את הרקע), מכילה טיימר ומעקב אחרי התקדמות כתיבה. ניתן גם לשמור בפורמט ODF (גם הוורד יכול לפתוח אותו). הבעיה היא, ניחשתם נכון, עברית. אפשר בהחלט לכתוב בעברית, אבל אין בודק איות (לפחות לא כזה שהצלחתי למצוא). בנוסף, הייצוא בעברית לפורמטים בהם היא תומכת לא תמיד עובד כהלכה.

למי שרוצה לראות עוד אלטרנטיבות, תוכלו לראות כאן רשימה לא קטנה של תוכנות באותו הסגנון. אפשר גם לגגל "distraction free writing".

הבחירה שלי

בשנה שעברה ניסיתי תכנה חדשה בשם Manuskript. היא הייתה מזעזעת וקרסה כמעט מהתחלה. במאי האחרון יצאה גרסה חדשה והופתעתי מכמות השיפורים שהוכנסו. התוכנה הזו מנסה לתת אלטרנטיבה לסקריוונר ו-yWriter. היא רצה על ווינדוז, מק ולינוקס, והפיצ'רים שלה כוללים ניהול סצינות, ניהול דמויות, קווי עלילה, טמפלייטים לסיפור קצר, נובלה ורומאן, העברית נראית נורמלי (!), אפשר לנהל מעקב אחרי הספק הכתיבה, ועוד עוד…

דרך אגב, התוכנה כוללת גם מצב כתיבה ללא הסחות דעת, בדומה לתוכנות שצוינו בסעיף הקודם.

אפשרויות הייצוא שלה נרחבות (כולל וורד כמובן), אך יש להתקין תכנה בשם PanDoc כדי ליהנות מהן. יצוין כי בייצוא לוורד/אופן אופיס העברית מוצמדת לשמאל, אך זה פתיר על ידי סימון כל הטקסט (Ctrl+A) ואז הצמדת הפיסקה בחזרה לימין. סימני הפיסוק לא מתבלגנים, אם דאגתם.

מילון/בודק איות בעברית: בודקי איות באופן עקרוני מתאפשרים על ידי התקנת PyEnchant אך אני מודה כי לא הצלחתי לעבור את המשוכה הזו (עדיין). אני מקווה לעדכן כאן לגבי תשובה חיובית בנושא. עדכון: עובד! צריך לשים את התוסף בספרייה הלוקאלית של Manuskript. גם בלינוקס – אין טעם להתקין עם ה-APT, צריך פשוט להוריד מכאן את קובץ ה-WHL המתאים למערכת ההפעלה שלכם, לפתוח עם תוכנת ZIP ולשים בספרייה של Manuskript. מסיבה מוזרה הוא זיהה את השפה העיברית מייד ונתן לי אופציה להשתמש במילון העברי בלי להתאמץ.

עם זאת, יש להזכיר שלא מדובר בגירסה סופית (עדיין בשלב בטא) ויש להקפיד על שמירה וגיבוי. אני מודה כי התוכנה עפה לי פעמיים אך עם זאת לא אבד כל מידע, מה שמצביע על כך כי המסמכים נשמרים היטב.

אני מתכוון בהחלט לנסות אותה בזמן הקרוב. יהיה מעניין לבדוק אותה במסמכים גדולים של כמה עשרות אלפי מילים. במקרה הגרוע אייצא את מה שכתבתי לאופיס ואמשיך משם. יהיה מעניין!

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #32

הוא: יש!

היא: מה קרה?

הוא: הצלחתי, הצלחתי, הצלחתי!!!

היא: אוי ואבוי, מה הצלחת?

הוא: הצלחתי להפעיל את yWriter על הלינוקס!

(פאוזה)

הוא: yWriter.

(פאוזה)

הוא: זה התוכנה ההיא.

(פאוזה)

הוא: התוכנה לסופרים.

(פאוזה)

הוא: התחליף החינמי ל-Scrievner.

(פאוזה)

הוא: אתה כותב איתה רומאן והיא עוזרת לך לארגן את כל התוכן כמו שצריך.

היא: אוקיירגע, אז זה אומר שאתה הולך בכל זאת לכתוב רומאן?

הוא: כן, ברגע שאסיים לשכתב את הסיפור לשנתון.

היא: מצויין. לך תכתוב רב מכר, אנחנו זקוקים לכסף.

הוא: אוקיי!

(הולך)

(חוזר)

הוא: רגע, אמרת "רב מכר"?

היא: בוודאי.

הוא: אהא. פשוט… כשאת אומרת "רב מכר"…

היא: יש בעייה?

הוא: כלומר… מבחינתך רב מכר בכל מחיר?

היא: יש הרבה הוצאות בבית.

הוא: כן כן, ברור, אבל… כמה רחוק אני אמור ללכת?

היא: כמה שצריך.

הוא: חייזרים?

היא: הולך.

הוא: זומבים?

היא: ככל שיידרש.

הוא: חייזרים שמשתמשים בזומבים כדי להשתלט על כדור הארץ?

היא: מצידי שישכבו איתם, העיקר שימכור.

הוא: אבל

היא: מצידי שיוסיפו לאורגייה שלהם גם ערפדים.

הוא: רגע אחד

היא: מצידי תקרא לזה "50 גוונים של זומבים" העיקר שימכור.

(פאוזה)

הוא: אני יכול לעשות מהשיחה הזו "הוא והיא"?

היא: טוב נו.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #31

הוא: מאמי, אני צריך לשתף אותך במשהו.

היא: לא, אתה לא.

הוא: זה שיתוף חשוב.

היא: לא מעוניינת.

הוא: באמת?

היא: באופן שוטף.

הוא: אבל זה נוגע לגפן.

היא: אתה עדיין משתף.

הוא: יש לי בעיה עם ההצבעה לגפן.

היא: כבר שיתפתי שאינני מעוניינת להשתתף בשיתופך.

הוא: אני לא יודע למי להצביע. כולם היו טובים השנה…

היא: אין לך שותפים אחרים לשיתופים?

הוא: ואני לא מצליח להתמקד בבחירה.

היא: זה בגלל שאתה עסוק בשיתופים.

הוא: אני יודע! אני אנסה לצמצם את הרשימה לפי קריטריונים שרירותיים לחלוטין!

היא: והיית צריך שיתוף בשביל זה?

הוא: לדוגמא – השנה אני אצביע בקטגוריית הסיפור הקצר ל… סופרת!

(פאוזה)

היא: אני לא רואה איך זה מצמצם לך את הרשימה.

הוא: פאק. אז למישהי מהנון סופית.

היא: עדיין. והשיתוף הזה מעייף אותי.

הוא: אז למי אני אמור להצביע, קיבינימט?!

היא: אני בטוחה שיש עוד דרכים להגיע להחלטה.

הוא: איזה דרכים, מה דרכים? איך זה אפשרי בכלל?

היא: על מה אתה מדבר?

הוא: האם אני אמור להצביע להיא שפעילה בכנסים או להיא שמשתתפת בפאנלים? להיא שפירסמה בבלי פאניקה או להיא שפירסמה באתר של האגודה? להיא שפירסמה באספמיה או להיא שפירסמה בשנתון? להיא שהייתה מועמדת גם בשנה שעברה או להיא שחברת אגודה? למי, אלוהים, למי?!

היא: זה לא שיתוף, זו שטיפה.

הוא: להיא שאהוד מיימון ערך אותה או להיא שרמי שלהבת ערך אותה? להיא שכותבת מדע בדיוני או להיא שכותבת פנטסיה? להיא שיש לה המון עוקבים או להיא שחברה שלי בפייסבוק?

היא: אבל…

הוא: להיא שעושה לי בטא? להיא שחכמה ממני? להיא שיש לה לפטופ? להיא שיש לה ר' בשם? להיא שיש לה בלוג? להיא עם המשקפיים? להיא שנמוכה ממני? מה הולך פה, בתכנית הריאליטי הפסיכוטית הזו?!

היא: אולי פשוט תקרא שוב את הסיפורים?

הוא: תעשי לי טובה, קריאה זה לחלשים.

היא: אני רוצה לבדוק מחדש את השותפות הזאת.

הוא: רוצה שאני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה?

היא: אני כבר יודעת שאתה הולך לי להגיד מה הול…

הוא: אז אני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה! אני גמרתי עם זה! לא משתף יותר פעולה עם ה"כותב נולד" הדקדנטי השנתי הזה. זה תעלול ציני בכושר קבלת ההחלטות של ציבור שלם! משחק סאדיסטי של האגודה! פוליטיקה קטנונית של חברי וועד! הפיכת קהילה שלמה למריונטות ניאורוטיות! קץ הילדות! תחילת האפוקליפסה! סדום וסאנידייל! אנרכיה של ניטפיקרים, הבנת אותי?!

(פאוזה)

היא: מאמי…

הוא: **סניף** כן?

היא: יכול להיות ש…

הוא: **סניף-סניף** יכול להיות שמה?

היא: שאתה אולי טיפה'לה מאוכזב מזה שלא העפלת לשלב ב'?

הוא: באמת מאמי, את יודעת שאני לא אוהב לשתף.

רשומה רגילה
הומור, ישראמן

ישראמן והסנסבאסה

ישראמן פרץ, כהרגלו, לתוך הדירה מהחלון. הוא התנשף בכבדות, פניו אדומות והווריד הרגיל ברקתו רטט בעצבנות.

הוא הביט סביב. על הספה ישבה הסופרת הארורה עם הלפטופ. היא הרימה את עיניה וסידרה את משקפיה. היא הביטה באורח הלא קרוא, גילגלה עיניה ונאנחה. "אפשר לעזור, אדוני?"

"שלום לך, דוקטור," אמר הישראמן בעיניים קרועות לרווחה (הערת המחבר – ישראמן הוא אלוף הארץ בפרצוף קיר), "את לא זוכרת אותי?"

"וואללה לא," ענתה הסופרת (והרופאה) המכובדת.

"נפגשנו פעם," אמר הישראמן, "בכנס."

"אתה תצטרך להיות יותר ספציפי," אמרה הסופרת.

"רדפת אחרי עם מבחנת אבולה."

"אתה תצטרך להיות יותר ספציפי," אמרה הסופרת.

"אני רוצה לדעת רק דבר אחד, קיבינימט!" צווח גיבור העל עתיר הגורמטים, "זה שלך?!" והניף ספר בכריכה רכה בצבע אפור, עליו צוירה עיר עתידנית בכדור זכוכית ומעליה מזרק אימתני.

"הו, אתה אחד מקוראיי הנאמנים!" זרחו פניה של הסופרת, "למה לא אמרת קודם?"

ישראמן רצה לקלף לעצמו את עור הפנים לאור הבעתה הזחוחה של הסופרת ההרבה-יותר-מדי-מרוצה מעצמה. "אז את מודה שזה שלך?!"

"ברור."

"כל מה שכתוב פה?!"

"בוודאי!" זרחה הסופרת.

"הסיפור על האימא והבת שמנסות לברוח מ…"

"שלי."

"ההיא שתקועה בבידוד בחללית בגלל המגיפה ה…"

"כן, זה באמת היה סיפור משעשע."

"החייזרים האימתניים שבונים מבנים מסתוריים בכדור הארץ, וכשמנסים להביס אותם אז…"

"אויש, כן, זה היה ממש כיף לכתוב."

"המגיפה הנוראית של ה…"

"לגמרי."

"האנתרופולוג בכוכב הארור ההוא שפתאום מגלה ש…"

"כן, בדיוק."

השתררה שתיקה מתוחה. לבסוף שאלה הסופרת "נו? ומה אתה אומר על הספר?"

"שבא לי למות!" פרץ ישראמן בבכי (לא בקול של ילדה קטנה, אלא בקול של אדם בוגר שבוכה בקול של ילדה קטנה), "אני לא יכול יותר! מי כותב כאלה סיפורים מדכאים תחת? ולמה? אין לך לב?!"

"אהא," אמרה הסופרת והתיישבה ליד הערס בעל כוחות העל, "אני חושבת שאני מבינה מה הבעיה."

"**סניף**" פלט ישראמן.

"הנה, חמוד, קח טישו."

"תודה, דוקטור," ייבב ישראמן, "זה באמת נחמד מצידך."

"אבל תראה," אמרה הסופרת בחיוך, "האמן לי שאנחנו ממש לא כאלה בקהילה."

"וואללה יופי."

"אני רצינית!" קראה הסופרת, "מה נראה לך, שכולנו סאדיסטים שאוהבים לכתוב סיפורי סנסבאסה דיכאוניים?"

"אתם צריכים טיפול," אמר ישראמן, "כולכם."

"מה פתאום!" אמרה הסופרת בדאגה משולבת בחיוך זדוני, "זה בכלל לא אנחנו… זה החינוך שקיבלנו!"

"חינוך?" אמר ישראמן, "את הולכת לשבת כאן עכשיו ולהאשים את ג.ר.ר. מרטין?"

"פחחחחח, נראה לך?" צחקקה הסופרת, "ממש לא. הוא בכלל לא הכתובת."

"אז… מי אשם?" מלמל ישראמן, והוסיף במלוא זעמו הישראמני "את מי אני צריך לחפש כדי לתלוש לו את המעיים?"

הצמידה הסופרת את פיה לאזנו של ישראמן ולחשה במתק שפתיים "את רמי שלהבת."

נכתב ליום הולדתה של קרן לנדסמן – רופאה וסופרת המגלה חיבה מטרידה לסייבורגים, מגיפות וכתיבת סיפורים מדכאים אודות סייבורגים ומגיפות. וחוץ מזה, מחר יש כנס מאורות, אז… בואו למאורות! (ואל תהיו מבאסים כמוני שנאלצים להחמיץ את הכנס בגלל עבודה)

רשומה רגילה
ישראמן

ישראמן ואני

הכל התחיל כשישראמן פרץ לביתנו באמצע הלילה. הוא נכנס דרך חור סימטרי מהגג, דרך תקרת חדר השינה שלנו והעיר אותי. בעדינות. מלכת היופי התהפכה לצד השני ומלמלה משהו על זה שיסיים עם זה מהר ושיזכיר לי להוציא את הכלים מהמדיח בבוקר. הוא אמר "אין בעיה, כפרה!"

"רגע, שנייה…!" זעקתי, "מאמי, תקראי למש…" אבל היא רק אמרה "שששש… נדבר על זה מחר."

"יאללה, יאללה!" אמר ישראמן, העמיס אותי החוצה מהמיטה ועף איתי דרך התקרה. בעדינות. הוא מאוד עדין.

את המשך השיחה ניהלנו במקום שקט ופסטורלי, ליד אחו ירוק ומקסים שעונת המעבר הסתווית עדיין לא צבעה אותו בגווני אפור. אני הייתי תלוי הפוך על עץ.

"טוב, עכשיו אני רוצה לדעת דבר אחד," אמר ישראמן בעצבנות, "מה קורה איתי?"

"בקשר למה?"

"מה קורה בקשר לאתה-יודע-טוב-מאוד!" צרח עלי ישראמן (בעדינות), "מה קורה עם הרומן?"

לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, בעיקר בגלל שזה מוציא מהריכוז להתנדנד כשאתה תלוי הפוך מעץ. יש קצת סחרחורת, אפילו כשישראמן צועק בעדינות. אבל בסוף נזכרתי.

"אה… אתה מדבר על ה…"

"רומן. רומן ישראמן. ספר. ספר כמו שצריך, קומפלט עם קוראי בטא, עריכה והגהה, ובלי השגיאת כציב שלך בין הצ' לכ'… כוסאמק, עוד פעם עשית אותה."

"זה ב… תהליכים."

"תהליכים."

"בדיוק."

"אתה מזהה תהליכים בכתיבה של הרומן שלי."

"בטח."

"אתה רוצה לזהות תהליכים בפרצוף שלך?"

"צודק, אין תהליכים."

"אין תהליכים."

"אפילו לא תהליכון. אבל שנייה!" מיהרתי לומר כשזיהיתי את הווריד הרועד ברקה השמאלית, "יש הסבר."

"אין בעיה," אמר ישראמן (בעדינות), "אבל לא עכשיו. אחרי שנזהה תהליכים כירורגיים ביחד."

"אתה רוצה לשמוע מה הסיבה, או לא?"

"דבר, אבל שיהיה קצר. אני צריך להחזיר את השאריות שלך למלכת היופי. היא ביקשה ש…"

"אני יודע, המדיח."

לקחתי הרבה אויר. גם כי ההסבר היה קצת ארוך, וגם בגלל שרציתי ליהנות מנשימות האוויר האחרונות שלי. "תקשיב, בגדול, אני פשוט לא יודע מה לעשות איתך."

"זה ההסבר שלך?"

"זה יותר מסובך ממה שזה נשמע!" אמרתי בייאוש, "אתה התחלת בתור פארודיה על סופר גיבורים, מעין גירסה ערסית-ישראלית לסופרמן. הבעיה שראיתי די מהר, זה שאפשר בצורה הזו להחזיק כולה איזה פינה בבלוג, אבל לא יצירה באורך מלא."

"נו?"

"אז בתור התחלה ניסיתי להשתמש בך כדי לעשות מדי פעם סאטירה פוליטית לייט, וזה עבד לא רע. אבל…"

"אבל מה?"

"גם זה לא מספיק כדי להחזיק רומן!"

"אני מזהה תהליכי התעייפות."

"אחר כך ניסיתי להשתמש בך כאתנחתא קומית גיקית בשביל הקהילה."

"נו? ומה רע בזה?"

"שום דבר רע, אבל התוצאה הייתה הומור נישתי שאולי הקהילה מסמפטת פחות או יותר, אבל אני שוב באותו ברוך – איך זה יחזיק רומן?"

"איך מכל הכותבים בעולם נפלתי על הכי חנון, יא וואראדי."

"…ואז הבנתי שאני צריך לעזוב את הקטע הקומי, ולהפוך אותך לרציני יותר. חשבתי על משהו בכיוון של גיבור על שנופל לצד האפל כי הוא לא מצליח לשלוט בכעסים שלו. משהו עם ביקורת פוליטית מדכאת, איזה סיפור גדול מהחיים על דמות מורכבת בעלת כוחות על, שעוברת תהליך של הידרדרות מוסרית וכל זה על רקע ההיסטוריה של מדינת ישראל. משהו בסגנון וואצ'מן פוגש את שובר שורות פוגש תיאוריות קונספירציה במשרד הביטחון."

"נו?! אחלה!"

"אבל אז הבנתי מה הבעייה הכי גדולה כאן – שגיבור על זה מושג מהתרבות האמריקאית, ובכל פעם שאני מנסה לעשות איתך משהו רציני זה פשוט לא יוצא ישראלי, וזו הסיבה שכל מה שעשיתי איתך עד עכשיו היו דחקות ופארודיות!"

"כוס אמק."

"מפה לשם, דווקא ראיתי שאיתך אני דווקא מצליח להוציא איתך קיטור באופן מאוד אפקטיבי, וזה דווקא נתן לי תקווה…"

"תגיד לי משהו," התעצבן ישראמן, "אם אני כל כך טוב בלהוציא לך את הקיטור, למה, אינענרבאק, לא השתמשת בי בשביל הקטע עם הסטיקרים?"

לקחתי עוד פעם אוויר. "ניסיתי, זה כמעט הצליח. הבעיה הייתה שמלכתחילה בניתי אותך כסקסיסט, שובניסט ודי בהמתי. איך פתאום אני אמור להפוך אותך לגיבור של מניפסט נגד הטרדות מיניות?"

"תגיד לי," נהם ישראמן, "זה נראה לך בסדר כל הקטע הזה של ההזנחה הזאת? אתה לא יודע שיש לי נפש רגישה?"

"רגישה."

"האימא של הרגישה."

"וואללה."

"רגע, אתה באמת התכוונת לעשות לי עכשיו את הקטע הזה של 'הוא והיא' שהיא אומרת משהו ואתה חוזר על המילה כהרמה להנחתה? אתה לא מתבייש?"

"נו באמת, אתה רואה?" זעקתי בייאוש, "אני מתחיל לרפרר לעצמי כי כל כך אין לי מושג מה עוד לעשות איתך!"

"קיבינימט, איזה מין כותב אתה?! אפילו שיחות דמיוניות אתה לא יודע לנהל!" צרח ישראמן והלך.

הקיצר, אחרי איזה שעה (או שש שעות, זה קשה להתחבר לזרימה של הזמן כשאתה תלוי הפוך) הוא חזר. מסתבר שמלכת היופי הביעה דאגה (בעיקר בגלל המדיח) ולישראמן לא הייתה ברירה אלא לשחרר אותי, מייד לאחר שהבטיח לחזור לזמבר אותי במועד מאוחר יותר. אני נשארתי עם הדילמה והסחרחורת.

כמה ימים לאחר מכן חזרתי מהעבודה והתיישבתי מול המחשב. התחלתי לכתוב מסמך חדש:  "הכל התחיל בסדנת כתיבה. ניסיתי לכתוב רומן רציני אודות גיבור על – ונתקלתי בקשיים…"

נראה מה ייצא. אולי את זה הוא יאהב.

רשומה רגילה
הומור

העורב-לוגין

מעשה בכמה כותבות/ים שהתכנסו בצימר למשך שבוע, למטרת כתיבה מרוכזת נטולת הפרעות (Writing Retreat). עד מהרה גילו כי קיים בצימר אורלוגין המקפיד להרעיש מדי שעה עגולה (24 שעות ביממה!), מטס חיל האוויר המשייט מעל ראשם וכן נפח העובד ממש מול חלונם. סבלנותה של אחת הכותבות (אשר לא אציין פרטים לגביה למעט טבעוניותה ואיבתה הרבה לעגבניות) נמתחה עד הקצה כבר ביומיים הראשונים. אני מעריך שקיימות 2 השלכות אפשריות מבחינתה לשבוע הזה: כתיבת רומן, או פציחה במסע רצח סדרתי של שענים.
אלו קורותיה, המבוססות באופן חופשי על תרגום ז'בוטינסקי ל"העורב" האלמותי של אדגר אלן פו.

בבוקר יום קר-אפרור, עת טבעונית כותבת סיפור,
בספירת מילים עוסקת (עניין חשוב – וזה ברור!),
צליל סתום נשמע בצימר, מרגיז יותר מקול של דימר,
"זה אורח" – כה לחשה – "זה אורח, זר או גר –
זה אורח, לא יותר".

זכורני: שבוע רייטאין, חמישה כותבים רילקסינג…
(אני יודע, חרוז גרוע,
היה בי צורך לאלתר,
אני מבטיח – לא יותר)

"וילונות הומים ברחש צקו לחש, הגו-נחש –
ארגמן יריע משי נף אימתה בהסתר"…
תהרגו אותי אם הבנתי על מה אדגר מדבר.
עזבו עכשיו: הרעש חוזר. מה אדגר אומר?
"גר אחד תועה בדרך, זר בנשף מאחר –
זהו, זה ולא יותר".

נח הרעש הטורדן לרגע,
וקראה: "תודה לאל!"
אך מקץ 60 דקות "יד קלה דופקת או רצפת חדרי שורקת"
ופתחה את הדלת לשמע הרעש המפגין,
ולזוועתה נגלה… האורלוגין.
אורלוגין ישיש ומפלצתי,
מתקן חורק, רועש, חופר…
אורלוגין – ולא יותר.

"ובתהם רבה סקרתי, והחרשתי, והרהרתי –
הרהורים שפה בן-חלד מעולם עוד לא הרהר."
הרהורים כמו: שעון מנוול, מחורבן, סדום ועמורה…
קיבינימט אדגר, הו דה פאק איז לנורה?
את השם אתה לוחש, אני הבנתי, זה ברור,
אבל למה "הד בערפל התנער"? מה אומרים הרופאים, והאם זה חמור?
ובינתיים השעון המזורגג חופר,
ושפיות הסופרת… חושש אני שתתערער,
ומה יישאר? כלום ולא יותר.

וחזרה היא דום לשבת, ולבבה אכל להבת –
ופתאום שנה הרעש, אך כעת כמו הר געש.
מטס F16 בשמיים, ונפח מרעיש כפליים,
סוד הכשף מתברר: קנוניה היא, לא יותר.

הרימה את מסגרת החלון – וגדל תפארת
בא נפח ישיש כנצח – בא גבה וקודר,
עם הפטיש ללא רחם,
הכיצד סופרת תינחם?
מטרד קשה ורצחני, למה הנפח חותר?
את הרייטאין להחריב. להרוס – ולא יותר.

בעינים בו דבקה ומתוך עצביה שחקה,
"מה רצונך, שר התופת, שם, באפל גיא עכור?"
"בעגבניה חשקה נפשי!" צווח הוא,
"בעגבניה – אל עד-אין-דור".

כה אמר – ברור שמעה, ותמוה לו תמהה
אם כי לא הבינה – לא יכלה עוד לפתרה.
נזדעזעה היא, הסופרת,
מהמילה האסורה.
"קיבינימט!" הזדעקה, והכריזה מלחמה.
"כי מחר, כך בי נשבעתי, עוף יעוף המנוול!
נוס ינוס הוא, ומייד, נוס ינוס אל אור ודרור!"
אך הוא קרא רק: "אל עד-אין-דור".

הס! מה זה, קול שאון? קול כזב, קול בגידה?
רחשן אזני מרגשת… הלא זה אוטו גלידה!
משת"פ ארור, מטס בסחרור, נפח על רקע לא ברור,
וברקע האורלוגין, לא יעזור כבר אופטלגין,
יכסה ליל צלמוות שחור משחור,
ויקרא: "אל עד-אין-דור".

"צא ולך, שטן!" רעמה בחרון אפה, וקמה –
על הנפח בקול מטיל אימה,
"שוב לסער, שוב לתופת – שם יאה לך מדור!"
אל תשאלו מה הלך שם,
אך הוא ברח… אל עד-אין-דור.

האורלוגין המקולל,
הושתק מהר חיש קל,
בעזרת קולגה ואילתור מזהיר
(וקצת עזרה מרוח עיר),
אל המטס פרצה היא פתע, והביאה בו מגור,
"אל תפריע, צא, עזבני ערירי בדמי ודרור!"
גם הוא ברח, אל עד-אין-דור.

והרייטאין? נשאר נטוע – לא ינוע, לא יזוע,
השמועה, כך מספרת, כי לא יסור מראש אתונה,
ולנצח לא ימור,
ומה למדנו, איך החכמנו? מה כתוב בחשבונית?
לעולם, בחיים, אף פעם לא להתעסק עם טבעונית,
גם טקסט זה מגיע לקיצו, ואיני מביט אחור,
אומר שלום לכם כעת… אל עד-אין-דור.

רשומה רגילה
הומור

הקול הפנימי

המזרקה המכוערת ניצבה על במת מוגבהת והשקיפה על שני הרחובות הראשיים שהצטלבו מתחתיה. דומה כי הרעש שבקע מהרחוב הסואן, אפוף העשן, התאמץ להסתירה מהעולם. ועדיין, עמדה המזרקה, מתריסה בפני…

יאללה, הרדמת אותי.

רגע… מי אמר את זה?

אני, אני אמרתי את זה. אולי תכתוב משהו אחר? הסיפור הזה לא הולך להשתפר.

אבל…

אמרתי שהסיפור הזה לא הולך להשתפר, כמו זה שהתחלת לפניו וזה שאתה הולך לכתוב אחריו. מהשולחן של העורך ישר למגרסה.

רגע אחד! מי אתה?

נו מי נראה לך?

זה לא יכול להיות… ה… הקול הפנימי שלי? זה אתה?! אבל… השתמשתי בסדנת כתיבה ופורנו כדי לגרש אותך!

הא הא הא! אבל עכשיו חזרתי, חזק יותר וגדול יותר מאי פעם!

אתה לא תצליח הפעם! הסיפור הזה יהיה כתוב טוב, הוא יהיה…

חרא מזוקק, טקסט מגוחך, שק איגרוף של קוראי בטא.

תפסיק לבלבל את המוח. אתה יודע שפירסמתי כבר שני סיפורים ויש גם עוד אחד בדרך, שכבר עכשיו נמצא בערי…

הוא יהיה חרא.

איזה חרא, מה חרא?! הוא התקבל לפירסום וכבר בעריכה!

באמצע העורך יתחרט.

זיבי יתחרט.

סמוך עלי.

לא יתחרט.

יתחרט, תאמין לי, ולא תכתוב אצלו יותר. גם פעם קודמת הוא התחרט, אבל הוא פירסם כי לא היה לו נעים ממך, זה הכל.

איך זה שאף פעם אין לך מילה טובה?

חביבי, אני אומר רק את האמת.

מה אמת, איזה אמת? אתה כל הזמן אומר את אותם הדברים, בלי שום ניתוח ריאלי של הסיטואציה הנתונה.

נו, ואני עדיין צודק בחלק גדול מהזמן!

בקיצר, אתה כמו שעון עומד.

מבחינה מתמטית, שעון עומד מדייק יותר פעמים ביממה משעון מפגר.

לא הבנתי.

זה בגלל שגם במתמטיקה אתה חרא.

על מה אתה מדבר?! עשיתי תואר במדעי המחשב, היתי מצטיין דיקאן!

הצחקת אותי. תואר של מכללה, גם כן תואר. חוץ מזה, גם הם התחרטו אבל לא היה להם נעים.

זה פשוט לא יאומן. בכל פעם שאני נכשל אתה צודק, ובכל פעם שאני מצליח אתה אומר שזה היה בטעות.

רואה? קול פנימי, או לא קול פנימי?

ותגיד לי, למה אתה בכלל מופיע בפונט נטוי?

אנא עארף? זה אתה שמנהל שיחות עם ישות דמיונית על הוורדפרס, תגיד לי אתה. גם אני לא מבסוט, תאמין לי.

כן, אני בטוח.

הבנתי אותך. רגע אחד אתה משחק אותה נעלב, רגע אחרי זה אתה לועג. ככה זה אצל הכותבים? יש לך מושג כמה קשה אני עובד?

איזה עבודה קשה אתה עושה כבר?

יש לך מושג עם איזה קול פנימי אני צריך להתמודד?

רגע… אתה רוצה לומר לי שלכל קול פנימי יש גם קול פנימי?

עכשיו אתה מבין מה הולך פה? איזה ריזיקות אני לוקח? תגיד לי, אולי פשוט תכתוב איזה "הוא והיא" מעפן ונסגור עניין?

אהא! אז אתה מודה שיש משהו שאני עושה כמו שצריך!

קיבינימט, עכשיו הקול הפנימי שלי ייכנס בי. אין לך לב?

תקשיב, בוא נעשה עסק. במקום "הוא והיא", אני אכתוב על השיחה הזו, אוקי? נעשה מעין דיאלוג קומי על כותב הנאבק בבעיות הדימוי העצמי שלו. מה אתה אומר?

פשיייי… צ'מע, הרעיון הזה שלך…

יעבוד, הא?

…ממש דרעק. רוב הסיכויים שזה יהיה כישלון אדיר, אולי הכי אדיר שלך.

מה זה?!

נקודת אל חזור של שפל יצירתי.

סססעמק, איזה מין קול פנ… אה רגע.

נו מה אמרתי לך? קול פנימי, או לא קול פנימי?

לך לעזאזל.

אחלה, שמח שיכולתי לעזור. יאללה, לפחות ירדנו מהקטע של לכתוב את הדיאלוג המגוחך הזה.

אה, לא ממש. הנה, כבר כתבתי הכל.

מה זה?

הנה, תראה.

לך תזדיין, טוב?

רשומה רגילה