רסיסים ממאורות 2017

היא: נו, אז איך היה?
הוא: חבל על הזמן!
היא: אוקיי, אבל מה היה בדיוק?
הוא: המממ… אז ככה:

מאורות!

ברוכים הבאים לכנס מאורות, המקום בו גיקים למהדרין מגיעים לירושלים בדצמבר על מנת לפגוש אנשים שעד אותו רגע היו קיימים אך ורק בקיר הפייסבוק שלהם.

בניגוד לאייקונולמות מדובר בכנס קטן ואינטימי להפליא, נטול קוספליי ו/או אווירת קרנבל, אבל עשיר בהרצאות מעולות. נושא הכנס השנה: "לראות", על שם ספרו המצוין של הארלן אליסון. היי, ויש גם פרויקט סיפורים!

הוא והיא – בקטנה

היא: מה זה היה עכשיו?
הוא: מה זה היה מה?
היא: רגע אחד דיברנו, ורגע אחרי זה היינו פתאום במקום אחר לגמרי.
הוא: זה נקרא "פלאשבק", מאמי.
היא: אבל למה ככה? זה פתאומי וכואב!
הוא: זה מה שנותן את הפלאש לפלאשבק.
היא: אבל…
הוא: חכי רגע, הנה מגיע עוד אחד וזה בטח יהיה על…

פק"ד

תום בייקין אוחיון נתן סקירה נהדרת על פיליפ ק. דיק, והדגים היטב איך הביוגרפיה הכל כך מוזרה ומטרידה של האיש הזה עזרה לעצב חזון עתידני ומבעית של המאה ה-21. דווקא התחיל לא רע, אבל… זו הרצאה על פיליפ ק. דיק, ולכן היה רגע שבו מחקו לכולנו את הזיכרון ואז השתילו לנו אחד חדש, מיד לאחר שנתנו לכולנו בראש עם קרן ורודה שגרמה לכולנו להתמכר לממריצים. עד מהרה כל מי שהיה בקהל החל לדמיין שהוא מישהו אחר, לעקוב אחריו, לגלות שזה הוא עצמו ולומר "הא, ידעתי את זה קודם!"

אתם לא רוצים לדעת כמה ספרים הספקתי לכתוב במהלך 45 הדקות האלה.

הוא והיא – בקטנה

היא: פיליפ ק. מי?
הוא: לא מי. דיק.
היא: מה? אני מכירה משהו שלו?
הוא: הסרט עם שוורצנגר.

היא: פיליפ ק. שוורצנגר?
הוא: עזבי.
היא: לפעמים נראה לי שהשיחות האלה זה חלום אחד ארוך ודפוק.
הוא: או, אז את כן קראת אותו!
היא: את שוורצנגר?
הוא: לא חשוב. היי תראי, הנה בא עוד פלאשב…

מה שרואים

ד"ר ישראל בלפר דיבר על אנשים (פחות או יותר) שרואים דרך עיניים של מישהו אחר, ולפעמים רואים הרבה יותר מכפי רצו לראות. או במילים אחרות: כשדמות מסיפור אכזרי של אליסון פוגשת את הסאנדמן, ואחרי שעוקרים לה את העיניים היא מתחרטת שלא פגשה במקום את הזקנה שהייתה תחליף-יודה ב"הכוח מתעורר".

מה שמזכיר לי: עוד לא ראיתי את "אחרוני הג'דיי", אז קחו בחשבון שמצבי שביר.

הוא והיא – בקטנה

היא: הפלאשבקים האלה תזזיתיים מדי.
הוא: אני אוהב לעשות את זה בסטייל.
היא: אבל למה לא כמו ב"אבודים"?
הוא: כלומר?
היא: אצלם לפני פלאשבק הכל היה פתאום נורא שקט, עם קלוזאפ לעיניים ו"פוף"! ואז עוברים לפלאשבק.
הוא: כלומר, את רוצה שיהיו לנו חיים שקטים, מסתוריים ולא מובנים שמנוהלים על ידי תסריטאי שלא יודע מה לעשות עם עצמו?
היא: בטח, זה ימבה כסף.
הוא: ממש לא נראה לי שנצליח לארגן משהו לפני הפלאשבק הבא.

אהוד VS סלדון

האור בכוך הזמן התעמעם, וההולוגרמה של הארי סלדון הופיעה לפתע, יש מאין. "יופי, עוד פעם הגיע החרטטן הזקן," רטן ראש העיר של טרמינוס.

"זו שנת ה-500 למוסד של טרמינוס," פתח סלדון, "ושוב התכנסתם כאן כדי לשמוע הודעה שהוקלטה על ידי מראש, הרבה לפני שכולכם נולדתם. כמו כן, ישנה סבירות של 85 אחוז שראש העיר קרא לי עכשיו חרטטן."

"חוכמולוג מסריח," אמר ראש העיר.

"ישנה סבירות של 78 אחוז שהוא קילל אותי שוב," אמר סלדון, "ואני לא מתפלא, מפני שלהערכתי לפני כחודש מצאתם בארכיון את ההרצאה האבודה של אהוד מיימון מכנס מאורות 2017."

"מה אתה אומר!" צרח יו"ר איגוד הסוחרים, "הוא אמר שאתה שרלטן אחד גדול!"

"זה לא בדיוק מה שהוא אמר," אמר סלדון בנחת, "ישנה סבירות של 59 אחוז שהוא אמר שהתכנית שלי בכלל לא מבוססת על כוחות פוליטיים וכלכליים רבי עצמה, אלא יותר על אנשים בודדים הנמצאים במקום הנכון, בזמן הנכון."

"כן, משהו כזה," מלמל הסוחר, "רגע, איך אתה מצליח לענות לי בכלל?"

"אני לא עונה לאף אחד," אמר סלדון, "אני חזיתי את השיחה הזו על ידי ניתוח סטטיסטי הסתברותי של האישיות התיאורטית של מי שמדבר איתי."

"נו, אז זה מוכיח בדיוק את מה שהוא אמר!"

"אני במקומכם לא הייתי מקשיב לאף מילה שהאיש הזה מוציא מהפה," אמר סלדון, "בטח גם אמר לכם שהוא מרצה בכנסים מאז 2003, נכון?"

"מה, זה לא נכון?"

"ברור שזה נכון," אמר סלדון, "אבל הבן אדם פשוט שחצן. תהרגו אותי, לא מבין איך שרדתם הרצאה של אדם שליטרלי יודע הכל."

"צודק, אנחנו בקושי שורדים אותך," סינן יו"ר איגוד הסוחרים.

"הוא אמר שעם כל הכבוד לתחזיות והסטטיסטיקות שלך," רתח ראש העיר, "דרך הפעולה של התכנית שלך נקבעת באופן שלא רחוק מהסוס של דריווש."

"קיימת סבירות של 75 אחוז שהזכרתם עכשיו את הסוס של דריווש," אמר סלדון, "ואני יכול לומר לכם שלאחר חקירה מאומצת בנושא, הסוס הזה יכול להיכנס לי לתחת."

"לעזאזל, היה צריך לקרוא לספר הרביעי 'מוסד ופיית הבלעכס'," מלמל יו"ר איגוד הסוחרים.

"המממ…" מלמל סלדון, "ישנה סבירות של 38 אחוז שההקרנות בכוך הזמן מזכירות יותר ויותר את מופע הקולנוע של רוקי."

"נו שיט, שרלוק!" צרח הקהל.

לילי

לילי דאי המופלאה (מנהלת הכנס! כבוד!!!) הרצתה על מסע בזמן ולמה לא לעשות את זה. אף פעם. EVER. וזה לא משנה אם קוראים לך מרטי מקפליי או ביל וטד. אל. תעשו. את. זה. ואם כבר עשיתם אז פשוט תיקחו מכונת זמן, תחזרו אחורה ותבטלו את מה שעשי…

אתם יודעים משהו, אני לא חושב שהפנמתי את הלקח שלילי רצתה שאפנים.

הוא והיא – בקטנה

היא: אתה קורא לזה "סיכום כנס"? זה ארוך כמו פאנפיק!
הוא: אני קינג של פאנפיקים.
היא: אתה לא.
הוא: סליחה?! אני הולך לכתוב את האימאימא של הפאנפ…
היא: בפעם המאה, אתה לא הולך לכתוב קרוסאובר של ישראמן עם רוחות הערים.
הוא: מה את אומרת?
היא: בשביל לעשות כזה דבר מטורף צריך תכנון, קווים מנחים, איזשהו בסיס חזק לעבוד איתו, משהו שקיים משחר ההיסטוריה שמספרי סיפורים משתמשים בו, איזשהו מנגנון מספיק חזק אך עם זאת מספיק גמיש וידידותי, כדי שתוכל ליצור באמצעותו מגוון רחב של סיפורים בלי להיות קלישאי מדי. צריך איזושהי…
הוא: נוסחה?
היא: בדיוק!
איך ידעת?
הוא: קבלי:

הנוסחה של נטע

נטע טרופ הרצתה על הנוסחה עתיקת היומין לסיפור הגיבור. האמת שזה נושא שהכרתי אותו מעט לפני ושמחתי לראות שנטע הציגה את הנושא באופן מרענן וכיפי. ההרצאה הייתה פשוט מצוינת, עשירה בדוגמאות וקטעים מיצירות מפורסמות (כמו שאני אוהב!) וקלחה להפליא. נאלצתי לצאת מההרצאה 2-3 דקות לפני סיומה, לצערי, אבל ההנאה שלי לא נפגמה משום כך. תודה, נטע!

הוא והיא – בקטנה

היא: וואללה. עוד משהו?

מאורות ואני

למאורות הגעתי פעם ראשונה לפני שנתיים, ולא היכרתי (כמעט) אף אחד. אני מודה ומתוודה שלהכיר אנשים חדשים זו משימה מעט קשה ותובענית עבורי. זה לא נעים להרגיש כסוג של אאוטסיידר בכנסים ועוד פחות מכך במאורות, שהוא מלכתחילה כנס אינטימי ובאווירה יחסית שקטה.

השנה זה היה סיפור אחר לחלוטין. אני לא חושב שהיה רגע אחד שבו הייתי בגפי למעט אותו רגע בו הלכתי לקנות קפה… ואז הלנדסמנים ואהוד התקשרו אליי ושאלו אם אני רוצה להצטרף אליהם לאכול.

פגשתי אנשים אותם היכרתי היטב (היי הלה!). פגשתי גם א.נשים איתם.ן הייתה לי היכרות חברבוקית בלבד, והיה כיף לגלות שהן מקסימות גם במציאות (דינה ואפרת, בקיצר). קיבלתי מדידי חנוך את ספל ה"עקורה" שהזמנתי בעיצובה המהמם של אור רוזנשטיין. הקפה אכן יותר טעים ככה.

אדם אחד שלא היכרתי כלל אמר לי שהוא קורא את הבלוג. מישהי אחרת אמרה לי שהיא ממחיזה לבעלה את קטעי "הוא והיא". גולת הכותרת, מבחינתי, הייתה כשנודע לי שנצר דאי שהרצה על הקשר בין אדם ומכונה, ציטט את "האורקל של רעות" בהרצאה שלו, ואשקר אם אגיד שלא נמסתי כששמעתי על זה.

הסגל היה מקסים. לילי, את גדולה מהחיים, תודה!

אני אוהב את מאורות. מאוד. להתראות בשנה הבאה.