היא: תגיד, איפה אתה רוצה שניקח צימר – ירושלים או רמת הגולן?
הוא: בשבילי רמת הגולן. אני אוהב את כל הישובים הקטנים האלה שם.
היא: יופי, כמו תימרות עשן!
הוא: תימרות עשן זה מקום דמיוני, מאמי.
היא: אה. באסה.
הוא: אבל יש ב"אגם הצללים" הרבה אזכורים למקומות אמתיים ברמת הגולן.
היא: מצוין, אז תבקש המלצות מרוני.
הוא: עזבי אותך. בטח היא תמליץ לי על איזה צימר שנמצא בקרבה מינימאלית לאיזה בית קברות שקבורה שם רחל המשוררת.
היא: סבבה, אני דווקא אוהבת בתי קברות.
הוא: סליחה?
היא: אני מתה על בתי קברות!
הוא: רגע אחד… אנחנו עושים עכשיו "הוא והיא"?
היא: הכי חשוב שתהיה שלווה, זה מה שאני תמיד אומרת.
הוא: זה מדהים, ה"הוא והיא" הזה ממש כותב את עצמו!
היא: אז אתה בא איתי לבית קברות ברמת הגולן?
הוא: תבטיחי לי דבר אחד – איך שהערפד הראשון יוצא מהקרקע, את בורחת ונותנת לי לטפל בו. יש לי נסיון.
היא: ניסיון.
הוא: ניסיון רב.
היא: לך.
הוא: בוודאי.
היא: הניסיון שלך מסתכם בשבע עונות של באפי, חמש עונות של אנג'ל ועונה וחצי של "דם אמיתי".
הוא: אם צפייה בטלוויזיה לא עוזרת להתכונן נגד תקיפות של ערפדים מוצצי דם, אז מה כן, אלוהים אדירים?!
היא: נראה לי שאני מבינה את הסיבה לפרץ ההתעניינות הנוכחי בערפדים. אנחנו עדיין קוראים את "דם כחול"?
הוא: אח, "דם כחול"… סיפורה של חן רסקו המסתבכת עם סוכנות ליווי של ערפדים אחרי שנזרקה על ידי ליאור, מי ייתן וסיילונים יעשו קפיצת בנג'י עם המעיים שלו.
היא: מי ייתן ומי יעשה מה? למי?!
הוא: דיברתי על האקס של חן – ליאור, מי יתן ויקשרו לו את האשכים לבאטפוד באמצע מרדף בגות'האם.
היא: אתה חייב להפסיק עם זה.
הוא: זה לא אני, זו ורד טוכטרמן. זה Running Gag בספר, לומר "איחולים" כאלה בכל פעם שמזכירים את האקס של חן – ליאור, מי ייתן וימות מאכילת מוח על ידי הסגברה של Rabid Puppies.
היא: אני, במקומו, כבר הייתי הולכת על הבאטפוד. ואם תמשיך ככה, הפוסט הזה יהיה בסכנת הפיכה לפאנפיק.
הוא: אני לא דואג. כבר עשיתי פאנפיק פעם. אני אשף בפאנפיק!
היא: אשף.
הוא: בפאנפיק.
היא: אתה.
הוא: לגמרי.
היא: מה אתה אומר.
הוא: רגע אחד! יש לי רעיון!
היא: אוי ואבוי.
הוא: קבלי רעיון לפאנפיק!
היא: אוי. ואבוי.
הוא: ישראמן…
היא: בבקשה לא.
הוא: פוגש את…
היא: אני מתחננת.
הוא: רוחות הערים!
היא: הקהילה עדיין לא מוכנה לזה.
הוא: זה יהיה שוס!
היא: הקהילה תירה בך.
הוא: אני אומר לך, הפוסט הזה כותב את עצמו!
היא: איזה "כותב את עצמו"?! כל הקטע מאז הערפד הוא פיקטיבי לגמרי, בכלל לא אמרנו את הדברים האלה!
הוא: אני הולך לכתוב את הפאנפיק שיהיה האימאימאימא של כל הפאנפיקים!
היא: אתה לא יכול. יש בעיה עם הפוסט.
הוא: איזה בעיה?
היא: שהוא נגמר.
הוא: נגמר?
היא: הנה, כתוב פה.
הוא: עכשיו?!
היא: לא עכשיו. עוד רגע, אחרי הפאוזה.
(פאוזה)
הוא: ועכשיו…?
היא: עכשיו כן.
הוא: קיבינימט.
הכותב המתוסכל 