ישראמן

ישראמן ואני

הכל התחיל כשישראמן פרץ לביתנו באמצע הלילה. הוא נכנס דרך חור סימטרי מהגג, דרך תקרת חדר השינה שלנו והעיר אותי. בעדינות. מלכת היופי התהפכה לצד השני ומלמלה משהו על זה שיסיים עם זה מהר ושיזכיר לי להוציא את הכלים מהמדיח בבוקר. הוא אמר "אין בעיה, כפרה!"

"רגע, שנייה…!" זעקתי, "מאמי, תקראי למש…" אבל היא רק אמרה "שששש… נדבר על זה מחר."

"יאללה, יאללה!" אמר ישראמן, העמיס אותי החוצה מהמיטה ועף איתי דרך התקרה. בעדינות. הוא מאוד עדין.

את המשך השיחה ניהלנו במקום שקט ופסטורלי, ליד אחו ירוק ומקסים שעונת המעבר הסתווית עדיין לא צבעה אותו בגווני אפור. אני הייתי תלוי הפוך על עץ.

"טוב, עכשיו אני רוצה לדעת דבר אחד," אמר ישראמן בעצבנות, "מה קורה איתי?"

"בקשר למה?"

"מה קורה בקשר לאתה-יודע-טוב-מאוד!" צרח עלי ישראמן (בעדינות), "מה קורה עם הרומן?"

לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, בעיקר בגלל שזה מוציא מהריכוז להתנדנד כשאתה תלוי הפוך מעץ. יש קצת סחרחורת, אפילו כשישראמן צועק בעדינות. אבל בסוף נזכרתי.

"אה… אתה מדבר על ה…"

"רומן. רומן ישראמן. ספר. ספר כמו שצריך, קומפלט עם קוראי בטא, עריכה והגהה, ובלי השגיאת כציב שלך בין הצ' לכ'… כוסאמק, עוד פעם עשית אותה."

"זה ב… תהליכים."

"תהליכים."

"בדיוק."

"אתה מזהה תהליכים בכתיבה של הרומן שלי."

"בטח."

"אתה רוצה לזהות תהליכים בפרצוף שלך?"

"צודק, אין תהליכים."

"אין תהליכים."

"אפילו לא תהליכון. אבל שנייה!" מיהרתי לומר כשזיהיתי את הווריד הרועד ברקה השמאלית, "יש הסבר."

"אין בעיה," אמר ישראמן (בעדינות), "אבל לא עכשיו. אחרי שנזהה תהליכים כירורגיים ביחד."

"אתה רוצה לשמוע מה הסיבה, או לא?"

"דבר, אבל שיהיה קצר. אני צריך להחזיר את השאריות שלך למלכת היופי. היא ביקשה ש…"

"אני יודע, המדיח."

לקחתי הרבה אויר. גם כי ההסבר היה קצת ארוך, וגם בגלל שרציתי ליהנות מנשימות האוויר האחרונות שלי. "תקשיב, בגדול, אני פשוט לא יודע מה לעשות איתך."

"זה ההסבר שלך?"

"זה יותר מסובך ממה שזה נשמע!" אמרתי בייאוש, "אתה התחלת בתור פארודיה על סופר גיבורים, מעין גירסה ערסית-ישראלית לסופרמן. הבעיה שראיתי די מהר, זה שאפשר בצורה הזו להחזיק כולה איזה פינה בבלוג, אבל לא יצירה באורך מלא."

"נו?"

"אז בתור התחלה ניסיתי להשתמש בך כדי לעשות מדי פעם סאטירה פוליטית לייט, וזה עבד לא רע. אבל…"

"אבל מה?"

"גם זה לא מספיק כדי להחזיק רומן!"

"אני מזהה תהליכי התעייפות."

"אחר כך ניסיתי להשתמש בך כאתנחתא קומית גיקית בשביל הקהילה."

"נו? ומה רע בזה?"

"שום דבר רע, אבל התוצאה הייתה הומור נישתי שאולי הקהילה מסמפטת פחות או יותר, אבל אני שוב באותו ברוך – איך זה יחזיק רומן?"

"איך מכל הכותבים בעולם נפלתי על הכי חנון, יא וואראדי."

"…ואז הבנתי שאני צריך לעזוב את הקטע הקומי, ולהפוך אותך לרציני יותר. חשבתי על משהו בכיוון של גיבור על שנופל לצד האפל כי הוא לא מצליח לשלוט בכעסים שלו. משהו עם ביקורת פוליטית מדכאת, איזה סיפור גדול מהחיים על דמות מורכבת בעלת כוחות על, שעוברת תהליך של הידרדרות מוסרית וכל זה על רקע ההיסטוריה של מדינת ישראל. משהו בסגנון וואצ'מן פוגש את שובר שורות פוגש תיאוריות קונספירציה במשרד הביטחון."

"נו?! אחלה!"

"אבל אז הבנתי מה הבעייה הכי גדולה כאן – שגיבור על זה מושג מהתרבות האמריקאית, ובכל פעם שאני מנסה לעשות איתך משהו רציני זה פשוט לא יוצא ישראלי, וזו הסיבה שכל מה שעשיתי איתך עד עכשיו היו דחקות ופארודיות!"

"כוס אמק."

"מפה לשם, דווקא ראיתי שאיתך אני דווקא מצליח להוציא איתך קיטור באופן מאוד אפקטיבי, וזה דווקא נתן לי תקווה…"

"תגיד לי משהו," התעצבן ישראמן, "אם אני כל כך טוב בלהוציא לך את הקיטור, למה, אינענרבאק, לא השתמשת בי בשביל הקטע עם הסטיקרים?"

לקחתי עוד פעם אוויר. "ניסיתי, זה כמעט הצליח. הבעיה הייתה שמלכתחילה בניתי אותך כסקסיסט, שובניסט ודי בהמתי. איך פתאום אני אמור להפוך אותך לגיבור של מניפסט נגד הטרדות מיניות?"

"תגיד לי," נהם ישראמן, "זה נראה לך בסדר כל הקטע הזה של ההזנחה הזאת? אתה לא יודע שיש לי נפש רגישה?"

"רגישה."

"האימא של הרגישה."

"וואללה."

"רגע, אתה באמת התכוונת לעשות לי עכשיו את הקטע הזה של 'הוא והיא' שהיא אומרת משהו ואתה חוזר על המילה כהרמה להנחתה? אתה לא מתבייש?"

"נו באמת, אתה רואה?" זעקתי בייאוש, "אני מתחיל לרפרר לעצמי כי כל כך אין לי מושג מה עוד לעשות איתך!"

"קיבינימט, איזה מין כותב אתה?! אפילו שיחות דמיוניות אתה לא יודע לנהל!" צרח ישראמן והלך.

הקיצר, אחרי איזה שעה (או שש שעות, זה קשה להתחבר לזרימה של הזמן כשאתה תלוי הפוך) הוא חזר. מסתבר שמלכת היופי הביעה דאגה (בעיקר בגלל המדיח) ולישראמן לא הייתה ברירה אלא לשחרר אותי, מייד לאחר שהבטיח לחזור לזמבר אותי במועד מאוחר יותר. אני נשארתי עם הדילמה והסחרחורת.

כמה ימים לאחר מכן חזרתי מהעבודה והתיישבתי מול המחשב. התחלתי לכתוב מסמך חדש:  "הכל התחיל בסדנת כתיבה. ניסיתי לכתוב רומן רציני אודות גיבור על – ונתקלתי בקשיים…"

נראה מה ייצא. אולי את זה הוא יאהב.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה

2 מחשבות על “ישראמן ואני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s