עוקבים יקרים, הבלוג החביב עליכם (כך אני מקווה) עבר דירה והוא נמצא מעתה בכתובת: https://www.aizenimr.com
אנא עיקבו בכתובת החדשה בלבד – הבלוג הישן לא יתעדכן יותר.
אה כן – ומה שלא תעשו, אל תלחצו בבלוג החדש על F5. תודה.
קטגוריה: כללי
דוקטור מוות
מלאכי המוות עומדים על הרציף
מחכים לרכבת
מחכים לקטיף
אין טעם לציפייה
אין כל דילמה
בהינף יד נשלחים כולם שמאלה
"זו סתם שפעת," מגחך דוקטור א'.
"זה גורם לאוטיזם," מסנן דוקטור ב'.
"חיסונים זה של נאצים," דוקטור ג' משוויץ,
"תסמכו עליי, היתה לי אימא באושוויץ."
לילה חולף, שחר מפציע
המשלוחים לא פוסקים להגיע
יש להם ביקוש
יש מעוניינים
תשמחו לדעת שיש להם משווקים מעולים
הם מתחלפים, הפראיירים
עד שהם מתים
יש להם טיעונים… בערך.
יש להם מחקרים… בערך.
יש להם הוכחות… למכביר!
(כלומר, באופן די סביר.
אולי מעט שביר.
אם מתעלמים מרוב האוויר,
ומחסום המציאות הבלתי עביר,
ואי אלו שגיאות בתחביר,
וביקורת העמית המחמיר,
חוץ מזה הכל בסדר
אם רק נתעלם מהפילים שבחדר)
הם מאוד נינוחים בסיטואציה
במיוחד כשמגיעה עוד אקציה
אני תוהה איך הייתי מרגיש
לו רק הייתי מבין את המוטיבציה
לייצר עוד אינפלציה
בשוק הבשר
ומדוע לא נפגעת הקארמה
של אלה הזועקים "ביג פארמה"
הישמרו מהרכבת
ושימו מסכה
אל תעזו להגיע
לעיר ההרגה
תאבי מוות הם, מפיצי כזב
חובבי ויטמין סי, ומשום מה גם מתנגדי חלב
ולנוסעים האומללים המבקשים מזור
צר לי לבשר כי גם חניבעל לקטר היה פעם דוקטור.
הבהרות
לפני מס' ימים שודרה כתבה ברשת 13 אודות מפיץ המחלות ומתנגד החיסונים, אריה אבני (ימני בתמונה), אשר מזייף פנקסי חיסונים לילדים שלא חוסנו. האיש אמר כך: "אימא שלי יצאה מאושוויץ. באושוויץ רצחו. מי שנותן חיסונים הוא בשבילי מנגלה." אריה אבני זוכה בפרס על השימוש המטונף ביותר בשואה לצורך הפצת מגיפות קטלניות.
בנוסף, מסתבר שהשרלטן יורם לס (אמצעי בתמונה) מריץ בימים אלה, שבהן התקהלויות אינן הרעיון המומלץ ביותר, סדרת הרצאות שכותרתן "הקורונה היא בסך הכל שפעת עם יחסי ציבור!". תגגלו בעצמכם, אני בהחלט לא אתן טראפיק לחרא הזה.
האדם השלישי בתמונה הוא הנוכל ורוצח ההמונים אנדרו וייקפילד, ששיכנע אלפי הורים (אולי אף רבבות) לא לחסן את ילדיהם בטענה השיקרית כי חיסונים גורמים לאוטיזם. בשנים האחרונות ישנה באירופה התפרצות מחודשת של חצבת, מחלה שסיבוכיה עלולים להיות מסכני חיים.
התנגדות לחיסונים ומדע שהוריאציה הנוכחית שלה היא הכחשת קורונה, היא אקט אלים המשגשג על בורות ותובע קורבנות. זהו טרור במלוא מובן המילה.
מארה על ראשם של מלאכי המוות.
העונש של הארי
"ערב טוב, מר פוטר."
הארי קפץ והביט סביבו. בהתחלה לא שם לב אליה. היא לבשה גלימה שהשתלבה בדיוק עם דוגמת המפה בשולחן מאחוריה.
"ערב טוב," אמר באיפוק.
"ובכן, שב," היא אמרה והצביע לכיון שולחן קטן מכוסה מלמלה שלידו ניצב כיסא עץ פשוט. דף קלף ריק הונח על השולחן, כנראה לכבודו.
"אה…" אמר הארי בלי לזוז ממקומו, "רציתי… לפני שנתחיל, כלומר, לבקש שתוותרי לי על העונש. יש לי מבחנים לקבוצת הקווידיץ'."
"הו לא," אמרה וחייכה חיוך רחב, "אני דווקא חושבת שטוב שתפסיד משהו שרצית מאוד לעשות. זה יחזק את מוסר ההשכל שאני רוצה להעביר לך. וכעת, אתה תכתוב בשבילי כמה שורות, מר פוטר. לא, לא בעט שלך," היא הוסיפה כשהארי התכופף כדי לפתוח את התיק שלו. "אתה תשתמש בעט די מיוחד משלי. הנה לך."
היא הושיטה לו עט נוצה ארוך ודק, בעל קצה מחודד במיוחד. "ועכשיו… תכתוב."
"אבל…"
"אתה יודע מה לכתוב," אמרה בקשיחות, "קדימה. לכתוב."
"כמה פעמים?" שאל הארי בהעמדת פנים לא רעה של נימוס.
"אה, כמה שנדרש, עד שהמסר יחדור," אמרה לו בקולה המתקתק, "קדימה, להתחיל."
הארי הרים את העט השחור המחודד ונזכר מה חסר שם.
"את לא נתת לי דיו," הוא אמר.
"אה, אתה לא תזדקק לדיו," אמרה ובקולה היה רמז דק של צחוק.
הארי הניח את חוד עט הנוצה על הדף, והחל לכתוב.
הוא פלט קריאת כאב. המילים הופיעו על הקלף כאילו נכתבו בדיו אדומה ומנצנצת. בו בזמן הופיעו המילים על גב יד ימינו של הארי, חרותות בבשר כאילו שורטטו שם באיזמל מנתחים – אך בעודו מתבונן בחתך המנצנץ, העור התרפא, והמקום שבו הופיעה הכתובת נותר מעט אדום יותר אך חלק יותר.
הארי פנה והביט אליה. היא צפתה ופיה היה מתוח בחיוך.
"כן?"
"כלום," אמר הארי בשקט.
הוא חזר להביט בקלף, הצמיד אליו שוב את העט, והרגיש בפעם השנייה כאב מפלח את גב ידו. שוב נחרתו המילים בעורו, ושוב נרפא הפצע תוך כמה שניות.
וכך זה נמשך. פעם אחר פעם הוא רשם, עד שהבין שאין זה דיו אלא דמו שלו.
"בוא הנה," היא אמרה לבסוף לאחר פרק זמן שנדמה כשעות.
"יד."
הוא הושיט את ידו. היא לקחה אותה בידה. הארי השתדל לא להתחלחל כשנגעה בו.
"נו, נו. לא נראה שהשארתי עליך רושם עמוק," אמרה בחיוך, "ניאלץ לנסות שוב מחר בערב, נכון? אתה רשאי ללכת."
הארי יצא ממשרדה בדממה. כשהגיע לחדרו הוא בחן היטב את גב ידו. הוא לא היה צריך להתאמץ במיוחד כדי לקרוא את שרידי המילים החרותות: "טראנסיות אינן נשים."
לס
(מבוסס על זה, כמובן)
יורם יקר, כתבתי לך טוקבק אך לא ענית
למרות שהקפדתי לציין כל שטות שעשית
כל תחזית, כל השערה, כל מה שלכאורה לך ידוע
כל מה שקישקשת בלי שיהיה לך מושג רעוע
אבל חוץ מזה עזוב, מה איתך?
מה שלום החסידים שלך?
ראיתי שהצטברה מהם כמות
שמתי לב שרובם זקוקים להסתכלות
ההוא שפוחד מביל גייטס,
ההיא שמאשימה אנטנות
נפגעי שבבים, שונאי קפיטליסטים…
היי, ראית את כל האנטי חיסוניסטים?
רשימת העוקבים שלך הולכת מדחי אל דחי
קשה להבין מי שם נוכל ומי סתם פסיכי
דרך אגב יורם, כטוקבקיסט פרופר
איך אני בתור ראפר?
למדתי את זה מ"המילטון".
(פזמון)
הפיד שלי מלא בך
ולמה? אין מושג.
והקורונה לא חולפת
אך עבורך זה חג
ולו היה אומר לי מישהו
שזה נגיף שפעת קטן
הייתי וודאי קורא לו שרלטן
שרלטן
יורם יקר, עדיין התעלמות.
אני לא כועס, אני פשוט חושב שזה דפוק
כשאתה מתעלם ממתנגדים
מה זה פה, שוק?
גם החסידים שלך קצת עיצבנו אותי
הייתי קצת בשוק
כשאחד מהם קרא לי בוט
ורציתי לענות לאידיוט
בפרוטרוט
על זה ועל עוד שטויות שהוא עמד לפלוט
ואולי בתחת שלו לבעוט
אבל זה בסדר, אני לא כועס
למרות שהיית אולי יכול להתייחס
לאו דווקא אליי אבל יש רופאים
ואפידמיולוגיות
ומומחים למחלות זיהומיות
שהשטויות שלך מכניסות אותם לתהיות קיומיות
על האם האנושות באמת שווה את המאמץ
בזמן שכל נוכל שמזייף מורשת
מקבל זמן מסך בשידורי קשת
זה מתחיל להעליב כשאתה מתעלם ממני, יורם
נ.ב. אנחנו צריכים להיות ביחד גם
(פזמון)
הפיד שלי מלא בך…
שלום אדון "זו רק שפעת עם תעמולה"!
במקום לענות לי אתה עושה תשדירים לעירייה
עם כל הטריקים והשטיקים
בזה הרי יש לך ניסיון
תגיד לי, אתה רופא או מוקיון?
אני יודע שראית את הטוקבקים הקודמים שלי
תייגתי אותך בצורה מושלמת
במקום לענות אתה עושה פרסומת
אני מסיר ת'כפפות
למרות הוראות משרד הבריאות
פתחו היום את הפלאפל
ואני הולך לעשות להם שיעור בנשאות
נכנס לשם עם המסכה חצי למטה
כל האף יהיה בחוץ
אין נגיף שלא יעבור בפרץ
(זוכר איך הצטלמת לשער של "הארץ"?)
היית יכול להציל אותי, יורם
להודות שטעית, שדיברת שטויות
שלא שמת לב רק במקרה
לסעיף ההוא, מס' 218
כל מה שרציתי היה יחס
רציתי דו קרב בשיאו של משבר
רק אתה ואני, כמו המילטון וארון בר
לא התייחסת אלי, וזה כל כך מביש
רגע… אם אני מת מ-COVID, מי ילחץ על הפאבליש?
(פזמון)
הפיד שלי מלא בך…
עוקב יקר, שלום
זה יורם לס
היו לי הרבה פניות
ורק עכשיו ירד המפלס
אני מצטער שאתה כל כך כועס
תחשוב מה עובר עליי כשאומרים "לס".
נכון, אני לא כזה מוברג ובפרטים מסלף
במקום תשובה עניינית פרובוקציה שולף
אבל מה לעשות? בלי תשומת לב אני די גולם
אחרת למה שאתלהב מלנבוח על דודו אמסלם?
חיים שלמים עברתי בלי להותיר חותם
את הישגיי בכנסת אפשר לגרד בכפית
תכלס חבל שלא נשארתי ב"תצפית"
אל תתפרק לי, שומע?
רק היום שמעתי על מעורער
שנכנס לפלאפל בכיכר
בלי אלכוג'ל או מסכה
צרח שהפוסטים שלי זה בדיחה
ו… רגע, זה היית אתה.
יודע משהו? בלי לגרוע
אולי עדיף שפשוט אחליף מקצוע.
דאם.
אייקונמניה
ושוב אנו קרבים לכנס אייקון: התקופה ההיא בשנה בה מרצים נתקפים בפחד קהל, וגיקים בני תשחורת מתאמנים בלייצר פחד קהל על ידי העלאת שאלות-שהן-לא-בדיוק-שאלה-יותר-הערה-יותר-הרצאה.
נושא הכנס השנה הוא "זכרונות", בעיקר מכיוון שאף אחד לא באמת זוכר על מה היו הכנסים הקודמים. הדבר היחיד שזוכרים מכל כנס זו השביזות ביום שאחרי. על כן מנסים לנצל כל בדל קטנטן של טריגר כלשהו אשר יזכיר לנו את אותה פעילות נלוזה. כל פיסת מידע תעזור, בין אם מדובר בחפצים שנרכשו, צילומים או ריחות. זו הסיבה, דרך אגב, שחלק מהמבקרים מקפידים לא לכבס את הבגדים בין כנס לכנס.
נושא הכנס השנה הוא, כמובן, זכר… אה רגע. זה מוכר לי. אוף, מבינים על מה דיברתי?
בקיצר, יש כנס. אורח הכבוד השנה הוא סופר הפנטסיה הפופולארי, ברנדון סנדרסון. אתם מוזמנים להזמין כרטיסים לסדנת הכתיבה האינטימית שהוא מעביר ב… בעצם שכחו מזה. במקום זה, אפשר לרכוש כרטיסים לסדנה היותר גדולה שתהיה ב… לא משנה. אה, ואפשר להזמין כרטיס להרצאת שאלות ותשובות שלו, ואני בטוח שיהיה ממש מגנ… לא חשוב.
היי, אבל אני בטוח שעדיין נשארו כרטיסים לטקס פרסי הגפן, ואני מזכיר את זה בעיקר בגלל שהשנה אני מועמד לראשונה. לכן, אני מתחנן בפניכם: הצביעו! זכות הצבעה להענקת פרס גפן היא עניין מהותי ואינה מובנת מעליה. אנא מכם, גשו להצביע! הכריעו! השפיעו! מהרו, כי המראות והנוסעות בזמן נוהרות לקלפיות על גבי דרקונים שרוצים לחלק את ירושלים!
הכנס האימתני (ומי שחושב שאני מתלוצץ מוזמן להציץ בתכנייה) יתקיים בחוה"מ סוכות 15-17 לאוקטובר 2019, במתחם "אשכול" בתל אביב, צמוד לסינמטק ורח' הארבעה. אני אהיה באירועים הבאים:
כלים לכותבים: איך בונים סיפור (אנגלית)
מפגש אוהבות ואוהבי פודקאסטים עלילתיים
המדריך המלא לנוסע-בזמן המתחיל
כשגדולי הז'אנר הלכו לעיבוד
מיתוס מוצא, מיתוס מומצא?
אנחנו יכולות לזכור את זה עבורכם בסיטונות
סנדרסון והתנ"ך
ברנדון סנדרסון: פנטזיה 2019 (אנגלית) [סינמטק 3]
מבנה וסיפור (אנגלית)
אירוע הסיום
אתם מוזמנים לנסות להיתקל בי באשכול. אני אהיה הבחור המקריפ שמצלם את כל מי שמתקרב לקלפי.
חג אייקון שמח לכולם!
קתב יד: מדריך התקנת Manuskript
בעקבות התענינות בלתי צפויה במדריך תוכנות הכתיבה שפירסמתי בעבר, החלטתי לפרסם מדריך התקנה לתכנת Manuskript המקסימה להפליא. כמו כן, אני תוהה האם להצמיד לה שם בעברית. "קתבן"? "קתב יד"? לא חשוב, אני בטוח שיש עוקבים שיהיו יצירתיים בעניין.
מניוסקריפט היא למעשה מעבד תמלילים ייעודי לכתיבת פרוזה. הוא מאפשר לכם לכתוב את הסיפור עצמו, וכמובן לנהל את כל המידע שקשור ליצירה: ביוגרפיות על דמויות, קווי עלילה, תכנון פרקים וסצינות, תכנון קווי זמן, מעקב אחרי ספירת מילים, תקצירים, ועוד ועוד…
יתרונה של התוכנה הוא בכך שהיא חינמית לחלוטין (קוד פתוח וחופשי), חוצת פלטפורמות (זמינה גם לווינדוז, מק ולינוקס) והכי חשוב: בעלת תמיכה טובה מאוד בעברית.
החלטתי לפרסם את מדריך ההתקנה הזה לסביבת ווינדוז מכיוון שמשתמשי ווינדוז מהווים את רוב האוכלוסיה, וגם מהסיבה שדווקא בסביבת ווינדוז ההתקנה עלולה להיות מעט יותר טריקית. זו תוכנה שנכתבה בעיקר עבור סביבת לינוקס, היכן שמנהלי החבילות מטפלים בתהליך החיפוש וההתקנה באופן חלק. דווקא בווינדוז אין מספיק תמיכה בהתקנת רכיבי התוכנה שמניוסקריפט עושה בהם שימוש, ולכן שם יש צורך להתמודד עם התהליך באופן מעט יותר ידני.
כמובן שכולכם מוזמנים להיכנס למדריך ההתקנה הרישמי בויקי של התוכנה.
אז… שנתחיל?
1. התקנת Manuskript
פשוט לכו לכאן, והורידו את גרסת הווינדוז (באופן מפתיע, הקישור יהיה מתחת לכותרת Windows).
הקובץ שקיבלתם הוא קובץ ZIP שאינו מצריך התקנה. פשוט פיתחו אותו לאיזו ספרייה שבא לכם (אני ממליץ על הכונן הראשי, כגון C: מכיוון ששמתי לב שעלולות להיות הודעות שגיאה מוזרות כששמים דווקא בתוך ה-Program Files).
2. התקנת Pandoc
תכנת Pandoc חיונית על מנת לייצא את הרומאן שלכם לפורמטים נפוצים ומוכרים כמו Word, Open Office וכו'.
גם כאן אין יותר מדי התעסקויות: היכנסו לכאן, הורידו את תכנת ההתקנה ופשוט תתקינו.
3. התקנת מילון/בודק איות עברי
כאן בא לידי ביטוי היתרון הגדול של מניוסקריפט ביחס לאחרים: מעבר להצגה תקינה של טקסט עברי (פונטים, כיוון פסקה, סימני פיסוק וכו'), יש יכולת להוסיף לתוכנה מילונים בכל שפה אפשרית. אני אתמקד כמובן בהתקנת מילון/בודק איות עברי.
דרך אגב, גם כאן המפתח פירסם מדריך פרקטי להפליא להתקנה, והוא משתמש במילון העברי כדוגמא! לא תאמינו, אבל זה נכתב אחרי דין ודברים בינו לבלוגר נודניק במיוחד מישראל.
קודם כל: יש להיכנס לכאן ולהוריד את הקבצים he_IL.aff, he_IL.dic. הקפידו להוריד את גרסת ה-Plain שלהם!
את הקבצים שהורדתם שימו בתוך ספריית manuskript/enchant/share/enchant/myspell הנמצאת בתוך ספריית התוכנה שפתחתם מה-ZIP בהתחלה.
4. הפעלה
עכשיו בואו ונבדוק שהתוכנה אכן פועלת:
לכן לספריית המניוסקריפט (אותה ספרייה שפתחתם מה-ZIP) והפעילו את קובץ manuskript.exe. עבד? יופי!
אתם יכולים לבחור את סוג הפרויקט שאתם רוצים לעשות: קובץ ריק (Empty Fiction), או תבניות מוכנות לכתיבת פרוזה ברוחב יריעה משתנה (סיפור קצר, נובלה, רומאן, וכו'…).
על מנת לוודא שהמילון העברי עובד: לאחר שיצרתם פרויקט חדש, לכו לתפריט Tools -> Dictionary ובחרו את he_IL. לאחר מכן חיזרו לתפריט Tools וליחצו על Speelcheck על מנת להפעיל את בדיקת האיות. מעתה, בכל פעם שתכתבו טקסט, הוא יסמן לכם את הטקסט הכתוב עם שגיאות. קליק ימני על המילה המסומנת ייתן לכם אפשרויות לתיקון (ביחרו את spelling suggestions).
5. ו… זהו!
אני בהחלט מקווה ששזה אכן עבד לכם. אתם מוזמנים לכתוב או להגיב אם נתקלתם בבעייה.
בכל מקרה, אני שוב ממליץ בחום להיכנס לוויקי של התוכנה ולעבור על מדריכי השימוש השונים. בהצלחה!
רסיסים מעולמות 2019
ברוכים הבאים לכנס עולמות, ביתם של הספויילרים, קוספליירים, וגיקים שאוהבים אחד ושונאים את השני (תייגו אחד מהם ואל תגלו מי זה מי).
נושא הכנס השנה הוא כמובן "גב תפוס", והוא מוקדש כמובן לכל אותם גיקים שחטפו דלקת בגב התחתון, הזניחו את עצמם ואז באו למתחם האשכול אחרי שלקחו בערך כל כדור אפשרי שקיים (חוץ מאלה שגנץ לא לוקח כי 7.62 לא נכנס לפה ובאופן כללי תמיד היתה לי פוביה מכדורים). אה, רגע. התכוונתי ש… נושא הכנס הוא… "בית"? בסדר, אבל למה להרוס?
זירה
השנה לא היתה זירה למשחקי חרבות, מה שיצר ויכוח מסויים. הויכוח הפך לפולמוס, שהפך למריבה, שהפכה לתגרה, שהפכה לבסוף לתכנית ריאליטי. תכנית הריאליטי הסתיימה בטורניר מדמם של גרזני ספוג שנערך בין חסידים ומתנגדים שלא הצליחו להסכים האם לערוך טורניר מדמם של גרזני ספוג, ולבסוף החליטו לתת לברנדון סנדרסון להחליט על כך באייקון הבא.
מרינה והמגזין
מרינה ברלין היא אדם מגניב להפליא שעוסק במגוון רחב של פעילויות: לקטורית, סופרת, משוררת, שופטת בפרס טיפטרי, מבקרת ספרים, פרויקט תרגום גפן ועוד. בקיצור, אנחנו לא סובלים אותה. היא גם יודעת להרצות, שכעיני זה מאוד מקומם וראוי לגינוי.
מרינה הרצתה על הוויה דולורוזה הידועה כ"הגשת סיפורים קצרים למגזינים בחו"ל". אמל"ק: אם אתם מקבלים מייל דחייה – אל תענו. אם אתם מקבלים מייל דחייה שמזמין אתכם לשלוח סיפור בפעם אחרת – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהטקסט עבר לקטורה – אל תענו. אם אתם מקבלים הודעה שהסיפור מתפרסם – תענו, אבל רק בתנאי שהמייל לא הגיע ממרינה שאולי בודקת את העירנות שלכם כי היא ממש, אבל ממש מוצלחת עד כדי בלתי נסבלת.
דרך הגב
הו, פיריפורמיס. הִילת ימַי, להט לֵילוֹתַי. חטאי, חיי. פי-רי-פור-מיס: בדל הלשון מטייל לו טיול בין שריר לעצב על האגן, ןאז נוקש לו בדיוק שלוש טפיפות: ד-ל-קת.
השנה נאלצתי לקצר את ביקורי בכנס ליום אחד, גם בגלל שידורים ביום השני אך בעיקר כי היה לי מעט קשה להתנהל סביב האנטומיה של הגב התחתון. אבל אל תהיו כל כך מרוצים שהרי העולם מתחלק לשניים: אלו שסובלים מבעיות גב ואלו שיסבלו מבעיות גב, ואין מצב שכולם שרדו את ת'אנוס.
ספוילר
אבנר שחר קשתן העביר הרצאה מרתקת על הספוילר כישות בפני עצמה בעידן המודרני, ההיסטוריה שלו והאופן בו המבקרים והקהל מנסים לתמרן סביבו במחול מורט עצבים.
גם אבנר יודע להרצות היטב ולכן גם הוא דמות בלתי נסבלת בעליל. הקהל פיתח כלפי אבנר איבה של ממש כשהאיש התוודה שהוא חסין ספויילרים. לעזאזל איתו.
אני חושב שהרגע שובר הלב ביותר בהרצאה היה כאשר אבנר גילה לכולם שהמילטון מת בסוף. אוף, עכשיו אני בחיים לא אוכל לראות את המיוזיקל הזה, בלי שום קשר לעובדה שזה קרה לפני 300 שנה והייתי אמור לדעת את זה בעצמי.
לסיכום: אל תראו הרצאות של אבנר, כי האיש הנורא הזה עלול לגלות לכם גם שהטיטאניק טבעה.
על שלל
קופסאות העל שלל הן יוזמה מופלאה של האגודה לצ'פר את באי הכנס. בכל אחת מהן ישנו לקט אקראי ומפתיע של אביזרים והפתעות הקשורות לקהילה ולאגודה. השנה צורפו לקופסא גם סיפורונים שנכתבו במיוחד עבורן. אחד מהם נכתב על ידי עבדכם הנאמן ("יפי הבלורית והסהר") ואשמח לדעת מי הזוכים המאושרים שקיבלו אותו.
בורג ואמנות אחזקת הנבל
הדס סלוין הינה חובבת ידועה של קונספט "מוח הכוורת" עליו הרצתה באייקון האחרון. בכנס הנוכחי הרצתה הדס על הבורג, האויב המיתולוגי מיקום סטר טרק. למי שלא יודע, הבורג הם ציוויליזציה מרושעת להחריד המסיירת ברחבי הגלקסיה. כאשר הם נתקלים בציוויליזציה אחרת המעניינת אותה, הם ממהרים להשתלט עליה באופן מזעזע על ידי בינג'ים של דיסקברי, וכן – זה באמת מחריד כמו שזה נשמע.
גם בהרצאה הזו נהניתי עד מאוד, ובפרט מהציטוט שהדס הכניסה לפנתיאון: "אין בורג רע, יש בורג שרע לו."
סיכום
עולמות הוא כנס מגוון מצד אחד, אך עדיין לא עמוס להחריד באייקון. מזג האוויר השנה ריחם עלינו, לאחר שכמה שנים היינו רגילים לחמסין המסורתי.
כמות האירועים הנמוכה שארגנתי לעצמי (וזו הסיבה לסיכום הקצר מהרגיל) הייתה החלטה טובה: חזרתי הביתה כשאני עדיין זוכר איך קוראים לי.
הפער בן הכנסים הראשונים שהגעתי אליהם לפני כעשור, כשלא היכרתי אף אחד, לבין הכנסים בשנים האחרונות, כאשר אין מספיק כנס כדי להגיד היי לכל מי שאני מכיר כיום (ויש כל כך הרבה מכם!) הוא בלתי נתפס בעיני. בהזדמנות זו, דרך אגב, אני רוצה להודות מקרב לב לרוני וריקה שאירחו לי לחברה בארוחת הצהריים ושמעו את טרוניותיי על החיים, היקום וכל השאר. חברים זה נחמד, ובמיוחד כשהן משכנעות אותי לנסות אגדאשי. זו הפעם הראשונה בחיי שטעמתי טופו טעים. נשבע לכם.
להתראות באייקון 🙂
רסיסים מאייקון 2018
ברוכים הבאים לאייקון, זירת ההיכרויות המבוקשת ביותר לסייבורגיות, זומבים, אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים ואנשים שאוהבים לכתוב על אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים.
נושא הכנס השנה היה "אהבות" ואכן הייתה לא מעט אהבה באוויר, בעיקר כלפי אורחות הכבוד: אן לקי, מחברת "יושרה שניונית" הנפלא והמשכיו, אלן קושנר, מחברת "על חוד הסיף" ודיליה שרמן, מחברת "חנות הספרים של המכשף הרשע".
אז… נתחיל?
כוורת
הדס סלוין הכינה הרצאה מרתקת אודות תודעת מוח הכוורת, כפי שהופיעה ביצירות ז'אנר ידועות. ההרצאה הועברה באופן מקורי על ידי 50 גרסאות שונות של הדס שדיברו יחד בגוף ראשון רבים, וזה בכלל לא הקריפ ת'צורה. מדי פעם התאחדו כמה הדסיות על מנת להדוף פלישה של בורגים, שניוניות ובאגים שפלשו לבמה אחרי שגילו כי המכונה החדשה להדפסת כרטיסי החבר בדוכן האגודה לא פעלה, ורצו להביע את זעמם (או להטמיע את כולנו. קצת קשה להבין קול מסונתז).
ההרצאה הסתיימה כשהדס-כוורת סבלה מפיצול אישיות ופתחה במלחמת אזרחים נגד עצמה, אבל עדיין נהניתי.
אן ועימנואל
"אז תגידי, אן," שאל עימנואל לוטם בנועם בפאנל המשותף עם אן לקי, "למה את כל כך שונאת מתרגמים?"
תראו, זה לא צחוק. הסמל המסחרי של "יושרה שניונית" הוא המשחק הבלתי פוסק בכינויי הגוף: שימוש במגדר נקבה עבור כל הדמויות, גם אלה שידוע כי הן זכרים. אין ספק שזה מאתגר לתרגם יצירה שכזו לשפה ממוגדרת להחריד כמו עברית. לשמחתנו הפיגה אן את החששות, והבהירה כי היא אינה שונאת את כל המתרגמים אלא ספציפית את עימנואל, כי כשהוא תירגם את ההקדמה של "בטרם המוסד" לפני מלאנתלאפים שנה, הוא טעה וכתב שם ש"למיטב ידיעתי לא תורגם 'בטרם המוסד' לעברית", ואלוהים יודעת שזה מה שגרם לאנאנדר מיאנאי להתחרפן.
כמו כן הוסיפה אן, כי היא בהחלט מתכוונת לכתוב עוד סיפורים בעולם של הרדש כי יש לה כבר עולם, אינעלרבאק, ולא בא לה לעבוד קשה. אני חושב שעימנואל היה מעט מאוכזב לשמוע את זה, ומוסר ההשכל הוא לא לתרגם פריקוולים של אסימוב.
נסיכה
אביעד שמיר העביר הרצאה על סרט אלמוני בשם "הנסיכה הקסומה".
סתאאאאאאאאאאם, ברור שזה לא סרט אלמוני בכלל ואני מת עליו ותוך כדי ההרצאה התחלתי להגיד כמו כולם "מיי ניים איז איניגו מונטויה" ו"אינקונסיבאבל!" ופתאום בא לי להילחם עם סייף והתחלתי לנפנף בידיים כמו ילדה בת 12 כי זה סרט כזה מגניייייייייייייייייייב ושולתתתתתתתת!!!!11111
אני חושב שבסך הכל התבגרתי מאז שראיתי את הסרט לראשונה.
דמיאן
דמיאן "יכול להעביר הרצאה בפלינדרום באמצע הלילה כמו כלום" הופמן סיפר לנו על יקום המראה של מסע בין כוכבים, והאופן בו הוא משקף את המסר של מסע בין כוכבים לדורותיה. לצערי לא דובר מספיק על חלל עמוק תשע מפאת חוסר זמן, וגם בגלל העובדה שנאלצתי לצאת 5 דקות לפני הסיום, אבל ההרצאה הייתה עדיין תענוג צרוף לכל טרקי באשר הוא. כן, למרות דיסקברי והמסרים הדיסטופים שלה.
עם זאת, עליי להודות כי אני מעט מודאג מזקנו הצרפתי של דמיאן הדומה באופן חשוד לזקנו הצרפתי של ספוק ביקום המראה. תרגעו, אני ממש לא אומר שצריך לדווח לאגודה כי ייתכן ודמיאן האמיתי מוחזק ביקום המראה. אנחנו חייבים להיות הגיוניים, מכיוון שדמיאן-מראה מעביר בסך הכל הרצאות לא רעות, וחירותו של דמיאן המקורי היא מחיר פעוט שאני מוכן לשלם עבורן.
אן, אלן, דיליה
פאנל משותף בנושאי מיניות, קוויריות ומגדר בהשתתפות אורחות הכבוד.
באמת שאין לי מה להגיד. אורחות הכבוד השנה היו מרתקות באופן יוצא דופן והפאנל היה תענוג צרוף (כמו בעצם כל אירוע בהשתתפותן).
אם יורשה לי לצטט את אלן קושנר בנושא אחר: "It was queer as fuck".
למה לי פוליטיקה עכשיו
דידי חנוך הנחה פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן ואן לקי, שעסק בטקסטים פוליטים. איך שהחל הפאנל טענה קרן בתוקף כי אן גנבה לה את כל המילים, מעשה שהיה אקט פוליטי כשלעצמו.
תהרגו אותי, אני בכלל לא מבין מה יש לאן לקי לעשות עם כל המילים שגנבה מקרן. מה היא תעשה עם עוד כינויי גוף? היא פאקינג לא משתמשת בהם בכלל.
מעבר לכך, הפאנל היה תוסס ומלא עניין, ונאמרו שם לא מעט דברים מעוררי מחשבה. אני עדיין לא כל כך סגור על איזו מחשבה הייתה אמורה להתעורר כי אני מעט מתקשה בקטעים האלה, אבל תסמכו עלי.
לסיכום: אן לקי היא קרן לנדסמן שיודעת אנגלית. אני בטוח בזה לגמרי, כי כל המילים של קרן אצלה עכשיו.
כותבות
אהוד מימון הנחה פאנל "סופרות מדברות" בהשתתפות הילה בניוביץ' הופמן, מרינה ברלין, רותם ברוכין, קרן לנדסמן וורד טוכטרמן, שעסק באהבה ומערכות יחסים.
הפאנל נפתח בהצהרה נוקבת של ורד שממש נמאס לה לשמוע את המילה "אהבה" בכנס העוסק באהבות, וזכתה עד מהרה לתשואות מפי הקהל האנטי סוציאלי בעליל.
המתח המשיך להיבנות, כאשר רותם דיווחה כי דקות מספר לפני תחילת הפאנל אמרה לה קרן: "צריך לבדוק את השיעול הזה שלך, הוא נשמע כמו… עזבי, בואי נדבר אחרי זה." רותם המשיכה בזעקות "קרן, מה יש לי?!" ואהוד עשה את הדבר האחראי, ואיפשר למרינה להמשיך לנתח את מערכת היחסים בין ברק לסייברדן ב"יושרה שניונית" על רקע המשברוכין.
תראו, אני לא אומר שמה שהיה לרותם זה נשק ביולוגי שהיא החלה להשתמש בו כנקמה. כל מה שאני אומר זה שהקהילה שלנו לא באמת בוגרת אם עוד לא היה נסיון רצח באמצעות נגיף נישא באוויר באמצע פאנל, ואני שמח שיצא לי להיות נוכח כשזה קרה.
סדנאות
סדנאות כתיבה של אורחי כבוד הן עניין מעט מורכב. קשה לעשות תרגילי כתיבה באנגלית כששפת האם של המשתתפים היא עברית, ולכן בדר"כ הסדנאות האלה מתנהלות כסוג של מפגש שאלות ותשובות מול הסופר/ת. כזו הייתה הסדנה של אן לקי, במהלכה ענתה לקי על שלל שאלות באופן רהוט ואף משעשע. באופן כללי התגלתה אן כאדם שתענוג לשמוע.
הסדנה של אלן קושנר ודיליה שרמן הייתה לא פחות מפנינה, וחווייה ריגשית רבת עוצמה מבחינתי. הסדנה עסקה בבניית דמויות וכללה תרגיל נהדר שבבסיסו עמד ראיון עם דמות אותה אנו כותבים, במאמץ לפענח אותה. התרגיל התנהל בזוגות, ובת הזוג שלי הייתה לשמחתי המנחה הקשוחה עד מאוד. כאן נכנס הקטע הרגיל בו אני מתפנגרל על רוני כאילו אין מחר, אז בואו נעצור כאן כי אז אני עלול לשכוח על מה התחלתי לכתוב מלכתחילה. לכו לסדנאות של רוני, למען השם!
הבית של אהוד
אהוד מימון דיבר על גיבורי על, בתיהם ומערכת יחסי הגומלין ביניהם.
החל מאיירון מן ובתיו הראוותניים, ההומלסיות של קפטן אמריקה ועד לביקתה הכפרית של הוקאיי, העלה אהוד שלל נקודות חכמות הנוגעות לאיפיון גיבורי על מזווית פחות מוכרת. הציטוט המנצח מההרצאה היה, כמובן, "גרוט הוא האחרון לבני גזעו."
רק שאלה אחת, עורך אכזר: כמה יוצא ארנונה לחודשיים במגדל סטארק, וכמה מסובך לסגור שם מרפסת?
שנתון
שנתון האגודה חוגג עשר שנים תמימות ועגולות לפירסומו. באי הכנס זכו לקבל השנה את המהדורה העשירית של "היה יהיה", שכריכתו המהממת עוצבה בידי עומרי קורש.
מעבר להיצע המשובח של הסיפורים השנה (הממ… בעצם בכל שנה), הרשו לי להסב את תשומת לבכם לסיפור האחרון בקובץ: "עלייתו של ישראמן". כן, אנשים, סיפור ישראמן ראשון. אני מקווה שתהנו. אני מניח שאקדיש למאורע הזה פוסט נפרד בקרוב. תודה מעומק לבי למפרגנים!
גפן
השנה הוענקו פרסי גפן בשלל קטגוריות, וכן באופן מיוחד הוענקו פרסי "רטרו גפן" המיועדים למועמדי גפן משנים עברו.
סיפורי המקור שזכו השנה בפרס גפן היו "מכשפה" מאת עדי לויה, ו"המסע אל לב התהום" מאת הגר ינאי.
סיפורי המקור שזכו ברטרו גפן היו "הפוך לקחת" מאת רותם ברוכין, ו"מצרפי המקרים" מאת יואב בלום.
ברכות לזוכים!
כמו כן, יצויין כי טקס חלוקת פרסי הגפן השנה הונחה על ידי תומר שרון והיה מאופק ורגוע לכל אורכו, מכיוון שתומ"ש לא שכח בשום שלב את רשימת ה"דברים שאסור בשום אופן להגיד או לרמוז עליהם" שקיבל מליאת שחר קשתן לפני הטקס.
ניגודיות
אמרתי זאת אלף פעם בעבר, ואני אגיד זאת בפעם האלף ואחת: כנסי הקהילה הם המקום הסובלני, אדיב ופתוח ביותר שאני מכיר. לנסוע לשם ואז לחזור לחיים הרגילים לא שונה בהרבה מלחזור מחו"ל. משום כך החזרה לשיגרה היא לעיתים קשה מנשוא, במיוחד על רקע החשיפה לאקטואליה הישראלית המדכאת אחרי 3 ימים עמוסים ומהנים באשכול. אוף.
ביום חמישי בלילה, לאחר הכנס, עשיתי קניות כי ככה יצא. מנהל הסופר (בחור אקצנטרי באופן כללי) פתח בשיחה איתי אחרי שזיהה את עייפותי ושביזותי.
"תגיד," שאל אותי לפתע הבחור, "ראית את המשחק אתמול?"
"אני…" מלמלתי, "לא מתעניין בכדורגל."
"באמת?" שאל.
"באמת," עניתי, "זה ממש לא מעניין אותי."
"ואו!" התפעל האיש, "יא אללה. בן אדם שלא מתעניין בכדורגל! אתה יודע משהו," המשיך, "אני מקנא בך."
לכו תסבירו לו בעשר בלילה במה אני כן מתעניין. משכתי בכתפיי בעייפות והמשכתי לקושש מצרכים לעגלה. ביציאה מהסופר הוא הפטיר לעברי בחביבות "לילה טוב, סטארוורס!" כשהוא מרפרר לחולצה שלבשתי באותו הערב. חייכתי במבוכה.
אני לא חושב שהוא מכיר את "קבוצת הכדורגל" שאני כן מעריץ, אבל נחמד לדעת שהוא מכיר את אחת התלבושות שלנו.
רסיסים מעולמות 2018
ברוכים הבאים לכנס עולמות – חגיגה ססגונית ליצירות דמיוניות ומופרעות, המתקיימת בזמן בו נהוג לאכול מצות בגלל יצירה דמיונית ומופרעת עוד יותר. הכנס נערך (כמדי שנה) בחוה"מ פסח, ועסק הפעם בנושא "פרידות".
השנה העברתי הרצאה שעסקה בנושא מאוד קרוב אליי… אולי קצת יותר מדי. שנתחיל?
אתגר
הכנס השנה היה מאתגר במיוחד, עקב הגעתנו בהרכב מלא ביום השני, אותו היום בו הייתי אמור להרצות. התכנית הייתה לראות עד כמה הילדים יהנו מפרויקט "יום לימודים בהוגוורטס" המקסים, אשר אורגן על ידי תמי קיס פפו במסגרת רצועת התוכן לילדים ההו-כל-כך-נחוצה-בכנס.
בואו נשים דברים על השולחן: ישנה כמות משמעותית של גיקים אשר מגיעים לכנס עם הילדים, בין אם זה על מנת להכיר להם את עולם התוכן של יצירות המד"ב והפנטזיה, ובין אם זה על מנת למסור אותם בדוכן היד שנייה.
אתם יכולים להתלונן על המשפט האחרון כמה שאתם רוצים, בחיים לא תמצאו מישהו שיחשוב שכתבתי את זה ברצינות. מי שלא מאמין לי יכול לנשק את תחתוני הבאטמן שלבשתי להרצאה, כי אין מצב בעולם שאני עולה להרצות בלעדיהם.
הוא והיא בהוגוורטס
הוא: המורה לשיקויים מדברת על מיץ כרוב. רוצה שנכין ביחד?
היא: רק אם אתה שותה.
אדווה
אדווה לוטן הרצתה על מדענים פסיכיים והתיאוריות העוד יותר פסיכיות שלהם. חלק מהתיאוריות נכשלו בצורה מפוארת, וחלקן הוכחו באופן מתיש. דווקא הייתה אחלה הרצאה, עד הרגע בו הבנתי שהרופאים של אדווה רוצים לנתח אותנו למוות. וכשאני אומר "אותנו" אני מתכוון "אותי". במיוחד את איזור הפה. כלומר את השיניים. מסתבר שהמדענים הפסיכיים האלה ממש (אבל ממש) מסמפטים את השיניים שלי ובא להם לעקור אותן. אחת אחת. ואז עוד אחת. ועוד אחת. באופן די יסודי.
בקיצר, מעט דאגתי בהרצאה. וקצת פחדתי. והייתי בהיסטריה. ואז התעלפתי. נראה שאדווה הייתה מרוצה, וזה מה שחשוב.
(פסססט… תגידו, אדווה הלכה כבר? אני יכול לצאת מהמחבוא?)
יופי
דפנה שחר הרצתה על מיתוס היופי והאופן בו הוא מגיח שוב ושוב ביצירות ז'אנר. זו הייתה הפעם הראשונה בה נכחתי בהרצאה של דפנה, ואני בהחלט מתכוון להופיע בהרצאות עתידיות שלה. דפנה בחנה באופן נוקב יצירות עכשוויות, וערערה אותן לנגד עינינו דרך פריזמה פמיניסטית הכרחית.
בקיצר: למה לעזאזל יש צורך להלביש את וונדרוומן בבגד הגוף הזה, הוליווד?!
הוא והיא בהוגוורטס
היא: מה. לעזאזל. אתה. עושה.
הוא: מכין שיקוי הרדמה.
היא: אבל…
הוא: משהו קטלני, לפנים.
היא: אבל…
הוא: נו תעזרי לי, אין זמן!
היא: אבל למה?!
הוא: יש פה ילדה שהולכת לספיילר לבת שלנו את סנייפ.
תקצירומטור
ברוכים הבאים ל"הרצאות מהתקצירומטור": האירוע בו כל ההרצאות מצוצות מהאצבע, ולדרישה לקחת לקרן לנדסמן את המיקרופון אין שום משמעות.
הקונספט פשוט עד כדי הברקה: דניאלה קרני הראל כתבה אפליקציה המייצרת תקצירי הרצאות שאוי ואבוי למי שיעז להגיש אותם לצוות התוכן (באמת, תרחמו עליהם). הילה בניוביץ' הופמן בתפקיד "זו שמקריאה את מה שהמחשב אומר" זורקת תקצירים מופרעים על חברי הפאנל האומללים אשר נדרשים לייצר הרצאה בן רגע, עד שדניאלה עוצרת אותם מלהביך עצמם סופית (היא לא עוצרת אף אחד, כי זה כיף לראות אותם מתפתלים).
האירוע היה משעשע ומלא הפתעות כרימון: כך גילינו כי פרידה הוא שם של דג, רייסטלין הוא נודניק שאוהב להביא פאי לקורבנות אומללים אותם הוא מטריד בביתם, יעל פורמן היא תת אלוף במיל' וקרן היא אפסנאית (אשר כנראה תשרוד את פרק 9 המדמם המסורתי). הקהל יצא מדעתו כשיואב לנדסמן קיבל אלף נקודות לאחר שהצליח לעמוד באתגר הבלתי אפשרי של לקחת לקרן את המיקרופון מהיד, אחרי שאפילו אהוד מימון ובועז קרני הראל נכנעו. שאפו.
לסיכום: אני מציע כי בשנה הבאה תכלול אפליקציית הכנס אך ורק תקצירים שיוצרו על ידי התקצירומטור, ויפה שעה אחת קודם.
השקה
קרן לנדסמן ונועה מנהיים השיקו את ספרה החדש של קרן, "לב המעגל". מסתבר שתהליך העריכה היה כדלהלן: קרן מציעה דברים ונועה מסרבת. כלומר ד"ר מוות VS ד"ר נו. התהליך נמשך כשנה, מה שמראה כי עצבי הברזל של נועה אכן מצדיקים את הכתרתה כ"המושלמת".
נ.ב.: לי יש ספר של קרן עם ההקדשה הכי אוסומית בעולם, אז דמיינו אותי עכשיו מוציא לשון לכולכם.
חבורה
מאיה גרשוביץ בר דיברה על אנסמבלים ופמליות ביצירות שונות, ועל הצורך בפיצולן על מנת לקדם את העלילה באופן חכם. במהלך ההרצאה אשר קלחה באופן יוצא מן הכלל, הביאה מאיה דוגמאות מהסדרות "סינדר" ו-"Magic 2.0" ובהחלט שכנעה אותי לקרוא לפחות את השנייה. יאי למאיה!
הוא והיא בהוגוורטס
היא: ואו, תראה איך היא מתלהבת. היא תהיה בסוף כימאית!
הוא: מצויין, היא תכין קריסטל מת'… זה ימבה כסף!
מיוחד
זה היה כנס מיוחד עבורי השנה.
קודם כל – הגענו בהרכב מלא, מה שכבר היווה אתגר. זו היתה הפעם הראשונה שהפגשנו את הגמד והגמדה עם אווירת הכנס. הגמדה התמכרה לאחרונה לספרי הארי פוטר, וסדנאות ההוגוורטס ריתקו אותה בצורה יוצאת דופן. עם הגמד היה מאתגר מעט יותר, ואני רוצה להודות לסגל שהיה סובלני במיוחד כלפי הילד שהיה צריך מדי פעם לרוץ במסדרון או סתם להתאוורר. כמו שאמרה מלכת היופי: "לא היה שום מצב להביא אותו לכאן בשנה שעברה, אבל תראה איזה שיפור עכשיו. עברנו עכשיו סדנה, ויש עדיין כיתה עם ארבעה קירות עומדים."
באמצע נאלצתי להשאיר את הפמליה בחדר סדנאות הילדים, ומיהרתי לעבר האתגר השני שעמד מולי בכנס: הרצאה על דמויות עם צרכים מיוחדים ביצירות הז'אנר (עדכון: אפשר לצפות בצילום ההרצאה כאן!). אני אגיד זאת כאן ועכשיו: זו ללא ספק ההרצאה התובענית ביותר שהכנתי עד כה. אני מעריך שעבדתי עליה כשנה, במהלכה פשוט דקלמתי לעצמי בדיחות ונושאים שונים שיתאימו להרצאה. היא שוכתבה במוחי בערך מאה אלף פעם, עברה פיילוט קשוח על ידי קבוצת אנשים הרבה יותר חכמים ממני (כולל פיילוט נפרד בארבע עיניים על ידי מלכת היופי) ושוכתבה שוב, כל זאת לצד תקופה לא פשוטה בעבודה ומטלות עמוסות בבית. יעידו כל מי שפגש אותי לקראת הכנס ובמהלכו – הייתי פקעת עצבים.
לשמחתי ההרצאה זרמה, הקהל היה קשוב ונתן פידבקים חיוביים אחריה (ע"ע קבוצת האנשים שקפצו עלי בשאלות אחרי הרצאה ופשוט לא נתנו לי ללכת). אני מתנצל בפני כל אלה שפשוט ברחתי להם באמצע משפט, מכיוון שהייתי צריך לחזור בחזרה למלכת היופי והילדים המורעבים בחדר הסדנאות. תודה מעומק הלב לעמית בר מהסגל, שפילסה לי דרך בתוך ההמון רק כדי שאוכל לחזור מאשכול 3 לחדר סדנאות הילדים בזריזות.
בדיעבד הבנתי גם שמועד ההרצאה היה בזמן חודש אפריל שהוא חודש המודעות הבינלאומי לאוטיזם. יומיים לפני מועד ההרצאה צויין יום המודעות לאוטיזם בצפון אמריקה (ה-2/4), וזה נראה שלא יכולתי למצוא עיתוי טוב יותר.
היו עוד לפחות שתי הרצאות בנושאים קרובים לשלי: גלי אחיטוב הרצתה על מוגבלויות נפשיות בסדרת הארי פוטר, והילה בניוביץ' הופמן הרצתה על פיצול אישיות כפי שהוא מתבטא בסדרה "ליג'ן" (וכמובן שלצערי פספסתי את שתיהן). אני חושב שיש משהו בריא ובוגר בכנס המאפשר אירועים העוסקים בנושאים כל כך טעונים ורגישים, וזו עוד סיבה עבורי להמשיך להתייצב בכנסים האלה.
להגיד שאני אוהב את הכנסים האלה בקושי מגרד את פני השטח. להתראות בכנס הבא.
על כנסים ודברים שבורים
…ואז יום אחד אבחנו לנו את הילד על הרצף האוטיסטי. הסוף.
טוב, לא באמת הסוף. אבל מתישהו, אחרי תקופה ארוכה שנדרשה לי לצורך עיכול הנושא, התחלתי להרהר. כלומר, לחשוב בכל רם. כלומר, לחפור למלכת היופי. כלומר, היא החליפה את המנעול ומאז אני צריך להציג תעודת זהות כשאני רוצה להיכנס הביתה.
כשהילד שלנו אובחן כבעל צרכים מיוחדים, נחשפנו לקהילה שלמה של הורים בסיטואציות דומות. ואז ניסיתי להבין – איך זה מתבטא ביצירות שאני אוהב? ואני לא מדבר רק על אוטיזם אלא גם על פיגור שכלי, מוגבלויות פיזיות, עיכובים התפתחותיים כאלה ואחרים, וכו'. זה נראה כמו נושא שיהיה מרתק לחקור ולראות מה יש לז'אנר לומר. התוצאה היא ההרצאה אותה אני מתעתד להעביר בכנס עולמות הקרוב.
איך דמויות ביצירות ז'אנר המאובחנות עם תסמונות ולקויות שונות מיוצגות? האם הלקות "מסתירה" את הדמות? אילו פתרונות מוצעים להן בעולם הספקולטיבי בו הן מצויות? האם יש בכלל פתרונות כאלה? מה ההשלכות המוסריות והסוציולוגיות לפתרונות שכאלה? האם הם בכלל מעוניינים בפתרונות שכאלה? האם מישהו שואל אותם בכלל…?
אני בעיצומן של ההכנות לפיילוט, ואני יכול להגיד כבר עכשיו שמדובר בהרצאה מאתגרת להכנה. צער גידול נבלים נראית לי עכשיו כמשחק ילדים. בכנות מלאה – פעמים רבות אני נקרע בין הרצון להציג מוגבלויות שונות באופן נאמן ומכובד, לבין הרצון להכניס פן הומוריסטי (כהרגלי) ולו רק כדי שההרצאה תהיה קצת יותר נוחה לעיכול. אני עדיין לא בטוח לגמרי שמסגרת הזמן תספיק לכל מה שאני מתכנן, אבל אני משתדל לשמור על אופטימיות.
למיטב ידיעתי, לא נעשתה הרצאה דומה בכנסים בעבר (אבל כמובן יכול להיות שאני טועה). לעומת זאת, השנה ישנן לפחות עוד שתי הרצאות בנושאים קרובים: גלי אחיטוב מעבירה הרצאה בנושא מוגבלות נפשיות בספרי "הארי פוטר", והילה בניוביץ' הופמן מעבירה הרצאה בנושא הפרעות נפשיות בסדרת "ליג'ן". נמסר לי מהתכנייה שצפוי להיות אוסומי לגמרי.
ההרצאה שלי נקראת "נכים, ממזרים ודברים שבורים" (שם ההרצאה הינו פרפראזה על ציטוט של טיריון לאניסטר) והיא תתקיים ב
בואו בהמוניכם, כי אחרת לא תוכלו לצפות בגיק נוירוטי המדבר על אנשים בעלי צרכים מיוחדים ביצירות ז'אנר, ושאינו מצליח להימנע מלהכניס פן אישי להרצאה מול זרים מוחלטים, עד כדי פריצה בבכי לעיני 70 איש!
ובהערת צד, אני חושב שאני צריך לשפר את כישורי הפרומושן שלי.
עדכון: צוות התוכן המדהים של הכנס העלה את צילום ההרצאה לרשת במהירות שיא! אתם מוזמנים לסייר באופן כללי בפאנטום VOD, יש שם עוד אירועים מגניבים שתועדו.
הכותב המתוסכל 