הוא והיא, הומור

הוא והיא #5

היא: מאמי, אתה פנוי?

הוא: לא ממש, קצת עסוק.

היא: אני צריכה שתכסח את הדשא.

הוא: לא עכשיו, אני ממש עסוק.

היא: מה אתה עושה? אויש, נו באמת, עוד פעם "הוא והיא"? חשבתי שגמרנו עם זה!

הוא: סורי… זה מה יש. כשאין רעיונות תמיד חוזרים למה שמכירים. חוץ מזה, זה עושה הרגשה טובה.

היא: וזה יותר חשוב מלכסח את הדשא?

הוא: היי, זה עניין רציני! סלף רפרנסינג זה משהו שאסור לזלזל בו!

היא: לכסח את הדשא.

הוא: תראי, הבלוג התחיל לתפוס תאוצה.

היא: דשא.

הוא: ויש לאחרונה יותר תעבורה, בעיקר מאז אייקון.

היא: מה מתחיל ב-ד', נגמר ב-א' ובאמצע יש הרבה ירוק שלא מעשנים?

הוא: אז אני צריך להתחיל למתג את עצמי. חוץ מזה, כל הגדולים עושים סלף רפרנסינג. ווידון, למשל.

היא: מאמי, אני לא חיה בגיק-וורלד כמוך.

הוא: (גלגול עיניים) עונה 7, למשל, זוכרת? רבע עונה היה עם הרוע הראשון ושאר העונה היה בדיחות על שש העונות הקודמות.

היא: דבר ראשון, כל הקטע הזה לא מקדם אותך לאף מקום. זה סתם התעסקות במה שעשית במקום להמשיך הלאה. זה קצת מזכיר את הנחש ההוא שאוכל לעצמו את הזנב ו… אה, אני רואה ששמת כבר תמונה למעלה. אחלה. ודבר שני, אתה לא יכול להשוות את עצמך לווידון.

הוא: תני לי סיבה אחת למה!

היא: קודם כל, אין לך נון סופית בשם המשפחה, וחוץ מזה… יו! מה זה היה עכשיו?

הוא: עשית עכשיו סלף רפרנסינג. אז עכשיו לך מותר ורק לי אסור?

היא: ואו… מה זו ההרגשה זאת?? זה מטורף!

הוא: רואה, אמרתי לך שזו הרגשה נפלאה.

היא: ומה זה הקו מתחת למה שאמרתי?

הוא: כל פעם שאת עושה את זה, מופיע קו כדי לסמן שיש קישור למה שאת מדברת עליו.

היא: ואו… יש לי זרמים בכל הגוף עכשיו… הקו הזה… מזכיר לי נון סופית… ואו!!! עוד פעם! זה לא נורמלי!

הוא: כן, אני יודע, רק אל תגזימי. גם השתמשת עכשיו באותו רפרנס פעמיים, זה קצת ישעמם את הקהל.

היא:  רגע, אפשר עוד כאלה?

הוא: כן, אבל תעשי את זה במידה, אחרת…

היא: אתה קונה לי טארדיס! אתה מבלבל לי את המוח על באבילון 5! היית באייקון! משחקי הכס כמגזין אופנה! סאטירה על ז'רגון של מטפלים בחינוך המיוחד! אני רוצה ערב רומנטי בזמן שאתה חושב על ההוגו! אתה מוציא קיטור על מחקרים שרלטנים! טיילנו באיטליה! יש לנו נוסע בזמן בפח האשפה! אלוהים, איזו הרגשה!

הוא: מאמי, את בסדר…?

היא: אני מרגישה כאילו הזריקו לי קוקאין מעורבב בשוקולד ופיזרו מעל זה אבקת פיות!

הוא: אוקיי, אני חושב שקצת הרחקנו לכת…

היא: אנחנו צריכים להישאר בבית ולעשות את זה כל הזמן! רגע, כולם צריכים לעשות את זה! כולם! כל הבלוגוספירה! כל הקהילה! לשבת בבית ולספר בדיחות עצמיות!

הוא: מאמי, כמה אצבעות את רואה?

היא: זה יהיה מדהים! אוננות נפלאה של הומור! אורגיה של רפרנסים! סדום ועמורה של בדיחות שרק קהל סופר-מצומצם מבין!

הוא: ששש… את תעירי את הילדים!

היא: עזוב את הילדים עכשיו! נמכור אותם… לא! נאכל אותם, נכתוב על זה, נאכל אותם עוד פעם ואז נכתוב על איך דיברנו לעשות את זה!

הוא: אוקיי, אוקיי, רגע, מתוקה… אהה… את חייבת להירגע… אה… יודעת מה? אני יודע מה את צריכה… את צריכה ש… אני אלך לכסח את הדשא! בדיוק! זה מה שאני אעשה! אכסח את הדשא, זה מה שאת הכי אוהבת שאני עושה! הוא יהיה הדשא הכי יפה, הכי סימטרי, כל גבעול בדיוק באותו גובה! הוא יהיה מושלם, שומעת?! מושלם! מושלם! מושלם!!! אני עושה את זה עכשיו!

(רץ למחסן)

(מוציא את המכסחת)

(רעש כיסוח דשא)

היא: אלוהים, הדברים שאני צריכה לעשות כדי שהבית הזה יתקתק.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה

מחשבה אחת על “הוא והיא #5

  1. פינגבק: התעוררות (סיפור) | הכותב המתוסכל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s