כללי

רסיסים מעולמות 2017

כל ההתחלות קשות… אך לא הכנסים. הם דווקא סבבה.

השבוע נערך כנס עולמות, הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטסיה, הנערך כמדי שנה בחוה"מ פסח במתחם אשכול הצמוד לסינמטק תל אביב. נושא הכנס השנה (למי שלא הבין ממשפט הפתיחה הצולע) היה "התחלות". באופן מפתיע, גם אני נכחתי שם ואפילו הספקתי להרצות (וואהו!). להלן רשמיי.

נדב

האירוע הראשון בו נכחתי היה ההרצאה המצוינת של נדב מילר אלמוג, שעסקה בקידום בלוגים ואתרי תוכן למיניהם. ההרצאה שפעה עצות מועילות לכל מי שרוצה לעסוק בבלוגים באופן רציני ואף מקצועי. הצד הרציני שבי רוצה שאכתוב כי זו היתה הרצאה מאלפת, מלאה בעצות קונקרטיות ומועילות שלוותה במצגת יפהפייה. הצד היותר דומיננטי אצלי רוצה לסכם את ההרצאה ב"תשיגו אינפוזיה תומכת אנדרואיד, שימו עליה אפליקציית וורדפרס ותתחילו לעבוד, עצלנים."

לא, אל תענו לי ב"אבל איך נדב עושה את זה בלי הפיתרון המופרך שלך?" זה כי נדב הוא גיבור העל של הבלוגוספירה. נודניקים.

עברית

לעולם לא תראו מחזה נפלא יותר מנערה האומרת "10 שקל" ואחותה המתקנת אותה ל"עשרה שקלים".

קפה

הו, קפה יקר. אהובי, יקיר לבי, מחמל נפשי… מה הייתי עושה בלעדיך? (סביר להניח שנרדם באשכול ונופל קרבן לכייסים החומדים כרטיסי חינם וכליות)

כבוד #1

כמו בכל כנס המכבד עצמו, גם כאן היה לנו אורח כבוד. אישיות מוכרת, רבת עשייה, בעלת תמיכה קונצנזוסיאלית מקיר לקיר. גבירותיי ורבותיי, אני מדבר כמובן על… סטטיק*. פרטים בהמשך.

גיבור

מיכל פזקלפ העבירה הרצאה מרתקת אודות גיבורי העל בקומיקס הישראלי, או שכמו אני קורא להם "כל האנשים שאמורים להיות מודל החיקוי של ישראמן אבל בחייאת רבאק תעשו לי טובה תראו איפה אנחנו חיים". החל מיואב גוש חלב ועד הרומן ההפכפך של אורי פינק עם קונספט גיבורי העל – הרצאה מאוד מעניינת ושופעת פרטי טריוויה מקסימים. מומלץ לבקר במוזיאון הקומיקס בחולון המציג את התערוכה עליה מבוססת ההרצאה – אני יודע שאני כבר בכיוון.

כמו כן, הצלחתי לתפוס שיחה קצרצרה עם מיכל וניסיתי לשווק לה את ישראמן, למרות שאני יודע שכל איש מקצוע המכבד עצמו יתרחק מהחוליגן הזה כמו מחוות חזירי בר נגועי אבולה.

הנהלה

הוא: תגידי, הלה… אפשר לשאול משהו?
הלה: בשמחה!
הוא: איך יש לך כרטיסי חינם לכל האירועים בכנס?
(פאוזה)
הלה: אני. בהנהלת. הכנס.
הוא: יענו את פריווילגית.

בקיצר היה מצחיק וזה, ומישהו מכיר עוד כנס מד"ב/פנטסיה שיהיה בפסח של שנה הבאה כי לא נראה לי שיכניסו אותי לעולמות ever again?

כבוד #2

אכן נרשמה המולה רבה ורוב מהומה על ביאתו של אורח הכבוד המהולל. אלפי חסידים ומתנגדים התקבצו להם כעדת ארבה על מנת לחפון מאבק הכוכבים של אורח הכבוד הבלתי צפוי, כולל סלפי. ואם כבר מדברים על סלפי…

סלפי

רוני: יש לי סלפי עם סטטיק! יש לי סלפי עם סטטיק!
הוא: אז כשאת שומעת רגאיי טוב, בא לך לרקוד?
(פאוזה)
רוני: רגאטון, כפרה.
הוא: אז… אז שישירו לאט יותר. אי אפשר להבין אותם!
רוני: שברת אותי, אחי.
הוא: לא נורא. שימי רגאיי טוב וזה יעבור.

כוורת

אהוד מיימון העביר את הרצאת "גופים ונפש" שעסקה בייצוגים של קונספט "מוח הכוורת" בספרות הז'אנר, ובכלל ביישויות המורכבות מגופים מרובים ותודעה אחת. אני חייב לציין שלא קראתי את כל היצירות, אך ההרצאה הייתה מאלפת ומסקרנת (כי אהוד). מוח כוורת זה ללא ספק הדבר הבא – בקרוב בסניף הפורמיקים הקרוב אליכם!

כבוד #3

עד מהירה הפכה אידיליית ביקור האורח לקרקס מדמם בו התפלשו המעריצים, אנטי מעריצים, פרו מעריצים, ניאו מעריצים, גיקים, גיקים מזוייפים ואובר גיקים, באורגיה ססגונית של הטחת מהלומות.

מסיבה שאינה מוסברת נעלם לו האורח. לך תבין.

הרצאה

גם אני העברתי הרצאה. ציפיתי להרצאה בקוצר רוח… עד הרגע שבו שמתי לב שבהודעות לקהל אודות שינוי מקום ההרצאה נכתב "אימת הפריקוול ונקמת הרובוט". עשיתי מה שכל מרצה הגיוני וסביר היה עושה במקומי ושיכתבתי מחדש את ההרצאה על מנת להפוך אותה להרצאה על רובוטים. הרי מי יעז לעשות את הדבר המתבקש ולבקש בעדינות מהסגל שיתקנו את שגיאת הכתיב התמימה, יען כי כל פעם שאני רואה את ההודעה הזו חלק קטן מנשמתי מת מבפנים?

בסופו של דבר אכן שוכנעתי פשוט לבקש מהסגל את התיקון הפשוט… וכמובן שלאחר מכן נאלצתי לשכתב מחדש. אני חושב שבסך הכל זה היה שיעור מאלף (אם כי אני עדיין לא יודע במה עסק השיעור. יש לי בעיה בריכוז ובקש… היי, הנה קוספליי מגניב של רובוט!).

פאנל

הנון סופית העבירו פאנל בנושא פתיחות סיפורים. זה היה בהתחלה מסקרן. זה התחיל להיות מפחיד כשאושיית קהילה חרוצה במיוחד שנכחה בקהל (היי שירה!) החלה לצטט פתיחת סיפור של רותם ברוכין. זה הפך לקרקס אימה כשאהוד מיימון החל לצטט מילה במילה את "חולית" (זה עניין של פרינציפ עבורו). למזלנו הוא הפסיק בעמ' 300. אז הצהירה רותם כי העלילה של "חולית" לא מתחילה לפני עמ' 300 (קרן לנדסמן ניסתה לעצור בעדה על מנת שתשרוד את הפאנל), ואז נאלץ אהוד לדקלם את השאר. זה לקח 3 חודשים. הכנס הסתיים בעזרת מכונת הזמן של האגודה, ש"פתאום נמצאה". אתם רואים, וועד? כשאתם רוצים – אתם יכולים!

מכסחות

הדס סלוין ויערה כהן שחטו בחדווה את מיטב זוועות הקולנוע שיצאו ב-2016. היה מצחיק בטירוף. נהניתי כשהם נכנסו ביחידת המתאבדים ובקומדיית הטעויות הרומנטית "כיור נגד סופרמן" (בעיקר כי כל הסרט הזה הוא טעות אחת גדולה). התענגתי על זעקות התסכול של הדס ויערה כאחד. אבל… אבל… "רוג אחת"? קראו לי נאיבי, אבל… קראו לי נאיבי, בקיצור.

כמו כן: שיבוש הלשון הנפלא "מסיבת התאבדות". זה היה מצחיק ומטריד כאחד. בעיקר מצחיק, כי אנו נמצאים בקהילה לא שגרתית וטוב שכך.

נבלים

היי, הרצאה על נבלים! ברור שאהיה שם!

ענבר נעמן העבירה הרצאה מסקרנת על נבלים ועל הדיאלוג הפנימי הרץ בעמקי נפשם בזמן שהם עושים את ה… נבלות שלהם. זה לא ענבר אמרה, זה אני אמרתי כי אני מאותגר. בסך הכל הרצאה מעניינת, אם כי קצרה מדי לסלוט כפול. אני מניח ששיכתוב והתאמת ההרצאה לסלוט של 45 דקות היה עושה לה רק טוב והופך אותה למהודקת יותר. חוץ מזה – אני רוצה עוד הרצאות על נבלים!

סיכום

קודם כל: בכנסים הקפה הוא חברכם הטוב ביותר. הצטיידו בו. שימרו עליו. הגנו עליו. נצרו אותו. המציאו עבורו ביטויים נרדפים שמשמעותם היא לשמור עליו, להגן עליו, לנצור אותו וכו'.

דבר שני – אל. תכנסו. עם. אהוד. מיימון. לוויכוח. על. חולית. האיש יודע הכל, כולל את הפרקים שלא נכנסו לספר או שנכנסו לספר ביקום מקביל.

והכי חשוב: סלפי עם סטטיק – אל תחזרו הביתה בלי זה. רוצים לדעת איך? שאלו את רוני.

*הוא לא באמת היה אורח הכבוד. הוא סתם בא כי הוא גיק. חמוד.

רשומה רגילה
כללי

כנס כנס תרדוף

שעון קיץ, העלייה בטמפרטורות וביעור החמץ מבשרים לגיק הישראלי המצוי על בואו של כנס עולמות, המתקיים השנה בתאריכים 12-13.4 ונושאו יהיה "התחלות".

אני מניח שכולכם מכירים את מודל חמשת השלבים של מרצים בכנס:

התלהבות
התפכחות
בהלה
תחנונים
תכנית להגנת עדים

(פרטים נוספים על בהלת הרצאה – כאן)

לצערי נשברתי בשלב התחנונים, וככל הנראה אכן ארצה בכנס. מדובר בהרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" העוסקת במערכת היחסים ההפכפכה של הקהל עם אתחולים (ריבוטים) וקדימונים (פריקוולים). אני מתכוון לסקור לא מעט דוגמאות ליצירות כאלה שנעשו במרוצת שני העשורים ולראות איפה הן הצליחו ואיפה כשלו. בקיצר – לא מעט דחקות על סרטים גרועים. מובטחים ספויילרים בשפע.

עדכון: ההרצאה עלתה לערוץ ה-VOD של האגודה.

תבואו, יהיה מגניב! יש דף פייסבוק להרצאה, ואתם מוזמנים לעקוב ולתפוס את מקומכם בקהל. אפשר להזמין כרטיסים לכנס כאן.

כמו כן, אני מתכוון להיות באירועים הבאים בכנס:

האם גיבורי על יכולים לשרוד בישראל?
זה מתחיל בקליק
!
גופים ונפש
מכסחות הסרטים 2016

להתחיל מבראשית
האם נבלים יודעים שהם רעים
?
הוגוורטס: המקום הבטוח בעולם?

חג עולמות שמח לכולכם!

רשומה רגילה
כללי

הרומן שלי עם באפי

פורסם במקור כסטטוס ארוך בפייסבוק, לרגל חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים". כמו כן, ספויילרים אפשריים (למי שאיחר ב-20 שנה).

אוקיי, בואו נדבר על באפי ועליי.

תירגעו, תירגעו. זה לא מה שאתם חושבים. ובכל זאת – מה הקטע עם באפי? ולמה חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים" צריך להיות כזה ביג דיל? ולמה אני חופר, כרגיל?

כשהייתי בתיכון, הפציעה בערוץ 2 סדרת רכש חדשה שיועדה לבני נוער, ושובצה בהתאם (בשעה שש או שבע בערב, אם אינני טועה).

העפתי עליה מבט. נראתה נחמדה. אני חושב שהפרק שהכי זכור לי מהעונה הראשונה היה הפרק עם הגמל שלמה (נו, אתם יודעים על מה אני מדבר). אבל מה לעשות – לא נסחפתי, ולך תזכור לצפות בסדרה שמשודרת בשעה לא הכי אטרקטיבית. אז עזבתי.

ואז הגיע העונה השנייה – גם לערוץ השני. והובלטה שם דמות בשם אנג'ל, אבל מכיוון שלא צפיתי בעונה הראשונה, ומכיוון ששוב שכחתי לצפות בהרבה יותר מדי פרקים, זנחתי אותה שוב. הספקתי לראות את הסצינה הבלתי נשכחת עם מיס קלנדר ואנג'ל. נו, אתם יודעים על מה אני מדבר.

ואז עונה שלוש – אותו סיפור. כן, הפיית' ההיא הייתה מסקרנת, וגם ראש העיר. היה אפשר לראות שהסדרה הזו מתפתחת היטב… אבל פספסתי יותר מדי פרקים ולא היתה לי נקודת התייחסות יציבה מספיק להתחבר לעניין. פרט מעניין: פרק הסיום של העונה שכלל את פיצוץ בית הספר (נו, אתם יודעים על מה אני מדבר) שודר בישראל בשעות הלילה המאוחרות כי… לא ממש ברור למה. איכשהו בארץ נבהלו משידור הפרק הזה, על רקע פיגוע הירי בקולומביין בארה"ב באותה שנה והפרק שודר זמן רב מאוד לאחר מועד שידורו המקורי בארה"ב. הייתי בצבא כשהוא שודר ואפילו הצלחתי לצפות בו, אבל… אני מניח שהבנתם את הקטע.

השתחררתי מהצבא, והסדרה החמקמקה משודרת בערוץ Star Plus דאז. יום אחד אני נתקל בפרומו לפרק שהגימיק המרכזי בו הוא שהוא די אילם. ללא מילים. לימים הבנתי שמדובר ב-27 דקות ללא מילים. נו, אתם יודעים על איזה פרק אני מדבר. רצה הגורל ובמקרה תפסתי את מועד שידור הפרק והצלחתי לצפות בו.

פאק. מי.

אוקיי, זה היה לא צפוי. אני עד עכשיו זוכר את עצמי יושב מול המרקע, והמחשבה היחידה שיש לי בראש זה: "ואו… אז ככה אמורה להיות טלוויזיה."

אבל גם אז לא הצלחתי לראות את הסדרה באופן קבוע, מכיוון שלא ראיתי טעם לצפות בסדרה שפיספסתי כל כך הרבה פרקים ממנה. פאק מי פעם שנייה.

הלאה. עונה חמש. אני רואה אותה באופן די ספורדי – פרק פה, פרק שם. היי, הנה אחות של באפי ומה-לעזאזל-ראיתי-עכשיו? נו, אתם יודעים על מה אני מדבר. אבל שוב… אותו הסיפור, ידה-ידה-ידה, רציפות, ידה-ידה-ידה… שוב פעם פיספסתי.

את עונה שש לא ראיתי בכלל. עונה שבע – פירורים. אבל ברור לי שיש כאן משהו שדורש התייחסות, אבל איכשהו אני לא נכנס לעובי הקורה.

ואז, יום אחד, אני נתקל באתר מקסים מאין כמותו בשם "המסך המפוצל", המופעל בין היתר על ידי אנשים כמו אסף רזון, גיא בוסקו ועוד רבים וטובים שלבושתי הרבה פשוט איני זוכר את שמם. והחבר'ה המוכשרים האלה מקימים באתר את "שער באפי" המיתולוגי. וכשעבדכם הנאמן מרפרף שם, הוא חווה לא פחות מסטירת לחי לנוכח התוכן הרב שיש להשלים. "אלוהים אדירים, את כל זה פיספסתי?! ארורים תהיו!!!" (לא באמת ארורים תהיו, זו סתם מניפולציה זולה כדי להדגים את שברון ליבי כשגיליתי את גודל הפיספוס.)

(הערה עגמומית: האתר עדיין קיים, אך בגירסת ארכיון מנוונת בלבד. לדאבוני, שער באפי אינו זמין יותר כפורטל. הסקירות המעולות שפורסמו בו נמצאות בארכיון אך יש לחפשן ידנית 😦 )

אז אני מחליט לעשות מעשה, ומשתמש בנפלאות האימיול כדי להשלים פערים. מוריד עונה, רואה עונה. כשמתאפשר, קורא את הסכפ"שים (סכפ"ש = סיכום פרק שבועי) ב"מסך המפוצל" כדי לראות האם פיספסתי משהו. למי שלא מבין את פשר העניין – כשגיק נתקל בסדרה שתופסת אותו, זה מינימום הכנת תזה. צריך לקלוט הכל, לחרוש הכל, לבדוק הכל, כדי לודא שום פרשנות לא תתפספס ו… אה, זה לא אצל כולם ככה? מה, רק אני הדפוק? עזבו, אל תענו לי בעצם.

עונה אחר עונה, פרק אחר פרק. סיימנו עם באפי? יאללה, בוא ניתן בראש עם אנג'ל. נגמר אנג'ל? שיט, מה רואים עכשיו?

יום אחד מלכת היופי נכנסה לחיי. אני מציע שנראה ביחד באפי+אנג'ל כדי שתוכל לראות את פשר ההתלהבות שלי, אבל זה די ברור שסתם חיפשתי תירוץ נוח כדי לעשות עוד מרתון. עד היום, כשהיא רוצה לעצבן אותי היא מזכירה לי כמה אנג'ל חתיך. אני מנסה להסביר לה שהוא סחי מעצבן ושספייק הוא הדמות החשובה של הסדרה, אבל לך תנסה לשכנע אותה (אל תדאגו, בסוף אני תמיד עוקץ אותה ב"הוא והיא").

האש הוא עדיין הפרק האהוב עליי. קצת פחות על מלכת היופי – הג'נטלמנים מקריפים לה את הצורה. די בצדק, האמת.

אני לא יודע אם ספייק הוא דמות יותר מוצלחת מאנג'ל (ברור שכן) או האם המיוזיקל יותר טוב מ"הגופה" או "האש" (האש תמיד מנצח) או האם עונה שלוש היא העונה הטובה ביותר (חמש, אל תתווכחו איתי) או האם המוות של טארה היה מהלך עלילתי נכון (ארור תהיה, ג'וס).

אבל דבר אחד אני יודע בוודאות – יש כמה וכמה סדרות מעולות, הכתובות היטב ומשוחקות לעילא. יש סדרות עם דמויות נשיות חזקות, אירוניה עצמית וטקסטים שנונים. אבל לבאפי, בנוסף לכל מה שציינתי, יש דבר אחד שקשה למצוא – חיי מדף נצחיים. שכה אחיה, ראיתי כל פרק בבאפי כמה וכמה פעמים והייתי יכול לצפות בהם עוד ועוד ועוד… היא פשוט לא מתיישנת. גם לא אחרי 20 שנה. ואם אתם שואלים אותי, זה כוחה של יצירת אמנות אמיתית.

אז קדימה, שבו ותראו את זה. שוב. ושוב. ושוב. תראו לפי הסדר. או בסדר אקראי. או אולי רק את סופי העונות. תראו רק את הפרקים עם אנג'ל. או רק את הפרקים עם ספייק. תראו רק את עונה שתיים, או אולי רק את חמש. אולי רק את שש (אם אתם אוהבים ללכת על הקצה). או שתראו רק את הפרק הראשון והאחרון.

אבל שבו ותראו את זה. כי ככה צריך לספר סיפור.

רק תעשו לי טובה: אל תראו את הפרק עם הבירה.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #29

היא: …אבל למה בלי תמרים?

הוא: בבית הזה לא יקום ולא ייאפה אוזן המן עם תמרים.

היא: אני באמת לא מבינה את זה.

הוא: "התמרים הן קוטלות הבינה. התמרים הן המוות הקטן המביא כיליון מוחלט על אוזן המן האלוהי. אעמוד בפני התמר וטעמה העיסתי המאוס. אניח לה לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר תחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבה. במקום שעבר התירוץ העלוב לפרי לא יהיה דבר. רק אני אוותר."

היא: אתה מבזבז עלי רפרנסים.

הוא: האם שמעת, גבירתי הנכבדה, על המקרה בו ג'ופרי וקילגרייב היו מסובין בבני ברק לכוס קפה ואוזן המן עם תמרים? את מבינה איזה אנשים אוכלים את הדרעק הזה?

היא: אתה המצאת את זה הרגע.

הוא: הייתי חייב, כי אף אחד לא המציא שום סיפור דמיוני על מנת להתמודד עם האיום הקיומי הזה!

היא: ההזיות שלך מטרידות לגמרי. זה פאקינג אוזן המן ואני אוהבת תמרים, אני לא מבינה למ

הוא: ושאני לא אתחיל לדבר על זה שאנחנו שמים שוקולד "השחר" במקום נוטלה! את יודעת ש…

היא: כן, גם קילגרייב וג'ופרי אכלו "השחר".

הוא: ושתו קפה בוץ של עלית!

היא: הפאנפיק הזה דפוק.

הוא: ועכשיו תפסיקי להפריע, אני מנסה להציל את מה שנשאר ממאפה האשכבה הזה.

היא: אתה כפייתי לגמרי.

הוא: אני לא כפייתי ולא בטיח, ותביאי לי את המד זווית כדי שאוודא את סימטריות הקודקודים.

היא: ומה שמת כאן בדיוק?

הוא: שם? אה, זה פיתוח אישי שלי.

היא: איזה מין אוזן המן זה?

הוא: זה אוזן המן גיקי.

היא: זה… וולקני. עשית אוזן המן לפי האוזניים של ספוק.

הוא: אני כל כך מרוצה שדייקת ברפרנס. אני אוהב אותך.

היא: אם באמת היית אוהב אותי, אז…

הוא: תשימי כבר את התמרים האלה מאחורייך. את מביכה את שנינו.

היא: אם אתה חושב שהדבר הזה הולך להיכנס למשלוח מנות של הילדים, הצחקת אותי.

הוא: תעשי לי טובה, אני מרגיש מספיק מושפל פה עם שוקולד "השחר" וההצעה המגונה לתמרים. זה מדרון חלקלק.

היא:סיימת להכין איזשהו מאפה תוך כדי החפירה?

הוא: הנה, תנסי את זה עם המלית אגוזים.

(פאוזה)

היא: אלוהים. אדירים.

הוא: לא רע, נכון?

היא: זה מטורף!

הוא: כן, יצא טוב הפעם.

היא: זה… זה…

הוא: כל מילה, מאמי.

היא: זה כאילו לקחו קריסטל מת' ופיזרו מעל זה אבקת פיות!

הוא: צודקת, פעם הבאה אני אעשה גם כזה.

היא: אני רוצה עוד!

הוא: סליחה?

היא: תביא הכל. עכשיו.

הוא: אוקיי, קחי.

היא: השתגעת? תיקח את זה ממני!

הוא: אה… אוקיי, לקחתי. עכשיו…

היא: תחזיר לי את זה מייד!

הוא: את רוצה להחליט?

היא: אני רוצה שתרחיק את הדבר הממכר הזה ממני ותביא לי מזה עוד, ותחביא את זה ממני כבר לפני שאני אוכל את הכל ולמה זה עדיין לא ביד שלי?!

הוא: אהה. תני לי את זה… זהו, הרחקתי.

היא: איפה זה?

הוא: שם, על המדף הכי גבוה בקצה של המטבח.

היא: תביא את השרפרף.

הוא: שברתי.

היא: תביא את הכיסא.

הוא: שרפתי.

היא: תביא את הסולם!

הוא: מכרתי לפורצים.

היא: אוף, החיים שלי הרבה יותר פשוטים כשלא התלהבתי מאזני המן! מה אני עושה עכשיו? איך אני מפסיקה עם זה?

הוא: את רוצה להפסיק לאהוב אזני המן?

היא: כן.

הוא: את רוצה להתחיל ממש לשנוא אותם?

היא: כן!

הוא: את רוצה לפצוח במסע הרג רנדומלי בכל פעם שמישהו רק אומר "אוזן המן"?

היא: כן, כן, כן!

הוא: תאכלי אותם עם תמרים.

ועוד בענייני פורים

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #28

הוא: יש בעיה עם הילדים.

היא: איזה בעיה?

הוא: רעש.

היא: הם ילדים.

הוא: הרבה רעש.

היא: גם ממך יש פה יותר מדי, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: אני מנסה להכין הרצאה פה!

היא: אוי אלוהים. התחלנו?

הוא: איך אני אמור למצוא דרכים לקטול את "אימת הפאנטום" בתנאים האלה?

היא: אויש, אני זוכרת שעשינו את המרתון הזה!

הוא: אני זוכר את הטראומה שאחזה בי כשאמרת שאשכרה נהנית ממנו.

היא: כןןןןןן… זה היה נפלא.

הוא: מה את זוכרת מהסרטים האלה, אגב?

היא: את השימלה של נטלי.

הוא: ומה לגבי הקונפליקט והנפילה לצד האפל של אנאקין?

היא: של מי?

הוא: על זה אני מדבר.

היא: אני לא באמת זוכרת את הסרט.

הוא: לא הפסדת הרבה.

היא: משהו על זה שכולם נפגשים כדי להחזיר את האיזון לגלקסיה, לא?

הוא: עדיין יותר קוהרנטי מהסרט.

היא: ויש את השמלה המהממת של נטלי.

הוא: אני לא אדבר בהרצאה על השמלה.

היא: פחחח אז על מה תדבר בדיוק?

הוא: הייתי אומר לך אם הילדים היו שותקים לרגע. צריך לקנות מסכינטייפ לבית.

היא: צריך לקנות לך אטמי אוזניים.

הוא: למה לי אטמים ולהם לא מסכינטייפ?

היא: הם יודעים להשתמש באטמים יותר טוב ממה שאתה משתמש במסכינטייפ.

הוא: את מבינה שיש לי גם הרצאה לפסח וגם סיפור לשנתון על הראש?

היא: אתה מתחיל להצדיק את המסכינטייפ.

הוא: זהו, את לא באה להרצאה שלי.

היא: אבל אז אני אפסיד את מה שאתה מספר על ה… אהה… כלומר…

הוא: פריקוולים.

היא: כן, וגם ה… בוט… בוטים?

הוא: ריבוטים.

היא: כן, בעיקר כל מה שהלך עם ה

הוא: פריקוולים של סטאר וורס.

היא: כן, וגם עם הכוכב של הבבונים.

הוא: קופים.

היא: ושלא תשכח אתאת… המסע של ה… פריקוולים.

הוא: אנטרפרייז.

היא: בטח, וגם את ה… אה

הוא: אין לך מושג על מה אני הולך לדבר, נכון?

היא: שיו, איזו הקלה. התחילו להיגמר לי הרפרנסים האקראיים.

הוא: אם את באמת אוהבת אותי, היית לומדת אותם בעל פה.

היא: למדתי בעל פה את ההבדל בין אטמי אוזניים למסכינטייפ ואני חושבת שזה יפה מאוד.

הוא: הממ… איך את חושבת שיראה פריקוול ל"הוא והיא"?

היא: אתה מתכוון פריקוול עלינו?

הוא: כן.

היא: ממש ממש עלינו?

הוא: כן.

היא: טוב, אז הוא ייאלץ לכסות את ההיסטוריה הרומנטית של שנינו, כולל שנות העשרים הסוערות, ולהתבסס על הצדדים השונים והמגוונים שיש לכל אחד מאיתנו באישיות שלו. שלי זה יהיה סיפור עתיר הרפתקאות ותהפוכות, אפוס מרהיב עמוס התרחשויות וטוויסטים, סיפור מרגש וסוחף על המאבק הקיומי המתמיד של האנושות באיתני הטבע, והשתאות מנפלאות היקום.

הוא: אה. והסיפור שלי?

היא: ג'אר ג'אר בינקס.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #27

היא: מאמי, איך הגומייה לשיער החדשה שלי?

הוא: נפלאה!

היא: באמת? היא פשוט נראית לי קצת מוגזמ…

הוא: את לגמרי נראית כמו יומן ראנד!

היא: אז הגומייה שלא סגורה על עצמה גורמת לי להיראות כמו מישהי שאין לי מושג מי היא, אבל העיקר שאתה מרוצה?

הוא: אח, יומן ראנד, פנטזיית גיל הנעורים המוקדם שלי…

היא: לפחות אני בחברה טובה.

הוא: מאמי, אולי בכל זאת תלבשי….

היא: אין מצב שאני לובשת אדום.

הוא: ותגידי, אולי את…

היא: אני גם לא יודעת מה זה יומן.

הוא: אה. עוד משהו?

היא: כן, רציתי לדבר איתך על המכונית האוטונומית.

הוא: וואללה. מה קורה עם זה?

היא: זה מגניב ואני מעוניינת.

הוא: אבל…

היא: תיקון – אני רוצה.

הוא: אבל…

היא: תיקון – אני חייבת.

הוא: אבל… למה?!

היא: זה הכרחי! סופסוף אני יכולה לקרוא ולעשות עבודות בזמן שאני נוסעת לאוניברסיטה!

הוא: אני קצת חושש מתקלות אפשריות בכלי הזה.

היא: סליחה, לאנטרפרייז שלך היה או לא היה מוד אוטומטי?

הוא: אני אענה לך, ברגע שאתאושש מהרפרנס שאני בכלל מופתע שידעת לשלוף אותו.

היא: הם היו חייבים מוד אוטומטי, זה לגמרי הגיוני.

הוא: עדיין מופתע כאן.

היא: אני שואלת את עצמי עם בסדרה המקורית המוד האוטומטי היה יעיל כמו בסדרות המאוחרות יותר, והאם היה כזה בדפייאנט ואיך הוא ידע להתמודד עם בורגים.

הוא: מי את ומה עשית עם אישתי!?!?

היא: אז אתה מבין עכשיו? בגלל שבטוח היה מוד אוטומטי בספינה דמיונית בסדרה שהיא לגמרי יצירה בדיונית שניפחת לי את השכל עליה כמו יותר מ-10 שנים, אין ספק שהמכונית האוטונומית היא מוצר הכרחי בבית הזה! אוקהאם, אדוני, אוקהאם!

הוא: אוקיי, אז קודם כל זה לא האנטרפרייז שלי. היא שייכת לכל המדינות החברות בצי הכוכבים.

היא: כסת"ח עלוב.

הוא: ודבר שני – לאנטרפרייז היו נהגים.

היא: אבל הם לא היו צריכים לעשות תנועות כאלה! (עושה תנועות מוגזמות של הגה)

הוא: אה… איזה תנועות?

היא: כאלה! (עושה תנועות מוגזמות של הגה)

הוא: את מתכוונת לכאלה? (עושה תנועות מוגזמות של הגה)

היא: כן! בדיוק ככה! (עושה תנועות מוגזמות של הגה)

(פאוזה)

הוא: אני מבין מה הולך פה.

היא: מה?

הוא: זה חלק מהמזימה שלך להרוג אותי.

היא: וזה האוקהאם הכי טוב שלך?

הוא: את תשכנעי אותי שנקנה מכונית אוטונומית, ואז ברגע שאצטרך לנסוע עליה את תחבלי בה מרחוק. זה פשע מושלם.

היא: אתה ממש גרוע באוקהאם.

הוא: וזה די משעשע, בהתחשב בעובדה שאין לך מושג מה RDP. או TeamViewer. או AnyDesk. או…

היא: זה נחמד שאתה חושב שהמוות שלך משעשע.

הוא: אז את מבינה עכשיו? את מנסה לשכנע אותי שצריך להפסיק לעשות ככה (עושה תנועות מוגזמות של הגה), ואז בזמן שאני אעשה ככה (עושה תנועות מוגזמות של לחיצה על כפתורים) את תעשי ככה (עושה תנועות מוגזמות של לחיצה על סמרטפון) ואז אני אעשה ככה! (עושה תנועות מוגזמות של פאניקה ומוות).

היא: עוד משהו?

הוא: כן, הפוסט הזה היה עובד הרבה יותר טוב כקטע פנטומימה.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #26

הוא: היי, את חייבת לשמוע משהו ש… מה הולך פה?

היא: הילד.

הוא: אני רואה. הוא נרדם?

היא: כן. סוף סוף.

הוא: איך הצלחת?

היא: שמתי אורפאן בלאק והוא נרדם מייד.

הוא: אני מזהה כאן המון פוטנציאל.

היא: בוא לא ניכנס לזה.

הוא: תארי לך מה יקרה כשנשים לו באפי…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה.

הוא: או iZombie…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה.

הוא: או זהות בדויה…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה!

הוא: שששש… את תעירי את הילד. אני באמת מתפלא עלייך.

היא: תגיד לי, מה אתה רוצה בשעה כזו באמצע הלילה? ורצוי שזו תהיה התשובה הנכונה.

הוא: שמעת מה האגודה עשתה לאחרונה?

היא: זו ממש לא התשובה הנכונה.

הוא: בדקתי את הפרוטוקולים האחרונים שלהם…

היא: הילדים נרדמו סופסוף.

הוא: וביקרתי בקבוצת הפייסבוק שלהם….

היא: יש לנו פרטיות.

הוא: ונתקלתי בהצעה שהם דנו בה לאחרונה…

היא: איזה חלק ב"יש לנו פרטיות" אתה לא מבין?

הוא: מסתבר שהם רצו לשים זין.

(פאוזה)

היא: אני לא כל כך מעורה בקהילה כמוך, אבל אין לי ספק שזה לא מה שקרה.

הוא: נשבע לך. הם דיברו על זה. זה אפילו כתוב בפרוטוקול.

היא: שוב – אין לי ספק שזה לא מה שהיה.

הוא: זו יוזמה תזזיתית זקופה ומזעזעת.

היא: זה ממש לא הנושא שרציתי לעסוק בו הלילה.

הוא: מזימה זדונית ומזוקקת לזנב בזיגזגים.

היא: עכשיו אתה סתם משוויץ.

הוא: זו זכות לזעוק בזקיפות קומה נגד יוזמה מזן זנותי זה.

היא: מה אתה עשית בכל הסיפור הזה?

הוא: הזדיינתי בסבלנות.

היא: ומה עשו באגודה?

הוא: זמזמו זמר זנזיברי זערורי.

היא: לא היה שום הגיון במה שאמרת הרגע.

הוא: הם ניסו לזרום, אך בזעפם זרקו את הזוועה הזדונית בזעם וזללו להם בזולה.

היא: בקיצר, ההצעה נפלה…

הוא: …והזין נשאר חבוי במקומו.

היא: כל הכבוד לאגודה.

הוא: לעומת זאת…

היא: אוי ואבוי, מה עוד קרה?

הוא: הייתה התעקשות על ההא.

היא: טוב, זה המינימום שמגיע לקהילה אחרי שלקחו להם את הזין.

הוא: זה בדיוק מה שאני אמרתי!

היא: הייתה איזושהי דעה בעניין מהנון סופית?

הוא: איך הם קשורים?

היא: זה פוסט על אותיות, לא? ז, ה… ו-ן.

הוא: נו באמת, זה כבר מתחיל להיות טיפשי.

לקריאה נוספת: בוחרים שם חדש לאגודה!

רשומה רגילה