הוא והיא

הוא והיא #48

היא: ואו, כולם מדברים על החללית הישראלית הראשונה לירח.

הוא: נכון, זה מגניב לגמרי!

היא: היא מאויישת?

הוא: אה, בכלל לא.

היא: חבל, תכננתי לבקש מהם הסעה לירח.

הוא: זה… קצת מאוחר בשביל זה.

היא: אבל…

הוא: היית צריכה לתאם את זה עם יואב לנדסמן לפני 5 שנים לפחות.

היא: זה היה יכול להיות מאוד נחמד לקבל טיול רומנטי לירח בוולנטיינס.

הוא: אני מקווה שלפחות תכננת לעשות את זה איתי.

(פאוזה)

היא: כן, ברור.

הוא: מה זה היה עכשיו?

היא: מה?

הוא: הפאוזה הזו. היא הייתה ארוכה, וכשאני חושב על זה היא לא הייתה אמורה להיות בכלל!

(פאוזה)

היא: לא הייתה פאוזה.

הוא: הייתה ועוד איך, ועכשיו עשית עוד אחת!

(פאוזה)

היא: באמת?

הוא: אולי די עם זה? באמת תכננת טיול רומנטי לירח בלעדי?

היא: תראה…

הוא: אוי ואבוי.

היא: כל מה שאני אומרת זה…

הוא: ככה התחילו הדברים הכי נוראים בעולם.

היא: איך?

הוא: באנשים שאמרו "כל מה שאני אומר זה…" ואח"כ דורות של ילדים שסבלו בגלל זה בבחינות בגרות בהיסטוריה.

היא: אני לא רואה איך זה מקדם אותי לירח.

הוא: את מתכוונת "אותנו".

(פאוזה)

היא: נכון.

הוא: את עושה את זה בכוונה עכשיו, נכון?

(פאוזה)

היא: כן, בטח.

הוא: זה ממש לא מה שהם תכננו שם ב-SpaceIL.

היא: הם לא תכנו טיולים לירח?

הוא: הם לא תכננו פאוזות.

היא: אתה ממש מעצבן, אתה יודע?

הוא: אני מעצבן?!

היא: זה אתה שעושה כאן שימוש רטורי מופגן בפאוזות ככלי להעצמת רגעים קומיים במסגרת דיאלוג קליל, ועכשיו אתה מתבכיין שאני תופסת על זה טרמפ?

(פאוזה)

הוא: הא?

היא: רגע, זה היה בגלל שימוש רטורי?

הוא: זה היה בגלל שלא הבנתי אף מילה.

היא: נו באמת, ואתה מצפה שאני אעביר איתך ככה דייט על הירח.

הוא: זה המינימום שבן אדם מצפה לו.

היא: יש לך מושג כמה שקט שם?

הוא: איפה?

היא: על הירח. כל מה שיש שם זה פאוזה אחת גדולה.

הוא: וגבינה.

היא: 2 דקות שם עם כל הפאוזה הזו ואתה תוציא אותי מדעתי.

הוא: אני מצליח לעשות את זה גם כאן, מה ההבדל?

היא: יופי, אני שמחה שיצאת מזה.

הוא: אז אני בא איתך לירח או לא?

(פאוזה)

היא: בטח.

הוא: לעזאזל איתכם, SpaceIL!!!

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #47

הוא: זה היה ממש כיף ללכת לחדר בריחה, הא?

היא: ובכן.

הוא: זה בילוי משפחתי מגניב!

היא: (אנחה) אתה הולך לחפור על זה?

הוא: זה ממש עובד לנו!

היא: אבל

הוא: והדבר הכי טוב

היא: אוי ואבוי.

הוא: …זה שאנחנו הולכים ומשתפרים!

היא: תיקון – אני הולכת ומשתפרת.

הוא: סליחה?!

היא: מה ששמעת.

הוא: את לא היית מרוצה מהתפקוד שלי בפעם האחרונה?

היא: אתה ליטרלי דיברת שם לקיר.

הוא: זה היה קיר עם רמז.

היא: זה היה קיר שהיה כתוב עליו "אני לא רמז.”

הוא: זה היה קיר מאוד משכנע.

היא: מתחת לכיתוב הראשון היה כתוב "אני לא כזה משכנע ואל תדברו אלי.”

הוא: סליחה, אבל מישהו ענה לי!

היא: זו הייתה המפעילה שהייתה מוטרדת מזה שמישהו מדבר לקיר שהוא לא רמז ושלא אמורים לדבר אליו.

הוא: נו? וראית שזה לא עצר אותנו מלהגיע לפיתרון!

היא: הפיתרון היה להפסיק לדבר לקיר כדי לתת לי להתרכז בצעצוע המאוד יקר שלך.

הוא: למה יקר?

היא: בסכום הזה אני מארגנת לנו צימר רומנטי.

הוא: נו באמת. איפה תמצאי צימר עם הפאזל שפותח את המנעול של הדלת שמאחוריה נמצא הקוד שפותח את הארון הנסתר שיש בתוכו פאזל עם כתובת סודית שזוהרת באולטרה סגול?

(פאוזה)

היא: באלוהים, אתה חדר בריחה מהלך.

הוא: תודה מאמי… למה את אומרת את זה?

היא: 12 שנה ואני עדיין לא מצליחה לברוח מהשטויות שלך.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #46

הוא: היי! את מכינה את הקציצות שלך!

היא: מרגישים את הריח בבית, הא?

הוא: כן, ו… רגע אחד. זה כוסברה?

היא: כן. אני תמיד שמה שם כוסברה.

הוא: אהא.

היא: מה הבעיה עם כוסברה?

הוא: לי אין, אבל סתם נזכרתי עכשיו ש

היא: אוי ואבוי.

הוא: סיפרתי לך פעם שהחבר’ה מהקהילה ממש לא סובלים כוסברה?

היא: כן! ואני עד עכשיו לא מבינה את זה.

הוא: מה יש לא להבין?

היא: מה יש לא לאהוב בכוסברה? איזה טעם יש לאוכל בלי זה?

הוא: צ’מעי, הם ממש לא סובלים את זה.

היא: עד כמה לא סובלים?

הוא: אם תציעי לורד טוכטרמן כוסברה, היא תסתכל עלייך כאילו רצחת מישהו. ואז אכלת אותו.

(פאוזה)

הוא: …עם כוסברה.

היא: אתם לא נורמלים.

הוא: תעשי לי טובה – אל תגידי ליד רמי שלהבת את המילה שמתחילה ב-כ'.

היא: אבל…

הוא: ששש… הוא שומע הכל.

(פאוזה)

הוא: I’m just telling it like it is.

היא: לפחות עם פפריקה אנחנו מסודרים?

הוא: לא שמת שם יותר מדי פפריקה?

היא: אין דבר כזה.

הוא: אין דבר כזה "פפריקה"?

היא: אין דבר כזה "יותר מדי פפריקה".

הוא: מאיפה את יודעת?

היא: תחפש פעם בויקיפדיה "יותר מדי פפריקה".

הוא: רגע

היא: אתהאשכרה מחפש עכשיו בויקיפדיה "יותר מדי פפריקה".

הוא: מוזר, הוא לא מוצא.

היא: אמרתי לך.

הוא: זה נשמע כמעט מדעי.

היא: פפריקה וכוסברה. אין יותר מדעי מזה.

הוא: זה לא מדע, זה וודו.

היא: זה קסם!

הוא: אגב קסם, שמת לב שהילדה שוב קוראת את "הארי פוטר וחדר הסודות"?

היא: כן, היא רוצה לקחת את זה לביקור אצל הסבים שלה.

הוא: למה שלא תיקח את נרניה? היא עוד לא סיימה.

היא: הצחקת אותי. ראית את העובי של הספר הזה?

הוא: מה הבעיה?

היא: זה ספר ענק! למה לעזאזל קנית לה את המהדורה של כל שבעת הכרכים?!

הוא: זו אריזת חיסכון.

(פאוזה)

היא: אריזת חיסכון.

הוא: יש לך מושג כמה היה עולה לקנות כל כרך בנפרד?

היא: אריזת חיסכון. לספר.

הוא: ככה מצאתי במכה את כולם, וקיבלתי אחלה מחיר.

היא: זה לא נכנס לתיק שלה.

הוא: בשביל ספרים מתאמצים.

היא: זה לא ספר, זה נשק.

הוא: זו קלסיקה.

היא: זו קלסיקה להגנה עצמית.

הוא: אז גם את המהדורה המלאה של "שר הטבעות" לא הייתי צריך לקנות לה, הא?

היא: מי לעזאזל ייתן דברים כאלה לילדים?

הוא: מדהים, זה בדיוק מה שהחבר’ה אומרים על כוסברה!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #45

היא: אתה מכין לנו עוגת ביסקוויטים?

הוא: בטח… שיט.

היא: מה קרה?

הוא: נגמרה הגבינה לבנה.

היא: אז…?

הוא: אי אפשר להכין את הקרם בלי זה.

היא: לא נורא, שים יוגורט במקום.

(פאוזה)

הוא: סליחה?

היא: יוגורט. האקטיביה יהיה אחלה, לפי דעתי.

הוא: וואלה יופי.

היא: למה לא יוגורט?

הוא: למה שאני לא אשים קוטג'?

היא: מה.

הוא: זה חלבי ולבן, אז למה שלא נדחף אותו לעוגה, על הדרך?

היא: נו באמת.

הוא: אפשר גם לשים סיד, זה לבן ובדיוק במרקם הנכון.

היא: עכשיו אתה סתם מעצבן.

הוא: אולי פשוט נשים סחוג? זה לא לבן אבל יש לנו במקרר, אז למה לא לשים את זה בעוגה המזורגגת?!

היא: אין סחוג.

הוא: מזל שאמרת לי, אני מיד הולך לסופר וקונה סחוג מחורבן לחרא של עוגה שאני מתכנן להכין לשבת!

היא: נו באמת.

הוא: תודה לך, זוגתי שתחיי, על עצת הסחוג

היא: יוגורט.

הוא: שתעשיר ותשדרג את העוגה שלנו, שלא לדבר על חיי הנישואין, לעולמי עד!

היא: בקיצר אתה לא זורם על היוגורט.

הוא: סחוג.

היא: ומה עם ההתנהגות של הילד לאחרונה? עם זה אתה זורם?

הוא: איזו התנהגות?

היא: כבר שכחת את שבוע הספר?

הוא: המממ… את מתכוונת לזה שהלכנו לדוכן של תמיר-סנדיק, והוא פילח לדורית את המאוורר החשמלי הקטן, והיא הייתה לגמרי בסדר עם זה כי הוא חמוד?

היא: למשל.

הוא: או קבוצת הילדים שישבה על הדשא לפעילות של קריאה ויצירה, ואז הוא התפלח למרכז המעגל ולקח משם משולש פיצה בלי רשות והם היו בסדר עם זה כי הוא חמוד?

היא: כן.

הוא: או לזה שבאופן כללי הוא מרשה לעצמו יותר מדי בבית, אבל הוא חמוד מדי מכדי שנשים לו גבול?

היא: בדיוק.

הוא: המממ… זה יכול להיות שימושי בעתיד.

היא: למה?

הוא: אף אחד לא יכול עליו! הוא יוכל לחמוק מכל דבר אם ירצה, אפילו אישום רצח.

היא: אהא.

הוא: …אלא אם כן הפשע יהיה עוגת ביסקוויטים עם יוגורט, ואז אפילו אלוהים לא יעזור לו.

היא: אבל…

הוא: גם לא לך, אם תמשיכי להביך את שנינו ככה.

היא: (לעצמה) לעזאזל, אפילו וולדמורט היה יותר נוח.

הוא: זה בגלל שהוא לא גמר לי את כל הגבינה הלבנה.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #44

הוא: מאמי, אני חושב שאני צריך לכתוב סיפור ילדים…

היא: וואללה.

הוא: …על ערפד.

היא: סליחה?

הוא: בממ"ד.

היא: ערפד בממ"ד?

הוא: יש ילד קטן וחמוד, והחבר הכי טוב שלו זה הערפד בממ"ד.

היא: על זה כל הסיפור? על הערפד?

הוא: בממ"ד.

היא: זה לא מספיק. צריך שיהיו לו עוד חברים.

הוא: נראה לך? יודעת מה אני הייתי נותן בילדות בשביל חבר ערפד, ועוד בממ"ד?

היא: זה לא מספיק, צריך עוד יצורים בסיפור.

הוא: איזה עוד יצורים מפחידים יש?

היא: ליצן.

הוא: סליחה?

היא: הליצן במחסן.

הוא: לא יעבוד, עדיף סוהרסן במחסן.

היא: אז מה נעשה עם הליצן?

הוא: הוא יכול להיות עם איש הזאב.

היא: ואיפה בדיוק אתה תשים את איש הזאב?

הוא: מה זאת אומרת? במרזב!

היא: איש זאב במרזב?

הוא: איש זאב במרזב!

היא: אבל…

הוא: אני אוהב את הבריינסטורמינג הזה.

היא: אבל אין לך עלילה!

הוא: ההורים שלו לקחו אותו לחופשה…

היא: בבית מלון?

הוא: עם זומבי בלובי!

היא: אבל… איפה תשים את החייזר?

הוא: במנזר.

היא: חייזר במנזר?

הוא: זה מלון בטבריה.

היא: איך אתה מתכוון לקדם את העלילה רבת הרבדים הזו?

הוא: וואללה, נתקעתי. אין לי מושג איך להכניס את הדרקון בירקון.

היא: לא בירקון. באיצטדיון.

הוא: דרקון באיצטדיון?

היא: דרקון באיצטדיון!

הוא: …בטבריה?

היא: אז בחדרון.

הוא: איזה חדרון?

היא: הדרקון בחדרון. הוא שוכר במלון.

הוא: ומה נעשה עם הגריפון?

היא: בארון.

הוא: לא טוב. רציתי לשים את בן הלילית בארונית.

היא: עזוב, שים אותו בחללית. או בחשמלית. אולי בשלולית?

הוא: אולי בכל זאת תרגום לוטם?

היא: אלף במרתף, וסגרת עניין.

הוא: והגורגונה?

היא: באנטנה.

הוא: המממ… לא דיברנו על ההורים של הילד.

היא: אבא שלו טכנאי מחשבים.

הוא: אוקיי.

היא: כל הזמן נכנס לו בסיליסק לדיסק.

(פאוזה)

הוא: אני רעב.

היא: יש ייטי בספגטי.

הוא: רגע! שכחנו את הטרול!

היא: אל תדאג, הוא נשאר באשכול.

הוא: אבל…

היא: עזוב, זה לא לפרוטוקול.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #43

הוא: רגע אחד!

היא: מה קרה?

הוא: תפסתי אותך.

היא: סליחה?

הוא: על חם.

(פאוזה)

היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון?

הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן.

היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ…

הוא: זה משבר חריף.

היא: …ולא אמין באופן כללי.

הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה.

היא: מה הבעיה?

הוא: את עשית לה לייק בפייס.

היא: נו?

הוא: היא מהקהילה.

היא: נו?

הוא: ממתי אתן חברבוקיות?

היא: מאז שהיא ביקשה ממני.

הוא: גבירתי הנכבדה

היא: אתה דפוק.

הוא: האם את טולקינאית?

היא: אתה דפוק לגמרי.

הוא: האם קראת בצעירותך את "רומח הדרקון"?

היא: מה אתה רוצה ממני?

הוא: כי אם התשובה לשאלות האלה שלילית, אז יש רק הסבר אחד לקיומו של הקשר הדיגיטלי הזה ביניכן.

היא: והוא…?

הוא: את חברה בקבוצת הווטסאפ הסודית.

(פאוזה)

היא: שוב אני מוצאת עצמי במצב בו אני נאלצת לשאול מה לעזאזל.

הוא: קבוצת הווטסאפ הסודית בה מרכלים עליי.

היא: אה, הקבוצה הזו.

הוא: א-הא, אז את מודה בהכל!

היא: אני רק רוצה להבין…

הוא: אין מה להבין, הכל ברור כסופר נובה.

היא: ישנה קבוצת ווטסאפ סודית…

הוא: עליתי עליה מזמן, לא סודית ולא נעליים.

היא: שמהותה היא ללכלך עליך מאחורי הגב…

הוא: אוקהם לצידי, גברתי.

היא: ובה חברים כל חברי הקהילה…

הוא: אוקהם, הבנת אותי?!

היא: גם אלה שאתה בקשר איתם, וגם אלו שלא.

הוא: אני מלך באוקהם.

היא: הממ… אפשר לשאול איך היה הפיילוט להרצאה?

הוא: אמרו שהיה אחלה, ושיש בכל זאת כמה דברים לתקן וכמה בדיחות שאפשר להוריד…

היא: בסדר, אבל אני רק מקווה שאתה לא הולך לומר ש…

הוא: אחר כך הם הלכו וריכלו עליי בקבוצת הווטסאפ הסודית.

היא: (אנחה) בוודאי שזה מה שהם עשו.

הוא: נו, ומה הם אמרו?

היא: איפה?

הוא: בקבוצה הסודית המזורגגת!

היא: בתור מה אתה שואל אותי?

הוא: בתור אחת האדמיניות.

היא: אתה מתכוון בתור גב' אוקהם.

הוא: או, ידעתי שתביני אותי.

היא: תמהני האם יש עוד אינדיקציות למזימה הסודית נגדך.

הוא: בוודאי! הייתה היענות מעולה לפיילוט, כמה אנשים אמרו לי שיבואו לראות את ההרצאה בכנס, ובאופן כללי תמיד שמחים לעשות לי בטא ולפרגן. אה כן, וד"ר מוות נתנה לי את החדש שלה עם הקדשה.

היא: ואו, הם פשוט שונאים ת'צורה שלך.

הוא: בחיים לא עמדתי בפני סוג כזה של לוחמה פסיכולוגית.

היא: אתה ממש האסיר איקס.

הוא: צריך להמציא אלף-בית חדש לגמרי כדי לתאר איזה אסיר אני.

היא: אולי פשוט תקים קבוצה סודית משלך שרק אתה תהיה חבר בה?

הוא: ניסיתי. לא עבד.

היא: למה?

הוא: איך אפשר להיות חבר בקבוצה שמלכלכת עליך מאחורי הגב?!

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #42

הוא: אז איך היתה ההרצאה שלך?

היא: אחלה. הנה הדיסקונקי שלך בחזרה.

הוא: אני רואה שבחרת דווקא בכחול. למה לא בירוק?

היא: כי…

הוא: צודקת, אף אחד לא אוהב את סלית'רין.

היא: עלית עלי.

הוא: אני שמח שהכחול חזר אליי. זה דיסקונקי המזל שלי.

היא: דיסקון המזל?

הוא: לגמרי. אני שם עליו את כל ההרצאות שלי.

היא: וזה עוזר?

הוא: רק אם אני לובש להרצאה גם את חולצת המזל שלי. ההיא עם הג'וקר.

היא: ו… זה עוזר?

הוא: בוודאי! בתנאי שאני לובש גם את תחתוני המזל.

(פאוזה)

היא: אני נכנעת. מה יש על תחתוני המז…

הוא: באטמן.

היא: הייתי… צריכה לנחש.

הוא: זו שיטה שמוכיחה את עצמה בכל כנס. דיסקון, חולצה, תחתונים.

היא: אתה דפוק.

הוא: את סתם מקנאת בי כי אין לך תחתוני מזל.

היא: אתה רוצה לדבר על ההרצאה שלך או על תחתונים?

הוא: יש הבדל?

היא: כשתסיים להוציא את הראש שלך מהתחתונים של הג'וקר…

הוא: באטמן.

היא: …אולי תשקול להוריד קצת נושאים, כי זה עלול להיות עמוס מדי.

הוא: אוף. את מה להוריד?

היא: לא יודעת. אבל את קפטן פייק תשאיר.

הוא: תני לי לנחש – הוא ח…

היא: …תיך. מה הסיפור שלו בכלל?

הוא: נפצע קשה בתאונת קרינה, ויכול לדבר רק בביפים. אחד – כן, שניים – לא. ואם כבר אנחנו בעניין…

היא: אנחנו לא עושים צפייה משותפת.

הוא: אבל…

היא: שני ביפים, מאמי.

הוא: אבל אול…

היא: שני. ביפים.

הוא: אוף. עכשיו אני תקוע גם בהרצאה לעולמות, וגם בסיפור לשנתון.

היא: האמת שהסיפור שלך קצת פסיכי. מה יהיה עם אהוד לא יסכים לפרסם?

הוא: זה יהיה רק בגלל שהוא מקנא בתחתוני המזל שלי!

רשומה רגילה