רסיסים מאייקון 2019

ברוכים הבאים לפסטיבל אייקון, המקום בו מזג האוויר לא מקשיב לתחזית, והוראות שימוש בדיאודורנט הן יצירה ספקולטיבית נישתית במיוחד.

נושא הכנס השנה: זכרונות, עובדה שאף אחד לא זכר מכיוון שאורח הכבוד היה ברנדון סנדרסון, סופר הפנטסיה ה(כנראה)מצליח ביותר בעולם כרגע. כמו כן, יש מצב שאף אחד מאנשי צוותי הלוגיסטיקה והתוכן לא זוכר את שמו אחרי השבוע המאתגר שעבר על האשכול.

אורח הכבוד

אח… ברנדון, ברנדון. לו היית קצת פחות מוכר, או קצת פחות פופולארי, או לפחות קצת פחות טוב מול קהל, ואז צוות הלוגיסטיקה לא היה חוזר הביתה על אלונקה, ואני לא הייתי חש אי נוחות על זה שלא קראתי אף ספר שלך. כן, אני יודע שהפתעתי אותך, ברנדון ידידי, ולא רק בגלל שטרחתי לשים דיאודורנט לפני שיצאתי מהבית. אבל אתה היית ממש סבבה, ולכן כל האי נוחות הזאת היא לגמרי באשמתך ושנינו יודעים את זה, אז תפסיק עם השיפוטיות. קדימה, יש לך איזה 1000 גיקים בחוץ שרוצים את החתימה שלך על 50000 ספרים.

ואל תעוף על עצמך – אתה לא יודע אילו הצעות גיימן קיבל כשהוא היה כאן.

השקה

זה לא באמת ביקור של אורח כבוד בלי השקה, ולכן עלצתי כשמנטורית הכתיבה שלי, רוני גלבפיש, הודיעה לי בפתאומיות שיש לה כרטיס ספייר לאירוע. אצתי-רצתי לאשכול הרלוונטי, ולאחר חיבוקים ונישוקים עברנו את הכירטוס ו…

מה שקרה לאחר מכן היה לא פחות ממזעזע. פתאום, משום מקום, הופיע בחור צעיר שהזדהה כבנה של המנטורית ולתדהמתי נזרקתי הצידה כלאחר יד, והבחור המסתורי הוכנס במקומי! וכל זה רק בגלל שאין בינינו קשר דם! אין פאקינג טיפה אחת של ערכים בקהילה הזו.

ברור שרוני ניסתה להגן על המחדל הזה בטענה שהבחור קיבל חופשה פתאומית מהצבא והוא אוהב את ברנדרסון ובלה-בלה-בלה, אבל כולנו יודעים שכל מצג השחיתות הזה הוא דרך פוסט מודרניסטית להגיד "נפוטיזם".

התנ"ך של רוני

נשאתי את הטראומה הלאה, לעבר הרצאתה של רוני בנושא מערכות קסם והתנ"ך. רוני בחנה היטב את מערכת יחסי הגומלין בין המקרא ומעשי קסם. ליתר דיוק, החוט המחבר בין מערכות קסם מוגדרות היטב, לבין חוקיות הקסם בסיפורי התנ"ך, ומה מזה מתאפשר בכלל באותו מגרש המשחקים של האל העברי.

זו הייתה הרצאה מרתקת, ולא ציפיתי לפחות ממי שחיברה כבר בין המקרא לבין הפנטסיה ב"אגם הצללים". אני פשוט תוהה האם הייתי יכול להפיק יותר מההרצאה לולא הגעתי לשם חבול נפשית לאחר שנזרקתי כלאחר יד עבור… הבן שלך? באמת? כאילו, מנטורית, מה הולך פה?

את קרתגו יש לשבח

ולחשוב שכמעט פספסתי את הפקת המקור "תעלומת שומר הערים האבוד (של האבדון!!!)" של רותם ברוכין. ורותם הייתה צריכה לאיים עליי רק פעם אחת ויחידה! נשבע לכם!

ההצגה המצחיקה עד דמעות היא למעשה סיפור אינטראקטיבי בנוסח "בחר את ההרפתקה שלך" ומתרחשת בעולם העשיר של שומרי הערים. אני לא אכנס לפרטי העלילה, אלא רק אציין שתי דמויות: קודם כל קרתגו, המשוחקת ע"י מיטב מורחיים, היתה לא פחות ממופלאה וסוחפת. אני די בטוח ששמעתי אחרי ההצגה יותר מאדם אחד שאמר "אתם קלטתם את קרתגו?!"

הדמות השנייה היא דמות המספר, ששוחקה ע"י אורי ליפשיץ, וגרמה לכך שהרבה יותר מדי צופים דורשים מאז שהוא יקריין את החיים שלהם (ורצוי בלי האופציות שיובילו לסיום המשחק עבורם, כמו למשל התרחיש בו הם נזרקים החוצה מאירוע ההשקה בגלל הבן של המנטורית שלהם).

המיתוסים של אהוד

אהוד מיימון, עורך שנתון ואתר האגודה, הירצה על מיתוסים ככלי סיפורי לבניית עולם ודמויות, והפער בין שורשי המיתוס למטרות מחבר היצירה. בין היתר, הגיע אהוד למסקנה ש…

סליחה, אבל נניח, רק נניח, שזה אכן היה בנה. אני חייב להדגיש שזה לא שהיא בדקה את תעודת הזהות שלו ואמרה: "הו, אתה אכן בני בכורי האבוד! אנא ממך, היכנס לאירוע ההשקה, כי בוודאות אינך מתחזה!" כאילו מה הולך פה? כל אחד שמזדהה כבן של מישהו (או מישהי, אנחנו כנס אינקלוסיבי) יקבל גישה חופשית למקום בו חשקה נפשו? סליחה, גברת, את אפילו לא בדקת האם יש לו תעודת זהות רגילה או כזו ביומטרית-מודרנית אמינה להחריד ושאי אפשר לזייפה, ופרטיה מאוחסנים במאגר מאובטח עד אימה שכל האקר סיני יכול לפתוח על ידי שליחת הודעת "ער" בווטסאפ למיינפריים שסופק על ידי המתחרה הזול ביותר במכרז שאף אחד לא בדק בכלל!

אני חוזר ואומר: כל מי שנתקל באדם הטוען שהוא בנה של רוני גלבפיש והתגאה במפגש אישי עם ברנדון סנדרסון, ומתהדר בעותק חתום של אלנטריס – אנא דווחו מיידית להנהלת הכנס. אתם שותפים לפשע.

ברנדון

אני חייב לציין שברנדון סנדרסון יודע להרצות ולהעביר סדנאות. הוא מרצה קולח להכעיס, וכיף לשמוע אותו. התמזל מזלי להיות בשתי הרצאות שלו, וכן בסדנת הכתיבה האינטימית, אשר שפעה עצות מועילות אודות תהליך הכתיבה.

במהלך הסדנה מיהרתי לומר לו, כולי נרגש, שלמרות שלא קראתי אף ספר שלו, אני מקפיד להאזין באופן קבוע לפודקאסט שלו אשר שופע עצות נהדרות עבור כל כותב באשר הוא.

פניו הרצינו לפתע. "אף ספר שלי?" מלמל ברנדון בכבדות, "אני מבין."

ואז הוא הוציא אותי החוצה וביקש שיכניסו במקומי את הבן של רוני גלבפיש.

זוכרות

עינת סיטרון הנחתה פאנל מרתק בהשתתפות לילי דאי, מעיין שיר ונטע טרופ אודות אמנזיות וזיכרון משלל יצירות, וניתחו אותן הן ברמה הסיפורית והן ברמה המדעית. לפחות לגבי בסוג השני ציינה נטע את הפציינט המפורסם "HM" אשר איבד את היכולת ליצור זכרונות חדשים בעקבות ניתוח לכריתת ההיפוקמפוס שעבר על מנת להתמודד עם התקפי האפילפסיה שלו, וקצת צימררה את כולנו. או לפחות אותי.

כמו כן, רשום לי כאן שמישהי במהלך הפאנל אמרה משהו בסגנון "דם אמיתי היא גרסת הפורנו של באפי", אבל… ובכן… אני לא כל כך זוכר מי אמרה או באיזה הקשר. אז אני מניח… ש… הפנמתי את מה שדיברו עליו בפאנל? כן, בואו נזרום עם זה.

זמן

מסעות בזמן! וואהו!

נטע טרופ העבירה הרצאה כיפית לגמרי על מסעות בזמן וז'אנרים שונים של סיפורים כאלה. במהלך ההרצאה היא ייעצה לכולנו לבנות מכונה כזו בהקדם מכיוון שזו הדרך היחידה להשיג חתימות מסנדרסון במקום לעמוד בתור הבלתי נגמר.

כמו כן, ביקשה נטע לציין שפרדוקס הסבתא הוא רק דוגמא, והיא ממש לא הרגה את סבתא שלה, וזה היה בלי כוונה וזה בכלל לא נחשב כי הן בכלל היו און אה ברייק!!!!!!!!111

אז די כבר עם זה. באמת. לכו תהרגו את היטלר, או משהו כזה.

גפן

זוכות הגפן השנה בקטגוריות המקור הן קרן לנדסמן על "לב המעגל" המצויין, ורותם ברוכין על הדרקון האחרון שלי המרגש. זוכת פרס עינת היא יהודית קגן על סיפורה בלוז כנעני. וואהו!

זה המקום להזכיר שגם השנה, כמדי שנה, פורסמה אסופת "היה יהיה", ובין שלל הסיפורים בספר כלול גם "השליטים של ארטמיס" פרי עטי. לכו על זה!

לאן פנינו מועדות

דומה שמדי שנה מתחזק הפולמוס אודות מציאת מקום חדש לכנסי "אייקון" ו"עולמות". השנה זה היה רועש יותר מתמיד ברחבי הפייסבוקספירה, מכיוון שהגעתו של ברנדרסון הציבה אתגרים בלתי נתפסים של עומס עבור הסגל והמתנדבים.

וכאן המקום לציין, אם לא ציינתי בעבר: הכנס נהנה מהסגל והמתנדבים הכי טובים שיש. נקודה. כל שנה, פעמיים בשנה, מרימים באשכול פיס בתל אביב כנס הומה אדם, בעומסי חום בלתי נסבלים, עם עושר בלתי נתפס של אירועים (שרק גובר מדי שנה) ומאמצים לשרת כמויות בלתי נדלות של מבקרים (שרק גוברות מדי שנה), וכל זה בהתנדבות. הם לא מקבלים על זה שקל. הם עוזבים דיי ג'ובס והולכים לעבוד כמו חמורים בהקמת כנס, וזה ממש לא ברור אם הם אכן יצליחו ללכת לאירועי החינם להם הם זכאים. אף אחד לא יכול לצפות את הבלת"מים הלא נגמרים באייקון, אבל איכשהו מצופה מקבוצת האנשים המדהימים האלה לטפל ולפתור את כל הבעיות האלה. והם אכן פותרים, ומתמודדים בצורה מעוררת הערצה.

אין שום דבר מובן מאליו בכנסים האלה. קודם כל, זה לא מובן מאליו שיש לנו בכלל קהל צעיר, כאשר בכנסים בחו"ל מדווח כי הקהל שם רק מתבגר ואין שם צפי וודאי לדור צעיר שימשיך הלאה. דרך אגב, גם העובדה שחוד החנית היצירתי והלוגיסטי של הקהילה בישראל הוא על טהרת המין הנשי אינה בגדר מובן מאליו. אנחנו קהילה מיוחדת, במלוא מובן המילה.

עוד דבר שלא מובן מאליו: משאבים. אין לנו כאן באמת באר פיננסית בלתי נדלית. רוב מי שבא הם חבר'ה צעירים שידם אינה משגת לשלם יותר מדי כסף עבור התענוג. רבים מהם מגיעים ממקומות מרוחקים בתחבורה ציבורית ואז הם תלויים בלינה באשכול.

שינוי מקום הכנס מפאת העומס והצפיפות אינו רעיון מופרך. מה שכן מופרך הוא לצפות שאופי הכנס לא ישתנה, או שמהלך כזה מעשי בלי כאבי ראש. טל גולדמן, מנהל ההפקה של אייקון, התייחס לכך היטב בפוסט שפירסם. אופי הפסטיבל מבחינת היקף האירועים והעלויות נגזר ממה שאפשר להפיק ממבנה האשכול, כלומר: מקום אשר נגיש לתחבורה ציבורית, בעל מקום מרווח (פחות או יותר) לדוכנים, וכן עם מספיק חדרים להעברת הרצאות ואודיטוריומים עבור הפקות התוכן, כל זאת במחירים סבירים עבור הקהל החדש שמגלה את הכנס מדי שנה.

כל עוד לא מוצאים מקום אחר שייענה על כל הדרישות האלה, זה המצב. גני התערוכה, כפי שהסביר טל, לא מכיל את כל מה שמבקרי הכנס הורגלו לו, וכן יקפיץ את מחירי הכניסה. כמו גם כל מקום אחר שנבדק, נכון לרגע זה.

יכול להיות שאני נאיבי עד כדי טמטום, אבל כשאני שומע על וורלדקון או כנס הפנטסיה העולמי, אני אוהב לדמיין את אייקון/עולמות ככוכב הלכת טרמינוס, אשר עומד מול אתגרים פסיכים בלי משאב אחד לרפואה ונאלץ להתמודד עם בעיות בעזרת תושייה טהורה, רק בלי תכנית מתמטית לניבוי העתיד. לפי דיווחים ששמעתי מחברים שנסעו לוורלדקון, יש לחבר'ה בחו"ל לא מעט ללמוד ממה שעושים כאן.

אז תודה לכם, סגל יקר. נתראה בכנס הבא.

קתב יד: מדריך התקנת Manuskript

בעקבות התענינות בלתי צפויה במדריך תוכנות הכתיבה שפירסמתי בעבר, החלטתי לפרסם מדריך התקנה לתכנת Manuskript המקסימה להפליא. כמו כן, אני תוהה האם להצמיד לה שם בעברית. "קתבן"? "קתב יד"? לא חשוב, אני בטוח שיש עוקבים שיהיו יצירתיים בעניין.

מניוסקריפט היא למעשה מעבד תמלילים ייעודי לכתיבת פרוזה. הוא מאפשר לכם לכתוב את הסיפור עצמו, וכמובן לנהל את כל המידע שקשור ליצירה: ביוגרפיות על דמויות, קווי עלילה, תכנון פרקים וסצינות, תכנון קווי זמן, מעקב אחרי ספירת מילים, תקצירים, ועוד ועוד…

יתרונה של התוכנה הוא בכך שהיא חינמית לחלוטין (קוד פתוח וחופשי), חוצת פלטפורמות (זמינה גם לווינדוז, מק ולינוקס) והכי חשוב: בעלת תמיכה טובה מאוד בעברית.

החלטתי לפרסם את מדריך ההתקנה הזה לסביבת ווינדוז מכיוון שמשתמשי ווינדוז מהווים את רוב האוכלוסיה, וגם מהסיבה שדווקא בסביבת ווינדוז ההתקנה עלולה להיות מעט יותר טריקית. זו תוכנה שנכתבה בעיקר עבור סביבת לינוקס, היכן שמנהלי החבילות מטפלים בתהליך החיפוש וההתקנה באופן חלק. דווקא בווינדוז אין מספיק תמיכה בהתקנת רכיבי התוכנה שמניוסקריפט עושה בהם שימוש, ולכן שם יש צורך להתמודד עם התהליך באופן מעט יותר ידני.

כמובן שכולכם מוזמנים להיכנס למדריך ההתקנה הרישמי בויקי של התוכנה.

אז… שנתחיל?

1. התקנת Manuskript

פשוט לכו לכאן, והורידו את גרסת הווינדוז (באופן מפתיע, הקישור יהיה מתחת לכותרת Windows).

הקובץ שקיבלתם הוא קובץ ZIP שאינו מצריך התקנה. פשוט פיתחו אותו לאיזו ספרייה שבא לכם (אני ממליץ על הכונן הראשי, כגון C: מכיוון ששמתי לב שעלולות להיות הודעות שגיאה מוזרות כששמים דווקא בתוך ה-Program Files).

2. התקנת Pandoc

תכנת Pandoc חיונית על מנת לייצא את הרומאן שלכם לפורמטים נפוצים ומוכרים כמו Word, Open Office וכו'.

גם כאן אין יותר מדי התעסקויות: היכנסו לכאן, הורידו את תכנת ההתקנה ופשוט תתקינו.

3. התקנת מילון/בודק איות עברי

כאן בא לידי ביטוי היתרון הגדול של מניוסקריפט ביחס לאחרים: מעבר להצגה תקינה של טקסט עברי (פונטים, כיוון פסקה, סימני פיסוק וכו'), יש יכולת להוסיף לתוכנה מילונים בכל שפה אפשרית. אני אתמקד כמובן בהתקנת מילון/בודק איות עברי.

דרך אגב, גם כאן המפתח פירסם מדריך פרקטי להפליא להתקנה, והוא משתמש במילון העברי כדוגמא! לא תאמינו, אבל זה נכתב אחרי דין ודברים בינו לבלוגר נודניק במיוחד מישראל.

קודם כל: יש להיכנס לכאן ולהוריד את הקבצים he_IL.aff, he_IL.dic. הקפידו להוריד את גרסת ה-Plain שלהם!

יש להוריד את גירסת ה-Plain בלבד

את הקבצים שהורדתם שימו בתוך ספריית manuskript/enchant/share/enchant/myspell הנמצאת בתוך ספריית התוכנה שפתחתם מה-ZIP בהתחלה.

4. הפעלה

עכשיו בואו ונבדוק שהתוכנה אכן פועלת:

לכן לספריית המניוסקריפט (אותה ספרייה שפתחתם מה-ZIP) והפעילו את קובץ manuskript.exe. עבד? יופי!

אתם יכולים לבחור את סוג הפרויקט שאתם רוצים לעשות: קובץ ריק (Empty Fiction), או תבניות מוכנות לכתיבת פרוזה ברוחב יריעה משתנה (סיפור קצר, נובלה, רומאן, וכו'…).

על מנת לוודא שהמילון העברי עובד: לאחר שיצרתם פרויקט חדש, לכו לתפריט Tools -> Dictionary ובחרו את he_IL. לאחר מכן חיזרו לתפריט Tools וליחצו על Speelcheck על מנת להפעיל את בדיקת האיות. מעתה, בכל פעם שתכתבו טקסט, הוא יסמן לכם את הטקסט הכתוב עם שגיאות. קליק ימני על המילה המסומנת ייתן לכם אפשרויות לתיקון (ביחרו את spelling suggestions).

5. ו… זהו!

אני בהחלט מקווה ששזה אכן עבד לכם. אתם מוזמנים לכתוב או להגיב אם נתקלתם בבעייה.

בכל מקרה, אני שוב ממליץ בחום להיכנס לוויקי של התוכנה ולעבור על מדריכי השימוש השונים. בהצלחה!

רסיסים מאייקון 2018

ברוכים הבאים לאייקון, זירת ההיכרויות המבוקשת ביותר לסייבורגיות, זומבים, אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים ואנשים שאוהבים לכתוב על אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים.

נושא הכנס השנה היה "אהבות" ואכן הייתה לא מעט אהבה באוויר, בעיקר כלפי אורחות הכבוד: אן לקי, מחברת "יושרה שניונית" הנפלא והמשכיו, אלן קושנר, מחברת "על חוד הסיף" ודיליה שרמן, מחברת "חנות הספרים של המכשף הרשע".

אז… נתחיל?

כוורת

הדס סלוין הכינה הרצאה מרתקת אודות תודעת מוח הכוורת, כפי שהופיעה ביצירות ז'אנר ידועות. ההרצאה הועברה באופן מקורי על ידי 50 גרסאות שונות של הדס שדיברו יחד בגוף ראשון רבים, וזה בכלל לא הקריפ ת'צורה. מדי פעם התאחדו כמה הדסיות על מנת להדוף פלישה של בורגים, שניוניות ובאגים שפלשו לבמה אחרי שגילו כי המכונה החדשה להדפסת כרטיסי החבר בדוכן האגודה לא פעלה, ורצו להביע את זעמם (או להטמיע את כולנו. קצת קשה להבין קול מסונתז).

ההרצאה הסתיימה כשהדס-כוורת סבלה מפיצול אישיות ופתחה במלחמת אזרחים נגד עצמה, אבל עדיין נהניתי.

אן ועימנואל

"אז תגידי, אן," שאל עימנואל לוטם בנועם בפאנל המשותף עם אן לקי, "למה את כל כך שונאת מתרגמים?"

תראו, זה לא צחוק. הסמל המסחרי של "יושרה שניונית" הוא המשחק הבלתי פוסק בכינויי הגוף: שימוש במגדר נקבה עבור כל הדמויות, גם אלה שידוע כי הן זכרים. אין ספק שזה מאתגר לתרגם יצירה שכזו לשפה ממוגדרת להחריד כמו עברית. לשמחתנו הפיגה אן את החששות, והבהירה כי היא אינה שונאת את כל המתרגמים אלא ספציפית את עימנואל, כי כשהוא תירגם את ההקדמה של "בטרם המוסד" לפני מלאנתלאפים שנה, הוא טעה וכתב שם ש"למיטב ידיעתי לא תורגם 'בטרם המוסד' לעברית", ואלוהים יודעת שזה מה שגרם לאנאנדר מיאנאי להתחרפן.

כמו כן הוסיפה אן, כי היא בהחלט מתכוונת לכתוב עוד סיפורים בעולם של הרדש כי יש לה כבר עולם, אינעלרבאק, ולא בא לה לעבוד קשה. אני חושב שעימנואל היה מעט מאוכזב לשמוע את זה, ומוסר ההשכל הוא לא לתרגם פריקוולים של אסימוב.

נסיכה

אביעד שמיר העביר הרצאה על סרט אלמוני בשם "הנסיכה הקסומה".

סתאאאאאאאאאאם, ברור שזה לא סרט אלמוני בכלל ואני מת עליו ותוך כדי ההרצאה התחלתי להגיד כמו כולם "מיי ניים איז איניגו מונטויה" ו"אינקונסיבאבל!" ופתאום בא לי להילחם עם סייף והתחלתי לנפנף בידיים כמו ילדה בת 12 כי זה סרט כזה מגניייייייייייייייייייב ושולתתתתתתתת!!!!11111

אני חושב שבסך הכל התבגרתי מאז שראיתי את הסרט לראשונה.

דמיאן

דמיאן "יכול להעביר הרצאה בפלינדרום באמצע הלילה כמו כלום" הופמן סיפר לנו על יקום המראה של מסע בין כוכבים, והאופן בו הוא משקף את המסר של מסע בין כוכבים לדורותיה. לצערי לא דובר מספיק על חלל עמוק תשע מפאת חוסר זמן, וגם בגלל העובדה שנאלצתי לצאת 5 דקות לפני הסיום, אבל ההרצאה הייתה עדיין תענוג צרוף לכל טרקי באשר הוא. כן, למרות דיסקברי והמסרים הדיסטופים שלה.

עם זאת, עליי להודות כי אני מעט מודאג מזקנו הצרפתי של דמיאן הדומה באופן חשוד לזקנו הצרפתי של ספוק ביקום המראה. תרגעו, אני ממש לא אומר שצריך לדווח לאגודה כי ייתכן ודמיאן האמיתי מוחזק ביקום המראה. אנחנו חייבים להיות הגיוניים, מכיוון שדמיאן-מראה מעביר בסך הכל הרצאות לא רעות, וחירותו של דמיאן המקורי היא מחיר פעוט שאני מוכן לשלם עבורן.

אן, אלן, דיליה

פאנל משותף בנושאי מיניות, קוויריות ומגדר בהשתתפות אורחות הכבוד.

באמת שאין לי מה להגיד. אורחות הכבוד השנה היו מרתקות באופן יוצא דופן והפאנל היה תענוג צרוף (כמו בעצם כל אירוע בהשתתפותן).

אם יורשה לי לצטט את אלן קושנר בנושא אחר: "It was queer as fuck".

למה לי פוליטיקה עכשיו

דידי חנוך הנחה פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן ואן לקי, שעסק בטקסטים פוליטים. איך שהחל הפאנל טענה קרן בתוקף כי אן גנבה לה את כל המילים, מעשה שהיה אקט פוליטי כשלעצמו.

תהרגו אותי, אני בכלל לא מבין מה יש לאן לקי לעשות עם כל המילים שגנבה מקרן. מה היא תעשה עם עוד כינויי גוף? היא פאקינג לא משתמשת בהם בכלל.

מעבר לכך, הפאנל היה תוסס ומלא עניין, ונאמרו שם לא מעט דברים מעוררי מחשבה. אני עדיין לא כל כך סגור על איזו מחשבה הייתה אמורה להתעורר כי אני מעט מתקשה בקטעים האלה, אבל תסמכו עלי.

לסיכום: אן לקי היא קרן לנדסמן שיודעת אנגלית. אני בטוח בזה לגמרי, כי כל המילים של קרן אצלה עכשיו.

כותבות

אהוד מימון הנחה פאנל "סופרות מדברות" בהשתתפות הילה בניוביץ' הופמן, מרינה ברלין, רותם ברוכין, קרן לנדסמן וורד טוכטרמן, שעסק באהבה ומערכות יחסים.

הפאנל נפתח בהצהרה נוקבת של ורד שממש נמאס לה לשמוע את המילה "אהבה" בכנס העוסק באהבות, וזכתה עד מהרה לתשואות מפי הקהל האנטי סוציאלי בעליל.

המתח המשיך להיבנות, כאשר רותם דיווחה כי דקות מספר לפני תחילת הפאנל אמרה לה קרן: "צריך לבדוק את השיעול הזה שלך, הוא נשמע כמו… עזבי, בואי נדבר אחרי זה." רותם המשיכה בזעקות "קרן, מה יש לי?!" ואהוד עשה את הדבר האחראי, ואיפשר למרינה להמשיך לנתח את מערכת היחסים בין ברק לסייברדן ב"יושרה שניונית" על רקע המשברוכין.

תראו, אני לא אומר שמה שהיה לרותם זה נשק ביולוגי שהיא החלה להשתמש בו כנקמה. כל מה שאני אומר זה שהקהילה שלנו לא באמת בוגרת אם עוד לא היה נסיון רצח באמצעות נגיף נישא באוויר באמצע פאנל, ואני שמח שיצא לי להיות נוכח כשזה קרה.

סדנאות

סדנאות כתיבה של אורחי כבוד הן עניין מעט מורכב. קשה לעשות תרגילי כתיבה באנגלית כששפת האם של המשתתפים היא עברית, ולכן בדר"כ הסדנאות האלה מתנהלות כסוג של מפגש שאלות ותשובות מול הסופר/ת. כזו הייתה הסדנה של אן לקי, במהלכה ענתה לקי על שלל שאלות באופן רהוט ואף משעשע. באופן כללי התגלתה אן כאדם שתענוג לשמוע.

הסדנה של אלן קושנר ודיליה שרמן הייתה לא פחות מפנינה, וחווייה ריגשית רבת עוצמה מבחינתי. הסדנה עסקה בבניית דמויות וכללה תרגיל נהדר שבבסיסו עמד ראיון עם דמות אותה אנו כותבים, במאמץ לפענח אותה. התרגיל התנהל בזוגות, ובת הזוג שלי הייתה לשמחתי המנחה הקשוחה עד מאוד. כאן נכנס הקטע הרגיל בו אני מתפנגרל על רוני כאילו אין מחר, אז בואו נעצור כאן כי אז אני עלול לשכוח על מה התחלתי לכתוב מלכתחילה. לכו לסדנאות של רוני, למען השם!

הבית של אהוד

אהוד מימון דיבר על גיבורי על, בתיהם ומערכת יחסי הגומלין ביניהם.

החל מאיירון מן ובתיו הראוותניים, ההומלסיות של קפטן אמריקה ועד לביקתה הכפרית של הוקאיי, העלה אהוד שלל נקודות חכמות הנוגעות לאיפיון גיבורי על מזווית פחות מוכרת. הציטוט המנצח מההרצאה היה, כמובן, "גרוט הוא האחרון לבני גזעו."

רק שאלה אחת, עורך אכזר: כמה יוצא ארנונה לחודשיים במגדל סטארק, וכמה מסובך לסגור שם מרפסת?

שנתון

שנתון האגודה חוגג עשר שנים תמימות ועגולות לפירסומו. באי הכנס זכו לקבל השנה את המהדורה העשירית של "היה יהיה", שכריכתו המהממת עוצבה בידי עומרי קורש.

מעבר להיצע המשובח של הסיפורים השנה (הממ… בעצם בכל שנה), הרשו לי להסב את תשומת לבכם לסיפור האחרון בקובץ: "עלייתו של ישראמן". כן, אנשים, סיפור ישראמן ראשון. אני מקווה שתהנו. אני מניח שאקדיש למאורע הזה פוסט נפרד בקרוב. תודה מעומק לבי למפרגנים!

גפן

השנה הוענקו פרסי גפן בשלל קטגוריות, וכן באופן מיוחד הוענקו פרסי "רטרו גפן" המיועדים למועמדי גפן משנים עברו.

סיפורי המקור שזכו השנה בפרס גפן היו "מכשפה" מאת עדי לויה, ו"המסע אל לב התהום" מאת הגר ינאי.

סיפורי המקור שזכו ברטרו גפן היו "הפוך לקחת" מאת רותם ברוכין, ו"מצרפי המקרים" מאת יואב בלום.

ברכות לזוכים!

כמו כן, יצויין כי טקס חלוקת פרסי הגפן השנה הונחה על ידי תומר שרון והיה מאופק ורגוע לכל אורכו, מכיוון שתומ"ש לא שכח בשום שלב את רשימת ה"דברים שאסור בשום אופן להגיד או לרמוז עליהם" שקיבל מליאת שחר קשתן לפני הטקס.

ניגודיות

אמרתי זאת אלף פעם בעבר, ואני אגיד זאת בפעם האלף ואחת: כנסי הקהילה הם המקום הסובלני, אדיב ופתוח ביותר שאני מכיר. לנסוע לשם ואז לחזור לחיים הרגילים לא שונה בהרבה מלחזור מחו"ל. משום כך החזרה לשיגרה היא לעיתים קשה מנשוא, במיוחד על רקע החשיפה לאקטואליה הישראלית המדכאת אחרי 3 ימים עמוסים ומהנים באשכול. אוף.

ביום חמישי בלילה, לאחר הכנס, עשיתי קניות כי ככה יצא. מנהל הסופר (בחור אקצנטרי באופן כללי) פתח בשיחה איתי אחרי שזיהה את עייפותי ושביזותי.

"תגיד," שאל אותי לפתע הבחור, "ראית את המשחק אתמול?"

"אני…" מלמלתי, "לא מתעניין בכדורגל."

"באמת?" שאל.

"באמת," עניתי, "זה ממש לא מעניין אותי."

"ואו!" התפעל האיש, "יא אללה. בן אדם שלא מתעניין בכדורגל! אתה יודע משהו," המשיך, "אני מקנא בך."

לכו תסבירו לו בעשר בלילה במה אני כן מתעניין. משכתי בכתפיי בעייפות והמשכתי לקושש מצרכים לעגלה. ביציאה מהסופר הוא הפטיר לעברי בחביבות "לילה טוב, סטארוורס!" כשהוא מרפרר לחולצה שלבשתי באותו הערב. חייכתי במבוכה.

אני לא חושב שהוא מכיר את "קבוצת הכדורגל" שאני כן מעריץ, אבל נחמד לדעת שהוא מכיר את אחת התלבושות שלנו.

הפוסט המאה

פיתחו את השמפניה, תירו בקונפטי, ושימו אלבום של איירון מיידן או AC\DC בווליום הכי גבוה שאפשר: הבלוג הזה מתפרסם מאז יולי 2015… והפוסט שלפניכם הוא הפוסט המאה.

מאה פוסטים, גבירותיי רבותיי, ואפילו לפיקארד יש משהו לומר בנושא:

נקמה גיקית.

אי לכך ובהתאם לזאת, ומכיוון שלא התארגנתי על "הוא והיא" הולם לשבת הסוערת הצפויה לנו (ומאחר ואני מאוד אוהב למחזר את עצמי) קבלו את מצעד הפוסטים הנקראים היותר בבלוג:

מקום #10

במקום העשירי מתייצב בגאווה (עם 239 כניסות) יקיר הבלוג, הלא הוא ישראמן, שקיבל שטיפה מהממונים עליו בגין התנהגות לא נאותה בכנס. עצם העובדה כי האגודה, הכותבות, ובאופן כללי כל מי שמעורב בכנסים ובקהילה לא נכנס באימאימא שלי אחרי הטקסט הזה, מעידה על כך שאני פשוט לא מעניין אף אחד. נו באמת, כולכם קראתם את זה ולא דיגדגה לכם בלוטת הרגישות?!

מקום #9

סיכום כנס עולמות 2016 ניצב במקום התשיעי עם 303 כניסות. זהו הפופולארי מבין סיכומי הכנסים שפורסמו בבלוג וזה אכן היה כנס כיפי במיוחד בזכות עצמו.

מקום #8

במקום השמיני עם 307 כניסות נמצא הוא והיא #12 העוסק ב"דם כחול" מאת ורד טוכטרמן. זה הזמן המתאים להזכיר כי באייקון האחרון הושק ספר ההמשך שלו, "אבן ירח", ואני בהחלט אמור להגיע אליו. מתישהו. כנראה. בעתיד הנראה לעין. אני מקווה שזה יהיה לפחות לפני הפוסט ה-200.

מקום #7

במקום השביעי עם 387 כניסות, נמצא טקסט פוליטי חריף בעצמתו שעד שמגיעים לסופו מבינים שבזבזתם 2 דקות מהחיים שלכם על הוצאת קיטור על דיסקברי. כל מי שנפל בפח שילך לשבת בפינה.

מקום #6

בנדיקט, יקיר הקהילה, ניצב בגאווה בלתי מוסתרת במקום השישי עם 412 כניסות.

מקום #5

אי שם בימי תחילת הבלוג היה זה הטקסט הנצפה ביותר, בעיקר בגלל האזכורים הרבים לדמויות מוכרות בקהילה. קבלו אותו: הוא והיא #2 (הידוע יותר כ"נון סופית") קיבל 464 כניסות. הוא נכתב בעת ששהינו בחופשה בארץ המגף, וכמעט נגנז עקב ביישנות של כותב חסר ניסיון הפוחד מהצל של עצמו.

מקום #4

דוקטור הו הנחית את הטארדיס שלו היישר למקום הרביעי עם 489 כניסות (רק מעט יותר מנון סופית).

מכאן ואילך התכוננו לקפיצה משמעותית במספר הכניסות.

מקום #3

1,189 כניסות קיבל ישראמן במאבקו למען הורים לילדים על הרצף. הטקסט נכתב לאחר שיצאנו מוועדת שילוב לגמדון שלנו. הם דיברו איתנו בצורה מנומסת מאוד בוועדה, אך משהו בכל זאת הפריע לי.

הוא: הם… לא באמת התעניינו במה שהיה לנו לומר, נכון?
היא: לחלוטין לא.
הוא: יכול להיות שאני לא בקיא בוועדות האלה, אבל… צפצפו עלינו הרגע?
היא: לגמרי.

אני מעריך שלפחות 90% מהכניסות היו מהורים מתוסכלים שמצאו כאן פורקן.

לפחות כניסה אחת הייתה מאימא שכתבה אי שם בפייסבוק: "תסלחו לי, אבל זה טקסט דוחה." תראה מה זה, ישראמן. שיחקנו אותה.

מקום #2

מילון הספקטרום הגדול, אותו כל הורה לילד על הרצף חייב להכיר, נמצא כאן בראש מורם עם פאקינג 1,711 כניסות. הוא נכתב לאחר שנמאס לי מהצנזורה העצמית המגוחכת שהצוות בגן הטיפולי סיגל לעצמו בכל פעם שדיווח לנו על מעלליו של הילד. אני מכיר היטב את הילד שלי, גברת. זו לא בושה להציע לנו למכור אותו באיביי. פעם כמעט הצלחנו.

מקום #1

אוי ואבוי. מאיפה מתחילים.

בכנס אייקון 2016 הופעלה לראשונה יוזמת "מדבקות מרחב בטוח". במסגרת הקמפיין (שהחל כיוזמה עצמאית של רותם ברוכין) חולקו מדבקות עם סלוגנים קליטים שמטרתם הייתה להעלות את המודעות למרחב אישי בטוח ומוגן מהטרדות מיניות (והטרדות בכלל). היוזמה קיבלה השראה מהקמפיין הזה, שזכה לפופולריות והערכה רבה.

קמפיין המדבקות עורר מודעות לנושא הטרדות בכנסים, באופן כזה שלא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא עורר גם פולמוס חריף בקהילה (ע"ע #סטיקרגייט), ותגובות שונות ומשונות שקראו לאסור על חלוקת הסטיקרים. טענו כי מדובר בסוג של "דיקטטורת פוליטיקלי קורקט", חריצת משפט שדה, האשמה גורפת של גברים בשקרכלשהו, טיפול בבעיה שלא קיימת, וכמובן: "אם תתייחסו להטרדות מיניות באופן גלוי, עלולים לחשוב שבאמת יש בעיה כזו!"

הטיעונים האלה היו, איך לומר, מעט תמוהים בעיניי. לא לדבר על הטרדות מיניות? לא לשים את זה על השולחן? באמת? היה, אגב, מרתק לראות מגיבים צעקניים טוענים בתוקף כי הם מעולם לא חזו בשום הטרדה כלשהי בכנס ולכן "אין דבר כזה כמו הטרדות מיניות בכנסים." וואללה. איך אתם עם חמצן, בקטריות וכבידה?

צואה גרעינית פורסם ימים ספורים לאחר הכנס וזכה לכמות בלתי נתפסת של 2,383 כניסות, ולא מעט שיתופים. רוב התגובות היו מפרגנות, כולל אנשים שכלל לא האמינו שמישהו בכלל התנגד למדבקות. מקצת המגיבים נרתעו מהסגנון הבוטה של הטקסט. קשה לי להאשים אותם.

ומה הלאה?

תמו 100 פוסטים ראשונים, בתקווה ל-100 הבאים. אני מעט מאוכזב שאף אחד מהסיפורים לא העפילו לעשירייה אבל זה מה יש, לצערי.

יש כאן ארבעה פוסטים של "הוא והיא", שניים של ישראמן, שניים העוסקים באוטיזם, פוסט סיכום כנס אחד ופוסט סטארטרק אחד. אה כן, והפופולרי ביותר משתמש ללא הרף במילה "קקי". אם זה לא מדגם מייצג של הבלוג, אני לא יודע מה כן.

תודה לכל מי שפוקד את הבלוג הזה באופן קבוע, תהיו אשר שתהיו. כל כניסה שלכם מחממת לי את הלב.

ארגז הכלים לכותב המתחיל

בואו נדבר על כאבי ראש… אבל לא סתם כאבי ראש. אני מדבר על טארדיס בתוך הגולגולת שהבפנים שלה מתחיל לזלוג החוצה. כזה כאב ראש. מכירים? רוצים לדעת איך מקבלים אחד כזה? או, טוב ששאלתם.

בואו נניח שהחלטתם לכתוב רומאן, לא משנה מאיזה עדה. ואתם כותבים וכותבים. לוקח לכם קצת זמן להיפתח לדמויות ולהתחלה של משהו שמתחיל להזכיר עלילה קוהרנטית. אתם לאט-לאט מגלים את היקום הדמיוני הזה שנברא לאיטו בראשכם. ואז… פוגע החרא במאוורר. החרא במאוורר המדובר הוא תקרת ה-15,000-20,000 מילה שכתבתם עד עכשיו (שאגב זה הספק נפלא בתור התחלה!). הבעיה שכאן אנו פוגשים באותה מיגרנה עליה דיברתי מקודם.

קשה מאוד לבנות סיפור רחב יריעה (או טקסט ארוך באופן כללי) כשהכלי היחיד העומד לרשותך הוא מעבד התמלילים הסטנדרטי. למה? מכיוון שבדרך כלל אחרי כזו כמות של מילים יש לך כיוון כללי לרומאן – קווים מנחים כללים לגבי העלילות אותן רוצים לגולל והמסע שהדמויות אמורות לעבור, אבל זה פשוט בלתי אפשרי להבין מה הולך פה רק מהתבוננות במסך הוורד המאוס. 15,000-20,000 מילים הוא בערך השלב שבו מתגלה הבלגן.

הפיתרון המתבקש (אבל הוא לא באמת כזה יעיל) הוא כמובן לפתוח קובץ חדש ובו לכתוב את כל הפרטים האלה (כל מה שאני קורא לו "פרטי המאקרו"). מעין קובץ וורד עם אאוטליין מתומצת וכמה קווים מנחים, המכיל את העלילה הכללית בחלוקה לסעיפים קצרים ונוחים לקריאה. דמויות? אין בעיה, בואו נעשה גם להם קובץ! אבל רגע… איך נחבר בין רשימת הדמויות לרשימת אאוטליין הכללי בצורה נוחה לעין? ואיך נצליח לזכור איפה נמצאת כל דמות בסיטואציה נתונה? אני יודע, נרשום! רגע, איפה? הו, טפשון שכמוני, בגוף הטקסט! הרי לא יכול להיות שאחרי עוד כמה אלפי מילים הטקסט יראה כמו תערובת צבעי גואש בלתי קוהרנטית בעליל!

שיט, ומה אם יש בכלל דמות מיותרת שצריך להעיף? אה… אז בואו נעבור על האאוטליין ונראה איפה היא הופיעה, ואז נמחק אותה, ואז נעבור לקובץ העבודה העיקרי, ואז נקפוץ בין חלון לחלון ונראה איפה צריך למחוק ואוי-ואבוי-באיזה-עמוד-אני-עכשיו.

גולת הכותרת של הבלגן הנוראי הזה היא הסצנה. סצנה היא קצת יותר מדיאלוג יבש, אבל עדיין קצרה יותר מפרק שלם. היא מספיק ארוכה כדי לקדם את העלילה, אך מספיק קצרה כדי להתייחס אליה כאבן בניין עלילתית קומפקטית ונוחה לתפעול. לא מעט פעמים מתגלה הצורך למקם סצנות מחדש, לפצלן או למחוק אותן לחלוטין. אני מאחל למי שעובד עם מעבד תמלילים בהצלחה עם הקופי-פייסט ("באיזה עמוד אני עכשיו, ולאיפה רציתי להעתיק את הקטע?!"), ואחר כך עם שכפול השינויים האלה בחזרה לאאוטליין.

היי רגע, אולי פשוט נעשה את האאוטליין באקסל? זה רעיון נפלא, הרי האקסל מעולם לא גרם לאף אחד לרצות לפצוח בטבח.

בקיצר… בלגן אטומי, גם אם אנו מנסים להיות שיטתיים ומסודרים ככל שניתן. אני יכול להגיד לכם שלעתים, ובעיקר בגלל שאני כותב בשעות הקטנות כאשר אני ממילא עייף וחצי רדום, אני מגיע לתקרת הבלגן הארורה גם בסיפור קצר אשר אורכו הוא 10,000 מילה פלוס-מינוס, וגם אז אני בקושי מבין מה הולך פה (מה שמסביר הערות עריכה ובטא משועשעות שאני מקבל מדי פעם).

הפיתרון

בשנים האחרונות ישנה פריחה מסוימת בז'אנר חדש של תוכנות המיועדות לסופרים ותסריטאים. מדובר במעין מעבד תמלילים מאובזר היטב היודע להכיל ולארגן באופן מובנה את כל המידע הזה – קווי עלילה, דמויות (כולל מניעים וביוגרפיה), מה התפקיד של כל דמות בכל קו עלילה, חלוקה למערכות, פרקים וסצנות, כולל איזו דמות מופיעה באיזו סצנה ומהי נקודת המבט, מעקב אחרי ספירת מילים, דד ליינים, כמה כבר כתבתם ביחס למה שתכננתם, והכי-הכי חשוב: היכולת לייצא את מה שכתבתם לוורד כדי שתוכלו לשלוח לכל מיני אנשים.

לאחרונה יצא לי להשוות רשמים עם חברותיי לקבוצת הכתיבה (ישתבח שמן לעד) בנושא הזה, ונזכרתי שבעצם עשיתי בעבר בדיקה על הרבה יותר מדי תוכנות בתחום הזה. שנתחיל?

הטובים (אך בתשלום)

סקריוונר היא ללא ספק אחת הידועות בתחום. זו תוכנה אשר במקור פותחה עבור תסריטאים על מנת לסייע להם לארגן את הטקסט בפורמט תסריט תקני, כל זאת בתוספת אירגון המידע עליו דיברתי מקודם. היא נחשבת לאיכותית, יציבה ומקצועית (עם תמיכה בעברית) והיא עולה 40$ (גרסת נסיון חינם ואחר כך צריך לשלם). היא זמינה עבור Windows ומק – אין כיום תמיכה בלינוקס. דווקא בה לא התנסיתי, אך לפחות שלוש כותבות אותן אני מאוד מעריך דיברו עליה בחיוב, אם כי לפחות אחת מהן ציינה כי דרושה עקומת למידה של 3-5 ימים כדי להשתלט עליה כהלכה, וכן צויינו בעיות בייצוא הטקסט העברי לוורד.

כך או כך – מדובר בתכנה מקצועית ורבת מוניטין.

גם Final Draft היא תוכנה מוערכת מאוד, וכאן מדובר במפלצת של ממש. היא מיועדת במיוחד לתסריטאים… וזה כל מה שאוכל לומר עליה מכיוון שלא יצא לי להתנסות בה. התוכנה הזו קופצת בכל פעם שעושים חיפוש באינטרנט בתחום, וכנראה מסיבה טובה.

הטוב החינמי

yWriter היא כלי פרקטי להפליא שנכתב על ידי סופר אמריקאי-אוסטרלי בשם סיימון היינס, לאחר שהמסכן לא מצא מענה נורמלי לצרכיו באופיס. הפיתרון שמצא היה כתיבת התוכנה הזו לשימוש עצמי, ולאחר שראה כי מאמציו נשאו פרי הוא החל להפיצה באופן חופשי. היא די נוחה, יציבה, מכילה שלל פיצ'רים (כולל הצגה גרפית של קווי עלילה) ולטעמי פשוטה לתפעול. מצד שני, היא לא מיועדת לתסריטאים אלא לכותבי פרוזה בלבד. כמו כן, אין גרסה למק.

למשתמשי הווינדוז – יש לה תמיכה טובה בעברית. לעומת זאת, מי שמנסה להריץ אותה תחת לינוקס (שזה אני ושאר הפסיכים) יגלה הפתעה לא נעימה: כל העברית מתהפכת שם, מה שהופך אותה ללא שמישה בעליל עבור כותבי שפת הקודש במערכת ההפעלה החופשית. היינס הסביר לי שזה קשור לסביבת ה-MONO (שקצת מעצבן להתקינה) הנדרשת להפעלת התכנה תחת לינוקס. אני לא מצאתי פיתרון. בלעכס.

לסיכום – מומלץ למשתמשי הווינדוז (שתכל'ס הם רוב האוכלוסייה).

הפתוחות

מסתבר שיש מגוון די רחב של תוכנות חופשיות למטרה זו, רובן בקוד פתוח. חסרונן הגדול הוא שחסר להן עדיין לא מעט פיתוח כדי להביא אותן לרמת שמישות סבירה, וכמעט כולן לא תומכות בעברית באופן מספק. כשאני אומר "חוסר תמיכה בעברית" אני מתכוון לתופעות כגון פונטים עבריים המופיעים כג'יבריש, עברית הפוכה, טקסט מוצמד לצד שמאל במקום לימין וחוסר תמיכה במילון/בודק איות בעברית. אתם יכולים להבין שזה נורא מתסכל.

לדוגמא, תוכנת Bibisco נראית מאוד מרשימה ועמוסת פיצ'רים, אבל העברית מוצמדת בה לשמאל ולא ניתן להגדיר את שפת הפרויקט כעברית. מפתח הפרויקט אמר לי שזה ניתן להוספה בקלות יחסית כי התשתית קיימת, אבל לא נראה שיצאה גירסה חדשה לפרויקט כבר לפחות חצי שנה. זה די שובר לב, מכיוון שזו תוכנה מרשימה ונעימה למראה.

ב-Plume Creator המצב קצת יותר בעייתי, מכיוון שלפי דיווחים שונים שראיתי באינטרנט מדובר בתוכנה שאינה יציבה מבחינה מספקת. שוב חבל, כי ליטוש ודיבאגינג היה הופך אותה לכלי יעיל וקומפקטי. גם כאן, אגב, יש בעיות בתמיכה בעברית.

ב-oStoryBook הושקעה עבודה לא קטנה, וזה נראה שהיא כלי עמוס פיצ'רים ראויים. ובכל זאת: עברית. יש בעיה עם כיוון פיסקה מוצמד לשמאל (שלא ניתן לשנות בלי לבלגן את סימני הפיסוק) ומעבר לכך, ממשק המשתמש דורש עקומת למידה מסוימת בגלל תפריטים מעט מסורבלים. היא מנסה בכל כוחה להיות תחליף הולם וחוצה פלטפורמות ל-yWriter, אך לא כל כך הולך לה. הדבר הכי מעצבן בה (ובאמת חבל, כי יש שם פונטנציאל) הוא שאפשרות הייצוא לוורד/אופן אופיס פשוט לא קיימת. אפשר לייצא לקובץ טקסט פשוט, CSV, HTML (מה לעזאזל) ולמסד נתונים (DB). כן, קראתם נכון. העובדה שהושקע שם מאמץ נרחב כל כך באפשרויות ייצוא והמרה חסרות שימוש ברובן, עולה בקנה אחד עם העובדה כי התוכנה נכתבה על ידי צרפתי.

לתסריטאים שביננו ישנם פיתרונות אפשריים בדמותם של Trelby הפתוחה (אך לא מספיק מעודכנת) ו-Kit Scenarist החינמית. שתיהן נראות פרקטיות למדי, אם כי העברית היא עדיין סוגייה ששווה בדיקה. אם יש מישהו בקהל שהספיק להתנסות בהן – אנא כתבו לי או הגיבו ואעדכן.

WEB

תוכנות מהסוג הנ"ל קיימות גם כשירותי און ליין. יענו גוגל דוקס, אבל לכותבים. יש כמה וכמה שירותים כאלה מכל הסוגים והמינים, חלק חינמיים וחלק בתשלום. חלקם נראים מעניינים חביבים למראה וחלקם, ובכן, מציעים פיתרון אקזוטי/מוזר מדי. כך או כך, אני באופן אישי מעדיף לא להשתמש בהם מכיוון שלא תמיד ישנו אינטרנט היכן שאני פותח את הלפטופ. היתרון הברור, מאידך, של הפתרונות האלה הוא שאין תלות במערכת ההפעלה. צריך רק דפדפן ויאללה לעבודה.

ואני שוב מזכיר: אנא וודאו תמיכה בעברית ואפשרויות יצוא לאופיס. חבל לכתוב כמה אלפי מילים ואז להיתקע מול שוקת שבורה.

דף חלק

תעשו רגע ניסוי: תפתחו וורד (או את מעבד התמלילים של האופן אופיס). מה אתם רואים למעלה? תפריטים, נכון? ומתחתיהם – 2-3 שורות אייקונים, נכון? תגידו, נכון שהם טיפונת מסיחים את הדעת? עכשיו תסתכלו למטה. עוד פעם שורת אייקונים, הפעם של מערכת ההפעלה. מצד אחד – אייקון התחל. מצד שני – עוד קבוצת אייקונים מעצבנת של אנטי וירוס, רמקול, הדרופבוקס/דרייב/מה שזה לא יהיה אצלכם, עדכון של מערכת ההפעלה שעוד לא התקנתם והשד יודע מה עוד. וכולם תובעניים וחוצפנים, ומנצלים את מלוא צבעוניותם כדי למשוך את תשומת הלב שלכם ולהפריע לכם לכתוב. מדי פעם קופצת התראה, עוד בועה והופ… שכחנו על מה חשבנו.

בדיוק לבעיה הזו המציאו את הפיתרון הבא: תוכנה שלא עושה כלום. אוקיי, אני מודה שקצת הגזמתי. הכוונה לתוכנה שמעיפה ומסתירה את כל החרא המהווה מטרד. מדובר במשהו שהוא ספק עורך טקסט, ספק מעבד תמלילים פשוט, שכל מטרתו היא להציג בפניכם שטח חלק נטול הסחות דעת שעליו אתם אמורים לכתוב. זה נראה בערך משהו כזה:

focuswriter_blues
לילדי הניינטיז זה יזכיר את מסך הכתיבה של דוגי האוזר.

האבא הרוחני של הז'אנר הזה הוא תוכנת WriteRoom המיתולוגית שנכתבה עבור מק. היא כבר לא בפיתוח, אבל הולידה גל שלם של צאצאים, רובם הגדול חינמי. אתם לא תאמינו כמה כאלה יש. אני בעיקר מוטרד מכמות האנשים שהתיישבו לכתוב תוכנה שמציעה, ובכן, כלום. אני מניח שרבים מהמפתחים היום ראו סיינפלד בצעירותם.

מבין אלו שבתשלום, Write! בולטת היטב. היא עושה הכל, מתמודדת עם מבני מסמכים מורכבים ויכולה אף לערוך קבצי קוד ולא רק קבצי טקסט. הבעיה שהיא, מה לעשות, בתשלום ולכן לא יצא לי לבחון אותה לעומק.

מבין אלו שכן בחינם בולטת Focus Writer. היא בפיתוח כבר כמה זמן ונהנית מתמיכה נרחבת של קהילת מפתחים עצמאית. היא באמת מקסימה, יפה לעין (אפשר לבחור את הרקע), מכילה טיימר ומעקב אחרי התקדמות כתיבה. ניתן גם לשמור בפורמט ODF (גם הוורד יכול לפתוח אותו). הבעיה היא, ניחשתם נכון, עברית. אפשר בהחלט לכתוב בעברית, אבל אין בודק איות (לפחות לא כזה שהצלחתי למצוא). בנוסף, הייצוא בעברית לפורמטים בהם היא תומכת לא תמיד עובד כהלכה.

למי שרוצה לראות עוד אלטרנטיבות, תוכלו לראות כאן רשימה לא קטנה של תוכנות באותו הסגנון. אפשר גם לגגל "distraction free writing".

הבחירה שלי

בשנה שעברה ניסיתי תכנה חדשה בשם Manuskript. היא הייתה מזעזעת וקרסה כמעט מהתחלה. במאי האחרון יצאה גרסה חדשה והופתעתי מכמות השיפורים שהוכנסו. התוכנה הזו מנסה לתת אלטרנטיבה לסקריוונר ו-yWriter. היא רצה על ווינדוז, מק ולינוקס, והפיצ'רים שלה כוללים ניהול סצינות, ניהול דמויות, קווי עלילה, טמפלייטים לסיפור קצר, נובלה ורומאן, העברית נראית נורמלי (!), אפשר לנהל מעקב אחרי הספק הכתיבה, ועוד עוד…

דרך אגב, התוכנה כוללת גם מצב כתיבה ללא הסחות דעת, בדומה לתוכנות שצוינו בסעיף הקודם.

אפשרויות הייצוא שלה נרחבות (כולל וורד כמובן), אך יש להתקין תכנה בשם PanDoc כדי ליהנות מהן. יצוין כי בייצוא לוורד/אופן אופיס העברית מוצמדת לשמאל, אך זה פתיר על ידי סימון כל הטקסט (Ctrl+A) ואז הצמדת הפיסקה בחזרה לימין. סימני הפיסוק לא מתבלגנים, אם דאגתם.

מילון/בודק איות בעברית: בודקי איות באופן עקרוני מתאפשרים על ידי התקנת PyEnchant אך אני מודה כי לא הצלחתי לעבור את המשוכה הזו (עדיין). אני מקווה לעדכן כאן לגבי תשובה חיובית בנושא. עדכון: עובד! צריך לשים את התוסף בספרייה הלוקאלית של Manuskript. גם בלינוקס – אין טעם להתקין עם ה-APT, צריך פשוט להוריד מכאן את קובץ ה-WHL המתאים למערכת ההפעלה שלכם, לפתוח עם תוכנת ZIP ולשים בספרייה של Manuskript. מסיבה מוזרה הוא זיהה את השפה העיברית מייד ונתן לי אופציה להשתמש במילון העברי בלי להתאמץ.

עם זאת, יש להזכיר שלא מדובר בגירסה סופית (עדיין בשלב בטא) ויש להקפיד על שמירה וגיבוי. אני מודה כי התוכנה עפה לי פעמיים אך עם זאת לא אבד כל מידע, מה שמצביע על כך כי המסמכים נשמרים היטב.

אני מתכוון בהחלט לנסות אותה בזמן הקרוב. יהיה מעניין לבדוק אותה במסמכים גדולים של כמה עשרות אלפי מילים. במקרה הגרוע אייצא את מה שכתבתי לאופיס ואמשיך משם. יהיה מעניין! (אפשר להוריד מכאן, דרך אגב).

עדכון 28/11/2017 – לצערי התגלה באג ב-Manuskript. כאשר מייצאים לוורד/אופן אופיס בעברית, התכנה פשוט מאחדת פיסקאות. כלומר, פרק המורכב מכמה וכמה פיסקאות יהיה מיוצא כפיסקה אחת ארוכה ומטבע הדברים בלתי קריאה. אתם יכולים לראות בתגובות את הדיאלוג שלי עם המפתח שבאופן מפתיע הגיע לבלוג וקרא אותו באמצעות Google Translate (!). תודו שזה מגניב. אני מקווה שהבעייה המעצבנת הזו תיפתר בקרוב. נכון לרגע זה – אני לא יכו ללהמליץ על תכנה זו בלב שלם.

הוא והיא #32

הוא: יש!

היא: מה קרה?

הוא: הצלחתי, הצלחתי, הצלחתי!!!

היא: אוי ואבוי, מה הצלחת?

הוא: הצלחתי להפעיל את yWriter על הלינוקס!

(פאוזה)

הוא: yWriter.

(פאוזה)

הוא: זה התוכנה ההיא.

(פאוזה)

הוא: התוכנה לסופרים.

(פאוזה)

הוא: התחליף החינמי ל-Scrievner.

(פאוזה)

הוא: אתה כותב איתה רומאן והיא עוזרת לך לארגן את כל התוכן כמו שצריך.

היא: אוקיירגע, אז זה אומר שאתה הולך בכל זאת לכתוב רומאן?

הוא: כן, ברגע שאסיים לשכתב את הסיפור לשנתון.

היא: מצויין. לך תכתוב רב מכר, אנחנו זקוקים לכסף.

הוא: אוקיי!

(הולך)

(חוזר)

הוא: רגע, אמרת "רב מכר"?

היא: בוודאי.

הוא: אהא. פשוט… כשאת אומרת "רב מכר"…

היא: יש בעייה?

הוא: כלומר… מבחינתך רב מכר בכל מחיר?

היא: יש הרבה הוצאות בבית.

הוא: כן כן, ברור, אבל… כמה רחוק אני אמור ללכת?

היא: כמה שצריך.

הוא: חייזרים?

היא: הולך.

הוא: זומבים?

היא: ככל שיידרש.

הוא: חייזרים שמשתמשים בזומבים כדי להשתלט על כדור הארץ?

היא: מצידי שישכבו איתם, העיקר שימכור.

הוא: אבל

היא: מצידי שיוסיפו לאורגייה שלהם גם ערפדים.

הוא: רגע אחד

היא: מצידי תקרא לזה "50 גוונים של זומבים" העיקר שימכור.

(פאוזה)

הוא: אני יכול לעשות מהשיחה הזו "הוא והיא"?

היא: טוב נו.

הוא והיא #31

המשחק הסאדיסטי של המועמדים לפרס גפן.

הוא: מאמי, אני צריך לשתף אותך במשהו.

היא: לא, אתה לא.

הוא: זה שיתוף חשוב.

היא: לא מעוניינת.

הוא: באמת?

היא: באופן שוטף.

הוא: אבל זה נוגע לגפן.

היא: אתה עדיין משתף.

הוא: יש לי בעיה עם ההצבעה לגפן.

היא: כבר שיתפתי שאינני מעוניינת להשתתף בשיתופך.

הוא: אני לא יודע למי להצביע. כולם היו טובים השנה…

היא: אין לך שותפים אחרים לשיתופים?

הוא: ואני לא מצליח להתמקד בבחירה.

היא: זה בגלל שאתה עסוק בשיתופים.

הוא: אני יודע! אני אנסה לצמצם את הרשימה לפי קריטריונים שרירותיים לחלוטין!

היא: והיית צריך שיתוף בשביל זה?

הוא: לדוגמא – השנה אני אצביע בקטגוריית הסיפור הקצר ל… סופרת!

(פאוזה)

היא: אני לא רואה איך זה מצמצם לך את הרשימה.

הוא: פאק. אז למישהי מהנון סופית.

היא: עדיין. והשיתוף הזה מעייף אותי.

הוא: אז למי אני אמור להצביע, קיבינימט?!

היא: אני בטוחה שיש עוד דרכים להגיע להחלטה.

הוא: איזה דרכים, מה דרכים? איך זה אפשרי בכלל?

היא: על מה אתה מדבר?

הוא: האם אני אמור להצביע להיא שפעילה בכנסים או להיא שמשתתפת בפאנלים? להיא שפירסמה בבלי פאניקה או להיא שפירסמה באתר של האגודה? להיא שפירסמה באספמיה או להיא שפירסמה בשנתון? להיא שהייתה מועמדת גם בשנה שעברה או להיא שחברת אגודה? למי, אלוהים, למי?!

היא: זה לא שיתוף, זו שטיפה.

הוא: להיא שאהוד מיימון ערך אותה או להיא שרמי שלהבת ערך אותה? להיא שכותבת מדע בדיוני או להיא שכותבת פנטסיה? להיא שיש לה המון עוקבים או להיא שחברה שלי בפייסבוק?

היא: אבל…

הוא: להיא שעושה לי בטא? להיא שחכמה ממני? להיא שיש לה לפטופ? להיא שיש לה ר' בשם? להיא שיש לה בלוג? להיא עם המשקפיים? להיא שנמוכה ממני? מה הולך פה, בתכנית הריאליטי הפסיכוטית הזו?!

היא: אולי פשוט תקרא שוב את הסיפורים?

הוא: תעשי לי טובה, קריאה זה לחלשים.

היא: אני רוצה לבדוק מחדש את השותפות הזאת.

הוא: רוצה שאני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה?

היא: אני כבר יודעת שאתה הולך לי להגיד מה הול…

הוא: אז אני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה! אני גמרתי עם זה! לא משתף יותר פעולה עם ה"כותב נולד" הדקדנטי השנתי הזה. זה תעלול ציני בכושר קבלת ההחלטות של ציבור שלם! משחק סאדיסטי של האגודה! פוליטיקה קטנונית של חברי וועד! הפיכת קהילה שלמה למריונטות ניאורוטיות! קץ הילדות! תחילת האפוקליפסה! סדום וסאנידייל! אנרכיה של ניטפיקרים, הבנת אותי?!

(פאוזה)

היא: מאמי…

הוא: **סניף** כן?

היא: יכול להיות ש…

הוא: **סניף-סניף** יכול להיות שמה?

היא: שאתה אולי טיפה'לה מאוכזב מזה שלא העפלת לשלב ב'?

הוא: באמת מאמי, את יודעת שאני לא אוהב לשתף.

ישראמן והסנסבאסה

ישראמן פרץ, כהרגלו, לתוך הדירה מהחלון. הוא התנשף בכבדות, פניו אדומות והווריד הרגיל ברקתו רטט בעצבנות.

הוא הביט סביב. על הספה ישבה הסופרת הארורה עם הלפטופ. היא הרימה את עיניה וסידרה את משקפיה. היא הביטה באורח הלא קרוא, גילגלה עיניה ונאנחה. "אפשר לעזור, אדוני?"

"שלום לך, דוקטור," אמר הישראמן בעיניים קרועות לרווחה (הערת המחבר – ישראמן הוא אלוף הארץ בפרצוף קיר), "את לא זוכרת אותי?"

"וואללה לא," ענתה הסופרת (והרופאה) המכובדת.

"נפגשנו פעם," אמר הישראמן, "בכנס."

"אתה תצטרך להיות יותר ספציפי," אמרה הסופרת.

"רדפת אחרי עם מבחנת אבולה."

"אתה תצטרך להיות יותר ספציפי," אמרה הסופרת.

"אני רוצה לדעת רק דבר אחד, קיבינימט!" צווח גיבור העל עתיר הגורמטים, "זה שלך?!" והניף ספר בכריכה רכה בצבע אפור, עליו צוירה עיר עתידנית בכדור זכוכית ומעליה מזרק אימתני.

"הו, אתה אחד מקוראיי הנאמנים!" זרחו פניה של הסופרת, "למה לא אמרת קודם?"

ישראמן רצה לקלף לעצמו את עור הפנים לאור הבעתה הזחוחה של הסופרת ההרבה-יותר-מדי-מרוצה מעצמה. "אז את מודה שזה שלך?!"

"ברור."

"כל מה שכתוב פה?!"

"בוודאי!" זרחה הסופרת.

"הסיפור על האימא והבת שמנסות לברוח מ…"

"שלי."

"ההיא שתקועה בבידוד בחללית בגלל המגיפה ה…"

"כן, זה באמת היה סיפור משעשע."

"החייזרים האימתניים שבונים מבנים מסתוריים בכדור הארץ, וכשמנסים להביס אותם אז…"

"אויש, כן, זה היה ממש כיף לכתוב."

"המגיפה הנוראית של ה…"

"לגמרי."

"האנתרופולוג בכוכב הארור ההוא שפתאום מגלה ש…"

"כן, בדיוק."

השתררה שתיקה מתוחה. לבסוף שאלה הסופרת "נו? ומה אתה אומר על הספר?"

"שבא לי למות!" פרץ ישראמן בבכי (לא בקול של ילדה קטנה, אלא בקול של אדם בוגר שבוכה בקול של ילדה קטנה), "אני לא יכול יותר! מי כותב כאלה סיפורים מדכאים תחת? ולמה? אין לך לב?!"

"אהא," אמרה הסופרת והתיישבה ליד הערס בעל כוחות העל, "אני חושבת שאני מבינה מה הבעיה."

"**סניף**" פלט ישראמן.

"הנה, חמוד, קח טישו."

"תודה, דוקטור," ייבב ישראמן, "זה באמת נחמד מצידך."

"אבל תראה," אמרה הסופרת בחיוך, "האמן לי שאנחנו ממש לא כאלה בקהילה."

"וואללה יופי."

"אני רצינית!" קראה הסופרת, "מה נראה לך, שכולנו סאדיסטים שאוהבים לכתוב סיפורי סנסבאסה דיכאוניים?"

"אתם צריכים טיפול," אמר ישראמן, "כולכם."

"מה פתאום!" אמרה הסופרת בדאגה משולבת בחיוך זדוני, "זה בכלל לא אנחנו… זה החינוך שקיבלנו!"

"חינוך?" אמר ישראמן, "את הולכת לשבת כאן עכשיו ולהאשים את ג.ר.ר. מרטין?"

"פחחחחח, נראה לך?" צחקקה הסופרת, "ממש לא. הוא בכלל לא הכתובת."

"אז… מי אשם?" מלמל ישראמן, והוסיף במלוא זעמו הישראמני "את מי אני צריך לחפש כדי לתלוש לו את המעיים?"

הצמידה הסופרת את פיה לאזנו של ישראמן ולחשה במתק שפתיים "את רמי שלהבת."

נכתב ליום הולדתה של קרן לנדסמן – רופאה וסופרת המגלה חיבה מטרידה לסייבורגים, מגיפות וכתיבת סיפורים מדכאים אודות סייבורגים ומגיפות. וחוץ מזה, מחר יש כנס מאורות, אז… בואו למאורות! (ואל תהיו מבאסים כמוני שנאלצים להחמיץ את הכנס בגלל עבודה)

ישראמן ואני

הכל התחיל כשישראמן פרץ לביתנו באמצע הלילה. הוא נכנס דרך חור סימטרי מהגג, דרך תקרת חדר השינה שלנו והעיר אותי. בעדינות. מלכת היופי התהפכה לצד השני ומלמלה משהו על זה שיסיים עם זה מהר ושיזכיר לי להוציא את הכלים מהמדיח בבוקר. הוא אמר "אין בעיה, כפרה!"

"רגע, שנייה…!" זעקתי, "מאמי, תקראי למש…" אבל היא רק אמרה "שששש… נדבר על זה מחר."

"יאללה, יאללה!" אמר ישראמן, העמיס אותי החוצה מהמיטה ועף איתי דרך התקרה. בעדינות. הוא מאוד עדין.

את המשך השיחה ניהלנו במקום שקט ופסטורלי, ליד אחו ירוק ומקסים שעונת המעבר הסתווית עדיין לא צבעה אותו בגווני אפור. אני הייתי תלוי הפוך על עץ.

"טוב, עכשיו אני רוצה לדעת דבר אחד," אמר ישראמן בעצבנות, "מה קורה איתי?"

"בקשר למה?"

"מה קורה בקשר לאתה-יודע-טוב-מאוד!" צרח עלי ישראמן (בעדינות), "מה קורה עם הרומן?"

לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, בעיקר בגלל שזה מוציא מהריכוז להתנדנד כשאתה תלוי הפוך מעץ. יש קצת סחרחורת, אפילו כשישראמן צועק בעדינות. אבל בסוף נזכרתי.

"אה… אתה מדבר על ה…"

"רומן. רומן ישראמן. ספר. ספר כמו שצריך, קומפלט עם קוראי בטא, עריכה והגהה, ובלי השגיאת כציב שלך בין הצ' לכ'… כוסאמק, עוד פעם עשית אותה."

"זה ב… תהליכים."

"תהליכים."

"בדיוק."

"אתה מזהה תהליכים בכתיבה של הרומן שלי."

"בטח."

"אתה רוצה לזהות תהליכים בפרצוף שלך?"

"צודק, אין תהליכים."

"אין תהליכים."

"אפילו לא תהליכון. אבל שנייה!" מיהרתי לומר כשזיהיתי את הווריד הרועד ברקה השמאלית, "יש הסבר."

"אין בעיה," אמר ישראמן (בעדינות), "אבל לא עכשיו. אחרי שנזהה תהליכים כירורגיים ביחד."

"אתה רוצה לשמוע מה הסיבה, או לא?"

"דבר, אבל שיהיה קצר. אני צריך להחזיר את השאריות שלך למלכת היופי. היא ביקשה ש…"

"אני יודע, המדיח."

לקחתי הרבה אויר. גם כי ההסבר היה קצת ארוך, וגם בגלל שרציתי ליהנות מנשימות האוויר האחרונות שלי. "תקשיב, בגדול, אני פשוט לא יודע מה לעשות איתך."

"זה ההסבר שלך?"

"זה יותר מסובך ממה שזה נשמע!" אמרתי בייאוש, "אתה התחלת בתור פארודיה על סופר גיבורים, מעין גירסה ערסית-ישראלית לסופרמן. הבעיה שראיתי די מהר, זה שאפשר בצורה הזו להחזיק כולה איזה פינה בבלוג, אבל לא יצירה באורך מלא."

"נו?"

"אז בתור התחלה ניסיתי להשתמש בך כדי לעשות מדי פעם סאטירה פוליטית לייט, וזה עבד לא רע. אבל…"

"אבל מה?"

"גם זה לא מספיק כדי להחזיק רומן!"

"אני מזהה תהליכי התעייפות."

"אחר כך ניסיתי להשתמש בך כאתנחתא קומית גיקית בשביל הקהילה."

"נו? ומה רע בזה?"

"שום דבר רע, אבל התוצאה הייתה הומור נישתי שאולי הקהילה מסמפטת פחות או יותר, אבל אני שוב באותו ברוך – איך זה יחזיק רומן?"

"איך מכל הכותבים בעולם נפלתי על הכי חנון, יא וואראדי."

"…ואז הבנתי שאני צריך לעזוב את הקטע הקומי, ולהפוך אותך לרציני יותר. חשבתי על משהו בכיוון של גיבור על שנופל לצד האפל כי הוא לא מצליח לשלוט בכעסים שלו. משהו עם ביקורת פוליטית מדכאת, איזה סיפור גדול מהחיים על דמות מורכבת בעלת כוחות על, שעוברת תהליך של הידרדרות מוסרית וכל זה על רקע ההיסטוריה של מדינת ישראל. משהו בסגנון וואצ'מן פוגש את שובר שורות פוגש תיאוריות קונספירציה במשרד הביטחון."

"נו?! אחלה!"

"אבל אז הבנתי מה הבעייה הכי גדולה כאן – שגיבור על זה מושג מהתרבות האמריקאית, ובכל פעם שאני מנסה לעשות איתך משהו רציני זה פשוט לא יוצא ישראלי, וזו הסיבה שכל מה שעשיתי איתך עד עכשיו היו דחקות ופארודיות!"

"כוס אמק."

"מפה לשם, דווקא ראיתי שאיתך אני דווקא מצליח להוציא איתך קיטור באופן מאוד אפקטיבי, וזה דווקא נתן לי תקווה…"

"תגיד לי משהו," התעצבן ישראמן, "אם אני כל כך טוב בלהוציא לך את הקיטור, למה, אינענרבאק, לא השתמשת בי בשביל הקטע עם הסטיקרים?"

לקחתי עוד פעם אוויר. "ניסיתי, זה כמעט הצליח. הבעיה הייתה שמלכתחילה בניתי אותך כסקסיסט, שובניסט ודי בהמתי. איך פתאום אני אמור להפוך אותך לגיבור של מניפסט נגד הטרדות מיניות?"

"תגיד לי," נהם ישראמן, "זה נראה לך בסדר כל הקטע הזה של ההזנחה הזאת? אתה לא יודע שיש לי נפש רגישה?"

"רגישה."

"האימא של הרגישה."

"וואללה."

"רגע, אתה באמת התכוונת לעשות לי עכשיו את הקטע הזה של 'הוא והיא' שהיא אומרת משהו ואתה חוזר על המילה כהרמה להנחתה? אתה לא מתבייש?"

"נו באמת, אתה רואה?" זעקתי בייאוש, "אני מתחיל לרפרר לעצמי כי כל כך אין לי מושג מה עוד לעשות איתך!"

"קיבינימט, איזה מין כותב אתה?! אפילו שיחות דמיוניות אתה לא יודע לנהל!" צרח ישראמן והלך.

הקיצר, אחרי איזה שעה (או שש שעות, זה קשה להתחבר לזרימה של הזמן כשאתה תלוי הפוך) הוא חזר. מסתבר שמלכת היופי הביעה דאגה (בעיקר בגלל המדיח) ולישראמן לא הייתה ברירה אלא לשחרר אותי, מייד לאחר שהבטיח לחזור לזמבר אותי במועד מאוחר יותר. אני נשארתי עם הדילמה והסחרחורת.

כמה ימים לאחר מכן חזרתי מהעבודה והתיישבתי מול המחשב. התחלתי לכתוב מסמך חדש:  "הכל התחיל בסדנת כתיבה. ניסיתי לכתוב רומן רציני אודות גיבור על – ונתקלתי בקשיים…"

נראה מה ייצא. אולי את זה הוא יאהב.

העורב-לוגין

מעשה בכמה כותבות/ים שהתכנסו בצימר למשך שבוע, למטרת כתיבה מרוכזת נטולת הפרעות (Writing Retreat). עד מהרה גילו כי קיים בצימר אורלוגין המקפיד להרעיש מדי שעה עגולה (24 שעות ביממה!), מטס חיל האוויר המשייט מעל ראשם וכן נפח העובד ממש מול חלונם. סבלנותה של אחת הכותבות (אשר לא אציין פרטים לגביה למעט טבעוניותה ואיבתה הרבה לעגבניות) נמתחה עד הקצה כבר ביומיים הראשונים. אני מעריך שקיימות 2 השלכות אפשריות מבחינתה לשבוע הזה: כתיבת רומן, או פציחה במסע רצח סדרתי של שענים.
אלו קורותיה, המבוססות באופן חופשי על תרגום ז'בוטינסקי ל"העורב" האלמותי של אדגר אלן פו.

בבוקר יום קר-אפרור, עת טבעונית כותבת סיפור,
בספירת מילים עוסקת (עניין חשוב – וזה ברור!),
צליל סתום נשמע בצימר, מרגיז יותר מקול של דימר,
"זה אורח" – כה לחשה – "זה אורח, זר או גר –
זה אורח, לא יותר".

זכורני: שבוע רייטאין, חמישה כותבים רילקסינג…
(אני יודע, חרוז גרוע,
היה בי צורך לאלתר,
אני מבטיח – לא יותר)

"וילונות הומים ברחש צקו לחש, הגו-נחש –
ארגמן יריע משי נף אימתה בהסתר"…
תהרגו אותי אם הבנתי על מה אדגר מדבר.
עזבו עכשיו: הרעש חוזר. מה אדגר אומר?
"גר אחד תועה בדרך, זר בנשף מאחר –
זהו, זה ולא יותר".

נח הרעש הטורדן לרגע,
וקראה: "תודה לאל!"
אך מקץ 60 דקות "יד קלה דופקת או רצפת חדרי שורקת"
ופתחה את הדלת לשמע הרעש המפגין,
ולזוועתה נגלה… האורלוגין.
אורלוגין ישיש ומפלצתי,
מתקן חורק, רועש, חופר…
אורלוגין – ולא יותר.

"ובתהם רבה סקרתי, והחרשתי, והרהרתי –
הרהורים שפה בן-חלד מעולם עוד לא הרהר."
הרהורים כמו: שעון מנוול, מחורבן, סדום ועמורה…
קיבינימט אדגר, הו דה פאק איז לנורה?
את השם אתה לוחש, אני הבנתי, זה ברור,
אבל למה "הד בערפל התנער"? מה אומרים הרופאים, והאם זה חמור?
ובינתיים השעון המזורגג חופר,
ושפיות הסופרת… חושש אני שתתערער,
ומה יישאר? כלום ולא יותר.

וחזרה היא דום לשבת, ולבבה אכל להבת –
ופתאום שנה הרעש, אך כעת כמו הר געש.
מטס F16 בשמיים, ונפח מרעיש כפליים,
סוד הכשף מתברר: קנוניה היא, לא יותר.

הרימה את מסגרת החלון – וגדל תפארת
בא נפח ישיש כנצח – בא גבה וקודר,
עם הפטיש ללא רחם,
הכיצד סופרת תינחם?
מטרד קשה ורצחני, למה הנפח חותר?
את הרייטאין להחריב. להרוס – ולא יותר.

בעינים בו דבקה ומתוך עצביה שחקה,
"מה רצונך, שר התופת, שם, באפל גיא עכור?"
"בעגבניה חשקה נפשי!" צווח הוא,
"בעגבניה – אל עד-אין-דור".

כה אמר – ברור שמעה, ותמוה לו תמהה
אם כי לא הבינה – לא יכלה עוד לפתרה.
נזדעזעה היא, הסופרת,
מהמילה האסורה.
"קיבינימט!" הזדעקה, והכריזה מלחמה.
"כי מחר, כך בי נשבעתי, עוף יעוף המנוול!
נוס ינוס הוא, ומייד, נוס ינוס אל אור ודרור!"
אך הוא קרא רק: "אל עד-אין-דור".

הס! מה זה, קול שאון? קול כזב, קול בגידה?
רחשן אזני מרגשת… הלא זה אוטו גלידה!
משת"פ ארור, מטס בסחרור, נפח על רקע לא ברור,
וברקע האורלוגין, לא יעזור כבר אופטלגין,
יכסה ליל צלמוות שחור משחור,
ויקרא: "אל עד-אין-דור".

"צא ולך, שטן!" רעמה בחרון אפה, וקמה –
על הנפח בקול מטיל אימה,
"שוב לסער, שוב לתופת – שם יאה לך מדור!"
אל תשאלו מה הלך שם,
אך הוא ברח… אל עד-אין-דור.

האורלוגין המקולל,
הושתק מהר חיש קל,
בעזרת קולגה ואילתור מזהיר
(וקצת עזרה מרוח עיר),
אל המטס פרצה היא פתע, והביאה בו מגור,
"אל תפריע, צא, עזבני ערירי בדמי ודרור!"
גם הוא ברח, אל עד-אין-דור.

והרייטאין? נשאר נטוע – לא ינוע, לא יזוע,
השמועה, כך מספרת, כי לא יסור מראש אתונה,
ולנצח לא ימור,
ומה למדנו, איך החכמנו? מה כתוב בחשבונית?
לעולם, בחיים, אף פעם לא להתעסק עם טבעונית,
גם טקסט זה מגיע לקיצו, ואיני מביט אחור,
אומר שלום לכם כעת… אל עד-אין-דור.