כללי

רסיסים מעולמות 2018

ברוכים הבאים לכנס עולמות – חגיגה ססגונית ליצירות דמיוניות ומופרעות, המתקיימת בזמן בו נהוג לאכול מצות בגלל יצירה דמיונית ומופרעת עוד יותר. הכנס נערך (כמדי שנה) בחוה"מ פסח, ועסק הפעם בנושא "פרידות".

השנה העברתי הרצאה שעסקה בנושא מאוד קרוב אליי… אולי קצת יותר מדי. שנתחיל?

אתגר

הכנס השנה היה מאתגר במיוחד, עקב הגעתנו בהרכב מלא ביום השני, אותו היום בו הייתי אמור להרצות. התכנית הייתה לראות עד כמה הילדים יהנו מפרויקט "יום לימודים בהוגוורטס" המקסים, אשר אורגן על ידי תמי קיס פפו במסגרת רצועת התוכן לילדים ההו-כל-כך-נחוצה-בכנס.

בואו נשים דברים על השולחן: ישנה כמות משמעותית של גיקים אשר מגיעים לכנס עם הילדים, בין אם זה על מנת להכיר להם את עולם התוכן של יצירות המד"ב והפנטזיה, ובין אם זה על מנת למסור אותם בדוכן היד שנייה.

אתם יכולים להתלונן על המשפט האחרון כמה שאתם רוצים, בחיים לא תמצאו מישהו שיחשוב שכתבתי את זה ברצינות. מי שלא מאמין לי יכול לנשק את תחתוני הבאטמן שלבשתי להרצאה, כי אין מצב בעולם שאני עולה להרצות בלעדיהם.

הוא והיא בהוגוורטס

הוא: המורה לשיקויים מדברת על מיץ כרוב. רוצה שנכין ביחד?
היא: רק אם אתה שותה.

אדווה

אדווה לוטן הרצתה על מדענים פסיכיים והתיאוריות העוד יותר פסיכיות שלהם. חלק מהתיאוריות נכשלו בצורה מפוארת, וחלקן הוכחו באופן מתיש. דווקא הייתה אחלה הרצאה, עד הרגע בו הבנתי שהרופאים של אדווה רוצים לנתח אותנו למוות. וכשאני אומר "אותנו" אני מתכוון "אותי". במיוחד את איזור הפה. כלומר את השיניים. מסתבר שהמדענים הפסיכיים האלה ממש (אבל ממש) מסמפטים את השיניים שלי ובא להם לעקור אותן. אחת אחת. ואז עוד אחת. ועוד אחת. באופן די יסודי.

בקיצר, מעט דאגתי בהרצאה. וקצת פחדתי. והייתי בהיסטריה. ואז התעלפתי. נראה שאדווה הייתה מרוצה, וזה מה שחשוב.

(פסססט… תגידו, אדווה הלכה כבר? אני יכול לצאת מהמחבוא?)

יופי

דפנה שחר הרצתה על מיתוס היופי והאופן בו הוא מגיח שוב ושוב ביצירות ז'אנר. זו הייתה הפעם הראשונה בה נכחתי בהרצאה של דפנה, ואני בהחלט מתכוון להופיע בהרצאות עתידיות שלה. דפנה בחנה באופן נוקב יצירות עכשוויות, וערערה אותן לנגד עינינו דרך פריזמה פמיניסטית הכרחית.

בקיצר: למה לעזאזל יש צורך להלביש את וונדרוומן בבגד הגוף הזה, הוליווד?!

הוא והיא בהוגוורטס

היא: מה. לעזאזל. אתה. עושה.
הוא: מכין שיקוי הרדמה.
היא: אבל…
הוא: משהו קטלני, לפנים.
היא: אבל…
הוא: נו תעזרי לי, אין זמן!
היא: אבל למה?!
הוא: יש פה ילדה שהולכת לספיילר לבת שלנו את סנייפ.

תקצירומטור

ברוכים הבאים ל"הרצאות מהתקצירומטור": האירוע בו כל ההרצאות מצוצות מהאצבע, ולדרישה לקחת לקרן לנדסמן את המיקרופון אין שום משמעות.

הקונספט פשוט עד כדי הברקה: דניאלה קרני הראל כתבה אפליקציה המייצרת תקצירי הרצאות שאוי ואבוי למי שיעז להגיש אותם לצוות התוכן (באמת, תרחמו עליהם). הילה בניוביץ' הופמן בתפקיד "זו שמקריאה את מה שהמחשב אומר" זורקת תקצירים מופרעים על חברי הפאנל האומללים אשר נדרשים לייצר הרצאה בן רגע, עד שדניאלה עוצרת אותם מלהביך עצמם סופית (היא לא עוצרת אף אחד, כי זה כיף לראות אותם מתפתלים).

האירוע היה משעשע ומלא הפתעות כרימון: כך גילינו כי פרידה הוא שם של דג, רייסטלין הוא נודניק שאוהב להביא פאי לקורבנות אומללים אותם הוא מטריד בביתם, יעל פורמן היא תת אלוף במיל' וקרן היא אפסנאית (אשר כנראה תשרוד את פרק 9 המדמם המסורתי). הקהל יצא מדעתו כשיואב לנדסמן קיבל אלף נקודות לאחר שהצליח לעמוד באתגר הבלתי אפשרי של לקחת לקרן את המיקרופון מהיד, אחרי שאפילו אהוד מימון ובועז קרני הראל נכנעו. שאפו.

לסיכום: אני מציע כי בשנה הבאה תכלול אפליקציית הכנס אך ורק תקצירים שיוצרו על ידי התקצירומטור, ויפה שעה אחת קודם.

השקה

קרן לנדסמן ונועה מנהיים השיקו את ספרה החדש של קרן, "לב המעגל". מסתבר שתהליך העריכה היה כדלהלן: קרן מציעה דברים ונועה מסרבת. כלומר ד"ר מוות VS ד"ר נו. התהליך נמשך כשנה, מה שמראה כי עצבי הברזל של נועה אכן מצדיקים את הכתרתה כ"המושלמת".

נ.ב.: לי יש ספר של קרן עם ההקדשה הכי אוסומית בעולם, אז דמיינו אותי עכשיו מוציא לשון לכולכם.

חבורה

מאיה גרשוביץ בר דיברה על אנסמבלים ופמליות ביצירות שונות, ועל הצורך בפיצולן על מנת לקדם את העלילה באופן חכם. במהלך ההרצאה אשר קלחה באופן יוצא מן הכלל, הביאה מאיה דוגמאות מהסדרות "סינדר" ו-"Magic 2.0" ובהחלט שכנעה אותי לקרוא לפחות את השנייה. יאי למאיה!

הוא והיא בהוגוורטס

היא: ואו, תראה איך היא מתלהבת. היא תהיה בסוף כימאית!
הוא: מצויין, היא תכין קריסטל מת'… זה ימבה כסף!

מיוחד

זה היה כנס מיוחד עבורי השנה.

קודם כל – הגענו בהרכב מלא, מה שכבר היווה אתגר. זו היתה הפעם הראשונה שהפגשנו את הגמד והגמדה עם אווירת הכנס. הגמדה התמכרה לאחרונה לספרי הארי פוטר, וסדנאות ההוגוורטס ריתקו אותה בצורה יוצאת דופן. עם הגמד היה מאתגר מעט יותר, ואני רוצה להודות לסגל שהיה סובלני במיוחד כלפי הילד שהיה צריך מדי פעם לרוץ במסדרון או סתם להתאוורר. כמו שאמרה מלכת היופי: "לא היה שום מצב להביא אותו לכאן בשנה שעברה, אבל תראה איזה שיפור עכשיו. עברנו עכשיו סדנה, ויש עדיין כיתה עם ארבעה קירות עומדים."

באמצע נאלצתי להשאיר את הפמליה בחדר סדנאות הילדים, ומיהרתי לעבר האתגר השני שעמד מולי בכנס: הרצאה על דמויות עם צרכים מיוחדים ביצירות הז'אנר (עדכון: אפשר לצפות בצילום ההרצאה כאן!). אני אגיד זאת כאן ועכשיו: זו ללא ספק ההרצאה התובענית ביותר שהכנתי עד כה. אני מעריך שעבדתי עליה כשנה, במהלכה פשוט דקלמתי לעצמי בדיחות ונושאים שונים שיתאימו להרצאה. היא שוכתבה במוחי בערך מאה אלף פעם, עברה פיילוט קשוח על ידי קבוצת אנשים הרבה יותר חכמים ממני (כולל פיילוט נפרד בארבע עיניים על ידי מלכת היופי) ושוכתבה שוב, כל זאת לצד תקופה לא פשוטה בעבודה ומטלות עמוסות בבית. יעידו כל מי שפגש אותי לקראת הכנס ובמהלכו – הייתי פקעת עצבים.

לשמחתי ההרצאה זרמה, הקהל היה קשוב ונתן פידבקים חיוביים אחריה (ע"ע קבוצת האנשים שקפצו עלי בשאלות אחרי הרצאה ופשוט לא נתנו לי ללכת). אני מתנצל בפני כל אלה שפשוט ברחתי להם באמצע משפט, מכיוון שהייתי צריך לחזור בחזרה למלכת היופי והילדים המורעבים בחדר הסדנאות. תודה מעומק הלב לעמית בר מהסגל, שפילסה לי דרך בתוך ההמון רק כדי שאוכל לחזור מאשכול 3 לחדר סדנאות הילדים בזריזות.

בדיעבד הבנתי גם שמועד ההרצאה היה בזמן חודש אפריל שהוא חודש המודעות הבינלאומי לאוטיזם. יומיים לפני מועד ההרצאה צויין יום המודעות לאוטיזם בצפון אמריקה (ה-2/4), וזה נראה שלא יכולתי למצוא עיתוי טוב יותר.

היו עוד לפחות שתי הרצאות בנושאים קרובים לשלי: גלי אחיטוב הרצתה על מוגבלויות נפשיות בסדרת הארי פוטר, והילה בניוביץ' הופמן הרצתה על פיצול אישיות כפי שהוא מתבטא בסדרה "ליג'ן" (וכמובן שלצערי פספסתי את שתיהן). אני חושב שיש משהו בריא ובוגר בכנס המאפשר אירועים העוסקים בנושאים כל כך טעונים ורגישים, וזו עוד סיבה עבורי להמשיך להתייצב בכנסים האלה.

להגיד שאני אוהב את הכנסים האלה בקושי מגרד את פני השטח. להתראות בכנס הבא.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #43

הוא: רגע אחד!

היא: מה קרה?

הוא: תפסתי אותך.

היא: סליחה?

הוא: על חם.

(פאוזה)

היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון?

הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן.

היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ…

הוא: זה משבר חריף.

היא: …ולא אמין באופן כללי.

הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה.

היא: מה הבעיה?

הוא: את עשית לה לייק בפייס.

היא: נו?

הוא: היא מהקהילה.

היא: נו?

הוא: ממתי אתן חברבוקיות?

היא: מאז שהיא ביקשה ממני.

הוא: גבירתי הנכבדה

היא: אתה דפוק.

הוא: האם את טולקינאית?

היא: אתה דפוק לגמרי.

הוא: האם קראת בצעירותך את "רומח הדרקון"?

היא: מה אתה רוצה ממני?

הוא: כי אם התשובה לשאלות האלה שלילית, אז יש רק הסבר אחד לקיומו של הקשר הדיגיטלי הזה ביניכן.

היא: והוא…?

הוא: את חברה בקבוצת הווטסאפ הסודית.

(פאוזה)

היא: שוב אני מוצאת עצמי במצב בו אני נאלצת לשאול מה לעזאזל.

הוא: קבוצת הווטסאפ הסודית בה מרכלים עליי.

היא: אה, הקבוצה הזו.

הוא: א-הא, אז את מודה בהכל!

היא: אני רק רוצה להבין…

הוא: אין מה להבין, הכל ברור כסופר נובה.

היא: ישנה קבוצת ווטסאפ סודית…

הוא: עליתי עליה מזמן, לא סודית ולא נעליים.

היא: שמהותה היא ללכלך עליך מאחורי הגב…

הוא: אוקהם לצידי, גברתי.

היא: ובה חברים כל חברי הקהילה…

הוא: אוקהם, הבנת אותי?!

היא: גם אלה שאתה בקשר איתם, וגם אלו שלא.

הוא: אני מלך באוקהם.

היא: הממ… אפשר לשאול איך היה הפיילוט להרצאה?

הוא: אמרו שהיה אחלה, ושיש בכל זאת כמה דברים לתקן וכמה בדיחות שאפשר להוריד…

היא: בסדר, אבל אני רק מקווה שאתה לא הולך לומר ש…

הוא: אחר כך הם הלכו וריכלו עליי בקבוצת הווטסאפ הסודית.

היא: (אנחה) בוודאי שזה מה שהם עשו.

הוא: נו, ומה הם אמרו?

היא: איפה?

הוא: בקבוצה הסודית המזורגגת!

היא: בתור מה אתה שואל אותי?

הוא: בתור אחת האדמיניות.

היא: אתה מתכוון בתור גב' אוקהם.

הוא: או, ידעתי שתביני אותי.

היא: תמהני האם יש עוד אינדיקציות למזימה הסודית נגדך.

הוא: בוודאי! הייתה היענות מעולה לפיילוט, כמה אנשים אמרו לי שיבואו לראות את ההרצאה בכנס, ובאופן כללי תמיד שמחים לעשות לי בטא ולפרגן. אה כן, וד"ר מוות נתנה לי את החדש שלה עם הקדשה.

היא: ואו, הם פשוט שונאים ת'צורה שלך.

הוא: בחיים לא עמדתי בפני סוג כזה של לוחמה פסיכולוגית.

היא: אתה ממש האסיר איקס.

הוא: צריך להמציא אלף-בית חדש לגמרי כדי לתאר איזה אסיר אני.

היא: אולי פשוט תקים קבוצה סודית משלך שרק אתה תהיה חבר בה?

הוא: ניסיתי. לא עבד.

היא: למה?

הוא: איך אפשר להיות חבר בקבוצה שמלכלכת עליך מאחורי הגב?!

רשומה רגילה
כללי

על כנסים ודברים שבורים

…ואז יום אחד אבחנו לנו את הילד על הרצף האוטיסטי. הסוף.

טוב, לא באמת הסוף. אבל מתישהו, אחרי תקופה ארוכה שנדרשה לי לצורך עיכול הנושא, התחלתי להרהר. כלומר, לחשוב בכל רם. כלומר, לחפור למלכת היופי. כלומר, היא החליפה את המנעול ומאז אני צריך להציג תעודת זהות כשאני רוצה להיכנס הביתה.

כשהילד שלנו אובחן כבעל צרכים מיוחדים, נחשפנו לקהילה שלמה של הורים בסיטואציות דומות. ואז ניסיתי להבין – איך זה מתבטא ביצירות שאני אוהב? ואני לא מדבר רק על אוטיזם אלא גם על פיגור שכלי, מוגבלויות פיזיות, עיכובים התפתחותיים כאלה ואחרים, וכו'. זה נראה כמו נושא שיהיה מרתק לחקור ולראות מה יש לז'אנר לומר. התוצאה היא ההרצאה אותה אני מתעתד להעביר בכנס עולמות הקרוב.

איך דמויות ביצירות ז'אנר המאובחנות עם תסמונות ולקויות שונות מיוצגות? האם הלקות "מסתירה" את הדמות? אילו פתרונות מוצעים להן בעולם הספקולטיבי בו הן מצויות? האם יש בכלל פתרונות כאלה? מה ההשלכות המוסריות והסוציולוגיות לפתרונות שכאלה? האם הם בכלל מעוניינים בפתרונות שכאלה? האם מישהו שואל אותם בכלל…?

אני בעיצומן של ההכנות לפיילוט, ואני יכול להגיד כבר עכשיו שמדובר בהרצאה מאתגרת להכנה. צער גידול נבלים נראית לי עכשיו כמשחק ילדים. בכנות מלאה – פעמים רבות אני נקרע בין הרצון להציג מוגבלויות שונות באופן נאמן ומכובד, לבין הרצון להכניס פן הומוריסטי (כהרגלי) ולו רק כדי שההרצאה תהיה קצת יותר נוחה לעיכול. אני עדיין לא בטוח לגמרי שמסגרת הזמן תספיק לכל מה שאני מתכנן, אבל אני משתדל לשמור על אופטימיות.

למיטב ידיעתי, לא נעשתה הרצאה דומה בכנסים בעבר (אבל כמובן יכול להיות שאני טועה). לעומת זאת, השנה ישנן לפחות עוד שתי הרצאות בנושאים קרובים: גלי אחיטוב מעבירה הרצאה בנושא מוגבלות נפשיות בספרי "הארי פוטר", והילה בניוביץ' הופמן מעבירה הרצאה בנושא הפרעות נפשיות בסדרת "ליג'ן". נמסר לי מהתכנייה שצפוי להיות אוסומי לגמרי.

ההרצאה שלי נקראת "נכים, ממזרים ודברים שבורים" (שם ההרצאה הינו פרפראזה על ציטוט של טיריון לאניסטר) והיא תתקיים ביום רביעי, 4/4/2018, בשעה 12:00 – 13:30 באולם אשכול 3 (בניין אשכול פיס, צמוד לסינמטק תל אביב). יש גם דף להרצאה בפייסבוק, למקרה שתרצו לקבל ממים, עדכונים ושאר בונוסים שלא ייכללו בהרצאה עצמה.

בואו בהמוניכם, כי אחרת לא תוכלו לצפות בגיק נוירוטי המדבר על אנשים בעלי צרכים מיוחדים ביצירות ז'אנר, ושאינו מצליח להימנע מלהכניס פן אישי להרצאה מול זרים מוחלטים, עד כדי פריצה בבכי לעיני 70 איש!

ובהערת צד, אני חושב שאני צריך לשפר את כישורי הפרומושן שלי.

עדכון: צוות התוכן המדהים של הכנס העלה את צילום ההרצאה לרשת במהירות שיא! אתם מוזמנים לסייר באופן כללי בפאנטום VOD, יש שם עוד אירועים מגניבים שתועדו.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #42

הוא: אז איך היתה ההרצאה שלך?

היא: אחלה. הנה הדיסקונקי שלך בחזרה.

הוא: אני רואה שבחרת דווקא בכחול. למה לא בירוק?

היא: כי…

הוא: צודקת, אף אחד לא אוהב את סלית'רין.

היא: עלית עלי.

הוא: אני שמח שהכחול חזר אליי. זה דיסקונקי המזל שלי.

היא: דיסקון המזל?

הוא: לגמרי. אני שם עליו את כל ההרצאות שלי.

היא: וזה עוזר?

הוא: רק אם אני לובש להרצאה גם את חולצת המזל שלי. ההיא עם הג'וקר.

היא: ו… זה עוזר?

הוא: בוודאי! בתנאי שאני לובש גם את תחתוני המזל.

(פאוזה)

היא: אני נכנעת. מה יש על תחתוני המז…

הוא: באטמן.

היא: הייתי… צריכה לנחש.

הוא: זו שיטה שמוכיחה את עצמה בכל כנס. דיסקון, חולצה, תחתונים.

היא: אתה דפוק.

הוא: את סתם מקנאת בי כי אין לך תחתוני מזל.

היא: אתה רוצה לדבר על ההרצאה שלך או על תחתונים?

הוא: יש הבדל?

היא: כשתסיים להוציא את הראש שלך מהתחתונים של הג'וקר…

הוא: באטמן.

היא: …אולי תשקול להוריד קצת נושאים, כי זה עלול להיות עמוס מדי.

הוא: אוף. את מה להוריד?

היא: לא יודעת. אבל את קפטן פייק תשאיר.

הוא: תני לי לנחש – הוא ח…

היא: …תיך. מה הסיפור שלו בכלל?

הוא: נפצע קשה בתאונת קרינה, ויכול לדבר רק בביפים. אחד – כן, שניים – לא. ואם כבר אנחנו בעניין…

היא: אנחנו לא עושים צפייה משותפת.

הוא: אבל…

היא: שני ביפים, מאמי.

הוא: אבל אול…

היא: שני. ביפים.

הוא: אוף. עכשיו אני תקוע גם בהרצאה לעולמות, וגם בסיפור לשנתון.

היא: האמת שהסיפור שלך קצת פסיכי. מה יהיה עם אהוד לא יסכים לפרסם?

הוא: זה יהיה רק בגלל שהוא מקנא בתחתוני המזל שלי!

רשומה רגילה
כללי

רסיסים ממאורות 2017

היא: נו, אז איך היה?
הוא: חבל על הזמן!
היא: אוקיי, אבל מה היה בדיוק?
הוא: המממ… אז ככה:

מאורות!

ברוכים הבאים לכנס מאורות, המקום בו גיקים למהדרין מגיעים לירושלים בדצמבר על מנת לפגוש אנשים שעד אותו רגע היו קיימים אך ורק בקיר הפייסבוק שלהם.

בניגוד לאייקונולמות מדובר בכנס קטן ואינטימי להפליא, נטול קוספליי ו/או אווירת קרנבל, אבל עשיר בהרצאות מעולות. נושא הכנס השנה: "לראות", על שם ספרו המצוין של הארלן אליסון. היי, ויש גם פרויקט סיפורים!

הוא והיא – בקטנה

היא: מה זה היה עכשיו?
הוא: מה זה היה מה?
היא: רגע אחד דיברנו, ורגע אחרי זה היינו פתאום במקום אחר לגמרי.
הוא: זה נקרא "פלאשבק", מאמי.
היא: אבל למה ככה? זה פתאומי וכואב!
הוא: זה מה שנותן את הפלאש לפלאשבק.
היא: אבל…
הוא: חכי רגע, הנה מגיע עוד אחד וזה בטח יהיה על…

פק"ד

תום בייקין אוחיון נתן סקירה נהדרת על פיליפ ק. דיק, והדגים היטב איך הביוגרפיה הכל כך מוזרה ומטרידה של האיש הזה עזרה לעצב חזון עתידני ומבעית של המאה ה-21. דווקא התחיל לא רע, אבל… זו הרצאה על פיליפ ק. דיק, ולכן היה רגע שבו מחקו לכולנו את הזיכרון ואז השתילו לנו אחד חדש, מיד לאחר שנתנו לכולנו בראש עם קרן ורודה שגרמה לכולנו להתמכר לממריצים. עד מהרה כל מי שהיה בקהל החל לדמיין שהוא מישהו אחר, לעקוב אחריו, לגלות שזה הוא עצמו ולומר "הא, ידעתי את זה קודם!"

אתם לא רוצים לדעת כמה ספרים הספקתי לכתוב במהלך 45 הדקות האלה.

הוא והיא – בקטנה

היא: פיליפ ק. מי?
הוא: לא מי. דיק.
היא: מה? אני מכירה משהו שלו?
הוא: הסרט עם שוורצנגר.

היא: פיליפ ק. שוורצנגר?
הוא: עזבי.
היא: לפעמים נראה לי שהשיחות האלה זה חלום אחד ארוך ודפוק.
הוא: או, אז את כן קראת אותו!
היא: את שוורצנגר?
הוא: לא חשוב. היי תראי, הנה בא עוד פלאשב…

מה שרואים

ד"ר ישראל בלפר דיבר על אנשים (פחות או יותר) שרואים דרך עיניים של מישהו אחר, ולפעמים רואים הרבה יותר מכפי רצו לראות. או במילים אחרות: כשדמות מסיפור אכזרי של אליסון פוגשת את הסאנדמן, ואחרי שעוקרים לה את העיניים היא מתחרטת שלא פגשה במקום את הזקנה שהייתה תחליף-יודה ב"הכוח מתעורר".

מה שמזכיר לי: עוד לא ראיתי את "אחרוני הג'דיי", אז קחו בחשבון שמצבי שביר.

הוא והיא – בקטנה

היא: הפלאשבקים האלה תזזיתיים מדי.
הוא: אני אוהב לעשות את זה בסטייל.
היא: אבל למה לא כמו ב"אבודים"?
הוא: כלומר?
היא: אצלם לפני פלאשבק הכל היה פתאום נורא שקט, עם קלוזאפ לעיניים ו"פוף"! ואז עוברים לפלאשבק.
הוא: כלומר, את רוצה שיהיו לנו חיים שקטים, מסתוריים ולא מובנים שמנוהלים על ידי תסריטאי שלא יודע מה לעשות עם עצמו?
היא: בטח, זה ימבה כסף.
הוא: ממש לא נראה לי שנצליח לארגן משהו לפני הפלאשבק הבא.

אהוד VS סלדון

האור בכוך הזמן התעמעם, וההולוגרמה של הארי סלדון הופיעה לפתע, יש מאין. "יופי, עוד פעם הגיע החרטטן הזקן," רטן ראש העיר של טרמינוס.

"זו שנת ה-500 למוסד של טרמינוס," פתח סלדון, "ושוב התכנסתם כאן כדי לשמוע הודעה שהוקלטה על ידי מראש, הרבה לפני שכולכם נולדתם. כמו כן, ישנה סבירות של 85 אחוז שראש העיר קרא לי עכשיו חרטטן."

"חוכמולוג מסריח," אמר ראש העיר.

"ישנה סבירות של 78 אחוז שהוא קילל אותי שוב," אמר סלדון, "ואני לא מתפלא, מפני שלהערכתי לפני כחודש מצאתם בארכיון את ההרצאה האבודה של אהוד מיימון מכנס מאורות 2017."

"מה אתה אומר!" צרח יו"ר איגוד הסוחרים, "הוא אמר שאתה שרלטן אחד גדול!"

"זה לא בדיוק מה שהוא אמר," אמר סלדון בנחת, "ישנה סבירות של 59 אחוז שהוא אמר שהתכנית שלי בכלל לא מבוססת על כוחות פוליטיים וכלכליים רבי עצמה, אלא יותר על אנשים בודדים הנמצאים במקום הנכון, בזמן הנכון."

"כן, משהו כזה," מלמל הסוחר, "רגע, איך אתה מצליח לענות לי בכלל?"

"אני לא עונה לאף אחד," אמר סלדון, "אני חזיתי את השיחה הזו על ידי ניתוח סטטיסטי הסתברותי של האישיות התיאורטית של מי שמדבר איתי."

"נו, אז זה מוכיח בדיוק את מה שהוא אמר!"

"אני במקומכם לא הייתי מקשיב לאף מילה שהאיש הזה מוציא מהפה," אמר סלדון, "בטח גם אמר לכם שהוא מרצה בכנסים מאז 2003, נכון?"

"מה, זה לא נכון?"

"ברור שזה נכון," אמר סלדון, "אבל הבן אדם פשוט שחצן. תהרגו אותי, לא מבין איך שרדתם הרצאה של אדם שליטרלי יודע הכל."

"צודק, אנחנו בקושי שורדים אותך," סינן יו"ר איגוד הסוחרים.

"הוא אמר שעם כל הכבוד לתחזיות והסטטיסטיקות שלך," רתח ראש העיר, "דרך הפעולה של התכנית שלך נקבעת באופן שלא רחוק מהסוס של דריווש."

"קיימת סבירות של 75 אחוז שהזכרתם עכשיו את הסוס של דריווש," אמר סלדון, "ואני יכול לומר לכם שלאחר חקירה מאומצת בנושא, הסוס הזה הזה יכול להיכנס לי לתחת."

"לעזאזל, היה צריך לקרוא לספר הרביעי 'מוסד ופיית הבלעכס'," מלמל יו"ר איגוד הסוחרים.

"המממ…" מלמל סלדון, "ישנה סבירות של 38 אחוז שההקרנות בכוך הזמן מזכירות יותר ויותר את מופע הקולנוע של רוקי."

"נו שיט, שרלוק!" נשמעה צרחת הקהל.

לילי

לילי דאי המופלאה (מנהלת הכנס! כבוד!!!) הרצתה על מסע בזמן ולמה לא לעשות את זה. אף פעם. EVER. וזה לא משנה אם קוראים לך מרטי מקפליי או ביל וטד. אל. תעשו. את. זה. ואם כבר עשיתם אז פשוט תיקחו מכונת זמן, תחזרו אחורה ותבטלו את מה שעשי…

אתם יודעים משהו, אני לא חושב שהפנמתי את הלקח שלילי רצתה שאפנים.

הוא והיא – בקטנה

היא: אתה קורא לזה "סיכום כנס"? זה ארוך כמו פאנפיק!
הוא: אני קינג של פאנפיקים.
היא: אתה לא.
הוא: סליחה?! אני הולך לכתוב את האימאימא של הפאנפ…
היא: בפעם המאה, אתה לא הולך לכתוב קרוסאובר של ישראמן עם רוחות הערים.
הוא: מה את אומרת?
היא: בשביל לעשות כזה דבר מטורף צריך תכנון, קווים מנחים, איזשהו בסיס חזק לעבוד איתו, משהו שקיים משחר ההיסטוריה שמספרי סיפורים משתמשים בו, איזשהו מנגנון מספיק חזק אך עם זאת מספיק גמיש וידידותי, כדי שתוכל ליצור באמצעותו מגוון רחב של סיפורים בלי להיות קלישאי מדי. צריך איזושהי…
הוא: נוסחה?
היא: בדיוק!
איך ידעת?
הוא: קבלי:

הנוסחה של נטע

נטע טרופ הרצתה על הנוסחה עתיקת היומין לסיפור הגיבור. האמת שזה נושא שהכרתי אותו מעט לפני ושמחתי לראות שנטע הציגה את הנושא באופן מרענן וכיפי. ההרצאה הייתה פשוט מצוינת, עשירה בדוגמאות וקטעים מיצירות מפורסמות (כמו שאני אוהב!) וקלחה להפליא. נאלצתי לצאת מההרצאה 2-3 דקות לפני סיומה, לצערי, אבל ההנאה שלי לא נפגמה משום כך. תודה, נטע!

הוא והיא – בקטנה

היא: וואללה. עוד משהו?

מאורות ואני

למאורות הגעתי פעם ראשונה לפני שנתיים, ולא היכרתי (כמעט) אף אחד. אני מודה ומתוודה שלהכיר אנשים חדשים זו משימה מעט קשה ותובענית עבורי. זה לא נעים להרגיש כסוג של אאוטסיידר בכנסים ועוד פחות מכך במאורות, שהוא מלכתחילה כנס אינטימי ובאווירה יחסית שקטה.

השנה זה היה סיפור אחר לחלוטין. אני לא חושב שהיה רגע אחד שבו הייתי בגפי למעט אותו רגע בו הלכתי לקנות קפה… ואז הלנדסמנים ואהוד התקשרו אליי ושאלו אם אני רוצה להצטרף אליהם לאכול.

פגשתי אנשים אותם היכרתי היטב (היי הלה!). פגשתי גם א.נשים איתם.ן הייתה לי היכרות חברבוקית בלבד, והיה כיף לגלות שהן מקסימות גם במציאות (דינה ואפרת, בקיצר). קיבלתי מדידי חנוך את ספל ה"עקורה" שהזמנתי בעיצובה המהמם של אור רוזנשטיין. הקפה אכן יותר טעים ככה.

אדם אחד שלא היכרתי כלל אמר לי שהוא קורא את הבלוג. מישהי אחרת אמרה לי שהיא ממחיזה לבעלה את קטעי "הוא והיא". גולת הכותרת, מבחינתי, הייתה כשנודע לי שנצר דאי שהרצה על הקשר בין אדם ומכונה, ציטט את "האורקל של רעות" בהרצאה שלו, ואשקר אם אגיד שלא נמסתי כששמעתי על זה.

הסגל היה מקסים. לילי, את גדולה מהחיים, תודה!

אני אוהב את מאורות. מאוד. להתראות בשנה הבאה.

רשומה רגילה
כללי

באנו חושך לגרש

חנוכה הגיע ואיתו כנס "מאורות" – הזמן הזה בשנה בו אנשים מתל אביב מגלים שירושלים אכן קיימת.

מדובר, למי שלא יודע, בכנס מקסים בן יום אחד המוקדש כולו להרצאות ופאנלים בנושאי מדע בדיוני ומדע. נושא הכנס השנה הוא "לראות", על שם קובץ הסיפורים המצויין של הארלן אליסון.

כבכל שנה, מלווה הכנס גם בפרויקט סיפורים מרתק הקשור לנושא הכנס. אני ממליץ בחום להעיף שם מבט – יש שם סיפורים נפלאים. לשמחתי, גם השנה נפלה בידי הזכות לכתוב לפרויקט.

אני בהחלט מתכוון להגיע לכנס. תוכלו לפגוש בי באירועים הבאים:

פיליפ ק. דיק – האיש שחזה את ההווה
מה שרואים משם
הבט קדימה בחשש מסוים
פשוט אמרו לא (למסע בזמן) (הרצאה המחליפה את הרצאת הטארדיס שבוטלה ברגע האחרון)
לראות מבעד לעלילה

נתראה בכנס – יום חמישי הקרוב, תאריך 14.12, במעבדות בלמונטה, גבעת רם, ירושלים. פרטי הגעה מדויקים ניתן למצוא באתר הכנס.

חג מאורות שמח!

רשומה רגילה
הומור, כללי

רסיסים מאייקון 2017

בקצה רחוב הארבעה
יש מקום מדליק
לשם אפשר לבוא
ופשוט להיות גיק

יש שם אוהל גדול
עם כמה דוכנים
רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש
(כי התור השני לא נעים)

יש שם אנשי סגל מרוטים
ומתנדבים נלהבים
וקוספליירים מקצוענים

ומרצים על קוצים
עם פוינטר ושקופיות
מכינים הרצאות
בכל הצורות

וכל האזרחים עוצרים…
ולא ממש מבינים.

כנס

פסטיבל אייקון! המקום בו קיר הפייסבוק שלך מתעורר לחיים, ואי אפשר לחסום אף אחד. כמו כן, זה נראה גם שלכולם יש משהו על הראש. או בתוך הראש. או צומח מהמצח. לא חשוב.

השנה התקיים האירוע בסימן "תרבויות". כאדם לא תרבותי בעליל היה לי קשה להשתלב שם, אך בכל זאת ניסיתי. להלן רשמיי.

טכנולוגיה

הכנס השנה התאפיין באפליקציה מעולה במיוחד לסמרטפון. האפליקציה הפציעה לראשונה בשנה שעברה, אך עברה מאז מקצה שיפורים. התוצאות נראו בשטח היטב – כמעט ולא טרחתי לפתוח את התכנייה המודפסת (שהייתה, כרגיל, יפה ומעוצבת היטב). כמה אירועים שמיקומם שונה עודכנו מיידית באפליקציה ולראשונה לא היה צורך להתרוצץ במתחם בפאניקה כי לא ידעת שהאירוע "אורגיית אורקים וערפדים בפאנפיק? שאל אותי כיצד!" הועבר מחור התולעת בחדר סדנאות 2 לסופר נובה בסינמטק 1. אל תטרחו לחפש את האירוע שציינתי עכשיו. האפליקציה אמרה שהוא בוטל.

מצד שני, השיפור הטכנולוגי לחדר היד השנייה היה, ובכן… מעט בעייתי ביום הראשון. מדפסת ה-QR-Code סבלה מבעיות טכניות מסויימות (בעיקר מחסור בדיו) מה שיצר עיכובים רבים. ביום השני הבעיה נפתרה, תודה לאל. למרות זאת, נזכור לעד את אותה אגדת קדם העוברת מפה לאוזן המספרת על ההולנ-גיק המעופף, אשר נתקע בלימבו נצחי של המתנה למדבקה שלו בעודו מחזיק ערימת נובליזציות של "חלל עמוק 9" וחולצה סופר נדירה של פיירפליי. אני מניח שהוא יתבע את קרבנו בכנס הבא.

איך גיק נולד (מאת ענבר גרינשטיין)

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

מאמץ לו שלושה פאנדומים
מחמם על אש קטנה
ורץ מהר לקנות
כרטיסים מהתוכניה
מוסיף עוד שתי סדרות
קצת ספרות ספקולטיבית
קורא שלושה עמודים
בפנטסיה קצת נאיבית

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

בדיוני

"יותר בדיוני ממדע" (בועז קרני הראל, קרן לנדסמן, יואב לנדסמן, דניאלה קרני הראל ועופר מתוקי) הוקדש השנה ל"מלחמת הכוכבים", לכבוד 40 שנה לסרט המקורי. הוא נפתח בעובדות מפוקפקות על הפנליסטים (ידעתם שדניאלה היא היחידה שננשכה על ידי נמר?) אשר הומצא… כלומר התגלו על ידי קרן. בין הנושאים שהועלו: מידיכלוריאנים (נושא המעלה את קרן על טורים), סרט הפריקוול "נקמת השיט" (הוא יפה מאוד ויזואלית עד שהדמויות מתחילות לדבר), ועוד פריקוול הידוע כ"פרוג 1" (כידוע הסרט האהוב ביותר על יואב). האמת שציפור הנפש שלי מעט נפגעה מכיוון ש… ובכן, אנחנו אוהבים את הסרט הזה. דרך אגב, ידעתם שהסרטים האלה אינם תיעוד היסטורי? מי היה מאמין!

דניאלה מצידה תרמה נושאים נוספים הלקוחים מעולמן המופלא של חיות הבר, כפי שהוא משתקף בסדרה ההו-כה-מוזרה Zoo, הידועה בעיקר כ"היצירה שהציגה לעולם עצלן שגורם לרעידות אדמה". איי שיט יו נוט.

לסיכום: מידיכלוריאנים הם התשובה לכל (תמיד רציתי לכתוב משהו שיגרום לקרן להרגיש כאילו מגרדים לידה גיר על לוח) ומסתבר שלכולם יש תשוקה נסתרת לדקור את בועז קרני הראל. אפילו לעופר.

נבל

לאחר מכן נכחתי ב"הנבל הוא הגיבור", הרצאה אותה העביר אודי בקר. מסתבר שלאחרונה יש נוכחות נכבדה לנבלים (חלקם אפילו נמצאים בקהל).

אודי דיבר על נרטיבים המציגים גיבורים שהם, ובכן, לא בדיוק גיבורים. או איך שהוא הציג זאת: "פיטר פן הוא שמוק ופסיכופת". עד מהירה כולנו הזלנו דמעה על המכשפה מהמערב, קפטן הוק ועוד.

בקיצר – אני רוצה קורס הסבה לנבל ויפה שעה אחת קודם.

הגיק הירוק

היה היה פעם… גיק. הוא גר בבית גיקי ועבד בעבודה גיקית. היו לו בגדים גיקים, אישה גיקית וילדים גיקים. וכשהיה חוזר הביתה מהעבודה הגיקית שלו והולך לישון, היה חולם חלומות גיקים.

יום אחד קם הגיק, לבש בגדים גיקים, נעל נעליים גיקיות, שתה קפה גיקי מספל שהיה מעוצב כמו הספל של קפטן ג'יינווי, נכנס למכונית הגיקית שלו ונסע לעבודה הגיקית. הוא נהג על כביש גיקי במהירות גיקית. מצדו האחד של הכביש ראה הגיק שדות גיקים, ומהצד השני ראה פרחים גיקים. זה היה יום גיקי במיוחד והגיק שמח ושר שירים גיקים ששמע בגיקדום ועישן סיגריה גיקית עם עשן גיקי. אל תשאלו אותי מה היה בסיגריה.

לפתע ראה הגיק שעל שפת הכביש עומד איש בצבע כחול. עצר הגיק את המכונית הגיקית שלו ושאל את האיש הכחול: "היי איש כחול, מה אתה עושה פה?"

"אני?" ענה האיש הכחול, "נמאס לי שלוקחים אותי כרפרנס מובן מאליו במרחב האינטר-פרסונאלי שנובע מהרובד התרבותי האינדיבידואלי של המספר התורן. יש לי אישיות, קיבינימט."

סופרות

פאנל "סופרות מדברות", או כמו שאני נוהג לקרוא לו: "נון סופית זה לא רק תיאורית קונספירציה".

אהוד מיימון העביר פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן, רותם ברוכין, יעל פורמן והילה בניוביץ' הופמן. הפאנל נסב על ייצוג נשי, מגדר, כתיבה נשית, ייצוג להט"בים בכלל וטראנסים בפרט ובאופן כללי – ההתקדמות האדירה בשנים האחרונות בכל אחד מהתחומים האלה.

היה מרתק, כרגיל, ואני משוכנע שכל אדם חובב כתיבה קיבל שם כמה טיפים לגבי מה לעשות/לא לעשות בכתיבת דמות נשית.

השתגעת?!

נבט טחנאי העבירה את הרצאת "גברת, השתגעת?!". ההרצאה עסקה בבלטריקס לסטריינג' והארלי קווין, היחס המבזה שהן מקבלות ממושא אהבתן ובחינת הדינמיקה המטרידה הזו מול רעיון "המשוגעת בעליית הגג" שהופיע במיוחד בספרות הוויקטוריאנית. הייתי שמח לעבור אתכם על הניתוחים המפורטים שנבט העבירה ועל ים היצירות שהיא כללה בהרצאה הכל כך, אבל כל כך מושקעת שלה ("אנחנו לא נדבר על יחידת המתאבדים!"), אבל כששאלתי אותה איך היא חושבת שאפשר לבחון את דרוסילה מ"באפי" באופן הזה היא ענתה במבוכה שהיא לא ראתה באפי ורצה לתפוס מחסה.

זהו דוקטור, אני לא זוכר כלום אחרי זה.

אני אוהב.ת כנסים (מאת מעין שיר)

אני אוהב עולמות
ואת אייקון גם
אירועים והרצאות ו-
כרטיסי חינם
אני אוהבת את האשכול ו-
את יריד הדוכנים
העירוני וגם את הזירה ו-
את כל שאר המתחמים
אני אוהבת את באפי
ואת הארי פוטר גם
מסע בין כוכבים
את הפאנדומים כולם
אני אוהבת אירועים מכל הצורות
משחקי תפקידים, השקות, הקרנות וסדנאות
אני אוהבת את תוכן
ואת מנהלה
אוהבת את כוח אדם ו-
את לוגיסטיקה
אני אוהבת את צוות טכני
ואת צוות המקרינים
אבל הכי הכי הרבה
אני אוהבת את הצוות שלי!

מדען

אדוה לוטן הבלתי נלאית קבעה איתי ועם עוד כמה אנשים נלהבים דייט שכלל פאנל אודות מדענים מטורפים ביצירות ז'אנר בהשתתפות יונת אשחר, יואב לנדסמן ורן בן יעקב. היא הבריזה לנו כשספגה מקרה לא נעים של פנצ'ר ללא גבולות בדרך לתל אביב. זה היה בהחלט עגום.

הפיתרון שנמצא עד מהירה הוא שיואב יתפקד הן כפנאליסט והן כמנחה. לשמחתנו המשימה בוצעה בהצלחה! תגידו, ידעתם שיש מדען במכון וייצמן שעושה ניסויים על נמלים? אתם לא רוצים לדעת מה כוללים הניסויים. באמת שלא.

חושים

ליאת ברגמן וירדן ון-בירן העבירו הרצאה מקסימה על הפרעת עיבוד חושי וכיצד היא מתבטאת בגיבורי על שונים. אז ככה:

דיירדוויל עם בן אפלק מעולם לא קרה, לא משנה כמה תתעקשו שכן. לגבי הדיירדוויל של עכשיו, מסתבר שבכל פעם שמדברים על היכולות המוגברות שלו, אנו מחויבים לצעוק "A thousandfold!" או משהו כזה. סמכו עליי, פשוט תזרמו עם זה. זה בהחלט עבד לליאת וירדן.

פאנדומים (מאת דינה פיימן)

פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
יש בכנס הזה מקום לכולם
יש פאנדומים של המון אנשים,

ויש כאלה של רק קצת
פאנדום ספרותי, פאנדום של סדרה
תמיד נעים לשמוע, ויש קוספליי מגניב נורא
(לעיתים קרובות יש גם מרץ' נחמד)
פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
כנס עושה מסאז' לנשמה, בנאדם
כנסים ופאנדומים, כנסים ופאנדומים…

עוד

ורד טוכטרמן השיקה את ספרה החדש "אבן ירח", המהווה המשך ל"דם כחול". סייעו לה לסטאט ו-וספר (ידועים יותר כטליה נירגד-חסון וניר שרון) שעזרו לה לתקן תפיסות מוטעות על ערפדים במהלך ההיסטוריה. היה מגניב. היי, ותפסיקו ללכלך על לסטאט, הוא מתנדב במד"א!

עדן הר-דגן העבירה הרצאה מקסימה על גיקים, הגדרתם העצמית ותחושת הייחוד שלהם בעידן זליגת הגיקיות לתרבות המיינסטרים. התעורר ויכוח מסויים כאשר הנוכחים לא הצליחו להחליט מה זה גיק בדיוק, אבל הויכוח יושב כשעדן פסקה נחרצות: "אנחנו פשוט אוהבים דברים!". המממ. מתאים לי.

הכנס השישה עשר (מאת מעין שיר)

כשאני לא מצליח להירדם,
ומחשבות יוצאות ונכנסות מראשי,
אני יושב על המיטה שלי וסופר כנסים.

העדר עובר מעל לראשי ונעלם לי מאחורי הגב,
וכל כנס דומה בדיוק לכנס שעבר פה לפניו.

כנס ראשון ושני,
כנס שלישי ורביעי
ערימות של חנונים,
כולם דומים.

עוברים כנס שמיני וכנס תשיעי,
אבל כשמגיע הכנס השישה עשר
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר,
ואני מבין שהכנס הזה יישאר
ואין לו עניין להמשיך עם העדר.
אז אני לוחש לו, נו, כנס, תזוז!
תן פעם לתפוס את כולם!
אבל הוא לא זז.
והכנס השישה עשר הוא בדרך כלל
הכנס שבו אני נרדם.

הערה: הכותבת נשבעת כי זהו אכן הכנס השישה עשר שלה ותילחם עד חרמה בכל ניטפיקר שיעז לטעון אחרת.

באפי מור

את הכנס חתמתי עם איילת מור (AKA איילי מור) שהעבירה הרצאה לקהל הוידוניסטי אודות מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג'וס וידון. איילת השכילה להראות ולנתח את הייצוג של דמויות להט"ביות ביצירות רלוונטיות כגון באפי, אנג'ל ופיירפליי, וכן להראות את הדינמיקה של הדמויות הן בעולם הבדיוני בו הן פועלות והן במציאות הטלוויזיונית שהתפתחה מאז.

הייתי שמח לעבור אתכם על כל נקודה ונקודה שהועלתה שם, אבל איך שאיילת השמיעה את השיר של ווילו וטארה מהמיוזיקל התחלתי לדמוע ולא ממש הפסקתי מאז.

נפלו בעריכה

"חברים, בעוד יומיים יהיה פה כנס" (יהיו המון חדי קרן אבל אף ג'ירפה)
"אתמול רבתי עם גיורא, הילד הטולקינאי" (בינינו – מי לא?)
"כשאהיה גדול אהיה מרצה" (ואסבול מלחץ דם גבוה לפני פיילוט)
"מי שמביט בי מאחור לא יודע שאני מאלתר את ההרצאה תוך כדי מצגת" (סיפור אמיתי, מסתבר)
"יש ילד שאבא שלו אחמ"ש" (ויש ילד שאבא שלו מכניס אותו הביתה רק אחרי 10 דקות של איחור)
"כשנסענו העירה לבקר את כנס אייקון" (אימא ראתה את הקוספליירים וצעקה עלי שאני לא אשתה איתם חשיש)
"לא כל כך נעים לראות אשכול סגור" (בואו נשתלט עליו באופן אלים ונפקיע אותו. זה לגמרי מעשי ועובר מבחן בג"צ)

הערה: כל מה שנפל בעריכה, למעט החלק על אילתור ההרצאה (שהוא פרי עטי) נכתב על ידי מעין שיר.

שלל

אתם לא באמת הייתם באייקון אם לא קיבלתם תיק בד עם סמל באטמן (מתנת יומולדת מאוחרת מעשה ידיה של ענבל שגיב נקדימון המהממת), לחם ביתי עם בזיליקום תוצרת מרב גורן פריש (כי היא אוסומית) או הקדשה מיעל פורמן ו-ורד טוכטרמן על הספרים החדשים שלהן. אני יכול רק לקוות שהשתיים האחרונות לא ראו אותי מנפנף בידיים בהתרגשות רגע אחרי שהחזירו לי את הספר (כי אם כבר להתנהג כמו בת 12, אז הכי טוב בגיל 38).

ייצוג

ההרצאות השנה (לפחות אלו שהעליתי בחכתי) התאפיינו בתוכן שעסק בייצוג נשי, להט"בי ו/או השיק ללימודי מגדר. ההרצאות של נבט ואיילת, פאנל הסופרות ואני בטוח ששכחתי עוד רבות וטובות.

הקהילה בארץ מאופיינת בנוכחות חזקה מאוד של ייצוג נשי ולהטבפאק"י (כתבתי את זה נכון?), הנוגד את ההרכב המסורתי שעדיין נוכח בכנסים בחו"ל. וורלדקון הוא דוגמא לא רעה, אם כי זה נראה שגם שם ישנה התחלה של שינוי.

לעיתים כשמתעורר דיון אודות ייצוג נשי בז'אנר, ניתן לשמוע קולות כעוסים. "מה אתם דוחפים לנו את הפמיניזם הזה עכשיו", "פמינאציות" ועוד כהנה וכהנה. זה כואב לי לשמוע קולות כאלה.

הייצוג הזה הוא הכרחי. אייקון הוא בועה של אוטופיה, שאני כל כך רוצה שתחלחל לעוד מקומות. הרצאות על ייצוגים נשיים, דמויות להטביו"ת ושיח על מגדריות בכלל צריכים להיות דבר שבשגרה. לעזאזל, אני מצפה שבמאה ה-21 אני כבר לא אצטרך להקדיש לזה פוסט. הנראות הזו הכרחית לחברה בריאה, כי האלטרנטיבה היא מתן לגיטימציה להדרה של הרבה יותר מדי דברים על ידי אנשים פחות מדי סובלניים מכפי שהדעת סובלת.

אייקון, עולמות ומה שביניהם הם הזירה הליברלית, טולרנטית ומקבלת ביותר שאני מכיר. אני גאה להיות חלק ממנה. אני גאה להיות חלק מהנראות הזו.

תודות

בשבוע שעבר נחה עלי ההשראה ופרסמתי בפייס את השיר הראשון בפוסט הזה בהשראת "ריח של שוקולד" האלמותי של יהונתן גפן, הלקוח מתוך "הכבש השישה עשר" הנפלא. לשמחתי והפתעתי מיהרו ענבר גרינשטיין, מעין שיר ודינה פיימן לתרום קטעי פילק מקסימים משלהן והוכיחו בפעם ה-5,000 שהן אוסומיות ללא גבולות. תודה לכן.

רשומה רגילה