הוא והיא

הוא והיא #44

הוא: מאמי, אני חושב שאני צריך לכתוב סיפור ילדים…

היא: וואללה.

הוא: …על ערפד.

היא: סליחה?

הוא: בממ"ד.

היא: ערפד בממ"ד?

הוא: יש ילד קטן וחמוד, והחבר הכי טוב שלו זה הערפד בממ"ד.

היא: על זה כל הסיפור? על הערפד?

הוא: בממ"ד.

היא: זה לא מספיק. צריך שיהיו לו עוד חברים.

הוא: נראה לך? יודעת מה אני הייתי נותן בילדות בשביל חבר ערפד, ועוד בממ"ד?

היא: זה לא מספיק, צריך עוד יצורים בסיפור.

הוא: איזה עוד יצורים מפחידים יש?

היא: ליצן.

הוא: סליחה?

היא: הליצן במחסן.

הוא: לא יעבוד, עדיף סוהרסן במחסן.

היא: אז מה נעשה עם הליצן?

הוא: הוא יכול להיות עם איש הזאב.

היא: ואיפה בדיוק אתה תשים את איש הזאב?

הוא: מה זאת אומרת? במרזב!

היא: איש זאב במרזב?

הוא: איש זאב במרזב!

היא: אבל…

הוא: אני אוהב את הבריינסטורמינג הזה.

היא: אבל אין לך עלילה!

הוא: ההורים שלו לקחו אותו לחופשה…

היא: בבית מלון?

הוא: עם זומבי בלובי!

היא: אבל… איפה תשים את החייזר?

הוא: במנזר.

היא: חייזר במנזר?

הוא: זה מלון בטבריה.

היא: איך אתה מתכוון לקדם את העלילה רבת הרבדים הזו?

הוא: וואללה, נתקעתי. אין לי מושג איך להכניס את הדרקון בירקון.

היא: לא בירקון. באיצטדיון.

הוא: דרקון באיצטדיון?

היא: דרקון באיצטדיון!

הוא: …בטבריה?

היא: אז בחדרון.

הוא: איזה חדרון?

היא: הדרקון בחדרון. הוא שוכר במלון.

הוא: ומה נעשה עם הגריפון?

היא: בארון.

הוא: לא טוב. רציתי לשים את בן הלילית בארונית.

היא: עזוב, שים אותו בחללית. או בחשמלית. אולי בשלולית?

הוא: אולי בכל זאת תרגום לוטם?

היא: אלף במרתף, וסגרת עניין.

הוא: והגורגונה?

היא: באנטנה.

הוא: המממ… לא דיברנו על ההורים של הילד.

היא: אבא שלו טכנאי מחשבים.

הוא: אוקיי.

היא: כל הזמן נכנס לו בסיליסק לדיסק.

(פאוזה)

הוא: אני רעב.

היא: יש ייטי בספגטי.

הוא: רגע! שכחנו את הטרול!

היא: אל תדאג, הוא נשאר באשכול.

הוא: אבל…

היא: עזוב, זה לא לפרוטוקול.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #43

הוא: רגע אחד!

היא: מה קרה?

הוא: תפסתי אותך.

היא: סליחה?

הוא: על חם.

(פאוזה)

היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון?

הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן.

היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ…

הוא: זה משבר חריף.

היא: …ולא אמין באופן כללי.

הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה.

היא: מה הבעיה?

הוא: את עשית לה לייק בפייס.

היא: נו?

הוא: היא מהקהילה.

היא: נו?

הוא: ממתי אתן חברבוקיות?

היא: מאז שהיא ביקשה ממני.

הוא: גבירתי הנכבדה

היא: אתה דפוק.

הוא: האם את טולקינאית?

היא: אתה דפוק לגמרי.

הוא: האם קראת בצעירותך את "רומח הדרקון"?

היא: מה אתה רוצה ממני?

הוא: כי אם התשובה לשאלות האלה שלילית, אז יש רק הסבר אחד לקיומו של הקשר הדיגיטלי הזה ביניכן.

היא: והוא…?

הוא: את חברה בקבוצת הווטסאפ הסודית.

(פאוזה)

היא: שוב אני מוצאת עצמי במצב בו אני נאלצת לשאול מה לעזאזל.

הוא: קבוצת הווטסאפ הסודית בה מרכלים עליי.

היא: אה, הקבוצה הזו.

הוא: א-הא, אז את מודה בהכל!

היא: אני רק רוצה להבין…

הוא: אין מה להבין, הכל ברור כסופר נובה.

היא: ישנה קבוצת ווטסאפ סודית…

הוא: עליתי עליה מזמן, לא סודית ולא נעליים.

היא: שמהותה היא ללכלך עליך מאחורי הגב…

הוא: אוקהם לצידי, גברתי.

היא: ובה חברים כל חברי הקהילה…

הוא: אוקהם, הבנת אותי?!

היא: גם אלה שאתה בקשר איתם, וגם אלו שלא.

הוא: אני מלך באוקהם.

היא: הממ… אפשר לשאול איך היה הפיילוט להרצאה?

הוא: אמרו שהיה אחלה, ושיש בכל זאת כמה דברים לתקן וכמה בדיחות שאפשר להוריד…

היא: בסדר, אבל אני רק מקווה שאתה לא הולך לומר ש…

הוא: אחר כך הם הלכו וריכלו עליי בקבוצת הווטסאפ הסודית.

היא: (אנחה) בוודאי שזה מה שהם עשו.

הוא: נו, ומה הם אמרו?

היא: איפה?

הוא: בקבוצה הסודית המזורגגת!

היא: בתור מה אתה שואל אותי?

הוא: בתור אחת האדמיניות.

היא: אתה מתכוון בתור גב' אוקהם.

הוא: או, ידעתי שתביני אותי.

היא: תמהני האם יש עוד אינדיקציות למזימה הסודית נגדך.

הוא: בוודאי! הייתה היענות מעולה לפיילוט, כמה אנשים אמרו לי שיבואו לראות את ההרצאה בכנס, ובאופן כללי תמיד שמחים לעשות לי בטא ולפרגן. אה כן, וד"ר מוות נתנה לי את החדש שלה עם הקדשה.

היא: ואו, הם פשוט שונאים ת'צורה שלך.

הוא: בחיים לא עמדתי בפני סוג כזה של לוחמה פסיכולוגית.

היא: אתה ממש האסיר איקס.

הוא: צריך להמציא אלף-בית חדש לגמרי כדי לתאר איזה אסיר אני.

היא: אולי פשוט תקים קבוצה סודית משלך שרק אתה תהיה חבר בה?

הוא: ניסיתי. לא עבד.

היא: למה?

הוא: איך אפשר להיות חבר בקבוצה שמלכלכת עליך מאחורי הגב?!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #42

הוא: אז איך היתה ההרצאה שלך?

היא: אחלה. הנה הדיסקונקי שלך בחזרה.

הוא: אני רואה שבחרת דווקא בכחול. למה לא בירוק?

היא: כי…

הוא: צודקת, אף אחד לא אוהב את סלית'רין.

היא: עלית עלי.

הוא: אני שמח שהכחול חזר אליי. זה דיסקונקי המזל שלי.

היא: דיסקון המזל?

הוא: לגמרי. אני שם עליו את כל ההרצאות שלי.

היא: וזה עוזר?

הוא: רק אם אני לובש להרצאה גם את חולצת המזל שלי. ההיא עם הג'וקר.

היא: ו… זה עוזר?

הוא: בוודאי! בתנאי שאני לובש גם את תחתוני המזל.

(פאוזה)

היא: אני נכנעת. מה יש על תחתוני המז…

הוא: באטמן.

היא: הייתי… צריכה לנחש.

הוא: זו שיטה שמוכיחה את עצמה בכל כנס. דיסקון, חולצה, תחתונים.

היא: אתה דפוק.

הוא: את סתם מקנאת בי כי אין לך תחתוני מזל.

היא: אתה רוצה לדבר על ההרצאה שלך או על תחתונים?

הוא: יש הבדל?

היא: כשתסיים להוציא את הראש שלך מהתחתונים של הג'וקר…

הוא: באטמן.

היא: …אולי תשקול להוריד קצת נושאים, כי זה עלול להיות עמוס מדי.

הוא: אוף. את מה להוריד?

היא: לא יודעת. אבל את קפטן פייק תשאיר.

הוא: תני לי לנחש – הוא ח…

היא: …תיך. מה הסיפור שלו בכלל?

הוא: נפצע קשה בתאונת קרינה, ויכול לדבר רק בביפים. אחד – כן, שניים – לא. ואם כבר אנחנו בעניין…

היא: אנחנו לא עושים צפייה משותפת.

הוא: אבל…

היא: שני ביפים, מאמי.

הוא: אבל אול…

היא: שני. ביפים.

הוא: אוף. עכשיו אני תקוע גם בהרצאה לעולמות, וגם בסיפור לשנתון.

היא: האמת שהסיפור שלך קצת פסיכי. מה יהיה עם אהוד לא יסכים לפרסם?

הוא: זה יהיה רק בגלל שהוא מקנא בתחתוני המזל שלי!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #41

היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו…

הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?!

(פאוזה)

היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה.

הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו!

היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך.

הוא: אז מה אני?

היא: מפלרטט עם הרצף.

הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי.

היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט.

הוא: אבל זה משעמם.

היא: זה כולה עמוד אחד לכל אבחנה.

הוא: זה עמוד מאוד משעמם.

היא: לא משעמם כמו לשמוע אותך טוחן על סטאר וורס, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: מה פתאום? בזמן האחרון אני מברבר בעיקר על הארי פוטר.

היא: הלוואי והיית חופר עליו כמו שאתה חופר על סטאר וורס.

הוא: אגב הארי, יש בלונדון מוזיאון עם מוצגים מהסרטים, כולל עיתונים שהופיעו שם.

היא: ומה כתוב בהם?

הוא: שהוא-שאין-לומר-את-שמו חזר…

היא: בסדר.

הוא: שסיריוס ברח מהכלא…

היא: סבבה.

הוא: ושאני סוציופת בתפק…

היא: זה לא כתוב שם.

הוא: אם כך, זו הולכת להיות הרצאה מאוד משעממת ב"עולמות".

היא: ההרצאה שלך על בעלי צרכים מיוחדים בז'אנר? רק בגלל שאתה לא יכול להצהיר על עצמך שאתה סוציופת בתפקוד גבוה?

הוא: לא, בגלל שאני ארדם על ה-DSM עד הכנס.

היא: זה כולה עמוד!!!

הוא: אוטיזם קלאסי, אספרגר, PDD, PDD-NOS… ועוד לא הגענו לשאר הלקויות שאני רוצה לדבר עליהן שם. ההגדרות האלה זה סלט.

היא: יצא לך ממש כנס של אבחנות. אוי ואבוי, רק אל תענה לי ש…

הוא: זה לא כנס, זה פסטיבל.

היא: (נאנחת) לפחות לא אמרת בסוף…

הוא: סטגדיש!

היא: למה אני פותחת את הפה, אלוהים.

הוא: היה עוד משהו כשלא הייתי?

היא: היינו מרותקים להופעות החיות ב"כוכב הבא".

הוא: וואללה? מה שלום סטטיק ובן אל? עדיין מבלבלים אחד לשני את המוח בגלל הלופר של נטע?

היא: מסתבר, דרך אגב, שיש לשניהם חברה, ובניגוד לדעה הרווחת היא לא…

הוא: משותפת?

היא: לעזאזל, זו לא אותה אחת!

(פאוזה)

הוא: אני מכניס את זה ל"הוא והיא".

היא: עד כאן. סטטיק ובן אל זה קדוש.

הוא: פחחחחח.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #40

הוא: הנה תראי, כבר תכננתי הכל.

היא: פפפףףףףף. נו יאללה, תריץ.

הוא: אני הופך לסופר במשרה מלאה.

היא: כן.

הוא: כותב ספר…

היא: אני בטוחה.

הוא: …שנהיה רב מכר.

היא: בוודאי.

הוא: מוכר אותו להוליווד.

היא: ספילברג, מאמי, ספילברג.

הוא: הסרט נהיה הצלחה מטורפת.

היא: ספילברג תותח.

הוא: מזמינים אותי לקומיקון.

היא: קומי-איך?

הוא: אני תופס שם את סטפן קינג…

היא: עדין לא הבנתי איפה הקומי פה.

הוא: או אולי אפילו את ג'ורג' מרטין…

היא: אבל איזה קומי?

הוא: …ומכסח את האימאימא שלו בפוקר. כל הכסף שלו אצלינו, ואז בום! אנחנו עשירים.

(פאוזה)

היא: אהא.

הוא: זו תכנית יציבה כמו הגיברלטר.

היא: אני לא בטוחה שאנחנו סגורים על המילה "יציב".

הוא: לא השארתי שום דבר ליד המקרה.

היא: "יציב", מאמי. פתח מילון.

הוא: מה תרצי לקנות עם הכסף? ווילה? יאכטה?

היא: בעל שיודע להכניס כלים למדיח כמו שצריך. ראית איך אתה מסדר שם כלים? לא שיחקת בטטריס אף פעם?

הוא: שיחקתי, אבל כל פעם שהשלמתי שורה היא נעלמה, וזה לא קורה במדיח המזורגג הזה!

היא: (אנחה) אני כל כך צריכה שינוי. הקונספט של "אהבה ממבט ראשון" קוסם לי יותר ויותר.

הוא: מה את אומרת. אני רוצה לראות אותם משחקים טטריס עם המדיח.

היא: מאז שאני רואה את זה, אני מגלה על עצמי דברים.

הוא: נו שיט.

היא: אני רצינית! למשל, שמתי לב שפעם גם אני דיברתי על ילדים כל הזמן כמו ההיא מהתכנית. אני נורא מזדהה איתה.

הוא: ספרי לי על זה. מאמי, דיברת איתי על ארבעה ילדים לפני שהתחתנו אפילו.

היא: מותק, לא נעים לומר אבל בכלל רציתי חמישה.

(פאוזה)

הוא: חמ… חמי… סליחה?

היא: חששתי להרתיע אותך.

הוא: אה… ובכן…

היא: יודע משהו, מאמי? אני מרגישה עכשיו בשלה לעוד כמה ילדים בבית.

הוא: אני לא כל כך בטוח ש…

היא: זה הדבר הכי נכון עכשיו. בוא, בוא נעשה עוד כמה זאטוטים! זה יהיה כיף!

הוא: רגע אחד!

היא: נלך לשילב! נבחר דולה! תלווה אותי ביחד לשקיפות עורפית!

הוא: אבל… אני לא יכול, כי… כי… אני צריך לכתוב רומאן! אל תפריעי לי! יש לי רומאן לכתוב! שומעת?! רומאאאאאן!!!!!!

(רץ לחדר עבודה)

(נועל את הדלת)

(רעש הקלדה)

היא: אלוהים, הדברים שאני צריכה לעשות כדי שיזיז את התחת.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #39

היא: בוקר טוב, מאמי.

הוא: בוקר טוב לך ולמאזינים, ולצופי כאן 11!

היא: אה… הכל בסדר?

הוא: אנחנו כאן בארוחת הבוקר המשודרת אלייך מאולפני "כאן תרבות", וגם מאולפני כאן 11, ואם פספסת אותנו את יכולה לתפוס אותנו בערוץ הפודקאסטים בכאן OD.

היא: לקחת ריטאלין מקולקל הבוקר?

הוא: יש לנו היום ארוחה מרתקת, אנחנו נגיש קפה, וגם קורנפלקס, וגם לחם עם חמאה, וגם פנקייק…

היא: אתה מדבר בקול ממש, אבל ממש מעצבן.

הוא: מייד יצטרפו אלינו לשיחה מרתקת ד"ר קרן לנדסמן וד"ר נעם לויתן, וידברו איתנו על מושבות חיידקים בוופל בלגי ואיך זה הורג אותנו לאט אבל בטוח.

היא: שמת לב שהכל אצלך מתחיל בלנדסמנים ונגמר במוות?

הוא: ואם כבר מדברים על מוות, האם אנו צפויים למות כולנו מאסטרואיד מהחלל? מהנדס החלל יואב לנדסמן יצטרף אלינו עוד מעט וינטפק.

היא: מאמי, אני באמת העדפתי אותך יותר כשהיית שומע את ברמן וקיסוס בדרך לעבודה.

הוא: וגם: למה המנוע של וויאג'ר 1 לא פעל במשך 37 שנים, והאם מדובר במעשה נוכלות?

היא: אני לא ממש בטוחה שמדובר בנוכ…

הוא: אם כן, מדובר במעשה נוכלות. מהר, שימו לי את האנדר המוסיקלי של מעשה נוכלות.

היא: מה זה המוזיקה המעצבנת הזו? אתה… משמיע מהלפטופ את שיר הנושא של חגיגה בסנוקר?

הוא: ואם כבר מדברים על מה אנחנו שומעים – פרופ' משה זורמן ידבר איתנו על הקטע האבוד והמרתק שהלחין באך לצ'רלי וחצי.

היא: אתה המצאת את זה הרגע.

הוא: אם כן, זה נראה ששוב מדובר במעשה נוכלות…

היא: ואתה חייב לעשות משהו עם הקול הזה.

הוא: ומיד נעבור לאייטם המרתק הבא שלנו!

היא: ברצינות, אתה נשמע כאילו אתה יותר מדי מרוצה ממשהו.

הוא: ד"ר תמר עילם גינדין תדבר איתנו על שביעות הרצון בתרבות האיראנית, ואיך הנושא המרתק הזה מתקשר לקטע שהלחין באך ממקודם.

היא: באך לא הלחין שום דבר!

הוא: אני חש מעט עוינות מכיוונך…

היא: אתה חושב?

הוא: ולכן אבקש את האנדר המוסיקלי של העוינות, בבקשה.

היא: אלוהים, די כבר עם האנדרים וצא מהסרט!

הוא: סרטים על משחקי תודעה – מיד נדבר על הנושא המרתק הזה עם מי שנחת אתמול מהוליווד, הלא הוא יונתן ג'ת, לשעבר גת, לשעבר ג'ת, לשעבר גת, לשעב… מוזר, הוא התעייף והלך.

היא: נו שיט, שרלוק.

הוא: אם כן, שוב מדובר במעשה נוכלות!

היא: יש לך אבחנה דקה מאוד, מגיע לך פרס.

הוא: אם כן, פרסי האיג נובל לשנת 1995, אבל לפני הכל – שימו לי את האנדר המעצבן ההוא!

היא: אלוהים, לזה אתה מקשיב כל בוקר?

הוא: מה הבעיה?

היא: מה רע ב-88FM?

הוא: מאז התאגיד זה ממש לא מה שהיה פעם.

היא: אם כן, מדובר במעשה נוכלות.

הוא: מעשי נוכלות במהלך ההיסטוריה – מיד אחרי המבזק נקיים שיחה מרתקת בנושא!

היא: ולמה הכל אצלך זה נושא מרתק?

הוא: אם כן, מדובר ב…

היא: ולמה זה "שלושה שיודעים"? מתי היו אצלך באולפן בדיוק שלושה אנשים?

הוא: אני נאלץ להפסיק את השיחה המרתקת הזו ולפטר את המאפרת, כי אנו נפרדים מצופי כאן 11.

היא: יופי.

הוא: כשאף אחד לא רואה, אני מוריד את הז'קט.

היא: שקרן.

הוא: מחר תהיה באולפן גיל מרקוביץ'.

היא: מסכנה.

הוא: אם היא תחליט שלא בא לה להמשיך לחלטר בין שבע לתשע, הלך לי על חמישי חופשי.

היא: זהו? סיימנו?

הוא: נתראה בערב בשידור החוזר!

היא: אתה… שומע את זה גם בערב?

הוא: היום בערב בשידור החוזר הכל יהיה אותו דבר, חוץ מהז'קט.

היא: החפירה לקראת סיום?

הוא: אויש, תודה שהזכרת לי – מיד נקיים שיחה מיותרת עם התכנית שאחר…

היא: די!!!!!!!!!

מוקדש באהבה, הערצה והערכה אינסופית לדודו ארז וצוות "שלושה שיודעים", המעניקים לי חצי שעה יומית של שפיות בדרך למשרד בבוקר. תודה לכם.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #38

היא: אוף, תראה את האלה שמתנגדים לגיוס בנות.

הוא: נכון?

היא: אלוהים, הם טוענים ש"אפילו בכדורגל אין בנות".

הוא: נו באמת.

היא: יש בנות בסופרגול, כל ילד יודע את זה!

הוא: את מדברת איתי על סופרגול? יש לך מושג מה אני יודע על נוכחות נשית?

היא: כל מי שמכיר אותך אישית מתפוצץ מצחוק עכשיו.

הוא: אני יודע שבכל דור ודור ישנה נבחרת. היא לבדה תעמוד בפני הערפדים, השדים וכוחות האופל…

היא: נכון, באפי!

הוא: אז למה הילדה עדיין לא ראתה באפי?

היא: כי יש שם ערפדים וסקס.

הוא: הסקס תופס תאוצה רק בעונה 6, ועד שזה יגיע היא תגדל.

היא: אתה אשכרה ישבת וחשבת על זה?

הוא: אני לא משאיר שום דבר ליד המקרה.

היא: זה… מטריד.

הוא: אותי יותר מטריד שאת מודאגת מהסקס יותר ממה שווילו עשתה לוורן.

היא: אתה רוצה להזכיר לי מה ווילו עשתה לוורן?

הוא: בואי נתרכז בזה שמבחינתינו יש הסכמה שהילדה צריכה לראות באפי.

היא: מה. ווילו. עשתה. לוורן.

הוא: תראי, אין שום דבר רע בלראות באפי.

היא: היא עשתה לו משהו נוראי, נכון?

הוא: תראי אותי למשל – אני אובססיבי לבאפי ויצאתי נורמלי לגמרי.

היא: ואו, זה בדיוק מה מה שאני אומרת לעצמי כבר 12 שנה.

הוא: תראי, באפי זה לא סופרגול.

היא: אם ווילו הייתה משחקת סופרגול עם וורן… הוא היה מת מוות אכזרי, נכון? זה מה שאני אמורה להבין ממשחקי התודעה הפסיכוטיים שלך?

הוא: אני בטוח שאם היה משחק קלפים של באפי, הוא היה הרבה יותר מגניב מהסופרגול הזה שלך.

היא: זה לא שלי, זה של הילדים, ומה קרה לוורן?!

הוא: תראי, לפעמים דמויות שאהבנו נכנסות לתחום מפוקפק מוסרית…

היא: מפוקפקות מוס… מה-הולך-פה?!

הוא: ואז קורים דברים רעים שאי אפשר לעשות שום דבר לגביהם…

היא: סליחה?

הוא: ומה שאתה צריך לעשות זה לשים את העבר מאחוריך, ולהמשיך לעונה 7.

היא: זה נשמע כאילו ערבבת עלילה עונתית שהרבה גיקים היו מעדיפים לשכוח, ביחד עם טימון ופומבה.

הוא: המוטו שלי בחיים: "זה או באפי או מאפ"י".

היא: יש לבאפי ראשי תיבות?

הוא: בועטים באמני פיתוי ישראלים.

היא: ובאופן מוזר… אני די זורמת עם זה.

הוא: ונחשי מה החלק הכי טוב?

היא: מה?

הוא: ששכחת לגמרי ממה שווילו עשתה לוורן.

היא: אוף, אתה נוראי!

הוא: לא מאמי, נוראי זה מה שהלך בקומיקס.

רשומה רגילה