הומור, כללי

רסיסים מאייקון 2017

בקצה רחוב הארבעה
יש מקום מדליק
לשם אפשר לבוא
ופשוט להיות גיק

יש שם אוהל גדול
עם כמה דוכנים
רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש
(כי התור השני לא נעים)

יש שם אנשי סגל מרוטים
ומתנדבים נלהבים
וקוספליירים מקצוענים

ומרצים על קוצים
עם פוינטר ושקופיות
מכינים הרצאות
בכל הצורות

וכל האזרחים עוצרים…
ולא ממש מבינים.

כנס

פסטיבל אייקון! המקום בו קיר הפייסבוק שלך מתעורר לחיים, ואי אפשר לחסום אף אחד. כמו כן, זה נראה גם שלכולם יש משהו על הראש. או בתוך הראש. או צומח מהמצח. לא חשוב.

השנה התקיים האירוע בסימן "תרבויות". כאדם לא תרבותי בעליל היה לי קשה להשתלב שם, אך בכל זאת ניסיתי. להלן רשמיי.

טכנולוגיה

הכנס השנה התאפיין באפליקציה מעולה במיוחד לסמרטפון. האפליקציה הפציעה לראשונה בשנה שעברה, אך עברה מאז מקצה שיפורים. התוצאות נראו בשטח היטב – כמעט ולא טרחתי לפתוח את התכנייה המודפסת (שהייתה, כרגיל, יפה ומעוצבת היטב). כמה אירועים שמיקומם שונה עודכנו מיידית באפליקציה ולראשונה לא היה צורך להתרוצץ במתחם בפאניקה כי לא ידעת שהאירוע "אורגיית אורקים וערפדים בפאנפיק? שאל אותי כיצד!" הועבר מחור התולעת בחדר סדנאות 2 לסופר נובה בסינמטק 1. אל תטרחו לחפש את האירוע שציינתי עכשיו. האפליקציה אמרה שהוא בוטל.

מצד שני, השיפור הטכנולוגי לחדר היד השנייה היה, ובכן… מעט בעייתי ביום הראשון. מדפסת ה-QR-Code סבלה מבעיות טכניות מסויימות (בעיקר מחסור בדיו) מה שיצר עיכובים רבים. ביום השני הבעיה נפתרה, תודה לאל. למרות זאת, נזכור לעד את אותה אגדת קדם העוברת מפה לאוזן המספרת על ההולנ-גיק המעופף, אשר נתקע בלימבו נצחי של המתנה למדבקה שלו בעודו מחזיק ערימת נובליזציות של "חלל עמוק 9" וחולצה סופר נדירה של פיירפליי. אני מניח שהוא יתבע את קרבנו בכנס הבא.

איך גיק נולד (מאת ענבר גרינשטיין)

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

מאמץ לו שלושה פאנדומים
מחמם על אש קטנה
ורץ מהר לקנות
כרטיסים מהתוכניה
מוסיף עוד שתי סדרות
קצת ספרות ספקולטיבית
קורא שלושה עמודים
בפנטסיה קצת נאיבית

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

בדיוני

"יותר בדיוני ממדע" (בועז קרני הראל, קרן לנדסמן, יואב לנדסמן, דניאלה קרני הראל ועופר מתוקי) הוקדש השנה ל"מלחמת הכוכבים", לכבוד 40 שנה לסרט המקורי. הוא נפתח בעובדות מפוקפקות על הפנליסטים (ידעתם שדניאלה היא היחידה שננשכה על ידי נמר?) אשר הומצא… כלומר התגלו על ידי קרן. בין הנושאים שהועלו: מידיכלוריאנים (נושא המעלה את קרן על טורים), סרט הפריקוול "נקמת השיט" (הוא יפה מאוד ויזואלית עד שהדמויות מתחילות לדבר), ועוד פריקוול הידוע כ"פרוג 1" (כידוע הסרט האהוב ביותר על יואב). האמת שציפור הנפש שלי מעט נפגעה מכיוון ש… ובכן, אנחנו אוהבים את הסרט הזה. דרך אגב, ידעתם שהסרטים האלה אינם תיעוד היסטורי? מי היה מאמין!

דניאלה מצידה תרמה נושאים נוספים הלקוחים מעולמן המופלא של חיות הבר, כפי שהוא משתקף בסדרה ההו-כה-מוזרה Zoo, הידועה בעיקר כ"היצירה שהציגה לעולם עצלן שגורם לרעידות אדמה". איי שיט יו נוט.

לסיכום: מידיכלוריאנים הם התשובה לכל (תמיד רציתי לכתוב משהו שיגרום לקרן להרגיש כאילו מגרדים לידה גיר על לוח) ומסתבר שלכולם יש תשוקה נסתרת לדקור את בועז קרני הראל. אפילו לעופר.

נבל

לאחר מכן נכחתי ב"הנבל הוא הגיבור", הרצאה אותה העביר אודי בקר. מסתבר שלאחרונה יש נוכחות נכבדה לנבלים (חלקם אפילו נמצאים בקהל).

אודי דיבר על נרטיבים המציגים גיבורים שהם, ובכן, לא בדיוק גיבורים. או איך שהוא הציג זאת: "פיטר פן הוא שמוק ופסיכופת". עד מהירה כולנו הזלנו דמעה על המכשפה מהמערב, קפטן הוק ועוד.

בקיצר – אני רוצה קורס הסבה לנבל ויפה שעה אחת קודם.

הגיק הירוק

היה היה פעם… גיק. הוא גר בבית גיקי ועבד בעבודה גיקית. היו לו בגדים גיקים, אישה גיקית וילדים גיקים. וכשהיה חוזר הביתה מהעבודה הגיקית שלו והולך לישון, היה חולם חלומות גיקים.

יום אחד קם הגיק, לבש בגדים גיקים, נעל נעליים גיקיות, שתה קפה גיקי מספל שהיה מעוצב כמו הספל של קפטן ג'יינווי, נכנס למכונית הגיקית שלו ונסע לעבודה הגיקית. הוא נהג על כביש גיקי במהירות גיקית. מצדו האחד של הכביש ראה הגיק שדות גיקים, ומהצד השני ראה פרחים גיקים. זה היה יום גיקי במיוחד והגיק שמח ושר שירים גיקים ששמע בגיקדום ועישן סיגריה גיקית עם עשן גיקי. אל תשאלו אותי מה היה בסיגריה.

לפתע ראה הגיק שעל שפת הכביש עומד איש בצבע כחול. עצר הגיק את המכונית הגיקית שלו ושאל את האיש הכחול: "היי איש כחול, מה אתה עושה פה?"

"אני?" ענה האיש הכחול, "נמאס לי שלוקחים אותי כרפרנס מובן מאליו במרחב האינטר-פרסונאלי שנובע מהרובד התרבותי האינדיבידואלי של המספר התורן. יש לי אישיות, קיבינימט."

סופרות

פאנל "סופרות מדברות", או כמו שאני נוהג לקרוא לו: "נון סופית זה לא רק תיאורית קונספירציה".

אהוד מיימון העביר פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן, רותם ברוכין, יעל פורמן והילה בניוביץ' הופמן. הפאנל נסב על ייצוג נשי, מגדר, כתיבה נשית, ייצוג להט"בים בכלל וטראנסים בפרט ובאופן כללי – ההתקדמות האדירה בשנים האחרונות בכל אחד מהתחומים האלה.

היה מרתק, כרגיל, ואני משוכנע שכל אדם חובב כתיבה קיבל שם כמה טיפים לגבי מה לעשות/לא לעשות בכתיבת דמות נשית.

השתגעת?!

נבט טחנאי העבירה את הרצאת "גברת, השתגעת?!". ההרצאה עסקה בבלטריקס לסטריינג' והארלי קווין, היחס המבזה שהן מקבלות ממושא אהבתן ובחינת הדינמיקה המטרידה הזו מול רעיון "המשוגעת בעליית הגג" שהופיע במיוחד בספרות הוויקטוריאנית. הייתי שמח לעבור אתכם על הניתוחים המפורטים שנבט העבירה ועל ים היצירות שהיא כללה בהרצאה הכל כך, אבל כל כך מושקעת שלה ("אנחנו לא נדבר על יחידת המתאבדים!"), אבל כששאלתי אותה איך היא חושבת שאפשר לבחון את דרוסילה מ"באפי" באופן הזה היא ענתה במבוכה שהיא לא ראתה באפי ורצה לתפוס מחסה.

זהו דוקטור, אני לא זוכר כלום אחרי זה.

אני אוהב.ת כנסים (מאת מעין שיר)

אני אוהב עולמות
ואת אייקון גם
אירועים והרצאות ו-
כרטיסי חינם
אני אוהבת את האשכול ו-
את יריד הדוכנים
העירוני וגם את הזירה ו-
את כל שאר המתחמים
אני אוהבת את באפי
ואת הארי פוטר גם
מסע בין כוכבים
את הפאנדומים כולם
אני אוהבת אירועים מכל הצורות
משחקי תפקידים, השקות, הקרנות וסדנאות
אני אוהבת את תוכן
ואת מנהלה
אוהבת את כוח אדם ו-
את לוגיסטיקה
אני אוהבת את צוות טכני
ואת צוות המקרינים
אבל הכי הכי הרבה
אני אוהבת את הצוות שלי!

מדען

אדוה לוטן הבלתי נלאית קבעה איתי ועם עוד כמה אנשים נלהבים דייט שכלל פאנל אודות מדענים מטורפים ביצירות ז'אנר בהשתתפות יונת אשחר, יואב לנדסמן ורן בן יעקב. היא הבריזה לנו כשספגה מקרה לא נעים של פנצ'ר ללא גבולות בדרך לתל אביב. זה היה בהחלט עגום.

הפיתרון שנמצא עד מהירה הוא שיואב יתפקד הן כפנאליסט והן כמנחה. לשמחתנו המשימה בוצעה בהצלחה! תגידו, ידעתם שיש מדען במכון וייצמן שעושה ניסויים על נמלים? אתם לא רוצים לדעת מה כוללים הניסויים. באמת שלא.

חושים

ליאת ברגמן וירדן ון-בירן העבירו הרצאה מקסימה על הפרעת עיבוד חושי וכיצד היא מתבטאת בגיבורי על שונים. אז ככה:

דיירדוויל עם בן אפלק מעולם לא קרה, לא משנה כמה תתעקשו שכן. לגבי הדיירדוויל של עכשיו, מסתבר שבכל פעם שמדברים על היכולות המוגברות שלו, אנו מחויבים לצעוק "A thousandfold!" או משהו כזה. סמכו עליי, פשוט תזרמו עם זה. זה בהחלט עבד לליאת וירדן.

פאנדומים (מאת דינה פיימן)

פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
יש בכנס הזה מקום לכולם
יש פאנדומים של המון אנשים,
ויש כאלה של רק קצת
פאנדום ספרותי, פאנדום של סדרה
תמיד נעים לשמוע, ויש קוספליי מגניב נורא
(לעיתים קרובות יש גם מרץ' נחמד)
פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
כנס עושה מסאז' לנשמה, בנאדם
כנסים ופאנדומים, כנסים ופאנדומים…

עוד

ורד טוכטרמן השיקה את ספרה החדש "אבן ירח", המהווה המשך ל"דם כחול". סייעו לה לסטאט ו-וספר (ידועים יותר כטליה נירגד-חסון וניר שרון) שעזרו לה לתקן תפיסות מוטעות על ערפדים במהלך ההיסטוריה. היה מגניב. היי, ותפסיקו ללכלך על לסטאט, הוא מתנדב במד"א!

עדן הר-דגן העבירה הרצאה מקסימה על גיקים, הגדרתם העצמית ותחושת הייחוד שלהם בעידן זליגת הגיקיות לתרבות המיינסטרים. התעורר ויכוח מסויים כאשר הנוכחים לא הצליחו להחליט מה זה גיק בדיוק, אבל הויכוח יושב כשעדן פסקה נחרצות: "אנחנו פשוט אוהבים דברים!". המממ. מתאים לי.

הכנס השישה עשר (מאת מעין שיר)

כשאני לא מצליח להירדם,
ומחשבות יוצאות ונכנסות מראשי,
אני יושב על המיטה שלי וסופר כנסים.

העדר עובר מעל לראשי ונעלם לי מאחורי הגב,
וכל כנס דומה בדיוק לכנס שעבר פה לפניו.

כנס ראשון ושני,
כנס שלישי ורביעי
ערימות של חנונים,
כולם דומים.

עוברים כנס שמיני וכנס תשיעי,
אבל כשמגיע הכנס השישה עשר
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר,
ואני מבין שהכנס הזה יישאר
ואין לו עניין להמשיך עם העדר.
אז אני לוחש לו, נו, כנס, תזוז!
תן פעם לתפוס את כולם!
אבל הוא לא זז.
והכנס השישה עשר הוא בדרך כלל
הכנס שבו אני נרדם.

הערה: הכותבת נשבעת כי זהו אכן הכנס השישה עשר שלה ותילחם עד חרמה בכל ניטפיקר שיעז לטעון אחרת.

באפי מור

את הכנס חתמתי עם איילת מור (AKA איילי מור) שהעבירה הרצאה לקהל הוידוניסטי אודות מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג'וס וידון. איילת השכילה להראות ולנתח את הייצוג של דמויות להט"ביות ביצירות רלוונטיות כגון באפי, אנג'ל ופיירפליי, וכן להראות את הדינמיקה של הדמויות הן בעולם הבדיוני בו הן פועלות והן במציאות הטלוויזיונית שהתפתחה מאז.

הייתי שמח לעבור אתכם על כל נקודה ונקודה שהועלתה שם, אבל איך שאיילת השמיעה את השיר של ווילו וטארה מהמיוזיקל התחלתי לדמוע ולא ממש הפסקתי מאז.

נפלו בעריכה

"חברים, בעוד יומיים יהיה פה כנס" (יהיו המון חדי קרן אבל אף ג'ירפה)
"אתמול רבתי עם גיורא, הילד הטולקינאי" (בינינו – מי לא?)
"כשאהיה גדול אהיה מרצה" (ואסבול מלחץ דם גבוה לפני פיילוט)
"מי שמביט בי מאחור לא יודע שאני מאלתר את ההרצאה תוך כדי מצגת" (סיפור אמיתי, מסתבר)
"יש ילד שאבא שלו אחמ"ש" (ויש ילד שאבא שלו מכניס אותו הביתה רק אחרי 10 דקות של איחור)
"כשנסענו העירה לבקר את כנס אייקון" (אימא ראתה את הקוספליירים וצעקה עלי שאני לא אשתה איתם חשיש)
"לא כל כך נעים לראות אשכול סגור" (בואו נשתלט עליו באופן אלים ונפקיע אותו. זה לגמרי מעשי ועובר מבחן בג"צ)

הערה: כל מה שנפל בעריכה, למעט החלק על אילתור ההרצאה (שהוא פרי עטי) נכתב על ידי מעין שיר.

שלל

אתם לא באמת הייתם באייקון אם לא קיבלתם תיק בד עם סמל באטמן רקום עליו (מתנת יומולדת מאוחרת מעשה ידיה של ענבל שגיב נקדימון המהממת), לחם ביתי עם בזיליקום תוצרת מרב גורן פריש (כי היא אוסומית) או הקדשה מיעל פורמן ו-ורד טוכטרמן על הספרים החדשים שלהן. אני יכול רק לקוות שהשתיים האחרונות לא ראו אותי מנפנף בידיים בהתרגשות רגע אחרי שהחזירו לי את הספר (כי אם כבר להתנהג כמו בת 12, אז הכי טוב בגיל 37).

ייצוג

ההרצאות השנה (לפחות אלו שהעליתי בחכתי) התאפיינו בתוכן שעסק בייצוג נשי, להט"בי ו/או השיק ללימודי מגדר. ההרצאות של נבט ואיילת, פאנל הסופרות ואני בטוח ששכחתי עוד רבות וטובות.

הקהילה בארץ מאופיינת בנוכחות חזקה מאוד של ייצוג נשי ולהטבפאק"י (כתבתי את זה נכון?), הנוגד את ההרכב המסורתי שעדיין נוכח בכנסים בחו"ל. וורלדקון הוא דוגמא לא רעה, אם כי זה נראה שגם שם ישנה התחלה של שינוי.

לעיתים כשמתעורר דיון אודות ייצוג נשי בז'אנר, ניתן לשמוע קולות כעוסים. "מה אתם דוחפים לנו את הפמיניזם הזה עכשיו", "פמינאציות" ועוד כהנה וכהנה. זה כואב לי לשמוע קולות כאלה.

הייצוג הזה הוא הכרחי. אייקון הוא בועה של אוטופיה, שאני כל כך רוצה שתחלחל לעוד מקומות. הרצאות על ייצוגים נשיים, דמויות להטביו"ת ושיח על מגדריות בכלל צריכים להיות דבר שבשגרה. לעזאזל, אני מצפה שבמאה ה-21 אני כבר לא אצטרך להקדיש לזה פוסט. הנראות הזו הכרחית לחברה בריאה, כי האלטרנטיבה היא מתן לגיטימציה להדרה של הרבה יותר מדי דברים על ידי אנשים פחות מדי סובלניים מכפי שהדעת סובלת.

אייקון, עולמות ומה שביניהם הם הזירה הליברלית, טולרנטית ומקבלת ביותר שאני מכיר. אני גאה להיות חלק ממנה. אני גאה להיות חלק מהנראות הזו.

תודות

בשבוע שעבר נחה עלי ההשראה ופרסמתי בפייס את השיר הראשון בפוסט הזה בהשראת "ריח של שוקולד" האלמותי של יהונתן גפן, הלקוח מתוך "הכבש השישה עשר" הנפלא. לשמחתי והפתעתי מיהרו ענבר גרינשטיין, מעין שיר ודינה פיימן לתרום קטעי פילק מקסימים משלהן והוכיחו בפעם ה-5,000 שהן אוסומיות ללא גבולות. תודה לכן.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
כללי

לקראת אייקון 2017

אילוצי החיים עיכבו אותי ולכן הפוסט מתפרסם קצת יותר מאוחר ממה שתכננתי, ובכל זאת:

כנס אייקון למדע בדיוני, פנטזיה, משחקי תפקידים וכל מה שביניהם מתקיים בשבוע הבא (חוה"מ סוכות) בפעם ה-21 (!). יאי!

נושא הכנס השנה: "תרבויות".

תוכלו למצוא אותי באירועים הבאים:

כשהנבל הוא הגיבור
יותר בדיוני ממדע
מי אני? מה אני?
סופרות מדברות
ניווט באוקיינוס הסיפורת הקצרה
"גברת, השתגעת?!" – בין הארלי לבלטריקס
מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג'וס וידון
אבן ירח: חידון הערפדים הגדול
מוהאהאהאהא!
עלחושי: גיבורי על בינינו?

כמו בכל שנה, את הכנס מלווה הוצאת המהדורה החדשה של שנתון האגודה "היה יהיה". השנתון מאגד סיפורים שנכתבו על ידי מיטב כותבי הקהילה. השנתון מכיל גם (מסיבה שאינה לי ברורה די הצורך) סיפור פרי עטי. "אורה השבורה" מספר על אדם דוחה במיוחד המתמודד עם אובססיה מעוותת לתיקון עצמי, על רקע עולם הכורע תחת קידמה טכנולוגית שיצאה משליטה. הסיפור בן 13,000 המילים הוא הארוך ביותר שכתבתי עד כה. העבודה הממושכת והמאומצת עליו תבעה מחיר, והתוצאה היא שעל אף הרצון הטוב לא הספקתי להכין הרצאה לכנס השנה. באסה. נקווה שהמצב ישתפר ב"עולמות".

בנוסף… פרס גפן! הפרס מוענק מדי שנה ליצירות המקוריות והמתורגמות הטובות ביותר בז'אנר. ניתן להצביע במהלך הכנס בקלפי הממוקמת בדוכן האגודה. אנא הצביעו!

מקווה לפגוש בכם מחר. אני אהיה הבחור הגמלוני והמרושל בג'ינס וחולצה שחורה גיקית או חולצת רוק שחורה שכל הזמן רעב, עייף וחם לו. אשמח אם תוכלו להיתקל בי ולומר עד כמה אתם מרוצים ממני או שונאים אותי. אני מבקש מאלה שיבחרו באופציה השנייה לתת לי את הכתובת שלכם. זה לצורכי מדגם. כן זהו, זה לגמרי לצורכי מדגם. נשבע לכם.

רשומה רגילה
כללי

אימת הפריקוול ונקמת הריבוט (הרצאה)

שוד ושבר: הרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" אותה העברתי בכנס עולמות האחרון עלתה ליוטיוב!

כולכם מוזמנים לצפות בי עושה בושות על ימין ועל שמאל (מדי פעם אני אפילו מרצה קצת. נשבע לכם). זה נראה שהיה מעט בלאגן בתיעוד – חסרות 3-4 הדקות הראשונות, וכל החלק האחרון של ההרצאה שוכפל בסוף הסרט… אבל לא נורא. הפאדיחה עדיין מתועדת היטב.

דרך אגב, זה המקום להזכיר (למי שלא יודע) שהאגודה מפעילה את ערוץ Phantom VOD המכיל אירועים מצולמים רבים מכנסי עבר. מומלץ בחום!

רשומה רגילה
כללי

רסיסים מעולמות 2017

כל ההתחלות קשות… אך לא הכנסים. הם דווקא סבבה.

השבוע נערך כנס עולמות, הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטסיה, הנערך כמדי שנה בחוה"מ פסח במתחם אשכול הצמוד לסינמטק תל אביב. נושא הכנס השנה (למי שלא הבין ממשפט הפתיחה הצולע) היה "התחלות". באופן מפתיע, גם אני נכחתי שם ואפילו הספקתי להרצות (וואהו!). להלן רשמיי.

נדב

האירוע הראשון בו נכחתי היה ההרצאה המצוינת של נדב מילר אלמוג, שעסקה בקידום בלוגים ואתרי תוכן למיניהם. ההרצאה שפעה עצות מועילות לכל מי שרוצה לעסוק בבלוגים באופן רציני ואף מקצועי. הצד הרציני שבי רוצה שאכתוב כי זו היתה הרצאה מאלפת, מלאה בעצות קונקרטיות ומועילות שלוותה במצגת יפהפייה. הצד היותר דומיננטי אצלי רוצה לסכם את ההרצאה ב"תשיגו אינפוזיה תומכת אנדרואיד, שימו עליה אפליקציית וורדפרס ותתחילו לעבוד, עצלנים."

לא, אל תענו לי ב"אבל איך נדב עושה את זה בלי הפיתרון המופרך שלך?" זה כי נדב הוא גיבור העל של הבלוגוספירה. נודניקים.

עברית

לעולם לא תראו מחזה נפלא יותר מנערה האומרת "10 שקל" ואחותה המתקנת אותה ל"עשרה שקלים".

קפה

הו, קפה יקר. אהובי, יקיר לבי, מחמל נפשי… מה הייתי עושה בלעדיך? (סביר להניח שנרדם באשכול ונופל קרבן לכייסים החומדים כרטיסי חינם וכליות)

כבוד #1

כמו בכל כנס המכבד עצמו, גם כאן היה לנו אורח כבוד. אישיות מוכרת, רבת עשייה, בעלת תמיכה קונצנזוסיאלית מקיר לקיר. גבירותיי ורבותיי, אני מדבר כמובן על… סטטיק*. פרטים בהמשך.

גיבור

מיכל פזקלפ העבירה הרצאה מרתקת אודות גיבורי העל בקומיקס הישראלי, או שכמו אני קורא להם "כל האנשים שאמורים להיות מודל החיקוי של ישראמן אבל בחייאת רבאק תעשו לי טובה תראו איפה אנחנו חיים". החל מיואב גוש חלב ועד הרומן ההפכפך של אורי פינק עם קונספט גיבורי העל – הרצאה מאוד מעניינת ושופעת פרטי טריוויה מקסימים. מומלץ לבקר במוזיאון הקומיקס בחולון המציג את התערוכה עליה מבוססת ההרצאה – אני יודע שאני כבר בכיוון.

כמו כן, הצלחתי לתפוס שיחה קצרצרה עם מיכל וניסיתי לשווק לה את ישראמן, למרות שאני יודע שכל איש מקצוע המכבד עצמו יתרחק מהחוליגן הזה כמו מחוות חזירי בר נגועי אבולה.

הנהלה

הוא: תגידי, הלה… אפשר לשאול משהו?
הלה: בשמחה!
הוא: איך יש לך כרטיסי חינם לכל האירועים בכנס?
(פאוזה)
הלה: אני. בהנהלת. הכנס.
הוא: יענו את פריווילגית.

בקיצר היה מצחיק וזה, ומישהו מכיר עוד כנס מד"ב/פנטסיה שיהיה בפסח של שנה הבאה כי לא נראה לי שיכניסו אותי לעולמות ever again?

כבוד #2

אכן נרשמה המולה רבה ורוב מהומה על ביאתו של אורח הכבוד המהולל. אלפי חסידים ומתנגדים התקבצו להם כעדת ארבה על מנת לחפון מאבק הכוכבים של אורח הכבוד הבלתי צפוי, כולל סלפי. ואם כבר מדברים על סלפי…

סלפי

רוני: יש לי סלפי עם סטטיק! יש לי סלפי עם סטטיק!
הוא: אז כשאת שומעת רגאיי טוב, בא לך לרקוד?
(פאוזה)
רוני: רגאטון, כפרה.
הוא: אז… אז שישירו לאט יותר. אי אפשר להבין אותם!
רוני: שברת אותי, אחי.
הוא: לא נורא. שימי רגאיי טוב וזה יעבור.

כוורת

אהוד מיימון העביר את הרצאת "גופים ונפש" שעסקה בייצוגים של קונספט "מוח הכוורת" בספרות הז'אנר, ובכלל ביישויות המורכבות מגופים מרובים ותודעה אחת. אני חייב לציין שלא קראתי את כל היצירות, אך ההרצאה הייתה מאלפת ומסקרנת (כי אהוד). מוח כוורת זה ללא ספק הדבר הבא – בקרוב בסניף הפורמיקים הקרוב אליכם!

כבוד #3

עד מהירה הפכה אידיליית ביקור האורח לקרקס מדמם בו התפלשו המעריצים, אנטי מעריצים, פרו מעריצים, ניאו מעריצים, גיקים, גיקים מזוייפים ואובר גיקים, באורגיה ססגונית של הטחת מהלומות.

מסיבה שאינה מוסברת נעלם לו האורח. לך תבין.

הרצאה

גם אני העברתי הרצאה. ציפיתי להרצאה בקוצר רוח… עד הרגע שבו שמתי לב שבהודעות לקהל אודות שינוי מקום ההרצאה נכתב "אימת הפריקוול ונקמת הרובוט". עשיתי מה שכל מרצה הגיוני וסביר היה עושה במקומי ושיכתבתי מחדש את ההרצאה על מנת להפוך אותה להרצאה על רובוטים. הרי מי יעז לעשות את הדבר המתבקש ולבקש בעדינות מהסגל שיתקנו את שגיאת הכתיב התמימה, יען כי כל פעם שאני רואה את ההודעה הזו חלק קטן מנשמתי מת מבפנים?

בסופו של דבר אכן שוכנעתי פשוט לבקש מהסגל את התיקון הפשוט… וכמובן שלאחר מכן נאלצתי לשכתב מחדש. אני חושב שבסך הכל זה היה שיעור מאלף (אם כי אני עדיין לא יודע במה עסק השיעור. יש לי בעיה בריכוז ובקש… היי, הנה קוספליי מגניב של רובוט!).

פאנל

הנון סופית העבירו פאנל בנושא פתיחות סיפורים. זה היה בהתחלה מסקרן. זה התחיל להיות מפחיד כשאושיית קהילה חרוצה במיוחד שנכחה בקהל (היי שירה!) החלה לצטט פתיחת סיפור של רותם ברוכין. זה הפך לקרקס אימה כשאהוד מיימון החל לצטט מילה במילה את "חולית" (זה עניין של פרינציפ עבורו). למזלנו הוא הפסיק בעמ' 300. אז הצהירה רותם כי העלילה של "חולית" לא מתחילה לפני עמ' 300 (קרן לנדסמן ניסתה לעצור בעדה על מנת שתשרוד את הפאנל), ואז נאלץ אהוד לדקלם את השאר. זה לקח 3 חודשים. הכנס הסתיים בעזרת מכונת הזמן של האגודה, ש"פתאום נמצאה". אתם רואים, וועד? כשאתם רוצים – אתם יכולים!

מכסחות

הדס סלוין ויערה כהן שחטו בחדווה את מיטב זוועות הקולנוע שיצאו ב-2016. היה מצחיק בטירוף. נהניתי כשהם נכנסו ביחידת המתאבדים ובקומדיית הטעויות הרומנטית "כיור נגד סופרמן" (בעיקר כי כל הסרט הזה הוא טעות אחת גדולה). התענגתי על זעקות התסכול של הדס ויערה כאחד. אבל… אבל… "רוג אחת"? קראו לי נאיבי, אבל… קראו לי נאיבי, בקיצור.

כמו כן: שיבוש הלשון הנפלא "מסיבת התאבדות". זה היה מצחיק ומטריד כאחד. בעיקר מצחיק, כי אנו נמצאים בקהילה לא שגרתית וטוב שכך.

נבלים

היי, הרצאה על נבלים! ברור שאהיה שם!

ענבר נעמן העבירה הרצאה מסקרנת על נבלים ועל הדיאלוג הפנימי הרץ בעמקי נפשם בזמן שהם עושים את ה… נבלות שלהם. זה לא ענבר אמרה, זה אני אמרתי כי אני מאותגר. בסך הכל הרצאה מעניינת, אם כי קצרה מדי לסלוט כפול. אני מניח ששיכתוב והתאמת ההרצאה לסלוט של 45 דקות היה עושה לה רק טוב והופך אותה למהודקת יותר. חוץ מזה – אני רוצה עוד הרצאות על נבלים!

סיכום

קודם כל: בכנסים הקפה הוא חברכם הטוב ביותר. הצטיידו בו. שימרו עליו. הגנו עליו. נצרו אותו. המציאו עבורו ביטויים נרדפים שמשמעותם היא לשמור עליו, להגן עליו, לנצור אותו וכו'.

דבר שני – אל. תכנסו. עם. אהוד. מיימון. לוויכוח. על. חולית. האיש יודע הכל, כולל את הפרקים שלא נכנסו לספר או שנכנסו לספר ביקום מקביל.

והכי חשוב: סלפי עם סטטיק – אל תחזרו הביתה בלי זה. רוצים לדעת איך? שאלו את רוני.

*הוא לא באמת היה אורח הכבוד. הוא סתם בא כי הוא גיק. חמוד.

רשומה רגילה
כללי

כנס כנס תרדוף

שעון קיץ, העלייה בטמפרטורות וביעור החמץ מבשרים לגיק הישראלי המצוי על בואו של כנס עולמות, המתקיים השנה בתאריכים 12-13.4 ונושאו יהיה "התחלות".

אני מניח שכולכם מכירים את מודל חמשת השלבים של מרצים בכנס:

התלהבות
התפכחות
בהלה
תחנונים
תכנית להגנת עדים

(פרטים נוספים על בהלת הרצאה – כאן)

לצערי נשברתי בשלב התחנונים, וככל הנראה אכן ארצה בכנס. מדובר בהרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" העוסקת במערכת היחסים ההפכפכה של הקהל עם אתחולים (ריבוטים) וקדימונים (פריקוולים). אני מתכוון לסקור לא מעט דוגמאות ליצירות כאלה שנעשו במרוצת שני העשורים ולראות איפה הן הצליחו ואיפה כשלו. בקיצר – לא מעט דחקות על סרטים גרועים. מובטחים ספויילרים בשפע.

עדכון: ההרצאה עלתה לערוץ ה-VOD של האגודה.

תבואו, יהיה מגניב! יש דף פייסבוק להרצאה, ואתם מוזמנים לעקוב ולתפוס את מקומכם בקהל. אפשר להזמין כרטיסים לכנס כאן.

כמו כן, אני מתכוון להיות באירועים הבאים בכנס:

האם גיבורי על יכולים לשרוד בישראל?
זה מתחיל בקליק
!
גופים ונפש
מכסחות הסרטים 2016

להתחיל מבראשית
האם נבלים יודעים שהם רעים
?
הוגוורטס: המקום הבטוח בעולם?

חג עולמות שמח לכולכם!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #30

היא: אז איך היה הפיילוט?

הוא: היה אחלה!

היא: באמת?

הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה.

היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש

הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו.

היא: אני לא מבינה.

הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל.

היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון?

הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות

היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות.

הוא: …וכמובן שלא צריך אותן והן רק מפריעות לזרימה של ההרצאה, וחוץ מזה הן מעולות.

היא: אתה מקשיב לעצמך היום מהצד הלא נכון?

הוא: מה מסובך להבין?! זו הרצאה מעולה וצריך לשנות בה המון ולהעביר אותה איך שהיא!

היא: שמו לך משהו באוכל, נכון?

הוא: אוי, והעיצוב… העיצוב של השקפים היה פשוט

היא: כן…?

הוא: ממש בעייתי ונראה נהדר וצריך לשנות את כל הפונטים ולא לשנות כלום.

היא: זה הפוסט שאתה רוצה שאנשים יקראו בשישי על הבוקר?

הוא: והתמונות… חייבים להגדיל את כולן.

היא: אוקיי, אז ההרצאה תהיה יותר גרפית ומעניי

הוא: ולהקטין אותן. מיד. הפונט קטן מדי.

היא: טוב שלא אמרת שהפונט

הוא: הרבה יותר מדי גדול וחייבים להגדיל אותו ולהקטין אותו כדי שהתמונות יהיו קטנות כי הן ממש גדולות מדי וחייבים להגדיל אותן עוד יותר כדי שהפונט יוכל לקטון ולגדול.

היא: בו זמנית.

הוא: די להתבדח.

היא: עוד משהו?

הוא: ותפסיקי להיות רצינית כל הזמן!

היא: אבל

הוא: וזה עוד משהו שאמרו לי – שהבדיחות ממש סבבה

היא: אחלה!

הוא: …והן ממש מיותרות וחייבים להפסיק איתן ולספר עוד מהן.

היא: אבל

הוא: תפסיקי לקטוע אותי, ולמה את לא מדברת?

היא: אז מה שאתה אומר, זה שישבת שם שעה וחצי ושמעת פידבקים מנוגדים משישה משבעה אנשים?

הוא: וחתולה.

היא: איזו חתולה?

הוא: הייתה שם חתולה שהסתובבה בדירה והביעה התעניינות.

היא: מי הביא אותה?

הוא: שרודינגר.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #28

הוא: יש בעיה עם הילדים.

היא: איזה בעיה?

הוא: רעש.

היא: הם ילדים.

הוא: הרבה רעש.

היא: גם ממך יש פה יותר מדי, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: אני מנסה להכין הרצאה פה!

היא: אוי אלוהים. התחלנו?

הוא: איך אני אמור למצוא דרכים לקטול את "אימת הפאנטום" בתנאים האלה?

היא: אויש, אני זוכרת שעשינו את המרתון הזה!

הוא: אני זוכר את הטראומה שאחזה בי כשאמרת שאשכרה נהנית ממנו.

היא: כןןןןןן… זה היה נפלא.

הוא: מה את זוכרת מהסרטים האלה, אגב?

היא: את השימלה של נטלי.

הוא: ומה לגבי הקונפליקט והנפילה לצד האפל של אנאקין?

היא: של מי?

הוא: על זה אני מדבר.

היא: אני לא באמת זוכרת את הסרט.

הוא: לא הפסדת הרבה.

היא: משהו על זה שכולם נפגשים כדי להחזיר את האיזון לגלקסיה, לא?

הוא: עדיין יותר קוהרנטי מהסרט.

היא: ויש את השמלה המהממת של נטלי.

הוא: אני לא אדבר בהרצאה על השמלה.

היא: פחחח אז על מה תדבר בדיוק?

הוא: הייתי אומר לך אם הילדים היו שותקים לרגע. צריך לקנות מסכינטייפ לבית.

היא: צריך לקנות לך אטמי אוזניים.

הוא: למה לי אטמים ולהם לא מסכינטייפ?

היא: הם יודעים להשתמש באטמים יותר טוב ממה שאתה משתמש במסכינטייפ.

הוא: את מבינה שיש לי גם הרצאה לפסח וגם סיפור לשנתון על הראש?

היא: אתה מתחיל להצדיק את המסכינטייפ.

הוא: זהו, את לא באה להרצאה שלי.

היא: אבל אז אני אפסיד את מה שאתה מספר על ה… אהה… כלומר…

הוא: פריקוולים.

היא: כן, וגם ה… בוט… בוטים?

הוא: ריבוטים.

היא: כן, בעיקר כל מה שהלך עם ה

הוא: פריקוולים של סטאר וורס.

היא: כן, וגם עם הכוכב של הבבונים.

הוא: קופים.

היא: ושלא תשכח אתאת… המסע של ה… פריקוולים.

הוא: אנטרפרייז.

היא: בטח, וגם את ה… אה

הוא: אין לך מושג על מה אני הולך לדבר, נכון?

היא: שיו, איזו הקלה. התחילו להיגמר לי הרפרנסים האקראיים.

הוא: אם את באמת אוהבת אותי, היית לומדת אותם בעל פה.

היא: למדתי בעל פה את ההבדל בין אטמי אוזניים למסכינטייפ ואני חושבת שזה יפה מאוד.

הוא: הממ… איך את חושבת שיראה פריקוול ל"הוא והיא"?

היא: אתה מתכוון פריקוול עלינו?

הוא: כן.

היא: ממש ממש עלינו?

הוא: כן.

היא: טוב, אז הוא ייאלץ לכסות את ההיסטוריה הרומנטית של שנינו, כולל שנות העשרים הסוערות, ולהתבסס על הצדדים השונים והמגוונים שיש לכל אחד מאיתנו באישיות שלו. שלי זה יהיה סיפור עתיר הרפתקאות ותהפוכות, אפוס מרהיב עמוס התרחשויות וטוויסטים, סיפור מרגש וסוחף על המאבק הקיומי המתמיד של האנושות באיתני הטבע, והשתאות מנפלאות היקום.

הוא: אה. והסיפור שלי?

היא: ג'אר ג'אר בינקס.

רשומה רגילה