הוא והיא #51

הוא: מאמי

היא: מה עכשיו?

הוא: יש לי בעיה אקוטית עם הסידור של הספרייה.

היא: אקוטית.

הוא: אני מתלבט.

היא: אני באמת רוצה לדעת על מה?

הוא: אני עומד פה כבר שעה שלמה

היא: רגע, שעה?

הוא: ואין לי מושג באיזה אות לשים את "היה יהיה".

היא: שעה.

הוא: זה לא אות.

היא: שעה שאתה עומד מול המדף כשהבית הפוך?!

הוא: חשבתי אולי באות א' כי זאת אסופה.

היא: אוי אלוהים, היית רציני בקשר להתלבטות.

הוא: אבל אז הבנתי שזה צריך להיות בעצם ה' כי זה "היה יהיה"!

היא: זה סידור. של. מדף. בספרייה.

הוא: אבל פתאום הבנתי שזה צריך להיות ב-מ' כי אהוד מימון הוא העורך!

היא: מספיק. עם. האותיות.

הוא: מה דעתך על ש' כי זה שנתון?

היא: מוזר, אני חשבתי על אות אחרת לגמרי בקשר לספרייה המזורגגת שלך.

הוא: זה ממש מעצבן. תראי, חוץ מזה כל הספרייה מסודרת.

היא: אני… רגע אחד.

הוא: נכון?

היא: היא באמת מסודרת.

הוא: למופת.

היא: זה לא מצחיק. היא ממש, אבל ממש מסודרת.

הוא: השקעתי.

היא: הם… מסודרים כמו חיילים!

הוא: ברור, אלא מה?

היא: זה מטריד.

הוא: זו ספרייה.

היא: רגע, ככה זה גם אצל כל החברים שלך?

הוא: בוודאי.

היא: אתם פסיכוטיים.

הוא: תודה, מאמי.

היא: זו לא הייתה מחמאה, לעזאזל!

הוא: באמת?

היא: לא! זו אף פעם לא מחמאה כשמישהו אומר שאופן קבלת ההחלטות שלך גובל בהפרעה נפשית!

הוא: אם כך, זה משליך באופן ממש מטריד על האופן בו אני מפרש גירויים רגשיים מהסביבה.

היא: נו שיט, שרלוק! אני צריכה לחפש DSM רק כדי להבין מה יש לך!

הוא: רגע, יש בבית DSM?

היא: כן.

הוא: אז באיזה אות צריך לשים אותו? D כמו ב-DSM? פ' כמו ב"פסיכיאטריה"? ה' כמו ב"הפרעות"?

היא: נסה X כמו ב"פה קברתי את בעלי".

תגובה אחת בנושא “הוא והיא #51”

סגור לתגובות.