הומור

צואה גרעינית

והימים ימי כנס החוואים הישראלי הגדול, הידוע כמובן ככנס איכרים ישראלים קואופרטיביים ונמרצים. וכמו בכל שנה נאלצו באי הכנס להתמודד עם בעיה ידועה: קקי של שוורים. ניסו באי הכנס האומללים לדווח, להתגונן ולהתלונן על חרבון יתר חוזר ונשנה, אך לשווא.

הקימו מארגני הכנס צוות לטיפול ומניעת חרבוני שוורים, אשר עבד יומם ולילה בניסיון להפסיק את רוע ההפרשה. באתר הכנס הוסבר יומם וליל כי אין להציע כל הצעה הנוגעת לכל סוג של גללים במידה והאדם לו הוצע גוש הקקי לא הראה כל התעניינות. הוגדרו כללים ברורים לנסיבות, מראה, צבע, טעם וריח הצואה המותרת להצעה, הגשה, הצגה והשמעה בכנס. אך מה לעשות… התלונות על הקקי המשיכו לזרום.

לבסוף הועלה רעיון מקורי: סטיקרים. הודפסו סטיקרים מקסימים בעלי סלוגן קליט לגבי מרחב בטוח בכל מתחם הכנס. סלוגנים קליטים ופרקטיים אשר קראו "כאן לא מחרבנים", "שומרים על מרחב בטוח מיציאות" וכמובן: "רוצה לחרבן? תבקש/י!". ההיגיון שהנחה את צוות החוואים המותש היה כי נראות האיסור על עשיית צרכים בפרהסיה ירתיע את השוורים החצופים.

לצערם של מארגני הכנס, התעוררה התנגדות מצידם של השוורים. "לא תעלה על הדעת כפיית המטבוליזם הזו!" זעקו השוורים, "כלום רוצים אתם לומר לנו כי אכן ישנה בעיית חרבון יתר המצדיקה קמפיין מאוס זה?"

"כן," ענו אנשי הצוות העייפים והרוגזים, "אנו מקבלים לא מעט קיתונות בכי מאנשים המכוסים בחרא מכף רגל ועד ראש."

"מה זאת אומרת?!" התקוממו השוורים, "מי התלונן? אנו רוצים שמות, פרטים!"

"אבל הבינו," הסבירו אנשי הצוות, "זו טראומה לא קטנה. אנשים שטבעו בקקי לא מעוניינים לחשוף עצמם באופן בו אתם מבקשים."

"אבל מאיפה אתם יודעים שאכן התרחשה אמבטיית קקי?" זעקו השוורים חסרי הישע, "אנחנו באים לפה כבר 20 שנה, ואף אחד לא חרבן עלינו! ואם היה חרבון, מה היה ההקשר? האם הייתה התגרות? אולי הקורבן לא הבהיר שהוא אינו מעוניין להתפלש בצואה (דבר שאגב בכלל לא ברור לנו למה, הרי ידוע כי הקקי שלנו מפיץ ריח שושנים)?"

"לא התגרות ולא בטיח," סבלנותם של אנשי הצוות למלחמה בצואת השוורים החלה לפקוע, "לא מעוניינים בקקי שלכם."

"שומו שמיים!" זעקו השוורים, "וכי איזה מין עולם זה אם אתם אוסרים על צורת תקשורת בסיסית בין שני אינדיבידואלים נאורים ובעלי תודעה עצמית! ממתי חרבון פומבי נחשב להטרדה? שמא בכל פעם ששור ירצה לומר 'היי' לעלמת חן על ידי ערימת גללים מושקעת, ייאלץ השור המסכן לשאול אותה האם היא מעוניינת?"

"כן, זה בערך הכיוון."

"אנרכיה!!!" זעקו השוורים, "מדוע באים לכאן כל האנשים האלה אם לא למען פסטיבל שלשול אחד גדול?!"

"תשמעו, לא נעים לנו לומר לכם את זה כל כך…" מלמלו אנשי צוות הלוחמה בקקי, "אבל בסך הכל אנשים באים לפה לשמוע הרצאות, לפגוש חברים, לדסקס על חקלאות… לא כל כך כדי לחרבן אחד על השני."

"אתם תסלחו לנו מאוד," המשיכו השוורים בדברי התוכחה, "אך דעו לכם כי כנס זה הוא ברשות הרבים וכך גם זכותנו הדמוקרטית להוריד יציקה."

בשלב זה החלו להתייאש אנשי הצוות, יען כי הבינו כי מדובר בערימה גדולה של, ובכן, חרא. אבל השוורים החרוצים המשיכו גם המשיכו: "וחוץ מזה, מה יחשבו באי הכנס על שלטי חוצות וסטיקרים  המזהירים מפני צואה ברשות הרבים? הם עלולים לחשוב כי זו בעיה ממשית, רחמנא לצלן!"

"זו אכן בעיה ממשית, אתם מחרבנים לנו את הכנס!" זעמו חברי הצוות.

"רבותיי, הסכיתו ושמעו לנו, כי בנפשנו הדבר," עמדו השוורים על שלהם, "המרחב הבטוח שלכם הוא חולי שפוגע בזכויות החרבון, מקטלג שוורים וחורץ משפט!"

"ומה עם חרבון על מי שלא מעוניין?"

"אה, עם זה אנחנו דווקא סבבה. רוצים קצת?"

"לא!!!"

עד מהרה הפך הוויכוח הנאור לסופת חרא של ממש, טורנדו צואתי והרסני ששטף את הקהילה החביבה. חסידים ומתנגדים כאחד התפלשו להם ברשתות החברתיות בקרקס אחד גדול של צחנה. ערימת הקקי גדלה וגדלה עד דלא ידע. מסופר, חברים יקרים, כי אי שם במרכז הארץ נמצאת ערימת קקי ענקית היכן שפעם היה כנס נפלא ורב הוד. ואולי יום אחד, כאשר ילמדו השוורים החצופים לתפור לעצמם את הרקטום, הכנס הזה יחזור גם יחזור ובפעם הבאה שתתקבל תלונה, נוכל להסתפק בנייר טואלט.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה

20 מחשבות על “צואה גרעינית

  1. אביבה הגיב:

    אני לא חושבת שאף אחד צריך לגעת באף אחד אבל תמיד ראיתי בכנסים האלו בעיה עם סטנדרטים כפולים. אם מישהו יפה או מפורסם מותר לו לעשות הכל (ולפעמים זה גם מתפרש שמותר לעשות לו הכל, אבל אם הבחורה יפה הוא מרשה את זה) והמרמור מגיע מאלו שאומרים להם שהם לא מתאימים גנטית כדי להגיד להם שלום ולתת להם חיבוק.

    אהבתי

    • חן הגיב:

      את יודעת משהו אביבה, בואי נגיד שיש אי שם בכנסים מישהו חתיך, יפה ומפורסם, שגברים ונשים בכנס נופלים לרגליו (או לרגליה) מתירים לו לעשות בגופם הרוטט מתשוקה כל אשר יחפוץ, ואילו שאר האנשים, אלו שאינם נולדו עם נתונים כה משובחים כמו אותו גברבר או גברברת לא זוכים לאותה תשומת לב.

      אז- למה- פאקינג- אכפת- לך? זה הגוף שלהם. זה החיים שלהם. אם מישהו לא רוצה לתת לך חיבוק או לומר לך שלום- זאת זכותו! ואם הוא אומר לך שהוא לא מעוניין באינטרקציה, צריך לעזוב אותו לנפשו. אף אחד לא חייב לך שום דבר.

      אהבתי

      • אביבה הגיב:

        אני חושבת שאתה סוטה מהנקודה שלי. אף אחד לא צריך לגעת באף אחד שלא רוצה ומי שנוגע בהדדיות משותפת שיעשה מה שהוא רוצה. אני מתייחסת לאלו שגם עומדים בצד כשהם לא מקבלים תשומת לב וגם מנפנפים מולם בשלל סטיקרים של סיסמאות של "כולנו יוצרים מרחב בטוח". כי מלבד כמה אנשים שמקומם הוא אך ורק בבית סוהר יש גיקים רבים שמוגדרים כמציקים או סוטים רק כי הם קיימים ויש כמה אנשים שמתגאים בסטיקרים האלו שלא אחת שמעתי וראיתי עושים מעשים שלא מקובלים ואף מישהי שעודדה מישהו לשכר מישהי כדי שתזרום איתו, קצת צבוע מבחינתי. זה חבל, אחד הדברים שחסרים לי בגרמניה זו הקהילה הגיקית.

        אהבתי

  2. פמא ט. שחר הגיב:

    אהבתי כל הכבוד.
    אני מומחית גדולה בנושא לצערי הרב, לכל מי שיש בעיה מוזמנים לפנות אלי אני יחרבן עליו עד שהןא והבמבה הקטנה שלו לא יצאו יותר מהבית. א
    אני מודה על הכתיבה הפשוטב והישירה. משתפת.
    ואשמח לקבל את שם בית הדפוס ולהזמין לעצמי כמות יפה לישתמש בה גם ביום יום.

    אהבתי

  3. יוני הגיב:

    שחר – "הבמבה הקטנה שלו"?
    אם אני מבין למה שהתכוונת בזה, את עושה פה בודי שיימין ומחזקת התנהגות פטריארכלית מהכיוון השני…
    בנוסף, את מציעה אלימות כתגובה (אני אחרבן עליו) – אני לא מאמין שזו הדרך שהם ישנו את ההתנהגות שלהם.
    אני פשוט מקווה שהבנתי לא נכון את מה שכתבת.

    אהבתי

  4. הנסיכה ליאה הגיב:

    לא נעים לי כשמישהו מסריח מתקרב אליי. אני חושבת שצריך לחלק ניקוד לכל מי שמגיע לאייקון לפי איך שהוא נראה וכמה שהוא פופולרי (בנות כמובן יקבלו תוספת בונוס). יהיה מותר להיכנס רק למתחם שיש לך מינימום ניקוד אליו, ככה נשאיר את הסוטים בחוץ. סגל ומי שיש לו סטיקר סגול יקבלו תוספת. שאף אחד לא יעיז להגיד לי שלום, חצופים!

    אהבתי

  5. יסמין הגיב:

    לא ידעתי על ההיסטוריה מסביבן, שמחתי להגיע לכנס ולראות כזו מודעות. הסתובבתי איתה כל יום ואחר כך העברתי אותה לתיק, אנשים ידעו לא לגעת לי בחזה. תודה! אני מברכת על המדבקות ואשמח אם הן יהיו בכנסים נוספים עם עיצוב יפה יותר.

    אהבתי

  6. תמר הגיב:

    אני מת על התגובה של "אביבה" לסיפור הזה – שמתבכיינת על זה שהתלונות על הטרדות מופנות רק נגד אלו שאינם יפים או מפורסמים מספיק בשביל שנשים ירצו שהם יגעו בהן. כאילו שאישה מחוייבת, בשם השיוויון וההתנגדות למשטור הגוף הגברי, לאפשר לגבר שהיא לא מעוניינת בו לגעת בה. אני כבר לא מדבר על הדימיון המזעזע בין התפיסה שלה לגבי פריווילגיות מיניות לתפיסה של אחד, מועמד לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הרפובליקקית.

    אהבתי

    • אביבה הגיב:

      את מייצגת את כל מה שרע בכנסים הנוכחיים. "יש לך בעיות בטחון? תזדיין. בעיה שלך. לי יש את המרחב הבטוח שלי שנותן לי בטחון לחרבן על הבטחון שלך"
      התנהגות כזו מראה בדיוק למה הכנסים האלה נהרסו. וכל מי שלא מסכים איתך מייד מטרידן, כי ככה עובדת דיקטטורה.
      דיקטטורת הפמינאציות.
      אבל תמשיכו לשים את המדבקות. ככה אדע עם מי לא לדבר, זה טוב שאתן מסמנות את עצמכן.

      אהבתי

  7. רוני הגיב:

    אני לא יודע אם המדבקות יעילות או לא. אני מעולם לא הוטרדתי באופן אישי ועצם המחשבה שרק מדבקה היא מה שתמנע ממישהו לגעת במישהי או להיפך היא די מזעזעת.

    מפריעה לי במדבקות העובדה שהיא מבדלת בין אנשים, "הנאורים" שלא מטרידים ואלו שלא איכפת להם מספיק. עוד יותר מפריע לי לראות שלל תגובות ולייקים בפייסבוק (של גברים ונשים) בעידוד המדבקות, כשיצא לי לראות את אותם אנשים חופנים אנשים אחרים שלא בהסכמה בשלל כנסים. אולי זו אחת הסיבות שהם כל כך בעד המדבקות האלה, כי הם זוכרים שהם היו כאלה.

    מפתיע שבביגור אין את התופעה הזאת, אבל באייקון יש יותר נטייה לחפצן גברים פופולריים ולהשאיר בחוץ כאלו שלא, כמעין נקמה במתחם הבטוח שהפמיניסטיות יכולות להרשות לעצמן.

    אהבתי

  8. זה נראה שיש צורך לחדד נקודה:
    קמפיין המדבקות נועד ליצור מודעות. נראות האיסור על הטרדה ואי כיבוד מרחב אישי והדגשה שלו בפועל על ידי מסר חוזר ונשנה בכל מקום, בהחלט עושים את ההבדל. זה הוכח פעם אחר פעם בפעילויות דומות שנעשו בחו"ל, ונותר רק לברך על כך שעושים את זה גם כאן.
    הלעג שאני שומע כאן לגבי המדבקות ("אנשים ידעו לא לגעת לך בחזה כי הייתה לך מדבקה שאמרה את זה? ואו כל הכבוד") מאוד צורם לי. הוא צורם לי גם מהבחינה העניינית – כן, ישנה משמעות מסויימת למדבקות האלה. יש להם חלק בהגברת המודעות לנושא ובתוך כך גם בשמירה על מרחב בטוח עבור המשתתפים בכנס. זה לא רק סלוגן המודפס על נייר מבריק, אלא מסר שאכן עובר.
    בנוסף, הלעג הזה צורם ברמת כיבוד הדיון עצמו: אתם לועגים לאנשים אשר נפגעו בעבר מהטרדות כאלה, והקמפיין עוזר להם להרגיש כי ישנה מודעות גדול מבעבר לחשיבות הנושא ולטיפוח המאבק בהתנהגות פסולה בכנסים. יש בלעג הזה משהו נבזי בעיניי.
    הוזכרו פה סטנדרטים כפולים. לא ברור לי על מה אתם מדברים פה. אני בוודאי שלא ראיתי אכיפת סטנדרטים כפולים על אף אחד בכנס.
    אביבה, ההערה שלך לגבי "דיקטטורת פמינאציות" חורה לי עד מאוד. את העלית נקודה מוזרה מאוד מההתחלה וכשמישהו מתווכח איתך עליה (עם טיעון הגיוני, אגב) את מטיחה בו כינוי מבזה. זה נשמע כמו משהו שהשוורים מהטקסט היו אומרים. יש לי הכבוד להיות באותו חוג מכרים עם כמה נשים מדהימות הנופלות להגדרת ה"פמינאציות" שלך, כך שההערה הזו שלך חורה לי כפליים. אני נוטה שלא למחוק תגובות או לסנן (משתדל לשמור על פתיחות עד כמה שניתן) אבל גם לי יש גבול ולכן אדרוש ממך לא לחזור להשתמש בשפה כזו בבלוג הזה. תודה.

    אהבתי

    • אבי הגיב:

      אני חושב שהבעיה כאן (לפחות עבורי, למרות שלא יצאתי כנגדה בשום מקום מלבד במייל להנהלת הכנס) היא החד צדדיות שעולה מהמדבקות. אני יוצא מנקודת הנחה שהסטנדרט של אדם בסיסי הוא לא לגעת במישהו שלא מעוניין בכך. מחלקים מדבקות שמודיעות לא להטריד (מקביל בעיניי ללא לגנוב, למרות שלהטרדה יש משמעות רחבה כפי שעשרות דיונים ידגימו לך) אבל אני מרגיש מוטרד מזה ששמים אותי תחת עין של מטריד וכשאני אומר שמפריע לי, בתור בן אדם נורמטיבי שרק רוצה להכיר אנשים חדשים (ולרוב לא ניגש אליהם כדי לא להפריע) זה טיעון שמתעלמים ממנו, שמים אותו ללעג או מברכים עליו "פחות בחורים מגמגמים ידברו איתנו". דווקא במקומות כאלו בהם אנשים מצאו בעבר חברויות ארוכות שנים ובן זוג לחיים, הייתי שמח אם הוא היה יותר מקבל ומכיל. יכול להיות שיש מקום למדבקות ולמרחב בטוח בקונסטילציה מסויימת, אבל יש גם מקום לפעילויות מונעות הדרה ולא לפתור את זה ב"זאת בעיה שלכם".

      אהבתי

    • סתיו הגיב:

      כל הקונספט של "העלאת מודעות" הוא מעורפל במקרה הטוב. מי שמספיק בנאדם סביר כדי לדעת שהטרדה זה לא בסדר לא צריך מדבקה, ומי שמספיק בנאדם חרא כדי לא לכבד מרחב אישי מדבקה לא תעשה לו כלום. ולגרום לכל אינטראקציה אנושית ליפול תחת ההגדרה של הטרדה לא עוזר לאף אחד.

      אני רוצה להיות הארלי קווין זנותית ושאנשים יגידו לי כמה אני נראית טוב ואיזה מגניבה אני אבל שרק אנשים שאני מאשרת להם יצלמו אותי וידברו אתי. כאילו מה אם מישהו מכוער או אוטיסט ינסה לדבר או לצלם אותי? איייכ

      אני בעד שימוש בדבר שאנשים שכחו שהוא קיים, הפה שלהם.
      הנה, אתן לך דוגמה:

      "את מוכנה לא לצלם אותי?"
      "בבקשה אל תחבק אותי"
      "אל תגעו בתחפושת שלי"

      ובמידה וכן יעשו את זה, לטיפולם המסור של אנשי הצוות במקום.
      אם אתה לא יודע שאתה צריך לפנות לצוות כדי להתלונן כשמישהו מתקיף אותך אתה לא צריך להיות בכנס אתה צריך להיות בטיפול.

      כשמגדירים "הטרדות" בתור "הוא דיבר איתי", אז כן. זה הזוי. זה הזוי רצח.

      היוזמה הזו היא מסוכנת, אפילו משפטית, לא סתם הועלו ההסתייגויות בנוגע אליה בדיונים השונים.
      הדבר היחיד שהקמפיין הזה עשה, זה הסיר אחריות מהמארגנים. יש משטרה.
      וסטנדרטים כפולים מתגלים כשפעילי זכויות נשים ואף סגל מהקהילות הגיקיות (נשים וגברים, סטרייטים וסיס-בי/גיי/לסביים) בעצם מטרידים מינית או רומזים רמיזות בכנסים ובמפגשי פאבים.

      אהבתי

      • הקמפיין לא מומן או אורגן על ידי מארגני הכנס. כל אדם שהפיץ מדבקות עשה זאת על דעת עצמו בלבד. ועד הפסטיבל לא לקח חסות על הפרויקט הזה בשום שלב.

        אהבתי

  9. אילן הגיב:

    אם היה לך משהו חשוב להגיד, אז הכתיבה הילדותית והמתיילדת שברה אותי אחרי כמה פסקאות. אי אפשר לקרוא את זה, ואם זה חשוב, עדיף לכתוב מחדש בלי בדיחות שירותים בכל שורה.

    אהבתי

  10. אילן הגיב:

    לא קראתי את הטקסט כי לא הצלחתי לצלוח את כל תיאורי השירותים בכל שורה. אבל הדיון בתגובות מצליח להיות ענייני ולהשתחרר מהטקסט מעליו, ובו כן שקעתי.

    אני חושב שהביקורת על אביבה מוגזמת – אין שום סיבה להניח שבן אדם מזוייף רק כי הוא לא מסכים איתך, ולשים את השם שלה במרכאות כאילו מערערים על זה שאישה יכולה לטעון את הדברים האלה זה היה מיור. גם ההסלמה של אביבה אחר כך הייתה מיותרת, והמילה פמינאציות היא סתם טפשית.

    לגבי הסטדנרטים הכפולים – גם אם יש אנשים נאים ופופולאריים שמקבלים בהבנה החפצה שלהם, וגם אם יש כאלה שנהנים מתשומת הלב – אלו לא סטנדרטים כפולים. זו בדיוק ההבחנה בין פעילות שבהסכמה לכזו שלא בהסכמה.
    נכון שלא תמיד אפשר לדעת מראש, נכון שלפעמים יש טעויות בתום לב – והעובדה שיש לך דוגמאות לאנשים שנהנים מהאינטראקציה הזאת ומעודדים אותה היא הסיבה לכך. זה קו דק, אבל רוב הקוים באינטראקציות אנושיות הם קוים דקים וברוב המוחלט של המקרים אנחנו יודעים באיזה צד של הקו להיות.

    אני לא חושב שהסטיקר שהעביר ביקורת על צילומים היה מוצדק. זה פסטיבל אייקון . זה רשות הרבים. מי שבא בתלבושת סגנונית לפסטיבל, שייקח בחשבון שהוא יופיע בתמונות של אנשים שמצלמים את הפסטיבל. מי שלא מוכן, שישמור את התלבושות האלה לאירועים פרטיים. לאנשים מותר לצלם במרחב הציבורי, ובפסטיבל סגנוני כמו אייקון לא רק שמותר להם, זה מתבקש.
    זו דעתי.

    אהבתי

  11. פינגבק: הרומן שלי עם אודג'וב ודריל | הכותב המתוסכל

  12. פינגבק: ישראמן ואני | הכותב המתוסכל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s