הוא והיא #10

הוא: מאמי, את לא מאמינה.

היא: מה קרה?

הוא: זה נורא מה שהולך פה. נחצה קו אדום. אפוקליפסה, מבינה? אפוקל

היא: כן, אני יודעת איך מאייתים את זה.

הוא: בקיצר, שיתפתי עוד פוסט של זהבה גלאון

היא: כן…?

הוא: והיא עשתה לי לייק.

היא: ואו… אתה צוחק עלי.

הוא: וזו כבר פעם שנייה ברציפות שזה קורה. את מבינה מה הולך פה?

היא: בטח שאני מבינה מה הולך פה!

הוא: באמת?

היא: לא, אני כבר מזמן לא משתפת פעולה עם הפסיכוזות שלך.

הוא: אז בואי אני אסביר לך!

היא: (אנחה) כן, אני יודעת שתסביר לי.

הוא: היא מפיצה את משנתה הסדורה בפוסטים בפייסבוק…

היא: כן…?

הוא: ועוקבת אחרי כל מי שמשתף!

היא: אה.

הוא: ואז היא עושה לייק לכולם! ככה היא מסמנת לכולם שיש מישהו שרואה כל מה שהם עושים!

היא: רגע, אני לא חושבת ש

הוא: זו מדינת משטרה!

היא: אבל

הוא: יוסי גורביץ זה כלום לעומת מה שהולך פה!

היא: (מחייגת) (מדברת בלחש) הלו? הגעתי לפסיכיאטר המחוזי?

הוא: מצוין, אני רואה שאת כבר מתקשרת למי צריך!

היא: הלו, דוקטור? זה שוב אני.

הוא: נכון, רק הדוקטור יוכל לעזור לנו!

היא: כן, דוקטור, זה נראה שזה קורה שוב.

הוא: תשיגו לי את מבקר המדינה!

היא: הוא שוב צועק הוראות מעורפלות ברבים. זה נראה שגם מבקר המדינה משתתף בהזיה הזו.

הוא: לא נשכח ולא נסלח!

היא: הוא מדקלם סטיקרים, כרגיל.

הוא: תשיגו לי מיד את גיא רולניק!

היא: אוי ואבוי, הוא מערב עכשיו גם את "דה מרקר". זה הכי חמור שהיה עד עכשיו.

הוא: נו, מה הוא אומר?!

היא: (מנתקת) שכל עוד אתה לא מדקלם מ"כלכליסט", אין החמרה של ממש.

הוא: אלוהים, השאננות הזו תגמור אותנו! זה אוקטובר 73' all over again!

היא: עכשיו גם אני רגועה. בפעם הקודמת דיברת על פרל הרבור.

הוא: יודעת מה אני אעשה?

היא: (אנחה) לא, אבל אני בטוחה שעוד רגע אתה תסב

הוא: אני אפרסם את זה בבלוג!

היא: וואללה. כן, זה באמת יראה לה.

הוא: ואז, ברגע שהיא תשתף

היא: אוי ואבוי.

הוא: אני אתן לה לייק באבי אביה!

היא: כן, חששתי מזה.

הוא: אני אעשה לייקואחר כך אנלייק…. ואז לייק שוב! ה-1 האדום המחורבן הזה יופיע לה פעמיים! פעמ

היא: כן, אני יודעת איך מאייתים גם את זה.

(פאוזה)

היא: אז אחרי שהטרלנו כותבי מד"ב/פנטזיה ישראלים, אנחנו נטריל מעכשיו גם פוליטיקאים מהשמאל?

הוא: בהחלט! ונקפיד לשים סימן קריאה בכל משפט שייכתב פה!

היא: זה יביא עוד תעבורה?

הוא: כן, נראה לי.

היא: סבבה. הלכתי לחפש לכלוך על שלי יחימוביץ'.

הוא והיא #9

(פורסם במקור בפייסבוק)

הוא: (ממרר בבכי)
היא: מה קרה?
הוא: אל תשאלי…
היא: מה, מה יש?!
הוא: שירות הענן שלנו… סוגר בראשון למאי! לא יהיו גיבויים בענן יותר! לעולם! לאף אחד!
היא: אה… וזה חמור?
הוא: (סניף) מאיפה אני אמצא עוד שירות כזה, עם קליינט נוח שגם עובד על לינוקס, כי בעלך משוגע והחליט לשים לינוקס על הלפטופ שלו?
היא: וואללה…
הוא: (סניף סניף) עד שהתרגלתי כבר…
היא: אני מבינה למה אתה מתכוון.
הוא: באמת?
היא: כן, זה כמו שלנשים מפסיקים לייצר את השמפו שהם אוהבות, ואז הן צריכות לחפש חדש.
(פאוזה)
הוא: יודעת משהו? גיבוי בענן זה השמפו של הגיקים.
היא: לגמרי.

קצת הסברים: מדובר ב-Copy, שירות הענן החביב עלי, שהודיע אתמול על סגירת שעריו ב-1 למאי (הלוגו למעלה הוא הלוגו שלהם). ההודעה שלחה אותי לחדר השינה אתמול בלילה, שם פצחתי בבכי תמרורים. מלכת היופי שאלה מה קרה, דבר שהוביל לדיאלוג שהרגע קראתם.

יצויין, אגב, כי רוב (אך לא כל) הדיאלוגים אשר כתובים ב"הוא והיא" הם וריאציה של שיחות שאכן התקיימו ביני למלכת היופי. לא, השיחה על קניית הטארדיס אינה כלולה ביניהן. טארדיס היא דבר דמיוני, נודניקים.

בינתיים התארגנתי על שירות Mega אשר נוסד בעבר על ידי קים דוטקום, מייסד Megaupload. מאז, אגב, הוא כבר אינו מועסק בחברה המפעילה שירות זה. השירות מציע 50GB בגירסה החינמית שלו (מכובד ביותר) והם מתגאים בהצפנה מלאה של הקבצים המאוחסנים הן בצד הלקוח והן בצד השרת (אם כי, אני מודה ומתוודה כי אין לי שום יכולת או ידע לבדוק את הטענה הזו. אני פשוט אנסה אותם בשבוע-שבועיים הקרובים ואקווה לטוב).

אשתדל לעדכן בפייסבוק לגבי תוצאות ניסוי זה.

 

הוא והיא #8

הוא: מאמי, קראת מה כתבתי לבלוג של היצ'קוקולוגית?

היא: לבלוג של מי?

הוא: היצ'-קוקו

היא: עזוב, יותר מדי אותיות.

הוא: התכוונת שזה ארוך מדי?

היא: אל תחמיא לעצמך.

הוא: בקיצר, כתבתי שם על אהבתי לסרטי היצ'קוק.

היא: אוי ואבוי, זה ההוא עם הגופות?

הוא: לא רק גופות, יש גם בלונדיניות. לפעמים הוא גם אוהב לשלב בין השניים.

היא: כן, חששתי מהמשפט הזה.

הוא: יופי, אז עכשיו אחרי שהתקדמנו בנושא הזה

היא: לא התקדמנו לשום מקום ואתה מפריע לי.

הוא: אפשר להמשיך לעצם העניין.

היא: אתה עדיין מפריע לי.

הוא: תגידי, מאמי… זו שאלה שמציקה לי הרבה מאוד זמן: איך תכננת להיפטר ממני?

היא: אני… מה?

הוא: נו, בואי לא ניתמם. זה ידוע שכל אישה מחפשת דרכים להיפטר מהגבר שלה, בדרכים אלימות ואלימות פחות

היא: כולם פסיכופתים אצלך בראש?

הוא: …וזה ממש מסקרן אותי לדעת מה תכננת בשבילי. אני רק מקווה שזה לא משהו מעפן כמו כוס חלב מורעלת.

היא: שאלוהים. יעזור. לי.

הוא: אני מקווה שתכננת לי משהו מיוחד, כמו רציחה מסוגננת במקלחת עם כמה מאות שוטים וכינורות צרחניים.

היא: נראה לך? אני אחליק לפני הדקירה השנייה.

הוא: אולי תשימי אותי על אוטובוס עם פצצה מתקתקת ותחכי שאתפוצץ כשהשעון יגיע לקיצו?

היא: תחבורה ציבורית בארץ היא עינוי גדול יותר מכל פצצה מתקתקת.

הוא: אם את באמת אוהבת אותי, את תרדפי אחרי עם מטוס ריסוס.

היא: מאיפה אני אשיג עכשיו מטוס ריאני לא מאמינה שהתחלתי לענות לך ברצינות על זה.

הוא: יודעת משהו? ציפורים בארובה. לגמרי ציפורים רצחניות בארובה.

היא: 😐

הוא: צודקת, מאיפה תאלפי אותן עכשיו? רגע, יש לי רעיון מצוין!

היא: אני לא אוהבת את הסרט שאתה חי בו.

הוא: תשכרי תזמורת גדולה…

היא: כן, זה מתחיל להישמע הגיוני.

הוא: ורוצח שכיר…

היא: אה, בוודאי!

הוא: ובדיוק ברגע בו מכים במצילתיים הוא ירה בי!

היא: כן, יש בזה הרבה הגיון…

הוא: את רואה?

היא: …כי באמת שום דבר לא מפריע לו לירות בך בתחילת ההופעה, או ברגע שאתה מתיישב בכיסא, או בכלל כשאתה קם בבוקר, או כשאתה הולך ברחוב. כן, אתה צודק, צריך לחכות סרט שלם בדיוק לרגע בו מכים במצילתיים.

הוא: זה ערוך היטב!

היא: זה לא הגיוני.

הוא: יש לך רעיון יותר טוב?

היא: אוקראינים.

הוא: אה, ברור… רגע, מה זה היה?

היא: אוקראינים. שילמתי בזמנו לכמה אוקראינים לארוב לך ולסגור עניין. הם קיבלו את כל הכסף וממתינים להוראות.

הוא: אוקראינים? מה מתוחכם בזה? אין בזה שום דבר אקזוטי! נראה לך ש…

היא: אוקראינים.

הוא: את בטוחה שאת אוהבת אותי?

היא: אני יותר אוהבת את הנחישות של האוקראינים.

הוא: אני לא מאמין. שלושה עשורים של בקיאות בסצינות רצח של היצ'קוק, ומה שהולך לגמור אותי זה אוקראינים.

היא: שמעתי שהם אוהבים לחתוך אצבעות קודם.

(פאוזה)

הוא: לפחות תשכנעי אותם לזרוק אותי ממגדל אחרי זה?

הוא והיא #7

הוא: מאמי, כתבתי משהו חדש, רוצה לקרוא?

היא: לא.

הוא: ננסה שוב: כתבתי משהו קצר, רוצה לקרוא?

היא: אה אוקיי!

הוא: "האיש האחרון בעולם יצר שיבוט כדי שיארח לו לחברה…"

היא: כן…

הוא: "…ואז נרצח על ידו כי הוא היה פסיכוטי."

היא: סליחה?

הוא: מה את אומרת?

היא: מה זה היה עכשיו?

הוא: הסיפורונים האלה נורא באופנה עכשיו.

היא: זה היה די מחורבן הסיפורון שלך.

הוא: מה פתאום? זה

היא: מחורבן.

הוא: אבל

היא: מחורבן.

הוא: נו חכי שנייה

היא: מה מתחיל במ' ומסתיים בבית המקדש?

הוא: אוף, בואי ננסה עוד אחד.

היא: אוי ואבוי.

הוא: "האיש הירוק מיהר לדווח לרשויות ההגירה על השב"ח הכחול והוא טופל כראוי."

היא: טוב, זה פשוט מטופש.

הוא: לא נכון, הראיתי את זה לעוד אנשים והם לא מסכימים איתך!

היא: הראית לאהוד?

הוא: כן, והוא אהב!

היא: אין מצב שהוא אמר את זה.

הוא: צודקת, הוא בעיקר דיבר על איך השגתי את מס' הטלפון שלו והאם צו ההרחקה עדיין בתוקף.

היא: ומה עם קרן?

הוא: הראיתי לה והיא עפה על זה!

היא: לא נכון.

הוא: צודקת, בכלל לא שאלתי אותה, אבל אני בטוח שהיא תאהב.

היא: נראה לך?

הוא: אין לי ספק בכך. הפסיכוהיסטוריה לא משקרת.

היא: אתה… סליחה?

הוא: עשיתי ניתוח פסיכוהיסטורי על התרחיש הזה, ואני חוזה שהיא הייתה עפה על הטקסט.

היא: תפסיק לדבר שטויות.

הוא: מאמי, את לא בעניינים כמוני, אז תיאלצי לסמוך עלי כשאני אומר

היא: פסיכוהיסטוריה הוא מדע תיאורטי בלבד המבוסס על ההשערה המופרכת שניתן לתרגם את מכלול הרגשות והגירויים האנושים למשוואות מתמטיות, תוך הפשטה גסה וריקון מתוכן של כל התובנות הסוציולוגיות המורכבות שהמחקר המודרני הגיע אליהן אי פעם.

הוא: מה?? רגע אחד…

היא: בנוסף לכך (בהנחה שה"מדע" הדמיוני הזה איננו אוסף של דיסציפלינות חסרות משמעות), על מנת להגיע לתוצאות קוהרנטיות וקבילות בעלות מובהקות סטטיסטית גבוהה, אתה תיאלץ לקיים את הניתוח הפסיכוהיסטורי שלך במסגרת זמן של לפחות שלושה דורות, לנהל אותו ביחס לאוכלוסיה של מליארדי פרטים ולהניח שהמין האנושי הוא המין התבוני היחיד בגלקסיה, תוך הקפדה על כך שאף אחד ממושאי המחקר לא יהיה מודע לקיומו של הניתוח אותו אתה מתכוון לבצע ועם כל הכבוד, אני חושבת שקרן בהחלט מודעת לקיומו של המחקר הפסיכוהיסטורי לפרטי פרטיו.

הוא: 😐

היא: כן, כזה.

הוא: אההה… כלומר… אבל… רגע אחד! ממתי את יודעת מה זה בכלל פסיכוהיסטוריה?

היא: הילד זרק כדור לספרייה ו"המוסד השמיימי" נפל לרצפה. הרמתי, עלעלתי בו קלות והחזרתי למקום.

הוא: כל זה מעלעול?

היא: מרופרף.

(פאוזה)

הוא: בואי למיטה.

היא: סליחה?

הוא: עכשיו.

היא: אבל

הוא: את חושבת שנוכל לדקלם את חוקי הרובוטיקה תוך כדי?

היא: טוב נורק בלי חוק האפס. הוא יותר מדי פסיכוהיסטורי לטעמי.

הוא: מצוין, בדיוק לפי התחזית שלי.

היא: שקרן.

הוא: צודקת, אני אפילו לא הצלחתי לחזות איך יסתיים הפוסט הזה.

הוא והיא #6

(פורסם במקור בפייסבוק בשינויים קלים)

היא: מאמי, אתה צריך להיות יותר מסודר. יש הרבה אנשים שנכנסים לבית כשאנחנו לא כאן, ויכול להיות בלאגן אם דברים לא במקום.

הוא: מי נכנס?

היא: העוזרת, הבייביסיטר, המאמנת כלבים

הוא: יש לי רעיון!

היא: אוי ואבוי.

הוא: נמפה את הבית לפי אזורים מורשים ולא מורשים עבור כל אחד מהפולשים!

היא: הם לא פול

הוא: במידה ופולש כלשהו

היא: אלוהים, הם לא פול

הוא: …ינסה להיכנס לאזור אליו הוא לא מורשה, הוא יזוהה באמצעות מערכת זיהוי ביומטרי שתפעיל מלכודת ממנה לא יצא חי. כך נשיג שליטה מוחלטת במבצר שלנו!

(פאוזה)

היא: יודע משהו? אם תמצא את הכסף לכל זה לצד הטיפולים לילדים, אני מסכימה.

הוא: מצויין, אז נתת לי את הסכמתך העקרונית להפוך את הבית למלכודת מוות.

היא: אה… רגע, זה לא בדיוק מה ש

הוא: מבחינה תאורטית שנינו פסיכופתיים. מבחינה מעשית – אין לנו מספיק כסף לפרנס את הנטייה הזו.

(פאוזה)

היא: אני מחליפה מנעולים מחר על הבוקר.

הוא: ועכשיו אני יודע מה לכלול ברשימת האיזורים שלך.

בדרך לחנך את הילדים עוצרים בטאטואין

הוא

הכל התחיל כשעבדתי בבית (בעיקר שיחקתי בסמרטפון) ונתקלתי בפוסט ממש חשוב (על יודה).

הגמדה הייתה בקרבת מקום ולפתע המילים הנפלאות ביותר בגלקסיה יצאו מפיה: "אבא, מה זו הבובה הזאת?"

הייתי בשוק. זו הזדמנות של פעם בחיים להציל את נשמתה לפני שאני מאבד אותה לנסיכה סופיה לנצח.

"מתוקה, זה יודה. והוא מאוד חכם."

"אבל מה הוא עושה?"

"הוא מלמד את הנסיך לוק להיות גיבור!" היא בעולם של נסיכים ונסיכות, הייתי חייב לתקוף עם אוצר המילים הנכון.

"באמת? אבל מי זה לוק?"

"הנה, זה לוק. הוא חייב ללמוד איך להילחם בחרב כדי להציל את הנסיכה ולהילחם בדארת' ויידר הרשע!"

רציתי להרחיב עוד בנושא, אבל הגעתי למסקנה שהיא קצת צעירה מדי מכדי שאדון איתה במיתולוגיות ומוטיבים אדיפליים מטרידים בקלסיקות מודרניות. בקיצור, לאחר שסיימתי…

היא

…לבלבל לילדה את המוח, הוא ישר מיהר לבלבל לי את המוח.

"יווו את לא מאמינה, היא שאלה אותי על סטאר וורס! התחלתי לתת לה הרצאה על סטאר וורס! והיא לא השתעממה!"

"אתה מתכוון שהיא לא השתעממה כמוני?"

"בדיוק!"

כן, סמכו על בן זוגי שיידע לדבר ללב הבחורה. אני פשוט לא מבינה על מה הוא מבזבז את האנרגיות שלו. נשבעת לכם שלא ידעתי שהיה יותר מסטאר טרק אחד לפני שפגשתי אותו. מאז שאני איתו – זו אולימפיאדת רפרנסים בלתי נגמרת. אני טובעת בביצה המכילה תוכניות של אייקון, ספרים של ג.ר.ר. מרטין, אסופות של אסימוב ופרקים של באפי. הרבה באפי. לפחות הרווחתי מזה את אנג'ל (החתיך!).

עשינו פעם מרתון סטאר וורס. הוא רצה לקחת אותי להליך גט מזורז ברבנות כשהבעתי סימני התענינות ב"אימת הפאנטום". "אני לא אשמע דברים כאלה אצלי בבית!" הוא צרח. שלחתי אותו לשאוב אבק ולעשות לי קפה כדי שירגע.

שאלתי אותו: "מאמי, לפחות אתה מתכוון להראות לה את הגירסה החדשה המשופצת, עם כל האפקטים המגניבים האלה?"

הוא הסתכל עלי כאילו…

הוא

…תקעו לי לייטסייבר בגב. לא האמנתי שהיא אומרת לי דבר כזה.

"גבירתי הנכבדה," אמרתי בטון הרציני ביותר שיכולתי לגייס, "בבית הזה האן יורה ראשון, הבנת אותי?"

היא לא הבינה. לא זכרה בכלל את הסצנה. הרווחתי עוד פעם כיסוח דשא. וקפה. כלומר, היא הרוויחה את הקפה, אני רק את הדשא.

מפה לשם, מלכת היופי מנחיתה עלי עוד פצצה.

"מאמי, אולי תוריד לה גם 'אווטאר'? היא ראתה בצהרון ושאלה אותי על זה היום."

תגידו לי, היא רצינית? איך אפשר לחיות בעולם בו ג'יימס קאמרון לא זכה באוסקר על…

היא

…ואז הוא התחיל לבלבל לי את המוח על ג'ימס קאמרון ואוסקרים וטיטאניק ואווטאר ושליחות קטלנית והנוסע השמיני 2, ודפק לי נאום חופר על הקולנוע של היום, ואיך הבמאים המוכשרים באמת לא זוכים באוסקר על היצירות הנכונות שלהם, ובלה בלה בלה.

אני שואלת אתכם, קוראים וקוראות: האם המילה "גיקיאדה" רשומה בכתובה? אני חיפשתי וחיפשתי ופשוט לא מצאתי. הדבר היחיד שכן מצאתי זה שהקפה עליו. לפחות עם זה הוא לא יכול להתווכח.

הוא

אל תאמינו לה, אני יכול להתווכח על כל דבר. לנצח בויכוח זו הבעיה, אבל בכתובה לא רשום שאני צריך לנצח. כתוב רק לגבי הקפה.

שתי היצירות הוקרנו לגמדה והגמד. לא נרשמה התענינות מיוחדת מצידם, שזה די מאכזב. לעומת זאת, מלכת היופי דווקא נזכרה מחדש בכמה היא די אוהבת את אווטאר. יצאתי קרח מכאן ומכאן. טוב, אם להודות על האמת, זו באמת יצירה מרשימה מאוד ברמה הטכנית-קיבינימט-עם-קאמרון. טוב, גם התסריט לא רע. כלומר, גם אני נהניתי לראות. כלומר פנדורה זה באמת מקום מגניב. כלומר, הסרט די מרתק. כלומר… נו, רדו ממני כבר, עלוקות!

לגבי סטאר וורס… ננסה בפעם הבאה. אולי עכשיו הם לא התחברו, אבל… I sense the force is strong with these ones.

עדכון: ורד טוכטרמן הפנתה את תשומת ליבי לסרטון הבא. לאחר שכמעט הקאתי מצחוק, אני מביא אותו לפניכם:

הוא והיא #5

היא: מאמי, אתה פנוי?

הוא: לא ממש, קצת עסוק.

היא: אני צריכה שתכסח את הדשא.

הוא: לא עכשיו, אני ממש עסוק.

היא: מה אתה עושה? אויש, נו באמת, עוד פעם "הוא והיא"? חשבתי שגמרנו עם זה!

הוא: סורי… זה מה יש. כשאין רעיונות תמיד חוזרים למה שמכירים. חוץ מזה, זה עושה הרגשה טובה.

היא: וזה יותר חשוב מלכסח את הדשא?

הוא: היי, זה עניין רציני! סלף רפרנסינג זה משהו שאסור לזלזל בו!

היא: לכסח את הדשא.

הוא: תראי, הבלוג התחיל לתפוס תאוצה.

היא: דשא.

הוא: ויש לאחרונה יותר תעבורה, בעיקר מאז אייקון.

היא: מה מתחיל ב-ד', נגמר ב-א' ובאמצע יש הרבה ירוק שלא מעשנים?

הוא: אז אני צריך להתחיל למתג את עצמי. חוץ מזה, כל הגדולים עושים סלף רפרנסינג. ווידון, למשל.

היא: מאמי, אני לא חיה בגיק-וורלד כמוך.

הוא: (גלגול עיניים) עונה 7, למשל, זוכרת? רבע עונה היה עם הרוע הראשון ושאר העונה היה בדיחות על שש העונות הקודמות.

היא: דבר ראשון, כל הקטע הזה לא מקדם אותך לאף מקום. זה סתם התעסקות במה שעשית במקום להמשיך הלאה. זה קצת מזכיר את הנחש ההוא שאוכל לעצמו את הזנב ו… אה, אני רואה ששמת כבר תמונה למעלה. אחלה. ודבר שני, אתה לא יכול להשוות את עצמך לווידון.

הוא: תני לי סיבה אחת למה!

היא: קודם כל, אין לך נון סופית בשם המשפחה, וחוץ מזה… יו! מה זה היה עכשיו?

הוא: עשית עכשיו סלף רפרנסינג. אז עכשיו לך מותר ורק לי אסור?

היא: ואו… מה זו ההרגשה זאת?? זה מטורף!

הוא: רואה, אמרתי לך שזו הרגשה נפלאה.

היא: ומה זה הקו מתחת למה שאמרתי?

הוא: כל פעם שאת עושה את זה, מופיע קו כדי לסמן שיש קישור למה שאת מדברת עליו.

היא: ואו… יש לי זרמים בכל הגוף עכשיו… הקו הזה… מזכיר לי נון סופית… ואו!!! עוד פעם! זה לא נורמלי!

הוא: כן, אני יודע, רק אל תגזימי. גם השתמשת עכשיו באותו רפרנס פעמיים, זה קצת ישעמם את הקהל.

היא:  רגע, אפשר עוד כאלה?

הוא: כן, אבל תעשי את זה במידה, אחרת…

היא: אתה קונה לי טארדיס! אתה מבלבל לי את המוח על באבילון 5! היית באייקון! משחקי הכס כמגזין אופנה! סאטירה על ז'רגון של מטפלים בחינוך המיוחד! אני רוצה ערב רומנטי בזמן שאתה חושב על ההוגו! אתה מוציא קיטור על מחקרים שרלטנים! טיילנו באיטליה! יש לנו נוסע בזמן בפח האשפה! אלוהים, איזו הרגשה!

הוא: מאמי, את בסדר…?

היא: אני מרגישה כאילו הזריקו לי קוקאין מעורבב בשוקולד ופיזרו מעל זה אבקת פיות!

הוא: אוקיי, אני חושב שקצת הרחקנו לכת…

היא: אנחנו צריכים להישאר בבית ולעשות את זה כל הזמן! רגע, כולם צריכים לעשות את זה! כולם! כל הבלוגוספירה! כל הקהילה! לשבת בבית ולספר בדיחות עצמיות!

הוא: מאמי, כמה אצבעות את רואה?

היא: זה יהיה מדהים! אוננות נפלאה של הומור! אורגיה של רפרנסים! סדום ועמורה של בדיחות שרק קהל סופר-מצומצם מבין!

הוא: ששש… את תעירי את הילדים!

היא: עזוב את הילדים עכשיו! נמכור אותם… לא! נאכל אותם, נכתוב על זה, נאכל אותם עוד פעם ואז נכתוב על איך דיברנו לעשות את זה!

הוא: אוקיי, אוקיי, רגע, מתוקה… אהה… את חייבת להירגע… אה… יודעת מה? אני יודע מה את צריכה… את צריכה ש… אני אלך לכסח את הדשא! בדיוק! זה מה שאני אעשה! אכסח את הדשא, זה מה שאת הכי אוהבת שאני עושה! הוא יהיה הדשא הכי יפה, הכי סימטרי, כל גבעול בדיוק באותו גובה! הוא יהיה מושלם, שומעת?! מושלם! מושלם! מושלם!!! אני עושה את זה עכשיו!

(רץ למחסן)

(מוציא את המכסחת)

(רעש כיסוח דשא)

היא: אלוהים, הדברים שאני צריכה לעשות כדי שהבית הזה יתקתק.

הוא והיא #4

הוא: מאמי! בואי, בואי תראי!

היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה!

הוא: מדהים, נכון?!

היא: מה זה. הדבר הזה.

הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא?

היא: מה זה… הדבר הזה.

הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח!

היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות.

הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן

היא: אתה. לוקח. את זה. עכשיו. בחזרה. לחנות. ומבקש. את כל. הכסף. בחזרה.

הוא: חבל לך הזמן, איזו הסטוריה עברה על זה. על אמת!

היא: אתה פשוט לא מקשיב לאף מילה שאני אומרת, נכון? פעם קודמת היית מרוכז בכמה חבר'ה עם כלבת, ועכשיו… מה זה?!

הוא: אני פותח את הדלת

היא: זה נראה לך בטיחותי לילדים?! הם ייתקעו שם!

הוא: כן כן, זה באמת מגניב, אבל אני רוצה שתסתכלי פנימה, את לא תצטערי!

היא: אלוהים ישמור!

הוא: נכון? 🙂

היא: זה גדול יותר בפנים!

הוא: נכון שזה הדבר הכי מגני

היא: איזה עוזרת אתה מכיר שתסכים לנקות את זה, דביל?! יש שם בניין של כמה קומות!

הוא: שכחת את הבריכה.

היא: את המה?!

הוא: עזבי, עוד נדבר על זה.

היא: לא נדבר על שום דבר, אתה מעיף את ה… תגיד לי, מה זה הצבע הזה? "כחול מעיק"?

הוא: זה הכחול המקורי שהיו משתמשים בו בשנות ה-60. לא יפה?

היא: שנות ה-60?? לא רק שקנית משהו שאי אפשר לנקות והוא לא בטיחותי, הוא גם ישן?

הוא: לא רואים בכלל שהוא שהוא בילה כמה שנים במגרש גרוטאות, הא?

היא: אלוהים, לא היו לך חברים לשחק איתם בילדות, שאתה גורר את הצעצועים האלה לבית שלנו?

הוא: ממש לא, אבל תסתכלי על השריטות!

היא: או, אני שמחה ששמת לב אליהן. אני מקווה שזה שכנע אותך להיפט

הוא: יודעת כמה היסטוריה יש בשריטות האלה?

היא: אתה רוצה שאני אדבר על שריטות?

הוא: תראי! השריטה הזו נוצרה בטרנזאלור!

היא: מישהו נכנס בזה עם טרקטור???

הוא: טרנזאלור, מאמי, את לא מרוכזת.

היא: תזכיר לי למה התחתנו?

הוא: אני מכין חרא ספגטי ואת מכינה עוגות במרקם שאף ביולוג לא יודע להגדיר, אז התחלפנו. אבל עזבי את זה עכשיו, את קולטת שהדבר הזה שרד מלחמת זמן?

היא: אתה קולט שאתה לא תשרוד את הלילה?

הוא: יו, בואי ניסע לתקופה של הדינוזאורים!

היא: אתה תגמור בתור גוויה גם בלי לנסוע למקומות האלה, אם אתה לא מעיף את זה קיבינימט.

הוא: יא אללה, בנו מחדש יקום שלם עם הטארדיס. לא להאמין, הא?

היא: תיקח את התרמוס הזה, לפני שאני קוברת אותך ביציקת בטון.

הוא: טארדיס, מאמי. את ממש לא מרוכזת.

היא: אני מאוד מרוכזת. מרוכזת באיך אני מעלימה אותך ביחד עם הגרוטאה הזו.

הוא: והדבר הכי מגניב זה שהיא יכולה לטייל לכל מקום, לכל זמן.

היא: הלוואי עלי, רק לא להיות כאן ועכשיו.

הוא: את לא מאמינה לי, הא?

היא: אני לא מאמינה על עצמי. מאמי, זה ה"הוא והיא" הכי מייגע עד עכשיו.

הוא: יודעת משהו? אני אוכיח לך! אני אסע בזמן!

היא: וואללה יופי. בוא נראה באמת.

(נכנס)

(מפעיל)

(רעש טארדיס)

(נעלם)

(חוזר)

הוא: נו, רואה?

היא: זה היה הרעש הכי נוראי ששמעתי בחיים שלי.

הוא: זה כל מה שיש לך לומר?

היא: זה נשמע כמו פיל וירבוע חולה עגבת שעושים שלישייה עם כינור לא מכוון, עד שאחד מהם נחנק אירוטית למוות מהמיתרים. כנראה הפיל.

הוא: 😐

היא: כן, ככה.

הוא: הבאתי לך הוכחה למסע בזמן. ואלוהים ישמור, מה זה היה התיאור הזה עכשיו?

היא: זה מה יש. תתקדם. איזה הוכחה הבאת בכלל?

הוא: חזרתי בזמן ללפני חודשיים, הלכתי לסופר, והבאתי חלב!

(פאוזה)

היא: חלב?

הוא: הנה, תראי!

היא: זה מלפני חודשיים.

הוא: נכון! מסע בזמן או לא מסע בזמן?

היא: קנית מכונת זמן כדי להביא לי חלב שפג תוקפו?

הוא: את באמת קהל קשה.

היא: תיכף אני אראה לך קשה. זה עף מכאן הלילה. כמה עלה לנו תהליך קבלת ההחלטות שלך?

הוא: הכל בסדר.

היא: כמה הוצאת על המרצדס עם השריטות מטראנטור?

הוא: זה טראנזלור, אבל זו הייתה ממש טעות מקסימה מצידך. רואים שלמדת אצלי משהו.

היא: רואים שלא למדת כלום, דביל. כמה עלתה לנו עילת הגירושין המקרטעת הזאת?

הוא: את לא צריכה לדאוג, דיברתי כבר עם שולה מהבנק ו

היא: מה שולה??? זו הפקידה של המשכנתאות!

הוא: כן, אבל זה החלק הקל. מסתבר שבנוסף למשכנתא ורישום בטאבו, צריך גם ללכת למשרד החלל

היא: מעניין מה סרסיי היתה עושה במקומי.

הוא: …ולעשות שם טסט, אבל בגלל שחסר כרגע שר זה מתעכב. אז מה את אומרת, עשינו עסקה טובה בסך הכל, הא?

(פאוזה)

היא: עשית את זה רק כדי לאלץ אותי לראות איתך "פיירפליי", נכון?

הוא: את תביאי את הפופקורן, אני מפעיל את הסטרימר.


הדוקטור חוזר ב-19.9.2015.
אני רק אומר.

הוא והיא #3 ("הוא, היא והוגו")

היא: מאמי

הוא: כן?

היא: מה אתה עושה?

הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות.

היא: חשבתי על משהו

הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה.

היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום

הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה?

היא: והבית שקט סוף סוף

הוא: אני כבר לא יודע למה התעקשתי לעבוד עם אובונטו. הייתי צריך לנסות בכל זאת דביאן.

היא: וקניתי בושם חדש מדהים

הוא: או שאולי בכל זאת הייתי צריך לשים כאן ווינדוס 8? אומרים גם שה-10 ממש טוב.

היא: אז אולי אתה רוצה… "לשחק דוקים"?

הוא: לא יודע, לא מסתדר עם ה– Desktop Launcher הזה.

היא: אתה רציני?

הוא: מזל שלמדתי קצת Bash פעם.

היא: אתה רציני??? עד שיש לנו קצת זמן ובא לי… "לשחק איתך בצוללות"?

הוא: לינוקס זה מכה.

היא: לקסוס זה מכה?!

הוא: לינוקס, מאמי. את לא מרוכזת.

היא: ברור, אני לא מרוכזת. קיבינימט, כמה אופציות היו לי בחיים ונתקעתי איתך.

הוא: היי! את לא מאמינה מה כתבו עכשיו!

היא: צודק, אני באמת לא מאמינה. אני פה, מוכנה, במצב רוח מתאים ל"עש לילה", וכבודו מתעסק ב

הוא: Sad Puppies!

היא: סליחה?

הוא: הם הפסידו! כתבו עכשיו באינטרנט! כולם מדברים על זה! היה הוגו והם הפסידו כמעט בכל הקטגוריות שהיו בהן מועמדים שלהם!

היא: 😐

הוא: 🙂

היא: אז אתה לא רוצה "לשחק מונופול"?

הוא: Love wins! Love wins!

היא: מאמי, אני לא לגמרי בטוחה שהרפרנס הזה התאים.

הוא: בי נשבעתי – Vox Day, you shall not pass!

היא: אוף, עוד פעם? מאמי, הסרט הזה שיעמם אותי תחת.

הוא: האימפריה הרימה את ראשה, אך שנית לא הכתה!

היא: אז אתה לא רוצה לשחק ב"כותב ועורכת"?

הוא: עמלנו לא ירד לטמיון!

היא: ה-Role Play הזה לא מדליק אותי.

הוא: עלינו ארצה

היא: אתה יליד הארץ.

הוא: הקמנו מדינה

היאאתה לא הקמת שום מדינה.

הוא: הפרחנו ביצות, ייבשנו שממה

היא: הפוך, מאמי.

הוא: צלחנו את חרב אלף הראמות…!

היא: אין לי מושג מה זה ואני גם לא רוצה לדעת.

הוא: …ולא התקפלנו בפני הכלבלבים!

היא: זה בסדר, אף אחד גם לא יתקפל הלילה.

הוא: עמדנו בפרץ!

היא: לא נראה לי לגבי העמידה.

הוא: שנית ווינטרפל לא תפול!

היא: אני כבר נפלתי.

הוא: לכו לכם, כלבלבים, בחזרה לזהאדום וקברו עצמכם שם!

היא: גם אני הולכת לקבור את עצמי.

הוא: לא נלך עוד כצאן לטבח!

היא: אתה ישן הלילה במטבח.

הוא: סקיינט נוצח!

היא: לא יודעת לגבי סקיינט, אבל יש לך וירוס בתוכנה בראש. ואני עפה לישון.

הוא: אח, זה באמת עושה לי מצב רוח טוב כל הסיפור הזה. אז תגידי

היא: מה?

הוא: רוצה לשחק ב"דאינריז ודרוגו"?

היא: עכשיו אתה נזכר?

הוא: גם "באפי וספייק" הולך.

היא: אני גם הלכתי.

הוא: אה… "שרידן ודלן"?

היא: אתה יודע, להיות נשואה לך זה כמו להיות נשואה לקלארק קנט.

הוא: באמת? איזה יופי, למה את אומרת את זה?

היא: אצל שניכם מתחת לחנון מסתתר סופר חנון. לילה טוב.

(טריקת דלת)

(פאוזה)

הוא: קלארק קנט. מגניב.

עוד רסיסים מאיטליה

(בהמשך לפוסט הקודם אודות חופשתינו בארץ המגף)

הוא, גמדה ומדוזה

גמדה: אבא, אני לא נכנסת למים! אני מפחדת שיגיעו מדוזות!

הוא: אל תדאגי, מתוקה, זה לא יקרה. הן יודעות כמה יקר פה.

הוא, היא ושופט

הוא: מאמי, אני צריך שנייה ללכת.

היא: אתה לא הולך לאף מקום. אין מצב שאני משתלטת על הגמדים לבדי.

הוא: אז מה אני אעשה?

היא: במים.

הוא: ומה אני אגיד לשופט?

היא: צודק, אולי זה באמת לא רעיון כל כך טוב.

הוא: עזבי, מאוחר מדי. העיקר שקיבלתי ממך אישור.

היא: אבל האישור שלי לא יספיק לשופט!

הוא: מה פתאום? בטוח שזה יספיק.

היא: נראה לך?

הוא: ברור! תאמיני לי, אם שופטים היו צריכים להתוודות על כל הפעמים שהם קיבלו אישור מהאישה, הם היו צריכים להחליף מקומות עם הנאשם.

הוא, היא ומטוס

היא: מאמי, תראה את המטוס באופק, מעל הים!

הוא: כן, הוא מפזר איזה עשן מוזר.

היא: נכון. מה נראה לך?

הוא: הוא בטח מחפש את קארי גרנט.

הוא, היא וציפורים

(מלכת היופי והגמדים מתלהבים מציפורים ליד מתקני השעשועים לילדים על החוף)

היא: תראו את הציפורים, חמודים!

הוא: עזבי, נשמה, הן בטח מתכוננות למתקפה.

(כן, היו לי יותר מדי פלאשבקים להיצ'קוק בטיול הזה)

הוא וביטוח

(ארוחת צהריים בונציה. פתאום שיחת טלפון ממס' 072-228-2022)

הוא: שלום?

טלפון: זה המתוסכל?

הוא: מי זה?

טלפון: מדברת XXX מ"עוגנים ישיר". אנחנו…

הוא: אני באיטליה, ואתם חוצפנים. עוד פעם אחת את מתקשרת אלי, אני שוחט אותך, חונק את בעלך ושורף לך את הילדים.

(מנתק)

מצטער, ברסיס הזה אין שום קומדיה. רק אפיסת כוחות מול הדבר הזה שנקרא "הספאם הטלפוני הנבזי והבלתי פוסק של חברות ביטוח".

הוא, היא וז'אקט

היא: בוא נקנה כאן ז'אקט!

הוא: נראה לך? אין להם לא ז'אקט מטריקס ולא ז'אקט ספייק.

(בסוף קנינו. לשנינו.)

היא: אני לא מאמינה שקנינו אותם! נהיה הכי יפים בעיר!

הוא: וגם הכי עניים.

הבלדה על פורטוגרוארו

בבוקר חם, בבוקר לח
יצאו הארבעה בסח
לראות, לנשום וגם לטעום
את העיירה החלומית במזרח
עליה חלמו, עליה שרו
ושם העיירה: פורטוגרוארו
הם יצאו נלהבים, מצוידים ללא דופי
המתוסכל, גמד, גמדה ומלכת יופי.

הם הגיעו לעיירה בטקסי הנאמן
("אני אאסוף אתכם מאותו המקום – ובזמן!")
יצאו מהרכב, שאפו אויר הרים צלול
וביחד, בהתלהבות – פצחו במסלול.

מהעיירה הציורית הם נפעמו,
ממי הנהר טעמו,
טיילו, הסתובבו והצטלמו.
העיירה הייתה שקטה, וזה נראה להם קצת מוזר
אך דבר את רוחם הנלהבת לא שבר
לבסוף, כשהבטן מקרקרת
מיהרו הארבעה לארוחה איטלקית מפוארת.

אך אבוי,
מה קרה? שוד ושבר!
בשתיים בצהריים
העיירה הארורה
סגורה מכל עבר!

מקום מוזר ושטני
המתוסכל לא הכיר, לא ידע
כי החנויות והמסעדות ייפתחו אולי בפאקינג ארבע!
"אבוי!", זעק המתוסכל
"חמס!", בכתה מלכת היופי
אלוהים, מדוע זה בראת מקום מלא סבל ללא מזור?
הארבעה לא ראו מקום כה נורא
מאז נורמנדי, המתלה ובופור.

גורלם נחרץ,
עתידם אבוד,
חלום הארוחה הלך לאיבוד
לטקסי נכנסו,
בנסיעה בכו
עד שגרונותיהם ניחרו
וזו הייתה בלדת הדמים על פורטוגרוארו.
קיבינימט.

מוסר השכל

בעיירות הקטנות והציוריות באיטליה, הכל סגור. החנויות נפתחות רק בערב. מסעדות מגישות צהריים, אך נסגרות בשתיים ונפתחות בערב מחדש. רצוי לבדוק לפני.

קיבינימט.