העץ היהיר

פעם אחת היה עץ… והעץ היה יהיר. וטרחן. והוא לא אהב לענות לעניין. הוא נהג להתנשא על ילד קטן אחד, בגלל שבעבר העץ היה מנכ"ל משרד הבריאות למשך פחות משנה וזה הספיק לו כדי להרים את האף.

וכל יום הילד היה בא ומשחק בצל, ואוסף עלים וענפים, והעץ היה מתקן אותו בהתנשאות כי פעם אחת הילד אמר את השם שלו בצרה במקום עם פתח.

והילד התרגל לעץ, והעץ היה יהיר.

ויום אחד העץ נזף בילד שהוא כבר לא בא לשחק, והילד ענה: "אבל אמרו בחדשות שיש פנדמיה מהמזרח שהתפשטה לאירופה, ובגלל שמדובר בנגיף מדבק ולא מוכר עדיף שנישאר בבית כדי שלא נדביק או נידבק."

"אני מצטער," אמר העץ, "מצטער שאתה כזה מטומטם. זו רק שפעת עם יחסי ציבור, עוד לא הבנת?"

"רגע…" מלמל הילד, "אבל יש כל מיני אנשים שקוראים להם אפידמיולוגים, ורופאים למחלות זיהומיות, והם אמרו שזה ממש מסוכן."

"הם טועים בשם שלי," אמר העץ, "והם היסטרים."

"אבל…"

"הנה גרף שגוי ולא רלוונטי," אמר העץ, "עכשיו תפסיק להיות מטומטם."

והילד שתק, והעץ היה יהיר.

אבל הילד לא הלך להרבה זמן, וכשחזר שוב נזף בו העץ.

"זה נראה ממש לא טוב, במיוחד באיטליה, וספרד ועכשיו גם באנגליה," אמר הילד, "וממש קשה לנו להיות בבית. כולנו בחל"ת, והילדים משתגעים."

"מה יש לכם להיות בבית?!" נזף בו העץ, "למה אתה לא הולך לעבוד?"

"כי יש סגר…" מלמל הילד הנבוך.

"יותר אנשים ימותו מהסגר מאשר מהנגיף," פסק העץ.

"אבל הרופאים אמרו שאם נזלזל בסגר אנחנו מסתכנים בתמותה נרחבת…" גימגם הילד.

"מי אמר לך לעשות בזמן מגיפה את מה שאומרים המומחים למגיפות?" אמר העץ הנרגן, "אתה באמת מטומטם. הנה ממים שעשו עלי. אני סופרסטאר."

"אבל…"

"סופרסטאר!"

והילד שתק, והעץ היה יהיר.

אבל הילד לא הלך להרבה זמן, וכשהוא חזר הוא היה עצוב.

"למה אתה עם הפרצוף בריצפה, טמבל?" זעף העץ.

"סבתא שלי," אמר הילד בקול רועד, "היא הייתה בבית אבות כל הזמן הזה. המצב שלה החמיר מאוד בלילה, ו… לא הספקנו אפילו להיפרד ממנה."

"מה אתה מבלבל לי את התחת עם הסבתא שלך?" אמר העץ, "חביבי, כשיש מגיפה מקריבים את החלשים."

"סליחה?" אמר הילד ההמום, "חשבתי שרופאים אמורים להגן על קבוצות הסיכון."

"אתה סתום בלחץ, חמוד," אמר העץ, "שוב הקשבת לרופאים שהמקצוע שלהם זה מגיפות?"

"אבל…"

"קודם כל נפטרים מהזקנים," פסק העץ, "הם כבר עשו את שלהם. אני רק מקווה שדאגת למכור את הקרניות שלה. יש לזה ערך רב בשוק החופשי."

"אה… לא," אמר הילד ומחה דמעה.

"חבל שלא אגרת קצת שכל ליד נייר הטואלט," אמר העץ.

והילד בכה, והעץ היה יהיר.

גם הם יכולים

בכל הפולמוס על אסטרטגיית יציאה, לא ברור לי מדוע איש לא הציע את הפיתרון המובן מאליו: שילוב ילדים בשוק העבודה.

ומדוע לא? הרי אם היצורים הבלתי נסבלים לא מדבקים או נדבקים (לכאורה ובכפוף לפסק דין חלוט), מדוע לא להחזיר עטרה ליושנה ולהשתמש בשירותיהם? זה עבד בלונדון הויקטוריאנית ברמה המוניציפאלית, ואין שוב סיבה שזה לא יעבוד בישראל 2020 ברמה הלאומית.

קודם כל, אין מתאים מהם להפעיל ציוד כבד. הפרחחים חסרי החינוך נכנסים ומשתחלים לכל חור, ולכן אין שום סיבה שלא יתמקמו בנוחות בתא נהג של D-9 או מכבש אספלט. הרי פקחים גם ככה אין, אם או בלי קורונה, אז מה זה כבר משנה מי נמצא מאחורי ההגה? ואם הם נתקלים בבעיה, הם פשוט מחפשים פיתרון חסר תועלת באפליקציה וממשיכים הלאה, לתאונת הבטיחות הבאה.

ואם מתרחשת עבירה? הפרת בידוד? פשע כלשהו? סליחה, אבל למה שלא יאיישו את כוחות הביטחון? הרי גם ככה אנחנו מתנהלים כבר יותר משנה ללא תהליך קבלת החלטות מסודר (יש הטוענים שמצב זה נמשך לפחות מאז 1948), והלקח הוא שאין שום צורך באדם בוגר עם נשק שיפטרל ברחובות. תנו לפושטקים חסרי היכולת לדחיית סיפוקים את ה-9 מ"מ ושיתפנקו. אבל למה להסתפק בזה? תוציאו אותם קצת מהבית. תנו להם להחזיק מוצב, לפקד על אוגדה, לנהל תרגיל חטיבתי. הרי גם ככה זה נראה לכם הגיוני לחלוטין לשלוח אותם לאונן על משרפות באושוויץ כשהם בני 17, אז מה זה כבר מענה לטלפון האדום בגיל 7?

תנו להם, לחסיני הנגיפים התיאורטים, לנהל בית חולים, לפתוח באסטה במחנה יהודה, להעלות הצגות תיאטרון, לפתוח אולמות קולנוע, לנקות צימרים, לנהל בתי מלון. בעולם מתוקן כל אחד מהם כבר היה אמור להיות עוזר תת סגן זוטר של ממלא מקום מנהל סדנת יזע במדינת עולם שלישי טוטאליטרית, אז איך אתם מעזים לגלגל עיניים כשאני אומר שהם כשירים להיות סוהרים בכלא שאטה?

במקרה של אסון רב נפגעים, הם יוכלו לאייש את מערך הקברנות הלאומי. כבר חשבתי על הכל: כל חוליית קבורה תורכב מזוג ילדים. אחד חופר, שני מחלץ. בקבר הבא הם יכולים להתחלף. לכל נפטר שמגיע מגרילים חלקת קבר לפי אבן נייר ומספריים (או כל משחק אחר שהיצורים משחקים בו היום). את הלוויות אפשר לצלם ולהעלות בטיק טוק.

תנו להם, לעזאזל, לנהל את מערך הפייק ניוז. אינסטוש, טיק טוק, טאמבלר… הרי גם ככה שולטים בזירות האלה. הם יוכלו לצרוח "זו רק שפעת" חזק מדויק יותר מכל יורם לס וואנאבי. הרי גם ככה משעמם להם, אז למה שלא ישרפו אנטנות 5G בעצמם? כל אחד ואחד מהם משתוקק לעשות נזק, אז למה שלא יאיישו את לשכתו של יאיר נתניהו או של כל אחד מהגרשוניז?

בואו נודה בעובדות: אנחנו עשינו חרא של עבודה מספיק זמן. הגיע הזמן לתת הזדמנות גם להם.

בית ספר להתמוטטות עצבים

ילדים! בואו הנה… עכשיו!

דיברתי עכשיו בזום עם הבית ספר. כן, הבית ספר שלכם. כן, הוא עדיין קיים. נשבעת לכם שהוא עדיין קיים. לפעמים גם אני מתחילה לחשוב שהעלימו אותו בחשכת הפנדמיה.

תקשיבו, ותקשיבו לי טוב: אנחנו נכנסים לשגרת לימודים מרחוק. תנו לי להסביר לכם איך הדבר הזה הולך לעבוד.

קודם כל, נראה שמשרד החינוך החליט לתת לכם מסלול התמחות בקולנוע, כי אין שום דרך אחרת להסביר את הסרט שהם חיים בו. עלאק יש פה הורה או תלמיד שיעשו את מה שהם מבקשים, אבל ניחא. אם הם לקחו משהו חוקי למחצה שעושה להם טוב, מי אני שאוריד להם?

הלאה. המורות שלכם יהיו זמינות בכל יום בווטסאפ, אימייל וזום כדי לענות על שאלות. בקיצר שלא תעזו להפנות אליי אף שאלה, כי אין לי שמץ של מושג מה זה לעזאזל "גידולים על טראסות". באמת שאין לי. אם הייתי יודעת מה זה טראסות, הדבר הראשון שהייתי שואלת זה מי לעזאזל עולה עליהן כדי לגדל עליהן דברים. אני רוצה שתבינו, ילדים, ששאלות כמו "למה לגדל דברים על טראסות?" ו"מה בכלל מגדלים על טראסות?" הן שאלות שאני שואלת רק במקרים בהם אני רוצה להדגים ממה לא אכפת לי בחיים. מצידי תגידו את זה למחנכת. היא מוזמנת לחפש אותי. על הטראסה.

המחנכות שלכם אמרו לי בפירוש שתקבלו משימות במייל. אל תבכו לי עכשיו. זו פעם ראשונה שהיא אמרה "הילדים יקבלו משימות" בלי הסבטקסט "ההורים יצטרכו לעשות את המשימות". כשהבנתי את זה, אני התחלתי לבכות. מאושר.

הובטח לי שהמשימות יהיו קצרות, ברורות ומעשיות. זה אומר שייקח לכל משימה לפחות 3 שעות להכין אותה, במהלכן תזדקקו לכל הגרסאות שאי פעם נכתבו לויקיפדיה בעשרים שפות, שני תארים אקדמים ו-200 שנות ניסיון בעיבוד מקבילי.

הבית ספר גם אומר שלא יינתנו לכם משימות שהחומר שלהן או הציוד הנדרש לא נמצא בבית, מה שאומר שאני הולכת לקלל את סבתא שלהם בארבע שפות בכל פעם שנגלה שיש עוד חוברת מזורגגת שנעולה בבית ספר, כי אנחנו עדיין בסגר. כן, ילדים, ארבע שפות. אמא יודעת לקלל את סבתא של כל אחד בארבע שפות. היה לי מספיק זמן ללמוד ארבע שפות. על הטראסה. לא, מתוקה, אני לא מתכוונת לקלל עכשיו את המחנכת שלך בארבע שפות, אבל דברי איתי עוד שבועיים.

לא, לא, מתוקים שלי, אל תבכו. באמת לא צריך לבכות על זה עכשיו. יהיה לכם מספיק זמן לבכות אחרי שתראו את המערכת שעות ההזויה ששלחו לאימא מקודם. דרך אגב, פתאום הבנתי שאם המחנכות שלכם באמת מחפשות משהו להתמסטל עליו, המערכת הזו יכולה להיות אחלה נייר גלגול.

אני גם הייתי רוצה להצדיע לעולם הטכנולוגי המופלא שהם שרויים בו, שבו שהאינטרנט לא נופל, אין הפסקות חשמל והמחשב אף פעם לא עושה ריסטרט בגלל איזה עדכון מזורגג שמישהו השאיר על הטראסה המחורבנת ועכשיו צריך להתקין אותו. לא, ילדים, התקנת עדכונים לא כתובה במערכת שעות. תאמינו לי שחיפשתי.

זהו, חמודים. הכל ברור? יופי. עכשיו לכו לסמרטפונים. מה? ללמוד? פחחחחחחחחחח נראה לכם?!?! מתוקים שלי, אנחנו חיים במדינת ישראל, כדור הארץ, היכן שלמידה מרחוק היא חלום רחוק שפתאום נזכרו עכשיו ברגע האחרון להרים אותו אחרי שבזבזו ת'זמן שלהם על לשלוח ניירות גלגול להורים בווטסאפ. יאללה, תעשו מה שבא לכם, שהבית ספר הלא קיים יקפוץ.

מי שרוצה בכל זאת ללמוד, שילך לטראסה.

עקומה נורווגית כחולה

– שלום, אני מעוניין להגיש תלונה.

– לא כרגע, אנחנו בהפסקה.

– לא מעניין אותי. אני מעוניין להגיש תלונה על הפנסיונר שרכשתי בחנות זו ממש לאחרונה.

– אה, הקשיש הנורווגי הכחול. מה הבעיה איתו?

– אני אגיד לך מה הבעיה איתו: הוא מת.

– מת?

– מקורונה.

(פאוזה)

– לא נכון.

– מה לא נכון?

– זה לא מקורונה.

– סליחה?

– תראה בעצמך, זה משיעמום.

– אני מזהה קשיש שהתפגר מקורונה כשאני רואה אחד כזה, ואני אומר לך שהוא מת מקורונה.

– מה פתאום? הוא מת משיעמום. המנוחה בבידוד הרגה אותו.

– אדוני, הוא קיבל את מירב ההפעלות שאפשר היה לתת לו. זה מקורונה.

– לא נכון.

– אתה בוודאי מתל…

– זה ממחלות רקע.

– מחלות רקע?!

– בוודאי, זה מאוד שכיח אצל הנורווגי הכחול.

– אדוני, זו קורונה, לעזאזל.

– לא נכון. הוא כמה לחיבוקים.

– לא כמה ולא בטיח. קורונה.

– לא נכון. כמיהה. זה מאוד נפוץ אצל הנורווגי הכחול.

– תפסיק לדבר שטויות.

– ומאיפה אתה כל כך בטוח שהוא מת? תראה איך הוא עומד זקוף!

– אני בחנתי היטב את הגווייה בביתי. הסיבה היחידה שהוא עומד זקוף היא שהוא מוסמר למכונת ההנשמה שלו.

– אין שם מכונת הנשמה.

– רואים אותה בבירור לידו!

– לא נכון, אין.

– היו לו את כל הסימפטומים! אפילו איבוד חוש טעם וריח.

– נו באמת. למה ציפית מאשכנזי?

– אדוני, לא זאת בלבד שאני דורש החזר, אני אף מצפה ממך לכלול אותו בסטטיסטיקה.

– אתה מצפה ממני להקפיץ את העקומה עם זקן שהחליט להתפגר במקרה ביום בהיר אחד, כשהוא מוקף בצעירים אסימפטומתים?

– זו שערוריה.

– זו שערורייה? זה בכלל לא המקצוע שרציתי!

– אז איזה מקצוע כן רצית?

– אפידמיולוג חובב.

 

אמרו שצריך

אמרו שצריך כפפות לטקס, אבל לא אמרו לאיזה טקס. טקס חתונה? טקס זיכרון? טקס סיום קורס? ואם כן, איזה קורס? קורס צה"לי? קורס באקדמיה? מהי מהות הטקס? ולמה עכשיו? למה ההוראות אינן ברורות?

ועל איזה כפפות מדובר? מהן אותן כפפות מיסטיות לטקסים עליהן אנו מדברים? כפפות צמר? כפפות נומקס? כפפות לבנות ייצוגיות כאלה של חיילים במארינס? ומהי חשיבות הכפפות? לשיפור המורל? שיפור האווירה? צו האופנה? צופן סודי המיועד להבדיל בין אזרח שומר חוק לגיס חמישי?

ומהי אותה נגיעה עליה אנו אמורים לשמור? ואם נגמרה לי הנגיעה? אם לא קניתי בזמן, ועכשיו נגמרו הנגיעות בסופר? ואם, למען השם, אם זרחה מפרחוני אותה נגיעה שהייתה אמורה לשכון בבוידעם כמלאי לשעת חירום, ועכשיו נתקעתי ללא נגיעה אחת יתומה? ולאיזו מטרה עליי לשמור על אותה נגיעה? מה הפונקציה שאותה נגיעה עלומה אמורה למלא?

רגע, ומה הקריטריונים שבהם אותה נגיעה מסתורית אמורה לעמוד בהם? תוצרת מקומית? תוצרת חוץ? האם נקבע תו תקן עבור נגיעות? האם היא תואמת לכבל USB דור ראשון או דור מתקדם יותר? האם היא קיימת בגרסת אנדרואיד או אייפון? האם מישהו טרח לקמפל אותה בסביבת לינוקס? ואם כן, עבור איזה מנהל חבילות?

נמסר לי כי כאזרח עליי לשמור על בידוד. בשמחה, מייד לאחר שיגידו לי היכן הוא נמצא. האם ישנה נציגות מוניציפאלית לבידוד? האם הוא קיים ברמת נפה או שמא פר יישוב? והאם מדובר בנציגות נבחרת או ממונה? ואם כן – מי מינה אותו? האם מדובר בוועדה או שמא מינוי פוליטי? מה ההכשרה הנדרשת מבידוד, והאם הוא נחשב כחלק מהדרג המקצועי?

ואולי מדובר בבידוד יחיד הממלא פונקציה לאומית? האם ישנה רשימת שמירה כלל ארצית? האם זו רשימה התנדבותית, או מוכפפת סינג'ור? האם אני רשום באותה רשימה אך אף פקיד רם זרג לא טרח להודיע לי? ומה הסנקציות המוטלות על אזרח שטחן בשמירה את שומר הבידוד שכיהן בתפקיד לפניו? ומה כוללת השמירה בכלל? עם אפוד? בלי שכפ"ץ? מול מי עולים בקשר, ומה יש לדווח?

ולמה דווקא על בידוד? סליחה, אבל אני אזרח שומר חוק, משלם מיסים ובעל תואר ראשון – מדוע המדינה מאלצת אותי להתעסק עם בידוד? למה לא עם איידוד? הלא רכשתי ותק מסויים, אז מדוע שהמדינה תבזבז את כישוריי על משימה מדרגה פחותת חשיבות? דרך אגב, אינני יודע מהו תחום האחריות של מי שמופקד על סידוד. כבודם במקומם מונח והם אינם מענייני.

ולבסוף, אבקש למחות על הפער העדתי: לא ייתכן שמדינה שלמה פוגעת בכבודו של כוג'ל.

קודם כל, אני בכלל לא בטוח שצריך לומר "אל כוג'ל". הרי ידוע לכל בר דעת כי במקרים בהם שם העצם מיצג יעד ממשי או מטאפורי הרי שיש לומר "אל". אולם במקרה שלפנינו ברור, ידוע ומוסכם כי כוג'ל אמור לקבל דבר מה מוחשי או מופשט מכולנו (השד יודע מהו אבל אני לא מתעסק בזה) מה שמצריך שימוש ב"ל" במקום "אל", ולכן, קוראות יקרות, עלינו להקפיד שבעתיים בצורת פנייתנו אליו.

ומעבר לכך, עלינו להקפיד בכבודה של העדה של כוג'ל. יושב ביננו מנהיג קבוצה אתנית אשר כרתה עימנו ברית דמים, אך זוכה לכפיות טובה שתהפוך לבכייה לדורות. לא שאני יודע, לבושתי, באיזו עדה מדובר. האם הם שרידים של הממלוכים? שארי בשר אסייתים? מהי מערכת החוקים המעצבת את תפיסת עולמם? האם הם מונותאיסטים?

ומעל לכל, קוראות יקרות: מה התפריט המקובל בקרב עדה אצילית זו? האם הוא מבוסס פחמימות או חלבונים? כי אם הם אוכלים מכרסמים מכונפים הרי שאיני רוצה כל קשר אליהם, ויפה שעה קודם.

בלי פאניקה

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות.

שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) הצעה להמשיך במדיניות כחלק מקמפיין חדש נגד שומן טראנס.

גם שר התחבורה עלה על רכבת הבשר. פחות נדבקים משמע פחות אנשים בנת"צ, והופ! הכישלון התעבורתי יוחלף בהצלחה זמנית, ובלבד שתמשך האספקה השוטפת של נבלות עם ערך תזונתי.

משרד החינוך שקל בכובד ראש האם לצהול מיד או להעמיד פנים שהם לפחות קיימו דיון שנמשך חמש דקות. שר החינוך התקשה לבחור איזו חליפה ילבש לפתיחת שנת הלימודים הבאה, עת יצהיר בחגיגיות על הורדת מס' התלמידים בכיתה.

שר הכלכלה תהה האם ניתן יהיה להוציא מכרז על קניבליזם, ובכך להבטיח תצרוכת יציבה במחיר שווה לכל נפש במסגרת תחרות הוגנת בשוק החופשי.

רשות הסייבר נשמה לרווחה, כי היה זה מעייף לנהל מעקב אחרי הנדבקים החדשים. מפקד החמ"ל הלאומי הגיש שאילתא דחופה מכיוון שלסמב"ץ התורן התחשק לנשנש משהו.

החשב הכללי במשרד האוצר הוכיח באותות, מופתים וגרפים כי סילוק הבטלנים הפגיעים מהמרחב הציבורי יעלה את הפריון, יפחית את הגירעון, ויקל מאוד על הרגולציה שהרי פגרים לא נוהגים (עד כמה שידוע לו) להיעזר ביועצי מס או לרשום הוצאות מוכרות.

היוזמה המבורכת הלכה ותפסה תאוצה. קברניטי הערוצים המסחריים השיקו גל תכניות ריאליטי על בישול מולקולרי בטעם ספקטקולרי. כשהצופים זיהו בתפריט בני משפחה, המציאו פורמט חדש בשם "זהה את הנדבק". HBO מיהרו לרכוש אותו בגלל העירום.

רופאים צהלו על הפחתת התורים, ובתי אבות שיבחו על הפחתת התקורה. היטלי היבוא על בשר הפכו למיותרים, שהרי יש לנו בשר משובח משלנו, לעזאזל, והגיע הזמן שנפסיק לאכול שיפוד עוף רזה וצנום ונתחיל להתפנק על ויטמין B12 שאנחנו ממש לא רוצים לדעת מהיכן הגיע.

המדינה הקטנה השתוקקה לשמוח ולעלוז עד דלא ידע… אך לצערה היא שמחה רק עד שהמגיפה מוגרה. מניין הנדבקים צנח פלאים, והרמטכ"ל זעם על נתוני המשתמטים החדשים. המצב היה בלתי נסבל, ואיים להרוס את אותו סדר חדש עליו הוקמה מחדש המדינה המתוקנת.

ראש הממשלה הטיח אגרופו בשולחן והורה לקבינט לשנס מתניים ולחפש מיד מגיפה חדשה ויפה שעה אחת קודם.

אף אחד לא היה מוכן להסתכן שוב בפאניקה. בכל זאת, אנחנו עדיין לא ברברים.

החולה המאה

כשאני תקוע בבידוד
מהלך בין החדרים,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר חולים.

כל חולה הוא מקרה לגופו
עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית,
וסיפור מפותל ורב מעללים
כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית.

חולה מס' אחד וחולה מס' שניים
זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים
זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה
רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע?

אך כשמגיע החולה המאה,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב מצד לצד,
ואני מבין שהחולה הזה הוא משהו מיוחד
אני לוחש לו: "נו? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והחולה המאה מרגיש הכי נוח בפוזיציה
כי הוא בדרך כלל החולה
שבגללו מקימים קואליציה.

ראיון עם ה-RNA

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה?

ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת.

ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט.

ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות.

ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם?

ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים.

ש: ואתם רואים תוצאות?

ת: זה מורכב.

ש: תסביר.

ת: תראה, זה נכון שאנו מחזיקים בקצב הצמיחה הגדול ביותר בעולם המערבי, אבל אני חייב לומר שאני מוטרד מקצב ההתפשטות בארה"ב.

ש: על מה אתה מדבר? יש לכם נתונים מאוד יפים שם.

ת: זה נכון, אבל אין בכלל מודעות למותג. אין קשר רגשי למה שהמוצר שלנו מסמל, אין באמת הזדהות, אין מספיק שיח תקשורתי. ואני לא מדבר איתך רק ברמה המסחרית, אלא גם פוליטית.

ש: כלומר?

ת: הם כאילו מתעלמים מאיתנו. זה קצת מעליב. היעד שלנו היה ארוחת צהריים עם טראמפ ועם כל הכבוד, יש לנו לוק יותר טוב משל צוקרברג.

ש: זה נראה שהיתה לכם תקופה טובה בסין.

ת: נכון, אבל כרגע זה נעצר.

ש: אתם חושבים שתנסו לשקם שם את המותג מחדש?

ת: אנחנו שוקלים, אבל הרגולציה שם ממש קשוחה.

ש: מה דעתך על חוסר הוודאות שעוררתם?

ת: נו באמת. אל תגיד לי שגם אתה נפלת קורבן לדיסאינפורמציה.

ש: סליחה?

ת: הלכת פעם למסעדה?

ש: בעוונותיי.

ת: ניגש אליך מלצר?

ש: בסופו של דבר כן.

ת: שטף ידיים?

ש: אה… זו שאלה מעט מורכ…

ת: בקיצר אין לך מושג.

ש: אף לא קלוש.

ת: והטבח? שטף?

ש: לא יודע.

ת: חיטט באף לפני שהמשיך לטגן את הסטייק פרגית ברוטב טריאקי שפג תוקפו?

ש: ייתכן.

ת: והיום? נראה לך שמישהו מעז לא לשטוף? הלא היום אתה יודע מעל כל צל של ספק, שכל תינוק שתפגוש ברחוב עבר טבילה באלכוג'ל ונשטף בגרניק ועכשיו הוא חף ונקי מכל טפיל. אז אני שואל אותך, היכן חוסר הוודאות הזה שכולם מדברים עליו?

ש: כלומר, אתה יוצא חוצץ.

ת: אני יוצא חוצץ נגד זה ונגד כל מי שחושב שיכול לשים נגדנו חוצץ.

ש: איך באמת אתם מרגישים בקשר לזה?

ת: זה מאוד קשה. זו חבלה בפעילות העסקית שלנו, שלא לדבר על הפגיעה המוראלית.

ש: איך אתם נערכים?

ת: תראה, במובן מסויים מעז יצא מתוק כי אנו נאלצים לפנות לשווקים שלא היו מוכרים לנו עד כה. אם פעם הספיק לנו שוק התעופה או הקרוזים, היום תפסנו פלח שוק בחנויות צעצועים, אוטובוסים של צליינים, ואפילו מחלקות פנימיות. ביקרת פעם במחלקה פנימית?

ש: לשמחתי לא.

ת: אשריך. זה מקום איום ונורא. מלא מחלות שם.

ש: דיברת מקודם על המוצר שלכם.

ת: הייתה לנו פריצה מאוד מסיבית איתו.

ש: מה לדעתך הסיבה לפופולאריות שלו?

ת: הוא זול, זמין, מסופק ללא דמי משלוח, ומאז שהתחלנו לשווק אותו עם חופשה של 14 ימים מהעבודה זה בכלל נהיה ויראלי.

ש: אתם לא חוששים ממשגי העבר?

ת: למה כוונתך?

ש: בכל זאת, השוק הזה נשלט בעבר על ידי שחקנים מרכזיים שהתאיידו.

ת: תראה, אין ספק שלסארס היה מוצר מנצח, אבל השיווק האגרסיבי שלו המאיס אותו על קהל הלקוחות. זה מה שקורה כשעובדים בלי מודל עסקי מסודר.

ש: וה-HIV?

ת: עם ההצלחה של HIV קשה להתווכח, ובכל זאת מדובר בשחקן שהיה דומיננטי מאוד במשך לפחות שני עשורים. אבל ביננו, אי אפשר להסתמך על אותו מוצר ואותה שיטה במשך כל כך הרבה זמן בלי להניח שיהיה פיתרון מתחרה. עלאק חשבו שהם נוטלה, ובסוף גמרו כמו זירוקס.

ש: איפה אתה רואה אתכם עוד 10 שנים?

ת: תראה, זה קשה לדעת. יש לנו כמה כיוונים אפשריים שאנחנו בוחנים. השוק הדיגיטלי זה העתיד מבחינתנו. מדובר במדיום הפצה שיגדיל את שולי הרווח, אבל הדרך עדיין ארוכה.

ש: ובינתיים?

ת: בינתיים אנחנו מנסים קמפיין חדש עם תוצאות מיידיות שהפתיעו אפילו אותנו.

ש: איזה פרוייקט?

ת: שמעת על אלקטור?

המועמד המועדף

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

סיפוח? הצחקתם אותו. מבחינתו כולנו מסופחים ולא מסופחים כאחד. הלא תסכימו איתי שעד לפני יומיים, לא היה אדם אחד סביר ומתפקד מהישוב אשר הכיר את המילים "אור יהודה", כל שכן ביקר שם. והיום? אור יהודה היא חלק אינטגרלי ממדינת היהודים, סלע קיומנו, משוש נפשנו ומטרת הווייתנו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל עד אשר כל אור יהודה תסופח עד רגב האדמה האחרון ליישות המוניציפאלית החדשה, הלא היא "קורונה סטייט".

ומה לגבי קשר עם הבוחר? נו באמת. דומני כי מבין כל המועמדים זהו המועמד עם הנוכחות הדיגיטלית השלטת בשיח הציבורי. ברצותו מופיע על המסך, וברגע שלאחריו גורם ליואב אבן להרטיב (עדיין לא החלטתי מה הוא מרטיב). המועמד המועדף מחזיק בצי היועצים התקשורתיים היעיל ביותר על פני הפלנטה, וכל זאת בלי לקחת אגורה שחוקה אחת ממשלם המיסים. הכל בהתנדבות ובחדווה.

שכה אחיה, מדובר ביישות ביולוגית המצליחה לעשות מה שאף שר בריאות לא עשה לפניה: להותיר חותם, לשנע, להבטיח ולקיים. חיש קל הקמנו אוהל קורונה מאובזר להפליא במרכז הארץ, בזמן שבמשך שנים לא הצלחנו להוסיף מיטה אחת שחוקה לבית חולים בנוי על בלוקים! עזבו אותנו מסל תרופות, או בדיקות MRI בפריפריה – ביד חזקה וזרוע נטויה נקים עוד ועוד אוהלים על כל פיסת אדמה בתולית: אוהל קורונה קטן, אוהל קורונה גדול, אוהל קורונה בטעם אגוזים, ואולי, שכה אחיה, אולי גם בטעם נוטלה, ושילכו האלרגנים קיבינימט.

מדובר, קוראות יקרות, בדיפלומט מוכשר מאין כמוהו. המועמד משקיע את מלוא מרצו בטיפוח קשרי חוץ באפיקים שכמוהם לא נראו. ראו את ענף הספורט הטרי אשר פשה בפלנטה:

– "אנחנו מובילים בכמות המתים!"
– "סליחה, אך אנחנו מובילים בכמות החולים שנמצאו."
– "אל נא תבזבז את זמני, טירון. ממוצע האבחנות השגויות אצלנו מרקיע שחקים!"
– "ואני משוכנע שמניינינו יפרח ויפעפע מעלה-מעלה, אם רק נתאמץ עוד קצת."
– "אל תדבר איתי לפני שכמות המתיירים אצלכם בארץ השמש העולה תהיה לפחות 10% מכמות המתאבדים אצלנו."

האם יש מישהו אשר מפקפק בסיכויי המועמד לשקם את מעמדנו הבינלאומי? אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששמעתי את הביטוי "זכות שיבה". רק בשביל זכות נעלה זו הייתי מוכן להצביע לו פעמיים.

אבל יודעים משהו? עזבו את הנחישות, הכישורים, הביצועיזם והדיפלומטיה.

יושרה, קוראות יקרות. הגינות. אמת. וכמובן, העובדה שאין למדינאי העילוי טוויטר, סמרטפון, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

מועמד זה אינו זקוק למאגר בוחרים דיגיטלי אותו אפשר להדליף בעזרת כישורי תכנות של חאפר. הקשר שלו איתנו הוא בלתי אמצעי, וללא תיווך. אין צורך לצייץ על מיעוט כזה או אחר המתניידים בתחבורה ציבורית לקלפיות – הוא כבר איתם באוטובוס. ובמונית. לעזאזל, ביכולתו להיצמד לכל סקייטבורד לא מחוטא. מי אתם שתגידו למועמד הנעלה שהרב קו שלו לא בתוקף? הוא מעל כל שיקול בירוקרטי וכל אילוץ לוגיסטי.

נראה לכם שעל אחד כזה אפשר לפרסם על מעללים מפוקפקים אותם הוא מבצע בדלתיים סגורות ועם סמרטפון פתוח? או לאיים עליו בתביעת דיבה? הרי אין לו אפילו צורך לאיים בתביעה נגדית. את החשבון הוא יסגור אתכם לבד.

אני קורא לועדת הבחירות המרכזית: אנא, תקנו את המחדל. הפיצו את הבשורה. שלבו את המועמד המועדף ברשימות לכנסת וביחד נימנע מבחירות נוספות. אחרת, חוששני שהמועמד, במאמציו לעבור את אחוז החסימה, יפעיל את כובד משקלו על מנת לצמצם את מאגר הבוחרים.

יד ראשונה מפולין

הלו…? כן… כן.

זה בקשר למכתב? כן, בוודאי. יד ראשונה מפולין, אדוני. אני לא משחק משחקים. אצלי מילה זו מילה.

בת כמה? 11, אדוני. כותבת מהשורה הראשונה. כל אות יושבת בול, ואין לי שום בעיה להעמיד את המסמך לבדיקת גרפולוג. יד ראשונה זה לא צחוק, אדוני.

בוודאי שזה כולל טסט. אצלי מילה זו מילה. נו באמת, נראה לך שזה האוביקט הראשון שלי?

אתה יכול לסמוך עלי, אדוני, שהכל נעשה ברגישות ובאחריות. בכל זאת, כולנו יהודים. ואני רוצה שתדע, אדוני, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שעם הנצח מודה לך על ההנצחה. כן, גם הילדה. אין לי ספק שלו היתה כאן, היא היתה מודה. מה זאת אומרת איך? נו באמת, תקרא בעצמך. אני משוכנע שאפשר למצוא שם משהו בנידון, בין השורות כמובן.

תראה, זה לא שהאובייקט חף מפגמים. ביננו, מי כותב היום מכתב בעט? ועוד שולח בדואר? תעשה לי טובה, זה אפילו לא נשלח ברשום. חמודה הילדה, אבל אין לה מושג מהחיים שלה. אם אתה שואל אותי, לא נראה לי שאפילו ביטוח היה לה. אה סליחה, כמובן שהביטוח כלול במחיר. יד ראשונה מפולין, אדוני, אצלי מילה זו מילה.

גם במכתב כל מילה זו מילה. תראה איזה כתב, מי כותב ככה היום? כלומר, בהתחשב בכך שהוא אינו מודפס כמובן, אנחנו הרי לא ילדים קטנים. כן, היא היתה ילדה קטנה. בוודאי אדוני, אחרת איך אני אמכור? מה זה שווה? נראה לך שאני אתרוצץ ככה בגלל איזה פנסיונר שיצא מאיזה מחנה ואחרי כתב את הזכרונות שלו על הרמס? החזקתי פעם ספר שכתב אחד מהזקנים האלה, תאמין לי יותר טיפקס מספר. עזוב אותך, היום זה שוק של מכתבים מילדים. גם ילדות.

ושלא תחשוב שאני מזלזל. אפילו לא לרגע, אדוני. זילזול זה של גויים.

אתה רוצה קריאת מבחן? בוודאי, שום בעיה. אבל ביננו, יש עוד כמה מתעניינים. זה סחורה עם ביקוש, המכתבים האלה. מניסיון. אין על מכתבים ישנים. השווי רק עולה עם הגיל. כמה שיותר צהוב, ככה יותר מוכר. כמו בעיתונות.

אין לך מה לדאוג, אדוני. אתה עושה את העסקה של החיים. אני מכיר את המשפחה אישית. פגשתי אותם היום בבית משפט.

רגע, אז אם הכל בסדר, מה מעיק על אדוני? המצפון? הבנתי. תראה, יכול להיות שאתה לא בנוי להחזיק סחורה כזו. זה בסדר, זה אנושי. תקשיב מה נעשה: רוצה לקנות מילה כן מילה לא? ככה תקבל אובייקט עם שווי אבל בלי קונטקסט.

סמוך עליי, הרבה יותר קל כשאין קונטקסט. אתה הרי לא רוצה לדעת במה אני עובד כשאני לא מוכר מכתבים, נכון?

הנה קצת קונטקסט