רסיסים מאייקון 2017

בקצה רחוב הארבעה
יש מקום מדליק
לשם אפשר לבוא
ופשוט להיות גיק

יש שם אוהל גדול
עם כמה דוכנים
רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש
(כי התור השני לא נעים)

יש שם אנשי סגל מרוטים
ומתנדבים נלהבים
וקוספליירים מקצוענים

ומרצים על קוצים
עם פוינטר ושקופיות
מכינים הרצאות
בכל הצורות

וכל האזרחים עוצרים…
ולא ממש מבינים.

כנס

פסטיבל אייקון! המקום בו קיר הפייסבוק שלך מתעורר לחיים, ואי אפשר לחסום אף אחד. כמו כן, זה נראה גם שלכולם יש משהו על הראש. או בתוך הראש. או צומח מהמצח. לא חשוב.

השנה התקיים האירוע בסימן "תרבויות". כאדם לא תרבותי בעליל היה לי קשה להשתלב שם, אך בכל זאת ניסיתי. להלן רשמיי.

טכנולוגיה

הכנס השנה התאפיין באפליקציה מעולה במיוחד לסמרטפון. האפליקציה הפציעה לראשונה בשנה שעברה, אך עברה מאז מקצה שיפורים. התוצאות נראו בשטח היטב – כמעט ולא טרחתי לפתוח את התכנייה המודפסת (שהייתה, כרגיל, יפה ומעוצבת היטב). כמה אירועים שמיקומם שונה עודכנו מיידית באפליקציה ולראשונה לא היה צורך להתרוצץ במתחם בפאניקה כי לא ידעת שהאירוע "אורגיית אורקים וערפדים בפאנפיק? שאל אותי כיצד!" הועבר מחור התולעת בחדר סדנאות 2 לסופר נובה בסינמטק 1. אל תטרחו לחפש את האירוע שציינתי עכשיו. האפליקציה אמרה שהוא בוטל.

מצד שני, השיפור הטכנולוגי לחדר היד השנייה היה, ובכן… מעט בעייתי ביום הראשון. מדפסת ה-QR-Code סבלה מבעיות טכניות מסויימות (בעיקר מחסור בדיו) מה שיצר עיכובים רבים. ביום השני הבעיה נפתרה, תודה לאל. למרות זאת, נזכור לעד את אותה אגדת קדם העוברת מפה לאוזן המספרת על ההולנ-גיק המעופף, אשר נתקע בלימבו נצחי של המתנה למדבקה שלו בעודו מחזיק ערימת נובליזציות של "חלל עמוק 9" וחולצה סופר נדירה של פיירפליי. אני מניח שהוא יתבע את קרבנו בכנס הבא.

איך גיק נולד (מאת ענבר גרינשטיין)

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

מאמץ לו שלושה פאנדומים
מחמם על אש קטנה
ורץ מהר לקנות
כרטיסים מהתוכניה
מוסיף עוד שתי סדרות
קצת ספרות ספקולטיבית
קורא שלושה עמודים
בפנטסיה קצת נאיבית

איך גיק נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
אחר כך הולך לאייקון
איך גיק נולד?
כמו תינוק
בהתחלה הוא קורא
אחר כך הולך לכנס
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך גיק נולד?
כמו תינוק

בדיוני

"יותר בדיוני ממדע" (בועז קרני הראל, קרן לנדסמן, יואב לנדסמן, דניאלה קרני הראל ועופר מתוקי) הוקדש השנה ל"מלחמת הכוכבים", לכבוד 40 שנה לסרט המקורי. הוא נפתח בעובדות מפוקפקות על הפנליסטים (ידעתם שדניאלה היא היחידה שננשכה על ידי נמר?) אשר הומצא… כלומר התגלו על ידי קרן. בין הנושאים שהועלו: מידיכלוריאנים (נושא המעלה את קרן על טורים), סרט הפריקוול "נקמת השיט" (הוא יפה מאוד ויזואלית עד שהדמויות מתחילות לדבר), ועוד פריקוול הידוע כ"פרוג 1" (כידוע הסרט האהוב ביותר על יואב). האמת שציפור הנפש שלי מעט נפגעה מכיוון ש… ובכן, אנחנו אוהבים את הסרט הזה. דרך אגב, ידעתם שהסרטים האלה אינם תיעוד היסטורי? מי היה מאמין!

דניאלה מצידה תרמה נושאים נוספים הלקוחים מעולמן המופלא של חיות הבר, כפי שהוא משתקף בסדרה ההו-כה-מוזרה Zoo, הידועה בעיקר כ"היצירה שהציגה לעולם עצלן שגורם לרעידות אדמה". איי שיט יו נוט.

לסיכום: מידיכלוריאנים הם התשובה לכל (תמיד רציתי לכתוב משהו שיגרום לקרן להרגיש כאילו מגרדים לידה גיר על לוח) ומסתבר שלכולם יש תשוקה נסתרת לדקור את בועז קרני הראל. אפילו לעופר.

נבל

לאחר מכן נכחתי ב"הנבל הוא הגיבור", הרצאה אותה העביר אודי בקר. מסתבר שלאחרונה יש נוכחות נכבדה לנבלים (חלקם אפילו נמצאים בקהל).

אודי דיבר על נרטיבים המציגים גיבורים שהם, ובכן, לא בדיוק גיבורים. או איך שהוא הציג זאת: "פיטר פן הוא שמוק ופסיכופת". עד מהירה כולנו הזלנו דמעה על המכשפה מהמערב, קפטן הוק ועוד.

בקיצר – אני רוצה קורס הסבה לנבל ויפה שעה אחת קודם.

הגיק הירוק

היה היה פעם… גיק. הוא גר בבית גיקי ועבד בעבודה גיקית. היו לו בגדים גיקים, אישה גיקית וילדים גיקים. וכשהיה חוזר הביתה מהעבודה הגיקית שלו והולך לישון, היה חולם חלומות גיקים.

יום אחד קם הגיק, לבש בגדים גיקים, נעל נעליים גיקיות, שתה קפה גיקי מספל שהיה מעוצב כמו הספל של קפטן ג'יינווי, נכנס למכונית הגיקית שלו ונסע לעבודה הגיקית. הוא נהג על כביש גיקי במהירות גיקית. מצדו האחד של הכביש ראה הגיק שדות גיקים, ומהצד השני ראה פרחים גיקים. זה היה יום גיקי במיוחד והגיק שמח ושר שירים גיקים ששמע בגיקדום ועישן סיגריה גיקית עם עשן גיקי. אל תשאלו אותי מה היה בסיגריה.

לפתע ראה הגיק שעל שפת הכביש עומד איש בצבע כחול. עצר הגיק את המכונית הגיקית שלו ושאל את האיש הכחול: "היי איש כחול, מה אתה עושה פה?"

"אני?" ענה האיש הכחול, "נמאס לי שלוקחים אותי כרפרנס מובן מאליו במרחב האינטר-פרסונאלי שנובע מהרובד התרבותי האינדיבידואלי של המספר התורן. יש לי אישיות, קיבינימט."

סופרות

פאנל "סופרות מדברות", או כמו שאני נוהג לקרוא לו: "נון סופית זה לא רק תיאורית קונספירציה".

אהוד מיימון העביר פאנל בהשתתפות קרן לנדסמן, רותם ברוכין, יעל פורמן והילה בניוביץ' הופמן. הפאנל נסב על ייצוג נשי, מגדר, כתיבה נשית, ייצוג להט"בים בכלל וטראנסים בפרט ובאופן כללי – ההתקדמות האדירה בשנים האחרונות בכל אחד מהתחומים האלה.

היה מרתק, כרגיל, ואני משוכנע שכל אדם חובב כתיבה קיבל שם כמה טיפים לגבי מה לעשות/לא לעשות בכתיבת דמות נשית.

השתגעת?!

נבט טחנאי העבירה את הרצאת "גברת, השתגעת?!". ההרצאה עסקה בבלטריקס לסטריינג' והארלי קווין, היחס המבזה שהן מקבלות ממושא אהבתן ובחינת הדינמיקה המטרידה הזו מול רעיון "המשוגעת בעליית הגג" שהופיע במיוחד בספרות הוויקטוריאנית. הייתי שמח לעבור אתכם על הניתוחים המפורטים שנבט העבירה ועל ים היצירות שהיא כללה בהרצאה הכל כך, אבל כל כך מושקעת שלה ("אנחנו לא נדבר על יחידת המתאבדים!"), אבל כששאלתי אותה איך היא חושבת שאפשר לבחון את דרוסילה מ"באפי" באופן הזה היא ענתה במבוכה שהיא לא ראתה באפי ורצה לתפוס מחסה.

זהו דוקטור, אני לא זוכר כלום אחרי זה.

אני אוהב.ת כנסים (מאת מעין שיר)

אני אוהב עולמות
ואת אייקון גם
אירועים והרצאות ו-
כרטיסי חינם
אני אוהבת את האשכול ו-
את יריד הדוכנים
העירוני וגם את הזירה ו-
את כל שאר המתחמים
אני אוהבת את באפי
ואת הארי פוטר גם
מסע בין כוכבים
את הפאנדומים כולם
אני אוהבת אירועים מכל הצורות
משחקי תפקידים, השקות, הקרנות וסדנאות
אני אוהבת את תוכן
ואת מנהלה
אוהבת את כוח אדם ו-
את לוגיסטיקה
אני אוהבת את צוות טכני
ואת צוות המקרינים
אבל הכי הכי הרבה
אני אוהבת את הצוות שלי!

מדען

אדוה לוטן הבלתי נלאית קבעה איתי ועם עוד כמה אנשים נלהבים דייט שכלל פאנל אודות מדענים מטורפים ביצירות ז'אנר בהשתתפות יונת אשחר, יואב לנדסמן ורן בן יעקב. היא הבריזה לנו כשספגה מקרה לא נעים של פנצ'ר ללא גבולות בדרך לתל אביב. זה היה בהחלט עגום.

הפיתרון שנמצא עד מהירה הוא שיואב יתפקד הן כפנאליסט והן כמנחה. לשמחתנו המשימה בוצעה בהצלחה! תגידו, ידעתם שיש מדען במכון וייצמן שעושה ניסויים על נמלים? אתם לא רוצים לדעת מה כוללים הניסויים. באמת שלא.

חושים

ליאת ברגמן וירדן ון-בירן העבירו הרצאה מקסימה על הפרעת עיבוד חושי וכיצד היא מתבטאת בגיבורי על שונים. אז ככה:

דיירדוויל עם בן אפלק מעולם לא קרה, לא משנה כמה תתעקשו שכן. לגבי הדיירדוויל של עכשיו, מסתבר שבכל פעם שמדברים על היכולות המוגברות שלו, אנו מחויבים לצעוק "A thousandfold!" או משהו כזה. סמכו עליי, פשוט תזרמו עם זה. זה בהחלט עבד לליאת וירדן.

פאנדומים (מאת דינה פיימן)

פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
יש בכנס הזה מקום לכולם
יש פאנדומים של המון אנשים,

ויש כאלה של רק קצת
פאנדום ספרותי, פאנדום של סדרה
תמיד נעים לשמוע, ויש קוספליי מגניב נורא
(לעיתים קרובות יש גם מרץ' נחמד)
פאנדומים, פאנדומים בערב סתיו חם
כנס עושה מסאז' לנשמה, בנאדם
כנסים ופאנדומים, כנסים ופאנדומים…

עוד

ורד טוכטרמן השיקה את ספרה החדש "אבן ירח", המהווה המשך ל"דם כחול". סייעו לה לסטאט ו-וספר (ידועים יותר כטליה נירגד-חסון וניר שרון) שעזרו לה לתקן תפיסות מוטעות על ערפדים במהלך ההיסטוריה. היה מגניב. היי, ותפסיקו ללכלך על לסטאט, הוא מתנדב במד"א!

עדן הר-דגן העבירה הרצאה מקסימה על גיקים, הגדרתם העצמית ותחושת הייחוד שלהם בעידן זליגת הגיקיות לתרבות המיינסטרים. התעורר ויכוח מסויים כאשר הנוכחים לא הצליחו להחליט מה זה גיק בדיוק, אבל הויכוח יושב כשעדן פסקה נחרצות: "אנחנו פשוט אוהבים דברים!". המממ. מתאים לי.

הכנס השישה עשר (מאת מעין שיר)

כשאני לא מצליח להירדם,
ומחשבות יוצאות ונכנסות מראשי,
אני יושב על המיטה שלי וסופר כנסים.

העדר עובר מעל לראשי ונעלם לי מאחורי הגב,
וכל כנס דומה בדיוק לכנס שעבר פה לפניו.

כנס ראשון ושני,
כנס שלישי ורביעי
ערימות של חנונים,
כולם דומים.

עוברים כנס שמיני וכנס תשיעי,
אבל כשמגיע הכנס השישה עשר
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר,
ואני מבין שהכנס הזה יישאר
ואין לו עניין להמשיך עם העדר.
אז אני לוחש לו, נו, כנס, תזוז!
תן פעם לתפוס את כולם!
אבל הוא לא זז.
והכנס השישה עשר הוא בדרך כלל
הכנס שבו אני נרדם.

הערה: הכותבת נשבעת כי זהו אכן הכנס השישה עשר שלה ותילחם עד חרמה בכל ניטפיקר שיעז לטעון אחרת.

באפי מור

את הכנס חתמתי עם איילת מור (AKA איילי מור) שהעבירה הרצאה לקהל הוידוניסטי אודות מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג'וס וידון. איילת השכילה להראות ולנתח את הייצוג של דמויות להט"ביות ביצירות רלוונטיות כגון באפי, אנג'ל ופיירפליי, וכן להראות את הדינמיקה של הדמויות הן בעולם הבדיוני בו הן פועלות והן במציאות הטלוויזיונית שהתפתחה מאז.

הייתי שמח לעבור אתכם על כל נקודה ונקודה שהועלתה שם, אבל איך שאיילת השמיעה את השיר של ווילו וטארה מהמיוזיקל התחלתי לדמוע ולא ממש הפסקתי מאז.

נפלו בעריכה

"חברים, בעוד יומיים יהיה פה כנס" (יהיו המון חדי קרן אבל אף ג'ירפה)
"אתמול רבתי עם גיורא, הילד הטולקינאי" (בינינו – מי לא?)
"כשאהיה גדול אהיה מרצה" (ואסבול מלחץ דם גבוה לפני פיילוט)
"מי שמביט בי מאחור לא יודע שאני מאלתר את ההרצאה תוך כדי מצגת" (סיפור אמיתי, מסתבר)
"יש ילד שאבא שלו אחמ"ש" (ויש ילד שאבא שלו מכניס אותו הביתה רק אחרי 10 דקות של איחור)
"כשנסענו העירה לבקר את כנס אייקון" (אימא ראתה את הקוספליירים וצעקה עלי שאני לא אשתה איתם חשיש)
"לא כל כך נעים לראות אשכול סגור" (בואו נשתלט עליו באופן אלים ונפקיע אותו. זה לגמרי מעשי ועובר מבחן בג"צ)

הערה: כל מה שנפל בעריכה, למעט החלק על אילתור ההרצאה (שהוא פרי עטי) נכתב על ידי מעין שיר.

שלל

אתם לא באמת הייתם באייקון אם לא קיבלתם תיק בד עם סמל באטמן (מתנת יומולדת מאוחרת מעשה ידיה של ענבל שגיב נקדימון המהממת), לחם ביתי עם בזיליקום תוצרת מרב גורן פריש (כי היא אוסומית) או הקדשה מיעל פורמן ו-ורד טוכטרמן על הספרים החדשים שלהן. אני יכול רק לקוות שהשתיים האחרונות לא ראו אותי מנפנף בידיים בהתרגשות רגע אחרי שהחזירו לי את הספר (כי אם כבר להתנהג כמו בת 12, אז הכי טוב בגיל 38).

ייצוג

ההרצאות השנה (לפחות אלו שהעליתי בחכתי) התאפיינו בתוכן שעסק בייצוג נשי, להט"בי ו/או השיק ללימודי מגדר. ההרצאות של נבט ואיילת, פאנל הסופרות ואני בטוח ששכחתי עוד רבות וטובות.

הקהילה בארץ מאופיינת בנוכחות חזקה מאוד של ייצוג נשי ולהטבפאק"י (כתבתי את זה נכון?), הנוגד את ההרכב המסורתי שעדיין נוכח בכנסים בחו"ל. וורלדקון הוא דוגמא לא רעה, אם כי זה נראה שגם שם ישנה התחלה של שינוי.

לעיתים כשמתעורר דיון אודות ייצוג נשי בז'אנר, ניתן לשמוע קולות כעוסים. "מה אתם דוחפים לנו את הפמיניזם הזה עכשיו", "פמינאציות" ועוד כהנה וכהנה. זה כואב לי לשמוע קולות כאלה.

הייצוג הזה הוא הכרחי. אייקון הוא בועה של אוטופיה, שאני כל כך רוצה שתחלחל לעוד מקומות. הרצאות על ייצוגים נשיים, דמויות להטביו"ת ושיח על מגדריות בכלל צריכים להיות דבר שבשגרה. לעזאזל, אני מצפה שבמאה ה-21 אני כבר לא אצטרך להקדיש לזה פוסט. הנראות הזו הכרחית לחברה בריאה, כי האלטרנטיבה היא מתן לגיטימציה להדרה של הרבה יותר מדי דברים על ידי אנשים פחות מדי סובלניים מכפי שהדעת סובלת.

אייקון, עולמות ומה שביניהם הם הזירה הליברלית, טולרנטית ומקבלת ביותר שאני מכיר. אני גאה להיות חלק ממנה. אני גאה להיות חלק מהנראות הזו.

תודות

בשבוע שעבר נחה עלי ההשראה ופרסמתי בפייס את השיר הראשון בפוסט הזה בהשראת "ריח של שוקולד" האלמותי של יהונתן גפן, הלקוח מתוך "הכבש השישה עשר" הנפלא. לשמחתי והפתעתי מיהרו ענבר גרינשטיין, מעין שיר ודינה פיימן לתרום קטעי פילק מקסימים משלהן והוכיחו בפעם ה-5,000 שהן אוסומיות ללא גבולות. תודה לכן.

תגובה אחת בנושא “רסיסים מאייקון 2017”

סגור לתגובות.