היא: למה שלא תראה להם את ה…
הוא: לא.
היא: אבל…
הוא: לא. בחיים לא.
היא: למה?
הוא: אני לא מראה לילדים שלי פורנו.
היא: מי מדבר על פורנו?!
הוא: תסלחי לי מאוד, אבל העיבודים של מייקל ביי זה פורנו.
היא: מה אתה אומר.
הוא: הכל שם מכני, בלי רגש…
היא: שיט, הייתי צריכה לדעת שתתחיל לנתח.
הוא: מבריק מדי, מלאכותי מדי, נוצץ מדי…
היא: זה לא נמאס לך?
הוא: איפור כל כך מוגזם…
היא: חצי מהדיאלוגים האלה זה אתה-מנתח-דברים-באובססיביות…
הוא: והכל כל כך רועש, אלוהים, בלי טיפה אחת של אינטימיות.
היא: …תוך כדי זה שאני מנסה להשחיל משפט…
הוא: תמיד אמרתי שמייקל ביי הוציא את האינטימיות מהפורנו…
היא: …כאילו כל הטקסטים האלה זה רפרנס מאולץ ל"בלשים בלילה"…
הוא: …ומנסה לדחוף לנו בכוח את האידיאל המעוות שלו לגנג בנג רובוטי.
היא: …שגם ככה רק אנשים מגיל מסויים יבינו.
הוא: ומתי, לעזאזל, ראית במציאות רובוט שמשפריץ כאלה כמויות של לייזר?
היא: אתה בטוח שקוראים את הבלוג הזה כל כך הרבה ילידי אייטיז?
הוא: והכל בקלוזאפים מוגזמים כאלה, בזוויות צילום בלתי אפשריות…
היא: זה כאילו נראה שאתה מנסה לפצות על משהו, זה כל מה שאני אומרת.
הוא: ומתובל בדיאלוגים מגוחכים, אז תעשי לי טובה.
היא: סיימת?
הוא: כן.
(פאוזה)
היא: ממש לא סיימת, נכון?
הוא: …ושמת לב שאין שם רובוטים שעירים או אסייתים?
הכותב המתוסכל 