רסיסים מאייקון 2015

עוד מושב של כנס הגיקים הלאומי, הידוע כ"אייקון", הסתיים השבוע. כמו שחפרתי בעבר, השנה הכנס היה בעל משמעות מיוחדת עבורי. אולי זו הסיבה שהשנה החלטתי לנסות למצותו עד תום, ולכן את שלושת ימי הפסטיבל ביליתי בנסיון נואש למקסם כמה שיותר אירועים, באופן שהשאיר אותי מותש מהרגיל. החום והלחות באשכול לא היטיבו עימי (וכפי הנראה, גם לא עם שאר המבקרים הנלהבים בכנס). בעתיד, אגב, הזכירו לי בבקשה לא להירשם לסדנת כתיבה המתקיימת בשעה 20:00 (ביום הראשון של הכנס). לא הייתי במיטבי ונענשתי קשות על ידי המנחה הקשוחה עד מאוד. אל תסתבכו עם רוני גלבפיש.

כעת, לאחר שוך הקרבות, הפאנלים, ההרצאות והסדנאות, אנסה להעלות על הכתב כמה רסיסים ראויים לציון משלושת ימי הכנס.

טארדיס

הם הביאו השנה טארדיס! לאשכול! צבועה בכחול! זה גדול! ועוד כל מיני חרוזים שמסתיימים ב"ול"! האטרקציה המגניבה (והמושקעת, יש לציין) משכה את עיניהם של לא מעט גיקים וסקרנים. גם אותי.
20150929_151843 (1)

יש לציין שכמות המבקרים אשר נכנסו פנימה ולא חזרו הייתה קטנה מהצפוי, ולכן המיצג הוכרז כהצלחה.

כמובן ששקלתי לקחת את הטארדיס הביתה בסוף הכנס. נאלצתי לוותר לאחר שמלכת היופי הזכירה לי מה קרה בפעם הקודמת. אתם לא רוצים להסתבך איתה.

עדכון: נאמר לי כי האיש אשר אחראי על הטארדיס ("שר הטארדיס") הוא אילן מעיין אשכולי. אתה תותח.

טד צ'יאנג

אורח הכבוד השנה היה לא פחות מטד צ'יאנג, אחד הסופרים המוערכים ביותר בז'אנר בשני העשורים האחרונים. כתיבתו משתרעת על פני שניים וחצי עשורים ונכון לרגע הוא כתב… 15 סיפורים קצרים ונובלות. הוא הדוגמא הקלאסית ל"איכות על פני כמות".

יצא לי להיות אחד מכעשרה יחידי סגולה אשר הספיקו לרכוש כרטיס לסדנת הכתיבה המדוברת שלו, לפני שהכרטיסים עשו מעשה "מופע איחוד של כוורת" ופשוט אזלו די במהירות. מכיוון שצ'יאנג לא יודע עברית, ולא כל חברי הסדנה הרגישו בנוח לכתוב באנגלית (זה היה אני, אוקי?) הסדנה התנהלה באופן קצת שונה ויותר הזכירה Q&A מאשר סדנה. צ'יאנג דיבר בעיקר על נסיונו ככותב, נתן טיפים שונים לכתיבה, תיאר את תהליך הכתיבה שלו וסיפר קצת על סדנת "קלריון" היוקרתית בה למד כתיבה. כך שזו לא הייתה ממש סדנה, אבל נאמרו לא מעט טיפים שרשמתי לעצמי. אז איפה הייתה הבעיה?

הבעיה המצערת היא זו: הבחור מדבר בערך בקצב בו הוא כותב. צ'יאנג (אני פשוט לא מרגיש בנוח מספיק לקרוא לו טד. בפעם הבאה אני אקפיד לקנות לו בירה) חושב לא מעט לפני כל משפט, מתחיל עשרה משפטים לפני שמסיים אחד ובעיקר מתנסח בא-ר-י-כ-ו-ת ו-א-ט-י-ו-ת. זו המקבילה המדוברת לתהליך בו כותבים מספר מילים בשנה לאחר אינספור הגהות. אה כן, והיו הרבה מאוד "Y'all". או משהו כזה.

השורה התחתונה היא שזה מעייף לעקוב אחרי דבריו של צ'יאנג. אני די נבוך להודות בכך, אבל במספר מקרים לא מבוטל פשוט לא הבנתי את תשובתו המפותלת או ש… איך לומר… שכחתי מה הייתה השאלה. אכן מביך. בעיקר עבורי.

טד צ'יאנג VS קרן לנדסמן VS רותם ברוכין

מי שעדיין לא התמודד עם סגנונו של צ'יאנג בסדנה, נאלץ להתמודד עימו בפאנל בהנחיית דידי חנוך, אשר משתתפיו היו צ'יאנג, קרן לנדסמן ורותם ברוכין. הפאנל עסק באמנות הסיפור הקצר.

סגנונו האיטי של צ'יאנג בלט במיוחד מול הפינג פונג המילולי השנון בין שתי שותפותיו לפאנל, ואף נראה שהוא היה מעט נבוך אל מול הסגנון "האיקוניסטי" המוכר. מתישהו הוא מעט התחבר לסיטואציה כשאמר לרותם "היא [קרן] לא הסכימה איתך. תראי לה מה זה". היה כיף.

קרן ודידי חנוך מנהלים דו קרב. מאזן האימה הוכרע כשקרן הכריזה כי היא תפצח בשירה.
קרן ודידי חנוך מנהלים דו קרב. מאזן האימה הופר כשקרן הכריזה כי היא תפצח בשירה. ניתן לראות מצד שמאל את אורח הכבוד המפוחד.

רותם, יעל ופרד וויזלי האומלל

"איך לא כותבים סיפור" – אימפרוביזציית כתיבה בשיתוף הקהל בהנחיית יעל פורמן ורותם ברוכין.

זו למעשה הפעם השלישית שמתקיים האירוע הזה בכנסים ופעם ראשונה שיוצא לי להיות בו. יעל ורותם מנסות להרכיב סיפור על ידי קבלת רעיונות מהקהל, אותם הן מנסות לשזור לעלילה מאולתרת. בהזדמנות זו יש להודות ליעל שטרחה להופיע לאירוע עם גרון שעדיין לא סיים להחלים.

השתיים בנו עלילה קוהרנטית להפליא אשר גוללה את סיפורם של קיפוד שהפך למאוורר וחד קרן (שהוא למעשה בלש פרטי) המאוהב בבחור מסכן המכונה ג'וס (לא ווידון, וזה המקור לכל צרותיו). גיבורינו נפגשים בקבוצת תמיכה למכחישי מותו של פרד וויזלי, ועליהם להציל ענקית הסובלת מפחד גבהים מציפורניה של דודה פולניה מרושעת וקוביית ק-20 רצחנית. מה לא ברור כאן?

אה כן, היה גם גפילטעפיש מורעל. אגב, מבחינתי כל גפילטע הוא רעל מעצם הגדרתו. קיבינימט עם המטבח הפולני.

לסיכום: פאנל אימפרוביזצית כתיבה עם רותם ברוכין ויעל פורמן: מי שלא שם – לא קיים, או נאלץ להקים קבוצת תמיכה מוזרה משלו. אה כן, ושלא תעיזו להשתתף בלי להצביע, רותם הינה חומה בצורה היטב בפני קריאות ביניים לא מורשות.

פאנל כותבות

פאנל זה התקיים ביום השלישי לכנס, הונחה על ידי אהוד מיימון, והשתתפו בו ורד טוכטרמן, רותם ברוכין, יעל פורמן וקרן לנדסמן. בלטה בהיעדרה רוני גלבפיש שנאלצה להיעדר באותו יום מפאת מחלה. אני מקווה שהיא מרגישה טוב יותר בעודי כותב שורות אלו.

פאנל באמת נהדר ומלא עניין. אגב, אני רוצה להודות באופן אישי לחברי הפאנל אשר הוכיחו את תיאוריית הנון סופית.

תודתי הנצחית הן לכותבות המוכשרות והן לאביאל טוכטרמן שנכח בקהל, אשר הואילו בטובם לחתום לי על סיפוריהם בעותק "היה יהיה" שלי לאחר הפאנל. זהו רישמית הספר היקר והמקושקש ביותר בבית.

מהדורה ראשונה

התגלתה "טעות" בעמוד העטיפה האחורי של "היה יהיה".

Once_Upon_A_Future

כלומר, כך העמדה הרישמית טוענת. אהוד מיימון, עורך האסופה, ניסה להציג את זה כ"פייספאלם". אני, לעומת זאת, מגדיר זאת כ"אהוד, כמה משלם לך ועד עובדי מכונת הזמן של האגודה על נסיון הטיוח הכושל?"

עוד אירועים

אירועים נוספים שהלכתי אליהם: פאנל מתרגמות מעניין בהנחיית ענבל שגיב נקדימון (שוב נון-סופית), סקירה של דמיאן הופמן על טד צ'יאנג (מצוין!), הרצאת "מה הסיפור שלך ג'ורג' מרטין?" (מצויין!) והרצאת "הכביסה המלוכלכת של ג'וס" שעסקה בתכנים בעייתיים בבאפי. ההרצאה הייתה באמת מעניינת אך קשה לי לומר שהסכמתי עם כל הנקודות שהועלו. בכל מקרה מי שבא להרצאה זו קיבל מספיק חומר למחשבה.

גפן

לא היכרתי את מרבית היצירות שהיו מועמדות. מבין אלה שכן היכרתי, נרשמו זכיות מוצדקות לקרן לנדסמן ("שמיים שבורים" המחכה בסבלנות לקריאתו על המדף אצלי) והילה בניוביץ' הופמן ("חמש ארבע שלוש שתיים אחת").

מלכת היופי

יש להפנות את מלוא הרחמים ,הסימפטיה וההערצה למלכת היופי, אשר במשך חצי השנה האחרונה נאלצה לסבול אותי צועק בבית: "אייקון! הרפתקאות! טד צ'יאנג! היה יהיה!" ובמשך חצי השנה הקרובה תשמע אותי צועק "עולמות! מפגשים! בבקשה אל תזרקי אותי מהבית!".

מציאות

המעבר מהאסקפיזם המקסים באייקון בחזרה לחיי היום-יום אינו קל (ע"ע "דיכאון פוסט כנס"). השנה מעבר זה היה קשה מהרגיל, כאשר צילה האפלולי של האקטואליה הישראלית שורטט כקו ישר המחבר בין אלנבי 40 לבית פוריק.

בבוקר שלאחר סיום הכנס הגיחה המציאות לכיווני, היישר מחדשות הבוקר של ערוץ 10. פתאום דפיקה בדלת. העוזרת החביבה אך פזורת הדעת שלנו, הקדימה בשעתיים למרות שמלכת היופי ווידאה איתה מראש שתגיע בשעה הנכונה. היא נכנסה פנימה במבוכה בטענה ש"נשבעת שלא זכרתי!".

בעוד אני מקשיב להגיגי העוזרת, עמדתי כמו דביל מול המרקע והחדשות. במאמץ אסקפיסטי אחרון עלה בי ההרהור הבא: האם אצליח לשכור אי פעם את העוזרת הכל כך יעילה מ"בית נקי"? ליעל פורמן הפתרונים.

הוא והיא #4

הוא: מאמי! בואי, בואי תראי!

היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה!

הוא: מדהים, נכון?!

היא: מה זה. הדבר הזה.

הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא?

היא: מה זה… הדבר הזה.

הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח!

היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות.

הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן

היא: אתה. לוקח. את זה. עכשיו. בחזרה. לחנות. ומבקש. את כל. הכסף. בחזרה.

הוא: חבל לך הזמן, איזו הסטוריה עברה על זה. על אמת!

היא: אתה פשוט לא מקשיב לאף מילה שאני אומרת, נכון? פעם קודמת היית מרוכז בכמה חבר'ה עם כלבת, ועכשיו… מה זה?!

הוא: אני פותח את הדלת

היא: זה נראה לך בטיחותי לילדים?! הם ייתקעו שם!

הוא: כן כן, זה באמת מגניב, אבל אני רוצה שתסתכלי פנימה, את לא תצטערי!

היא: אלוהים ישמור!

הוא: נכון? 🙂

היא: זה גדול יותר בפנים!

הוא: נכון שזה הדבר הכי מגני

היא: איזה עוזרת אתה מכיר שתסכים לנקות את זה, דביל?! יש שם בניין של כמה קומות!

הוא: שכחת את הבריכה.

היא: את המה?!

הוא: עזבי, עוד נדבר על זה.

היא: לא נדבר על שום דבר, אתה מעיף את ה… תגיד לי, מה זה הצבע הזה? "כחול מעיק"?

הוא: זה הכחול המקורי שהיו משתמשים בו בשנות ה-60. לא יפה?

היא: שנות ה-60?? לא רק שקנית משהו שאי אפשר לנקות והוא לא בטיחותי, הוא גם ישן?

הוא: לא רואים בכלל שהוא שהוא בילה כמה שנים במגרש גרוטאות, הא?

היא: אלוהים, לא היו לך חברים לשחק איתם בילדות, שאתה גורר את הצעצועים האלה לבית שלנו?

הוא: ממש לא, אבל תסתכלי על השריטות!

היא: או, אני שמחה ששמת לב אליהן. אני מקווה שזה שכנע אותך להיפט

הוא: יודעת כמה היסטוריה יש בשריטות האלה?

היא: אתה רוצה שאני אדבר על שריטות?

הוא: תראי! השריטה הזו נוצרה בטרנזאלור!

היא: מישהו נכנס בזה עם טרקטור???

הוא: טרנזאלור, מאמי, את לא מרוכזת.

היא: תזכיר לי למה התחתנו?

הוא: אני מכין חרא ספגטי ואת מכינה עוגות במרקם שאף ביולוג לא יודע להגדיר, אז התחלפנו. אבל עזבי את זה עכשיו, את קולטת שהדבר הזה שרד מלחמת זמן?

היא: אתה קולט שאתה לא תשרוד את הלילה?

הוא: יו, בואי ניסע לתקופה של הדינוזאורים!

היא: אתה תגמור בתור גוויה גם בלי לנסוע למקומות האלה, אם אתה לא מעיף את זה קיבינימט.

הוא: יא אללה, בנו מחדש יקום שלם עם הטארדיס. לא להאמין, הא?

היא: תיקח את התרמוס הזה, לפני שאני קוברת אותך ביציקת בטון.

הוא: טארדיס, מאמי. את ממש לא מרוכזת.

היא: אני מאוד מרוכזת. מרוכזת באיך אני מעלימה אותך ביחד עם הגרוטאה הזו.

הוא: והדבר הכי מגניב זה שהיא יכולה לטייל לכל מקום, לכל זמן.

היא: הלוואי עלי, רק לא להיות כאן ועכשיו.

הוא: את לא מאמינה לי, הא?

היא: אני לא מאמינה על עצמי. מאמי, זה ה"הוא והיא" הכי מייגע עד עכשיו.

הוא: יודעת משהו? אני אוכיח לך! אני אסע בזמן!

היא: וואללה יופי. בוא נראה באמת.

(נכנס)

(מפעיל)

(רעש טארדיס)

(נעלם)

(חוזר)

הוא: נו, רואה?

היא: זה היה הרעש הכי נוראי ששמעתי בחיים שלי.

הוא: זה כל מה שיש לך לומר?

היא: זה נשמע כמו פיל וירבוע חולה עגבת שעושים שלישייה עם כינור לא מכוון, עד שאחד מהם נחנק אירוטית למוות מהמיתרים. כנראה הפיל.

הוא: 😐

היא: כן, ככה.

הוא: הבאתי לך הוכחה למסע בזמן. ואלוהים ישמור, מה זה היה התיאור הזה עכשיו?

היא: זה מה יש. תתקדם. איזה הוכחה הבאת בכלל?

הוא: חזרתי בזמן ללפני חודשיים, הלכתי לסופר, והבאתי חלב!

(פאוזה)

היא: חלב?

הוא: הנה, תראי!

היא: זה מלפני חודשיים.

הוא: נכון! מסע בזמן או לא מסע בזמן?

היא: קנית מכונת זמן כדי להביא לי חלב שפג תוקפו?

הוא: את באמת קהל קשה.

היא: תיכף אני אראה לך קשה. זה עף מכאן הלילה. כמה עלה לנו תהליך קבלת ההחלטות שלך?

הוא: הכל בסדר.

היא: כמה הוצאת על המרצדס עם השריטות מטראנטור?

הוא: זה טראנזלור, אבל זו הייתה ממש טעות מקסימה מצידך. רואים שלמדת אצלי משהו.

היא: רואים שלא למדת כלום, דביל. כמה עלתה לנו עילת הגירושין המקרטעת הזאת?

הוא: את לא צריכה לדאוג, דיברתי כבר עם שולה מהבנק ו

היא: מה שולה??? זו הפקידה של המשכנתאות!

הוא: כן, אבל זה החלק הקל. מסתבר שבנוסף למשכנתא ורישום בטאבו, צריך גם ללכת למשרד החלל

היא: מעניין מה סרסיי היתה עושה במקומי.

הוא: …ולעשות שם טסט, אבל בגלל שחסר כרגע שר זה מתעכב. אז מה את אומרת, עשינו עסקה טובה בסך הכל, הא?

(פאוזה)

היא: עשית את זה רק כדי לאלץ אותי לראות איתך "פיירפליי", נכון?

הוא: את תביאי את הפופקורן, אני מפעיל את הסטרימר.


הדוקטור חוזר ב-19.9.2015.
אני רק אומר.

הוא והיא #3 ("הוא, היא והוגו")

היא: מאמי

הוא: כן?

היא: מה אתה עושה?

הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות.

היא: חשבתי על משהו

הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה.

היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום

הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה?

היא: והבית שקט סוף סוף

הוא: אני כבר לא יודע למה התעקשתי לעבוד עם אובונטו. הייתי צריך לנסות בכל זאת דביאן.

היא: וקניתי בושם חדש מדהים

הוא: או שאולי בכל זאת הייתי צריך לשים כאן ווינדוס 8? אומרים גם שה-10 ממש טוב.

היא: אז אולי אתה רוצה… "לשחק דוקים"?

הוא: לא יודע, לא מסתדר עם ה– Desktop Launcher הזה.

היא: אתה רציני?

הוא: מזל שלמדתי קצת Bash פעם.

היא: אתה רציני??? עד שיש לנו קצת זמן ובא לי… "לשחק איתך בצוללות"?

הוא: לינוקס זה מכה.

היא: לקסוס זה מכה?!

הוא: לינוקס, מאמי. את לא מרוכזת.

היא: ברור, אני לא מרוכזת. קיבינימט, כמה אופציות היו לי בחיים ונתקעתי איתך.

הוא: היי! את לא מאמינה מה כתבו עכשיו!

היא: צודק, אני באמת לא מאמינה. אני פה, מוכנה, במצב רוח מתאים ל"עש לילה", וכבודו מתעסק ב

הוא: Sad Puppies!

היא: סליחה?

הוא: הם הפסידו! כתבו עכשיו באינטרנט! כולם מדברים על זה! היה הוגו והם הפסידו כמעט בכל הקטגוריות שהיו בהן מועמדים שלהם!

היא: 😐

הוא: 🙂

היא: אז אתה לא רוצה "לשחק מונופול"?

הוא: Love wins! Love wins!

היא: מאמי, אני לא לגמרי בטוחה שהרפרנס הזה התאים.

הוא: בי נשבעתי – Vox Day, you shall not pass!

היא: אוף, עוד פעם? מאמי, הסרט הזה שיעמם אותי תחת.

הוא: האימפריה הרימה את ראשה, אך שנית לא הכתה!

היא: אז אתה לא רוצה לשחק ב"כותב ועורכת"?

הוא: עמלנו לא ירד לטמיון!

היא: ה-Role Play הזה לא מדליק אותי.

הוא: עלינו ארצה

היא: אתה יליד הארץ.

הוא: הקמנו מדינה

היאאתה לא הקמת שום מדינה.

הוא: הפרחנו ביצות, ייבשנו שממה

היא: הפוך, מאמי.

הוא: צלחנו את חרב אלף הראמות…!

היא: אין לי מושג מה זה ואני גם לא רוצה לדעת.

הוא: …ולא התקפלנו בפני הכלבלבים!

היא: זה בסדר, אף אחד גם לא יתקפל הלילה.

הוא: עמדנו בפרץ!

היא: לא נראה לי לגבי העמידה.

הוא: שנית ווינטרפל לא תפול!

היא: אני כבר נפלתי.

הוא: לכו לכם, כלבלבים, בחזרה לזהאדום וקברו עצמכם שם!

היא: גם אני הולכת לקבור את עצמי.

הוא: לא נלך עוד כצאן לטבח!

היא: אתה ישן הלילה במטבח.

הוא: סקיינט נוצח!

היא: לא יודעת לגבי סקיינט, אבל יש לך וירוס בתוכנה בראש. ואני עפה לישון.

הוא: אח, זה באמת עושה לי מצב רוח טוב כל הסיפור הזה. אז תגידי

היא: מה?

הוא: רוצה לשחק ב"דאינריז ודרוגו"?

היא: עכשיו אתה נזכר?

הוא: גם "באפי וספייק" הולך.

היא: אני גם הלכתי.

הוא: אה… "שרידן ודלן"?

היא: אתה יודע, להיות נשואה לך זה כמו להיות נשואה לקלארק קנט.

הוא: באמת? איזה יופי, למה את אומרת את זה?

היא: אצל שניכם מתחת לחנון מסתתר סופר חנון. לילה טוב.

(טריקת דלת)

(פאוזה)

הוא: קלארק קנט. מגניב.

משחקי הלייפסטייל

(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם)

ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן.

יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה:

לכל מי שקרא את "משחקי הכס" בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת מעבר לחומה, ואיך קוראים ל white walkers בעברית?
תאמינו או לא זה קשור לכתבת אופנה שאני עומדת להגיש 🙂

כמו כל אדם מן היישוב שאלתי את עצמי מייד: כתבת אופנה? על משחקי הכס? WTF? מסתבר שהיא באמת הכינה כתבה למגזין אופנה (כאן), אשר עסקה בחזרתם של ימי הביניים לאופנה העכשווית.

אבל תכל'ס… מה מעניינת אותי האופנה? הרי ברור שהיה לי מה לענות לה. מיותר לציין שהפיד שלה הפך בין רגע לג'ונגל רפרנסים עקוב מדם. ולכן אני מכריז בזאת על הפינה… (צליל תופים):

מה היה קורה לו "משחקי הכס" / "שיר של אש וקרח" היו טור עצות במגזין לייפסטייל**

  1. "10 אקססוריס שחובה להיות איתם בזמן שמורידים לימין המלך את הראש!"
  2. "הלוק המושלם לילדים שנולדו כתוצאה מגילוי עריות בין שומר ראש ואחותו המנוולת!"
  3. "אז זרקו אותך ממגדל? 5 פריטים שחובה, אבל חובה שיהיו עליך!"
  4. "10 טיפים לכתר מזהב המושלם, ולא לשכוח לקרר לפני השימוש!"
  5. "אז יש לך אחות שאתה מתעלל בה בגלל תסביך נחיתות? כך תעשה זאת, בלי קמטים!"
  6. "הסריסים שיודעים להתלבש שכל אחת מאיתנו רוצה להביא להורים!" (כי לצאת עם ממזר זה כלכך 2008)
  7. "אז חיתנו אותך נגד רצונך עם גמד מכוער? כך תכבשי את ליבו!"
  8. "רוצה להתחתן עם סטאניס ברתיאון? האמת, לא ברור לנו למה, אבל קודם כל תצבעי לג'ינג'י!"
  9. "ניתוח פלסטי אצל גרגור קליגן: לא תכיר את עצמך אחרי!"
  10. "5 זונות מבוקשות, ומחלות המין שתקבל אצלן!"
  11. "בני המשפחה שחשוב להיזהר מהם!"
  12. "10 דרכים להרעיל את המלך ולחמוק מעונש!"
  13. "כך תראי צעירה ונחשקת בזמן שהממזר של בולטון מרעיב אותך למוות."
  14. "כך תגרמי לשומר הראש הנאמן שלך להתאהב בך, ואח"כ תזרקי אותו קיבינימט!"
  15. "אז התאהבת ביורשת של 7 הממלכות? ברוך הבא לפרנדזון!"
  16. "אז חיתנו אותך עם דותראקי? ברוכה הבאה לעולם הקסום של דוגיסטייל בכפייה!"
  17. "השיר המושלם להשמיע בחתונה עם הבת של לורד פריי!"

** שם אפשרי נוסף: שיט שמוצאים ב-Google Keep

הוא והיא #2

הוא: בואי נראה "דולהאוס".

היא: אני לא רואה איתך "דולהאוס" עוד פעם.

הוא: כולה שתי עונות קצרות.

היא: אני. לא. רואה. איתך. "דולהאוס". עוד. פעם.

הוא: אז אולי באפי?

היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה!

הוא: טוב, הלכתי לקרוא.

היא: מה אתה קורא?

הוא: תסריטים של "דולהאוס".

היא: מה קורה באמת עם הכרטיס שאתה פותח לי באשלי מדיסון?

הוא: אני קורא "היה יהיה". יוצאת מהדורה חדשה עוד מעט, ואני קורא בינתיים מהדורות ישנות.

היא: מי כותב שם?

הוא: התחלנו? את גם ככה לא זוכרת אף פעם, ויש לך אסוציאציות מופרעות.

היא: אז מבין שנינו אני המופרעת?

הוא: אין לך משהו לעשות?

היא: בטח שיש לי. לשאול אותך מה אתה עושה.

הוא: טוב, מה את רוצה לדעת?

היא: מי כותב שם?

הוא: רותם ברוכין.

היא: זו ההיא שכותבת על הבחורות שהולכות מכות?

הוא: (נשימה עמוקה) זה נקרא רוחות ערים. למה לכל דבר שאני קורא את קוראת "בחורות שהולכות מכות"?

היא: שמת לב שברוב היצירות שאתה אוהב יש בחורות יפות שהולכות מכות?

הוא: וואללה… אז את לא רוצה לראות "באפי"?

היא: אני לא רואה איתך "באפי"!

הוא: אז תפסיקי לדבר על בחורות יפות שמרביצות.

היא: מי עוד כותב שם?

הוא: יעל פורמן.

היא: אה רגע… היא לא כתבה על ההוא שגזזו לו?

הוא: (נשימה יותר עמוקה) "גונזזו". הסיפור נקרא "גונזזו". יש לך עולם אסוציאציות דפוק.

היא: כן כן, יופי, מי עוד?

הוא: בחורה כותבת, משקיעה את הנשמה, וכל מה שאת זוכרת זה שגזזו למישהו וזה אפילו לא נכון!

היא: אתה חופר. מי עוד כותב שם?

הוא: אני לא מבין למה אני מבזבז את הזמן שלי. ורד טוכטרמן, שאלוהים יעזור לי. כתבה את "דם כחול".

היא: לא מכירה. מי עוד?

הוא: לפחות לא הוצאת לי את הנשמה עליה. קרן לנדסמן.

היא: זו ההיא שאוהבת מגיפות בסודן, לא?

הוא: (נשימה מאוד מאוד עמוקה) היא מומחית לבריאות הציבור. זו העבודה שלה. אגב, השמועה אומרת שהיא גם כותבת מדי פעם, אבל איכשהו את זוכרת רק את הקטע בסודן.

היא: רגע! לא שמת לב למשהו מוזר?

הוא: מה?

היא: תחזור על השמות משפחה שלהן.

הוא: ברוכין. פורמן. טוכטרמן. לנדסמן.

היא: אתה לא שם לב? כולם מסתיימים ב-'ן' סופית!

הוא: סליחה?

היא: תודה שזה מוזר. זה בטוח לא מקרי.

הוא: זה מקרי.

היא: זה לא מקרי.

הוא: תוכיחי.

היא: מי ערך את הספר?

הוא: אה… אהוד…

היא: אהוד מה?

הוא: לא מה. אהוד מיימון. ואני צריך אספירין.

היא: רואה?

הוא: זה לא אומר כלום!

היא: מה קורה עם רוני?

הוא: רוני?

היא: כן, רוני. שעשית אצלה סדנא. שרודפת אחרי פיות ברמת הגולן.

הוא: (הנשימה העמוקה ביותר מאז קום המדינה) בפעם המאה, זה לא פיות. זה בני סהר. והיא לא רודפת אחרי אף אחד, היא כתבה אחלה ספר, ומה את מסבכת אותי איתה עכשיו? וחוץ מזה, איפה את רואה 'ן' סופית ב"גלבפיש"?

היא: מה השם שלה לפני הנישואין, חוכמולוג?

הוא: בשן. ותשכחי מהאספירין, יש בבית וליום?

היא: רואה?! איך קוראים לחנות ספרים ההיא ברעננה???

הוא: ינשוף ספרים.

היא: ומי הבעלים?!

הוא: אלי… הרשטיין. עזבי וליום, מה יקרה אם אני שותה אלכוהול נקי?

היא: האלה שייסדו את כתב העת ההוא משנות ה-80, שניפחת לי את המוח עליו אפילו שזה לא עניין אותי בכלל…

הוא: מה זה לא עניין אותך?? הבעת התענינות ועוד איך!

היא: מאמי, אף אחד לא אומר את האמת בדייטים.

הוא: גם אלכוהול לא יעזור לי. איך משיגים את וולטר ווייט?

היא: רואה איזה חנון אתה? חצי מדינה על גראס וסוחר הסמים היחיד שאתה מכיר זה וולטר ווייט. נו, איך קוראים להוא מהכתב עת… אהרון משהו…

הוא: האופט… מן. ואת מפחידה אותי.

היא: ההיא שעושה המון הרצאות בכנסים הדפוקים האלה שלך… גלי מה??

הוא: גולן. אני צריך סולם וחבל.

היא: זרוק עכשיו שם של מישהו מפורסם שביקר בכנס, מהר!

הוא: ניל גיימן. פאק.

היא: מקרי בתחת שלי, הקונספירציה הזו מקיפה אותנו מכל עבר! מה אתה קורא עכשיו?

הוא: "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".

היא: ומי כתב את זה?

הוא: אהה… הילה…

היא: הילה מה?

הוא: ב-נ-י-ו-ב-י-ץ'.

(פאוזה)

היא: אתה מסתיר ממני עוד שם משפחה, נכון?

הוא: אלוהים… הופמן, טוב? משוגעת.

היא: משוגעת אחותך.

הוא: זה למעשה ואן דר גראף אח… לא משנה. אז מה את אומרת לי בעצם? שקהילת המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל נשלטת על ידי כת סודית שהסימן המזהה שלהם הוא 'ן' סופית בשם המשפחה שלהם, שהם מתכוננים למשהו גדול, ושזה נמשך כבר שני עשורים?

היא: כן! איך לא שמתם לב לזה עד עכשיו?!

(פאוזה)

הוא: מאמי, כמה זמן אנחנו ביחד?

היא: תשע שנים מטרידות.

הוא: בכל הזמן הזה, תאורית הקשר הזו היא דבר הכי סקסי שאמרת לי. את יפה כשאת פרנואידית.

היא: אני אומרת לך, יש להם תכנית!

הוא: ואפילו הכנסת רפרנס לגלקטיקה, איזו חמודה!

היא: הבנתי אותך. אתה יכול לשכוח מפעילות הלילה. ולא רואים "דולהאוס".

הוא: אוף, למה אי אפשר לראות "דולהאוס"?!

היא: איכשהו אני לא מופתעת שזה מה שמטריד אותך.

הוא: אז מה את מציעה לעשות עם הכת ההיא? למי לדווח?

היא: לאף אחד. סתם צחקתי.

הוא: סליחה?

היא: I was just messing with you.

הוא: לא סיכמנו כבר שיש לי בעיה עם סרקזם?

היא: היו לי חמש דקות פנויות. ניצלתי אותן. תתקדם.

הוא: בתור פיצוי את צריכה לראות…

היא: לא רואה איתך "דולהאוס". וציפצף לך הסמרטפון, יש לך הודעה חדשה במייל.

הוא: אה, הגיע עדכון על הפרויקט שתרמתי לו.

היא: איזה פרויקט?

הוא: תרמתי לפרויקט ממש מגניב. אם זה יצא לפועל אני מקבל ספר**.

היא: מה ביקשת?

הוא: "דם כחול". הוא יגיע חתום ואף פעם לא קראתי.

היא: של מי זה?

הוא: ורד טוכטרמן. החלטת להוציא לי את הנשמה?

היא: זו ההיא מהכת הסודית, לא?

הוא: החלטת להוציא לי את הנשמה.

היא: על מה הספר?

הוא: ערפדים.

היא: אני לא רואה איתך באפי!

הוא: רואה שהיה עדיף לראות איתי "דולהאוס"?

** לקח קצת זמן, אך בכנס עולמות 2016 קיבלתי אותו 🙂

הוא והיא

הוא: תגידי, מאמי…

היא: מה?

הוא: אני יכול לשאול אותך משהו?

היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון.

הוא: זה ממש חשוב.

היא: אתה יודע מה השעה?

הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור.

היא: טוב נו, תשאל כבר.

הוא: בטוחה?

היא: החלטת לשגע אותי?

הוא: אז תקשיבי… ב"בבילון 5"…

היא: אוי, אלוהים.

הוא: איך קראו להוא עם התספורת המצחיקה?

היא: לונדו, נודניק, ושאלת אותי את זה כבר אלף פעם.

הוא: ואיך קראו לזה שהיה אויב שלו, אבל אחר כך…

היא: ג'קאר! נו, החלטת לשגע אותי עכשיו?

הוא: ואיך קראו לרופא של התחנה?

היא: לא זוכרת, קרצייה. מאיפה אני יודעת עכשיו? תגיד תודה שזכרתי את שני אלה. זה לא כתוב בחוקה של הבחורות שהתחתנו עם יורמים ולא הבינו לאיפה נפלו?

הוא: רואה? כולם זוכרים אותם, אבל בכלל לא זוכרים את הרופא השחור! בגלל זה כולם קוראים לו הכו…

היא: שלא תעיז לדבר ככה ליד הילדים, אני מנסה לחנך אותם שלא לחזור על קללות גזעניות בגן!

הוא: אבל הבנת מה אני אומר?

היא: באמת על זה רצית לדבר איתי עכשיו?

הוא: זה פשוט משגע אותי…

היא: התחתנתי עם לא נורמלי.

הוא: …שאף אחד לא זוכר אותו בכלל.

היא: מאמי, הגיקיאדה הזו לא הייתה רשומה בכתובה.

הוא: אז למה את חושבת שהוא נשכח? אולי הדמות שלו פשוט לא הייתה מעניינת?

היא: הייתי צריכה לברוח ברגע שניסית לשכנע אותי לראות את הסדרה עם הבלונדה.

הוא: באפי?

היא: לא, השנייה.

הוא: פרינג'?

היא: לא, השנייה-שנייה.

הוא: גלקטיקה?

היא: אה, כן!

הוא: אז איך קראו לאישתו של טירול?

היא: אני רוצה גט.

הוא: רואה איך זה חוזר על עצמו? אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היה משחק שם כו…

היא: נו די לדבר ככה ליד הילדים!

הוא: נו מה לעשות שכולם לעשות שכולם קוראים לו ככה?

היא: אלוהים אדירים, אף אחד לא קורא לו ככה! זה רק אתה והחברים המטומטמים שלך!

הוא: זה ממש לא נכון מה שאת אומרת. שנינו יודעים שאין לי חברים.

היא: כן, זה ממש לא ברור למה. הדעות שלך בכלל לא איזוטריות.

הוא: את סרקסטית עכשיו?

היא: לא, אני עייפה והשיחה הזו מעוררת בי חשק עז לפתוח פרופיל באשלי מדיסון.

הוא: אני לא דואג, את בטוח תבקשי ממני עזרה.

היא: אני יודעת. אתה כזה דפוק שגם תעזור לי.

הוא: נו לא סיכמנו שיש לי בעיה עם סרקזם?

היא: יש לך עוד בעיות. הקטנה בהן היא תפיסת המציאות שלך.

הוא: את כועסת עלי רק בגלל שאני לא רואה איתך ניקיטה.

היא: עוד פעם חזרנו לזה?

הוא: אני רק אומר.

היא: אני אומרת שכל רגע שאתה מעכב אותי פה עם הבאבילונים שלך, זה עוד רגע שיכולתי להיות במיטה אחרי שתקתקתי את הבית.

הוא: ומה נזכרת בניקיטה עכשיו? את לא רואה אליאס בכלל?

היא: אתה זוכר מה אני רואה בכל יום, אבל לזרוק את הפח אתה לא זוכר. תזכיר לי למה התחתנתי איתך?

הוא: אני יודע לעשות ריסטרט לראוטר.

היא: אין לי מושג מה אמרת, אבל כנראה שזה נחוץ.

הוא: גם לבלונדה לא זכרת איך קראו.

היא: תעלה לי במחשב את אשלי מדיסון.

הוא: חשבתי שאת רוצה לראות את אליאס.

היא: נו, אתה רואה למה אסור לי לדבר איתך?

הוא: באיזה פרק את בכלל?

היא: הם מצאו עוד המצאה של גריבלדי.

הוא: של מי?

היא: גריבלדי.

(פאוזה)

הוא: מאמי… רמבלדי. לממציא האיטלקי קוראים רמבלדי.

היא: אה.. אז מי זה גריבלדי?

הוא: הקצין ביטחון של באבילון 5.

היא: ואי, נכון! איזה קטע שזכרתי את השם שלו!

הוא: נו ברור, אמרתי לך שאף לא זוכר איך קראו לכושי.