הוא והיא, הומור

הוא והיא

הוא: תגידי, מאמי…

היא: מה?

הוא: אני יכול לשאול אותך משהו?

היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון.

הוא: זה ממש חשוב.

היא: אתה יודע מה השעה?

הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור.

היא: טוב נו, תשאל כבר.

הוא: בטוחה?

היא: החלטת לשגע אותי?

הוא: אז תקשיבי… ב"בבילון 5"…

היא: אוי, אלוהים.

הוא: איך קראו להוא עם התספורת המצחיקה?

היא: לונדו, נודניק, ושאלת אותי את זה כבר אלף פעם.

הוא: ואיך קראו לזה שהיה אויב שלו, אבל אחר כך…

היא: ג'קאר! נו, החלטת לשגע אותי עכשיו?

הוא: ואיך קראו לרופא של התחנה?

היא: לא זוכרת, קרצייה. מאיפה אני יודעת עכשיו? תגיד תודה שזכרתי את שני אלה. זה לא כתוב בחוקה של הבחורות שהתחתנו עם יורמים ולא הבינו לאיפה נפלו?

הוא: רואה? כולם זוכרים אותם, אבל בכלל לא זוכרים את הרופא השחור! בגלל זה כולם קוראים לו הכו…

היא: שלא תעיז לדבר ככה ליד הילדים, אני מנסה לחנך אותם שלא לחזור על קללות גזעניות בגן!

הוא: אבל הבנת מה אני אומר?

היא: באמת על זה רצית לדבר איתי עכשיו?

הוא: זה פשוט משגע אותי…

היא: התחתנתי עם לא נורמלי.

הוא: …שאף אחד לא זוכר אותו בכלל.

היא: מאמי, הגיקיאדה הזו לא הייתה רשומה בכתובה.

הוא: אז למה את חושבת שהוא נשכח? אולי הדמות שלו פשוט לא הייתה מעניינת?

היא: הייתי צריכה לברוח ברגע שניסית לשכנע אותי לראות את הסדרה עם הבלונדה.

הוא: באפי?

היא: לא, השנייה.

הוא: פרינג'?

היא: לא, השנייה-שנייה.

הוא: גלקטיקה?

היא: אה, כן!

הוא: אז איך קראו לאישתו של טירול?

היא: אני רוצה גט.

הוא: רואה איך זה חוזר על עצמו? אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היה משחק שם כו…

היא: נו די לדבר ככה ליד הילדים!

הוא: נו מה לעשות שכולם לעשות שכולם קוראים לו ככה?

היא: אלוהים אדירים, אף אחד לא קורא לו ככה! זה רק אתה והחברים המטומטמים שלך!

הוא: זה ממש לא נכון מה שאת אומרת. שנינו יודעים שאין לי חברים.

היא: כן, זה ממש לא ברור למה. הדעות שלך בכלל לא איזוטריות.

הוא: את סרקסטית עכשיו?

היא: לא, אני עייפה והשיחה הזו מעוררת בי חשק עז לפתוח פרופיל באשלי מדיסון.

הוא: אני לא דואג, את בטוח תבקשי ממני עזרה.

היא: אני יודעת. אתה כזה דפוק שגם תעזור לי.

הוא: נו לא סיכמנו שיש לי בעיה עם סרקזם?

היא: יש לך עוד בעיות. הקטנה בהן היא תפיסת המציאות שלך.

הוא: את כועסת עלי רק בגלל שאני לא רואה איתך ניקיטה.

היא: עוד פעם חזרנו לזה?

הוא: אני רק אומר.

היא: אני אומרת שכל רגע שאתה מעכב אותי פה עם הבאבילונים שלך, זה עוד רגע שיכולתי להיות במיטה אחרי שתקתקתי את הבית.

הוא: ומה נזכרת בניקיטה עכשיו? את לא רואה אליאס בכלל?

היא: אתה זוכר מה אני רואה בכל יום, אבל לזרוק את הפח אתה לא זוכר. תזכיר לי למה התחתנתי איתך?

הוא: אני יודע לעשות ריסטרט לראוטר.

היא: אין לי מושג מה אמרת, אבל כנראה שזה נחוץ.

הוא: גם לבלונדה לא זכרת איך קראו.

היא: תעלה לי במחשב את אשלי מדיסון.

הוא: חשבתי שאת רוצה לראות את אליאס.

היא: נו, אתה רואה למה אסור לי לדבר איתך?

הוא: באיזה פרק את בכלל?

היא: הם מצאו עוד המצאה של גריבלדי.

הוא: של מי?

היא: גריבלדי.

(פאוזה)

הוא: מאמי… רמבלדי. לממציא האיטלקי קוראים רמבלדי.

היא: אה.. אז מי זה גריבלדי?

הוא: הקצין ביטחון של באבילון 5.

היא: ואי, נכון! איזה קטע שזכרתי את השם שלו!

הוא: נו ברור, אמרתי לך שאף לא זוכר איך קראו לכושי.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה

3 מחשבות על “הוא והיא

  1. פינגבק: הוא והיא #2 | הכותב המתוסכל

  2. פינגבק: הוא והיא #5 | הכותב המתוסכל

  3. פינגבק: התעוררות (סיפור) | הכותב המתוסכל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s