הוא והיא

הוא והיא #36

היא: אוף. כל השעונים בבית מאחרים.

הוא: מה, כולם?

היא: צריך לכוון אותם.

הוא: זה לא יעזור. יש לנו דליפת זמן.

(פאוזה)

הוא: דליפה.

(פאוזה)

הוא: הזמן שלנו דולף. אוזל. בגלל זה אנחנו מאחרים לכל מקום ומפספסים הרבה דברים.

היא: בגלל הזמן.

הוא: שדולף.

היא: אה.

הוא: צריך לבדוק את זה.

היא: את הזמן שדולף?

הוא: דולף? הצחקת אותי. זה חתיכת שפך. האימאימא של האקסון ולדז של כל הזמן שאי פעם נזל והלך קיבינימט.

היא: וואללה.

הוא: מזל ששמת לב.

היא: יש עוד דברים שאני צריכה לשים לב אליהם?

הוא: יש איטיות באינטרנט?

היא: כן, לפעמים היוטיוב נתקע לילדים.

הוא: אז גם האינטרנט נוזל.

היא: באמת ראיתי לפני כמה ימים כתם של פייסבוק על הריצפה.

הוא: אמרתי לך שאסור לזלזל בדברים האלה.

היא: היה שם גם קצת ויקיפדיה, יוטיוב, כמה טורנטים

הוא: זה בלאגן נוראי.

היא: גם פורנו היה שם.

הוא: זה מהשכנים.

היא: מהשכנים.

הוא: בטח גם להם נוזל. זה מתערבב.

היא: עוד משהו שצריך לדעת?

הוא: רשימת המשימות שאת נותנת לי מדי פעם?

היא: כן

הוא: גם היא נוזלת.

היא: בוודאי שהיא נוזלת.

הוא: הנה תראי – היא ריקה לגמרי ולא הספקתי לעשות כלום. תצטרכי להכין לי חדשה.

היא: במקום מה שנזל.

הוא: רגע, זה לא מספיק טוב.

היא: צפיתי שזה לא יספיק.

הוא: הממ… מה שאני הכי צריך זה זמן כדי לתקן את הכל, אבל הזמן כידוע דולף.

היא: בוודאי, זה הרי הוכח אמפירית.

הוא: הדרך היחידה שאוכל להתמודד עם זה

היא: קדימה, תגיד את זה, מאמי.

הוא: היא אם תתני לי עוד זמן בזה שתעזבי אותי כמה ימים, בזמן שאני הולך להיכנס לעובי הקורה ולרדת למחתרת.

היא: הו, זה חייב להיות הפיתרון!

הוא: ידעתי שתסכימי איתי.

היא: אבל איך אוכל ליצור איתך קשר כשתהיה שקוע כל כך בעומק המשימה?

הוא: את לא תוכלי. זו תהיה מחתרת כל כך עמוקה כל כך סודית, שמוסתרת מתחת לעוד שתי מחתרות נוספות שחותרות תחתיה בחתירה מתמדת עטופת תחרה מחתרתית.

היא: תחרה?

הוא: להסוואה.

היא: נשמע כמו מחתרת ללא מתחרים.

הוא: הקורה שאני צריך להיכנס לעובי שלה נמצאת מאוד עמוק.

היא: גם הדליפה.

הוא: שפך, מאמי, שפך.

היא: בוודאי, חבל על כל טיפה.

הוא: מצוין. עוד משהו לפני שאני יורד למחתרת?

היא: תתחיל לעזור לי להכין את הבית לחג או שבאמת תצטרך לרדת למחתרת.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #35

הוא: מאמי

היא: כן?

הוא: אם היית אומרת לי לפני 11 שנה שעוד 11 שנה אני אהיה איתך בחופשה ביוון עם עוד 2 ילדים

היא: כן…?

הוא: אז הייתי קם ובורח מייד, כי הילדים האלה מעצבנים.

היא: וואללה.

הוא: אבל לגמרי.

היא: תכל'ס צודק. בפעם הבאה נעשה חופשה רק אנחנו!

הוא: עם בלקג'ק וזונות!

(פאוזה)

הוא: אני מצטער, זה היה בזבוז של רפרנס.

היא: נשים את הילדים אצל

הוא: סרסיי לאניסטר!

היא: והבייביסיטר שלהם יהיה

הוא: הסרג'נט מ"קצין וג'נטלמן"!

היא: האומנת שלהם תהיה המכשפה מהצפון!

הוא: המממ… לא נראה לי.

היא: למה?

הוא: המכשפה מהצפון הייתה הטובה. הרעות היו מהמזרח והמערב, וזו מהמזרח מתה בתחילת הסיפור. כך שנשארה רק ההיא מהמערב.

היא: וואללה? אתה בטוח?

הוא: במאה אחוז. קראו להיא מהצפון גלינדה.

היא: אתה סגור על זה?

הוא: לגמרי. אני ראיתי גם את הסרט וגם את הסדרה. אני רק מקווה שאף אחד מהקוראים לא יתחיל לדבר על Wicked כי זה כבר יהיה מוגזם.

היא: ומה עם הספר?

הוא: קריאה זה לחלשים.

היא: זה ממש מוזר. כשאני ראיתי את זה בתור ילדה בהונגריה, התרגום התייחס למכשפה מהצפון.

הוא: אז או שההונגרים לא יודעים לקרוא מצפן, או שיש להם פרשנות מטרידה להבדל בין טוב לרע.

היא: ועל איזה סדרה אתה מדבר? אוי ש

הוא: הסדרה היפנית ההיא ששידרו בחינוכית!

היא: …יט, למה נכנסתי לזה.

הוא: שידרו אותה בחופשים, והיו לה 52 פרקים!

היא: 50 וכמה?!

הוא: שניים! והיה לה הרבה על מה לספר!

היא: 52 פרקים.

הוא: איך דורותי הגיעה לעוץ, ופגשה את הדחליל ושות', והגיעה לעיר הברקת כשעוד לא היו בה אסירים, והלכה לחפש את המכשפה, וניצחה אותה, וחזרה, ואז היה סיפור שלם עם הנסיכה של עוץ, והגמדים על האופניים, ואיזה תולעת שחפרה מתחת לעיר

היא: 50 ופאקינגשניים פרקים.

הוא: והשיר! השיר פתיחה! טהטהטהההההההה!

היא: די.

הוא: "טהטהטההההההטהטה!!! טהטה! טהטהטהההההההה!"

היא: תפסיק, מסתכלים עלינו.

הוא: "עם כלבלב! וילדה יפה! שם הולכים לדרך להלהלה!"

היא: ה"להלהלה" זה כי שכחת את המילים, נכון?

הוא: "עם דחליל! וגם איש הפח! ואריה פחדן להלהלהלה!"

היא: סיימת?

הוא: "היי, וטוטו גם!"

(פאוזה)

הוא: עכשיו כן.

היא: זה נשמע לי כמו סיוט של 52 פרקים.

הוא: בשבילך זה סיוט? תחשבי מה עבר על אילנית.

היא: מה קרה לה?

הוא: היא הייתה צריכה לשיר את הפתיח בכל פעם ששידרו פרק.

רשומה רגילה
הוא והיא, כללי

יומם-לדת

בימים האחרונים חגגתי יומולדת 38. התאריך היה 5.8, למי שתהה.

האירוע המרכזי באותו היה ביקור משפחתי בחדר בריחה (פעם ראשונה!) כשר למהדרין. ארבעתינו נכלאנו בחדר המשחקים של מכשף בעל פטיש לבובות פרווה (אני לא רוצה לדבר על זה), ובעזרת כוחות משותפים הצלחנו לצאת בשלום ואפילו בזמן! נרשמה הפתעה לטובה ממלכת היופי, שעד עכשיו היתה נגד הקונספט של להיות נעול בחדר מלא חידות,  ושיתוף פעולה מלא של הזאטוטים.

החדר, אגב, מותאם היטב למשפחות – הוא קליל, לא מלחיץ (אין באמת נעילה, זה חדר הבנוי מתפאורה ו-ווילונות) וקיימות חידות גם עבור הגדולים וגם עבור הזאטוטים. במקרה שלנו הייתי צריך לוודא מראש את מידת ההתאמה לילד עם צרכים מיוחדים, ורווח לכולנו כשעברנו את המשוכה הזו בשלום.

קיבלתי הרבה ברכות (בעיקר בפייס). תודה לכולכם, חיממתם לי את הלב 🙂

בין שלל הברכות המקסימות שקיבלתי, בלטה במיוחד הגלריה המהממת שהכינה ענבר גרינשטיין – ממים משעשעים המצטטים קטעים מ"הוא והיא". התוצאה מהממת ומושלממת. הא? הבנתם? מהמם? מושלמם?

התמונות נמצאות בהמשך הפוסט. לחיצה על התמונה תיקח אתכם ל"הוא והיא" הרלוונטי. תהנו!

ענבר – את אלופה.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #34

(פריווייסלי און "הוא והיא")

היא: למה שלא תראה להם את ה

הוא: לא.

היא: אבל

הוא: לא. בחיים לא.

היא: למה?

הוא: אני לא מראה לילדים שלי פורנו.

היא: מי מדבר על פורנו?!

הוא: תסלחי לי מאוד, אבל העיבודים של מייקל ביי זה פורנו.

היא: מה אתה אומר.

הוא: הכל שם מכני, בלי רגש

היא: שיט, הייתי צריכה לדעת שתתחיל לנתח.

הוא: מבריק מדי, מלאכותי מדי, נוצץ מדי

היא: זה לא נמאס לך?

הוא: איפור כל כך מוגזם

היא: חצי מהדיאלוגים האלה זה אתה-מנתח-דברים-באובססיביות

הוא: והכל כל כך רועש, אלוהים, בלי טיפה אחת של אינטימיות.

היא: …תוך כדי זה שאני מנסה להשחיל משפט

הוא: תמיד אמרתי שמייקל ביי הוציא את האינטימיות מהפורנו

היא: …כאילו כל הטקסטים האלה זה רפרנס מאולץ ל"בלשים בלילה"

הוא: …ומנסה לדחוף לנו בכוח את האידיאל המעוות שלו לגנג בנג רובוטי.

היא: …שגם ככה רק אנשים מגיל מסויים יבינו.

הוא: ומתי, לעזאזל, ראית במציאות רובוט שמשפריץ כאלה כמויות של לייזר?

היא: אתה בטוח שקוראים את הבלוג הזה כל כך הרבה ילידי אייטיז?

הוא: והכל בקלוזאפים מוגזמים כאלה, בזוויות צילום בלתי אפשריות

היא: זה כאילו נראה שאתה מנסה לפצות על משהו, זה כל מה שאני אומרת.

הוא: ומתובל בדיאלוגים מגוחכים, אז תעשי לי טובה.

היא: סיימת?

הוא: כן.

(פאוזה)

היא: ממש לא סיימת, נכון?

הוא: …ושמת לב שאין שם רובוטים שעירים או אסייתים?

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #33

היא: הראית לילדים רובוטריקים לפני כמה ימים, נכון?

הוא: בוודאי.

היא: תיארתי לעצמי. הילד ביקש ממני להראות לו אותם עוד פעם.

הוא: הוא בהחלט הילד של אבא שלו! והראית לו?

היא: ממש לא.

הוא: סליחה?

היא: לא בא לי לראות איתו רובוטריקים. זה אף פעם לא היה הקטע שלי.

הוא: אבל

היא: הצעתי שנראה פלאש במקום, אבל נתקלתי בסירוב.

הוא: לבחור בין אדם עם מהירות על לבין רובוטים עם רגשות, שהופכים לכלי רכב ובאים לכדור הארץ כדי לנהל את המלחמות הפרטיות שלהם? ברור שיבחרו ברובוטים.

היא: למה?

הוא: הפלאש לא אמין.

היא: בחיים לא הייתי בקטע שלהם בכללמה מסובך להבין?

הוא: ואף פעם לא תהית מה קרה בסייברטרון? מאיפה באו הדינוטריקים? מי בנה את הטרקטוריקים? למה יש צ'ילבה בין הטרקטוריקים לאומגה סופרים? מה קורה כשנגמר הסייברטוניום? מה זה המפתח לוקטור סיגמא ולמה צריך פנסיונר להפעיל אותו? מאיפה באו פתאום השריוניקים? למה Autobots ו-Transformers תורגמו לעברית אותו דבר?

היא: רגע אחד

הוא: מי הדפוק שהחליט שהחרקניקים יכולים להתרבות? מאיפה תמיד בא הטריילר של אופטימוס פריים והאם הוא צריך טסט נפרד? איך מגהטרון תמיד נהיה קטן כשהוא הופך לרובה? איך גל-קול נהיה קטן כשהוא הופך לטייפ? מי בכלל משתמש היום בטייפ? האם גלקול בוק? האם גלקול צריך קואצ'ר ליחסי אנוש?

היא: התחלנו?

הוא: האם הרס צריך קלינאית תקשורת? האם כוכב צועק צריך כאפה לפנים? אם ג'ק היה איתנו – האם הוא היה מעביר הרצאות באייקון? למה לכל בני האדם בסדרה יש קסדה? והאם ישנו יקום מקביל שבו מגהטרון מעביר סדנאות במאפ"י ואופטימוס הוא החנון בעל לב הזהב ששוקל להירשם לזה, כי כשהוא היה צעיר הוא ראה רובוטריקים כל הזמן במקום לצאת עם בחורות?

היא: נראה לי שהיו לאופטימוס הרבה בעיות.

הוא: אופטימוס היה מאוד מתוסכל בצעירותו.

היא: אני מצטערת, מתוק.

הוא: לאופטימוס אף פעם לא היה ביטחון עצמי.

היא: אני יודעת, מתוק.

הוא: אופטימוס תמיד סבל מרגשי נחיתות ביחס למראהו החיצוני ובגלל שהיתה לו בעיה להבין סיטואציות חברתיות.

היא: אני יודעת, מתוק.

הוא: אופטימוס הקטן תמיד סבל ממחסור בדברים הבאמת חשובים.

היא: אני יודעת, מתוק… בנות, הא?

הוא: איזה בנות בראש שלך? אף פעם לא מצאתי את המדבקה האחרונה לאלבום שהיה לי. כל פעם שהייתי מדפדף שם לפרק עם המטאוריט, התמונה הקבוצתית הגדולה של כל הרובוטריקים היה חתוכה בחצי.

היא: אני מרגישה שהייתי אמורה להיות מופתעת, אך עם זאת… לא.

הוא: ולמה כשהיה שם עמוד שלם על רובוטריק מסויים, הוא תמיד נראה שונה לחלוטין מאיך שהיה מצוייר בסידרה? איפה קונספט כזה עובד, לעזאזל?

היא: שתי מילים, מאמי – הכרויות באינטרנט.

הוא: וואללה.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #32

הוא: יש!

היא: מה קרה?

הוא: הצלחתי, הצלחתי, הצלחתי!!!

היא: אוי ואבוי, מה הצלחת?

הוא: הצלחתי להפעיל את yWriter על הלינוקס!

(פאוזה)

הוא: yWriter.

(פאוזה)

הוא: זה התוכנה ההיא.

(פאוזה)

הוא: התוכנה לסופרים.

(פאוזה)

הוא: התחליף החינמי ל-Scrievner.

(פאוזה)

הוא: אתה כותב איתה רומאן והיא עוזרת לך לארגן את כל התוכן כמו שצריך.

היא: אוקיירגע, אז זה אומר שאתה הולך בכל זאת לכתוב רומאן?

הוא: כן, ברגע שאסיים לשכתב את הסיפור לשנתון.

היא: מצויין. לך תכתוב רב מכר, אנחנו זקוקים לכסף.

הוא: אוקיי!

(הולך)

(חוזר)

הוא: רגע, אמרת "רב מכר"?

היא: בוודאי.

הוא: אהא. פשוט… כשאת אומרת "רב מכר"…

היא: יש בעייה?

הוא: כלומר… מבחינתך רב מכר בכל מחיר?

היא: יש הרבה הוצאות בבית.

הוא: כן כן, ברור, אבל… כמה רחוק אני אמור ללכת?

היא: כמה שצריך.

הוא: חייזרים?

היא: הולך.

הוא: זומבים?

היא: ככל שיידרש.

הוא: חייזרים שמשתמשים בזומבים כדי להשתלט על כדור הארץ?

היא: מצידי שישכבו איתם, העיקר שימכור.

הוא: אבל

היא: מצידי שיוסיפו לאורגייה שלהם גם ערפדים.

הוא: רגע אחד

היא: מצידי תקרא לזה "50 גוונים של זומבים" העיקר שימכור.

(פאוזה)

הוא: אני יכול לעשות מהשיחה הזו "הוא והיא"?

היא: טוב נו.

רשומה רגילה
הוא והיא

הוא והיא #31

הוא: מאמי, אני צריך לשתף אותך במשהו.

היא: לא, אתה לא.

הוא: זה שיתוף חשוב.

היא: לא מעוניינת.

הוא: באמת?

היא: באופן שוטף.

הוא: אבל זה נוגע לגפן.

היא: אתה עדיין משתף.

הוא: יש לי בעיה עם ההצבעה לגפן.

היא: כבר שיתפתי שאינני מעוניינת להשתתף בשיתופך.

הוא: אני לא יודע למי להצביע. כולם היו טובים השנה…

היא: אין לך שותפים אחרים לשיתופים?

הוא: ואני לא מצליח להתמקד בבחירה.

היא: זה בגלל שאתה עסוק בשיתופים.

הוא: אני יודע! אני אנסה לצמצם את הרשימה לפי קריטריונים שרירותיים לחלוטין!

היא: והיית צריך שיתוף בשביל זה?

הוא: לדוגמא – השנה אני אצביע בקטגוריית הסיפור הקצר ל… סופרת!

(פאוזה)

היא: אני לא רואה איך זה מצמצם לך את הרשימה.

הוא: פאק. אז למישהי מהנון סופית.

היא: עדיין. והשיתוף הזה מעייף אותי.

הוא: אז למי אני אמור להצביע, קיבינימט?!

היא: אני בטוחה שיש עוד דרכים להגיע להחלטה.

הוא: איזה דרכים, מה דרכים? איך זה אפשרי בכלל?

היא: על מה אתה מדבר?

הוא: האם אני אמור להצביע להיא שפעילה בכנסים או להיא שמשתתפת בפאנלים? להיא שפירסמה בבלי פאניקה או להיא שפירסמה באתר של האגודה? להיא שפירסמה באספמיה או להיא שפירסמה בשנתון? להיא שהייתה מועמדת גם בשנה שעברה או להיא שחברת אגודה? למי, אלוהים, למי?!

היא: זה לא שיתוף, זו שטיפה.

הוא: להיא שאהוד מיימון ערך אותה או להיא שרמי שלהבת ערך אותה? להיא שכותבת מדע בדיוני או להיא שכותבת פנטסיה? להיא שיש לה המון עוקבים או להיא שחברה שלי בפייסבוק?

היא: אבל…

הוא: להיא שעושה לי בטא? להיא שחכמה ממני? להיא שיש לה לפטופ? להיא שיש לה ר' בשם? להיא שיש לה בלוג? להיא עם המשקפיים? להיא שנמוכה ממני? מה הולך פה, בתכנית הריאליטי הפסיכוטית הזו?!

היא: אולי פשוט תקרא שוב את הסיפורים?

הוא: תעשי לי טובה, קריאה זה לחלשים.

היא: אני רוצה לבדוק מחדש את השותפות הזאת.

הוא: רוצה שאני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה?

היא: אני כבר יודעת שאתה הולך לי להגיד מה הול…

הוא: אז אני אגיד לך בדיוק מה הולך להיות פה! אני גמרתי עם זה! לא משתף יותר פעולה עם ה"כותב נולד" הדקדנטי השנתי הזה. זה תעלול ציני בכושר קבלת ההחלטות של ציבור שלם! משחק סאדיסטי של האגודה! פוליטיקה קטנונית של חברי וועד! הפיכת קהילה שלמה למריונטות ניאורוטיות! קץ הילדות! תחילת האפוקליפסה! סדום וסאנידייל! אנרכיה של ניטפיקרים, הבנת אותי?!

(פאוזה)

היא: מאמי…

הוא: **סניף** כן?

היא: יכול להיות ש…

הוא: **סניף-סניף** יכול להיות שמה?

היא: שאתה אולי טיפה'לה מאוכזב מזה שלא העפלת לשלב ב'?

הוא: באמת מאמי, את יודעת שאני לא אוהב לשתף.

רשומה רגילה