הוא והיא #14

הוא: אני לא מאמין!

היא: מה קרה?

הוא: אני פשוט לא מאמין!

היא: אלוהים אדירים, מה קרה?

הוא: תראי את זה!

היא: את מה?!

הוא: את זה!

brian_science
באדיבות "מדע גדול בקטנה"

(פאוזה)

היא: אתה רציני? לא ידעת את זה?

הוא: מה, את ידעת?

היא: ברור, כולם יודעים.

הוא: ממתי?!

היא: מתמיד.

הוא: והסתירו ממני?!

היא: ברור. זה לא כזה קשה. יש הרבה דברים שאתה לא יודע.

היא: למה בדיוק… את מתכוונת?

היא: אתה אף פעם לא יודע מתי משודרת "החללית".

הוא: ואת כן?

היא: ברור, אבל אני מסתירה.

הוא: זה גיהינום מה שהולך פה.

היא: איפה הילדה לומדת אתה יודע?

הוא: לומדת? היא לא בגן?

היא: הילדה בת 7.

הוא: וואללה? פשי, איך הזמן טס.

היא: זה משפט שגברים אומרים כשהם לא זוכרים כלום.

הוא: שיט, גם את זה לא ידעתי.

היא: ג'ון סנואו זה עורך ויקיפדיה לידך.

הוא: אולי די כבר?

היא: גם על הנישואים הפתוחים שלנו לא ידעת.

הוא: סליחה?!

היא: ותראה מה כותבים עליך בפייס. בא'נה, אתה ממש NOOB.

הוא: אלוהים אדירים, שופכים את דמי!

היא: זה הלינצ'רנט הכי מוצדק בעולם.

הוא: מישהי פה כותבת שאפילו החתולה שלה ידעה את זה!

היא: נו באמת, זו חציית קו אדום.

הוא: תודה.

היא: איך היא יכולה להעליב את החתולה שלה עם בסיס השוואתי נחות כל כך?

הוא: זה מה שאת חושבת עלי?

היא: רואה כמה דברים אתה לא יודע?

הוא: יש עוד דברים שאת רוצה לספר לי?

היא: בלילות ירח מלא אני מזדאבת.

הוא: 😐

היא: תרגע, סתם צחקתי.

הוא: תודה לאל…

היא: חוץ מהנישואים פתוחים, שם דווקא הייתי רצינית.

הוא: טוב, אני שם לזה סוף! מהיום אני רושם הכל!

היא: הכל?

הוא: הכל! אני הולך לרשום, לשנן ולזכור ה-כ-ל!!!

היא: וואללה.

הוא: כן, ובתור התחלה… רגע! ראית את זה?

היא: את מה?

הוא: את לא מאמינה מה כתבו על בריאן מיי!

היא: And here we… GO.

הוא והיא #13

הוא: מאמי, אני צריך להתייעץ איתך.

היא: לא עכשיו, אני בשיחת ניחומים. חברה שלי במשבר.

הוא: מצויין, אז יש לך זמן בשבילי.

היא: היא נפרדה מחבר שלה, דביל.

הוא: אז תראי, הסתיימה הסדנה.

היא: אף פעם לא הסבירו לך את החשיבות של ניחום חברה אחרי פרידה?

הוא: את חושבת שקבוצת כתיבה תתאים לי? אני ממש מתלבט בין קבוצה לכתיבה סולו.

היא: סולו. הממ… סולו… כן, זה כמו שהאן סולו ינחם את לוק על אובדן היד שלו. הנה, זה החשיבות זה של ניחום חברה!

הוא: אוי ואבוי, לא היה לי מושג! ספרי לי מיד על החברה הזאת שלך!

היא: חבר שלה נהיה קנאי והיא זרקה אותו.

הוא: באסה. אני ממש מקווה שזה לא יקרה לנו.

היא: אל תדאג, זה בחיים לא יקרה לנו.

הוא: באמת? ואו, זה ממש נעים לשמוע את זה.

היא: תראה, ברור שיש מתחים מדי פעם.

הוא: נכון.

היא: אבל למזלנו אנחנו מתחזקים נישואים פתוחים, כמו שאתה יודע.

הוא: כן, נכ… מה?!

היא: ואני כל כך שמחה שאתה תומך בזה מהרגע הראשון שהיינו ביחד.

הוא: רגע אחד!

היא: זה ממש חשוב שתהיה הבנה בין בני זוג

הוא: אבל

היא: …ובמיוחד בנישואים פתוחים.

הוא: 😐

היא: אז על מה רצית לדבר איתי?

הוא: על זה שהתרגילים הפסיכולוגיים שלך דוחפים אותי לקצה.

היא: מצוין, מה עוד?

הוא: שאני לא יודע אם להתחייב לקבוצת כתיבה או לא!

היא: אז מה? מקסימום תתחיל קבוצה ותפסיק. זה לא מונוגמיה.

הוא: לפי מה שאת אומרת, גם הנישואין שלנו לא מונוגמיה.

היא: רואה שלא צריך לפחד מקבוצות כתיבה?

הוא: המשחק הפסיכולוגי הזה לא מדליק אותי, אמרתי לך כבר!

היא: גם מנישואין פתוחים לא צריך לפחד. תראה כמה טוב זה עבד לנו עד עכשיו.

הוא: זה החינוך הקומוניסטי שדפק לך את המוח, נכון?

היא: תראה, קבוצות כתיבה זה כמו נישואים פתוחים

הוא: שטאזי. היית בשטאזי.

היא: בשני המקרים נפגשים עם עם אנשים יצירתיים לדיאלוג מפרה

הוא: היית חייבת לומר "מפרה"?

היא: …ואני ממש גאה בנו שאנחנו מתחזקים את זה, כל אחד בדרכו שלו.

(פאוזה)

הוא: רגע, מה את אומרת לי בעצם?

היא: שתצא כבר מהבית המחורבן ותלך לכתוב עם עוד אנשים! אתה עולה לי על העצבים!

הוא: אזאין נישואים פתוחים?

היא: תלוי בישיבת השטאזי הבאה.

הוא: לפחות תגידי עלי מילה טובה?

היא: אל תדאג. במקרה הגרוע תקבל שיחת ניחומים.

הוא והיא #11

אזהרת ספויילר לסיום של "אנטרפרייז"

 

הוא: מאמי, מה את עושה עכשיו?

היא: כותבת הצעה לתזה. זה יהיה בנושא

הוא: מצוין, אז אם את לא עושה משהו חשוב, אני צריך להתייעץ איתך בדחיפות.

היא: הצעה. לתזה.

הוא: אני חייב לעדכן אותך בנושא קריטי.

היא: אם זה הולך להיות משהו מטופש כמו סטאר וורס, או צ'יט ליסט, או

הוא: ראיתי "הכוח מתעורר" סוף סוף ואני רוצה להוסיף את ריי לצ'יט ליסט.

היא: יש לך בגרות נפשית של אייווק.

הוא: נו, מהר! אני לא נעשה צעיר יותר וקיילו רן מתחזק מרגע לרגע!

היא: 😐

הוא: הוא הנבל בסרט, והכי גרוע: הוא הXX XX XX XX XXX XXX!

היא: מה זה היה עכשיו?

הוא: שמתי גלאי ספויילרים בוורדפרס. כל פעם שמופיע ספויילר זה מצונזר אוטומטית.

היא: מה אתה אומר?

הוא: נסי.

היא: בחתונה האדומה XXXXXXXXXXXXXXXXXX

הוא: הצחקת אותי עכשיו. הוא עולה על משחקי הכס בלי מאמץ.

היא: קייזר סוזה הוא בעצם XXXXXXXXXXX

הוא: תעשי לי טובה.

היא: דארת' ויידר הוא אבא של לוק.

הוא: לא נראה לי שיש מישהו שלא יודע.

היא: טריפ מת בסוף של "אנטרפרייז".

הוא: לא נראה לי שיש מישהו שאכפת לו.

היא: אם אני לא מסיימת את התזה בגללך, ימצאו את הגופה שלך בחולות של ראשון.

הוא: דיברנו על ספויילרים, לא על ניחושים מושכלים.

היא: תגיד, מי כבר יש לך שם בצ'יט ליסט?

הוא: דנה סקאלי, הבלונדה מ"גלקטיקה", דנה סקאלי…

היא: כבר אמרת אותה.

הוא: כן, אבל היא שווה בטירוף ומגיעה לה תשומת לב כפולה.

היא: לפחות יש הגיון בפסיכוזות שלך.

הוא: חוץ מזה יש שם ג'ניפר גארנר, סקרלט ג'והנסן, ג'וליאן מור

היא: ג'וליאן מור? וואללה?

הוא: יש לי איזה קטע עם ג'ינג'יות.

היא: אה, כמו ליטה אלכסנדר ואיבנובה? אוי ואבוי, אני

הוא: מצוין, רואים שלמדת אצלי משהו!

היא: …לא מאמינה שזכרתי אותן.

הוא: זה כל כך נחמד שאת עוזרת לי לתחזק את מערכת הנישואין שלנו. תודה מאמי.

היא: תגיד לי, ג'דיי פסיכוטי שלי… לפחות זה סרט טוב, הסטאר וורס החדש?

הוא: ברור. יש שם כל מה שאפשר לצפות מסרט סטאר וורס: קרבות חלל, רובוטים, קרבות לייט סייבר, צד אפל של "הכוח", עלילה שמותנעת על ידי מתחים וטראומות בין הורים לילדים

היא: הורים וילדים…? שיט, על זה התזה שלי! שוב פעם אני מתעכבת, זה כל כך מעצבן!

הוא: רואה? אמרתי לך שהיה עדיף לעזור לי עם הצ'יט ליסט.

הוא והיא #8

הוא: מאמי, קראת מה כתבתי לבלוג של היצ'קוקולוגית?

היא: לבלוג של מי?

הוא: היצ'-קוקו

היא: עזוב, יותר מדי אותיות.

הוא: התכוונת שזה ארוך מדי?

היא: אל תחמיא לעצמך.

הוא: בקיצר, כתבתי שם על אהבתי לסרטי היצ'קוק.

היא: אוי ואבוי, זה ההוא עם הגופות?

הוא: לא רק גופות, יש גם בלונדיניות. לפעמים הוא גם אוהב לשלב בין השניים.

היא: כן, חששתי מהמשפט הזה.

הוא: יופי, אז עכשיו אחרי שהתקדמנו בנושא הזה

היא: לא התקדמנו לשום מקום ואתה מפריע לי.

הוא: אפשר להמשיך לעצם העניין.

היא: אתה עדיין מפריע לי.

הוא: תגידי, מאמי… זו שאלה שמציקה לי הרבה מאוד זמן: איך תכננת להיפטר ממני?

היא: אני… מה?

הוא: נו, בואי לא ניתמם. זה ידוע שכל אישה מחפשת דרכים להיפטר מהגבר שלה, בדרכים אלימות ואלימות פחות

היא: כולם פסיכופתים אצלך בראש?

הוא: …וזה ממש מסקרן אותי לדעת מה תכננת בשבילי. אני רק מקווה שזה לא משהו מעפן כמו כוס חלב מורעלת.

היא: שאלוהים. יעזור. לי.

הוא: אני מקווה שתכננת לי משהו מיוחד, כמו רציחה מסוגננת במקלחת עם כמה מאות שוטים וכינורות צרחניים.

היא: נראה לך? אני אחליק לפני הדקירה השנייה.

הוא: אולי תשימי אותי על אוטובוס עם פצצה מתקתקת ותחכי שאתפוצץ כשהשעון יגיע לקיצו?

היא: תחבורה ציבורית בארץ היא עינוי גדול יותר מכל פצצה מתקתקת.

הוא: אם את באמת אוהבת אותי, את תרדפי אחרי עם מטוס ריסוס.

היא: מאיפה אני אשיג עכשיו מטוס ריאני לא מאמינה שהתחלתי לענות לך ברצינות על זה.

הוא: יודעת משהו? ציפורים בארובה. לגמרי ציפורים רצחניות בארובה.

היא: 😐

הוא: צודקת, מאיפה תאלפי אותן עכשיו? רגע, יש לי רעיון מצוין!

היא: אני לא אוהבת את הסרט שאתה חי בו.

הוא: תשכרי תזמורת גדולה…

היא: כן, זה מתחיל להישמע הגיוני.

הוא: ורוצח שכיר…

היא: אה, בוודאי!

הוא: ובדיוק ברגע בו מכים במצילתיים הוא ירה בי!

היא: כן, יש בזה הרבה הגיון…

הוא: את רואה?

היא: …כי באמת שום דבר לא מפריע לו לירות בך בתחילת ההופעה, או ברגע שאתה מתיישב בכיסא, או בכלל כשאתה קם בבוקר, או כשאתה הולך ברחוב. כן, אתה צודק, צריך לחכות סרט שלם בדיוק לרגע בו מכים במצילתיים.

הוא: זה ערוך היטב!

היא: זה לא הגיוני.

הוא: יש לך רעיון יותר טוב?

היא: אוקראינים.

הוא: אה, ברור… רגע, מה זה היה?

היא: אוקראינים. שילמתי בזמנו לכמה אוקראינים לארוב לך ולסגור עניין. הם קיבלו את כל הכסף וממתינים להוראות.

הוא: אוקראינים? מה מתוחכם בזה? אין בזה שום דבר אקזוטי! נראה לך ש…

היא: אוקראינים.

הוא: את בטוחה שאת אוהבת אותי?

היא: אני יותר אוהבת את הנחישות של האוקראינים.

הוא: אני לא מאמין. שלושה עשורים של בקיאות בסצינות רצח של היצ'קוק, ומה שהולך לגמור אותי זה אוקראינים.

היא: שמעתי שהם אוהבים לחתוך אצבעות קודם.

(פאוזה)

הוא: לפחות תשכנעי אותם לזרוק אותי ממגדל אחרי זה?

הוא והיא #7

הוא: מאמי, כתבתי משהו חדש, רוצה לקרוא?

היא: לא.

הוא: ננסה שוב: כתבתי משהו קצר, רוצה לקרוא?

היא: אה אוקיי!

הוא: "האיש האחרון בעולם יצר שיבוט כדי שיארח לו לחברה…"

היא: כן…

הוא: "…ואז נרצח על ידו כי הוא היה פסיכוטי."

היא: סליחה?

הוא: מה את אומרת?

היא: מה זה היה עכשיו?

הוא: הסיפורונים האלה נורא באופנה עכשיו.

היא: זה היה די מחורבן הסיפורון שלך.

הוא: מה פתאום? זה

היא: מחורבן.

הוא: אבל

היא: מחורבן.

הוא: נו חכי שנייה

היא: מה מתחיל במ' ומסתיים בבית המקדש?

הוא: אוף, בואי ננסה עוד אחד.

היא: אוי ואבוי.

הוא: "האיש הירוק מיהר לדווח לרשויות ההגירה על השב"ח הכחול והוא טופל כראוי."

היא: טוב, זה פשוט מטופש.

הוא: לא נכון, הראיתי את זה לעוד אנשים והם לא מסכימים איתך!

היא: הראית לאהוד?

הוא: כן, והוא אהב!

היא: אין מצב שהוא אמר את זה.

הוא: צודקת, הוא בעיקר דיבר על איך השגתי את מס' הטלפון שלו והאם צו ההרחקה עדיין בתוקף.

היא: ומה עם קרן?

הוא: הראיתי לה והיא עפה על זה!

היא: לא נכון.

הוא: צודקת, בכלל לא שאלתי אותה, אבל אני בטוח שהיא תאהב.

היא: נראה לך?

הוא: אין לי ספק בכך. הפסיכוהיסטוריה לא משקרת.

היא: אתה… סליחה?

הוא: עשיתי ניתוח פסיכוהיסטורי על התרחיש הזה, ואני חוזה שהיא הייתה עפה על הטקסט.

היא: תפסיק לדבר שטויות.

הוא: מאמי, את לא בעניינים כמוני, אז תיאלצי לסמוך עלי כשאני אומר

היא: פסיכוהיסטוריה הוא מדע תיאורטי בלבד המבוסס על ההשערה המופרכת שניתן לתרגם את מכלול הרגשות והגירויים האנושים למשוואות מתמטיות, תוך הפשטה גסה וריקון מתוכן של כל התובנות הסוציולוגיות המורכבות שהמחקר המודרני הגיע אליהן אי פעם.

הוא: מה?? רגע אחד…

היא: בנוסף לכך (בהנחה שה"מדע" הדמיוני הזה איננו אוסף של דיסציפלינות חסרות משמעות), על מנת להגיע לתוצאות קוהרנטיות וקבילות בעלות מובהקות סטטיסטית גבוהה, אתה תיאלץ לקיים את הניתוח הפסיכוהיסטורי שלך במסגרת זמן של לפחות שלושה דורות, לנהל אותו ביחס לאוכלוסיה של מליארדי פרטים ולהניח שהמין האנושי הוא המין התבוני היחיד בגלקסיה, תוך הקפדה על כך שאף אחד ממושאי המחקר לא יהיה מודע לקיומו של הניתוח אותו אתה מתכוון לבצע ועם כל הכבוד, אני חושבת שקרן בהחלט מודעת לקיומו של המחקר הפסיכוהיסטורי לפרטי פרטיו.

הוא: 😐

היא: כן, כזה.

הוא: אההה… כלומר… אבל… רגע אחד! ממתי את יודעת מה זה בכלל פסיכוהיסטוריה?

היא: הילד זרק כדור לספרייה ו"המוסד השמיימי" נפל לרצפה. הרמתי, עלעלתי בו קלות והחזרתי למקום.

הוא: כל זה מעלעול?

היא: מרופרף.

(פאוזה)

הוא: בואי למיטה.

היא: סליחה?

הוא: עכשיו.

היא: אבל

הוא: את חושבת שנוכל לדקלם את חוקי הרובוטיקה תוך כדי?

היא: טוב נורק בלי חוק האפס. הוא יותר מדי פסיכוהיסטורי לטעמי.

הוא: מצוין, בדיוק לפי התחזית שלי.

היא: שקרן.

הוא: צודקת, אני אפילו לא הצלחתי לחזות איך יסתיים הפוסט הזה.