הפוסט המאה

פיתחו את השמפניה, תירו בקונפטי, ושימו אלבום של איירון מיידן או AC\DC בווליום הכי גבוה שאפשר: הבלוג הזה מתפרסם מאז יולי 2015… והפוסט שלפניכם הוא הפוסט המאה.

מאה פוסטים, גבירותיי רבותיי, ואפילו לפיקארד יש משהו לומר בנושא:

נקמה גיקית.

אי לכך ובהתאם לזאת, ומכיוון שלא התארגנתי על "הוא והיא" הולם לשבת הסוערת הצפויה לנו (ומאחר ואני מאוד אוהב למחזר את עצמי) קבלו את מצעד הפוסטים הנקראים היותר בבלוג:

מקום #10

במקום העשירי מתייצב בגאווה (עם 239 כניסות) יקיר הבלוג, הלא הוא ישראמן, שקיבל שטיפה מהממונים עליו בגין התנהגות לא נאותה בכנס. עצם העובדה כי האגודה, הכותבות, ובאופן כללי כל מי שמעורב בכנסים ובקהילה לא נכנס באימאימא שלי אחרי הטקסט הזה, מעידה על כך שאני פשוט לא מעניין אף אחד. נו באמת, כולכם קראתם את זה ולא דיגדגה לכם בלוטת הרגישות?!

מקום #9

סיכום כנס עולמות 2016 ניצב במקום התשיעי עם 303 כניסות. זהו הפופולארי מבין סיכומי הכנסים שפורסמו בבלוג וזה אכן היה כנס כיפי במיוחד בזכות עצמו.

מקום #8

במקום השמיני עם 307 כניסות נמצא הוא והיא #12 העוסק ב"דם כחול" מאת ורד טוכטרמן. זה הזמן המתאים להזכיר כי באייקון האחרון הושק ספר ההמשך שלו, "אבן ירח", ואני בהחלט אמור להגיע אליו. מתישהו. כנראה. בעתיד הנראה לעין. אני מקווה שזה יהיה לפחות לפני הפוסט ה-200.

מקום #7

במקום השביעי עם 387 כניסות, נמצא טקסט פוליטי חריף בעצמתו שעד שמגיעים לסופו מבינים שבזבזתם 2 דקות מהחיים שלכם על הוצאת קיטור על דיסקברי. כל מי שנפל בפח שילך לשבת בפינה.

מקום #6

בנדיקט, יקיר הקהילה, ניצב בגאווה בלתי מוסתרת במקום השישי עם 412 כניסות.

מקום #5

אי שם בימי תחילת הבלוג היה זה הטקסט הנצפה ביותר, בעיקר בגלל האזכורים הרבים לדמויות מוכרות בקהילה. קבלו אותו: הוא והיא #2 (הידוע יותר כ"נון סופית") קיבל 464 כניסות. הוא נכתב בעת ששהינו בחופשה בארץ המגף, וכמעט נגנז עקב ביישנות של כותב חסר ניסיון הפוחד מהצל של עצמו.

מקום #4

דוקטור הו הנחית את הטארדיס שלו היישר למקום הרביעי עם 489 כניסות (רק מעט יותר מנון סופית).

מכאן ואילך התכוננו לקפיצה משמעותית במספר הכניסות.

מקום #3

1,189 כניסות קיבל ישראמן במאבקו למען הורים לילדים על הרצף. הטקסט נכתב לאחר שיצאנו מוועדת שילוב לגמדון שלנו. הם דיברו איתנו בצורה מנומסת מאוד בוועדה, אך משהו בכל זאת הפריע לי.

הוא: הם… לא באמת התעניינו במה שהיה לנו לומר, נכון?
היא: לחלוטין לא.
הוא: יכול להיות שאני לא בקיא בוועדות האלה, אבל… צפצפו עלינו הרגע?
היא: לגמרי.

אני מעריך שלפחות 90% מהכניסות היו מהורים מתוסכלים שמצאו כאן פורקן.

לפחות כניסה אחת הייתה מאימא שכתבה אי שם בפייסבוק: "תסלחו לי, אבל זה טקסט דוחה." תראה מה זה, ישראמן. שיחקנו אותה.

מקום #2

מילון הספקטרום הגדול, אותו כל הורה לילד על הרצף חייב להכיר, נמצא כאן בראש מורם עם פאקינג 1,711 כניסות. הוא נכתב לאחר שנמאס לי מהצנזורה העצמית המגוחכת שהצוות בגן הטיפולי סיגל לעצמו בכל פעם שדיווח לנו על מעלליו של הילד. אני מכיר היטב את הילד שלי, גברת. זו לא בושה להציע לנו למכור אותו באיביי. פעם כמעט הצלחנו.

מקום #1

אוי ואבוי. מאיפה מתחילים.

בכנס אייקון 2016 הופעלה לראשונה יוזמת "מדבקות מרחב בטוח". במסגרת הקמפיין (שהחל כיוזמה עצמאית של רותם ברוכין) חולקו מדבקות עם סלוגנים קליטים שמטרתם הייתה להעלות את המודעות למרחב אישי בטוח ומוגן מהטרדות מיניות (והטרדות בכלל). היוזמה קיבלה השראה מהקמפיין הזה, שזכה לפופולריות והערכה רבה.

קמפיין המדבקות עורר מודעות לנושא הטרדות בכנסים, באופן כזה שלא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא עורר גם פולמוס חריף בקהילה (ע"ע #סטיקרגייט), ותגובות שונות ומשונות שקראו לאסור על חלוקת הסטיקרים. טענו כי מדובר בסוג של "דיקטטורת פוליטיקלי קורקט", חריצת משפט שדה, האשמה גורפת של גברים בשקרכלשהו, טיפול בבעיה שלא קיימת, וכמובן: "אם תתייחסו להטרדות מיניות באופן גלוי, עלולים לחשוב שבאמת יש בעיה כזו!"

הטיעונים האלה היו, איך לומר, מעט תמוהים בעיניי. לא לדבר על הטרדות מיניות? לא לשים את זה על השולחן? באמת? היה, אגב, מרתק לראות מגיבים צעקניים טוענים בתוקף כי הם מעולם לא חזו בשום הטרדה כלשהי בכנס ולכן "אין דבר כזה כמו הטרדות מיניות בכנסים." וואללה. איך אתם עם חמצן, בקטריות וכבידה?

צואה גרעינית פורסם ימים ספורים לאחר הכנס וזכה לכמות בלתי נתפסת של 2,383 כניסות, ולא מעט שיתופים. רוב התגובות היו מפרגנות, כולל אנשים שכלל לא האמינו שמישהו בכלל התנגד למדבקות. מקצת המגיבים נרתעו מהסגנון הבוטה של הטקסט. קשה לי להאשים אותם.

ומה הלאה?

תמו 100 פוסטים ראשונים, בתקווה ל-100 הבאים. אני מעט מאוכזב שאף אחד מהסיפורים לא העפילו לעשירייה אבל זה מה יש, לצערי.

יש כאן ארבעה פוסטים של "הוא והיא", שניים של ישראמן, שניים העוסקים באוטיזם, פוסט סיכום כנס אחד ופוסט סטארטרק אחד. אה כן, והפופולרי ביותר משתמש ללא הרף במילה "קקי". אם זה לא מדגם מייצג של הבלוג, אני לא יודע מה כן.

תודה לכל מי שפוקד את הבלוג הזה באופן קבוע, תהיו אשר שתהיו. כל כניסה שלכם מחממת לי את הלב.